שיעור בוקר 23.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 172 "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות מ'-מ"ב

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם". "פתיחה לחכמת הקבלה". עמוד 172. אות מ'.

אות מ'

"ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה אחרת שבה' בחינות שבמסך, כנ"ל באות כ"ב וכ"ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו"מ במסך, להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, ולמשל, בפרצוף הא' דא"ק, שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו, דהיינו עד לבחי"ד, הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי, ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל בראש ומקבלשם זווג דהכאה על העביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי"ג דעביות שבמסך בלבד, כי הרשימה דעביות דבחי"ד נאבדה ואינה שם, וע"כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי"ה דע"ב דא"ק, או פרצוף ע"ב דא"ק. ונתבאר לעיל אות כ"ב, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי"ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר, ע"ש. הרי שפרצוף הע"ב חסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון."

כי יש לו נתונים פנימיים אחרים לגמרי. אם הפרצוף הקודם היה מסודר לאור הכתר אז הוא לאור החכמה.

קריין: שוב אות מ'.

"ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה אחרת שבה' בחינות שבמסך, כנ"ל באות כ"ב וכ"ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו"מ במסך, להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, ולמשל, בפרצוף הא' דא"ק, שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו, דהיינו עד לבחי"ד, הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי, ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל בראש ומקבלשם זווג דהכאה על העביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי"ג דעביות שבמסך בלבד, כי הרשימה דעביות דבחי"ד נאבדה ואינה שם, וע"כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי"ה דע"ב דא"ק, או פרצוף ע"ב דא"ק. ונתבאר לעיל אות כ"ב, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי"ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר, ע"ש. הרי שפרצוף הע"ב חסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון."

תלמיד: בעל הסולם אומר פה "שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו,". קודם כל בוא נבין, אני לא יודע מה זה בדיוק.

לא יכול להיות פחות. אפילו מסך דשורש יש לו ה' בחינות עביות אחרת הוא לא יהיה מסך. זאת אומרת מה שמתגלה בו, הוא צריך להגיב בהכרח מכל חמש דרגות העביות שבו ופחות מחמש אין. אז אפילו בחינת שורש זה חמש דרגות. יש לך ילד קטן, יש לו את כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים כמו אדם גדול.

תלמיד: הוא אומר שיש לו את העביות עד בחינה ד'.

כן.

תלמיד: ואז מה שלא מבין "הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי," אז מה כן?

אם בחינה ד' נעלמת הפרצוף הבא שיוצא הוא בלי ראש.

תלמיד: הכול נעלם, מתחיל מחדש?

אני שואל אותך. הוא בלי ראש, אחר כך יהיה בלי חצי עליון של הגוף, חצי אמצעי של הגוף, חצי תחתון של הגוף ואחר כך גם בלי רגליים. זה נקרא שמזדכך?

תלמיד: האם זה מזדכך?

מזדכך המסך, עם איזו דרגת עביות הוא עובד, אבל לא שהעביות עצמה מזדככת, אף פעם לא, אלא עם מה שעובדים.

תלמיד: אתה אמרת שאף פעם זה לא מזדכך אלא רק עם מה שעובדים. למה אתה מתכוון בקטע הזה? אתה יכול להסביר את זה?

שהכוח שלי מזדכך, שאני לא יכול לעבוד. אני הייתי במסעדה ואכלתי במאה שקל, ועכשיו רק בשמונים. זה נקרא שכוח התשלום שלי מזדכך, הוא יותר זך, אין לו כוחות.

תלמיד: אז איך אפשר להסביר שהוא אומר "ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך."?

כן, כי עכשיו אני מרגיש שרק על זה אני יכול. רק על ג' דרגות דעביות אני מוכן לעבוד. ככה זה.

תלמיד: לְמה הוא קורא שינוי צורה בין שני הפרצופים האלה?

שהפרצוף הראשון, מפני שיכול להתגבר על חמש דרגות העביות, יש לו הרגשה של הבורא, קשר עם הבורא, יכולת לקבל ולהשפיע בחזרה לבורא בדרגה אחרת לגמרי. זה לא בכמות אלא באיכות אחרת לגמרי מאשר הפרצוף הבא שהוא יותר חלש.

תלמיד: זה נובע מתוך איזו בחינה במסך יוצא האור חוזר או עם איזה עביות הוא עובד?

על איזו דרגת עביות הוא יכול להתמודד עם עצמו ולהיות מקושר עם העליון.

תלמיד: וזה שעל הדרגה הזאת הוא מחזיר את כל האור לגמרי זה לא נחשב שהוא עושה 100%?

מה זה מחזיר? הוא לא מחזיר, ככה זה נקרא. בדרגה שלו הוא לא רוצה לקבל את האור הזה שבא אליו כתענוג אלא רוצה להשתמש בו כמקשר אותו עם הבורא.

תלמיד: בדיוק. כאילו על המדרגה החדשה הזאת, על העביות החדשה הוא גם רוצה במאה אחוז להשתוות לבורא, אז למה זה נקרא שינוי צורה?

שינוי צורה בין מה למה?

תלמיד: בין פרצוף גלגלתא לע"ב.

יש ביניהם שינוי צורה כי גלגלתא כלפי הבורא פועלת בצורה אחרת מע"ב.

