029_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/HFJqa1xq?c=rlo0tEoU&mediaType=video

הקלטות רב״ש. בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. לוח התשובות לענינים, אות פ"ז

פז) מה הם י"ב מיני או"ח שיש בעקודים. אנחנו למדנו שיש אור חוזר, שהוא מלביש את אור ישר. בא עכשיו ואומר לנו שיש להבחין כאן י"ב בחינות. אז הוא שואל מה הם י"ב בחינות? פ"ז.

פז) ב' מיני או"ח נבחנים מיד בעת זווג דהכאה: א' הוא אור הנדחה מלהתפשט בכלי מלכות, מפאת הכאת המסך, ואו"ח זה נבחן לאו"מ. ב' הוא דאו"ח הנולד על ידי יחס משותף מבחינת ההסתלקות והפרישה דבחי"ד מהאור, המתחבר עם האור הנדחה הנ"ל, והוא האוה"ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע"ס דאו"י של ראש.

אנחנו למדנו באופן כללי, לאחר הצמצום, שנשאר רשימות. על הרשימות שנשאר במלכות דעיגולים, מי זה מלכות דעיגולים? מלכות שאמרה שהיא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל. רצתה בעל מנת להשפיע, שלא רצתה מקבל על מנת לקבל.

אז למדנו, אור נסתלק ממנה, שזה נקרא צמצום. רק מקבל על מנת להשפיע, אז המלכות הזאת הלכה והמשיכה האור בחזרה, שלא רוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע. נקרא זה מלכות, הרשימו שנשאר במלכות דעיגולים הלכה והמשיכה האור בחזרה.

ולמדנו, המלכות הזאת עשתה חשבון, כמה שיכולה לקבל על מנת להשפיע, זה היא תקבל. וכמה שלא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, אלא לקבל על מנת לקבל, היינו, לתוך המלכות, את זה לא תקבל. זה למדנו באופן פשוט, יכולים להבין.

בא הוא עכשיו ומפרט לנו שתי הבחנות. מה שלמדנו מקודם, שמקבלת על מנת להשפיע, הוא מכנה אור חוזר. הכוונה, גם כן יכולים להבין. אור הנדחה, גם כן יכולים להבין. אבל אור הנדחה יש שתי משמעויות. אור הנדחה, שאור בא, כאילו מקבל אותו, עושה מקודם חשבון, זה נקרא אור הנדחה, באמת זה דוחה את זה? נמצא, המסך דוחה אותו, או אור הנדחה פירוש הדבר, מה שאמרה, את החלק שלא יכול לקבל על מנת לקבל, זה נקרא, אור הנדחה. שניכנס בפרטים.

והוא אומר לנו כאן, אור הנדחה נקרא אור מקיף. מה הפירוש אור מקיף? אור העתיד לבוא אחר כך בפנימיות. היינו, רצונו להיטיב לנבראיו, שלמדנו על דרך ציור המשל, שהיה מאה אחוז מלפני הצמצום. כל המאה אחוז שנתקבל בתוך, בפנימיות, היינו, בעל מנת להשפיע. נגיד על דרך הציור, המלכות עשתה חשבון שיכולה לקבל על מנת להשפיע עשרים אחוז. נמצא, אור המ… אור הנדחה, נקרא, שמונים אחוז. אור, שיכולים לומר, אור הנדחה באופן כללי. ועל בחי… זאת אומרת, מטרם שעשתה חשבון. אור שלה … ... מה הנקודה כאן?

הוא אומר לנו, שאור בא למסך, למלכות, מלכות לא רוצה לקבל אותו. היא פורשת את עצמה. הוא אומר, אור חוזר ב' הוא אור חוזר הנולד על ידי יחס משותף מבחינת ההסתלקות והפרישה דבחי"ד מהאור, הכוח השלילי, מה שלא רוצה לקבל, המתחבר עם האור הנדחה. מה פירוש, מתחבר? היות שהיא לא רוצה לקבל את האור מטעם דבקות, מטעם השתוות, אז הוא מקבל מזה איזה הארה. נמצא, הארה הזאת שהיא מקבלת, היא מחמת שהיא לא רוצה לקבל.

