שיעור בוקר 04.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 538, מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ג "אוהבי ה' שנאו רע"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 538, "שמעתי", מאמר כ"ג, "אוהבי ה' שנאו רע".

כג. אוהבי ה' שנאו רע

שמעתי י"ז סיון תרצ"א

"בפסוק "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם".

ופירש, שלא מספיק בזה שהוא אוהב ה', שרוצה לזכות לדביקות ה', אלא שצריך להיות גם שונא את הרע.

וענין שנאה מתבטא בזה, שהוא שונא את הרע, הנקרא "רצון לקבל". והוא רואה, שאין לו שום עצה להפטר ממנו. ויחד עם זה הוא לא רוצה להשלים עם המצב. והוא מרגיש את ההפסדות, מה שהרע גורם לו. וגם רואה את האמת, שהאדם מצד עצמו אין בכוחו לבטל את הרע, היות שזהו כוח טבעי מצד השם ית', שהטביע בהאדם את הרצון לקבל.

אזי הפסוק מודיע לנו, מה שיש ביד האדם לעשות. היינו לשנוא את הרע. ועל ידי זה ה' ישמור לו מהרע הזה, כמ"ש "שומר נפשות חסידיו". ומהו השמירה? - "ומיד רשעים יצילם". ואז, כיון שיש לו איזה מגע עם ה', יהיה המגע הכי קטנטנה, אזי הוא כבר איש מוצלח.

ובאמת, ענין הרע נשאר קיים ומשמש בבחינת אחוריים להפרצוף. וזהו רק ע"י תיקון האדם. שבזה שהוא שונא את הרע באמת גמור, על ידי זה מתתקן לבחינת אחוריים.

וענין השנאה נובע מטעם, שאם האדם רוצה לזכות לדביקות השם ית', אזי נוהג את המנהג שיש בין חבירים וידידים. זאת אומרת, שאם שני אנשים באים לידי הכרה, שכל אחד מהן שונא מה שחבירו שונא, ואוהב את מה ומי שחבירו אוהב. אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלא תמוט לעולם.

לכן, מאחר שה' אוהב להשפיע, לכן גם התחתונים צריכים להסתגל לרצות אך להשפיע. וכמו כן ה' שונא להיות מקבל, דאיהו [שהוא] שלם בתכלית השלימות ואינו צריך לכלום, גם האדם צריך לשנוא את ענין הקבלה לעצמו.

היוצא מכל האמור, שהאדם צריך לשנוא את הרצון לקבל בתכלית השנאה, שכל החורבנות שבעולם באים רק מהרצון לקבל. וע"י השנאה הוא מתקן אותו ונכנע תחת הקדושה."

תלמיד: בעל הסולם כותב שלשנאת הרע יש מדרגות, צריך להגיע לכך שהוא שונא את הרע "באמת גמור". מהי אותה מדרגה של באמת גמור בשנאת הרע?

למה?

תלמיד: כי אני שונא את הרצון לקבל, אבל השאלה באיזו מידה אני צריך לשנוא אותו, מה זה "באמת גמור"?

אני שומע.

תלמיד: האם שנאה לרע ואהבה לבורא, הולכים ביחד?

כן, כי הבורא הוא טוב ומטיב ולכן אם אדם שונא את הרע, אז הוא נמצא באותו מצב כלפי הבורא.

תלמיד: אבל למה אדם צריך להסתכל על הרע, להתייחס לרע? למה לא לפעול כלפי אהבה ודבקות בבורא, וממילא גם השנאה לרע תתפתח בו? למה חשוב להדגיש שיש גם שנאה לרע?

אדם צריך להתנזר מכל הרע שיש בו ורק בצורה כזאת, לאט לאט, בהדרגה, הוא מתקרב לטוב, להשפעה, ומתרחק מהרע, מקבלה.

תלמיד: האם קודם אני צריך לשנוא את הרע ואז אני מגיע לאהבה לבורא או קודם אני צריך לפעול באהבה לבורא וכתוצאה אני אשנא את הרע?

לא. קודם כל צריכים להבין מה זה רע ומה זה טוב, ולהתקרב לטוב ולהתרחק מהרע, אלה בעצם כל התיקונים שלנו.

תלמיד: אני מניח שטוב זו השפעה ורע זו קבלה עצמית. מה מעורר את השנאה האמתית לרע?

