*טעימות נבחרות משיעור בוקר 6.10.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש א', עמ' 31, לפעמים מכנים את הרוחניות בשם נשמה*

1. אנחנו צריכים להגיע לאהבת הזולת, כמו הבורא, המטרה שלנו להיות כמוהו, לכן אנחנו צריכים להגיע לאהבה, זאת התכונה העליונה וכך בורא מתראה לנו, מתגלה לנו. בדרך הזאת יש לנו 5 מדרגות, נפש רוח נשמה חיה ויחידה, אבל אנחנו מדברים על 3 המדרגות הראשונות, נפש רוח נשמה, כי את חיה ויחידה משיגים אח"כ, זו עבודה אחרת. הכל מושג ע"י התחברות, כמה אנחנו מחוברים, צמודים זה לזה, כמה יחד כולנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, בחיבור בחיבוק כאחד. לפי זה נמדד הגובה שלנו..

2. ש: במה המדרגות באות לידי ביטוי..?
   ר: מדרגות זה שכל אחד, ככל שהוא יכול להשקיע מכוחותיו כדי להיות מחובר לאחרים, כך אחד משיג נפש, השני רוח, השלישי אולי אפילו נשמה. זה הכל לפנינו, אבל הכל נמדד לפי המאמצים שאדם מוכן להשקיע בחיבור, ולכן איש את רעהו יעזורו. אנחנו חייבים בזה לעורר ולנענע זה את זה, ולהיות כמה שיותר צמודים זה אל זה.
   
   ש: אחד משיג נפש רוח השלישי נפש?
   ר: כל אחד לפי המאמץ שלו, אבל סה"כ אנחנו יכולים להשיג את זה רק בעשירייה, בלהצמיד את עצמנו זה אל זה בעשירייה, אבל לפי המאמצים הפרטיים, האישיים של כל אחד בכולם. לדוגמא, כשאתם שומעים מאמר, אז מישהו מבין אותו יותר, מישהו מבין אותו פחות, מישהו מבין אותו יותר ברגש, אחר שומע אותו יותר בשכל. כך זה גם כאן.

3. ש: מה חסר..?
   ר: חסר רק דבר אחד, רק חיבור בינינו. אני רוצה להיות מחובר עם כל החברים בלי שום גבול, והדרגה הראשונה היא הכי קשה.

4. אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו ולבורא, אך מגלים שאין לנו לא את זה ולא את זה, ומי יודע מתי זה יהיה. אולי כבר עברו כמה שנים בדרך, *מה עושים? ממשיכים. ממשיכים, רק צריכים כל פעם לבדוק את עצמנו האם נמצאים ביגיעה נכונה, חדה, בדיוק למטרת החיבור בין החברים? אני רוצה להיות ממש כדבק בין כולם*.

5. ש: אם התיקונים הם מהקל לכבד, מדוע המדרגה הראשונה הכי קשה?
   ר: אפילו שהמדרגה הראשונה קשה, היא בכל זאת קלה, פשוט לנו יותר קשה להתחיל בה, כי ההתחלה קשה. אבל לא שהיא יותר קשה ממדרגה מס' 2 או 3 וכן הלאה. אנחנו לא יודעים באיזו צורה בדיוק להתאים את עצמנו.. זה כמו שאתה הולך לבית ספר, אז כשאתה הולך לכיתה א' אתה לא יודע מה זה ואיך זה אבל אח"כ זה מסתדר.. לא שהמדרגה הראשונה הכי קשה מכל המדרגות, פשוט אדם שנכנס לא יודע לאן, איך ומה בדיוק הוא צריך לעשות.

6. הבירור בעבודה רוחנית לגמרי לא מתאים לאדם, הוא צריך לעבוד על זה נגד הרצון שלו, נגד הטבע שלו.
   
   ש: גם פה לעומת אהבת חברים, גם יותר קל..
   ר: נכון, כי אתה לא עובד ברצון שלך. בהפצה אתה לא צריך לדכא את הרצון, לא צריך לסחוט אותו, לא צריך לסובב אותו לאהבה, לזולת שאתה בדרך כלל רחוק ממנו, שונא אותו, דוחה אותו. לכן אהבה זה דבר הכי הכי זר לנו. מה שאין כן, לעשות יחד כל מיני עבודות, ללמוד יחד, לעשות הכנה לסעודה, חגים, לצאת להפצה, זו לא בעיה כי בסופו של דבר האדם יכול לעשות זאת לא נגד הרצון. אבל מצד שני זה בכל זאת תורם, מקדם את האדם למטרה, אפילו שמרחוק.

7. ש: מהי אהבה שאינה תלויה בדבר?
   ר: *אהבה שאינה תלויה בדבר* זו אהבה ללא סיבה, אני אוהב ללא סיבה. אפשר בכל זאת להגיד שיש סיבה, אבל אהבת אם לבנה זו אהבה שלא תלויה בדבר, כלומר לא תלויה במה שהוא עושה ובמידת ההתנהגות שלו, אלא בגלל שזה הבן שלה היא אוהבת אותו. אם לא רואים את האהבה שלה לבנה, אז זאת שאלה כי זה לא טבעי. אנחנו לא צריכים לייצב את הסיבה ואז באה אהבה, אלא אהבה כזו באה מאליה.