לכן, כאילו נגיד, שהוא מקבל אחר כך אור גדול. בזה שהוא שפורש את עצמו. ואור הגדול הזה נקרא, שיש לו אור בזה שהוא רוצה להשפיע, שיש לו כבר אור ותענוג בזה שהוא רוצה להשפיע. אז כאילו היא חושבת, מה היא יכולה לתת לעליון, שעליון יהנה מזה, מזה שהוא מקבל מהעליון את השפע. נמצא, על ידי מה היא יכולה לקבל את השפע מבחינה פנימיות? על ידי אור חוזר. מה זה אור חוזר? אז עתה זה התענוג שיש לה בהשפעה. אם כן, מה כאן השאלה? מתי נולד אור חוזר, חוזר המלביש? כאן משמע, שמקודם היה פרישה. ואור נדחה. ואחר כך נולד אור חוזר. ואחר כך היא מלבשת את החלק מאור חוזר. תביטו מה שאני מנתח כאן.לומדים, ממי אנו מדברים? מי שהמשיך את האור. המשיך האור, הוא הנברא. נברא נקרא מקבל על מנת לקבל. שלומדים פשוט, האור שבא עם כוונת לקבל, לא רוצה לקבל אותו בעל מנת לקבל. ודוחה אותו. אלא רוצה על מנת להשפיע. לכן היא פורשת את עצמה מהאור. אז אני יודע שפורשת את עצמות האור, יש לה כבר לדבר שני דברים. אחד, חיוב שדוחה את כל האור. ב', הדחייה בעצמה. מי לא רוצה לקבל? זה שנקרא מקבל על מנת לקבל, שיש השתוקקות גדולה להתענוג הזה, היות שהיה צמצום, מתגברת את עצמה, הוא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל. לכן, האור נדחה. אז יכולים לומר שיש שני דברים. אחד, שאור בא, הוא מקבל על מנת לקבל. ב', המקבל על מנת לקבל התגבר ודוחה את האור. דוחה אותו, נקרא אור הנדחה. תדע שהגם שזה אור הנדחה, כל אור הזה מוכרח להתקבל. או עכשיו קצת, אחר כך, הלאה, אבל זה צריך להתקבל בפנימיות. לכן אני יכול לכנה אור הנדחה באופן כללי. שכל אור הזה נקרא, מה? תודה וכאילו שום דבר. עכשיו לומדים, אור חוזר הנולד, היות שדוחה אותו. מדוע? מטעם השתוות הצורה. לכן מקבלת תענוג גדול בפרישה הזאת. מה זה פרישה? היא רוצה בהשתוות הצורה, שהוא רוצה להשפיע. לאחר שיש לו אור הזה, היא מלבשת את האור. היינו, אז היא מקבלת חלק. נמצא לפי זה, מה חסר לי? מתי היא עשתה חשבון, כמה לקבל. עכשיו, כמה שהיא, כמה שהיא קיבלה אור חוזר. אז נשאלת השאלה, מי הבחין כמה אור חוזר שתקבל? מדוע לא? בשביל מה אני אגיד, מקודם עשתה חשבון. היינו, היא יכולה לקבל, להתגבר על מנת להשפיע, רק בשתי, אה, נגיד, בעשרים אחוז, על דרך משל. ואני אומר שהיא קיבלה אור חוזר על דרך זה עשרים אחוז. אז אני יודע, אור בבחינה ב', אור חוזר מלביש, הוא עשרים אחוז. אבל אני אגיד, היא דחתה את האור, על ידי אור הנדחה קיבלה אור חוזר הלביש, כמה? מי, מי היה הגורם שיקבע השיעור, כמה אחוזים שהיא תקבל? זה לא ברור לי כאן. ... תחילה. אם אנו אומרים, שממי אני מדבר, ממלכות שקיבלה. אחר כך אומר, שאני לא רוצה לקבל בתנאים אלה, אני רוצה לקבל רק כמה שיכול להשפיע. עכשיו, נשאלת השאלה, כמה, מי נותן לה כוח? זה כמו היא בעצמה. דוגמה של בן אדם שעושה חשבון, כמה הוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע וכמה לא. זה תלוי בתכונת האדם, זה אנחנו רואים. משל כזה יכולים לומר. גם המלכות, שנקראת מקבל על מנת לקבל, עשתה חשבון לעצמה, כמה שהיא יכולה לפי המצפון שלו, כמו שמדברים. זה אני כן יכול להבין. רק מה השאלה שלי כאן? מה שמאור חוזר המלביש נולד מאור הנדחה? על ידי זה היא מקבלת חלק מכוח הפרישה מכוח האור. החלק הזה, מתי נעשה? אם החלק הזה נעשה על ידי החשבון, לכן כמה שיכולה. נמצא, מקודם, מה היה חשבון? אחר כך קיבלה חלק מאור חוזר או להיפך? זה אמרתי, זה לא ברור כאן מה שחסר. הבנת?

