שיעור בוקר 08.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 469. מאמר "הגלות והגאולה", כותרת "ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור".

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח ס"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).

הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

שאלה: יש פה שאלה מהותית. החורבן מגיע כתוצאה מכך שיש אותם שלא הולכים בדרך התורה, או שזה בעצם מתוך הפירוד שנהיה בישראל בין שני הקצוות האלה?

אני חושב שזה בגלל הפירוד.

תלמיד: למשל שומרי התורה שהלכו אחרי הנביאים, מה הם יכלו לעשות כדי שלא יהיה פירוד? כי האנשים האלה הלכו כאילו לא בדרך התורה, מה הם יכולים לעשות כדי להישאר איתם בחיבור על פני הפער הזה שיש ביניהם?

לא יודע מה להגיד. כך מתגלה.

תלמיד: זה כביכול ממש קללה עבור אותם אנשים שצריכים להיות בחיבור וזאת החובה שלהם והמציאות לא מאפשרת להם לעשות את זה.

כן.

תלמיד: כך זה גם בכל דור אני מאמין, וזה ממש כואב, גם היום כואב הלב על העניין הזה.

נכון.

תלמיד: והבעיה היא כמו שאתה אומר, זה הפירוד עצמו ולא הדרך שהם לקחו דרך רעה.

לא. ומי יודע כמה עוד אנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: אז מה העצה, הרי בכל דור יש אותם שנופלים, זה כביכול בדרך הטבע. מה העצה לסיים את הבעיה הזאת של הפירוד אם תמיד יהיה כזה דבר?

רק תפילה של כל עם ישראל שממש תחבר את כולם.

תלמיד: אתה אומר תפילה של כל עם ישראל.

של כל.

תלמיד: כן. זו שאלה. האם באמת כל עם ישראל זה להביא אותם אנשים שהולכים כביכול שלא בדרך גם לתפילה?

כן. או יותר נכון אולי שכולנו נתפלל לבורא שיחבר את כל הקצוות ושיביא אותם לחיבור.

תלמיד: כלומר, בכל זאת זה יהיה על אותם האנשים שכן הולכים בדרך התורה איכשהו להכניע את עצמם ולהתקרב אל אותם חלקים שלא. זאת האחריות שלהם וזה המאמץ האמיתי.

כן, כך נראה לי.

שאלה: למה ומאיפה בישראל יש צורך לפירוד, למה הם לא יכולים להיות ביחד? כשנמצאים ביחד אחרי איזו תקופה חייבים להיפרד, חייבים לבנות שני בתי כנסת, ולא יכולים להיות באחד וכן הלאה. מה יש בתכונת ישראל שמחייבת אותם להיפרד כל הזמן?

כי זה נגד הבורא.

תלמיד: יש לזה סוף או שזה יהיה רק בגמר תיקון?

כנראה שזה סוף שיהיה בגמר התיקון, לא אחרת.

שאלה: למה הבורא לא מראה לישראל מה עליהם לעשות עד כדי כך שלא יהיה בלבול בין כל הפלגים השונים?

שיעלו מעלה וישאלו את הבורא.

שאלה: העשירים והקצינים לחמו בפרושים. מי אלה הפרושים?

אלה שרצו את החיבור.

שאלה: על מה עלינו לשים לב כדי למנוע הרס דומה כזה בקבוצה העולמית שלנו?

צריכים לא לשכוח ולחזור לקרוא במקורות.

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: אותם אלה שהולכים אחרי צדוק ובייתוס, נראה שהשנאה שלהם כלפי אלה שהולכים בדרך לשמה היא אדירה.

כן.

תלמיד: היא ממש לא הגיונית. מה יש בהם מהותית? למה זה ככה?

כי הם כאילו מקבלים עולם הבא, שכר ועונש, כל הדברים האלה בצורה הפוכה, קיצונית, ולכן לא יכול להיות שתהיה ביניהם איזו הסכמה ויחס יפה.