תלמיד: אבל במה? כאילו בתנאי ההתחלה? כי הפעולה שהם עושים היא אותה פעולה, לא?

אותה פעולה עושה תינוק קטן ואדם גדול. הכול תלוי בכמה שהם יכולים להפעיל את המחשבה שלהם. הכול תלוי באור חוזר, בכמה עוצמה יש באור חוזר, שהם מפעילים את עצמם כדי להשפיע לבורא. רק בזה העניין. כל הפרצופים שבכל העולמות העליונים, הם פועלים בעל מנת להשפיע. מה ההבדל ביניהם, אתה שואל, אם הם כולם בעל מנת להשפיע? בצורת ההשפעה.

שאלה: אנחנו אומרים שבפרצוף ע"ב יש יותר הבחנה כלפי פרצוף גלגלתא, ובגלל זה הוא הולך מהביטוש ומזדכך ואומר, אולי אני אצליח עכשיו להשפיע יותר לבורא. זה נכון?

לא. אני אגיד לך במה אתה טועה. פרצוף עליון זה פרצוף עליון. זה שהוא הצליח להיות בפעם הראשונה, בסדר. בפעם השניה הוא עושה מאמץ. הוא מבין שאין לו כמו שקודם, והוא עושה פעולה, והפעולה שלו יוצאת לעומת הפעולה הקודמת, כאילו פחותה יותר, אבל באיכות היא יותר גדולה.

כשעכשיו פרצוף גלגלתא, הזדכך בד' דעביות ומקבל בג' דעביות, הוא מקבל עכשיו גם אור הרוח חוץ מאור הנפש. זאת אומרת עד כמה שהמסך מזדכך, ופרצוף ע"ב עובד בקבלת אור החכמה נגיד, גלגלתא מקבלת מזה תוספת. בגלגלתא יש לך כל הנרנח"י אחר כך.

אז העליון לא מפסיד מזה שהוא עכשיו הזדכך. הוא עכשיו עוד יותר ויותר מברר את היחס שלו לבורא. ולא שהוא נחלש וע"ב מרוויח יותר, את הכול עושה גלגלתא. בכלל, את כל הפעולות שבכל העולמות עושה העליון שיש בו נפש, ואחר כך רוח, נשמה, חיה, יחידה. ומה שהוא מוסר לתחתונים, אז הוא עושה קודם זיווגים. כל המגע עם הבורא נעשה בראש דגלגלתא. גם אנחנו שפועלים משהו, הכול עובר עד שם.

שאלה: מה זה שהוא מזדכך ואינו מניח ממנו אפילו רשימו של עביות ההיא?

רשימו של העביות נאבד, נעלם, בגלל שנעלם על ידי ביטוש פנים ומקיף שהיה על המסך בטבור.

תלמיד: אפשר להסביר לפי הדוגמה של המסעדה מה זה שהרשימו נעלם?

שאני יודע שאני חייב להפסיק בלקבל בעל מנת להשפיע, זה הגבול, ובגבול אני לא יכול לעבוד, לעמוד, כי אם אני עומד על איזו פעולה רוחנית ולא מתקדם, זה נקרא שאני מתבטל, אני מת, נעלם מהמציאות. רוחניות זה נקרא שאני כל רגע ורגע מחדש את הפעולה שלי. אז הגעתי לסוף? יותר אני לא יכול לקבל? אני מתחיל להזדכך. אני לא יכול להמתין כמו בגשמיות, רק בעולם שלנו זה קורה. עוד נלמד למה העולם שלנו כל כך מיוחד שיש בו עניין של הזמן, שאנחנו יכולים, בלי לעשות כלום, להיות באותו מצב. גם את זה צריכים לברר.

תלמיד: אנחנו לומדים שברוחניות שום דבר לא נעלם, הכול נשאר. אז איך נעלם פה משהו?

מה נעלם?

תלמיד: העביות כאילו נעלמת.

לא משתמש בה. זה לא נקרא שנעלם. המסך מזדכך, זאת אומרת שהוא לא משתמש בעביות ההיא. זהו, לא משתמש. שום דבר לא נעלם ברוחניות, אין דבר כזה.

שאלה: יש לנו שני מסכים. מסך דראש ומסך דגוף.

כן.

תלמיד: מסך דראש זה אור חוזר, שהוא דוחה את האור.

מסך דראש מחליט, מסך דגוף מבצע.

תלמיד: איפה הכוונה כאן?

במסך דראש.

תלמיד: אנחנו לא יכולים לקרוא להזדככות המסך כוונה?

הזדככות המסך, זה קורה בגוף, והכול לפי הפקודות שהוא מקבל מהראש. בגוף לא קורה שום דבר מעצמו.

תלמיד: זאת אומרת מסך דראש זה הכוונה של הפרצוף?

כן.

תלמיד: ומסך דגוף זה הוצאה לפועל.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "ואינו מניח ממנו אפילו רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחינה ג' ולמעלה נשארים במסך". אני רואה פה שלושה מצבים. רשימו, רשימות ומסך. מה ההבדל ביניהם?

יש רשימו כללי שכולל רשימו מהאור שהיה, ורשימו מהמסך שהיה. זה כבר היה, זה ממומש, ועכשיו יש לי רשימו מהמצב הבא שצריכים לממש. ועכשיו המסך צריך לקחת אותו ולממש אותו.