מפני שאדם רואה לאן הוא מתקרב ומאיפה הוא מתרחק, והיחס בין זה לזה בונה בו יחסים מאוד ברורים להשפעה ולקבלה.

תלמיד: ומהי השמירה שכתוב פה "מיד רשעים יצילם"?

כשהאדם מתרחק מאותם רצונות, מחשבות, פעולות שיש בהם רצון לקבל, הוא מתנתק מזה.

תלמיד: בעל הסולם כותב "שאם שני אנשים באים לידי הכרה, שכל אחד מהן שונא מה שחברו שונא, ואוהב את מה ומי שחברו אוהב. אז הם באים לחיבור". מה חברו שונא ומה חברו אוהב? לכל אחד יש אהבות ושנאות אחרות.

אנחנו לא יודעים, אבל התורה אומרת, מה שחברך אוהב, אתה צריך להגיע גם לאהוב, ומה שחברך שונא, אתה צריך להגיע גם לשנוא.

תלמיד: אבל חברי אוהב כל מיני דברים ושונא כל מיני דברים שהם לאו דווקא לטעמי, כל אחד הוא ייחודי, אוהב משהו אחר. אז מה צריכים לאהוב כמו החבר, ומה צריכים לשנוא כמו החבר?

אם אדם שומע, רואה, מרגיש נטייה למה שמקרב אותו לבורא, זה נקרא שהוא מכוון לטוב. וההיפך, נקרא שהוא מכוון לרע, וכך הוא מתקדם.

תלמיד: מהו המגע שאני צריך להרגיש כשאני מתקדם לכיוון הבורא?

המגע שתרגיש כאשר תתקדם יותר קרוב לבורא, זה שתתקרב יותר נכון, יותר חזק לחברים. אתה עובר לשליטה של הטוב וכבר לא תצא מזה.

תלמיד: בעל הסולם אומר שלפני זה אני צריך להרגיש שאני מפסיד משהו. מהי הרגשת ההפסד שאני צריך להרגיש?

אנחנו צריכים לראות איך על ידי התקרבות אחד לאחר, נהיה כאיש אחד בלב אחד, כלולים יחד, אנחנו צריכים לראות איך בזה אנחנו הופכים להיות גוש אחד, והגוש הזה נעשה עומד מול הבורא ונמשך אליו וזו מטרת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: ההפסד הזה צריך להיות משהו פרטי או שאנחנו צריכים להרגיש אותו כעשירייה?

אנחנו צריכים להרגיש את ההפסד הזה בהתרחקות זה מזה כעשירייה וזה מה שמחזיק אותנו.

תלמיד: איך אנחנו מביאים את עצמנו להרגשה שאנחנו מפסידים פה, שההפסד כל כך עמוק עד שנעשה כל מה שאפשר להגיע לחיבור?

מלכתחילה אנחנו צריכים לראות את הדרך שלנו לקראת הבורא, שרק באמצעי הזה אנחנו מגיעים להרגשת הטוב ומיטיב בעולמו, וכך נתקדם.

תלמיד: איך זה ששנאה הופכת להיות כוח מתקן? ומה זה ש"על ידי זה מתתקן לבחינת אחוריים"?

אם אתה רואה שעל ידי השנאה אתה מתרחק מהאהבה העצמית, ושאתה מתקרב לכל החברים שלך, אז יוצא שלמרות שזאת שנאה, היא מכוונת אותך לטוב.

תלמיד: ומהי בחינת אחוריים?

זו בחינת אחוריים מפני שמהדחייה אתה מתקרב למטרה.

תלמיד: יש לי כוונה, אני מברר אותה ואז אני רואה אם אני אוהב את ההשפעה או שונא את הקבלה. אם כך אני קודם צריך לברר את הכוונה שלי, ואז מדובר על היחס שלי כלפי הכוונה הזו?

כן.

תלמיד: באופן כללי אני אוהב להשפיע ושונא לקבל. אבל הרבה פעמים אני לא באמת מברר את היחס שלי לכוונה. הרבה דברים עוברים, יחסים בקבוצה, שיעורים, ישיבות חברים, סעודות, ואני לא באמת עוצר לברר מהי הכוונה שלי. כל אותם מצבים, כאילו סתם עוברים?

לא, אין מצב שעובר סתם. אבל בלי לייחס דרכו את כוח החיבור למטרה, כל המצבים האלה שאתה עובר, הם ללא תועלת.

