שיעור בוקר 13.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", עמ' 23, פרק ו', אות כ"ו – פרק ח', אות ל"א

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 23, דף כ"ג, הסתכלות פנימית, פרק ו', אות כ"ו.

אות כ"ו

כללות כל העולמות שבמחשבת הבריאה,

נקרא אור א"ס. והכולל של המקבלים אשר

שם נקרא מלכות דא"ס.

"וכבר נתבאר בענין סוף מעשה במחשבה תחילה, שהוא מחשבת הבריאה שהתפשטה מעצמותו ית', כדי להנות לנבראיו. ונתבאר, שאצלו ית', המחשבה והאור הם ענין אחד. ובזה מובן שאור א"ס ב"ה שהתפשט מעצמותו, כולל את כל המציאות שלפנינו עד גמר התיקון העתיד, שהוא סוף המעשה, אשר אצלו ית', כבר נגמרו כל הבריות בכל שלימותם והנאתם, שרצה להנות אותם. והנה זו המציאות השלמה בכל צרכה, נקראת אור א"ס ב"ה. והכולל שלהם, נקרא מלכות דא"ס."

שאלה: מה זאת המציאות הזאת שכללות כל המקבלים מלאה באור אין סוף? האם זה מצב נצחי, אין סופי, או איזה רגע במציאות שקרה ואחר כך התפתח?

זה תלוי על מה אנחנו מדברים ולאן אתה מוביל. זה יכול להיות מצב רגוע לחלוטין, קבוע ולא משתנה, ויכול להיות שהוא משתנה תדיר. אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: אני רוצה להבין איך להתייחס לזה, איך לתאר את זה לעצמי.

אנחנו מתארים את זה לעצמנו כך, שהרצון להשפיע בבורא יצר רצון ליהנות בנבראים ומילא אותו בעצמו, במה שהבורא רוצה לתת, מזה הכול מתחיל. זה נקרא "מלכות דעולם אין סוף".

תלמיד: כתוב שזה כללות של כל המקבלים. האם ניתן לתאר את זה שאם כל המקבלים יתחברו הם יקבלו אור אין סוף?

כן, כמובן. הרצון של כל הנבראים שנוצרו והרצון של הבורא למלא אותם זהה.

תלמיד: למה הכוונה "כל המקבלים" כאן?

הנשמות.

תלמיד: כולנו יחד בהיותנו מחוברים, החיות, הצמחים, כל הנבראים, האם אפשר להחשיב את זה כחיבור?

עם זה לא מתחשבים, אין לזה חשיבות אם זה דומם, צומח, חי או הטבע האנושי. כל אלו הם מכשירים ביולוגיים.

תלמיד: אנחנו כקבוצה, כ"בני ברוך", מה היחס שלנו לעולם אין סוף?

אנחנו נמצאים במרכז או בפסגה, תלוי איך מדברים, של מלכות דאין סוף, ואנחנו מתפתחים כדי לקבל על עצמנו את כל התגלות הבורא, כדי להיות דומים לו, כדי לאסוף אותו בתוכנו ולהתאסף בתוכו.

שאלה: הבורא לא רוצה לקבל מאתנו, והתחושה שלי כשאנחנו קוראים את הקטע הזה, היא שונה לגמרי מכל ההבנות שלי על להנות לנבראיו. האם אתה יכול לפתוח את זה מעט?

הבורא רוצה להנות לנבראיו. הוא ברא בהם רצון, ובסופו של דבר הוא רוצה למלא את הרצון הזה עד בלי די.

שאלה: איך זה שמצד אחד אנחנו היצור שמחשבת הבריאה מכוונת אליו לפתח אותו מדרגה לדרגה, ולעומת זאת אנחנו יכולים לעלות לדרגה כזאת שתופסים את מחשבת הבריאה כולה, שרואים מקצה לקצה?

מה הבעיה?

