שיעור בוקר 13.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 186,

אותיות ק"ב-ק"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 186, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ב.

אות ק"ב

"כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש). כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, אלא בתחתון נתוספים ענינים על העליון. ונתבאר שם שעיקר התפשטות כל פרצוף נק' בשם טעמים, ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, שע"י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך המדרגה, עד שמשתוה לפה דראש, ומתוך שאור העליון אינו פוסק, נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות שבדרך זיכוכו, דהיינו, כשמזדכך מבחי"ד לבחי"ג, יוצא עליו קומת חכמה, וכשבא לבחי"ב יוצא עליו קומת בינה, וכשבא לבחינה א' יוצא עליו קומת ז"א, וכשבא לבחינת שורש יוצא עליו קומת מלכות. וכל אלו הקומות שיוצאים על המסך בעת הזדככותו נקראים בשם נקודות. והרשימות הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נק' בשם תגין, והכלים הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נק' בשם אותיות. ואחר שהמסך מזדכך כולו מהעביות דגוף, נמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר שם, ויוצא עליו שם פרצוף שני. עש"ה כל ההמשך בטעמם ונימוקם."

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהאור העליון לא מפסיק את פעולתו ומבצע זיווג עם המסך בכל מצב של עביות. האפשרות לזיווג במצב של עביות קורית כל הזמן?

אנחנו מדברים על זה שיש לנו ראש וגוף. בראש יש לנו החלטות, בגוף יש לנו כבר פעולות מתוך ההחלטה, מה שיש בראש מתפשט בגוף.

ואז כשהפרצוף מקבל איזשהו אור על מנת להשפיע, זאת אומרת, מקבל גילוי הבורא בעל מנת להשפיע לפי המידה שבה הוא מזדהה עם זה ולא יותר, הוא מחזיק את עצמו, ועל ידי זה הוא מגיע למצב שנבנה בו פרצוף. הוא מחליט בראש, "אני מתעלה מעל האגו שלי ועושה פעולה הפוכה מהרצון לקבל שלי, ככל שאוכל להידמות לבורא לעשות פעולת השפעה. ואני כן רוצה שהבורא יתלבש בי כדי שבזה אעשה נחת רוח לו. יש לו רצון להתגלות לנבראים, אז אני אעשה את זה ככל שאני מסוגל".

ואז הוא בודק את עצמו, ומקבל גילוי הבורא בתוך הרצון שלו, אבל כבר אחרי צמצום, מסך, אור חוזר וחשבון. וכשהאור העליון או הבורא מתלבש בו מפה ולמטה ברצון שלו לפי החשבון שהוא עשה בראש, אז הבורא נכנס וממלא אותו בתוך הפרצוף, וזה נקרא "דבקות" של הבורא והנברא.

אחרי שהנברא עשה את הפעולה הזאת, שמר שהיא לא תהיה על מנת לקבל, חס ושלום, אלא רק על מנת להשפיע, הוא גמר את הפעולה. ואז מגיע אליו אור מקיף, לוחץ עליו ואומר, "אתה עשית רק חלק קטן מאוד. יוצא לך רק קו דק מאוד שבו קבלת על מנת להשפיע".

והנברא, הפרצוף, הרצון לקבל שלו, עם הצמצום, עם המסך, רואה שזה כך, ולכן הוא מזדכך כי רואה שבזה הוא לא גמר את מטרת הבריאה, הוא קיבל רק חלק קטן ממנה, ולכן הוא מזדכך. וכשמגיע למסך שהוא קבל על מנת להשפיע לפה דראש, אז הוא נכלל שם שוב עם האור העליון. ואז הוא רואה שיש עוד מה לעשות. הבורא רוצה לתת הרבה יותר ממה שהוא קבל על מנת להשפיע, ואז הוא שוב עושה את העבודה.

כך נבנים אצלנו הפרצופים. זאת אומרת, להיכנס לקשר עם הבורא לעשות לו נחת רוח, להרגיש אותו, זה נקרא שאנחנו נמצאים עימו כמו "פרצוף", שמקבלים ממנו חלק באותה מידה שיכולים להידמות לו. זו העבודה שלנו, זה כל הביטוי של הרצון שלנו.

