שיעור בוקר 03.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע 47.

אתמול אני דיברתי עם מישהו ששאל אותי, וגיליתי שבן אדם לא מבין שרק אמונה למעלה מהדעת זאת הפעולה הרוחנית, זאת אומרת פעולה עצמאית שלנו. ובכל יתר הפעולות שאנחנו עושים, אם זה לא למעלה מהדעת, אנחנו פועלים מטעם האגו שלנו.

זאת אומרת, האגו שלנו מסובב אותנו, מכוון אותנו לכל מיני כיוונים ולכן אין בזה לא שכר ולא עונש, ולא פעולה שבאה מצד האדם, אלא כמו שהבורא אומר, "בראתי יצר הרע". והיצר הרע הזה הוא מנהל את כל האנושות, כל הטבע, הדומם, הצומח, החי, כולם.

ורק אם אנחנו מתעלים מעל זה לעבודה ב"אמונה למעלה מהדעת" מה שנקרא, השפעה למעלה מכוח הקבלה, אז ורק אז אנחנו עושים איזו פעולה מעצמנו, שאז אפשר להגיד שיש עליה שכר ועונש, לפי הגודל, לפי המאמץ וכן הלאה. אבל כל הפעולות שהן למטה מהאמונה, שנעשות בתוך הדעת, זאת הדעת האגואיסטית, ולכן אין לנו בזה שום שכר ועונש, כי אנחנו פשוט נמצאים בתוך הדעת. יותר, פחות, לא חשוב איך, אבל הכול זה כמו שכתוב, "חכמה בגוים תאמין", זאת אומרת אז אנחנו עושים את הפעולות האלה לא עם הכוח הרוחני, אלא עם הכוח הגשמי שקיבלנו אותו מהלידה ולכן אין לנו בזה שום שכר ועונש ואף פעולה לא נחשבת לפעולה שלנו.

זה היה לי פתאום איזה גילוי, לגלות שאדם חושב שגם בעבודה הזאת שהוא עכשיו נמצא, יש לו משהו משלו. [למרות] שיש לו משהו משלו, אבל זה בתנאי שהוא רוצה לצאת מתוך הדעת ללמעלה מהדעת. אבל בסך הכול כל העבודה האמיתית היא באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה.

קריין: קטע 47, רב"ש ג', "גו קוים – א'".

"האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה. "

(הרב"ש, מאמר 27 "ג' קוים- א")

מה רב"ש רוצה להגיד לנו כאן? שיש לנו אפשרות ללכת לפי האגו שלנו, ויש אפשרות ללכת למעלה מהאגו שלנו, למרות שהאגו שלי אומר כך וכך ומכוון אותי במוח ולב לעשות כאלו או כאלו פעולות, כך וכך להתייחס להתקדמות שלנו בעבודה, אנחנו מדברים רק כלפי השגת המטרה הרוחנית, ולמרות שהשכל והרגש שלי אומרים שכך צריכים לעשות, אני צריך ללכת למעלה מהם. מה זה נקרא "למעלה מהם", שכוח ההשפעה יהיה ככוח העיקרי, ובכוח הקבלה אני אשתמש רק בתנאי שהוא תומך בלפתח כוח השפעה יותר גדול.

וגם את הביקורת אני מפעיל רק בתנאי שאחר כך, אחרי שאני עושה ביקורת, אני יכול ללכת למרות הביקורת, למעלה מהביקורת. כמו שכתוב, "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". זאת אומרת, שמה שאני מקבל במוח ובלב אני לא מתחשב בזה, לגמרי לא מתחשב. אני מתחשב רק במה שאני יכול להעלות את עצמי למעלה מהם.

זאת אומרת, אני שמח שיש לי מוח ולב ואני נעשה פיקח יותר, מתוך זה שהייתי גם במשהו למעלה מהדעת, אז על ידי זה מתווספת לי דעת, ועכשיו למעלה מהדעת הזה הנוכחי אני צריך שוב ללכת בהשפעה למרות הדעת. להעדיף להיות בהשפעה, בהכנעה, ואז אני עולה למעלה מהדעת יותר גבוה.

זאת אומרת, מי שהולך למעלה מהדעת, נעשה לו דעת יותר גדולה והוא נעשה באמת יותר חכם, וגם מבין מה שקורה בעולם הזה יותר אבל זה במידה שעולה בלמעלה מהדעת.

שאלה: מה זה הייחוד הזה שעליו הוא כותב?

איפה זה כתוב?

קריין: הוא כותב "ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה."

