שיעור צהריים 19.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

למצוא טוב בחבר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - למצוא טוב בחבר, קטעים נבחרים מן המקורות.

זה בעצם השלב הראשון והחשוב ביותר בעבודה שלנו להיכנס לעולם העליון, לעולם הרוחני בהרגשה, בהכרה, בהבנה ולחיות בו. זה נעשה דרך כמה שלבים, והשלב הראשון הוא, למצוא טוב בחבר. הבורא ברא אדם אחד, שבר אותו להרבה חלקים שהם כל בני האדם שנמצאים לפנינו בעולם הזה בכל הדורות ובכל הזמנים, ואנחנו בסופו של דבר צריכים למצוא קשר רוחני בינינו. מה זה קשר רוחני? על אף שיש בינינו כוונה שכל אחד רוצה ליהנות לעצמו, זה נקרא "שבירה", וכל אחד חושב על עצמו ואיך לנצל את הזולת, אנחנו צריכים לעבוד כנגד היצר הרע הזה, כנגד האגו שלנו, ולהשתדל לראות בחבר דברים טובים ולהתחבר לחברים, במיוחד לחברים בקבוצה.

מלכתחילה כשאנחנו באים לקבוצה אנחנו צריכים לפחות לדעת שאנחנו מגיעים לקבוצה כדי למצוא חן בחבר, שהחבר ייראה לי כאדם טוב, מיוחד, שמשתוקק לאותה מטרה כמוני, והוא מוכן להיות חבר שלי בדרך, ושכולנו יכולים להשיג את המטרה רק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו בצורה כזאת שאני רואה בחבר רק דברים טובים, עוד יותר ממה שאני רואה בעצמי, ואני מוכן להתכופף לפניו ולראות אותו כגדול הדור. רק אם נתחבר בצורה כזאת בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב שגם הבורא יתגלה בקשר הזה בינינו.

אתם יכולים מיד לשאול שאלות על מה שאני מדבר ויותר מזה, בשעה כזאת של שיעור יום יום אנחנו יכולים לבדוק כל מה שאנחנו רוצים לדעת וכך להתחבר בינינו, וכל הספקות וכל השאלות יפתרו.

שאלה: אתה אומר שאני צריך לבוא לחברים עם רצון למצוא טוב בחבר.

כן.

תלמיד: אתמול נתת תרגיל לסרוק את החברים, לאתר את הפגמים ולהתפלל שאני אוכל לכסות אותם באהבה כמו אמא שרואה את הילד שלה. כשאני ניגש לחברים אני מחפש טוב או פגמים?

חס ושלום לחפש פגמים. אני רוצה לחפש טוב, ללא שום ספק. אני לא מחפש רע ואחר כך משתדל להפוך את הרע הזה לטוב, אני מחפש רק דברים טובים. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל", אם אני רואה רע במישהו, אני רואה את הרע הזה מפני שבי קיים הרע הזה, ולכן אני רואה אותו בחבר. כי מול האדם נמצא הבורא והבורא מציג בפני האדם כל מיני דמויות, ואני צריך על פני הדמויות האלה לעשות תיקונים. אני צריך להפוך אותן מדמויות רעות בכל מיני צורות, אופנים, לדמויות טובות וחיוביות. זו בעצם העבודה שלי, בזה אני מתקן את עצמי, מתאים את עצמי לרוחניות, מקרב את עצמי לבורא.

התרגילים האלה הם ממש תרגילים שאנחנו חייבים לעבור. רק בצורה פרקטית כזאת אנחנו מתקדמים לבורא עד שמתחילים לזהות אותו עומד אחרי החברים. לא רק אחרי החברים, אחרי כל העולם, כל בני האדם ובכלל אחרי כל הטבע.

תלמיד: אז מה התרגיל?

מלכתחילה כשאני רואה את החברים, אני משתדל לראות שאחריהם נמצא בורא, זאת אומרת אני צריך לראות כל חבר וחבר בצורה אידיאלית. וודאי שאני רואה בכל חבר איזה פגם טבעי שיש בכל אחד ואחד, אבל אני צריך להביא את עצמי למצב שהפגם שאני רואה נמצא בדיוק בי ואני רואה בחבר העתקה שלי. וכך אני מתקן את עצמי עד שאני רואה כל חבר ממש כאדם שאין בו שום פגם אלא כל טוּב.