שאלה: אני שואל קצת על רקע מה שקורה היום במדינה. כשאנחנו מדברים עם אנשים, הם מבינים שאנחנו חייבים להתחבר, זה באמת נורא ברור היום כמעט לכולם. אתה לא נתקל במישהו שאומר לך "לא, חיבור זה דבר רע, לא צריך לעשות את זה", אבל שנייה אחרי שאומרים את זה יוצאים והופכים את הקערה מה שנקרא ואין שום חיבור ושום כלום.

כן.

תלמיד: למה זה ככה, למה האדם בשכל אולי מבין שחיבור זה טוב, ואני מדבר על גשמיות לא רוחניות בכלל, לא מה שאנחנו מתעסקים פה, אבל אחר כך הולך מוכן לשחוט ולרצוח ולשרוף את זה שחושב הפוך ממנו?

כי לא הולכים למעלה מהדעת, לא יודעים מה זה ולא הולכים לפי זה, ולפי הגשמיות ההוא צודק בזה, והוא צודק בזה, ואין איזה שטח משותף.

תלמיד: זה די ברור שבאמת הם לא הולכים למעלה מהדעת, אבל מה פתח היציאה מתוך המצב הזה שהם לא יודעים ללכת למעלה מהדעת, הם גם לא ידעו אף פעם ללכת למעלה מהדעת.

נכון. אז הם גם מקרינים עלינו את חוסר השיתוף וכשמסתכלים עלינו אז גם רואים שאנחנו נמצאים בפירוד, אז אין להם אל מי להתקרב. זו בעיה.

תלמיד: אולי יש איזו פעולה חוץ מסבל מאוד מאוד גדול שיעבור על האנשים שישכנע אותם להתגבר?

רק להבין מה זה אמונה למעלה מהדעת שאנחנו צריכים להגיע אליה כולנו כולנו.

תלמיד: זה מעניין מה שאתה אומר, זה אומר שצריך להסביר החוצה לעולם מה זה אמונה למעלה מהדעת?

כן. מה זה נקרא להשיג את הבורא.

שאלה: אתמול ניסינו לעשות את המשימה שנתת לנו, להגיע לאיזו החלטה בעשירייה. אנחנו עשרה חברים בעשירייה ויצאו עשר דעות שונות, לא הצלחנו להגיע לדעה אחת. אני לא מדבר על עם ישראל, אני מדבר על העשירייה שלא מצליחה להגיע לדבר אחד מסוים ולהתבטל לכיוון הדבר הזה. איך ממשיכים מכאן?

חושבים קודם כל, לא ממהרים. תעשו על זה עבודה פנימית.

שאלה: בעל הסולם כתב שאנחנו עם מפותח ביותר, אבל בפועל אנחנו עם שכל אחד נלחם עם האחר, כל הזמן נמצא במלחמות עם השכנים. למה עם מפותח לא מצליח להביא את עצמו לשינוי?

דווקא בגלל זה הוא לא מצליח, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואנחנו לא יכולים.

תלמיד: מה מכאן?

מכאן נקווה שבכל זאת יבוא שינוי. במאה השנים האחרונות בכל זאת בא שינוי, כי יש הרבה אנשים שלומדים קבלה, שלומדים איך להגיע, ומוכנים ללכת למעלה מכל ההרגלים. נקווה שאנחנו עוד נזכה לראות.

תלמיד: האם זה השינוי, שאחרי מאה שנה יהיו כמה שלומדים קבלה?

לא רק שזה השינוי, אלא זה שינוי מהותי, ביחס האדם לעצמו, לטבע, לבורא.

תלמיד: מה התוכנית של הבורא עם העם הזה, לא עוד מאה שנה?

להביא את כולם לגילוי האמת.

תלמיד: ומה מטרת המלחמות עכשיו? אנחנו כל פעם בסכסוך בלתי פוסק בכל דבר.

זה די רחוק, אבל גם לזה.

שאלה: נראה שכל ההבדל הוא בין אלה שרוצים להתקרב לה' ואלה שמבחינתם החיים הם העיקר, אבל ברור שדווקא התקרבות לה' זו התרופה לניתוק.

