שיעור צהריים 22.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 31 של הרב"ש.

"אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו ועל העולם, הוא רואה שהוא וכל העולם כולו בחסרון, כל אחד לפי דרגה דיליה, על זה הוא צריך לומר, "עינים להם ולא יראו", היינו למעלה מהדעת. ועל דרך זה הוא יכול לומר, שהוא איש שלם ולא חסר לו שום דבר, וממילא הוא יכול לסדר שבחו של מקום למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989)

אנחנו צריכים להשתדל להיות כך כל הזמן. זה נקרא "אל תלכו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם", אלא עלינו להיות דבוקים בבורא כמו שזה באמת ולא כמו שהרצון לקבל שלנו מקלקל לנו את ההרגשה והראייה שלנו. זה התנאי הראשון, שמה שאני מקבל מחמשת החושים המקולקלים שלי לא יקלקל לי את היחס שלי לעולם, לקבוצה ולבורא, אלא אני אשתדל להיות למעלה מזה. כך אנחנו צריכים להתייחס למציאות.

שאלה: למה הוא אומר על עצמו שהוא איש שלם? אפשר להגיד שהעשירייה שלמה, מה שנמצא בינינו שלם.

למה אני בעצמי לא איש שלם? הרי הרצון לקבל נמצא בי, מפריע לי ומקלקל את כל ההסתכלות שלי על המציאות, על היחס לבורא, לחברים ולעולם, אז למה אני צריך דווקא לשמוע בקולו? אני רוצה להיות למעלה ממנו, זה נקרא באמונה למעלה מהדעת, כאילו שאני נמצא לא מקולקל אלא מבין, מרגיש ורואה שאני כאילו מתוקן. למה הגישה הזאת היא לא נכונה?

אתה יכול להגיד, "זה לא לפי האמת כפי שאני מרגיש ומה שאני מבין", נכון, זה לא לפי האמת שלך. אבל אם נרצה ללכת אחרי המקובלים, אז הם אומרים לנו, תנסו להעלות את עצמכם ולהתנהג ביניכם שכביכול אתם לא מקולקלים אלא מתוקנים, שכביכול אתם לא מנותקים אחד מהאחר אלא מחוברים. תנסו לבנות את כל המציאות, לא פיזית אלא פנימית, כך שהיחס למציאות יהיה שזו כביכול המציאות האמיתית, המתוקנת, תעשו מעצמכם אנשים מתוקנים. לא צריכים לעשות שום פעולה רק מאמץ פנימי, ואתם תראו עד כמה זה מסדר לכם את כל ראיית העולם, את כל תמונת העולם, הכול ישתנה ויגלה לכם תמונת עולם חדשה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין להגיד שאני איש שלם, לבין להגיד שהעשירייה מתוקנת ויש בה שלמות ואני מתבטל אליה, ולא שאני מתוקן?

עוד יותר טוב, אבל זה מאותו כיוון. או שאני אומר שכך אני רוצה להתנהג, או שאנחנו כבר קובעים בעשירייה שבצורה כזאת אנחנו מתחברים. ואז אנחנו כביכול משנים בנו איזה כפתור ומעבירים את עצמנו מדרגת המלכות לדרגת הבינה.

וזה לא איזשהו דמיון מודרך, אלא זה באמת לפי המאמצים שלנו, לפי מה שאנחנו מבקשים מהבורא. כך אנחנו יכולים להגיע למצב שנקבל מלמעלה את התשובה תמורת הנטייה שלנו שזו התפילה שלנו, וכך נרגיש באמת שהעולם יותר גבוה, זאת אומרת לא מקולקל.

תלמיד: אבל אם נראה לי שאני איש שלם, כלומר אני מייחס את זה לעצמי, האם זה לא מצב שהוא לא תקין, זה לא מצב שצריך לשאול עליו מה לא בסדר פה? איך יכול להיות שאני איש שלם?

למה לא?

תלמיד: כי כל אחד יודע מה יש בו.

זה לא שלך, אלא נתנו לך את זה כדי שתתעלה למעלה מזה. זה הבורא שאומר "בראתי יצר הרע" כדי שנדע שעל פני זה אנחנו צריכים להתעלות. לאט לאט אנחנו נכלול בנו את הדברים האלה. נשתדל להתכלל מהם, נשתדל להבין אותם, להרגיש אותם, הם יתחילו לעבוד בנו, ואז נראה עד כמה אנחנו נמצאים פתאום בעולם חדש, בתפיסה חדשה, במציאות חדשה. זה יבוא.

שאלה: האם כולנו יחד צריכים לרצות לראות בעיניים את הדבר הזה, או שמתקדמים בלמעלה מהדעת?

למה זה לא נקרא אמונה למעלה מהדעת מה שעכשיו תיארתי לכם?

תלמיד: האם עלינו לראות זאת בעיניים, או שזה יישאר למעלה מהדעת ואף פעם לא יגיע לתוך הדעת?