תלמיד: איך מימוש הרשימו קובע לי את מהלך חיי?

כי זה תלוי בך. יש לך בחירה חופשית. כי אין לך כוח לממש את הרשימו, אלא אם אתה נכלל בסביבה נכונה. להתכלל בסביבה, זו כל הבחירה החופשית שלך. תתכלל, תוכל לממש רשימו נכון. לא תתכלל, הרשימו שעומד יתחיל ללחוץ עליך ודרך ייסורים יביא אותך בכל זאת למימוש.

שאלה: הסברת קודם לחבר על הזדככות המסך. מה זאת אומרת מצב שיש לי, אבל אני לא רוצה להשתמש?

שאל את עצמך קודם כל.

תלמיד: איך זה יכול להיות דבר כזה, יש כוח ולא רוצה להשתמש בו?

יש כוח? אם יש כוח אז משתמש. על איזה מצב אתה מדבר? אתה מדבר על הפרצוף.

תלמיד: כן, אני מדבר על הזדככות המסך.

שהוא הזדכך והגיע למצב חדש ומתגלה רשימו חדש. ואז הוא עושה חשבון, לפי רשימו חדש ומסך חדש, ומתפשט. ושוב מזדכך ושוב מתפשט, שוב ושוב. אין בזה שום דבר שבכלל שייך לבחירה. כשהחבר שאל, אני אמרתי לו על הבחירה, שאם נכלל בסביבה נכונה וטובה, אז הוא מממש את הרשימו בצורה נכונה. ואם לא, אז לא.

תלמיד: הוא שאל אותך, לאן נעלם הכוח של המסך?

הכוח נעלם על ידי כך שהמסך מימש אותו בזה שמימש את הרשימו.

תלמיד: ואז, ברשימו הבא יהיה מאה אחוז. אם הוא מימש את הרשימו, מה יש ברשימו הבא, עוד פעם מאה אחוז?

לא, לא אותו מאה אחוז, הוא מימש אותו כבר, מתגלה רשימו הבא.

תלמיד: והרשימו הבא חלש יותר, קטן יותר, לכן הוא זך יותר?

כן. ודאי. המסך מגיע לפה דראש ואז מתגלה לו הרשימו הבא. על הרשימו הקודם הוא כבר לא יכול להיות. אפילו נניח ותיאורטית, אם היה מתגלה רשימו קודם, מה היה עוזר לו? הוא כבר מימש אותו, הוא כבר החליט שהוא לא רוצה אותו, כי הוא ראה שהוא הגיע למבוי סתום, שהוא קיבל על מנת להשפיע ומה הלאה? הוא בכל זאת לא הגיע להשתוות עם בעל הבית.

תלמיד: אז תמיד בחשבון שהפרצוף עושה, הוא תמיד הולך על ה 100%, רק פשוט כל פעם ה 100% שלו יחסית קטן יותר.

נכון. וחוץ מזה תבינו שכאן אנחנו לומדים על פעולות הטבע, אין כאן בחירה חופשית, אין כאן החלטות, אין כאן כלום. אור וכלי פשוט עובדים זה כנגד זה עד שהם מממשים שניהם את עצמם. אבל בזה נבנת מערכת ומדרגות ומערכת קשר בין החלקים, ריחוק וקירוב, וכל הדברים, כל הנתונים. אחרי שהמערכת הזאת התייצבה, בשבירה בכל מיני דברים, הכול, הכול, אז נעשה מקום לאדם, להתכללות רשימות מיוחדות, אנחנו עוד נלמד זה בחלק ט"ז.

שאלה: אם זו מערכת, למה אנחנו נותנים דוגמאות מהעולם שלנו, כמו בעל הבית וכו'?

כדי להראות לך שכך עובדת המערכת. בעל הבית שעומד עם האורח במסעדה שלו, הוא לא מערכת? יש לו בחירה חופשית הוא עושה משהו מעצמו? מדברים כך כדי לתת דוגמאות.

תלמיד: איך אני יכול כן לנסות להתחבר למונחים האלה שהם מאוד מאוד גבוהים ורחוקים ממני?

רק בקבוצה, אין אפשרות אחרת.

אות מ"א

"ועד"ז אחר שנתפשט פרצוף ע"ב לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ על המסך דגוף דע"ב, שהוא מסך דבחי"ג, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו את הרשימו דעביות של הבחינה האחרונה שבמסך, שהוא בחי"ג. ונמצא בעת עלית המסך אל הפה דראש ונכלל בו בהזווג דהכאה, נעשה ההכאה רק על עביות דבחי"ב שנשארה במסך הזה, כי הבחי"ג נאבדה ממנו ואינה, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת בינה, הנק' הוי"ה דס"ג דא"ק, או פרצוף ס"ג, ויחסר ז"א ומלכות דכלים וחיה יחידה דאורות כנ"ל. ועד"ז כשנתפשט הפרצוף ס"ג הזה לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ במסך דגוף שלו שהוא מסך דבחי"ב, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו הבחינה אחרונה דעביות שבמסך שהוא בחי"ב, ולא נשארו במסך אלא הרשימות דעביות שמבחי"א ולמעלה, וע"כ בעת עלית המסך לפה דראש, ונכלל בזווג דהכאה אשר שם, נעשה ההכאה רק על מסך דבחי"א שנשאר במסך, כי הבחי"ב כבר נאבדה ממנו, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת ת"ת, הנק' קומת ז"א, והוא חסר בינה ז"א ומלכות דכלים, ונשמה חיה יחידה דאורות, וכו' עד"ז."