זה לא נכון, כי הם לא מבינים בכלל איך זה צריך לקרות.

תלמיד: אבל זה בשורש האדם ההתקרבות לה', זה חייב להיות בתוכו.

לא. אנחנו עוד נדבר על זה.

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

שאלה: האם יש לנו מקום לעשות עבודה פנימית כלפי כל הזרמים, כל הפלגים, כל הדעות שיש בעם, לקבל כל דעה שהיא במשהו צודקת, לכלול את כל הדעות ולעבוד איתן?

אני לא מרגיש את עצמי עם כוח לקום ולדבר אל כולם, בתקווה הכי קטנה שיכולים לקבל אותי ולהתקרב זה אל זה. הם צריכים לעשות את זה למעלה מהדעת, כי לכל אחד יש את דעתו והוא צריך להתעלות למעלה מזה.

תלמיד: בלי קשר אליהם, בלי לפנות אליהם, אלא אנחנו ניקח את כל הדעות שיש להם וננסה לעבד אותן. כי הבורא מעורר רצון בכיוונים שונים בכל אחד מהפלגים שבעם, ובמשהו יש להם טענה צודקת, אבל כולם טועים כי הם לא הולכים למעלה מהדעת. אז אולי אנחנו כן יכולים לקחת את הדעות של כל הזרמים ולהתחיל להתפלל על זה?

להתכלל עם כל הזרמים? להתכלל עם כל הדעות?

תלמיד: לא ממש לקחת את זה על עצמנו, אלא להתפלל על זה, שיתברר בנו מאיפה באות הטענות של כל אחד מהחלקים בעם, כשכל חלק חושב שהוא צודק, ואנחנו נחבר את העם בתוכנו.

לא, זו לא הדרך. כי אתה צריך להתכלל עם אלפי דעות, כשכל פעם גם הן מתחלפות. איזו תועלת יש בזה?

תלמיד: בנושא שיש עליו מחלוקת בעם, לקחת חמש, שש דעות, ולהגיד מה הצדק של כל אחד, ולהתפלל שתתגלה דעת העליון. אני מרגיש שאני סגור לעם, אני לא מסכים עם אף אחד.

נכון.

תלמיד: אז מה אני יכול לעשות?

רק להסביר מה דעתך. וכאן השאלה, אם מישהו יבין או יסכים.

תלמיד: איך אפשר לרדת אליהם, לקבל אותם באהבה ולכוון אותם לבורא?

אין לי מושג. למדתי ליד הרב"ש שבינתיים אנחנו ממשיכים בעצמנו, כמו שיש לנו מכתבי בעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: אנחנו לומדים שנים שכל מה שיש בטבע, גם החלקים השליליים, הם תמיד עזר כנגדו, שנועדו לקדם הכול לתיקון. עכשיו אנחנו עומדים בתוך החברה הישראלית לפני תופעה שהורסת את החברה מבפנים ואי אפשר לתקן אותה, אלא אם כן יהיה פה נס. זה נראה שהחברה הזאת הולכת להיהרס, ואנחנו נלמד רק אחרי ההרס.

כרגיל.

תלמיד: זה מתסכל, כי אנחנו לא יכולים לעשות כלום כנגד הדבר הזה, וזה גם משהו אלים ונחרץ.

מה אתה מציע לעשות?

תלמיד: אני באמת לא יודע, בגלל זה אני שואל אותך. אני מרגיש שאין שום דבר שיכול לעצור את הדבר הזה.

למדתי מרב"ש שחוץ מהפצה שקטה ברוב העם אנחנו לא יכולים לעשות כלום.

תלמיד: זה נשמע כמו צאן לטבח, סליחה שאני אומר את זה כך, כי אנחנו אף פעם לא מתייאשים ואנחנו תמיד אומרים שהולכים קדימה. מה עושים?

אני לא יודע מה לעשות חוץ מלעשות תיקון בתוכנו.

תלמיד: אני חיפשתי את אותם כוחות בתוכי ואני לא מוצא אותם. האם אפשר למצוא אותם?

כן.