תמיד יהיו לנו אמונה וידיעה. ידיעה היא מה שיש לנו ואנחנו צריכים ללכת למעלה ממנה, כביכול בדרגה יותר מתוקנת. כך נעלה מידיעה לאמונה, מידיעה לאמונה, וכל פעם מה שנשיג יתיישב בנו כאמונה ואחר כך יהפוך לידיעה. ושוב תהיה אמונה יותר גבוהה ושוב היא תהפוך לידיעה, וכך אנחנו פוסעים. זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אני נמצא עכשיו בדרגת אמונה, בינה, יותר גבוהה, ואחר כך היא מתיישבת בתוך הרצון שלי וכך אני עולה. עוד נעבוד על זה. הבעיה שלנו היא שזה צריך להתחיל לעבוד בנו בצורה רגשית ולא שכלתנית, לא בשכל אלא ברגש.

שאלה: מה זה אומר לראות את העולם מתוך חיסרון?

תבדוק. כמו שאתה רואה את העולם תבדוק עד כמה העולם שלך נראה לך מקולקל. עכשיו תנסה לראות אותו לא כמו שאתה רואה אותו ביצר הרע שלך, אלא כמו שהוא יוצא מהבורא - מתוקן ואין בו שום מום. זה נקרא שאתה מעלה את העולם הזה עד דרגת השכינה.

שאלה: התפיסה המקולקלת שלי היא האמצעי היחידי, הראשוני שיש?

כן, כלום חוץ מזה. בנוסף יש לך קבוצה שאתה רוצה לראות אותה כמנגנון המתוקן, והם עוזרים לך בזה שיחד איתך הם מסדרים את היחסים ביניכם כמנגנון המתוקן.

שאלה: הטלפון שלי כל הזמן מעדכן את התוכנה שלו, אם אני מתעלם מכך אז בסופו של דבר אין לי יכולת להשתמש באפליקציות שלו. האם זה כמו אצל האדם, שאם אני מתעלם מהרשימות החדשות, אז אני לא מתקדם לקראת החידוש? בסופו של דבר כל רגע הרשימות מתגלות אבל אני לא תואם לתוכנה הזאת ואני לא מתקדם.

אתה לא צריך לתפוס את הרשימות מהאוויר, אתה צריך יותר ויותר להיות קשור לחברים ושם תגלה את כל החידושים, את כל השדרוגים.

שאלה: מה ההבדל בין "אמונה למעלה מהדעת" ל"אהבה תכסה על כל הפשעים" ל"אין עוד מלבדו והוא טוב ומטיב", האם זה אותו דבר?

לא. ב"אין עוד מלבדו" מדובר על כוח עליון אחד שאין חוץ ממנו שום דבר, הכול נכלל בכוח אחד שלא מתחלק בפני עצמו לכמה חלקים, רק כוח אחד. הכוח הזה הוא נקרא כוח האהבה, כוח החיבור, כוח הנתינה, כוח ההשפעה - בכל המילים האלו אנחנו בעצם מדברים על משהו אחד.

שאלה: אם הבורא סוגר לי את העיניים או מציב בפניי קנאה אגואיסטית, אז איך להגיע להשתוות?

הבורא מראה לך איזשהו קלקול במידה שאתה יכול להתגבר עליו ולהביא את עצמך למצב שאתה רואה עולם מתוקן, ואם לא עולם מתוקן, אז לפחות את הקבוצה המתוקנת שלך. זה מה שצריך להיות.

קריין: קטע 32.

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.

היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.

ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

מפני שהוא רוצה לשנות את הלב, את התכונות שלו כדי להרגיש הכול בדרגת בינה ולא בדרגת המלכות.

שאלה: האם המצב של עשיית נחת רוח לבורא זו הרגשת השמחה והחיות שאנחנו מרגישים בפעולה של עלייה למעלה מהדעת בעשירייה?

בעלייה למעלה מהדעת אנחנו מתחילים להרגיש את תכונת ההשפעה וזה מביא לנו ודאי שמחה.

שאלה: בהתחלת הקטע נאמר שהתפילה צריכה להיות בכובד ראש. ובאמצע נאמר שיש לו עבודה מיוחדת בתפילה. מה זה אומר כובד ראש ומיוחדת?

תפילה מיוחדת זה נקרא בכובד לב. אני מרגיש שזו לא עבודה שאני מסוגל לבצע. אני צריך להשתדל שזה יתבצע בתוכי, בתוך ליבי, בתוך מוחי, אבל לא שאני עושה את זה. "לא עליך העבודה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה", אבל כדי לצפות שזה יקרה לך אתה צריך להשתדל למשוך אליך תשומת לב וכל מה שאפשר מהבורא שיבצע את הפעולות. אתה מוכן להיות לפניו כמו על שולחן הניתוחים "פשוט תבצע את זה מיד ועכשיו".

תלמיד: מהקטע הזה אני יכול לקחת שעלי לעשות את זה ושאני מצפה לשינויים, זה הכול?

לא. אולי יש כאן עוד משהו, אבל מה שאמרת זה נכון וזה גם נקרא כאן.

שאלה: הוא כותב כאן "בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע". מה זה אומר שהדעת מחייב לעבוד בעל מנת להשפיע?

אז הוא לא יכול למדוד, לבדוק במה הוא נמצא. באמונה למעלה מהדעת, אמונה למטה מהדעת, איפה הוא נמצא ולכן אי אפשר עליו להגיד משהו.

תלמיד: כלומר הוא מדבר על זה שצריך לגשת לחיבור כדי שבכלל תהיה דעת, זאת הנקודה?

