שיעור בוקר 24.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/AgzSbOCe?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 569,

נב. "עין עברה מכבה מצוה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" חלק ממאמרי "שמעתי", מאמר נ"ב, "אין עבירה מכבה מצווה".

המאמר הזה מיוחד מאוד, אפילו בין מאמרי "שמעתי", כי הוא מסביר לנו הרבה בעיות שאנחנו מגלים בהתקדמות שלנו בעבודה. איך אנחנו מתגברים על מצבים רעים, איך אנחנו מקבלים נכון ובונים נכון מצבים טובים, איך אנחנו עוברים ל"אמונה למעלה מהדעת", ובעיקר איך אנחנו משתדלים לתאר שאנחנו עושים נחת רוח לבורא.

מה זה נקרא "מצווה"? "מצווה" נקרא מה שאני עושה בכוונה לעשות נחת רוח. בצורה כללית ועד שאנחנו מגיעים למצב שכל ההזדמנויות, כל הרצונות, כל המחשבות שלנו יהיו אך ורק לכיוון זה שאני עושה נחת רוח לבורא.

ומפני שהבורא זו דרגה שהיא נסתרת מאיתנו, גבוהה, מציאות בלתי נתפסת בינתיים, אז אנחנו צריכים לעשות את זה ביחסים בינינו, בין החברים. שכאן גם ניתן לנו הרצון האגואיסטי שלנו, שאנחנו לא יכולים כל כך בקלות להתקרב זה אל זה, וזה נעשה בכוונה כדי שנוכל להתחיל להתייחס אחד לשני בצורה אמיתית, טובה, רק בתנאי שאנחנו יכולים גם לכוון את זה לבורא.

לכן עד שאנחנו מגיעים לרוחניות, גם בגשמיות אין בינינו יחסים שהם למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו. אני לא מדבר על אימא ותינוק, כאלה דברים שהם בדרגת חי, אלא בדרגת המדבר כך זה קורה. לכן כדי להביא אותנו למצב שנשתדל בכל הפעולות שלנו לחשוב, לכוון אותן לעשות בזה טוב, נעים, נחת רוח לבורא, יש את העיקרון הזה ש"אין עבירה מכבה מצווה, ואין מצווה מכבה עבירה". בואו נראה מה שכותב על זה רב"ש מבעל הסולם.

נקרא קודם מההתחלה עד הסוף, לא נרוץ אלא לאט לאט, ואחר כך נשתדל להבין יותר לעומק.

נב. אין עבירה מכבה מצווה

שמעתי עש"ק ט' אייר תש"ג

""אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים.

ומשום זה אין להרע שום מציאות בפני עצמו. אלא מציאות הרע תלוי באהבה להרע או בהשנאה להרע. זאת אומרת, שאם יש לו אהבה להרע, אז הוא נלכד ברשותו של הרע, ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו שום שליטה על האדם. נמצא, שעיקר העבודה הוא לא בעצם הרע, אלא במדת האהבה, ובמידת השנאה. ומשום זה עבירה גוררת עבירה.

ויש לשאול: למה מגיע לו עונש כזה, כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו אז צריכים לסייע אותו, איך לקום מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר למטה ממקום נפילתו הראשונה.

אלא בכדי שהאדם ירגיש שנאה להרע, נותנים לו עוד רע, בכדי שירגיש עד כמה שהעבירה מרחיק אותו מעבודת ה'. והגם שהיה לו חרטה על העבירה הראשונה, אבל עוד לא היה לו שיעור חרטה, שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה. וכל פעם הוא מתחרט. ובטח שכל חרטה מביאה לו שנאה להרע. עד שנשלם לו שיעור שנאה להרע. ואז הוא נפרד מהרע כנ"ל, כי שנאה מביא פירוד.

