שיעור בוקר 28.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 16.08.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/4P234UN1?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות ק"ב – ק"ז)

שיעור 44

אות ק"ה

"ונודע, שכל הכמות והאיכות שבע"ס דראש מתגלה ג"כ בהתפשטות ממעלה למטה לגוף, ולפיכך כמו שבאורות דראש חזרה וירדה מלכות המזדווגת ממקום נקבי עינים למקום הפה, וגו"ע ונ"ע שהם הכלים דפנים חזרו וחיברו להם את הכלים דאחורים, שהם האח"פ, והאורות נתפשטו בהם, כן בהתפשטותם ממעלה למטה לגוף נמשכו האורות גם לכלים דאחורים שלהם, שהם התנהי"מ שבבי"ע למטה מפרסא דאצילות. אמנם לפי שכח מלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההם, ע"כ תיכף בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזה, נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם, וכל הכלים דמלך הדעת נשברו פנים ואחור, ומתו ונפלו לבי"ע, כי הסתלקות האורות מהכלים הוא כמו הסתלקות החיות מגוף הגשמי, הנק' מיתה. ואז נזדכך המסך מהעביות דבחי"ד, מאחר שהכלים האלו כבר נשברו ומתו, ונשאר בו רק עביות דבחי"ג."

כל הכלים, הן דפנים והן דאחור, נשברו ונפלו והאור הסתלק מהם; פרח למעלה למקורו. נשברו פירושו איבדו את המסך, מתו פירושו איבדו את האורות, נפלו לבי"ע פירושו הפכו לרצון לקבל על מנת לקבל.

כך נשבר המלך הראשון דנקודים.

שאלה: איך פעולת השבירה עולה בקנה אחד עם חוק השתוות הצורה?

בהשתלשלות ממעלה למטה אנו מגלים את פרטי חוק השתוות הצורה, שכן חוץ ממנו אין שום דבר. האור שהתגלה לעומת נקודת היש מאין, מחזיק בכוח שלו ובשליטה שלו את נקודת היש מאין באיזון לעומתו. זוהי כל זכות הקיום של הנברא.

לפי חכמת הקבלה, חוק האיזון שורה בכל המציאות, וכל פרטי המציאות נמצאים בגמר התיקון. דבר אינו נמצא בהיפוך לחוק האיזון, פרט למה שהאדם מגלה כהפוך, בהתאם ליכולתו לסבול ולתקן את המצב. האדם מגלה עד כמה הוא, בהכרה שלו, אינו נמצא באיזון. אבל האיזון קיים. עולם כמנהגו נוהג, דבר אינו משתנה, כדברי הכותב "אני הוי"ה לא שניתי" (מלאכי ג' ו'). השינויים מתגלים רק כלפי האדם המשיג. במידה שהאדם מסוגל לסבול את הפירוד מהבורא, מתגלה לו שברצונו הוא מצמיד את עצמו למצב השלם שקיים בכוח הבורא. אז המצב השלם מתקיים גם ברצון הנברא, ברצון הלובש וברצון המלביש.

שאלה: האם פעולת השבירה אינה מנוגדת לחוק השתוות הצורה?

דבר אינו מנוגד לחוק השתוות הצורה. אלא שבהשתלשלות הפרצופים ממעלה למטה יש עניין של גילוי הפעולות לנבראים, כדברי הכתוב "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלמות פעולותיו". (עץ חיים שער א', ענף ב') בפעולות הבורא אין חס ושלום שינוי. האופן שבו הבורא מגלה את פעולותיו לנבראים, הוא שמשתנה. שם המשחק הוא, האם הנבראים מסוגלים לראות ולהשיג את שלמות פעולותיו.

אנו נמצאים ב"סרט"; במידת התיקון שלנו, מראים לנו תמונה הפוכה ואנו צריכים לנסות להצדיק אותה לפי יכולתנו. הצלחנו, מראים לנו תמונה גרועה עוד יותר. גם אותה יהיה עלינו לנסות להצדיק. את התכונות והתמונות ההפוכות מראים לנו בכוונה, כדי שתהיה לנו יגיעה והידמות לכוח העליון. את השלמות שהבורא מחזיק מלכתחילה בכל המציאות, כיש מאין, עלינו להחזיק בכוחותינו, ברצוננו. כך נגיע לדביקות בכוח העליון, לזיווג, להשתוות, להדמות. את שלמות פעולותיו הבורא רוצה לגלות כלפינו. זו הסיבה לבריאת ההסתרה של כל העולמות וכל המצבים.