נכון. דרך החיבור, נכונות לחיבור, ביצוע של החיבור, רק כך הוא יכול לבדוק את עצמו.

תלמיד: האם בתפילה שהוא כותב צריך להגיע למצב שכל האיברים שבו מתנגדים לזה כדי שתהיה תפילה אמיתית?

כדי שתהיה תפילה אמיתית הבורא שם לו הרבה תנאים - פנימיים, חיצוניים, חלק מהם הוא מבין, חלק לא מבין - אבל בכל זאת כבר נמצא בקשר עם הפעולה של העלייה למעלה מהדעת, זאת אומרת לדרגת ההשפעה לפחות במשהו.

תלמיד: מה זה אומר "לפחות במשהו"?

איך הוא יכול לקבוע אם הוא נמצא בדעת או בלמעלה מהדעת ובכלל אם יש לו איזו התייחסות לזה, איך הוא יכול לדעת? הוא צריך במשהו להיות בנגיעה לזה. אחרת הוא רואה את הדברים האלה שפשוט לא נמצאים בשדה הראיה שלו. אומרים לו איזה מילים והוא לא תופס על מה מדובר. לכן אנחנו מגיעים לכל הדברים האלה דרך בניית הקבוצה, דרך חיבור בקבוצה, באיזו מידה אנחנו צריכים להיות מכוונים לחיבור.

תלמיד: נגיד לחיבור בינינו בעשירייה יש כמה אלמנטים. האם על כל אלמנט צריך למעלה מהדעת או שיש משהו כללי?

הכללי זה חיבור, פשוט מאוד. כשהעשירייה נמצאת בליבי וזה בשבילי הדבר הכי חשוב ודרכה אני נכנס לעולם ההשפעה.

שאלה: עניין של איכות היגיעה, הוא כתב פה וגם בקטע הקודם. כשהיה לנו המרכז הישן, כל היגיעות שלנו היו בעבודות במרכז ועשינו כל מיני פעולות. עכשיו רוב הזמן אנחנו לא נמצאים במגע. אנחנו יושבים כל אחד בביתו. איך אני יכול לראות את התוצאה מהיגיעה שלי? אנחנו מתייגעים, עושים, קוראים, אבל אני לא יודע אם החיבור שלנו מתחזק. לא יודע איך להרגיש את החיבור עם החברים. כשהיה לנו מגע פיזי כן הרגשתי את החברים, ראיתי אותם, יכולתי לדבר איתם, עכשיו פחות.

נכון שזה פחות פיזי. אבל כנראה שכך צריך להיות וזה מקדם אותנו יותר למגע רוחני פנימי כי הכול בא מלמעלה, מהבורא לפי התכנון שלו. ולכן אני לא יכול להגיד שעכשיו יותר גרוע מקודם. עכשיו יותר מתאים להתקדמות שלנו. אמנם אני עכשיו עדיין לא יכול לראות את זה ובכלים דקבלה שלי זה לא כל כך מסתדר לי, אבל גם למעלה מהדעת אני צריך להגיד שזה מצב יותר טוב.

תלמיד: למרות שאין לי כלים להרגיש את זה, אני יכול לכעוס.

נכון. למרות שאני לא מרגיש, שאני לא יכול להצדיק את המצב ובלמעלה מהדעת אני לא מבין, אבל אני מבין שזה מגיע לי מהבורא וכנראה שכל מצב ומצב יותר ויותר מקדם אותי למטרה.

שאלה: כשאנחנו פונים לבורא בתפילה אחת, כמובן שזה יכול לצאת מהעשירייה, אבל מהי העבודה של התפילה שיוצאת מהלב?

מהי התפילה שיוצאת מהלב? לב אין באף אחד מאיתנו, יש רק לב אגואיסטי שלא נחשב ללב, אחוריים של הלב. "לב" נקרא חיבור הרצונות שלנו המכוונות לבורא. אז ככל שאנחנו מכוונים לחיבור כדי לגלות בו מקור אחד רוחני שלנו שנקרא "בורא", זה נקרא שאנחנו עובדים על הלב.

שאלה: הוא כותב שבכל תפילה יש עבודה מיוחדת.

ודאי שכן. כי כל תפילה זה רצון חדש מהלב.

תלמיד: אנחנו לומדים שתפילה היא בהתגברות. מה ההבדל בין התפילות?

ההבדל בין התפילות זה שאנחנו משתדלים להתגבר על כל המחשבות, כל הרצונות שלנו, כל ההפרעות וכך להתחבר בינינו. זה עיקר העבודה בתפילה. והתוצאה מזה כשאנחנו מתחברים - אנחנו מגלים את הבורא, למי אנחנו משתוקקים, מתכוונים.

תלמיד: אז מה מייחד כל תפילה?

הלבבות שלנו הופכים להיות ללב אחד.

שאלה: כתוב "שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". איך לתאר יחד מה זה לזכות בדבקות ה' כדי לקבל חומר דלק ליגיעה?

אתם יכולים לשאול אלף שאלות כאלה בשנייה ואני לא אוכל לענות על כולן. אתם בעצמכם צריכים לשבת, לדון ולהשתדל להגיע להסכמה כללית בכל שאלה וגם למצוא את התשובה. תנסו, זה נמצא בידיים שלכם. אני לא הולך לענות על שאלות שאתם צריכים לשאול ולענות, אתם צריכים קצת להתאמץ.