תלמיד: או שאתה בתוך התהליך או שאתה יכול לעלות מעל התהליך.

גם זה וגם זה.

שאלה: האם מצב של דבקות מסוימת, של קשר עם הבורא, זה משהו שהוא גבוה יותר ממחשבת הבריאה, כי זה כבר קניין, רכוש של הנברא?

מחשבת הבריאה היא הכי גבוהה וכל ההבחנות נמצאות למטה ממנה.

1. פרק ז'

אות כ"ז

אע"פ שנצטמצמה רק מבחי"ד, נסתלק האור

גם מג' הבחינות הראשונות.

"וכבר התבאר שהנקודה האמצעית, שה"ס הנקודה הכוללת של מחשבת הבריאה, וה"ס הרצון להנות שבה, קישט את עצמו, להשוות צורתו למאציל ביתר שאת, ואע"פ שמצד המאציל אין בו שום שינוי צורה בכל יכלתו, אמנם נקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישרה ממהותו ית', ע"ד המשל הנ"ל מהעשיר עש"ה, וע"כ מיעטה את רצונה מהבחי' האחרונה, שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כדי להוסיף בדביקות בבחינת המשכה ישרה ממהותו ית', כמו"ש לעיל. ואז נתרוקן האור מכל בחי' המקום, כלומר, מכל ד' המדרגות שישנן במקום. ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים."

שאלה: מה זה אומר, "קישטה עצמה להידמות לבורא"?

זה אומר שלא היה לה רצון אמיתי שנבע ממנה, מתוכה, אלא רק רצון משני כזה להתקשט. השינוי שלנו, זו המשמעות שלו כלפי הבורא.

שאלה: בקטע הקודם נאמר שאין סוף המתפשט מבחינת עצמותו כולל בתוכו את כל ההתפתחות עד גמר התיקון. האם אפשר לומר שאין סוף היה גם במחשבת הבריאה?

הכול נמצא במחשבת הבריאה. שום דבר חדש לא מופיע.

תלמידה: המטרה שלנו היא לרצות ללכת אחרי הבורא באותם שינויים שהוא רוצה לעשות עלינו ולבקש.

כן. אמרת יפה.

שאלה: איך יכול להיות שרצון לקבל מחליט לעשות צמצום והוא בעצמו לא רצון לקבל יותר גדול? אני לא מצליח להבין איך רצון לקבל שרוצה מצמצם את עצמו.

אתה שואל מאיפה בא לו רצון לצמצם את עצמו?

תלמיד: בדיוק, מאיפה בא לו רצון לצמצם את עצמו. כלומר יש רצון שהוא יותר גדול מהרצון לקבל שלו שאיתו הוא עובד, אז האם זה לא רצון לקבל עוד יותר גדול?

זה רצון הבורא. אחרת הרצון לקבל לא היה מרגיש שהוא קיים מחוץ לבורא.

תלמיד: האם הצמצום הוא פעולה שהבורא עושה?

אלא מי?

תלמיד: כתוב שהנאצל רצה לקשט את עצמו, זו כאילו פעולה שנובעת מהנאצל.

לא, אין דבר כזה, הכול נובע מהבורא. הנאצל מבצע את הפעולות האלה, ואז מגלה שהוא חייב לצמצם את עצמו.

שאלה: האם רצון אמיתי מצד הנאצל מבטל את הבושה?

כן.

שאלה: כתוב "ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים", מה המשמעות של זה?

הרצון לקבל הוא כולו אחד, ואפילו שיש פעולות שונות על החלקים שלו הם כולם מתפעלים מהתכללותם יחד.

שאלה: כתוב "אע"פ שנצטמצמה רק מבחי"ד, נסתלק האור גם מג' הבחינות הראשונות". אנחנו למדים שהכול משתלשל בהדרגה מא' עד ד', אז מה קורה עם שלושת הבחינות הראשונות, הן נעלמות?