ואז אנחנו נעשים כמו הבורא באיזו מידה לפי התכונות, לפי ההשגה שלנו. ואנחנו בזה מקרבים את עצמנו שלב אחר שלב, כי כל הפרצופים מתחברים ומתחברים, עד שהם פעם יגיעו למצב שיעשה פרצוף אחד, זיווג גדול אחד, והבורא ייכנס וימלא את כל המציאות.

שאלה: באות ק"ב בעל הסולם אומר, "כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש). כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים,". מה זה עליונים ותחתונים, ולמה שיהיו גם למעלה וגם למטה?

כי כל פרצוף נולד מהפרצוף הקודם, וכל מה שיש בפרצוף הקודם משתתף בבניית הפרצוף התחתון הבא אחריו. כמו שאנחנו רואים מהחיים שלנו, שמה שיש בילדים, בדרך כלל עובר מההורים, או מההורים של ההורים, אבל בסך הכול כך זה קורה.

תלמיד: איך מתווספים הדברים העליונים והדברים התחתונים?

הדברים מתווספים מתוך העבודה של הפרצוף עצמו.

תלמיד: מה זה אומר?

שניתן איזשהו חופש לכל אחד להשתמש במה שיש לו. בנתונים שקבלת מההורים שלך, אתה בכל זאת יכול להשתמש בהתאם לתקופה שלך, לסביבה שלך, וכך אתה לא נמצא לגמרי כמו חיה, אלא אתה יכול לשנות את הנתונים האלה בצורה משמעותית. לחשוב מה אתה עושה עם החיים שלך, האם תשנה את הכיוון.

לכן החברה האנושית נמצאת כל הזמן בשינויים, "דור דור ודורשיו". למה? כי אתה לא מסכים עם מה שקבלת מההורים שלך, אתה רוצה להמשיך בצורה מתחדשת. ויש אנשים שלא רוצים את זה, לכן כל האנושות מתחלקת לדרגות דומם, צומח, חי, מדבר. יש אנשים שהם דומם, "כמו שהיה כך שיהיה. אני לא רוצה לשנות שום דבר. רק לחיות ככה וזהו. פחות דאגות, אני לא רוצה את הדברים הגדולים. העיקר שקט". ויש כאלה שלא אכפת להם, הם לא יכולים בלי לעשות איזה מהפכות פנימיות, אישיות או כלליות. יש ויש.

תלמיד: זאת אומרת, כל העבודה היא להוריד את האורות העליונים לאורות התחתונים בעצם?

כל העבודה שלנו היא לתת לכל אחד ואחד מקסימום אפשרות להשתתף בתיקון העולם.

תלמיד: על ידי חיבור בינינו?

על ידי חיבור בינינו. אחרת אתה לא בונה שום דבר.

שאלה: כשהאורות מתפשטים בפרצוף גם יש קומות כמו בהזדככות של המסך?

כשהאור נכנס לתוך הפרצוף הוא ממלא את הראש, יש לו זיווג דהכאה, יש לו שם חשבון עם הרשימות מהפרצוף הקודם, ואז החשבונות האלה קובעים איזה אורות ובאיזו צורה הם נכנסים לפרצוף, לפי דרגות העביות וכן הלאה.

תלמיד: כשהמסך מזדכך זה אומר שיש קומת חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. האם גם כשהאור מתפשט זה קורה כך?

לא, זה עשר ספירות דאור ישר, וזה עשר ספירות דאור חוזר, יש הבדל. יש הבדל במגמה, בהכול, אם האור נכנס או אם האור מסתלק.

תלמיד: אבל עדיין יש זיווג. השאלה אם גם בהתפשטות יש אותו זיווג על קומת זעיר אנפין?

לא. את זה אנחנו צריכים עוד ללמוד. ודאי שלא. כל קומה היא בפני עצמה. זה לא אותו אור ולא אותו כלי, לא אותו מסך, שום דבר לא דומה למה שהיה. יש אותם החוקים, כללים, אבל חוץ מהחוקים האלה הכול שונה.

תלמיד: בגלל המגמה?