8. ש: מה זה אומר להיות הדבק בין החברים?
   ר: זה להשתדל להדביק את כל היחסים בין החברים בעשירייה לחיבור אחד. כשאתה עושה את התפקיד הזה, ובעצם כל אחד צריך לעשות אותו כי כל אחד מוסיף לדביקות את הבחינה שלו. בלי זה לא תהיה דביקות שלמה.

9. איך אני בודק שאני נמצא עם החברים שלי בקבוצה ואנחנו יחד משתוקקים למטרה אחת? על כך יש מאמר ואפילו לא אחד. *אתה צריך לבדוק האם אתה נמצא בקבוצה שכולה משתוקקת למטרה של חיבור, ושבחיבור אתם רוצים לגלות את הבורא. אתם מגלים אותו במידה שאתם מתקשרים ביניכם כאיש אחד בלב אחד. תנסו ותראו איך עושים זאת, ופחות פילוסופיות. אתם חושבים שכאן צריכה להיות חכמה? אין חכמה, רק מה שכתוב, כתוב*.
   

10. ש: האם גם לעשירייה יש נשמה?
    ר: דווקא לעשירייה. נפש רוח נשמה חיה ויחידה, האורות האלה מתגלים בעשירייה.
    
    ש: יש בכלל נשמה פרטית.. ?
    ר: *כל אחד נכלל בעשירייה, וכל אחד מרגיש בעשירייה את ההרגשה הפרטית שלו. אמנם בעשירייה מתפשט האור הכללי ממלכות המשותפת ביניהם, אבל כל אחד תופס אותו בפרטיות שלו*. נגיד שאנחנו מקבלים *מרק מסיר אחד*, כל אחד מקבל צלחת מרק, אז לכל אחד מעשרת החברים יש אותו מרק, ואנחנו אוכלים ובטוח שמה שיש בי בפה ואח"כ במעיים יש גם לכולם, אבל כל אחד מקבל את זה בתכונות הפנימיות שלו. אנחנו לא יכולים להשוות את התכונות האלה, כל אחד מרגיש את המרק, זה בטוח, ואיכשהו יכולים לדבר עליו, אבל לדבר בלבד, לא להרגיש. אני לא יכול להרגיש את מה שמרגיש החבר שלי, ועוד חבר ועוד חבר, אלא אנחנו נמצאים בהסכמה על הדברים. אבל *להרגיש אני יכול רק בכלי שלי. אבל כשאנחנו מקבלים ממקור אחד, אז אני דרך המקור האחד הזה, דרך הבורא, מתקשר לחבר, ולעוד חבר ולעוד חבר, והם אליי. כך כולנו נמצאים מקושרים דרך הבורא, זה נקרא כי בו נשמח ליבינו*.

11. ש: מה זה להרגיש את החבר?
    ר: *להרגיש את החבר זה להרגיש כמה אנחנו משלימים זה את זה כדי להתכלל בבורא. אם לא בורא, לא היינו מרגישים זה את זה*.

12. ש: למה בנתינה יש תענוג כל כך גדול?
    ר: כי זה בלתי מוגבל. *אם אדם מגיע ליהנות מנתינה, יכול להשפיע ע"מ לקבל, אז זה כלי בלתי מוגבל ותענוג הכי גדול*.

13. ש: מה לקחת מהמאמר הזה לעבודה..?
    ר: אנחנו צריכים להגיע לאהבה בין כולנו, כי אם יש לי אהבה כזאת בעשירייה, לפי זה אני יכול להגיד שאני נמצא באהבה לבורא. אם אין לי מידת אהבה, אפילו קטנה ביותר, קלושה ביותר, אני לא יכול להגיד שיש לי אהבה לבורא אפילו במשהו. אין כאן שום אפשרות לברוח מהעובדות האלו, שכדאי או לא כדאי, אני יכול או לא יכול. *אם יש אהבה עם החברות שלי, אני נמצאת באותה מידה באהבה לבורא. אם אין אהבה בין החברות, אני לא נמצאת באהבה לבורא, כי אהבה לבורא מגיעה אך ורק בתנאי שאני עובר דרך כל החברות, ואז אני נוגע בבורא*.

14. ש: איך להיות מחובר עם החברים בלי שום גבול?
    ר: זו עבודה גדולה, צריכים להשתדל. ככל שאני מתחבר לחבר, כך אני מגיע לבורא.

15. ש: איך לצאת ממחשבות שפלות ולמה הן קיימות..?
    ר: מחשבות שפלות שולטות על האדם, וככל שאנחנו מתקדמים כך יהיו יותר מחשבות כאלו. כמו שתלמידי רבי שמעון שהם רצו להרוג זה את זה, עד כדי כך הרע גדל בנו ויחד עימו מחשבות, רצונות וכל מיני נטיות. צריכים רק ללמוד עם מה שאנחנו עוסקים ומה עוד מצפים שיתגלה לנו. יש למה לצפות, יש.

16. ש:אני לא יכולה להרגיש את החברה, איך לאהוב אותה?
    ר: אני חייבת אם אני רוצה להגיע למטרת הבריאה שלי. אחרת, נולדתי בהמה קטנה ואמות בהמה גדולה.

17. ש: אז איך להרגיש את החברה?
    ר: *צריכים לעשות כל מיני מאמצים שכותבים מקובלים, ממש כך. לא לשים את זה בצד, לא להגיד שאח"כ אעשה, אלא כל יום ויום במשהו לנצח את האגו שלי*.