תלמיד: איך לדאוג לכך שכל מצב יהיה מועיל?

בכל רגע, כל מצב שאתה מרגיש, צריך להיות כמכוון אותך למטרה.

תלמיד: מאיפה הכוח הזה לדקדק בכוונה בכל רגע, בכל מעשה, בכל ביס בסעודה, בכל נשימה בשיעור?

זה חשוב, כמו שבעל הסולם אומר "אוהבי ה' שנאו רע", ולהיפך.

תלמיד: מאיפה יהיה לי הכוח להיות כל הזמן בבירור הזה?

מזה שאתה בכוח מכניס את עצמך להתקרבות לבורא וללימוד ממנו, מה טוב ומה רע.

תלמיד: איך החברים שלי יכולים לעזור לי בזה, שאני כל הזמן אהיה בחיבור?

על ידי חיבור איתם אתה מגיע לזה.

תלמיד: איזה חיבור?

על ידי חיבור עם החברים שהם רוצים להתקרב לבורא, אתה מקבל גם אותו רצון.

תלמיד: והרצון הזה ידחוף אותי להיות כל הזמן בבירור?

כן, ודאי.

תלמיד: אז את הכול את כל ההשתוקקות הזאת להידבק בבורא מקבלים מהחיבור?

כן.

תלמיד: מהי אותה נקודת בירור שמתוכה יכול אדם לשנוא את הרע? כי הרי יוצא פה איזה מצב, שאני עדיין מזדהה עם הרצון לקבל, עוד לא בתוך הרצון להשפיע, אבל אני צריך לשנוא את הרע שזה כל המהות של האדם, מה נקודת השופט הזה שבה הוא כבר לא פה ועוד לא שם שמתוכה הוא יכול להגיע לשנאה לרע? כי הרי כל הרע זה כל המהות שלי, מי שונא את הרע?

גם הרע לא מבורר וגם הטוב לא מבורר, זאת אומרת יש לו עדיין עבודה בלברר מה זה טוב ומה זה רע.

תלמיד: בדיוק, מי מברר? כי הרע לא מבורר, כי מי שמברר הוא עדיין נמצא בתוך הרע הזה והוא, אין לו מספיק השגה בטוב כדי שיהיה מספיק טוב לברר מתוכו רע. אז מהי הנקודה הזאת שמתוכה מבררים שנאה לרע?

לברר את הכוח שפועל עליך.

תלמיד: מי המברר?

אתה.

תלמיד: אבל מה בתוכי מסוגל לברר? הרי עדיין הרוב שבי הוא חשבון של רע, לפני שאני נכנס להרגשת הטוב, וכשאני בהרגשת טוב אז זה אמור להיות אחרי שביררתי את הרע, אז כביכול יש פה נקודת שופט באמצע שאמורה להתגלות, שחסרה בה עדיין הרגשה.

כן, נכון. לכן כל המאמר הזה הוא ש"אוהבי ה' שנאו את הרע", וההיפך שרוצים להתקרב לבורא אז נמשכים לטוב.

תלמיד: אם שאוהבי ה' אז ברור למה שונאים את הרע כי דבוקים בו ויש חוסר השתוות צורה עם הרע ולכן שנאה. לפני שמגיעים למצב "אוהבי ה'", מה שונא את הרע, יש כזאת אפשרות לשנוא את הרע לפני שנדבקים בבורא?

כן.

תלמיד: וזה האדם או העשירייה, מה המקום הזה שמתוכו מתגלה נקודת הבירור?

העשירייה.

תלמיד: בנקודת הקשר עם העשירייה מתגלה יכולת לברר?

כן.

תלמיד: רוב האנשים חושבים שהם טובים ושהאחרים הם אנשים רעים. להרגיש או לגלות שהרע בתוכנו זה נראה מצב מאוד גבוה. למה כל כך קשה להבין או להרגיש שהרע נמצא בתוכנו?

כי אנחנו לא מרגישים עד כמה שהתקרבות לרע או התרחקות מהרע זה ממש פועל עלינו בצורה שמגלה או מחריבה לנו את נקודת הקשר עם הבורא.

תלמיד: הרי באותו זמן יש בכל זאת רוע מחוץ לנו בעולם. אני נולדתי בברלין, בני משפחתי עשו רע, איך אנחנו מתייחסים לאנשים שעשו רע?