לכן כל החברים שנמצאים לפניי נמצאים כדי לעזור לי לתקן את עצמי וכך להתאים את עצמי לבורא. לא סתם נאמר שאחרי כל חבר וחבר עומד הבורא, כי אם אני מתקן את היחס שלי לחבר כך שאני לא רואה בו שום פגמים, ורוצה להתחבר איתו בכל, אני מגיע לבורא. זה מה שעומד לפנינו.

לכן מלכתחילה הבורא ברא אדם אחד, שבר אותו להרבה חלקים שנמצאים בניגוד, בריחוק, רחוקים בכל מיני צורות זה מזה, ואנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו לכל החברים, כך שאנחנו לא נראה בהם שום דבר רע, אלא כל מה שאני רואה זה רק דבר טוב וכל הדברים הרעים האלה שאני רואה בהם, נמצאים בי. לכן אני מגיע למצבים שאני האדם היחידי הרע בעשירייה וכל החברים שלי הם דווקא אידיאליים, אין בהם שום פגם. אני מדבר על החברים שבעשירייה.

שאלה: אמרת שצריך למצוא חן בעיני החבר, אבל בזה אנחנו מהנים לאגו שלו, אז איך להתייחס נכון כדי לא לתת תענוג לאגו שלו?

אל תדאג שבזה שאתה מתייחס טוב לחבר אתה מעלה את האגו שלו ומכביד עליו בתיקון של עצמו. אתה צריך לתת לו דוגמה איך אתה מתייחס אליו ושהוא ייקח מזה דוגמה ויתייחס אליך בצורה יותר טובה.

אני מוכן לענות על כל השאלות האלה, כי הנושא הראשון שלנו הוא איך אנחנו באמת מסדרים בינינו את היחסים הנכונים בתוך העשיריות, זו ההתחלה ההכרחית לדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: כל דבר בחבר דורש תיקון, או רק היחס שלו לעשירייה? נניח, מעצבן אותי שהוא מדבר לאט או החולצה שהוא לובש.

כל דבר, לא חשוב באיזה אופן אתה לא סובל אותו. תתאר לעצמך שבמקום החבר נמצא התינוק שלך, הילד הקטן והאהוב שלך, איך היית מתייחס אליו, איך לא היית רואה בו שום דבר רע? כך אנחנו, באנשים שאנחנו אוהבים אנחנו לא יכולים לראות פגמים, וההיפך, באנשים שאנחנו לא אוהבים, אנחנו לא יכולים לסבול כל דבר בהם.

תלמיד: מה השיטה שאוכל יותר לדאוג מזה? נניח החבר לא מעצבן אותי, יש לו תכונות מעצבנות אבל לא באמת בא לי לתקן אותן. איך אני יוצא מאדישות כלפי החברים?

אני צריך להבין שבאדישות הזאת אני לא מתקרב למטרת הבריאה, אני לא מתקרב לשום דבר. אם אני נשאר אדיש, אני כאילו נמצא באוויר, אין לי שום התקדמות לקראת המטרה.

תלמיד: איך אני עושה את התזוזה הזאת בשביל להרגיש שזה מפריע לי?

אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, איך אני מתייחס לכל חבר וחבר בעשירייה. אני עושה כזאת סקירה, בודק אחד אחד כל הזמן, ומחזיק את עצמי בכוח באיזה גובה, לראות כל אחד מהם שלם.

שאלה: התלמידים של רבי שמעון רצו להרוג זה את זה בגלל שהם חיו במערה. אנחנו יושבים במערכת הערבות, רואים את הפנים של החברים, כמה פעמים ביום אנחנו נפגשים. איך אני אראה את החסרונות של החברים?

תשתדל להתקרב אליהם. זה לא העניין לשבת במערה, זה עניין להתקרב זה לזה. במידה שתתחילו להתקרב זה לזה תרגישו כמה אתם מתחילים לדחות, לשנוא, לא לאהוב זה את זה, זה במידה שאתם רוצים להתקרב.

תלמיד: אם אני עם חבר כמה שנים כבר בעשירייה ואני לא רואה את החסרונות שלו, זה אומר שאני לא בקשר איתו?