שאלה: אמרת שהבורא נותן לנו הרבה אפשרויות ואנחנו לא מקבלים אותן. איך בעבודתנו בעשירייה אנחנו יכולים להבין ולבנות כוונה נכונה?

אם תחברו יחד את הלבבות והאוזניים שלכם כדי לשמוע את מה שאני אומר, אז תשמעו במקומי את מה שאומר לכם הקול העליון. תנסו, הכול תלוי במידת החיבור ביניכם.

שאלה: בעשירייה אין לנו רק ניתוק פיזי אלא יש גם ניתוקים של האינטרנט והחשמל שלנו למשך ימים. האם אנחנו צריכים לבקש עזרה ותיקון עבור החברים שיש להם בעיות עם האינטרנט והחשמל, או האם יש דרך להתחבר מעל האינטרנט ואיך עושים זאת?

על ידי התפילה המשותפת. אם יש חברים שמתנתקים מכולם בשל הניתוקים האלה אז אתם צריכים להתפלל יחד שהם לא יתנתקו. הניתוק פועל על כולכם ואתם מאבדים הרבה כוח. אתם כנראה צריכים להרגיש כמה תקלות יש לכם, הכול מגיע מאותו מקור ש"אין עוד מלבדו", ואתם חייבים לבקש ממנו שיחבר ביניכם גם בצורה חשמלית וגם בצורה פנימית רוחנית. זה טוב שהוא מעורר אתכם, אני הייתי קודם כל מחזיר לו תודה רבה שבצורה כזאת אנחנו רואים את הקלקולים, ומגיעים לחיבור על ידי זה שהוא מראה לנו את הניתוק.

שאלה: אני מרגישה שהחברות באמת גדולות ושבלעדיהן אני לא יכולה, אבל מה אני עושה עם ההרגשה שהן לא יכולות בלעדיי, האם אלה קליפות, אגו או שזו באמת אחריות? וגם האחריות הזאת מבהילה מאוד.

מה שהן יכולות או לא יכולות לא שייך לך אלא את צריכה לעשות את מה שתלוי בך. את צריכה להגיע למצב שכולן מחוברות, שלמות ונמצאות יחד בלב האחד שלך.

שאלה: במצבים שהעשירייה פחות מחוברת אנחנו מתפללות לחיבור ולהתקרבות. מה קורה במצבים שאנחנו מרגישות מחוברות ויש התרוממות רוח ובאופן טבעי יש הודיה, האם אחרי ההודיה צריכה להתפתח בנו עוד תפילה? ואם כן, האם זה המקום לבקש שזה יעבור לכל העולם, שיתחברו אלינו, שיצטרפו אלינו? כלומר לצאת מתוך ההרגשה של הרוממות החוצה בבקשות עבור העולם.

קודם כל אנחנו מתפללים עבור החיבור בינינו, ואם לא יהיה חיבור בינינו אז לא נוכל לבקש עבור כל העולם כי הבורא לא ישמע. לכן, קודם כל הקבוצה צריכה להיות מתוקנת.

שאלה: אצלנו בעשירייה לעיתים יש דעות שונות וחלוקות לגבי איך נכון להתחבר. אנחנו קוראים את אותו מקור אבל כל אחת מבינה אותו בצורה שונה. איך להתעלות מעל זה באמונה למעלה מהדעת כדי לחזק את החיבור שלנו ולנוע לכיוון המטרה?

אתן צריכות לקרוא את המאמר כמו שקראתן אותו קודם אבל בקריאת המאמר כל אחת מבטלת את עצמה, ואז לראות כמה זה גורם לחיבור ביניכן. רק כך אפשר להמשיך.

תלמידה: כשאני מבטלת את עצמי זה אומר שאני צריכה לחשוב שדעתה של החברה על המקור זו אמת מוחלטת?

את צריכה לקבל את דעת החברה כמו שאת שומעת ממנה ולקבל אותה כאמת, ולא חשוב אם דעתה מוצאת חן בעינייך או לא, את צריכה לקבל על עצמך שזו כביכול האמת היחידה, וכך כל אחת. את חייבת להעלות את החברה למעלה מעצמך, לקבל אותה כמו מדרגת הבורא, ורק בצורה כזאת אתן תוכלו להתחבר. אם לא כך, זו תהיה ישיבת רשעים שרע להם ורע לעולם.

שאלה: בזמן התפילה אני מרגישה רגשות מאוד עמוקים, איך להעביר את הרגשות האלה לעשירייה כדי שהתפילה שלנו לא תהיה חסרת רגש?

אם אני מקבלת את הרגשות בלב שלי ממש ורוצה שהרגשות האלה על החיבור בינינו יעברו בין כל החברות שלי, אז אני כבר משפיעה להן אפילו בלי מילים.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת זה כשאני מתעלה מעל הדעת שלי והדעת של החברות, ואנחנו מבקשות שהבורא יסיים את הפעולה?