שאלה: הוא כותב פה שביטוש מכה במסך.

ביטוש לא מכה. ביטוש זו תוצאה. האור העליון עושה את זה, את הכול עושה האור העליון. האור העליון מכה במסך כי רוצה להתפשט הלאה למטה מהמסך שעוצר אותו. והכאת האור העליון במסך נקרא ביטוש.

תלמיד: תמיד אנחנו אומרים, גם בעל הסולם כותב שיש, ביטוש אור פנימי ואור מקיף. האם גם אור פנימי וגם אור מקיף לוחצים על המסך?

נכון, אבל ככה זה נקרא.

תלמיד: אבל הם לא מבטשים אחד את השני, נכון?

אמת. כך זה נקרא לשם קיצור.

תלמיד: דיברנו הרבה על מימוש, מה זה מימוש הרשימות?

כשאדם מבצע את מה שהוא רוצה, זה נקרא מימוש הרשימות.

תלמיד: האם לכל העולם יש רשימות, גם לבעלי חי?

בכל רצון ורצון יש רשימו, מה הרצון הזה רוצה לממש.

תלמיד: מה ההבדל בין אלה שיש להם נקודה שבלב לאלה שאין להם נקודה שבלב במימוש הרשימות?

כל אחד רוצה לממש את מה שיש בו.

תלמיד: אלה שיש להם נקודה שבלב, יש להם רשימות שונות, מימוש שונה?

בכל אחד יש רשימות שונות, רק יש רשימות מהעולם הבהמי, דומם צומח, חי, ויש רשימות מהעולם הרוחני שנקרא מדבר, זה הכול.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לממש את רשימות העבודה בצורה נכונה? האם יש דבר כזה צורה נכונה וצורה לא נכונה, או כן טעות לא טעות?

כן.

שאלה: אתה יכול להרחיב?

מפני שאתה מורכב משניים יש רשימו מהעולם הזה שאתה רוצה לממש, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. ויש רשימו מהעולם העליון, שאתה רוצה להגיע להשפעה, בוא נגיד להשפעה, זה עדיין נסתר, עטוף בכל מיני רשימות כאילו להשיג משהו עליון, חיים נצחיים, שלמים שם, להיות יותר מוצלח מכל העולם הזה וכן הלאה.

אז יש לך שתי רשימות והן נמצאות בנושא אחד ברצון שלך. ואז אתה צריך לסדר אותן מה יותר חשוב ומה פחות חשוב. כי רצון הוא אחד והרשימות שניים, אחד לעולם הזה, אחד לעולם ההוא. מה לעשות?

תלמיד: להגיע לגמר תיקון זה רק אם אני אממש את הרשימות שלי בצורה נכונה?

אם אתה מעדיף רוחניות על גשמיות, אז אתה מתפתח רוחנית. אם אתה מעדיף גשמיות על רוחניות, אתה מתפתח בצורה גשמית.

תלמיד: האם הכול תלוי במימוש הרשימות, אין שום דבר אחר?

בבחירה.

תלמיד: מה זאת אומרת בבחירה?

במה אתה בוחר להתפתח. והבחירה תלויה בסביבה.

תלמיד: בסביבה ובחברים, בחברים ובקבוצות, קבוצות זה אירופה, הכלי העולמי.

אות מ"ב

"ונתבאר היטב הטעם של ירידות הקומות זו למטה מזו בעת השתלשלות הפרצופין זה מזה, שהוא משום שהביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג בכל פרצוף מאביד תמיד שם את הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם. ויש לדעת אמנם שבאלו הרשימות הנשארות במסך לאחר הזדככותו יש בהם ב' בחינות:

הא' נק' רשימו דעביות,

והב' נקרא רשימו דהתלבשות.

למשל, אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא' דא"ק, אמרנו שהבחינה האחרונה דרשימות דעביות, שהיא הרשימו דבחי"ד, נאבדה ממנו, ולא נשאר במסך אלא הרשימו דעביות דבחי"ג, אמנם הרשימו דבחי"ד כוללת ב' בחינות כנ"ל: דהתלבשות ודעביות, ולא נאבד מהמסך בסבת ההזדככות ההיא רק הרשימו דעביות דבחי"ד, אבל הרשימו דהתלבשות דבחי"ד, נשארה במסך ההוא ולא נאבד ממנו. ופירושו של הרשימו דהתלבשות הוא בחינה זכה מאד מהרשימו דבחי"ד, שאין בה עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון. ורשימו זו נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו הוא רק הרשימו דעביות שבה בלבד".

שאלה: איך זה שרשימו דעביות לא משאיר רושם לפרצוף הבא?

הוא משאיר רושם, אבל הוא לא יכול לעשות כלום כי אתה החלטת שאתה לא יכול להשתמש בו יותר. זה לא שהוא נעלם סתם ככה בעצמו, אלא אתה החלטת שאני בעביות הזאת בעל מנת להשפיע לא יכול להשתמש ולכן זה כנעלם.

תלמיד אז ההחלטה הזאת היא בעצם איזשהו רושם שנשאר?

על הרושם הנשאר, שאתה לא משתמש בעביות דבחינה ד', מגיעה לך עכשיו אפשרות להשתמש בבחינה ג'.