ולפי זה יוצא, אם האדם מגלה שיעור שנאה בשיעור שיבא לידי פירוד, הוא לא צריך לידי תיקון של עבירה גוררת עבירה. וממילא הוא מרויח זמן. ובזמן שהרויח, הוא נכנס לאהבת ה'. וזה שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". שרק שונאים את הרע, אבל הרע עצמו נשאר במקומו. ורק לשנאה להרע צריכים.

וזה נמשך מן "ותחסרהו מעט מן אלקים". וזה סוד שהנחש אמר, "והיתם כאלקים, יודעי טוב ורע". שפירושו, שהאדם מתיגע ורוצה להבין, כדוגמת ה', כל דרכי השגחה העליונה. וזהו "תאוות אדם תשפילנו". היינו, ע"י שרוצה להבין הכל בשכל חיצוני, ואם לא מבין את זה, הוא נמצא בשיפלות.

והאמת הוא, שאם האדם נתעורר לדעת איזה דבר, זהו סימן שהוא צריך לדעת את הדבר. ובזמן שהוא מתגבר על הדעת שלו, מה שהוא רוצה להבין, ולוקח הכל באמונה למעלה מהדעת, זה נקרא "שיפלות, שאין למעלה הימנה במדת האנושית". נמצא, בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר.

ובזה נבין מה שפירשו על הפסוק "והאיש משה עניו מאד" ענוותן וסבלן, שפירושו שהיה סובל את השיפלות במידה שאין למעלה הימנה.

וזה סוד, שאדם הראשון קודם החטא היה אוכל מעץ החיים והיה בשלימות, אבל לא היה יכול ללכת יותר ממדרגתו שבו עמד, כי לא היה מרגיש שום חסרון במצבו. וממילא לא היה יכול לגלות כל השמות הקדושים. לכן "נורא עלילה לבני אדם" עשה, שיאכל מעץ הדעת טוב ורע. וע"י החטא הזה כל האורות נסתלקו ממנו. וממילא הוצרך להתחיל עבודתו מחדש.

ועל זה אמר הכתוב, ש"נגרש מגן עדן". מטעם, שאם יאכל מעץ החיים, "וחי לעולם". שהוא סוד פנימיות העולמות. ששם, אם הוא נכנס, הוא נשאר שם לנצחיות. היינו, שעוד הפעם הוא ישאר בלי חסרון. וכדי שיוכל ללכת ולגלות השמות הקדושים, שהם מתגלים על ידי תיקון של טוב ורע, לכן היה מוכרח לאכול מעץ הדעת.

וזה דומה לאדם, שרוצה לתת לחבירו חבית גדולה מלאה עם יין. ואין לחבירו אלא כוס קטן. מהו עושה? הוא נותן לו יין לתוך הכוס הזה. והוא מוליך את הכוס הביתה ושופך שם. ואחר כך הוא מתחיל מחדש ללכת עם הכוס. וממלא עוד הפעם עם יין. והולך עוד הפעם לביתו. עד שמקבל את כל חביות היין.

ושמעתי עוד משל, שאמר: לב' חברים, שאחד נהיה מלך והשני היה עני ואביון. ושמע, שחבירו נעשה מלך. אז העני הלך לחבירו המלך, וסיפר לו על מצבו הרע. אז המלך נתן לו מכתב לשר האוצר, שבמשך שעתיים הוא יקבל כסף כמה שרוצה. והעני בא לבית האוצר עם הקופסא הקטנה. ונכנס, ומילא את הקופסא הקטנה עם כסף.

כשיצא, אז הפקיד נתן לו בעיטה בהקופסא. אז כל הכסף נפל לארץ. וכך היה חוזר חלילה. והעני היה בוכה: למה הוא עושה לו כך? ולבסוף אמר, כל הכסף שלקחת כל הזמן, שלך הוא. ואתה תיקח הכל. כי לא היו לך כלים, לקחת את הכסף, שיספיק לך מהאוצר. לכן עשה תחבולה כזאת."

זה המאמר. זו בעצם שיחה קצרה ממה שבעל הסולם אמר. בואו נתחיל לקרוא קטע קטע, ותשאלו.