כשאני מעלה את דעתי למעלה ממה שאני חושבת ועל מנת להתחבר עם כל הקבוצה ועם הבורא שבתוכה, זה נקרא שאני הולכת באמונה למעלה מדעתי, למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת של החברות אני לא יודעת ולא בודקת. מספיק לי שאני מתעלה למעלה מדעתי ורוצה להתחבר דרכן לבורא.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שכל הפגמים הם לא של האדם אלא ניתנו לו כדי שהוא יוכל להתעלות מעליהם, אבל מה לעשות אם אדם מרגיש שקיבל כל כך הרבה פגמים שהם קושרים אותו ולא נותנים לו להתעלות?

מצוין, אז אנחנו צריכים לעבוד על זה עוד ועוד. בכל אחד כנגד הכוח הרע שבו יש גם את הכוח הטוב שבו והם נמצאים בניגוד, והאדם בין שניהם צריך לעלות כשהוא משתמש פעם ברע ופעם בטוב וכך יתקדם. יש לך את כל התנאים לזה.

שאלה: מה חסר לנו בעשירייה כדי שלא נראה את ההבדלים בינינו אלא נוציא את המקסימום הטוב מכל חבר וחבר?

חסר שנתחבר בלבבות ונגיש את הלבבות שלנו כלב אחד לבורא. שיתקן את הקשר בינינו וניעשה כלב אחד שבו הבורא יתגלה.

שאלה: אדם אומר שהוא לא יכול להתפלל ומגיע למצב שהוא מתחיל להתפלל באמת. האם זה תיקון על ידי ייסורים? ואם כך, איך בעשירייה נוכל להתפלל לא מתוך פחד שתבוא איזו מכה ונתפלל תפילה יבשה רק מתוך פחד שלא יכו אותנו, אלא שתהיה ממש הרגשה של השפעה ושנתפלל ברגש?

אני לא כל כך מבין למה אתם מפחדים מהבורא. אתם צריכים לפחד יותר מזה שאין ביניכם בורא ומזה להשתדל לברוח, ולא מזה שהבורא נמצא ואתם מפחדים ממנו. איך יכול להיות דבר כזה לפחד מטוב ומיטיב ושאין עוד מלבדו? אלא אני צריך לפחד מזה שאני מתאר לעצמי מקום שהוא ריק מטוב ומיטיב, כי זו הבעיה בחיים שלי.

שאלה: אמרת שבדרך לבורא צריך להשתמש פעם בטוב ופעם ברע. באיזה אופן להשתמש ברע?

אנחנו צריכים להשתמש בשני הכוחות, גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב, אבל בינתיים צריכים להשתוקק רק ליצר הטוב. העיקר בשבילנו עכשיו זה לרכוש את הכוח החיובי, את כוח החיבור, את כוח האהבה, כדי שיהיה לנו כלי אחד, ואחר כך נשתדל להיות כאיש אחד בלב אחד וממנו נוכל להתגבר ולהגיע לתיקונים של הרצונות הרעים.

שאלה: אמרת שיש לנו רק לבבות אגואיסטים, האם אותם אנחנו צריכים לחבר?

אנחנו צריכים להפוך את הלבבות שלנו ללב בשר, ללב טוב, ואז בהתאם לכך הלבבות האלה יתחברו ללב אחד ואנחנו נרגיש את כול המציאות מתחברת יחד - כך מגיעים לחיבור ולתיקון העולם.

שאלה: מה זה אומר ללכת נגד הדעת?

אנחנו צריכים ללכת נגד האגו שלנו, נגד הידיעה, נגד הרצון והמחשבה האגואיסטיים. זוהי העבודה למעלה מהדעת שאותה אנחנו צריכים להשתדל לעשות.

תלמידה: נגד הדעת זה מעל הדעת?

כן.

שאלה: אלו מצבים יכולים לאשר לעשירייה שהיא כבר מקבלת את תכונת ההשפעה?

אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו למעלה מהכוחות המפרידים בינינו, אז אנחנו משתדלים ללכת למעלה מהדעת בכוח האמונה, בכוח החיבור על פני כוח הפירוד.

שאלה: אם אתה מכיר את עצמך כרע מוחלט, כמינוס גדול שלם, ואת העשירייה אתה רואה כשלם, אז איך המינוס השלם יכול להתחבר לפלוס השלם, ומה הוא יכול להעניק לפלוס הזה?

כשאדם מתקן את עצמו מלהיות אגואיסט למשפיע זה מוסיף מאוד לכלים שהעשירייה רכשה לפניו. נניח שמגיע מישהו לעשירייה והיא מקבלת אותו והוא מתחיל לתקן את עצמו, אז הוא מאוד מוסיף לעשירייה, כי זה כוח חדש וכלים חדשים, וכל אחד שנמצא בעשירייה מרוויח מזה הרבה.

שאלה: אמרת שצריך להרגיש כמו על שולחן הניתוחים אבל שם יש הרדמה ומשככי כאבים. איך אפשר לא לפחד מהכאב אם אין לנו משככי כאבים?

זה לא פשוט ולא נעים אבל הכול תלוי במטרה. אם אני מרגיש את המטרה כחשובה מאוד, אז אני רץ לשולחן הניתוחים ומבקש שינתחו אותי ויוציאו את הרע ממני. בחיים שלי היה בדיוק כזה מצב, וזה תלוי עד כמה אתה רוצה להיפטר מהרע שנמצא בך ואתה יודע שזה תלוי רק ברופא שיוציא את הרע הזה. יש כאן את תמיכת הקבוצה, הבנת המצב, אמונה ועזרה מלמעלה, ואז אתה מאוד רוצה שיעשו לך זאת.