שאלה: ובכל זאת, בירידה ממעלה למטה עד לשבירת הכלים נראה שחוק השתוות הצורה נשמר כל הזמן, ואילו עתה, בשבירה, נראה שהוא מופר.

ה' פרצופי א"ק הם חמשה מצבי איזון בין חמשת סוגי הכלים כח"ב תו"מ עם המסכים עליהם לבין חמשת האורות נרנח"י. כך מוצג האין סוף לשימוש הנבראים לאחר הצמצום והמסך. ה' פרצופי א"ק הם דוגמה לכלים שמוזנים באורות. חוק השתוות הצורה מופיע בהם לפנינו, ומתוכם עלינו ללמוד, מה עלינו להשיג. חמשת פרצופי אדם קדמון הם מעין הדגמה, הדגמה ולא יותר. עדיין אין בהם תיקון. הם מצגת של חוק האיזון.

בפעולות למטה מטבור, היכן שנמצאת המלכות האמיתית, הנברא רוצה להגיע לאותו האיזון שמעל הטבור אבל עם הכלים של נה"י דגלגלתא. כדי להצליח בכך עליו לחפש את נקודת האיזון, כמו במשחק נדנדה.

מצד אחד של הנדנדה, למטה מהטבור, יש רק כלים דקבלה – הנברא צריך לצרף להם כלים דהשפעה. אם לא יעשה זאת, לא יוכל לעבוד עם הכלים דקבלה. השאלה היא כיצד יצרף ויצמיד את כלי ההשפעה לכלים דקבלה כך שהנדנדה תשמור על איזון. על הנברא להישאר כל הזמן בקו אמצעי, להוסיף כלים דקבלה מצד אחד וכלים דהשפעה, התרוממות וגדלות הבורא מצד שני. הכלים דקבלה הם האגו, הכלים דהשפעה הם גדלות הבורא.

עד השבירה הנברא לא מצא את נקודת האיזון בין בינה למלכות. רק לאחר השבירה היא התבררה, רק אז נוצר הקשר בין בינה למלכות. לפני השבירה אין קשר. לפני השבירה הפרסא עומדת כחתך המבדיל בין גלגלתא עיניים ואח"פ. הכלים דגלגלתא עיניים שלמעלה מפרסא הם הכלים דס"ג, והכלים דאח"פ הם הכלים של מלכות. רק לאחר השבירה, כתוצאה מהשבירה, הכלים גלגלתא עיניים ואח"פ מתערבבים ונכללים זה בזה – בינה ומלכות מתחברות איכשהו יחד (ראה שרטוט מס. 5).

את הקשר הנכון בין בינה למלכות אנו צריכים לממש ב"נדנדה" שלנו, כך שכל פעם נוכל לשמור על חוק האיזון. מצד אחד של הנדנדה נמצא טבע הבורא, ומצידה השני נמצא טבע הנברא. עלינו לדאוג לכך שטבע הנברא תמיד יהיה מאוזן עם טבע הבורא: מצד אחד "חמש קילו" רצון לקבל, מצד שני "חמש קילו" מסך, כוח השפעה – ואיזון ביניהם. כך הולכים ומוספים: עוד עשר קילו, עוד חמש עשרה, עד לגמר התיקון.

מכאן מובן מדוע השבירה הכרחית. בלעדיה דבר אינו יכול להתבצע בתוכנית הבריאה. בשבירה מתגלה מיהו הנברא לעומת הבורא ועד כמה הנברא נמצא בחוסר גילוי. עד השבירה הבורא הסתיר מהנברא את ההבדל בינו לבין הבורא, בשבירה הוא מגלה לו את ההבדל. לאמתו של דבר, גם בשבירה הוא אינו מגלה זאת. הוא עדיין בונה את מערכת הגילוי. ההבדל בין הנברא לבורא יתגלה לנברא רק במציאות שלנו, בהדרגה, מתוך ההיסטוריה של אנושות. למעשה, רק עכשיו אנו מתחילים לגלות אותו. לפני גילוי ההבדל בין הבורא לנברא, אין נברא.

שרטוט מס. 1

שאלה: נניח שאני מקבל. בנקודה מסוימת אני מרגיש שאני מקבל לטובת עצמי, אלא שאני רוצה לקבל עוד. כיצד אפשר לשנות את המחשבה כך שלא אפול למצב של סיטרא אחרא, מתחת לפרסא, ואשמור על עצמי שלא לקבל? האם זה אפשרי?