הן לא נעלמות, הן דווקא מחזיקות את בחינה ד'.

תלמיד: אבל לפי מה שכתוב פה הן יותר לא מקבלות אור.

הן גם קודם לא קיבלו אור, האור סתם עבר דרכן, אם אפשר כך להגיד, כי אין להן רצון.

תלמיד: אז מה משתלשל?

האור משתלשל, אבל הוא משתלשל מרצון העליון, ולא מתוך זה שבכל מקום יש לך רצון שמושך אותו.

תלמיד: אם הוא משתלשל מרצון העליון, אז מה מעבירה בחינה א' לבחינה ב', לג', עד שמגיעה לד' שזה שיא ההתפתחות?

מעבירה את האור.

תלמיד: זאת אומרת שהיא סופגת את ההשפעות של האור.

כן.

תלמיד: ופה כתוב שהיא מפסיקה לקבל לחלוטין. אז מה קורה, האם האור עובר ישירות מהבורא לד' ועוקף את כל השלוש שבדרך?

לא, אבל אין שם רצון למשוך, הרצון למשוך ממש נמצא רק בבחינה ד'.

תלמיד: זאת אומרת שאין קשר ישיר בין הרצון לאור בתהליך.

עדיין אין.

שאלה: איך אפשר שהרצון לקבל מביא על עצמו צמצום?

הרצון לקבל מחליט להצטמצם מתי שהוא רואה שמפעולת הקבלה הוא נכנס בריחוק, בניגוד לבורא.

תלמיד: אבל הרצון לקבל כל הזמן דורש משהו, אז איך לצמצם משהו שכל הזמן נמצא בדרישה?

זה שהוא מצמצם את עצמו זה פותח לו אפשרות עוד יותר לגלות את עצמו.

שאלה: ברוחניות כל ד' הבחינות קיימות במקביל, זה לא כמו בעולם שלנו שהייתה איזו בחינה מקודם ואחר כך נעלמה.

היא לא נעלמת אבל היא מולידה מדרגה חדשה, בחינה חדשה.

תלמיד: אבל בבחינה הראשונה אין הבדל בין הכלי לאור, יוצא שאם האור יוצא, אז גם הכלי מפסיק להתקיים. זה אומר שאם אני עכשיו לא אשקיע מאמץ כדי לקבל את האור, אז גם הרצון עצמו ייעלם כולו.

לא צריך לחשוב בצורה קטגורית כל כך. אנחנו נעבור עכשיו לפסקה הבאה ושם הדברים יוסברו באופן טוב יותר.

תלמיד: איך בכל זאת לתאר שכל ד' הבחינות קיימות יחד במקביל? יש את הדוגמה של סעודה מול הבורא, שם יש הדרגתיות, אבל מה זה אומר שכל ד' הבחינות קיימות יחד?

אנחנו לא יכולים לתאר את זה לעצמנו, כי אז אנחנו מאבדים את הסיבה והתוצאה.

אות כ"ח

אח"כ חזר והמשיך קו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה חלל פנוי.

"ואחר זה נמשך שוב אור א"ס ב"ה אל המקום שנתרוקן, אלא לא מילא את המקום בכל ד' בחינותיו, אלא רק על ג' בחי', כמו שהיה הרצון של נקודת הצמצום. ונמצא שהנקודה האמצעית שנצטמצמה, נשארה חלולה וריקנית, כי לא האיר האור אלא עד הבחי' הד', ולא עד בכלל, ונפסק שם אור א"ס. ויתבאר לקמן, ענין התכללות הבחי' זו מזו, הנוהגת בעולמות העליונים. ובזה תבין, שהד' הבחי' נכללות זו מזו, באופן, שגם בבחי' ד' עצמה, ישנן ג"כ כל ארבע הבחי'. ונמצא בזה, שגם בבחי' הד', הגיע האור א"ס ב"ה לג' בחי' ראשונות שבה, רק הבחי' האחרונה שבבחינה הד' שבה, היא בלבדה נשארה. ריקנית בלי אור, וזכור זאת."