עד כאן, זהו. זה שמייחדים את שמאל וגם ימין, גם פנים וגם אחור יחד לכוח עליון, אז זוכים לפנים של המדרגה, לגילוי הבורא בתוך המדרגה.

שאלה: קראנו שלעבור לקו שמאל ועם ביקורת זה על מנת להשביח את קו ימין. אתה יכול קצת יותר לפרט מה זה נקרא "להשביח"? איך יכולה להיות ביקורת בכדי להשביח את קו ימין?

זה בדיוק מה שקורה אצלנו בעבודה הרוחנית. כשאני מפעיל את האגו שלי, את הביקורת שלי ואני רוצה לראות את כל הדברים האלה לא באמונה למעלה מהדעת אלא בתוך הדעת, זה נקרא ביקורת, אבל בשביל מה אני עושה את זה? כדי לעלות עם מידת אמונה למעלה מהדעת עוד יותר גבוה. זאת אומרת, אני לוקח בידיי גם את שמאל וגם את ימין, גם את למעלה מהדעת, שזה נקרא "ימין" וגם את הדעת שזה נקרא "שמאל" והולך על שניהם, פעם אני מעלה את הדעת, ופעם אני מעלה את למעלה מהדעת. ואחר כך שוב מגדיל יותר את הדעת ושוב מגדיל יותר את למעלה מהדעת וכך עולה על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: למה הבורא נותן לאדם אחד רצון כזה, שקל לו להתמודד איתו, השיעורים קלים לו, קל לו היחס לחברים, אבל קשה לו לקחת על עצמו אחריות?

אני עברתי את זה על עצמי בקנאה, בתרעומת על הבורא למה הוא עושה לי כך, כי היה לי מאוד קשה לקבל את כל המדרגות האלה ואת כל המצבים הללו, ומה לעשות? אנחנו צריכים להבין שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו מתוך שורש הנשמה, אף אחד מאיתנו לא שווה לשני, כל אחד שונה. ולכן אם יש לך רצון לקבל יותר גדול, "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", אתה צריך לעשות עבודה יותר גדולה, ואז תהיה לך מדרגה יותר גדולה, ואז יהיה לך תפקיד יותר גדול, וכן הלאה וכן האלה.

לכן פשוט, אף אחד לא צריך להסתכל על השני, גם את זה לקבל למעלה מהדעת, כולם סביבי מוצלחים, מבינים יותר, מבינים טוב, חכמים, כבר נמצאים באמונה למעלה מהדעת ואני עדיין לא. ולי מאוד כואב, כי זו רוחניות. אם אני לא משיג אז מה כל העבודה שלי, מה לעשות? אבל יחד עם זה אני צריך להגיד, אני לא יודע, אני לא מבין, אני לוקח את זה למעלה מהדעת. אם הבורא רוצה שאני אהיה במצב כזה וכל רגע ורגע הו נותן לי מצב מסוים, אני מקבל אותו בשמחה, באהבה ובמצבים האלו אני עובר למעלה מהם באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת בנטייה להשפעה למרות שקשה לי, שאני לא רוצה את זה. זאת אומרת, לא להסתכל על אחרים, או כן להסתכל כדי שתעלה למעלה מההסתכלות שלך, מהביקורת שלך, מהקנאה, קנאה זה הדבר הכי גרוע, וזה לא שאנחנו לא צריכים להשתמש בה, צריכים להשתמש, אבל במידה שאנחנו מסוגלים לעלות למעלה ממנה אנחנו מעוררים אותה. קנאה זה הדבר הכי גדול, הכי גרוע, היא נובעת מהאגו הכי גדול ולכן אנחנו צריכים להשתמש בזה כדי למשוך, לדחוף את עצמנו למטרה.

שאלה: תמיד היה לי עניין נגד קנאה, קנאה למעשה היא הצד הכי נמוך של האגו, למה צריך להשתמש בצד הכי נמוך של האגו ולא בצד הכי גבוה שהוא יותר קרוב לצד ימין?

עד כמה שנשתמש באגו יותר גרוע נוכל לעלות לדרגה יותר גבוהה. וקנאה היא באמת דבר מאוד מאוד נמוך וקשה, אבל כשאני משתמש בה אני יכול מעליה לעלות לדרגות גבוהות.

תלמיד: אז מאיזה צד אנחנו עושים מעשים טובים? אני מניח שזה גם צד שמאל.