בטח, כי אתה אדיש אליו, אתה אדיש.

שאלה: כשאני עובר חבר חבר בודק את היחס שלי אליהם, אז אני רואה בצורה ברורה ואני מרגיש שיש מרחק, היחס שלי הוא בטוח לא אותו יחס כמו אמא לתינוק. אתה אומר שצריך להתקרב, מה הפעולה הזאת שאני מתחיל לקצר, לצמצם את הטווח, את מרחק הזה ומתחיל להרגיש את החברים שהם קרובים?

תשתדל להגיע לאהבה אליהם, ואם אתה לא יכול סימן שאתה צריך לבקש מהבורא שיעזור לך להתקרב אליהם, לאהוב אותם, ואז יש לך כבר סיבה להתפלל.

שאלה: אם ראיתי איזה חיסרון בחבר שמרגיז אותי, מה צריכה להיות התוצאה מהגילוי הזה, תפילה על תיקון או משהו נוסף?

שום דבר חוץ מבקשה על התיקון, רק בקשה על התיקון.

שאלה: אתמול למדנו שאנחנו צריכים לראות את החסרונות בחברים ולקבל אותם כמו החסרונות שלנו. ועכשיו למדנו דרך אחרת, לכסות אותם באהבה כמו שאמא לא רואה את החסרונות בילדים. אז יש כאן אולי שני שלבים?

אתה צודק, תנסה גם את זה וגם את זה. אם אתה יכול לראות את הפגמים שאתה רואה בחבר בעצמך זה מצוין כי זו האמת, אם אתה לא יכול לראות את זה אז לפחות תכסה את זה באהבה, בינתיים זה יהיה כתיקון.

שאלה: אם עבדתי עם החסרונות של חברים ואני מפסיק לראות אותם, אז כנראה שזאת לא בעיה לאהוב את החבר כשאין חסרונות. האם אני צריך לאהוב את החבר כשנעלמו החסרונות שאני רואה בו או שאני צריך לאהוב את החבר שאני בכל זאת רואה בו את כל החסרונות אבל יחד עם זה אני בונה את האהבה על פני החסרונות?

אני לא כל כך מבין מה אתה אומר. אני צריך לאהוב את החבר בזה שיש לו רק דברים טובים, ואת הדברים הרעים אני לא רואה, אני לא מזהה בו שום דבר רע. זה לא שאני אוהב אותו עם כל הרע והטוב שיש בו, אני לא רואה בו שום דבר רע, כי מה שאני אראה בו רע זה הרע שלי, ואני מתחבר לחברים כדי לתקן את עצמי.

תלמיד: עשיתי עבודה עם החסרונות של החבר והפסקתי לראות את החסרונות, אהבה באה בצורה אוטומטית או שצריך עוד לבנות אהבה שזה השלב הבא?

אנחנו נצטרך עוד לעבוד על דרגות האהבה, אבל לפחות על מחיקת השנאה לחבר על זה אני כבר צריך לעבוד עכשיו. אחר כך יהיו עוד שלבים עד שנגיע לאהבה. באהבה יש כמה מדרגות. בינתיים נפטר מהשנאה מכל מה ששייך לרע שאנחנו רואים באחר.

שאלה: בזמן הסדנאות אני לא מסופק מהתשובות של החברים שהם נותנים, איך להתגבר על המצב שאני אוכל להרגיש שלמות בתשובות שלהם?

אני לא מחפש חכמה, אני מחפש את הלב להיות מחוברים יחד, זה מה שחשוב לנו בחיבור. כי לפי מידת החיבור אפילו אם היא הכי קטנה אנחנו כבר יכולים להרגיש את הבורא. ולכן אם התשובות שלהם חכמות יותר או חכמות פחות זה לא כל כך חשוב לי, לי חשוב להרגיש שאנחנו בלב אחד.

קריין: אנחנו במסמך "למצוא טוב בחבר", קטע מספר 3 אומר הרב"ש.

"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת." זאת אומרת, הוא לא רואה בו שום פגם, למה? כי הוא חבר שלי.

"ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

יש כאן שני דברים, יכול להיות שאני לא רואה את הפגמים בחבר, הוא קרוב אלי, אני התרגלתי אליו, אנחנו כבר לא רואים את הדברים האלה, כבר לא שמים לב, אנחנו לא יכולים לזהות כל אחד באחר דברים רעים. אפילו את הדברים טובים אנחנו לא כל כך רואים, רק רואים שאנחנו חברים. זה דבר אחד.

דבר אחר, אנחנו נמצאים בקשר כזה שאני מקבל מה שיש לו, כי אין לי ברירה אני חייב לקבל אותו כחבר וחייב להתקשר אליו ואני חייב לראות בו רק דברים טובים. אפילו שאני מכיר את כל הדברים הרעים, אבל אני מסתכל עליו בצורה שהוא שלם זה נקרא באמונה למעלה מהדעת. למה הוא שלם? כי בחרתי בו שהוא חבר שלי, ואפילו שאני רואה בו את כל הדברים רעים אני הולך למעלה מזה, למה? כי הוא חבר שלי. והאחר אומר כך, שאם אני מחליט שהוא חבר אז אני עובד על עצמי לאהוב אותו, כך שאני רוצה לכסות על כל הפגמים שנראים לי באהבה, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".

בכל מקרה גם כך וגם כך אני חייב לראות את החבר שהוא שלם ממש ובצורה כזאת נתקדם. וכך כל אחד ואחד חייב להתייחס לחבר בצורה כזאת, הוא החבר שלי, אל תגידו לי עליו שום דבר, אל תראו לי שום דבר. אם הוא חבר שלי הוא אידיאלי, אני אוהב אותו, אני מוכן ממש להגן עליו מכל וכל.

שאלה: אני לא רואה שום פגמים בחברים שלי, חוץ מזה אני כל כך אוהב אותם במהלך השנים האלה שאנחנו יחד שאני רואה בהם רק דברים חיוביים, באמת יש לי חברים גדולים. אבל יש לי כזאת קנאה לבנה שזה זורק אותי עד כדי כך שאני אפילו לא קם בזמן לשיעור כדי להיות עם החברים באותו הזמן. מה לעשות, איך להתגבר על ההפרעות האלה כדי להיות בשיעורים בזמן?

אתה צריך לשכנע את עצמך להגיע לשיעור מפני שבזה אתה פוגע בכל הקבוצה שלך. אתה מוריד את כל הקבוצה שלך למטה אם אתה לא מגיע לשיעור. ואז אתה חייב להגיד, לי אין ברירה, אני חייב להגיע כי אם אני חסר זה יחסר לכל אחד ואחד, אני בזה ממש מפריע לכל אחד ואחד להגיע לדרגה רוחנית. אין ברירה, אני חייב.

שאלה: אתמול בתרגיל הרגשתי שמפעם לפעם זה רק נהייה יותר קשה לראות את החברות בחן וראיתי רק פגמים. איך במצב כזה שהכול שלילי הבורא יכול לעזור?

תפילה. תפילה, הבורא מוכן לעזור, רק את צריכה להתפלל.

שאלה: מה זאת ההסתכלות באמונה למעלה מהדעת, איך עושים את זה בפועל?

פשוט משתדלים להתגבר על כל הכישלונות, קושיות - לחיבור. אחר כך נראה כמה זה למעלה מהדעת. אחר כך. בינתיים אנחנו לא מרגישים את מהות הפעולות האלו.

שאלה: אם התאמצתי, העליתי תפילה ובסוף הרגשתי שהפסקתי לראות פגם בחבר, אבל למחרת אני רואה את אותו פגם באותו החבר, האם זה אומר שלא עשיתי תיקון?

לא. "דנים את האדם באשר הוא שם", זאת אומרת באותו רגע שאדם עושה - כך דנים אותו. אחר כך עשה משהו אחר, דנים אותו לפי משהו אחר. וכל הדברים האלה מתאספים ומתחברים ונכנסים לחשבון הרוחני שלו.

שאלה: האם הדרך היחידה לאהבת אמת לחבריי היא רק דרך שנאה?

כן. רק דרך שנאה, דחייה, ביקורת גדולה, אנחנו יכולים להתחבר ולא אחרת. אנחנו צריכים לגלות את האגו שהבורא ברא, זו תוצאה משבירת אדם הראשון, ולהתחבר מעל האגו נקרא באמונה למעלה מהדעת בקשר למרות הדחייה, וכך אנחנו מגיעים לתיקונים.