תלמיד: אפשר להתכלל איתם?

עם מי שאתה נמצא כאן, בכל החברה שלנו, אתה יכול להתכלל. ואז הכוח הכללי שתגלו, הוא יכול להיות כמרכז לחיבור ולתיקון.

תלמיד: מה שאתה אומר, זה שאם אנחנו פה נעשה תיקון משמעותי, אז נוכל לתקן את המצב הזה.

יכול להיות.

תלמיד: יש בכוחנו לעשות את זה.

כן.

שאלה: איך במצב הזה משתמשים במושג "מודה ועוזב ירוחם"?

אני לא יודע מה זה.

תלמיד: יש מצב שאנחנו לא מוצאים את הכוחות בפנים איך לעשות את התיקון, ויש מושג במקורות "מודה ועוזב ירוחם". זאת אומרת אתה מודה שאתה לא יכול, אתה עוזב את המאבק הזה, ואז מרחמים עליך משמיים.

אני לא יודע. לא קיבלתי את התורה הזאת מרב"ש.

תלמיד: זה לא קיים בקבלה.

לא. אסור לעזוב, או אפילו להתרחק מדרך ה'.

תלמיד: לא זו הכוונה. יכול להיות שהכוונה ב"מודה ועוזב ירוחם" זה שאתה מגלה שאתה באמת לא יכול ואתה זורק את עצמך לה', בפנייה לה'.

הכול יפה בקריאה, אבל בחיים אני לא יודע.

תלמיד: איך עושים את זה בפנים?

בפנים.

שאלה: מהניסיון, גם בחיים וגם בעבודה בעשירייה, אני רואה שהדעות, שהן של רצון לקבל, מתגבשות מתוך זה שאנשים מתקרבים זה לזה ומגבשים דעה שהיא כנגד האחר. תוך כדי זה שנמצאים בהרגשה של האחרים, הדעה מתפתחת מתוך זה שאני צריך להיות אחר מהזולת, ייחודי ממנו, לא חשוב מה תהיה הדעה שלי העיקר שאני אהיה שונה מאחרים. יש בטבע בצורה טבעית חלוקה כזאת, וכל אחד תופס את העמדה הזאת. לכן כל הדעות השונות האלה בתוך הרצון לקבל נראות לי כמו דעה אחת, כל אחד רוצה למשוך לעצמו. וההבדל היחיד שקיים באמת בדעה הוא בין אם זו דעת תורה או לא. מהי דעת תורה שהיא מחברת את כולם?

חיבור מעל הכול.

תלמיד: מה זה מעל הכול?

מעל כל יתר הדעות הדעה של החיבור היא הכי גבוהה ומוצלחת.

תלמיד: אדם שמרגיש שיש לו איזו דעה, דעה מובנית אחרי שהוא בנה אותה כתוצאה משנים שהוא עבד מול אנשים אחרים שהוא לא סובל אותם, מה הוא צריך לעשות עם הדעה שלו כדי ללכת בדעת תורה?

הוא צריך ללכת עם דעת תורה. להחליף את דעתו לדעת תורה.

תלמיד: אבל הבעיה היא לא הדעה, הבעיה היא השנאה כלפי האחר או הרצון להיות ייחודי.

זה אותו הדבר.

תלמיד: כדי שכל אחד יישאר ייחודי, האם הוא צריך למחוק את עצמו, להרגיש שהוא לא רוצה להיות ייחודי יותר, לא רוצה להיות שונה מהאחר?

התורה לא דורשת את זה.

תלמיד: אז מה היא כן דורשת מכל הייחודיים האלו?

רק חיבור.

תלמיד: איך הם יעשו את זה? כי הם מרגישים שהם צריכים לוותר על עצמם בשביל להתחבר עם האחר.

כן, לכן הם צריכים ללכת למעלה מהדעת, ולחיבור הם צריכים את כוח הבורא.

תלמיד: האם כוח הבורא יאפשר להם לא לאבד את הייחודיות שלהם בחיבור עם אחרים?

יכול להיות שכן.