זה מעשה טוב. שאני לוקח קנאה ובמקום להשתמש בה בצורה רעה אני משתמש בה בצורה טובה. אני מתעלה מעליה ודווקא מגיע לאהבה לחברים במקום לקנא בהם. במקום ששורה קנאה, אני רוצה שתשרה אהבה.

תלמיד: האם הנקודה המרכזית היא לא מעבר לשני הצדדים, מעבר לדואליות?

אז אם אני עובר מקנאה לאהבה ובאהבה אני כולל את הקנאה, אז כבר יש לי קו אמצעי.

שאלה: כשהיינו מקושרים פיסית אחד לשני הייתה הרגשה של הכרחיות לעבודה מעל הדעת. עכשיו כשאנחנו נפרדים ויושבים בבית אין כזאת הכרחיות. איך לעבוד עכשיו?

אין שום הבדל אם אנחנו יושבים בבית או יושבים במרכז שלנו כדי לעבוד באמונה למעלה מהדעת. זה לגמרי לא שייך למרחק הגשמי בינינו. ההיפך, כשאנחנו יושבים עכשיו בבתים יכול להיות שיש לנו יותר נטייה לשבת יחד מאשר כשאנחנו יושבים יחד. ולכן עבודה רוחנית לא תלויה בשום תנאים פיסיים בעולם הזה. אתה יכול להגיד, אם אני יושב על יד החבר אני שונא אותו יותר, ואז אני צריך יותר להתגבר על השנאה. אל תדאג, אתה תשב בבית שלך והוא בבית שלו וכשתצטרך לעבוד על שנאה, השנאה תגיע ותתגלה ותוכל לעבוד עליה.

אני בכלל רציתי לשאול אתכם עכשיו, נניח שיש עכשיו אפשרות לחזור למרכזים, אתם מעדיפים לחזור למרכזים או לשבת בבית ולהיות קשורים כך? אני אגיד לכם מה הבעיה. כשהיינו במרכזים, מכל קבוצה וקבוצה הגיע חצי למרכז והשתתף בשיעור לעומת עכשיו, ממש כך. אם קודם הגיעו למרכז חמישה אנשים, היום לקשר הווירטואלי שלנו מגיעים עשרה אנשים. לכן אני רוצה לשאול, האם כדאי לנו לחזור למרכזים או לא? מה אתם חושבים? תחשבו בינתיים ביניכם ואחר כך איכשהו נקבל סיכום.

שאלה: מה זה עשירייה מוצלחת? מה ההגדרה של עשירייה מוצלחת, האם אפשר למדוד את זה בצורה אובייקטיבית?

אני חושב שכן. בינתיים זה קשה, אין לנו מידות רוחניות ברורות, לא בידיים שלנו. אבל לפחות לפי כמה שאנחנו יכולים להתעלות למעלה, על הדחייה הטבעית שיש בינינו וחוסר ההסכמה ולהתחבר בלב ונפש כמה שאפשר ברמה הגשמית בין כולם בעשירייה. לפחות כך.

תלמיד: מה זה ברמה הגשמית?

איך שאנחנו. אנחנו עדיין לא נמצאים בלמעלה מהדעת.

שאלה: זה משהו שהעשירייה כולה מחליטה שהיא נמצאת בזה, או כל חבר עושה את הבדיקה לבד כל הזמן?

מטרת העשירייה היא שאנחנו נתעלה באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, בהשפעה מכוח הקבלה עד כמה שאפשר יותר ויותר ונהיה בזה. זאת המטרה. וזו מטרה קרובה, לא אחר כך, אלא אנחנו רוצים כבר עכשיו להשיג אותה ולחיות בה.

שאלה: האם אנחנו יכולים למדוד שאנחנו באמת עושים את זה, וכבר עובדים בלמעלה מהדעת, או שאני רק יכול להסתכל האם יש לנו את התנאים לעבוד למעלה מהדעת, וזה המקסימום שאני יכול לבדוק?

אם אני מתעלה למעלה מהדחייה מהחברים, למעלה מהחשבונות שלי כלפיהם, ורוצה להיות אך ורק על פני כל החסרונות, על פני כל הבעיות, הדחיות, הביקורת וכן הלאה. אם אני רוצה למעלה מזה להיות דבוק בהם, אחרי כל מה שאני רואה, כי אני רואה דברים שליליים. אם למעלה מזה אני רוצה להתעלות ולהתכלל בהם, זה נקרא שאני הולך לקראת אמונה למעלה מהדעת. בינתיים. אחר כך אנחנו נתחיל להרגיש שיש לנו בזה באמת התעלות רוחנית. שאני רואה את הדעת שלי, ואיך למעלה מהדעת יש לי כבר איזו אפשרות לראות, לשפוט.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין אם זה משהו שכל חבר עושה לבד, בעצמו או כעשירייה?