שאלה: אם אני רואה שחברה לא מבצעת את התפקיד שלה כלפי העשירייה, מה צריך להיות היחס שלי אליה, האם הפגם בי?

ודאי שהפגם בכולם, לא רק בך. צריכים להראות לחברה וככה בכלל כולם לכולם יחס נכון וטוב. יחס לתפקיד, יחס לחברים, לחיבור ולדרך, צריכים להראות דוגמה טובה.

שאלה: מה לעשות פרקטית אם אני רואה פגם בחבר, מרגישה שנאה ומרגישה שאני רוצה להתפרץ כלפי החבר, איך לעצור את הכעס?

לסתום את הפה ולקשור את הידיים ולעבוד על הגאוה שלך.

שאלה: אם אני רואה מעלות בחברים ורואה אותם גדולים, האם זה אומר שגם אני גדול כי אני רואה את עצמי בהם?

זה טוב. גדול אני לא יכול להגיד, אבל זה טוב.

שאלה: מה ההבדל בפגם שאני רואה בחברים לבין הפגם שאני רואה ביחס של החברים זה כלפי זה?

זה המשך של הדברים. גם זה לא טוב וגם זה לא טוב. צריכים לעורר ביקורת חיובית, אנחנו רוצים להעלות את עצמנו לדרגה יותר גבוהה וכך להתקדם.

שאלה: האם אני צריך להתכלל בתוך החברים או שאני צריך לכלול את החברים בתוכי והאם יש הבדל?

להתכלל בחברים זה דבר אחד, ולכלול את החברים בתוכי זה דבר אחר לגמרי. אני צריך להיות גם בזה וגם בזה. שניהם צריכים להיות על ידי זה שאני מקטין את עצמי כלפיהם.

שאלה: המרחק שיש בין החברים הוא לא תמיד שלילי, אבל זה נתפס. לפעמים המרחק הזה מאפשר לתת חופש, זמן.

זה לא טוב. אתם נותנים לאגו שלכם חופש ויכולים כאילו לא לשים לב אחד לשני. זה לא טוב, צריך להיות כאיש אחד בלב אחד. נקודה.

שאלה: האם עד גמר התיקון תתממש מחשבת הבריאה, זאת אומרת יהיו לנו החסרונות של החברים?

כן, עוד הרבה והרבה יותר. אבל אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו עובדים עם זה. כי לא סתם אנחנו כאלו. הבורא מעורר בינינו סכסוכים כדי שאנחנו נתקרב עד שנסגור את המקום והוא יכול להתגלות שם.

קריין: איך להחזיק אר החברים שלא באים לשיעור?

להחזיק כך שמתקשרים אליהם עד שמחייבים אותם להגיע לשיעור. מתפללים, עושים כל מיני פעולות ביניכם למען שהם יתקרבו.

שאלה: האם אפשר להגיד – כל הגדול מחברו גאוותו גדולה ממנו, שגאוותו היינו הך ליצרו?

בגאווה שלו הוא רואה את עצמו יותר גדול מאחרים, אבל לא יותר מזה. לא יותר מזה.

קריין: קטע רביעי, אומר הרב"ש:

"אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות. היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר- א'" 1985)

קריין: הרב"ש זה משהו. קטע רביעי, אומר הרב"ש:

"אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות. היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר- א'" 1985)

כתוב בצורה קצת מסובבת, ולכן אולי לא כל כך מבינים.

שאלה: הרב"ש אומר שלבן אדם אין מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל.

כן.

תלמיד: איך מגבירים את זה?

זה ברור, זה מפני שהוא שבור. על כך אין שום שאלה.

שאלה: אז איך מגבירים את הכישרון הזה, שתוכל לראות באמת מעלות בכל אחד?

עם עיניים עצומות אנחנו הולכים לקראת החברים. אני מדבר רק על חברים, לא עבור כל האנושות, אלא עבור החברים, באים ומתחברים איתם בלב פתוח בעיניים עצומות. שנגמור את העבודה הזאת ונתחבר איתם יחד ונגלה את הבורא בקשר בינינו, נעשה מעגל שלנו יותר קרוב, יותר גדול, יותר רחב, אז אנחנו נגיע למצב שכל האנושות תתחבר. ואז אנחנו נראה שסך הכול אנחנו בעצמנו מלכתחילה היינו אשמים שהיינו רואים שכל העולם הוא כל כך רע. בעצם זה הכול בגלל חוסר התיקון שלנו.