שאלה: מה זה המצב הזה כאשר קו של אור נמשך לתוך החלל המצומצם?

זה מה שהם יכולים לקבל אם החלל הזה, אם בחינה ד' הצטמצמה.

תלמיד: איך לתאר את זה?

אני לא יכול לומר לך, זה הרי בעולם הרוחני לא בעולם שלנו. הוא מצייר לך משהו דומה כזה או אחר, אבל בכל זאת תתאר לעצמך.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא אומר קו של אור?

זו קרן אור שעוברת ממקורה העליון דרך כל הבחינות עד לבחינה התחתונה ביותר. זה מה שקורה.

תלמיד: למה הוא עובר עד הדרגה התחתונה? הרי יש צמצום.

הוא כותב, בחינה ד' נשארה חלל פנוי, הוא לא נכנס לתוך הבחינה.

תלמיד: מי מקבל את הקו הזה של האור?

הרצון לקבל שיצר הבורא הוא מושך אליו את קרן האור הזו שנובעת מהבורא, מתמלא על ידה, מעביר את קרן האור דרכו, וכן הלאה. הוא פועל על פי החוק שבין האור לבין הכלי.

תלמיד: האם זה קורה בצורה סלקטיבית בתוך הקו?

כמובן, יש חוקים שעל פיהם האור צריך להיות דומה לכלי והכלי צריך להיות דומה לאור. ורק במקרה שכזה הם מרגישים זה את זה ומתמלאים ומשפיעים זה על זה.

שאלה: למה במקום אחד לומדים שסיבת הצמצום הייתה רצון להסתתר ופעם אחרת לומדים שזו בושה?

האם זה לא אותו דבר?

תלמיד: הרצון לגנוב או להסתתר זה לא צורך, אבל הבושה כבר שייכת להשתוות התכונות.

לא, אנחנו נראה שפרקטית זה אותו דבר.

שאלה: מה ההבדל בין מלכות דאין סוף למלכות דמלכות? האם ההבדל נמצא בתפיסת הבורא?

מלכות דמלכות זו מלכות של כל עשר הספירות.

תלמיד: ומה ההבדל בינה למלכות דאין סוף, האם זה אותו דבר?

אפשר להגיד שזה אותו דבר.

שאלה: האם אור חוזר נוצר באותו חלל פנוי ומשם הוא מתפשט אל תוך כל הבריאה?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שעניין בירור הכוונה מתחיל מצמצום של בחינה ד'?

כן.

תלמיד: האם כל העבודה אחר כך היא כלפי הבורא, כלפי המאציל?

היא כלפי המאציל, אבל בעצם זו עבודה של הנברא שיחקור את עצמו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהכוונה היא מהנברא? מאיפה מתחיל עניין הכוונה?

הכוונה ודאי שמתחילה מהנברא, כי הוא רוצה להבין עד כמה בצורה המדויקת ביותר הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: אחר כך זה מגדיר את עניין הקבלה, שהוא מקבל מהבורא או שהוא מפסיק לקבל.

כן.

שאלה: בתוך בחינה ד', האם כי יש שם שלושה חלקים מתוכה שמתמלאים ומתרוקנים ורבע אחד שנשאר ריק כל הזמן? האם זה מגיע מ-0 ל70% או מ-0 ל-100% ומתרוקן וחוזר ל-0? מה הבעיה בתוך בחינה ד' הזאת?

הבעיה היא שהיא הרצון לקבל הגדול שרוצה לקבל את אור אין סוף כולו על מנת לקבל, ולעומת זאת היא עובדת בצורה על מנת להשפיע. ואז בבחינה ד' הזאת בעצם נגמרת כל תכלית הבריאה.