התחננתי שיעשו לי ניתוח במשך שבועיים, וכל פעם דרשו את הרופא בבית חולים אחר כי אולי היו שם ניתוחים יותר דחופים. באתי אליו יום יום וביקשתי "תעשה לי, כי אני לא יכול לנשום" הייתי נחנק, והוא היה אומר "בסדר, מחר", ולמחרת שוב. עד שפתאום הגיעה אחות ואמרה "הוא מוכן". אז לא הלכתי בשום צורה אחרת אלא ידעתי איפה זה והלכתי ישר לחדר הניתוח, נכנסתי ושכבתי על שולחן הניתוחים. אחר כך הוציאו אותי משם, הלבישו אותי ועשו את מה שצריך לעשות. כל כך רציתי את הניתוח וכך עשיתי. כך גם אנחנו צריכים לרצות, שהבורא יעשה לנו ניתוח, שינתח לנו את הלב ובמקומו ייתן לנו לב חדש, ובהתאם לזה המוח יעבוד, הכול יהיה בהתאם לזה.

שאלה: כאשר אדם נמצא במצב של ירידה או סבל, כיצד בפועל ניתן להתאמץ כדי להגיע לאמונה מעל הדעת?

תלוי איזו ירידה, אם זו ירידה ממש, אז לא יעזור לי כלום חוץ מלהיות מושפל בתוך החברה, עד כדי כך שאני פשוט יושב ביניהם, לא שומע, לא רואה ולא מרגיש כלום אבל נמצא ביניהם פיזית. זו הדרגה הנמוכה ביותר בהתקשרות בינינו וכך אני נמצא, שמה שהם מדברים ועושים ישטוף אותי מבחוץ, כי פנימה לתוך הרצון והלב שלי זה לא יכול להיכנס, אז מבחוץ. כך לאט לאט אני מתחיל לקלוט את מה שהם אומרים ומרגישים וזה מעורר אותי.

שאלה: אם כל האיברים מתנגדים, אז מי זה שמבקש, מה זו ההפרדה בין הבקשה לאיברים?

יש לנו נקודה שבלב והיא מקשרת אותנו עם הכוח העליון.

שאלה: הזכרת לפני יומיים שהחיבור הוא הכלי והנשמה שלנו. אנחנו נפגשים בעשירייה פעמיים ביום לכמה דקות לקריאה בלבד, ו-30 דקות לפני השיעור לקריאה כהכנה לשיעור, אבל אנחנו לא מדברים בינינו ורק מעטים משתתפים בשיעור וגם זה עם מצלמה שלא תמיד פתוחה. האם זה יכול להיחשב כחיבור או שאנחנו עובדים לא נכון?

זה לא נכון, אני גם רואה את התופעות האלה ולא מסכים איתן. קודם כל, כל אחד צריך להבין שאם הוא מפרסם את נוכחותו בשיעור, אז זה מוסיף לו ביגיעה ובהשפעה על כל הכלי העולמי שלנו. דבר נוסף, אנחנו צריכים לדאוג זה לזה ולא סתם לקרוא פסוקים, כך שמישהו קורא ואולי מישהו שומע וכל היתר סתם נוכחים, אלא אנחנו צריכים בהחלט לדאוג להופעה של כולם ולהשפעה של כול החברים על כולם, כי זה משפיע על החיבור ועל גילוי הבורא בינינו.

לכן זה שאנחנו רוצים לברוח וזה קורה בצורה נוחה יותר ואוטומטית, זה נכון, אבל עם זאת כל אחד צריך לדאוג להזכיר לאחרים שהחיבור זאת העבודה שלנו.

תלמיד: האם צריכים לדבר בזמן ההכנה, או שמספיק לקרוא קטעים?

לא, צריכים לדבר אבל לעניין, על מנת לתת לכל אחד להגיד את מה שיש לו בלב.

שאלה: אם כל החברים שלי מתוקנים, יש לי הרגשה כזאת שהם כולם מתוקנים, האם אני יכול להתפלל לבד בלי לשים לב לתפילות של החברים אלא רק להיות עם התפילה שלי?

תתפלל. למה לא רואים אותך?

תלמיד: משהו עם המצלמה, אני מחובר מהטלפון.

תעשו כך שיראו את כולם כי בכך אתם עושים את החיבור בין כולם. אנחנו צריכים לדאוג שכל אחד מאתנו יראה את כולם וכולם יראו את כל אחד, כי בלי זה חסר לנו כוח השפעה. חברים שסוגרים את המצלמה הם גורמים רק לרע בינינו, הם חייבים לסדר כך שנראה אותם בצורה ברורה.

שאלה: האם סדר העבודה הנכון באמונה מעל הדעת הוא שאני רוצה שהבורא יחבר את חבריי, שהם יהיו כשכינה מאוחדת, ואז אני רוצה שהבורא יתחבר עם השכינה שלו? ובתהליך הזה אני נהנה ולומד על כל היחסים בינינו.

הכול טוב ויפה ולא משנה מהן שאלות, אפילו כמו שתינוק שואל אולי קצת לא במקום. כל השאלות טובות ולפעמים הן לא לפי המצב, לא לפי ההבנה, אבל זה בדרך וכך אנחנו גדלים.