לא. כי הרצון כל הזמן משתנה ואז לא יכול להיות שיהיה אותו אור. אבל התהליך הוא אותו תהליך, הכללים הוא אותם כללים. יש עביות שנמצאת תחת הצמצום, ואחר כך סידור למעלה מהצמצום עד כמה אתה יכול להשתמש בעביות בעל מנת להשפיע. ואז יש ראש ותוך, וכוחות דלהשפיע, שאתה מממש אותם כבר בזיווג דהכאה. שאתה מוכן להתקשר עם האור העליון, אבל על ידי הכאה. איזו הכאה? שאתה מכה ברצונות האגואיסטיים שלך ורוצה להשתמש בהם רק בעל מנת להשפיע. לכן זה נקרא "חיבור", אבל דרך הדחייה. שאתה דוחה את הכוונות שלך על מנת לקבל, מתחבר במידה שיהיו לך כוונות בעל מנת להשפיע, ובהתאם לזה האור העליון ממלא אותך.

קריין: אות ק"ג.

אות ק"ג

"והנה ממש על דרך זה נעשה גם כאן בפרצוף נקודים, כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג, זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. וכל ההפרש הוא, כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ, אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם, כנ"ל באות צ', ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות, כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע."

עוד פעם.

קריין: שוב אות ק"ג.

אות ק"ג

"והנה ממש על דרך זה" כמו שלמדנו שהיה בצמצום א' בגלגלתא או בע"ב, לא חשוב באיזה פרצופים "נעשה גם כאן בפרצוף נקודים, כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג, זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. וכל ההפרש הוא, כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ, אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם, כנ"ל באות צ', ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות, כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע."

שאלה: לא ברור מה שכותב כאן בעל הסולם, ש"הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ, אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת". מה זה אומר?

שבדרך כלל, כמו שלמדנו בפרצופים של גלגלתא ע"ב ס"ג, שם הזדככות המסך נעשית על ידי זה שהמסך עלה מטבור לפה, ובדרך הוא היה מאבד את הכוח שלו, מפני שהיה נכנס למגע עם האור העליון שביטש וביטל אותו. וכשהוא מגיע לפה דראש, אז הוא לגמרי מגיע לאפס.

אות ק"ג

"והנה ממש על דרך זה נעשה גם כאן בפרצוף נקודים", יש ראש ויש גוף, מה קורה כאן עם כניסת האורות לתוך הפרצוף. "כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג, זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות". טנת"א, דברים רגילים "וכל ההפרש הוא, כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ", כמו שהיה בפרצופים הקודמים, שנשאר אור מקיף והוא לוחץ ומבטל את המסך "אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם, כנ"ל באות צ', ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות", כי המסך נעלם, הם קיבלו בעל מנת לקבל, ולכן ההזדככות, היעלמות המסך היתה על ידי זה שהאורות ברחו מהכלים, כי הכלים גילו שהם בעל מנת לקבל ולא בעל מנת להשפיע. לכן זה לא היה כמו שהיתה שם הסתלקות האורות "כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק", אלא על ידי השבירה "אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע".

שאלה: מה זה בכל זאת כוח הדין דמלכות המסיימת?

מלכות זה רצון לקבל ואף פעם לא אחרת. רצון לקבל שלא מזדכך, שלא נעלם אף פעם, אחרת הבריאה כולה נעלמת. מה שאין כן, המלכות שקיבלה מהאור העליון את כוח המסך, היתה עובדת בלקבל על מנת להשפיע. הכוח הזה לקבל בעל מנת להשפיע נעלם ממנה, ואז נשאר רק רצון לקבל גלוי, בלי כוונה על מנת להשפיע, ולכן האור מסתלק.

ולא רק שמסתלק, אותו אור שהיה ממלא אותם כביכול, שנכנס על ידי כוח הבינה, לא יכול היה להחזיק בפנים כי התגלה כוח המלכות, ולכן הכלים האלה שקיבלו אותו כביכול בעל מנת להשפיע, אחר כך התגלה שהם קיבלו אותו בעל מנת לקבל, ולכן הם נשברו ומתו ונפלו לבי"ע.

זאת אומרת יש לנו כאן שלוש מדרגות של ירידה. קודם כל נשבר המסך שהיה בהם בעל מנת להשפיע. מתו, נסתלק מהם האור שהיה ממלא אותם. ונפלו, הם כבר לא נמצאים בקרבה לבורא אלא ההיפך, נפלו ממנו, התרחקו ממנו, מעל מנת להשפיע, והם הגרועים ביותר מכל מערכת הקדושה. לכן כל זה נקרא "שבירת הכלים".