שאלה: בכנס, זו פעם ראשונה שהייתה הרגשה שהכלי הכללי עובד ביחד, במרוכז.

זו עוצמה אחרת לגמרי.

תלמיד: זה משהו אחר, זה חיים אחרים, זה עולם אחר. אתה דיברת איתנו כל הימים לפני כנס איטליה, ובזכות כנס איטליה קיבלנו התרשמות, התפעלות, הבחנות, ועכשיו אנחנו כבר יכולים לאחוז במשהו ולהתחיל לעבוד. כי בהתחלה היה נורא קשה לעכל את הדברים שלך.

זה מצב חדש.

תלמיד: וכמו שאמרת, רואים את יד הבורא, כאילו בטעות היה איזה כנס באיטליה, ביקשו מהרב לבוא, והייתה ממש פעולת הכנה, כניסה למהלך הזה. אז תודה רבה לכולם מקרב לב, אנחנו נשתדל להיצמד לדברים שלך ולעשות את המקסימום. תודה רבה רב.

תודה. אבל אנחנו צריכים להשתדל להרגיש עכשיו, שבזה שאנחנו נמשכים, מדברים, רוצים להרגיש את הכלי הכללי, עד כמה אנחנו בזה מקבלים עטיפה נכונה, כי בכלי הזה אנחנו כבר עומדים לגלות את הבורא. זאת אומרת צריכים לתת קצת מקום להרגשה, מה זה הכלי הכללי הזה שבו אנחנו פועלים, שהוא עוטף אותנו, שאנחנו בתוכו, אנחנו בונים בזה. כל היתר שייך לדרגת חי, אל תסתכלו על האנושות, אמנם בלי לזלזל אבל בינתיים זה ככה, עד שהם יעלו. אבל הכלי הזה שעכשיו מגלים ורוצים לסדר ורוצים לארגן, כל זה זו כבר עטיפה, העולם הרוחני שעומד וקם.

תלמיד: על חלק מהשאלות שהיו היום בשיעור ענית שאין לך הרגשה ברורה.

זה בקשר ל"בורד", לארגון, וזה נכון. לפעמים אני מרגיש משהו, לפעמים לא. אמת אני לא מהמארגנים. אתה חושב שקרה באיטליה למשל מה שהתכוונתי? לא. אני בא, אמנם יש לפניי את השיעורים מסודרים והכל, אבל אני רואה קבוצה, אני נכלל איתה וזה יוצא אחרת לגמרי, רחוק ממה שכתוב. באחד מהשיעורים בכלל עניתי על השאלות שלהם, שזה לא שייך כביכול, רציתי פשוט להיכנס קצת יותר למצב שלהם.

שאלה: מאיפה תבוא עכשיו הרגשה ברורה איך לעשות את הצעד הבא?

ממאמץ ומתפילה. מאמץ חייב להיות קודם, אבל כהכנה לתפילה ואחר כך תפילה.

תלמיד: ואז צריכה לבוא הרגשה ברורה מה צריך לעשות, או שלא צריך להיות ברור מה לעשות?

הרגשה לא ברורה, אלא תמיד זה "ה' יגמור בעדי". מה זאת אומרת? שאני משתדל משהו לעשות והיתר אני משיג באמונה למעלה מהדעת, "אם הייתי יותר רוחני, מה הייתי עושה". ואז אני פונה לחברים שלי ואנחנו מגבשים כאלה כוחות שכן יכולים לבצע פעולה. איזו פעולה רוחנית יכולים לבצע? להבין שצריכים כך וכך אולי לעשות, אולי, ופונים לבורא ובסופו של דבר ודאי שהבורא הוא המייצב, המסייע והמסיים. ככה זה עובד.

תראו עד כמה הדברים האלה הם כאלה כל הזמן, אני חברה בורא, בורא אני חברה. זה ילך לכם, העיקר שתהיו בהשתוקקות לקבל מלמעלה "מה הוא רוצה, מה ה' רוצה מאיתנו?". ואז בזה תתחילו להרגיש יחד, תדברו על זה אפילו, שכנראה שבאמת אנחנו יכולים לעשות כאן פעולת התרחבות, ואחר כך פעולת התקבצות ושוב התרחבות ושוב התקבצות. וכך הם החיים. נעבור את זה, נעבור יחד, הדברים קרובים.

שאלה: לגבי רשימו, אמרת שיכול להתפתח באדם רשימו גשמי, בהמי ורשימו רוחני, התקרבות לבורא ומימוש של רצונות גשמיים. כשמתעוררות שתי הרשימות איך זה מתבטא באדם, יש איזו התנגשות, איך אדם חווה את זה?

כל אחד בסגנון שלו. יכול להיות שיש לו משיכה למשהו גשמי מאוד גדולה ויחד עם זה, או לסירוגין הוא מרגיש משיכה לרוחניות. יכול להיות ביחד עם כל מיני מצבים גשמיים שעוברים עליו, נעימים או לא נעימים.

תלמיד: איך מממשים נכון שתי רשימות כאלה בבת אחת?