כן, כל חבר עושה זאת לבד, בעצמו כלפי העשירייה. וכל היחסים האלו ביניהם אחר כך מתחברים ונעשה מזה כוח אחד גדול, משותף, שנקרא כוח השפעה, שהופך אחר כך להיות אור חוזר.

תלמיד: אז יש כזה דבר, ברגע שאנחנו מתעסקים במה שנקרא ההסכמה של העשירייה, איזשהו קונצנזוס של העשירייה שאנחנו נמצאים במקום טוב, בתנאים טובים, או זה באמת בדיקה כאילו אישית שכל אחד עושה כל הזמן?

בדיקה אישית שכל אחד עושה כל הזמן, וכל הבדיקות האלה גם מתחברות יחד עד שתהיה לנו הסכמה כללית.

שאלה: למה כתוב נוטה לקו ימין, הרי זה ללכת בדיוק בימין ומדי פעם מכניסים דעת כדי להסביר את הקו הזה?

אני נוסע בכביש, וכשאני נוסע בכביש אני נוסע כמה שיותר קרוב לשוליים ולא באמצע הכביש. מה זאת אומרת נוטה לקו ימין? אני צריך תמיד לקבל את קו שמאל בחשבון, אבל יחד עם זה שאני מקבל את השמאל בחשבון, אני נמצא בקו ימין, זה נקרא נוטה לימין. אבל אני לוקח בחשבון את השמאל, אני לא סוגר את העיניים אחרת זו לא תהיה אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: התחלת את השיעור מזה שאמרת שהיית מופתע שדיברת עם איזה אדם על זה שעד דרגת אמונה למעלה מהדעת אין פעולות אצל האדם. תמיד יש כזה מעצור, שאם אתה נמצא במציאות שהיא אוטומטית לגמרי ואין שם בכלל שום פעולה, שום מעשה שלי, אני לא קיים. אז מהי אותה נקודה שממנה ניתן שהמחשב שפועל כמעט אוטומטית, ינוע לכיוון הנכון? מאיפה אפשר לקחת את זה, מה המקום הזה? או שזו פשוט מתנה מלמעלה, יקרה או לא יקרה.

אנחנו צריכים להבדיל בין הדברים שאנחנו אומרים בעולם הגשמי ובעולם הרוחני. גם בעולם הגשמי יש פעולות אבל הן לא רוחניות, לא עצמאיות, אלא אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו שהבורא ברא. ובתוך האגו הזה אנחנו בוחרים, זה יותר וזה פחות, זה כדאי, זה לא כדאי וכן הלאה. לכן על העבודות האלה אין לנו בדיוק שכר ועונש, כי אני נמצא בזה, ומשתמש בכל האגו שהוא ברא בי.

מה שאינו כן, אם אני לוקח את העבודה שלי ברמה הזאת, במישור הגשמי, ומשתדל לעלות למעלה ממנה לרמה הרוחנית, שם אני כבר נמצא במצב שאני רכשתי את המדרגה. היא שלי, אני עובד נגד הטבע שהבורא ברא, ואז על זה אני מקבל או שכר או עונש ממש, וזה ביד, מקבל כעובדה, מקבל במקום.

מה שאינו כן, בעולם הזה, אז יש לי רווח בתוך האגו יותר או פחות. אבל לפני שאנחנו רוכשים את מדרגת האמונה למעלה מהדעת, אנחנו נמצאים כמה שנים לפעמים בתוך המדרגה שנקראת דעת. ואז אנחנו כאילו רוצים לצאת, אבל לא יודעים, אנחנו לא מרגישים מה זה כוח האמונה. והעבודה הזאת כולה תלויה בעשירייה. כשאנחנו נמצאים בעשירייה אנחנו מזמינים על עצמנו את המאור המחזיר למוטב, והוא מביא לנו את כוח האמונה, ואז אנחנו מהר מאוד עולים מהדעת, לאמונה למעלה מהדעת, מהאגו, מכוח הקבלה לכוח השפעה.

שאלה: חשבתי על השאלה ששאלת עכשיו. כמו שאני רואה ושומע מהחברים, האפשרויות לחיבור בצורה הזאת רק גדלו, ואפילו אנחנו רואים כמות יותר גדולה של תלמידים בקמפוס. אז יש לי כזאת מחשבה, אולי נעשה כנס בכזאת צורה? זה יכול להיות כנס מאוד גלובלי.