לא התרוקנו מהאור, אלא הרצון לקבל שבהם, מהגובה שהיה בעל מנת להשפיע נפל למצב של על מנת לקבל.

שאלה: מה הגבול שהעליון סוחב את התחתון למעלה לבינה, מי מנהל את המלחמה עם המלכות המסיימת, העליון או התחתון?

אני לא מבין מה זה "סוחב".

תלמיד: אנחנו נמצאים בלימוד של עליית התחתון לעליון. מי מנהל את המלחמה עם המלכות המסיימת שרוצה למשוך את התחתון למטה?

אני לא מבין את המילים שלך, איפה כתוב מה שאתה אומר?

תלמיד: אתה יכול להסביר את מה שעכשיו אתה מסביר במסגרת עליית התחתון לעליון?

אין כאן עליית התחתון העליון. איפה ראית מילים כאלה כאן? כאן זה לא כתוב, לא מדובר על זה כאן. ההיפך, הפרצוף רוצה למשוך את האורות לתוכו על מנת לקבל. הוא גילה שהוא רוצה את זה.

תלמיד: כן, אבל הוא נמצא תחת חסותו של העליון, העליון מגן ושומר עליו.

לא. אתה צריך לקרוא בלי להביא בחשבון מה שאתה יודע.

שאלה: השאלה מתייחסת ל"נשברו ומתו ונפלו לבי"ע". גם קודם הם היו בבי"ע, זאת אומרת אלו כלים שהיו מתחת לפרסה גם קודם?

לא, הם היו בתוך האצילות למעלה מפרסה. אנחנו לא נספיק היום, נדבר כבר מחר על עניין השבירה בצורה יותר רחבה.

שאלה: אמרת שהכלים קיבלו בכוונה על מנת לקבל את האור, היתכן שהכלים יכולים לרמות את האור העליון ולהסתיר את הכוונה שלהם, או שקרה משהו אחר?

לא, בראש שלהם הייתה כוונה על מנת להשפיע, והם התחילו לקבל בעל מנת להשפיע כי הם היו למעלה מפרסא. אבל חצי מהפרצוף היה למטה מפרסא, וכשהאורות התחילו להגיע ולעבור את הפרסא, הם לא הרגישו שהם עכשיו נכנסים לבעיה. אבל יוצא שהם המשיכו את האורות גם לכלים שבהם לא היה מסך לקבל על מנת להשפיע, כי הוא לא יכול להיות למטה מפרסא. ולכן האורות שירדו משם התקבלו בכלים על מנת לקבל. וזה היה חידוש גדול לכולם, והאמת שככה הבורא סידר, כי הוא רצה שכלים דהשפעה וכלים דקבלה יתערבבו יחד. כי כשהם מתערבבים, אחר כך יכול להיות תיקון של אלה על ידי אלה. ואם לא הייתה הערבוביה הזאת על ידי השבירה, אז הכלים דקבלה אף פעם לא היו יכולים להיתקן לעל מנת להשפיע, לא הייתה יכולה להיות בהם כוונה על מנת להשפיע.

וכאן, על ידי זה שהתחברו כלים דהשפעה עם כלים דקבלה, נכנסו תכונות דלהשפיע לכלים דקבלה. ואז על ידי הארת האור העליון מלמעלה אפשר להשפיע עליהם ולתקן אותם. עוד נלמד את זה. אבל התחלה היא כאן.

שאלה: למה אותיות עבודה הן דווקא לאחר הסתלקות האור?

כי כך רואים את הכלים, מרגישים את הכלים והכלים הריקניים מסבירים לנו מה הם רוצים, ואז מובן באיזה מצב כולם נמצאים. לכן כתוב "התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי".

שאלה: מדוע זה נקרא שהמסך מזדכך ככל שהוא עולה מטבור לפה?

המסך מזדכך בדרך עלייתו מטבור לפה, כי הוא הולך ומאבד את הקשר שלו עם האור העליון, וכך הוא נחלש, עד שכולו נעלם.

שאלה: מה הטעות בחישוב בראש, אם כתוצאה מכך התרסק הגוף? האם הייתה קטנות וגדלות בבת אחת?