משתדלים לממש את הרשימו הרוחני וכל הזמן משתדלים להיות בשמירה עד כמה הבורא עובד עלי בצורה הגשמית, מוריד אותי כל הזמן לגשמיות. אני משתדל לעשות משהו ברוחניות, הוא מוריד אותי לגשמיות, עוד רוצה, מוריד ועוד רוצה. בכל מחשבה, בכל פעולה, בכל מעשה, אפילו אלף פעם ביום.

תלמיד: לממש את שניהם, אבל החשיבות והמשיכה היא כלפי הרשימו הרוחני, נכון?

אחרת אתה לא מקבל ממנו את ההזמנה שלו למשחק, למאבק.

המאבקים האלה, לא לפחד מהם, כל הזמן להיות בהם. כל הזמן. לפעמים באים בצורה שהם מפחידים, מבלבלים. לפעמים בצורה שנראה לאדם שהוא הולך להשתגע. לפעמים בצורה שעוד מעט המשטרה עוצרת אותי, או בצורה אחרת עוד מעט כל העולם מתנפל עלי ומבייש אותי, הבורא ממש מעביר אדם דרך כל המצבים.

העיקר, אני מבטל את הכול. העיקר אני איתך, שיעשו מה שרוצים. עם הגוף שלי שיעשו הכול, עם השם שלי שיעשו הכול, עם המצב, עם כל מה שיש, קח הכול. נקודת אחיזה, זה מה שחשוב. אותה נקודה שהאדם דבוק בבורא, רק בבחינת נקודה בלבד, אם הוא שומר על זה, אם זה חשוב לו, אז כך הוא ניצל.

תלמיד: איך אתה רואה את הבורד, רק כישות גשמית או שיש לו גם מקום רוחני? בעבודה הרוחנית שלי אני צריך לקחת בחשבון אני, קבוצה, בורא, הם קיימים שם, או שזה רק בהתארגנות שלנו הגשמית?

איך יכול להיות אחד בלי השני? תתאר לי, אני לא יודע.

תלמיד: בהתארגנויות הגשמיות יש לנו צוותים ויש לנו כל מיני תפקידים.

אבל יש להם מגמה, יש להם מטרה, הם עובדים בצורה שהם רוצים משהו, אז איך יכול להיות שלא תהיה שם איזו הבנה רוחנית, הרגשה רוחנית, כל הזמן בירור, איך יכול להיות שלא. זה לא סתם אנשים אדמיניסטרטיביים שאנחנו יכולים להזמין מבחוץ.

תלמיד: ברור שלצוות הבורד יש עבודה רוחנית משלו. אבל לכל אחד מהתלמידים שלנו, לקבוצת בני ברוך, האם יש יחס רוחני שהם צריכים לכלול, לקחת בחשבון בתפילות שלהם, בהרגשה שלהם, בפניה שלהם בתוך הסדר הזה של העבודה?

בורד חייב להיות כתמצית מכל החברה. כי סך הכול בגלל שאנחנו כולנו לא יכולים להיות מקושרים עד כדי כך זה בזה, אבל יהיו, אחר כך כן יהיו, אבל לא עכשיו. כמו בגוף, אנחנו לא יודעים איך כל חלק וחלק בגוף מתקשר לכל המערכות, זה משהו שאי אפשר לעכל. אבל אחר כך יהיו לנו כאלה יכולות שאנחנו כן נוכל. כמו שהבורא נמצא בכל הגוף, בכל הבריאה, כך אנחנו נוכל להיות, ולא יהיה קשה.

תלמיד: האם הבורד מבחינה רוחנית, הפונקציה הרוחנית שלו זה עליון, עלי עליון, משהו? אני מכיר, אני, עשירייה, ובורא ששוכן בתוכה. איפה הבורד יושב באזור העשירייה?

עשירייה, בורד זה עשירייה. ובעשירייה הזאת יש חלק שנקרא "ראש", כתר חכמה בינה וחלק שנקרא תוך וסוף או "גוף". אז הבורד זה חלק שנמצא בקשר עם הבורא ובקשר עם האחרים.

תלמיד: ברוחניות יש רק רצון. הרצון הזה יכול לעבור מאדם אחד לאחר, יום אחד אדם מרגיש שהוא צריך להיות החלק הזה בראש והוא חייב לממש את זה, יום אחד מישהו אחר. זה שאנחנו מקבעים את זה לקבוצה של גופים האם זה לא יפריע או יפגע במימוש הרוחני שלנו?

לא, אני חושב שאנחנו כולנו מעורבים. זה לא שעכשיו אתה קובע שיש כאן 5 או 15 לא חשוב, אנשים והם בורד וכאילו הם מתנתקים מאיתנו ועושים ישיבות ובונים משהו וזה מנותק מאיתנו. אין דבר כזה. אין. הם יצטרכו לדווח כל דבר ודבר לכלי העולמי. אנחנו נצטרך על זה להגיב. אנחנו יחד בונים, רק אי אפשר עם- 1000 אנשים יחד להתחיל וויכוחים ודיבורים וכן הלאה. שיעשו את זה ככה, אחר כך נראה.