השאלה אינה מבוררת דיה. אתה אומר שאתה מקבל ורוצה לקבל יותר; אתה שואל כיצד לשנות את המחשבה כך שלא תקבל אלא תשפיע. התהליך שונה מכפי שאתה מתאר אותו.

אות ק"ו

"וכמו שנתבטלה העביות דבחי"ד מהמסך דגוף מחמת השבירה, כן נתבטלה העביות ההיא גם במלכות המזדווגת של ראש באו"א"

בעולם הניקודים יצאו כתר, אבא ואמא וזו"ן. הכתר הוא הראש דהתלבשות, והוא אינו חשוב כל כך לעניינינו. אבא ואמא דניקודים הם הראש דעביות, והזו"ן – כמו בכל הפרצופים שלמעלה מטבור – הם הגוף. אבא ואמא עשו זיווג על עביות ד', האור התפשט במלך הדעת, והקומה הזדככה.

באבא ואמא יש חמש דרגות עביות: שורש, א', ב', ג' וד'. הם עושים זיווג על כולן. תחילה הם עושים זיווג על עביות ד', כמו בגלגלתא. האור מהזיווג על עביות ד' מתפשט עד לסוף הניקודים, שובר את הכלי דד' דעביות והמסך מזדכך ועולה לבחינה ג' דעביות. הזיווג הראשון על בחינה ד' נקרא מלך דעת.

לאחר הזיווג על מלך הדעת נעשה זיווג נוסף בראש דניקודים, הפעם על ג' דעביות. האור מתפשט ויוצא המלך השני. לאחר יציאת המלך השני דניקודים, המסך מזדכך שוב, הפעם לקומה ב' דעביות, נעשה זיווג והאור מתפשט במלך השלישי דניקודים. ולאחר הזדככות המלך השלישי יוצא המלך הרביעי דניקודים בקומת א' ושורש דעביות. קודם מתפשטת קומה א' דעביות והשורש מסתלק מעצמו, כי אין שם זיווג דהכאה, רק ביטול. (על יציאת ארבעת המלכים הראשונים דניקודים, בעל הסולם כותב באות ק"ז. העורך)

שרטוט מס. 2

כך, ביציאת ארבעת המלכים הראשונים דניקודים, גומרים אבא ואמא להתפשט בכל קומתם, בדרגה ד' ג' דעביות. כזכור, ד' ג' הוא הרשימו השני שנקודות דס"ג העלו לראש הס"ג, הרשימו הראשון הוא ב' א' מצומצמים בצמצום ב'. אבא ואמא הזדווגו על בחינות ד', ג', ב', א' ושורש בעביות ד' ג', וכל קומת העביות הזדככה. ארבעת המלכים, שהם ארבעה התפשטויות של האורות בתוך המלכות, נשברו. בכל זיווג על בחינה חדשה, הפה דאבא ואמא עלה גבוה יותר. כאן המקום לציין כי מקום הזיווג נקרא פה, גם אם הוא עומד בעביות א'. אף על פי שביחס לפה בד' דעביות אפשר לקרוא לו גם נקבי עיניים.

"כי העביות דראש ועביות דגוף, דבר אחד הוא אלא שזה כח וזה פועל (כנ"ל באות נ). ולכן נפסק הזווג דקומת כתר גם בראש באו"א, והכלים דאחורים, שהם האח"פ שהשלימו לקומת כתר, חזרו ונפלו למדרגה שמתחתיה דהיינו להז"ת. וזה מכונה ביטול האחורים דקומת כתר מאו"א. ונמצא שכל קומת הטעמים דנקודים, ראש וגוף, נסתלקה."

מכתר, דרך אבא ואמא, מתפשט האור לגוף, שהוא זו"ן. בזיווג על מלך הדעת, כתר נמצא בגדלות ומשפיע למטה אור, אבא נמצא בגדלות ומשפיע למטה אור ואמא נכנסת לזיווג עם אבא, פנים בפנים. אבא ואמא מפנים פניהם זה לזה, אבא למעלה ואמא למטה. הזיווג ביניהם, הוא זיווג חזק מאוד, זיווג על ד' דעביות.