תלמיד: כי אחרת הם לא יסכימו, הרצון לקבל לא יסכים להיכנע.

אסור לך לפנות לשכל של האנשים. כי כל אחד בשכל שלו חושב שהוא גאון ואין מישהו שיותר חכם ממנו.

תלמיד: אני מרגיש שזה בגלל שהוא לא יכול לוותר על הייחודיות שלו.

כן.

תלמיד: איך אנשים, רצונות ייחודיים, בלי לוותר הייחודיות שלהם, נכנסים לחיבור?

רק תחת כנפי השכינה מה שנקרא.

תלמיד: אני חושב שאנחנו צריכים לברר יותר איך אנחנו מאפשרים לעם להרגיש כזה דבר.

להרגיש? אני לא יודע. אנחנו לומדים הרבה שנים עד שבסוף מתחילים להבין מה דורשים החכמים המקובלים מאיתנו. איך אתה יכול לבוא לבני אדם ולהגיד להם את זה? רק אם הם כולם יהיו בצורה גדולה, אז תוכל לפרסם ביניהם את האפשרות הזאת, שהם יכולים להציל את עצמם על ידי החיבור.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שהם לא יסכימו לזה, שם אם יבואו עליהם הרבה צרות הם לא יסכימו להיכנס לחיבור אחד עם האחר.

גם נכון.

תלמיד: בגלל שהייחודיות שיש בכל אדם לא יכולה להתבטל כלפי הייחודיות של מישהו אחר.

כן. אז מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני חושב שאנחנו צריכים להבין מה זה חיבור בלי לבטל את הייחודיות. איך אנחנו מצליחים להשיג את זה ולהפיץ את אותו חיבור מעל הייחודיות, כי אז הם כן יסכימו לקבל את זה. כל עוד אנחנו באים ואומרים שצריך לבטל את האדם, אז הוא לא יסכים לזה והוא לא יכול, כמו שבעל הסולם כותב. אנחנו צריכים לראות איך בלי לבטל את האדם הפרטי להכניס אותו לחיבור, שהוא יתכלל ויחיה ויוסיף דווקא לחיבור הזה. אנחנו צריכים ללמוד איך חברה כזאת בנויה, איך הרגש כזה בנוי.

נמשיך עם זה בימי הפסח שלפנינו, נקווה שזה יהיה לטובה.

שאלה: הוא כותב שהאידאה הדתית היא תפארת בעיניי ה', זו מטרה שהיא יותר גבוהה, יותר נעלה שצריך לתת לאדם. האידאה החילונית, שאז כל הזמן יש השוואה, בזה אי אפשר לנצח. אבל אם נותנים לאדם מטרה שהיא יותר גבוהה, אז הוא כל הזמן ירצה להימשך אליה. איך מסבירים לאדם שיש מטרה הרבה יותר גבוהה? ומה הדחף שיהיה לו בשביל זה?

על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: נראה שצריך כן לדבר לרצון האגואיסטי "בוא ותראה שיש משהו שהוא יותר גבוה, אתה יכול להשיג יותר מזה שתשווה את עצמך למישהו אחר".

כן.

תלמיד: איך מסבירים את זה?

צריכים למצוא לזה מילים, ויכול להיות שאפשר להסביר לכמה אנשים. לכולם, בהרחבה כזאת? אני לא יודע.

שאלה: חבר אמר לי שבעל הסולם כתב ב-1933 את הטקסט הזה. זה בכלל מטלטל, כי קוראים את זה עכשיו והוא כתב את זה עוד לפני שהוקמה המדינה. בסופו של דבר בסוף המאמר הוא כותב שאם לא תהיה לנו תקומה רוחנית, אז לא תהיה גם תקומה גשמית. זה מאוד מתכתב עם מה שאמרת לנו קודם, שכל העם הזה חייב לעלות למעלה מהדעת. העניין הוא שאם יש לאדם נקודה שבלב שמתעוררת, אז זה ברור, הוא שומע שהמטרה של החיים היא למעלה מהחיים האלה. אם אין נקודה שבלב שמתעוררת, אז איך אדם יכול לשמוע? כי נראה שהוא כותב את המאמר הזה לכל העם.