אני בעצמי לא יודע איך, אני לא בנוי לעבוד כך. אני יודע רק דבר אחד, אני משתדל לספוג ממי שאתם, ממש כמו ספוג שסופג מכם ואחר כך אני מוסיף לזה את הלחץ שלי, נחיצות שלי, איך אני מקדם את זה, ואז זה מתגלה. וזה לא בי, זאת אומרת זה כבר איכשהו גילוי מלמעלה, ובדרך כלל מאוד מאוד לא טבעי, לא הגיוני, לא רציונאלי, לא שאפשר לחשוב עליו. כמו שעכשיו נמצאים זו לגמרי צורה שלא חשבתי עליה, להתחיל לחשוב על כל החלקים בכלי העולמי, אבל אי אפשר לקדם את הקבוצות, גם בצורה פרטית, אם לא נחשוב יחד נדאג לצורה הכללית שחייבת דווקא להיות הנושא לדאגה. כך זה יקרה.

שאלה: היום חלקת איתנו הרבה מהעבודה הפרטית שלך, אני לא זוכר שאי פעם דיברת ככה קודם לכן, תודה רבה שזכינו לכאלה מתנות. האם הבורד החדש הזה צריך להסתכל על הכלי העולמי כמו שאתה מסתכל עליו? כלומר, לראות אותו כאחד, יחיד?

כן, זאת המטרה, בטוח. אלא בשביל מה אנחנו קיימים? אנחנו צריכים להיות כלי אחד שבו יתגלה בורא אחד. עד כמה שתהיה התאמה של הכלי לבורא כך הוא יתגלה. אז ודאי כל העבודה של הבורד, בשביל מה אנחנו צריכים אותו? שהוא יכין לנו את הכלי אחד. שכולו יהיה בצמצום ובהשפעה לבורא.

תלמיד: מה היא צורת הראייה הזאת? אלה צריכים להיות חברים מיוחדים? איך הם יכולים לראות את כל המערכת כמשהו אחד שלם נכון לעכשיו?

כדי להגיע לצורת אחד, הבורא עשה הכול בצורה הפוכה, שלא יהיו כאחד. לפי זכר ונקבה. לפי תכונות שבכל אחד מהם. האופי שבהם. האגו באלף צורות כאלו וכאלו, שבכל אלו ואלו. ועוד בלל שפות. ועוד חלקים כאלו ועוד כאלו נטיות בתוך הרצון לקבל שכל אחד רוצה סתם להזיק לשני, אם אני מזיק לו, טוב לי, אני דוחף אותו פנימה קצת יותר טוב לי, כל אחד בונה את עצמו על חורבן השני.

הבורא עשה את כל הדברים האלה כהכנה מדויקת מאוד כנגד השלמות שלכך הוא רוצה להביא אותנו. לכן אנחנו צריכים לגלות לאט לאט בהדרגה עד כמה שאנחנו שונים, רחוקים, הפוכים מאותו מצב השלם. זה הכול, זו העבודה שלנו. אז אנחנו קצת עשינו איזו תחילת עבודה בעשיריות, בקבוצה. עד כמה שהלך לנו או לא הלך לא נדבר על זה.

אבל כנראה, שיותר מזה בקבוצות שלנו קייב, טביליסי, פתח תקוה, חיפה, מוסקבה, לא חשוב, כנראה שיותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות, ואז מתגלה שתתחילו להתעסק בקבוצה יותר רחבה שכוללת את העשיריות. שאתם תתחילו לעסוק בה אז העשיריות ייתקנו. גם מבפנים הן ירגישו שהן צריכות להיות יותר חזקות, גם מבחוץ זה ישפיע עליהן, לבירור, להכרת הרע וכן הלאה. ולכן אנחנו נכנסנו עכשיו לשלב השני.

יכול להיות, אני לא יודע, סתם אני אומר לעתיד, שאחרי שאנחנו נדאג לכלי הזה הכללי העולמי ונתחיל באמת להרגיש את התבנית של הכלי בכל אחד מאיתנו, כמו שאתם עכשיו יכולים להגיד על העשירייה שלכם שיש לכם איזה מין דמות, צורה, דמות של העשירייה בכל אחד ואחד מה זה איכשהו ישנו, אז אתם תתחילו לקבל כזאת דמות מכל הכלי שלנו העולמי שיש בכל אחד ואחד, שאנחנו כבר יכולים לדבר איתו על רגש, על ההתנהגות שלו.

כמו על החברים אני מדבר, החלק הזה של דרום אמריקה, צפון אמריקה, אוסטרליה ואירופה, רוסיה, ישראל, אפריקה ועוד, שאנחנו נתחיל כך לדבר כמו על מכלול שבו ישנם כאלו חלקים. יכול להיות שאחרי זה, אנחנו נגלה עוד שלב, שיגידו לנו, כאילו, שאתם כבר נמצאים באיזו הרגשה של הכלי שמשתוקק לבורא, שנמצא בקשר עם הבורא, אמנם בצורה עדיין כזאת וכזאת. אבל בכל זאת זה שאתם מרגישים את עצמכם יחד, זו כבר תוצאה מהאור העליון שפועל עליכם. אתם נמצאים רק עדיין אין לכם מסך, אין לכם אור פנימי. למה אין? מפני שאתם בכלל לא ראויים לזה. אתם לא צריכים את זה, אתם לא תקבלו את זה, למה? כי אתם רק ראש והגוף שלכם הוא עוד שמונה מיליארד. תתחילו להתקשר לשמונה מיליארד האלו, ואז האור שהשמונה מיליארד האלו צריכים הוא יעבור דרכיכם, אז אתם תהיו באמת בקשר עם הבורא כי יש לכם קשר עם אותו הרצון לקבל שאותו רצון לקבל הוא רוצה לקשור אליו.