אנחנו לא עושים חשבון על מה שהיה לפני רגע. באותו רגע שאנחנו עכשיו יכולים לברר, אנחנו מבררים ודנים בזה, ולפי זה אנחנו מתייחסים אליהם.

תלמיד: אם כך אנשים שחושבים שהם עושים טוב, עושים הרבה מאוד פעמים גם רע כי הם לא מודעים לרוע. איך להיות מודעים יותר לרוע שבתוכנו? איך להגיע לבירור כזה? איך לברר נכון את הרוע שבתוך האדם?

זה תלוי באדם עד כמה הוא מקבל ברצינות את המצב שלו כמצב גורלי ומושך כוחות שיכולים לקשור אותו, לקרב אותו לחיבור, למרכז, לבורא. וכשהוא מברר, הוא רואה עד כמה זה מקרב לחיבור, לטוב, ומרחיק מהניתוק, מהרע.

תלמיד: אז אנחנו כל הזמן מחפשים את "הטוב והמיטיב" ומשם מבררים את הרע?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת, "אדם צריך להתנזר מכל הרע שיש בו. רק בצורה כזאת, הוא לאט לאט בהדרגה מתקרב לטוב". מה זו פעולת ההתנזרות?

זה כמו שכתוב בכתבים "אוהבי ה' שנאו רע", שהם מתקרבים לחיבור ומתרחקים מהריחוק.

תלמיד: מה אני צריך לעשות בעשירייה שזה נקרא "להתנזר" וזה יקרב אותי לטוב?

אתה צריך להתנזר מהריחוק מהחברים וככל שאתה מסוגל להיות איתם בחיבור.

תלמיד: שמעתי שאמרת עכשיו "לברר מה שקורה באותו רגע ולפי זה להתייחס". קודם גם דיברו על המצבים שאנחנו מקבלים כל הזמן. מה מיוחד בזה שאתה מקבל איזשהו מצב ואתה מברר אותו באותו רגע? מה המיוחד ביחס הזה שהבורא נותן לנו?

אתה מברר מה קורה לך עכשיו, באיזו צורה הבורא מביא אותך לתיקונים, וזו העבודה שלך, להיות דבוק בבורא, בפעולותיו לקרב אותך.

תלמיד: אני מבין שהמגע הצמוד לבורא הוא להיות עירני כל הזמן למצבים שאני מקבל ממנו, ולברר אותם קרוב ככל האפשר למצב שאני מקבל.

כן.

תלמיד: ואם אנחנו לא מבררים את המצב באותו זמן, מה קורה אז?

אז על פני מה אתה יכול להתרחק או להתקרב לבורא? אין כביכול נתונים.

תלמיד: זאת אומרת, ככל שאני קרוב למצב שאני נמצא בו, מברר אותו, כך אני מתרחק מהרע?

כן.

תלמיד: כתוב שכדי להגיע לשנאת הרע האדם צריך להרגיש הפסדות שהרע גורם. איך להרגיש הפסדות?

לתאר לעצמו את כל הפעולות של הרע שעל ידן אדם מתקרב או מתרחק מהמטרה.

תלמיד: אם אדם אף פעם לא הרגיש דבקות בבורא, מגע עם הבורא, איך הוא יכול להרגיש הפסד? כי לזה בעצם הרע גורם, הוא מרחיק אותנו מהבורא, אבל לא הרגשתי אף פעם מה זה, לכן אולי קשה לי לתאר מהו בדיוק הריחוק הזה וההפסד מזה.

נגיד שאתה עושה פעולות כדי להתקרב לחברים ומשתדל להיות נגד ההתרחקות מהחברים ואיך זה פועל עליך.

תלמיד: אני ניסיתי ואני מרגיש שזה ממש לא בכוחי, רק ריחוק קיים פה.

אז צריכים לבקש מהבורא שיסדר לך את המצבים האלו.

תלמיד: האם אדם באמת מסוגל להרגיש את ההפסד הזה, לפני שהוא הגיע לאיזו הרגשה לפחות פעם אחת, או שזה תמיד ברמת התיאור, רק לתאר לעצמי מה אני מפסיד?

זה לא פשוט, צריכים להשתדל להיות במצבים שהבורא יסדר לו התקרבות או התרחקות.