שאלה: בארבע בחינות דאור ישר אין דוגמה לעבודה בקו, ופתאום התחילה לעבוד בסגנון שונה לגמרי.

זה מהצמצום שבבחינה ד' שמצטמצמת ולא רוצה לקבל שום דבר לעצמה על מנת לקבל, ומחליטה שהיא מקבלת רק על מנת להשפיע. מהצמצום הזה והלאה כבר מדברים על הקו.

תלמיד: עד הצמצום זה ברור, אבל העבודה הזאת לעבוד בקו, מאיפה היא יודעת?

כי היא לומדת מהבחינות הקודמות, שורש, א', ב', ג', ד', איך שהן עובדות. ובחינה ד' שמקבלת מהן את האור, היא מקבלת גם את הסגנון הזה של קבלת ונתינת האור.

שאלה: מה שמבדיל את בחינה ד' מ-ג' הבחינות הראשונות, זה שהיא זאת שמושכת את האור והיא זאת שלא תקבל אור אף פעם?

כן.

נקווה שבכל זאת נבין את זה יותר.

פרק ח'

אות כ"ט

החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה

נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים.

"ועכשיו נבאר מהות ד' הבחינות עילה ועלול, המוכרחות להתפעלות שלימות הצורה של הרצון לקבל. כנ"ל, בסוד המים הרו וילדו אפילה. כי הנה באצילות יש ב' בחי' אור. הבחי' הא' נק' אור, שה"ס חכמה. והבחי' הב' נק' מים, שה"ס חסדים. כי הבחי' הא' נמשכת מעילא לתתא בלי סיוע מצד התחתון, והבחי' הב' נמשכת בסיוע מהצד התחתון, ע"כ נק' מים, שכן טבע האור שיסודו למעלה, וכן טבע המים שיסודם למטה, והבן. וגם במים עצמם ישנן ב' בחי' דהיינו מים עליונים, שהם ע"י הבחי' הב' שבד' הבחי'. ויש מים תחתונים, שהם ע"י הבחי' הד', שבד' הבחינות."

אות ל'

ביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי

לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

"וע"כ יש בכל התפשטות של אור א"ס, עשר ספירות כי הא"ס שה"ס השורש והמאציל נקרא כתר, ואור ההתפשטות עצמו, נקרא חכמה. שהוא כל שיעור ההתפשטות של האור מלמעלה, מא"ס ב"ה. וכבר נודע, שבכל התפשטות אור מלמעלה כלול הרצון לקבל כנ"ל, אלא אין הצורה של הרצון לקבל נגלית בפועל, עד שיתעורר הנאצל לרצות ולהמשיך אור, יתר מכשיעור התפשטותו. וא"כ, כיון שהרצון לקבל כלול בבחי' כח תיכף באור ההתפשטות, ע"כ מחוייב האור לגלות הכח אל הפועל. וע"כ, מתעורר האור להמשיך תוספת שפע, יותר משיעור שבהתפשטותו מצד הא"ס, ובזה מתגלה הרצון לקבל בפועל, באור ההוא, וקונה צורת החידוש בשינוי צורה במעט כנ"ל, כי נעשה בזה כהה מן האור, כי נתעבה מחמת חידוש הצורה הנ"ל, וזה החלק שנתעבה נקרא בינה. וז"ס אני בינה לי גבורה, שבאמת הבינה היא חלק מן החכמה, דהיינו עצם אור ההתפשטות א"ס כנ"ל, אלא משום שהתגברה ברצון, והמשיכה שפע יותר משיעור ההתפשטות שבה, מא"ס, מחמת זה קנתה שינוי צורה, ונתעבתה מעט מן האור, ויצאה בשם לפי עצמה, שהיא ספירת בינה. והנה מהות תוספות השפע שהמשיכה מא"ס, בכח התגברות הרצון שלה, נק' אור של חסדים, או מים העליונים כנ"ל. מפני שאור זה לא נמשך ישר מא"ס ב"ה, כמו אור החכמה, אלא ע"י הסיוע של הנאצל, שהתגבר ברצון כנ"ל, וע"כ עולה בשם לפי עצמו, להיות נקרא אור דחסדים, או מים. והנך מוצא עכשיו בספירת הבינה, שהיא כלולה מג' בחי' אורות, בחי' א', היא אור עצמות הבינה, שהוא חלק מאור החכמה כנ"ל, ובחי' ב', בחי' ההתעבות ושינוי הצורה שבה, שקנתה ע"י התגברות הרצון כנ"ל. ובחי' ג', היא אור דחסדים שהגיע לה, ע"י המשכתה עצמה מהא"ס ב"ה.