קריין: שמעתי נב. "אין עבירה מכבה מצווה".

נב. אין עבירה מכבה מצווה

שמעתי עש"ק ט' אייר תש"ג

""אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה"."

זאת אומרת, זה לחוד וזה לחוד, ולא שאחד מכסה את השני, אלא צריכים הרבה מצוות, צריכים הרבה עבירות, והן כולם מתאספות, גם המצוות וגם העבירות. למה אנחנו צריכים גם עבירות וגם מצוות? האמת שצריכים עבירות כי זו העביות של הפרצוף, ככל שיש יותר כך יש יותר רצון לקבל, עם כל ה"נחשים" שבו בוא נגיד, ומצד שני יכול להיות שהאדם בונה הרבה מצוות. מתוך זה שכל פעם רוצה להתעלות, רוצה לחשוב על השפעת נחת רוח לבורא, יוצא שכל העבירות האלה דוחפות אותו לעשות מצוות. זאת אומרת, כל פעם לחשוב במה אני יכול לעשות, מהמצב שאני נמצא בו, נחת רוח לבורא.

לכן עבירה לחוד ומצווה לחוד, ואפילו אפשר להגיד כך, שאין מצווה אלא כשעבירה קודמת לה.

""אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב." זאת אומרת, לעשות מעשים כדי לעשות נחת רוח לבורא, לחשוב עליו והכול לחבר לזה והכול לכוון לזה, בכל רגע ורגע. "אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב." בכוונה הרע נברא בצורה כזאת, שהוא נמצא בתוך האדם ומתנגד לכל הדברים האלה, מסית את האדם בכל מיני צורות לכל מיני כיוונים. "אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי." זאת אומרת, אנחנו אף לא יכולים להתפטר מהאגו שלנו, מהרע שלנו, מזה שנחשוב על עצמנו, על ההצלחה, על התענוגים, על כל מיני דברים פרטיים, אלא הכול יתקיים עד שתהיה לנו אפשרות עוד ועוד להוסיף משהו לבורא. כי לא יכול להיות שאנחנו בונים יחס נכון וטוב לבורא אלא אם כן אנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים בצורה הפוכה. "אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים."

בין אדם לבורא, בין בורא לאדם נמצאת השנאה הזאת, שאדם לא יכול לסבול לחשוב על מישהו, על משהו, אלא כל המחשבות שלו הן רק על עצמו. הוא לא מודע לזה, לא מודה בזה, הוא לא מסוגל לשמור שזה לא יקרה, ולכן כל פעם הוא צריך לעשות עבודה. בכל רגע ורגע לכוון את עצמו מה אני עושה לטובת הבורא, מה אני עושה כדי לגרום לו נחת. ולא שהבורא צריך את זה, אלא על ידי זה אדם מתקדם, מתקרב לבורא.

"ומשום זה אין להרע שום מציאות בפני עצמו. אלא מציאות הרע תלוי באהבה להרע או בהשנאה להרע." אנחנו, ביחס שלנו לאגו שלנו, בזה שחושבים על עצמנו בכל מיני צורות, בזה אנחנו בעצם בונים אותו, נותנים לו קיום. "זאת אומרת, שאם יש לו אהבה להרע, אז הוא נלכד ברשותו של הרע, ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו שום שליטה על האדם. נמצא, שעיקר העבודה הוא לא בעצם הרע, אלא במדת האהבה, ובמידת השנאה. ומשום זה עבירה גוררת עבירה". עד שאדם ירגיש שהוא נמצא באמת ברע. ומה זה רע? שכל הזמן חושב על עצמו, לעצמו, סביב עצמו כל הזמן. ומה זה טוב? ההיפך, שכל הזמן חושב על הבורא, לכיוון שלו. פשוט. אבל העיקר זה להשתדל במשך כל הזמן לשמור איפה אני נמצא, למה מכוון הלב שלי.

שאלה: איך אפשר לשנוא את הרע, אם הרע הוא כל הטבע שלך?