תלמיד: את הרצון לקבל, את הכוח שפועל על האדם, אנחנו יכולים לזהות בעבודה בעשירייה, דרך המקורות, דרך עבודה בהפצה, דרך כל מיני אינטראקציות שיש בינינו. אבל בזמן שהאדם עושה את הפעולה, את הבירור, הוא מרגיש לבד, שזה הוא מול הרצון, מול תכונת ההשפעה שהוא מצייר בתוכו, הוא מרגיש את הפער, אבל בפועל הוא מרגיש לבד. בעבודה שלנו בעשירייה, איך אני מעביר לחבר את ההרגשה שהוא לא לבד בתוך הסרט הזה?

להשתדל להתקרב לחברים ולהתכלל איתם בפעולות שלהם, וממש לא להתרחק, לא להתנתק מהבורא שמחזיק את המצב.

תלמיד: לאיזה פעולות של החבר אני יכול להתחבר ולהיות איתו במצב, איך אני מזהה פעולה כזו?

פעולות חיבור.

תלמיד: מהן פעולות החיבור?

פעולות החיבור שהחבר עושה עם החברים האחרים, עם הבורא, אני גם יכול להתכלל בהן.

תלמיד: ואני צריך להסיק כשאני מזהה שהחבר עושה פעולת חיבור ורואה אותו מתאמץ, מה הוא מרגיש בפנים, ולתת לו כוח, לדחוף אותו עוד יותר קדימה, לתת לו גדלות המטרה? איך אני עוזר לו לתקוף דווקא בנקודה הפנימית הזאת?

פעולות החיבור של החבר הן כאלו שבהן החבר רוצה להתקרב לבורא, להתייחד עמו, ומתוך זה להמשיך פעולות חיבור לכל הכוח האנושי.

תלמיד: נשמע ששנאה היא הפוכה מאהבה, אז איך השנאה היא לא מטעם הרצון לקבל?

למה היא צריכה להיות דווקא מהרצון לקבל?

תלמיד: האם אפשר מתכונת האהבה לשנוא משהו?

"אוהבי ה' שנאו רע", כלומר הם שונאים משהו. מה הרע הזה שהם שונאים? הם צריכים לברר, ובזה הם יסדרו את כל הנטיות שלהם לחיבור שביניהם.

תלמיד: כתוב, שעל ידי שנאת הרצון לקבל, הוא נתקן, נשאר, ונהפך לבחינת אחוריים של הפרצוף. מה הכוונה?

אחוריים זו דחייה, לא רוצה להתחבר.

תלמיד: כתוב, אוהבי ה' שנאו רע. אם אני מבין נכון, כדי באמת להיות במצב שאני שונא את הרע, אני צריך להיות אוהב ה'. למדנו שחומר הבריאה הוא רצון לקבל שזה הרע, ולחברים שלנו יש כל מיני רצונות, הם אוהבים כל מיני דברים, מגוונים מאוד מאותו חומר שממנו אנחנו בנויים. ואתה לימדת אותנו שהנקודה המרכזית הקושרת בינינו היא כלפי מטרה אחת משותפת, לחפש את הקשר אל הבורא, אל העליון, ומתוך החיבור, הליכוד, האיחוד בינינו כלפי המטרה המשותפת, יוצרים כוח משותף שהוא אוהבי ה' כלפי שנאו רע.

כן.

תלמיד: למה יש בנו בלבול כזה תמיד? כאילו משחקים איתנו.

זה קיים בנו לא בבירור השלם.

תלמיד: מה זה בירור השלם?

בירור שלם, שאני יודע בדיוק מאיפה יהיה לי טוב ומאיפה יהיה לי רע, מה רצון הבורא ומה הצורה ההפוכה ממנו, וכך אני מעמיד את הדברים האלה לפניי ומתקדם אליהם.

תלמיד: אבל מכל כיוון שאסתכל על עצמי עדיין אהיה באותו חומר של רצון לקבל.

נניח.

תלמיד: איך לשייך, לקשור את עצמי לכוחות המשותפים של החברים, לא לשכוח להסתכל רק עליהם, לקבל מהם ולתמוך בנקודה המרכזית?

אתה צריך להשתדל לראות באיזו פעולה החברים צריכים להיות לפי המאמצים, ההזדמנות, התפילות שלהם. ולאותו מצב אתה גם רוצה להתקדם, שתהיה לך אפשרות להיכנס לשם.