אמנם, עדיין לא נגמר בזה כלי הקבלה על שלימותו, להיות הבינה מעצם אור החכמה הנעלה מאוד. שהוא ההתפשטות הישרה מאור א"ס ב"ה, ע"כ נגלה בבינה, רק בחי' שורש לכלי קבלה, ובחינת פועל, לפעולת הכלי. כי אח"כ, אותו אור דחסדים, שהמשיכה בכח התגברותה, שוב התפשט הימנה, ונתוספה הארה מועטת מאור החכמה. והתפשטות אור דחסדים זה, נקרא זעיר אנפין, או חג"ת, כמו"ש במקומו. והנה אור ההתפשטות הזה, ג"כ התגבר ברצונו, להמשיך שפע חדש, יתר מכשיעור הארת החכמה, שיש בהתפשטות שלו מן הבינה. ע"כ נבחנת התפשטות זו ג"כ לב' בחינות כי אור ההתפשטות בעצמו נק' ז"א או ו"ק, ובחי' ההתגברות שבו, נק' מלכות, וז"ס עשר הספירות, כתר, ה"ס א"ס. חכמה, היא אור ההתפשטות מא"ס. בינה, ה"ס אור החכמה שהתגבר להוסיף שפע, שעל ידי כן נתעבה כנ"ל. ז"א, הכולל חג"ת נה"י, ה"ס אור דחסדים עם הארת החכמה המתפשט מן הבינה. ומלכות, ה"ס התגברות הב' לתוספת הארת החכמה, יותר ממה שיש בז"א.

זה לא פשוט למתחיל.

שאלה: השאלה היא על "אני הוי"ה לא שניתי" ועצמותו ית' לא משתנה, והמאמר מדבר על מים עליונים, מים תחתונים. ובמאמר שקראנו אתמול "יקריב אותו לרצונו" היו שאלות שקשורות לזה שצריך שהתחתון יתעורר על מנת שהעליון יפעל. איך זה מסתדר שעצמותו ית' לא משתנה, אבל עדיין בעולם שלנו אנחנו מרגישים שצריכים לפעול על מנת לעורר את העליון?

העליון זה העליון, זה הכתר, שממנו יורד האור.

תלמיד: אבל אומרים שהכתר לא משתנה, זה אור אין סוף, וממנו יוצא אור חכמה. ורב"ש כותב שאם התחתונים לא פועלים, אז האור לא יורד. האם העליון לא מוריד את האור או כן מוריד את האור?

העליון מוריד את האור לפי יכולת התחתון לקבל את האור ולעשות איתו פעולה רצויה.

תלמיד: נקווה שהבורא יסדר לנו את זה בצורה הנכונה.

בטוח שהוא יסדר, אבל גם אנחנו צריכים קצת להתקרב למה שאנחנו צריכים לסדר.

תלמיד: מה זה, להתחבר?

חיבור ובקשה.

שאלה: כל האור החוזר הוא עבור הנברא כדי לממש את תכנית הבריאה.

כן.