כן.

שאלה: איך העם יכול לשמוע בלי נקודה שבלב שמתעוררת, או האם מזה שנספר היא תתעורר? איך זה עובד?

בכוח החיבור הכללי.

תלמיד: מה הכוונה?

שכולם יבינו שחייבים להיות מחוברים, אחרת הם פשוט ייעלמו מהשטח הרוחני, הגשמי, וזה מה שייתן להם אפשרות לשמוע מה שהתורה מדברת.

תלמיד: זאת אומרת הסכנה, האיום.

כן.

תלמיד: מה שקרה לפני חצי שנה, באמת לרגע זה עשה את העם מפוחד ונדבקנו זה לזה, אבל לרגע, לשבוע, לשבועיים, לחודש, אבל אחרי חודשיים כבר חזרנו לסורנו.

נכון, כי זה הטבע שלנו.

תלמיד: אם זה רק האיום, אז אמורה להיות פה קטסטרופה, זה מפחיד מה שצריך להיות.

אנחנו נמצאים בכל התנאים שדבר כזה יכול להתקיים.

תלמיד: שיהיה כזה איום?

כן.

תלמיד: אם מסתכלים על מה שקורה במדינה, בעולם, איך כל הכוחות מתייצבים, אז ברור מה יכול להיות.

סך הכול כדור הארץ הוא קטן וחלש.

תלמיד: האם יש איזה טווח שבו אנחנו יכולים להקטין את האיום?

אני לא יודע. כך אני חייב להגיד.

שאלה: אני דווקא מרגיש מאוד מעודד. עם כל הקטסטרופות שקורות פה אני מרגיש שהבורא ממש מבשל תיקון מאוד גדול. אף בן אדם לא היה מתעורר לתיקון בלי שהבורא היה עושה מה שהוא עשה בכל התקופה האחרונה והוא עוד ימשיך, ונראה לי שהטיפול הזה הוא נמרץ ביותר.

אני גם רוצה להגיד שהיום הרשתות החברתיות הן כל כך מפותחות שאנשים לא תלויים בכלל בממסד, הם מייצרים בעצמם תוכן וצורכים בעצמם את התוכן, זאת אומרת יש שחרור. גם יש התפתחות טכנולוגית מטורפת דרך בינה מלאכותית, והיום אנשים יכולים לייצר סרטונים מאוד משמעותיים.

למה אתה מדבר על זה?

תלמיד: עד עכשיו היינו מפרסמים את החיבור באופן כללי. השאלה, אם לא הגיע הזמן שנפרסם את התכנים של בעל הסולם ורב"ש, כי הכול כבר מוכן לזה, יש את האמצעיים הטכנולוגיים, יש את הרשתות שבנויות לזה.

אז מה אם הטכנולוגיה מוכנה?

תלמיד: מה צריך יותר מזה? הבורא מבשל סבל, ייסורים וצער, כולם עם אוזניים פתוחות, יש רשתות חברתיות, יש טכנולוגיה, יש הכול, מה עוד צריך?

רצון.

תלמיד: יש רצון.

אין רצון.

תלמיד: למה? רוצים לברוח מהבעיות.

לא. אין רצון לבני אדם לעשות מאמצים לכיוון שאנחנו מדברים.

תלמיד: הם רוצים אבל לא יודעים איך. אם לא היה את המושג למעלה מהדעת, אז כבר מזמן הייתי רב עם כל החברים שלי והייתי מחוץ לדרך. לימדת אותנו את הדבר הזה והצלחנו לעלות קצת. אני זוכר גם תקופות שפה בבני ברוך שבקושי היה מותר לדבר על זה, היית שומע את זה והיית מתעצבן. אחרי כמה שנים התחלנו לדבר רק על זה, כאילו התפתחנו, ונראה שגם זה צריך לצאת החוצה, להסביר את זה וללמד את זה דרך בעל הסולם ורב"ש.

טוב, נדבר אחרי הפסח.

(סוף השיעור)