תלמיד: מה אני יכול לעשות כדי לא להרגיש שאני כאילו מוותר על משהו, מרוקן משהו, נפרד ממשהו, כשאין לי קצה אחר של חבל להחזיק.

לתת הגדרה נכונה לאוהבי ה' שנאו רע. לפי השנאה לפעולות כלשהן של הבורא, שלא רוצים לראות, לקבל אותן, על ידי כך דווקא נכנסים להגדרת אוהבי ה'.

תלמיד: ועל זה הם מקיימים את תנאי הערבות.

כן.

תלמיד: כשאנחנו עובדים על החיבור, אנחנו מרגישים שחסרה דחיפה כדי לשנוא את הרע, מאיפה לקבל כוח כזה, כך שבצורה מאוד ברורה בתוך החיבור נשנא את מה שמפריד בינינו?

אנחנו צריכים עד כדי כך לברר את הרע, שנשנא אותו מעל כל השנאות, ולא נרצה להתנתק, להתרחק ממנו, אלא רק לפי מה שאנחנו מבררים.

תלמיד: איך הבירור הזה יקבל עוצמה ותאוצה כזאת, שלא ייתנו לנו מקום לספק. כי נראה שיש פנים לכאן ולכאן ואפשר להיות מאוד פושר ולבזבז הרבה זמן בתוך זה?

אם אני נמצא בין החברים ולא נותן למצבים העוברים עלינו לקרר אותנו אז אני כן יכול להיות מכוון כל הזמן לטוב ולחסד ירדפוני כל ימי חיי.

תלמיד: לפעמים אנחנו רוצים להסכים עם הבורא בכל המצבים שהוא שם אותנו, ופה אני רואה שאני נופל בזה כי כאילו אני מסכים איתו, ודווקא במצבים כאלה צריך להילחם על החיבור ולא להסכים עם מצב שהבורא נותן יותר עביות או זורק אותך.

לכן מסבירים לך מאותו מקור למה אתה צריך להתנגד, למה אתה רוצה להסכים או לא להסכים, ואז אתה מברר.

תלמיד: אדם צריך לרצות שהרע שלו יימחק, ייכרת מהעולם, לא יתקיים יותר?

הוא רוצה בעזרת הרגשת הרע להגיע לטוב.

תלמיד: אבל אדם לא יכול להיות שלם כשהוא שונא כוח אחד שכל הזמן מתקיים בו. מה צריך שזה ייעלם, לא יתקיים? מצד שני זה המצפן שלו.

"אוהבי ה' שנאו רע", לזה הוא צריך להגיע, שנאה לרע היא בעצם המפתח הבטוח להשגת הטוב.

תלמיד: אדם יכול לחיות עם רע בתוכו למרות שהוא שונא אותו, יכול לחיות עם רע בתוכו שנמצא כל הזמן באחוריים שלו?

כן.

תלמיד: ואפשר לחיות עם זה.

שינסה.

תלמיד: אנחנו צריכים לחיות עם הרע הזה כל הזמן באחורית הראש?

כן.

תלמיד: בעל הסולם נותן לנו דוגמה בסוף המאמר להגיע לדבקות בה'. תאהב מה שחברך אוהב ותשנא מה שחברך שונא. יש אדם בעולם שיכול לאהוב מה שאני אוהב ולשנוא מה שאני שונא?

זה רק כדי לתת מקום לחבר שלך ביחסים אליך.

תלמיד: איזה תרגיל אפשר לעשות כאן?

כמו שאתם מבררים מה אתם אוהבים ומה אתם שונאים ביחס לאחרים.

תלמיד: אם כל אחד מאיתנו נמצא בנקודת הרגשה אחרת, אז מה זה בדיוק שאנחנו נשנא את אותו דבר ונאהב את אותו דבר, למה הכוונה, שזה יוביל אותנו לחיבור ולדבקות בבורא?

כן.

תלמיד: איך אפשר לפתוח את זה, להיכנס לתרגיל הזה, לעשייה הזאת? זה לא פשוט, נשאר סתום.

אל תסתכל על הבירור הזה אלא תסתכל על השנאה והרע והטוב לחיבור ולניתוק.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע לאיש אחד בלב אחד, זו המטרה שלנו, לזה כל הזמן דוחפים אותנו לשם.