תלמיד: המחבר מתאר לנו שהאור החוזר התחלק לשני חלקים, הוא מורכב, יש התעבות ראשונה, אחרי זה התעבות שנייה, אבל בסופו של דבר כל זה נחוץ כדי להנות את הנבראים. למה הוא פותח לנו כל כך בפירוט?

מה שהוא מנסה לפתוח לנו אולי נגלה רק בעוד אלפיים עמודים.

תחזור על השאלה שלך בצורה קונקרטית.

תלמיד: מחשבת הבורא היא להנות לנבראיו.

נכון.

תלמיד: כאן מחלקים את האור החוזר לשני חלקים, התעבות א' והתעבות ב'. בהמשך, בעבודה של הנבראים לקבל תענוגים, מה זה מוסיף?

במידה שאנחנו יכולים להחזיר אור לבורא, באותה המידה אנחנו נהנים מהפעולות שלנו ביחס אליו.

שאלה: יש פה משהו שנראה לי קצת הפוך. הוא כותב שיש כל פעם תוספת שפע, אבל כל פעם יש פחות ופחות אור. האם יש תוספת שפע ופחות אור?

יכול להיות.

תלמיד: במה התוספת פה אם יש פחות אור?

איפה זה כתוב?

תלמיד: באות ל' כתוב "מתעורר האור להמשיך תוספת שפע, יותר משיעור שבהתפשטותו מצד הא"ס". האור יורד מאור חכמה לחסדים, זה פחות ופחות אור ויותר שפע, כאילו משהו הפוך פה.

לא, זה לא הפוך, הוא בכל זאת מתעורר יותר להשפיע.

תלמיד: האם כשיש פחות אור יש יותר השפעה?

כן.

אות ל"א

ד' הבחינות שברצון, ה"ס ד' אותיות הוי"ה, שהן כח"ב תו"מ.

"וז"ס ד' אותיות, דשם בן ארבע, דקוצו של יוד, ה"ס א"ס, כלומר, כח הפועל הכלול במחשבת הבריאה; "כדי להנות לבריותיו", שה"ס כלי הכתר. ויו"ד, ה"ס חכמה, דהיינו הבחי' הא', שהיא בחינת הכח שבפועל, הכלול תיכף באור ההתפשטות של הא"ס. וה"א ראשונה, ה"ס בינה, דהיינו בחי' ב', שהיא בחי' יציאת הכח אל בחי' פועל, דהיינו האור שנתעבה מן החכמה כנ"ל. ואו, ה"ס זעיר אנפין, או חג"ת נה"י, דהיינו, התפשטות אור דחסדים שיצא ע"י הבינה כנ"ל, שהיא בחי' ג', בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ה"א תתאה שבהויה, ה"ס מלכות, דהיינו הבחינה הד' בחינת גילוי הפעולה בשלימות כלי הקבלה, שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מבינה, ובזה נקבעה צורת הרצון לקבל, על היכנו, והאור מתלבש בכלי שלו, שהוא הרצון לקבל, הנגמר רק בהבחינה הרביעית הזו, ולא קודם הימנה. בזה תבין בפשטות, שאין לך אור בעולמות עליונים ותחתונים, שלא יהיה מסודר תחת סדר שם בן ארבע, שה"ס ד' בחי' הנ"ל, כי בלא זה לא נקבע הרצון לקבל, שצריך להיות בכל אור. כי הרצון הזה הוא המקום והמדה של האור ההוא כנ"ל."

שאלה: כל הפעולות מתבצעות בתוך הבינה. יש שם תוספת אור ועביות שמתפתחת. מאיפה יש לרצון לקבל את היכולת להתגבר על עצמו ולדחות את האור כדי ליצור את אור החסדים כפי שמתואר בסעיף ל'?

זה כבר הטבע של בינה.

תלמיד: היא פועלת כחלק מהמערכת העליונה, כי אין בזה מן הנברא כלום, בנברא אין בינה בשלב זה.

כן.