גם בזיווג השני, על ג' דעביות, אבא עומד עם הפנים לאמא, אבל אמא מפנה את פניה ממנו במעט (ראה שרטוט מס. 7). בזיווג הבא אמא מפנה את פניה מאבא עוד יותר, ובזיווג האחרון, הרביעי, אמא מפנה את פניה מאבא לגמרי – אבא בפַנים ואמא באחור.

כך, מִדרגה ד' דרך דרגות ג' וב' ועד לדרגה א' שורש, אמא הולכת ומפנה את פניה לאבא, ועושה איתו זיווג על עביות פחותה יותר, עד שהיא מפסיקה להזדווג עם אבא לגמרי. התהליך הזה נקרא ביטול האחוריים דאו"א. הכלים דקבלה שעליהם או"א עשו זיווג כדי להמשיך אור לזו"ן, הולכים ומתקטנים עד שהם מתבטלים. וודאי שאמא אינה מפנה את פניה במובן הפיזי של המילה. אלא כך מתוארת מידת הקשר בין המערכות.

שרטוט מס. 3

אות ק"ז

"ומתוך שאור העליון אינו פוסק מלהאיר, נמצא שחזר ונזדווג על העביות דבחי"ג הנשאר במסך של ראש באו"א, ויצאו ע"ס בקומת חכמה. והגוף שממעלה למטה, נתפשט לספירת החסד, והוא מלך הב' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ואז נתבטלה גם העביות דבחי"ג מהמסך דגוף ודראש כנ"ל, וגם הכלים דאחורים, האח"פ שהשלימו לקומת חכמה זו דאו"א, חזרו ונתבטלו ונפלו למדרגה שמתחתיה, לז"ת, כנ"ל בקומת כתר. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"ב שנשאר במסך ויצאו ע"ס בקומת בינה, והגוף שממעלה למטה נתפשט בספירת הגבורה, והוא מלך הג' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת. ונתבטלה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, ונפסק הזווג דקומת בינה גם בראש, והאחורים של קומת בינה דראש נפלו למדרגה שמתחתיה בז"ת. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"א שנשאר במסך, ויצאו עליה ע"ס בקומת ז"א, והגוף שלו ממעלה למטה נתפשט בשליש עליון דת"ת, וגם הוא לא נתקיים ונסתלק האור ממנו, ונזדככה גם העביות דבחי"א בגוף וראש, והאחורים דקומת ז"א נפל למדרגה שמתחתיה, לז"ת."

כשאבא ואמא עושים זיווג על רשימו ד' ג' דעביות שעלה מלמטה, מהחיבור בין נקודות דס"ג לבין נה"י דגלגלתא, הם עושים זיווג על כל הבחינות של עביות ד' ג', כלומר על בחינות ד' ג' ב' א' ושורש של עביות ד' ג'. מהתפשטות הטעמים דאבא ואמא יוצא מלך הדעת. מהזיווגים על בחינות ג' ב' וא' בזמן הסתלקות האורות יוצאים פרצופי הנקודות, שמזדככים עד בחינת שורש. שלוש הקומות שיוצאות בעת ההזדככות נקראות מלך חסד, מלך גבורה, ומלך שליש עליון דתפארת.

הזדככות עולם הניקודים שיצא על רשימות ד' ג', דומה במידת מה להזדככות גלגלתא. כמו בניקודים, גם בגלגלתא נעשה זיווג בפה וממנו התפשטו הטעמים. כמו בניקודים, גם בגלגלתא נעשה ביטוש פְנים ומקיף והמסך התחיל להזדכך. קודם נעשה ביטוש בטבור, אחר כך התקבלה בראש החלטה להזדכך לג' דעביות, לב' דעביות, לא' ולשורש. ההחלטה בראש הובילה לזיווג חדש על עביות ג', והתפשטה קומת חכמה. הביטוש לא הפסיק גם בקומת חכמה, ומהזיווג בראש על עביות ב' יוצאת קומת בינה, ואחריה יוצאות קומות זעיר אנפין ומלכות.

פרצופי הנקודות הם אותם פרצופי הטעמים, אלא שמגמתם הזדככות. גם הם מתפשטים מלמעלה למטה. בעולם הנקודים נקראים פרצופי הנקודות מלכים. בגלגלתא הם נקראים נקודות על שם נקודת המלכות. בעולם הניקודים קוראים להם מלכים, כי בהם נגלה כלי המלכות כולו. כך או כך, העיקרון של ההזדככות הוא אותו העיקרון בנקודים ובא"ק.

שרטוט מס. 4