אז כל עוד אנחנו לא שם, אנחנו ברע, כול עוד לא נגיע להבחנה, "כאיש אחד בלב אחד". זו נקודה מדויקת.

כן.

תלמיד: מה העשייה לקראת הרגשה אחת, איך חותרים להרגשה משותפת אחת?

צריכים להמשיך ולהיות בעלי ניסיון, ואז נתקרב לעשייה.

תלמיד: מה זה אומר להיות אוהב ה'?

אוהב ה' זה לקיים ברצון, באהבה, את כל חוקי הבורא שיורדים אליך.

תלמיד: אבל מי שמרחיק בינינו זה הבורא.

כן.

תלמיד: לא מובן איך להתייחס לזה. אוהבי ה', אני אוהב את כל הפעולות של הבורא, גם כשהוא מקרב בינינו, גם כשהוא מרחיק בינינו, אני נדבק לכל פעולה שהוא עושה עלינו. איזה הבחנות צריכות להיות לי?

יש בעולמך פעולות שהן נגד החיבור, נגד המציאות העליונה. איך אתה מתייחס אליהם?

תלמיד: למה אני צריך להתייחס לפעולות? אני מתייחס למי שמביא את הפעולות עליי, זה הבורא. ואם אני רוצה להיות אוהב ה', אני רוצה להידבק בכל הפעולות שהוא מעביר עליי, להצדיק כל דבר שהוא עושה. או שאני עושה איזו הבחנה ואומר לו, אני לא מסכים שהבורא מרחיק. למה פה פתאום אני מתערב?

אתה צודק.

תלמיד: כל המצבים מגיעים מאת ה', ומה שקובע זה היחס שלנו אליהם. מה ההצדקה לשנוא את ההנאה מהרע שמתגלה? אם זה רק כי זה רצון ה', שאנחנו נשנא את זה ואנחנו צריכים לדחות ולהגיד, "אנחנו לא רוצים ליהנות מהקונפליקט שעכשיו התגלה בעשירייה", אז אנחנו מבקשים ממך חיבור כי כך אתה רוצה. האם יש עוד משהו חוץ מזה?

לא. אנחנו לא מעוררים קונפליקטים בינינו ולא מושכים את הקבוצה למצבים שהיא לא נמצאת בהם. אנחנו רוצים לברר את היחס שלנו הנצחי, הסופי באור מיוחד.

תלמיד: האם ההצדקה שלנו לשנוא את הרע היא כי רצון הבורא הוא שנשנא את הרע?

אתה יכול להגיד, כתוב "אוהבי ה' שנאו רע". איך יכול להיות שנרצה כנגד זה משהו אחר?

תלמיד: האם הכוונה שלנו היא רק לרצות מה שהבורא רוצה שנרצה, לא להסכים עם דברים שהוא נותן לנו ושהוא לא רוצה שאנחנו נקבל אותם באמת?

כן.

תלמיד: האם יש באדם משהו טוב?

אין, ולא דורשים ממנו מלכתחילה, אלא נותנים לו את כל האפשרויות לברר. כך זו הדרך.

תלמיד: אז הוא מברר ומברר ומגלה עוד ועוד רע.

לא שהוא מגלה עוד ועוד רע. הוא מברר, כמו שכתוב במאמר, אוהבי ה' שנאו רע.

תלמיד: הוא מברר את הרע, ומאיפה הוא מטפח שנאה לרע?

מאותו מקום, מאוהבי ה' שנאו רע.

תלמיד: מאיפה הוא מטפח את המקום הזה, את אוהבי ה' כדי לשנוא את הרע? מי ששונא את הרע אלו אוהבי ה'.

כן.

תלמיד: אם באדם אין את אוהבי ה', אז איך הוא ישנא את הרע?

אתה צודק, צריכים לחשוב.

תלמיד: אם אדם משתדל להיות אוהב ה', האם הוא אוטומטית שונא את הרע, או שהוא צריך לעשות עוד פעולה מיוחדת כדי לשנוא את הרע?

צריכים לעשות סדנה על שאלה כזאת.

תלמיד: אמרת שצריך לברר. למדנו ממך כל השנים שאת הדוגמה להשפעה אנחנו מקבלים מהחברים. כשאני מסתכל על החברים שלי, אז אני שומע שהם מדברים על תכונת השפעה, על ערך שאני לא מרגיש אותו, ובי זה מעורר קנאה. ואז אני מנסה לראות כדוגמה את מה שהם רוצים, ושם אני מגלה כמה אני רחוק מזה, כמה אצלי נמצא הרע ושלשם אני רוצה לשאוף. הם נותנים דוגמה איפה נמצא הטוב. האם זה הכיוון?