שאלה: אמרת שגם קו ימין וגם קו שמאל מאוד חשובים כי שניהם מביאים אותנו לקו האמצעי. כשאנחנו קוראים קטעי מקור ועושים סדנאות בעשירייה, מאיפה מגיע קו שמאל? אנחנו אולי לא מרגישים אותו. במה מתבטא קו שמאל בעשירייה?

קו שמאל נבנה מהאגו שלנו שהוא היסוד של כל הבריאה. כמו שהבורא אמר, "בראתי יצר הרע", ורק אחר כך אמר "בראתי תורה תבלין", שהמאור שבה, שבתורה, מחזיר את היצר הרע ליצר הטוב. לכן אנחנו רק צריכים לסדר את הדברים האלה כך שכנגד כל התופעות של היצר הרע יהיה גם היצר הטוב. בצורה כזאת נגדל, על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: האם הקו האמצעי הוא הדעת, למעלה מהדעת, או רק הנקודה שבלב?

הקו האמצעי הוא למעלה מהדעת, והוא קו ממש.

שאלה: לאחרונה העשירייה בחנה את עצמה היטיב והגענו למסקנה שכולנו מבורכות על שלומדות כבר עשר שנים את תורת האמת. היחסים בינינו כבר תקינים. לומדות ביחד באופן סדיר יומיום. הבעיה שרובנו סובלות מבעיות גשמיות שמפריעות לנו מאוד לתפקד יחד, כאילו הבורא שם קירות בינינו, מה עושים?

ממשיכים לעשות כמו שצריך, אין לי מה לענות על זה. כהשחיים הגשמיים קשים צריכים לקבל אותם כמו שהם ולהשקיע עוד יותר ברוחניות.

שאלה: אנחנו מדברים על חושך ואור, אבל איך אדם שלא מתוקן יכול להבין שהוא נמצא בחושך, הרי אין לו עם מה להשוות?

ודאי שאם אין אור אז אין גם חושך. אבל אנחנו יכולים להגיד שהאור אצלנו הוא כשאנחנו מרגישים התקרבות לחברים, והחושך הוא כשאנחנו מרגישים איך הרצון לקבל שלנו מתעורר ודוחה אותנו זה מזה, ובכאלה הבחנות אנחנו צריכים לגדול כל פעם, דווקא בהבחנות כאלה, קרובים לחברים יותר או פחות. ובשינויים האלה אני צריך להרגיש את החיים שלי שהם כמו נשימה, כמו התקדמות, כמו תנועה, קרוב יותר או רחוק יותר.

שאלה: איך להפוך את הרגשת החיסרון לעבודה רוחנית?

להשתדל לעלות מעל כל דבר שמפריע לנו לחיבור, לעבוד אתו, לאהוב שמקבלים אותו מהבורא כדי שמעליו נוכל להתעלות ולהתחבר לבורא. בעצם אין רע, אלא הרע הוא זה שמכוון אותנו לחיבור עם הבורא, ולכן למה אנחנו צריכים לדבר עליו כרע? אין רע בעולם. הבורא סידר לנו זאת רק כלפי הקלקולים שלנו כדי שנוכל להתקדם לטוב.

שאלה: חברה נכנסה לעשות ניתוח ואמרתי לה שאני אחשוב עליה. שאלתי אותה אם חברות בעשירייה שלה יודעות כדי שיתפללו עבורה והיא אמרה שהיא חוששת לדבר על זה בעשירייה כי יש חברות שמתנגדות לדבר על כל דבר שהוא גשמי. אתה יכול להגיד מה נכון?

אפשר ונכון לדבר על זה בין החברות ושכולכן תחשבו עליה.

שאלה: מה עוזר להתקרב למצב שמה שאנחנו מרגישים ומה שאנחנו יודעים זה אותו דבר? מה מקרב אותנו למדרגה הזאת?

זה מצב שבו הבורא מתגלה.

שאלה: אנחנו מגיעות לאמונה למעלה מהדעת עם הדמיון שלנו, וכך אנחנו מגיעות לדבקות עם הבורא והופכות להיות טובות יותר. האם זה מה שמגיע כעזרה מלמעלה, האם זה מה שמתקן אותנו?

אנחנו כל רגע מקבלים עזרה מלמעלה, רק לא מרגישים שמקבלים זאת. צריכים להמשיך עוד ועוד עד שזה מתגלה. אנחנו מבקשים מהבורא יחד, ובאותה צורה שמבקשים ממנו יחד גם מרגישים שמקבלים ממנו יחד.

שאלה: האם כשאנחנו מתבטלות מול הדעות השונות של החברות אנחנו מאבדות את האישיות שלנו?

אנחנו מאבדים את האישיות האגואיסטית שלנו ובמקום זה מקבלים אישיות אלטרואיסטית, או אישיות של אדם הדומה לבורא.

שאלה: דיברת על להתכלל בחברים ולהתכלל בבורא, אבל אני יכולה איכשהו לעבור ליד זה ולא לעשות את זה. איך לא לפספס את המצב הזה ולהצליח להתכלל בחברים?