שמדברים ברוחניות יש שני דברים. זה גם נמשל וגם משל הגשמי. אחד, שירגיש שלא טוב לקבל על מנת לקבל, שירגיש אי נעימות, שירגיש בחינת פירוד, הוא המשפיע ואני מקבל. אי לזאת אני מקבל עליי צמצום. ב', ואני רוצה להשפיע לבעל הבית גם כן. וכאן ברוחניות, עוד יותר קשה. השתוות הצורה, על פי האמת, אם בן אדם אומר שהוא לא רוצה לקבל רוחניות, נבחן שעושה צמצום בין השתוות הצורה. העליון מעלים אור, הוא מעלים חסרונות, אין לו שום דבר. לכן הוא מוכרח לקבל, שיהיה לו אור, גם כן מטעם השתוות, לא לשכוח. אם כן, מוכרח גם כן לקבל. זה צריכים לזכור, התנאי הזה. התחתון יכול, מה, אני לא רוצה לקבל. אבל הוא בחיסרון ואין לו תענוגים. גם כן אין השתוות הצורה. יש השתוות מבחינת מה שהוא מקבל, אבל עליון ... צריכים לומר, מלא תענוג, והתחתון מלא חסרונות. נמצא, מטרם שקיבל מילוי, שהוא מרגיש את עצמו שמלא עם שפע, גם כן השתוות. זה לא לשכוח. יש כאן שני תנאים בהשתוות הצורה, בהשתוות הצורה ברוחניות.

כאן כתוב, מזה שדוחה הוא רוצה בהשתוות. וזה הוא מקבל תענוג מתענוג מאור הנדחה, על מה? שרוצה להשפיע. בזמן שכמו שהוא שאל מקודם. לאחר כך שמרגיש תענוג גדול בעל מנת להשפיע, מה חסר לעליון? שיקבל אור. לכן זה גורם שיקבל אור. נמצא, מקודם צריך להיות אור חוזר, שהנולד משתי בחינות האלו, שיש לו אור חוזר הזה, אז הוא יכול לקבל בפנימיות.

הוא אומר כך, לאחר שקיבל אור חוזר, היינו, אור תענוג מאור הנדחה ומכוח הפרישה, אז יש לו הנאה להשפיע לעליון. מה הוא נותן לעליון? אז הוא רואה מה שעליון חסר. מה חסר לעליון? שיקבל ממנו תענוגים.

אז עכשיו מה? עכשיו אני צריך לקבל את השפע, שנקרא שמלביש לאור ישר. וזה נקרא בכוח, ואחר כך הוא מקבל זה בפועל. מדוע הוא מקבל? שהיות שרוצה להשפיע לעליון. נקרא משפיע לעליון, נקרא מקבל על מנת להשפיע. משפיע לבד, עוד אין שלמות.

תלמיד: אז זה שהוא ...

רב"ש: פעולות יש. אחד, שממשיך האור. ב', שדוחה את האור. ג', משניים האלה נולד אור חדש. ד', כשיש לו אור חדש, המכונה אור חוזר דמין הב', אז אם עכשיו אני רואה שאני מוכרח לקבל, אחרת אין לי מה להשפיע לעליון. ואחר כך כל הד' בחינות אלו אנו מכנים, מלביש בכוח. ואחר כך הוא הולך ומקבל בפועל. מדוע תוכל? לא, הלא שזה לא טוב לך, אתה צריך ל… ל… שמבלבל.

אנו לומדים אחר כך, שנעשה צמצום ב', יש קטנות וגדלות. קטנות נקרא, הוא משפיע על מנת להשפיע, אדרבה. גדלות היא שלמות, שלמות דווקא כשמקבל על מנת להשפיע. הוא שואל כך, אנחנו לומדים כאן, שמלכות לא רצתה לקבל את האור, והשיגה כוח להלביש על ידי אור הנדחה. זה רק, זה הכוח שקיבלה בראש, נשאר.

ואחר כך למדנו, מה שיש בראש מתפשט אחר כך בגוף, היינו, שמקבלת בפועל. ולמדנו, שאם היא תקבל בפועל, היא מקבלת בפועל, המקום הזה נקרא, מלכות דגוף. טבור.