שאלה: מה לעשות כאשר מתאמץ לראות דברים טובים בחבר והקלקול נראה יותר ויותר?

סימן שנותנים לו באמת הזדמנויות לתקן את עצמו.

שאלה: אני מנסה לראות את התכונות הטובות האלה בחברים, אבל אתה אומר שאנחנו צריכים לגלות את הבורא מאחורי החבר. מה הקשר בין זה שאני רואה בו תכונות טובות לבין זה שאני יכול לגלות בזה את הבורא?

בזה שאתה מתחבר לחבר, אתה בזה מתקן תכונה שלך שמפריעה לך לגלות את הבורא. פשוט מאוד. אם אתה רואה את החבר לפניך, תתחבר אליו ואחריו תגלה שעומד הבורא. כמו שכתוב, אחרי כל חבר וחבר עומד בורא.

תלמיד: אני מתחבר עם החבר, קודם כל ראיתי בו תכונות שליליות, עכשיו אני רואה בו תכונות טובות, מה זה שאני מתחבר איתו?

שאתה מקבל את כל הדברים שאתה רואה בו באהבה. פשוט מאוד. וזה כבר מאפשר לך לגלות את הבורא שנמצא אחרי החבר.

תלמיד: מה הקשר בין אהבה שאני מרגיש עכשיו לחבר לבין הבורא?

זה גם בדרך, באותו כיוון.

שאלה: מי זה "כולם" שמדברים עליהם בקטע, שצריך לראות אותם כמתוקנים?

כולם זה כל מי שבא, כל מי שנמצא בשדה ראייה שלך. אתה צריך להשתדל לראות את כולם מתוקנים, במידה הזאת אתה מרחיב את הכלים המתוקנים שלך.

שאלה: אם רוב החברים לקבוצה רואים בי את אותו הפגם, מי צריך לתקן אותם, או מי צריך לתקן אותי?

אתם כולכם צריכים לעזור זה לזה.

שאלה: צריכים להתייחס לחבר כמו לבן שלי, אבל אם הייתי מתייחס כמו לבן שלי, הייתי שם אותו בפינה, מעניש אותו, זאת האהבה שלי. מה זה האהבה הנכונה שהיא לא תעשה נזק אלא דווקא תעזור לחבר להתקדם ברוחניות?

בזה שאתה נותן מכות לעצמך כדי עוד יותר לאהוב את החבר.

שאלה: איך בונים את אהבת החברים ברצון לקבל, למה אנחנו צריכים לפעול נגד הטבע שלנו?

מפני שהטבע שלנו הוא בכוונה הפוך מהאמת, הפוך מהאמת בכוונה כדי לתת לנו אפשרות לעבוד עליו, לתקן אותו ואז אנחנו מבינים שני דברים שבטבע, כוח קבלה וכוח השפעה זה כנגד זה וביניהם אנחנו יכולים לגלות את הכול המציאות, כמו הבורא.

שאלה: לפעמים יש הרגשה שבמחשבה אני מבין וגם בהרגשה בלב אני יודע שאני צריך לבוא כדי לתמוך בקבוצה שלי, אבל לפעמים הרצון הפנימי שלי הוא בולם אותי, עוצר אותי, זה האגו שלי, איך אפשר להתגבר על זה?

בטח שזה האגו שלך, ואיך אתה יכול להתגבר עליו? תחשוב שבזה אתה ממש אתה מוריד את הכול הקבוצה, נקווה שזה יעזור, אם לא, אתה חייב לבקש מהחברים שיעזרו לך.

קריין: קטע חמישי, אומר השל"ה הקדוש.

"אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בְּרָאו."

(השל"ה הקדוש. שער האותיות, ב')

זה קטע מאוד מאוד חזק.

קריין: אולי תסביר מה הוא אומר? אולי לא כל אחד מבין את השפה.