אני לא מתנגד לעשות כנס וירטואלי. צריכים לחשוב, להכין אותו, אני לא יודע איך לעשות את זה. אני חושב שאתם צריכים לכתוב ולשלוח למייל.

קריין: יש את הכתובת של בורד וורלד כלי (boardworldkli@gmail.com) לשם אפשר גם לשלוח את התשובות על השאלה ששאלת, מה מעדיפים.

כן, מה מעדיפים, או ללמוד כך כמו שעכשיו החבר ממולדובה עכשיו גם אמר, שיש הרבה יותר חברים שמשתתפים לעומת מה שהיה קודם. או שזה בגלל הקורונה או זה בגלל שבכל זאת אדם קם בבית ניגש למחשב, פותח אותו, אין לו שום בעיה, הוא לא צריך להגיע לאן שהוא ולפתוח מרכז וזה גשם, חורף, לא יודע מה, וזמן וכן הלאה.

אז יכול להיות שזה יותר כדאי ויכול להיות שלא, שיש בכל זאת מקום מיוחד משותף לכולם שאנחנו יכולים לבוא אליו תמיד. או שאנחנו נצטרך לשכור איזה מקום פעם בכמה חודשים לעשות שם איזו ישיבה לא וירטואלית אלא ישיבת חברים "גופנית" מה שנקרא. אני לא יודע אבל תכתבו מה שאתם חושבים בקשר ללימוד וירטואלי או לימוד גשמי, וגם בקשר לכנס איך לעשות אותו. אני לא יודע לא מבין בזה כל כך איך אפשר, ונעשה, תחשבו על זה, זה כדאי, זה כדאי מאוד.

תלמיד: רציתי להגיד שאולי ירצו לעשות את זה בצורה שונה של סקר, אז נחכה לסיום השיעור שם הם יגידו לנו בדיוק איך לעשות את זה.

ודאי, אני רק קצת מעורר את העניין ולא יותר.

שאלה: האם העבודה למעלה מהדעת היא תנאי או תוצאה?

האפשרות לעבוד למעלה מהדעת היא תוצאה ממאמצים רבים של האדם שהשקיע בקבוצה, בחברה, בכל מיני מאמצים בלימוד, בכל דבר. ואחרי כמה שנים הוא מגיע למצב שהוא מתחיל להרגיש, להבין, מה זה אמונה למעלה מהדעת, עד כמה שהוא בונה אותה נגד הדעת. למעלה זה נקרא ש"למרות הדעת הוא מעלה את עצמו לדרגת האמונה" זאת אומרת הוא נמצא בהשפעה בניגוד לאגו שלו, הפוך מהאגו שלו הוא רוצה לעשות פעולה.

שאלה: לגבי העבודה מעל הדעת בקו ימין אמרת שצריך להימצא בעת ובעונה אחת גם בקו ימין ולא להשמיד את קו שמאל, איך ניתן לעשות כזה דבר? אני מרגיש את עצמי או שאני נכלל בחברים בעשירייה מעל כל הניגודים והסתירות ואז אני מרגיש את החברים ולא מרגיש את הסתירות, או שאני מרגיש את הסתירות. איך ניתן להיות גם בזה וגם בזה ביחד?

כדי להיות באמונה למעלה מהדעת זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" שיש לך דעת ואתה נמצא באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת אתה צריך להיות בשתי רמות, אז אתה צריך להרגיש גם את זה וגם את זה, תנסה, אלה תרגילים ותרגילים ואתה תתחיל.

ילדים הם או אוהבים או שונאים, או בוכה או צוחק. אדם שמתגבר יותר מילד אז אצלו גם הצחוק יכול להיות עם הבכי קצת בפנים וההפך גם כן. כל המצבים מתחילים להיות מעורבים, יוצאים זה מזה. אז אמונה למעלה מהדעת זה התוצאה שקשורים יחד אבל אני מעדיף להיות בהשפעה למעלה מכוח הקבלה שלי, ובלי כוח הקבלה אני לא יכול להיות בהשפעה.

שאלה: אנחנו מדברים על אופן של אימפולס שאני נמצא או בזה או בזה, או אנחנו מדברים על מגמה?

אני לא יכול לענות לך. אתה תרגיש אז זה, ועל זה כתוב "טעמו וראו כי טוב השם" אי אפשר להסביר, רוחניות אי אפשר להסביר. מתקדמים לזה מדברים סביב זה, אבל ממש איך שזה קורה אני לא יכול להגיד.