תחשוב על זה יותר ויותר ואתה תראה עד כמה אתה נמצא כל הזמן חושב על עצמך, חושב איך יהיה לך טוב, איך אתה יושב, איך אתה הולך, פונה, איך אתה עושה משהו. תעקוב אחרי כל דבר שאתה עושה ותראה שהאגו מכוון אותך בכל. זה הטבע, זה לא רע ולא טוב, אלא זה מתחיל להיות טוב או רע מפני שאתה נותן לזה כיוון.

אם אתה מחליט שאתה לא מתייחס לטבע שלך, אז אתה בהמה, אתה הולך לפי איך שהטבע מוביל אותך, אבל אם אתה אומר שאתה חושב לכיוון שלך וזה הפוך ממה שאתה יכול לחשוב לכיוון הבורא, אז בזה אתה כבר קובע מה זה טוב ומה זה רע. ומרגע זה והלאה אתה צריך להשתדל לסדר את החיים שלך כך שהרצונות והמחשבות על עצמך זה רע, והרצונות, המחשבות על הבורא זה הטוב. אחד משניים, אין יותר.

ודאי שזה דרך הקבוצה בכל מיני מצבים בחיים שלנו, אבל בעצם זה כך.

שאלה: אתה אומר לי לבחון את ההתנהגות שלי, ואז להכיר בכך שכל הטבע שלי הוא רע, אבל מה צריך להיות כנגד זה? מחשבה על הבורא, מחשבות על החברים?

שאתה על פני כל הטבע שלך משתדל לחשוב ולעשות אך ורק לכיוון הבורא. חשבת שיהיה לך טוב בכל דבר שאתה פונה, ואתה חושב שיהיה לך טוב. ועכשיו בכל דבר שאתה פונה תחשוב שאתה עושה כך שיהיה טוב לבורא. זה נקרא כוונה.

שאלה: הכוונה הזאת צריכה להיות קיימת בנפרד מהטבע שלי?

זה הכל תלוי בך, עד כמה אתה מכוון את עצמך בכל הפניות, בכל הדברים שבחיים. נגיד שתנסה להתחיל כך את היום, מהבוקר, שאתה כל הזמן משייך את עצמך לזה שבכל מה שאתה עושה אתה רוצה לגרום נחת רוח לבורא. שמעת על זה אלף פעם, ולא שנה ולא שנתיים ועכשיו תתחיל לבצע את זה, לממש.

שאלה: מהניסיון שלי המחשבות והפעולות האלה קיימות בנפרד ממני, אני חושב על החברים, על הבורא. האם לפעול כך, פשוט להתעלם מהרצון לקבל?

לא, לא שאתה מזלזל ולא שם לב למחשבות ולרצונות האגואיסטיים שלך, אלא הם עוזרים לך שעל פני זה אתה תכוון את עצמך דרך קבוצה לבורא. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ש"פשע" זה שאתה חושב לטובת עצמך, שזה שקר, זה לא לטובתך, אבל ככה זה היצר הרע. האגו שלנו כך מסדר לנו, ואנחנו רוצים להפוך אותו, "ונהפוכו", לעל מנת להשפיע.

שאלה: הזכרת עכשיו שאת העבודה הזאת ניתן לעשות גם דרך הקבוצה. איך להעביר התפעלות לחברים ולקבל מהם התפעלות בחזרה?

איך שנוח לך. אני לא קובע אלא האדם צריך לקבוע, עד כמה נוח לו לחשוב לכיוון הבורא, או ישירות לכיוון הבורא, או שאחר כך הוא יכול לממש את זה אפילו בקבוצה. ודאי שלעשות את זה דרך הקבוצה זה יותר מעשי, בפועל זה יותר רציני, יותר רוחני, יותר אמיתי. אבל לפחות במחשבה שיחשוב או אני או הבורא, אז לפחות לשנות את הכיוון, את הווקטור הזה, שיהיה מכוון לבורא.

שאלה: אמרת שאין מצווה שאין עבירה קודמת לה. לדעתי מבחינת ההיגיון זה צריך להיות הפוך.