הוא אומר כך, אף על פי שהחבר לא שווה לך, יותר גרוע ובהרבה גרוע, קצת מטומטם, לא בסדר, מקולקל בכל מיני מידות, אתה חייב לסבול את כל הדברים האלה ובעשירייה שלך אולי יש כמה כאלה חברים, שהיית מרכיב את העשירייה מאנשים גדולים, חשובים, חכמים עם ניסיון שכבר נמצאים ברוחניות אולי וכן הלאה, אבל שנפלת לקבוצה אתה חייב לאהוב את כל החברים כמו שאתה אוהב את עצמך.

ממש בכל לב ונפש לדאוג להם, למה? אפילו שאתה סובל שאתה חייב להיות איתם, וכל יום להיות בשיעורים יחד איתם וכן הלאה, אתה חייב להתקרב אליהם, לחבק אותם, לאהוב אותם, ממש לעשות להם כל מה שרק אפשר מתוך האהבה, אמנם שבפנים אתה מרגיש ממש הפוך, וזה הכול אתה צריך לעשות מפני שהבורא סידר לך כך את החיים הרוחניים.

זאת אומרת לא מספיק שאתה עושה איתם את זה, אלא מפני שהבורא סידר לך את החיים האלו כך, לכן אתה עושה את זה. מה כותב השל"ה, "אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה'" זאת אומרת לא בגלל שאתה רוצה ככה אלא בגלל שהבורא הוא שכך עשה "שככה בְּרָאו." שכך ברא אותך ואותו וסידר אתכם יחד בקבוצה אחת ושאתה חייב כך לגלות את הדברים.

שאלה: הוא ממש נתן פה חוק מובן מאוד, אבל כשאתה מקיים את החוק הזה בעצמך אתה יכול לגלות פתאום שנאה בפנים, בתוכך, אתה מרגיש כמה אתה גרוע, ואתה לא יכול להסתכל לחבר בפנים. אתה מנסה ומנסה וזה לא הולך, עד שמגיעה צעקה מבפנים, אתה צועק לבורא, "הבאת אותי עד לפה עם החברים, מה אתה רוצה ממני? תחבר אותי או שתזרוק אותי לעזאזל". האם זה נכון לדבר כך עם הבורא?

תנסה.

תלמיד: ניסיתי, זה עובד.

בסדר, האם זה עזר למשהו?

תלמיד: כן, זה דווקא עזר מאוד. ממש קיללתי את הבורא, ואמרתי לו שאם הוא לא יחבר אותי עם החבר ושאעשה השפעה כמוהו, אז שייקח את חיי, שיעזוב אותי, ואז פתאום משהו קרה. האם אפשר לדבר כך עם הבורא, לקלל אותו ולצעוק עליו עד שהוא נותן לך?

אני לא למדתי כך מהרב"ש. אני לא מעז לדבר כך עם הבורא, כי אני מקבל מלכתחילה שמה שהוא ברא הוא ברא בצורה שלמה. תחילת הבריאה וסוף הבריאה הן הנקודות השלמות, ובאמצע מה שאנחנו צריכים לעבור מתחילה ועד הסוף, זה כדי שנתכלל מכל המצבים המנוגדים כדי שנהיה בעלי מקום, בעלי פעולות ובעלי האור העליון, שנקבל אותו, נתמלא ונהנה.

לכן מה שאתה אומר, אתה אומר זאת כמישהו מפונק. אני שומע אבל אני לא מתפעל ממך. אלא קצת תפתח את השכל ובאמת תקבע את היחס הנכון שצריך להיות כאן. יש כוח עליון מעל כל העולם הזה, מעל כל המקרים, שכולל את כל המצבים של כל אחד, בכל הגלקסיות, בכל העולמות, ואנחנו צריכים לפנות אליו ולבקש ממנו שייתן לנו שכל ורגש נכונים כדי לקלוט את הבריאה, לפתוח אותה וכך להתקדם.

שאלה: האם בכלל אפשרי לעשות את מה שכתוב?

כן, בטוח שזה אפשרי ובטוח שתעשה, רק הכול תלוי במידת הייסורים שמורידים עליך. אם אתה לא רוצה לעשות בצורה נוחה כמו שעכשיו, אז יכול להיות שתרד למצבים יותר גרועים ואז תעשה.

שאלה: מה זה אומר שהפעולה של לפנות באהבה לחברים נהיית יותר ויותר קלה?