אני חושב שהכי טוב זו קנאה, שתרגישו עד כמה אחרים טובים יותר, מתקדמים יותר, ואני מפגר ולא מסוגל, כלום לא שייך לי, ומה יהיה איתי? כך החיים עוברים ואין לי שום דבר לא בגשמיות ולא ברוחניות. אם אדם חושב כך, אז הוא ראוי להתקדמות רוחנית.

שאלה: אמרת שתפילה זו בקשה לעזרה. האם התפילה לבורא צריכה להיות לפתרון בעיות גשמיות, או על החיבור שלנו בעשירייה כדי לעזור לחברות להיות ברצון אחד?

אם אנחנו מתפללים על גשמיות זה בדרך כלל לא עוזר. כי זה לא מה שהבורא רוצה כשהוא נותן לנו מצב מסוים. לא חסר לבורא לעשות לנו על פני כדור הארץ גן עדן גשמי, זאת לא בעיה. אלא כל כוחות הטבע שאנחנו מגלים, מהאטום הפרטי ועד כל המציאות הגלובלית הכללית, מסודרים כדי להביא אותנו לגמר תיקון. ולכן רק אליו אנחנו צריכים להשתוקק להגיע.

שאלה: נראה שהמחסום היחידי ביני לבין הבורא הוא האמונה שאני קיים. האם זה נכון לדרוש למות לפני המוות?

זה לא לדרוש למות. בזה שאני מבקש מהבורא להמית את היצר הרע שלי, אני לא מרגיש שהוא בזה ממית את החיים שלי. הוא ממית את אותו כוח שממית אותי, שמוריד אותי לעולם הזה ומחזיק אותי במסגרת העולם הזה. אני בעצם מבקש מהבורא, "תהרוג את מלאך המוות שלי", ולא אחרת.

תלמיד: אני מבין אותך, אבל זה נראה שבסוף הדרך לא יהיה שום הבדל אלא אני אהיה בורא ובורא יהיה אני.

בסוף הדרך לא יהיה הבדל בינך לבין הבורא, חוץ מזה שאתה נברא והוא בורא, אבל הדרגות שלכם הן יהיו אותה דרגה. בסוף הדרך נדבר, אנחנו עכשיו לא יכולים לדבר על זה ממש.

שאלה: כתוב "ואז האדם מגיע להכרה שהוא צריך כוחות לעבודה ואין לו שום חיסרון, רק שהבורא יתן לו את כוח האמונה". איך מקבלים את הכוח הזה?

אנחנו מקבלים את זה ממנו כשאנחנו רואים שחוץ מכוח אמונה לא חסר לנו כלום.

שאלה: מה לעשות אם כל הרגשות והמחשבות נוטות ללכת לשמאל למרות הרצון להרגיש את החברות בדרך אחרת, איך לצאת מהמצב הזה?

זה יעבור. תמשיכו בקפדנות ואתן תראו עד כמה התפיסה שלכן היא משתנה ואתן מתחילות לראות את כל החברות ואת כל הפעולות בצורה אחרת. זה יבוא.

שאלה: האם צריך לברר את כל השאלות על הפצה כתפילה בעשירייה לפני שמפיצים, או שמותר לעשות בירורים בקבוצת ההפצה הבינלאומית?

אני ממליץ שיהיה לכם מדריך שהוא ידע איך לכוון אתכם, מדריך טוב שגם אנחנו מכירים אותו, ואז לא תטעו. זה מה שצריך להיות.

שאלה: איך להרגיש את ההבדל בין מצבי השלמות וחוסר השלמות בעבודה כדי להתפלל נכון לבורא?

רק להתחבר ביניכן ואז אתן תגיעו יחד. תכתבו תפילה, קחו דף נייר ותתחילו לקשקש, לכתוב מה שיש בכל לב ולב, ואיך אתן מתחברות למה שאתן כותבות ומסכימות בתוך הלב שלכן ועד כמה זה מוסכם על כל לב ולב, ותראו למה שאתן מגיעות. אני מציע כך לעשות.

תלמידה: אבל איך להרגיש את החסרונות אחת של האחרת?

תדברו ביניכן. תתחילו לכתוב, יש לכל אחת מחשב כמו שאני רואה, אתן נמצאות איתנו בקשר, אז תתחילו לכתוב משפט אחד או כמה משפטים, מקסימום שניים, שלושה, איך אתן יכולות להביע את הרצון שלכן לחיבור, אבל שזה יהיה באמת רצון. תתחילו לכתוב סיפור כזה, אני אשמח לקרוא.

שאלה: איך להישאר כנה עם החברות גם אם אני יודעת שאני רק משחקת באהבה וזה לא נעים?

אז מה אם אני לא אוהב אותם ולא קרוב אליהם, זה המצב הנוכחי שלי. אבל אני יודע מה שכותבים מקובלים, שאנחנו נצטרך להתקרב בלבבות שלנו, היינו ברצונות, בציפיות, במטרות, שתהיה לנו נקודה אחת לחיבור, ולזה אנחנו הולכים. נשתדל להגיע לזה.

שאלה: בתרגום לרוסית המילים דעת וידע הן אותו דבר, אבל בעברית זה שונה. האם לעלות מעל הדעת אלו הרגשות שונות, מצבים שונים?

אני לא יכול עכשיו להתחיל להסביר לך את זה, אבל אם תקראי יותר אז תביני את מהות המילים.

(סוף השיעור)