כן ודאי, "אין עבירה מכבה מצווה ואין מצווה מכבה עבירה", שניהם. אם אתה הולך כך, אז זה גורר את זה, וזה גורר את זה, מושך את זה. כן. כך זה הולך. תכף זה עוד יתברר לך.

תלמיד: לפי המאמר נראה שאני צריך להיות כל הזמן כמו בתיאטרון, שאני מתבונן מה קורה באגו, לאן הוא מושך אותי, לזהות את זה ואז לשנות את כיוון המחשבה. זאת אומרת שאני והאגו נפרדים, אני מתבונן במה שקורה.

נכון.

שאלה: נאמר "אוהבי ה' שנאו רע". כך שהשנאה לרע עוזרת להתקרב לבורא, לזרז את הזמנים בזה, כי ישראל נקרא שמזרזים את הזמנים.

נכון. נכון.

שאלה: כיצד אנו מבטאים את שנאתנו לרע?

בזה שאנחנו מחליפים את הכיוון. ה"רע" זה שמכָוון אותנו לעצמנו, שכביכול זה לטובתנו, וזה שקר גדול, אבל ככה אנחנו מקבלים את זה, ואנחנו רוצים לסובב את זה לכיוון הפוך, שיהיה אך ורק לכיוון הבורא. אז על כל מחשבה ומעשה שאני עושה אני צריך לשנות את כיוון המחשבה, כיוון הפעולה שלי. לֵמה אני מכוון את זה? לטובת הבורא במקום לעשות את זה כביכול לטובת עצמי.

זה לא לעצמי, אין דבר כזה "עצמי", זה רק נראה לנו כך. אנחנו פשוט ממלאים את האגו שנברא בכוונה כדי שאנחנו נוכל לעשות עבודה ולכוון את עצמנו בבחירתנו לבורא.

שאלה: אם נפלתי לרשות הרע ואין לי את שנאת הרע, מה עלי לעשות כדי לצאת מכוחו של הרע?

לחשוב על זה. לחשוב על זה שאני נמצא ברשות האגו שלי וזה רע, ואיך אני יכול להתחיל לצאת ממנו, ורק בצורה כזאת אני מגיע לשלמות, נצחיות, רוחניות וכן הלאה, אך ורק אם אני מתחיל בכוח לחשוב על הבורא, בכל רגע ובכל מצב.

אנחנו נקרא על זה עוד בהמשך המאמר.

שאלה: כתוב, "ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו שום שליטה על האדם." איך השנאה שלי לרע מפסיקה את השליטה שלו עלי?

זה נקרא שאתה מתפרד ממנו. ככה מתפרדים, איך אנחנו בעולם הזה מתרחקים זה מזה? במידת השנאה אנחנו מתרחקים, אומנם יכול להיות שאנחנו קרובים פיזית. ברוחניות בכלל אין עניין פיזי, רק עניין של הרגשה, או שנאה או אהבה, במידה הזאת אנחנו נמצאים, או בריחוק או בקירוב. זה הכל.

שאלה: מדוע אדם היה חייב לאכול מעץ הדעת?

אחרת לא היתה לו שום אפשרות לקבוע את עצמו כאדם. לכן לפני החטא הוא לא נקרא "אדם", אין לו אישיות, זה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, אדם בליעל. אלא רק אחרי החטא, כשהוא מתחיל להקים את עצמו בעל מנת להשפיע, בדומה לבורא, אז זה נקרא דומה לבורא, מזה המילה "אדם".

שאלה: הבורא ברא את הרע, אז איך לשנוא את הרע מבלי לשנוא את הבורא ועוד לרצות לעשות לו נחת רוח?

דווקא אנחנו צריכים לאהוב את הבורא, על שברא את הרע ואנחנו על ידי הרע יכולים לכוון את עצמנו לבורא. בלי רע לא היינו מגיעים לבורא, לא היה לנו שום יסוד, שום סיבה להגיע לבורא, לכן כתוב "צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב".