כן.

תלמיד: קראנו כמה פעמים את המאמר הזה בעשירייה, והתברר שאנחנו לא יודעים מה זה רע. כל עוד לא נמצאים ממש בתכונת ההשפעה, בדבקות בבורא, אז לא יודעים באמת מה זה רע. האם אפשר להבין מה זה רע?

לא.

תלמיד: מה זה הדבר הזה ששונאים אותו?

לא רוצים לקבל אותו, לא רוצים להרגיש אותו, להתקרב אליו, זה נקרא שנאה, לפי פעולת היחס.

תלמיד: את מה שונאים כל כך שלא רוצים להתקרב אליו?

לא אוהב, לא רוצה.

תלמיד: לא רוצה את מה?

להרגיש את הרע, להרגיש אותו.

תלמיד: מהו הרע? מה רע?

שאני מרגיש. כשהוא מתקרב, אז אני מרגיש שאני נכלל ממנו.

תלמיד: זה יחס כזה של מחשבה או דאגה לעצמי שהוא ממש דוחה.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שאין טוב או רע במציאות, אלא זו תפיסת המציאות של האדם. הבורא הוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו, ואם אני רואה רע, אז אני צריך לתקן את הראייה שלי, אבל לא שיש רע. מה זה אומר לתקן את הרע? אם אני צריך לתקן את הראייה שלי על הסיטואציה שהבורא מצייר לפניי, אז למה צריך לשנוא את הרע ולא לבקש מהבורא שפשוט ישנה לי את היחס לסיטואציה?

תפנה לבורא ותבקש.

תלמיד: כלומר לשנוא את הרע זה לשנוא את הראייה שיש לי עכשיו.

כן.

תלמיד: כלומר אין רע שאני רואה אותו, זה רק כלפי היחס שלי שאני מגדיר אותו עכשיו כרע, ואני צריך לבקש שינוי של ההגדרה.

יפה.

תלמיד: בזמן שהאדם משתוקק להתקרב לה', האם הוא צריך ללמוד מהבורא באותה מידה גם מה זה טוב וגם מה זה רע, כשהמטרה של הרע היא התקרבות, זה מה שמוליך אותו?

כנראה שכן.

תלמיד: אז גם הרע וגם הטוב באותה מידה משרתים את המטרה.

כן.

תלמיד: האם זה צריך להיות מאוזן, או כל פעם במצב שהוא נמצא בו?

במצב שהוא נמצא.

תלמיד: נראה לי שלרצון לקבל יש דרגות, והרצון לקבל פועל בעיקר כשאני רוצה להתחבר עם העשירייה. כל פעם כשאני מתחבר עם העשירייה, אני מגלה רע, אני רואה כמה אני רחוק מזה, כמה אני לא רוצה להתחבר. אני יודע מה רע, אני רואה, מרגיש את הרע שלי, אני רואה מה חסר לי בשביל להגיע למצב הזה. האם זה נכון שחוסר אהבה כלפי חברים זה הרע?

אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: למה אתה לא יכול להגיד? כי כתוב שזה הרצון לקבל, הטבע שלי הוא רצון לקבל, האם הוא לא הרע?

לא יודע.

תלמידה: שמעתי שאוהב ה' זה לקיים ברצון ובאהבה את כל חוקי הבורא שיורדים אליך. איך אדם מזהה את חוקי הבורא שיורדים אליו?

הוא מרגיש שמה שעכשיו בא זה בא מהבורא, כי הוא רוצה לשנות את האדם.

תלמיד: אנחנו מתקדמים לקראת כנס מאי. חלק מהחברים שלנו בעשירייה ישתתפו בכנס בצורה וירטואלית וחלק ישתתפו פיזית. איך אנחנו יכולים להיות ערבים זה לזה כשחלק מחוברים וירטואלית וחלק פיזית?

אני לא חושב שזה חשוב. החשוב, שאנחנו נרצה להיות יחד בחברה אחת, תחת מנהיג אחד, לקראת מטרה אחת. כך זו דרכנו.

(סוף השיעור)