לא הייתה שום בעיה בראש, כי לפי כל הנתונים החשבון נעשה נכון. אלא לא היו יכולים לקחת בחשבון את אותה הבעיה שבגוף הפרצוף, שם יושב מלאך המוות מה שנקרא, הרצון לקבל על מנת לקבל, ואת זה הם לא הרגישו בראש. לכן זו לא אשמתו של הפרצוף או הראש. אלא פשוט הבורא סידר להם כך את כל השבירה, מפני שבלי השבירה אי אפשר לערבב כלים דהשפעה וכלים דקבלה, ולתקן כלים דקבלה שיהיו גם כן בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה גורם למסך לעלות מטבור לפה?

מה גורם למסך לעלות מטבור לפה? הוא מרגיש שהוא לא מסוגל יותר לעבוד בעל מנת להשפיע בכל העביות של הגוף, ולכן הוא עולה. מסך זו תוצאה מהכוונה, מהמחשבה.

שאלה: מהו כוח הדין במלכות?

רצון לקבל.

שאלה: אנחנו רואים שבינה צריכה לתת למלכות כוח לתיקון. זה בלתי אפשרי כי מלכות הפוכה לבינה.

בינה כן יכולה להאיר למלכות דרך הסדר הזה של הספירות, ומלכות נכללת ומקבלת מבינה כוחות השפעה. עוד נלמד את זה, אבל ככה זה קורה. ככה זה קורה מאיתנו, אנחנו כולנו אגואיסטים, אז איך אנחנו מגיעים למצב שאנו משפיעים זה אל זה, עד שאוהבים זה את זה? זה לא נראה לכם, אני מבין, אבל בטוח שזה יקרה בעתיד.

שאלה: איך אנחנו התחתונים פונים אל העליון כדי שיעלה אותנו למעלה, ולמה זה לא יביא אותנו לשבירה, מה יאפשר לנו לא להישבר?

קודם כל זה שפעם הייתה שבירה, זה כבר סידר את כל המערכת כדי שלא תהיה שבירה שוב. ובנוסף זה סידר כך שאפילו אנחנו התחתונים וההפוכים מהשפעה, יכולים לבקש מהבורא שייתן לנו כוח השפעה. עוד נלמד את זה, זו מערכת מאוד מאוד מורכבת, ואנחנו יכולים אפילו שאנחנו אגואיסטים, לאט לאט להגיע בהדרגה להשפעה אמיתית.

קריין: אות ק"ד.

אות ק"ד

"והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף א' דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק"א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו"א, והגוף הוא התפשטות הז"ת מפה דאו"א ולמטה. והנה התפשטות הזאת שמפה דאו"א ולמטה נקרא מלך הדעת, והוא באמת כללות כל הז"ת דנקודים, שחזרו ונתפשטו למקומן אחר העלית מ"ן, אלא מתוך ששרשם נשאר באו"א לקיום והעמדה לפב"פ דאו"א, (כנ"ל באות צ"ח), שנק' שם בשם מוח הדעת המזווג לאו"א, לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נק' ג"כ בשם הזה, דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הא' דנקודים."

נלמד את זה שוב מחר, אני מבקש בכל זאת תעברו על זה פעם אחת, צריכים לחדש את זה אחרי כמה שעות, ואז זה יתיישב בתוך הראש ובתוך הלב. אנחנו בכל זאת ניכנס לדברים האלה, אתם תראו שזו המערכת שבה אנחנו קיימים, ואנחנו צריכים רק לגלות אותה. זו מערכת הכוחות שבה אנחנו נמצאים, והם פועלים עלינו, הם מפעילים את כל האנושות, את כל העולמות סביבנו. ואנחנו צריכים להתחיל להרגיש אותם, הבורא מקדם אותנו לזה, אתם רואים מה הוא עושה עם כולנו. אנחנו נעשים יותר ויותר מקושרים על פני כל כדור הארץ, ואין לנו ברירה. אנחנו עוד נגלה עד כמה אנחנו תלויים יותר זה בזה, עד שנחליט שאין ברירה, חייבים אנחנו להתקשר בינינו נכון, ורק בצורה כזאת נגיע לנצחיות, לשלמות ודבקות בבורא.

אז שיהיה לכולכם יום טוב, כל טוב, ונתקדם לחיבור כל הזמן

(סוף השיעור)