אנחנו עוד נרגיש את זה בדרך, אז נצא מהיחס הילדותי הזה לטבע שלנו.

שאלה: האם נוכל לשמח את הבורא רק דרך העשירייה?

אתה יכול לשמח את הבורא כשאתה מכוון אליו את כל הפעולות, כוונות, מחשבות, הרצונות שלך. איך אתה תעשה את זה? רק דרך איזו פעולה. הפעולה הרוחנית היחידה שיש בעולמנו, בעולם שלנו הגשמי, זה כשאתה מתחבר עם החברים, עם אנשים כמוך ואתם כולכם, עם הפעולות ביניכם מתכוונים לעשות נחת רוח לבורא. תן לי דוגמה אחרת שאתה יכול לעשות.

יש עוד כל מיני פעולות שאתה יכול לחשוב שאתה מבצע אותן ובזה אתה עושה נחת רוח לבורא, אבל הן פעולות שאין בהן הרבה כוח. בזה אתה לא משנה את הטבע, לא מתעלה מעל האגו. כל העניין הוא שאנחנו צריכים לכוון את עצמנו לבורא, שאנחנו נתעלה מעל עצמנו, מעל הטבע שלנו, ונתקרב לבורא לפי השתוות הצורה. איך תעשה את זה אחרת?

שאלה. מאיפה אדם מקבל כוח לשנות את הכיוון, מעצמך לבורא?

הכול מגיע מהבורא. האדם שום דבר לא יכול לעשות, הוא מקבל טבע אגואיסטי קטן ופועל רק מתוך הטבע הזה. ולכן בטבע הזה הוא לא עולה ולא יורד ולא עושה שום דבר, אלא חי בזה, קיים. אם הוא רוצה להתחיל לשנות את עצמו, להיכנס לרוחניות, אין לו ברירה, הוא חייב להיות בסביבה שהיא מנוגדת לו בכל מיני דברים ועם האגו שלו הוא לא כל כך יכול לחבר אותם ולהתחבר אליהם. ואז הוא פועל נגד הרצון שלו ויש לו הבחנות.

תראו איך אנחנו עושים דברים בעולם הזה, עם העץ, עם הברזל עם האבנים, עם כל דבר, אנחנו עובדים על התנגדות. התנגדות לכוח המשיכה, לכוחות המגנטיים, האלקטרוסטטיים. מלא כוחות שהם ממש דוחפים אותנו ולא נותנים לנו לעשות שום דבר ובהתגברות עליהם אנחנו בונים את החיים שלנו. לכן אנחנו צריכים נפט, גז, חשמל, אש וכל הדברים האלה, כדי לבנות את עצמנו נכון, אבל נגד כוחות הטבע.

ברוחניות כוח הטבע שלנו זה האגו שלנו, המחשבות על עצמנו. לכן כל זמן כשהאדם נמצא בשליטת הכוחות האלה, הוא נמצא בטבע. כדי לעלות לדרגה הבאה, למעלה מהטבע, אנחנו חייבים כאן לעשות משהו. וכל חכמת הקבלה, איך לקבל את העולם העליון הרוחני, במקום העולם הזה הגשמי שנקרא "העולם המדומה".

שאלה: איך לשכנע את הבורא שאנחנו מוכנים לברוח מהרע?

אנחנו לא צריכים לשכנע אותו, אנחנו צריכים להשתדל עוד ועוד לעשות לטובתו במקום לטובתנו. שזה יהיה ברור לנו בעצמות, שאנחנו עושים את זה כדי לגרום לו נחת רוח, "לטובתו" מה שנקרא. שזה על מנת להשפיע ולא חשוב איך לקרוא לזה. אם אנחנו מכוונים את עצמנו בצורה כזאת, אז תוך כמה פעולות, אנחנו כבר נתחיל להרגיש שאנחנו מתקרבים אליו, מתחילים לזהות בפעולות שלנו לֵמה אנחנו מתקרבים.