תלמיד: הכול בא מהעליון כדי להתוות לנו את הדרך שבה אנחנו אמורים לעלות אחרי זה מלמטה למעלה.

נגיד.

תלמיד: האם יש ברצון לקבל יכולת להתגבר על עצמו בלי עזרה של העליון?

לא, ודאי שאין. אבל יש השפעה בדרך ישרה ובלתי ישרה. לכן ודאי שמה שעושה התחתון הוא עושה רק מתוך השפעה או ישירה או בלתי ישירה מהעליון. אין לו יכולת לעשות שום דבר אחרת, כי הוא לא בורא, הוא סך הכול נברא.

שאלה: אורות חסדים שנבנים על ידי הדחייה, זה רק על ידי המערכת העליונה, על יד חלקי הבינה שפועלים כך.

כן.

שאלה: מדוע בכל התפשטות של אור, הרצון לקבל חייב לעבור דרך ד' בחינות עד שהוא מגיע לשינוי צורה?

אחרת איך הוא ישתנה? לא יכול להיות שהוא ישתנה אם הוא לא עובר את כל ארבע הבחינות, זה כבר אור אחר, לא כמו שהיה קודם, ואז הוא פועל בצורה חדשה.

תלמיד: בעצם כל התהליך הזה הוא בשביל הרצון לקבל, כדי שיהיו לו שתי הבחנות, אור וכלי?

כן.

שאלה: איך הרצון לקבל שרוצה להשפיע מיתקן יחד עם הספירות דרך התפילה?

בכך שהוא משתנה על ידי האור העליון, הוא מגיע מהרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמידה: כשהעשירייה מתאספת ומתפללת, איך הרצון מיתקן דרך הספירות?

הרצון לקבל מיתקן על ידי הספירות, זאת אומרת על ידי צורות האור שפועלות עליו והוא כל הזמן מקבל צורה חדשה.

שאלה: האם המקובלים שבוחנים או משיגים את ההוי"ה משיגים אותה כמשהו שלם שכולל בתוכו את כל האלמנטים, או לפי החלקים שלה?

הם משיגים אותה כמשהו שלם, משהו גמור. זאת מערכת שמתחילה מהבורא ומסתיימת בעומק הבריאה.

תלמיד: איך אפשר להשיג את זה כמשהו שלם?

אנחנו בסך הכול לומדים על רצון שמשתנה תחת ההשפעה של הבורא. אנחנו לומדים את הרצון שהבורא ברא ואיך הוא משפיע עליו, על הרצון, עד שמביא אותו עד למצב הטוב ביותר.

תלמיד: ממה המקובל מתחיל את השגת הוי"ה, איך ההשגה הזאת מתחילה?

ההשגה של הוי"ה מתחילה בזה שהמקובל מתמוסס בתוך ההוי"ה אם אפשר לומר כך. אני אפילו לא יודע איך להגיד את זה, הייתי רוצה עכשיו לבטא זאת בצורה רגשית, הוא מבין שכל ההשגה שלו משתווה להתמוססות בתוך ההוי"ה.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מתמוסס בתוך ההוי"ה?

הוא מבין שכל מה שיש בו נברא על ידי הבורא, או שהוא קיבל את זה מהבורא, ואין בו שום דבר מעצמו.

תלמיד: איך הוא מפתח? אתה אומר שהוא מבין שאין בו משהו מעצמו אלא הכול מהבורא. איך אחרי כן, בתוך זה, הוא מגלה את כל מבנה ההתפתחות של הרצון, מהבורא עד הנברא?

הבורא מראה לו עד כמה הוא נברא כהפוך מאור הבורא, ובשני הקצוות האלה הוא משיג את כל הבריאה. בשביל הבורא לא צריך אור וחושך, אבל בשביל הנברא, בשביל האדם, זה הכרחי.

תלמיד: כלומר, כל מצבי הביניים הם התפתחות בינו לבין הבורא?

כן.

(סוף השיעור)