אני לא אומר שהיא יותר קלה. אנחנו עוד לא נמצאים בשנאה בינינו כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. הדרך שלנו לא יותר קלה, אלא עם כל זה שיהיו לנו בעיות גדולות יותר, יהיו לנו כוחות גדולים יותר להתמודד איתן.

תלמיד: אם מישהו מרגיש שעכשיו קל לו יותר, מה זה אומר?

זה זמני. שיתקדם מהר ככל האפשר.

שאלה: איך לעבוד נכון עם עימות שכבר נמשך הרבה מאוד זמן בין החברים?

רק על ידי אותם הכללים שאנחנו עכשיו לומדים.

שאלה: היום שמעתי כמה עצות: לא לראות פגמים בחבר, להעביר את הפגמים שלו על עצמי, לכסות פגמים שאני רואה בחבר באהבה שלי כלפיו, להתחבר עם החבר אפילו שאני רואה בו פגמים. אתה יכול לסדר את זה, ממה להתחיל או מה הצורה הנכונה?

זה לא חשוב, העיקר ללכת ולסדר את הדברים ככל האפשר.

שאלה: כשמתחילות להיות חברויות בתוך העשירייה, ואני רואה שחלק מהחברים אני אוהב יותר וחלק מהחברים פחות, איך להתמודד עם המצב הזה שבעשירייה מתחילות להיות כמו תתי קבוצות?

זה בינתיים, אבל צריכים לעבוד כדי למחוק את כל הפערים. העיקר בינתיים הוא שיהיו חיבורים בכמה מקומות שבקבוצה, אחר כך נצטרך לעבוד על לחבר את הקבוצות שבתוך הקבוצה לקבוצה אחת. יכול להיות שניקח חבר מקבוצה אחת לקבוצה אחרת וכך נעשה. נראה, נלמד איך עושים.

שאלה: אני מגיע לכל השיעורים ורואה שהחבר שלי לא מגיע, איך אני יכול לראות פגם כזה בעצמי?

אתה כנראה לא מספיק מחובר עם החבר, לא מספיק מעביר לו התפעלות מהדרך, לכן הוא לא מגיע. תשתדל לעורר אותו עד שהוא יגיע וזה יראה שאתה עושה עבודה נכונה. אנחנו צריכים לראות את כל העולם, עם הקלקולים, עם כל מה שיש בכל העולם, כפנימיות שלנו, ואנחנו צריכים או לתקן את העולם עד שלא נראה את הפנימיות שלנו, או לתקן את עצמנו עד שלא נראה את ההעתקה הרעה הזאת בכל העולם.

שאלה: האם באותה אהבה ושלמות שאני רואה את החברים עלי לראות את קרובי המשפחה שלי ואת האנושות?

לא. אני מדבר עכשיו רק על החברים שלנו בקבוצת מקובלים, שם אנחנו עושים את העבודה הרוחנית, שם אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה רוחנית, ובהתאם לזה נחייב את הבורא שישפיע טוב לכולם כולל העולם החיצון.

שאלה: אם יש תלמיד שהוא דתי פנאטי, אז איך לצמצם את המרחק איתו?

אני לא מקבל כאלו אנשים. אני לא מקבל אנשים ששייכים לאיזו דת בצורה פנאטית. בכלל לא הייתי מקרב אותו אלינו ומתקרב אליו. אני לא רוצה לדבר על זה יותר כי זה לא מועיל לשום דבר.

שאלה: האם את הביקורת של החבר כלפיי אני צריך לקבל כדבר אלוהים חיים?

כן. קח את זה ותנסה לתקן את עצמך, ואז תראה אם זה נעלם או לא. כי החבר הוא לא כל כך חבר, צריכים לראות שאחריו עומד הבורא.

תלמיד: אם אני לא יודע איך לתקן את זה?

תתפלל, תבקש, תלמד. זו כבר בעיה אחרת.

אנחנו מסיימים את השיעור. נקווה שנתקדם בצורה מועילה ומהירה יותר. יש לנו הרבה תכניות לגבי השיעור הזה, וגם אתם צריכים להמליץ מה לעשות, גם גברים וגם נשים, וכך נתקדם.

(סוף השיעור)