יכול להיות שזה השלב הבא, אני לא יודע, אני ככה אומר. זה רק כדי להראות לכם את המגמה שיכולה להיות, אבל יכול להיות משהו אחר יכולות להיות כאן עליות ירידות, מי יודע?

תלמיד: נתאר לעצמנו התאספות אידיאלית של הבורד כלומר, יש כמות מסויימת של אנשים מקבוצות נשים, גברים. וכבר עכשיו הם צריכים לדבר על הכלי העולמי כפי שאתה תיארת איך אנחנו מרגישים אותו?

לא, רק על הקבוצות שלנו, רק על אלו שיש להם נקודה שבלב נטייה לגילוי הבורא, שהם מבינים שאת זה אפשר להשיג רק דרך החיבור בינינו, בתיקון של האדם הראשון. אנחנו מדברים עכשיו בינתיים על זה.

תלמיד: החברים האלה בבורד, הם מדברים על הקבוצות בכלי העולמי כמו שאתה תיארת, איך אנחנו מרגישים את כל הקבוצות האלה כולם יחד?

כמו שכותב בעל הסולם, במאמר לסיום הזוהר, שאם יבוא הרופא ויחבר יתפור את כל החלקים האלה, אז הם ירגישו שהם תלויים זה בזה ובחיות הזאת החדשה הם ירגישו כוח מיוחד שנקרא הבורא. לזה אנחנו צריכים להגיע.

אנחנו חיים בתנאי שנקרא דור האחרון. אם פעם אדם אחד היה לומד חכמת הקבלה הוא היה מגלה את הבורא. אחר כך בעשיריות מרבי שמעון והלאה, צריכים להיות בעשיריות כדי לגלות את הבורא. היום, אני רואה, אני לא יודע מה קורה אבל לפי מה שעובר עלינו, אני רואה שהיום כדי ממש בפועל לגלות את הבורא בצורה שבדרך לגילוי לכל האנושות אנחנו צריכים להיות מחוברים ממש לגוף רוחני אחד. אמנם אנחנו מוח, אנחנו ראש של הגוף הזה אבל אנחנו צריכים להיות מחוברים.

ויכול להיות שגם בזה לא נקבל את הגילוי שלו ממש אלא ככה בצורת הארה שמחייה אותנו. אבל נצטרך אחר כך להתקשר עם כל האנושות. זאת אומרת, להרביץ את ההפצה כמו שצריך כמו שבעל הסולם כותב שזה ממש להיות אור לגויים.

תלמיד: נאמר מחר יש בורד, איזו משימה היית נותן לו לשבוע הקרוב, לעשות איזו שהיא רביזיה לעבור למצב של הכלי העולמי?

אני לא יודע. קודם כל לאסוף את כל האנשים שנמצאים בטיפול בכל הקבוצות שלנו שבעולם, לאסוף אותם. זה החבר יודע מכיר אותם, לאסוף את כולם. לדבר איתם מה הם יכולים להמליץ לנו לעשות כדי להתחיל לעשות גם קשר בין כל העשיריות. באיזה פעולות אנחנו יכולים לצאת לכל העשיריות כדי על ידי הפעולות האלה לעשות קשרים ביניהם. איך להתארגן בצורה טכנית כדי שיהיה קשר. אני לא מבין בזה, אני לא שייך לזה שיתחילו לעבוד אולי אני אקבל מזה גם איזו התרשמות מלמעלה ומהם, אבל בינתיים לא, הם צריכים להרגיש בקיצור שהכול תלוי בהם.

כל בני ברוך העולמי צריכים לדרוש את זה מהם מהבורד הזה, והבורד צריך להרגיש שאין לו אף אחד רק הבורא למעלה. אני בצד יכול לומר אולי איזו עצה אבל בעיקר זה הבורד. אתם בזה הופכים להיות לחלק הפעיל ממש כולם יחד ואני מקווה שבי יהיה פחות ופחות שימוש.

תלמיד: יש לנו עכשיו מפגש והיינו רוצים להזמין אותך ואת כל הכלי העולמי לקחת חלק. איך אנחנו יכולים להשתמש במפגש של צוות הערבות כדי לפתח הרגשה של הנשמה הכללית?

לא יודע ובמפגש הזה אני לא נכלל, אני רוצה שתתחילו לעבוד לבד ולא שאתם באים ומחכים שאני אארגן, שאני אדבר, שאני אמלא, אני לא נמצא, אתם נמצאים. אם אתם לקחתם היום חלק עיקרי בישיבה להתארגן אז אתם תעשו. אני לא רוצה להיות קשור לבורד. אני אומר בשיא הרצינות אתם צריכים ללמוד לארגן את עצמכם זה הכול ואל תזמינו אותי.

אתם יכולים להזמין אותי תודה רבה, אבל אני לא נמצא. אחרי שתעבדו נניח כמה ימים אז נקבל דיווח נראה מה קורה. אתם צריכים להבין, אני לא פונה רק אליכם, אני פונה לכל הכלי העולמי, אתם צריכים להבין מצד אחד, יש לכם את כל הכלי, זה אתם. ומצד שני, יש לכם בורא. זה הכול. אני יכול להיות מהצד כמלווה לא יותר מזה. זה דבר מאוד רציני ותתחילו להתייחס לזה לא לא כמו למשחק.

(סוף השיעור)