שאלה: מה הקשר בין מידת המאמץ להשגת האמונה? זה נראה שבצורה וירטואלית אנחנו משקיעים פחות מאמצים ממקודם.

זה לא נכון, אנחנו נצטרך לתת יגיעה בהתאם להשגת האמונה, זה לא יהיה פחות אלא כמו שצריך אל תדאג. ברוחניות אתה תצטרך לתת את כל היגיעה הנדרשת להשגת הכוח הרוחני.

שאלה: מה הם העונשים והמתנות שבמצב של אמונה מעל הדעת?

בדרך נראה, אני לא יכול להגיד. אלה דברים שצריכים להרגיש, צריכים להרגיש אותם עד אז אי אפשר לדבר על זה.

קריין: קטע מספר 48, מתוך רב"ש א', מאמר "על משכבי בלילות".

"כתוב "אביו נותן את הלובן", ששלימות נקרא "לבן", שאין שם שום ליכלוך [...] שע"י זה הוא מקבל התרוממות הרוח, משום שהוא דבוק בהשלם, היינו בהבורא. ומה שהוא נותן, צריכים להאמין, שהוא שלימות. ושלימות משלים את האדם, שירגיש שגם הוא שלם. וממילא הוא לוקח מזה מזונות, שיוכל לחיות ולהתקיים, שיהיה לו כח אח"כ לעבוד עבודת הקודש [...] אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים דהשפעה".

ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן את החסרונות שלו. וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע להמטרה.

ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה שיש לו בעניני "מוחא וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על הטבע שלו. לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד ולד."

(הרב"ש. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)

אני לא יודע מה להוסיף כאן, הוא מסביר כל כך יפה. זאת אומרת יש שני כוחות, כוח אחד שמביא לנו הרגשת השלמות, כוח שני מביא לנו כביכול הרגשת החיסרון ואנחנו צריכים לקבוע בין שניהם את הקו שלנו.

שאלה: כשאדם מרגיש שאין לו כוחות, שהוא תלוי באגו שלו ואין לו יכולת לעבוד למעלה מהדעת, האם הוא צריך פשוט להתפלל, לבקש מהבורא שייתן לו את הכלי הזה, או שהוא צריך להסכים עם המצב הזה שהוא קיבל ובהסכמה הזאת זה הכלי למעלה מהדעת?

כשלאדם אין כוחות, הוא לא יודע מה לעשות בדיוק, זה הזמן שהוא צריך ליפול לתוך הכלי, לתוך הקבוצה, העשירייה. לבקש מהבורא שהבורא ייתן לו כוח פשוט ליפול מה שלא יהיה, ואז בצורה כזאת הוא יתקדם. אין כוחות גם את זה נותנים מלמעלה, כל מצב ומצב עד עד הדיוק האחרון, הכול ניתן מלמעלה וכנראה שמהמצב הזה דורשים מהאדם שהוא יפעל.

אין רגע אחד שיוצא משליטת הבורא ואם אדם מרגיש כך שאין לו כוחות ואין לו שכל ואין לו כלום זה הזמן לזרוק את עצמו לתוך העשירייה ולהיות שם ממש מעורב בין החברים בצורה כזאת שהוא בעצמו כאילו לא קיים, הוא מוכן לעזור להם בכל דבר להיות שקוע בתוך החברה.

תלמיד: אם אפשר לשאול עוד על מצב הפוך, שאתה מרגיש שהאגו שלך מאוד פעיל הוא מתנגד בצורה אקטיבית, ושמתי לב שיש פה שני מצבים או שאתה חסר כוחות או שהאגו שלך מתנגד בצורה מאוד תקיפה הוא רוצה לקחת אותך לצד לא נותן לך לעשות פעולות, מתנגד, מבקר, במצבים האלה מה אני צריך לעשות כאשר אני מרגיש שהכוח הזה פועל נגיד, איפה שם העבודה מעל מהדעת?

בזמן שאני מרגיש שהאגו שולט עלי אני חייב להתחיל את הפעולה שלי מזה שאני משקיע את עצמי בקבוצה, פשוט נעלם שם ואז מתוך זה שאני דבוק לקבוצה מתחיל לעבוד. אין לי מצב שאני נמצא בחיבור עם הבורא אלא אם כן כמה שאני מסוגל לתאר לעצמי שאני נמצא במרכז העשירייה שם נמצא הבורא.

שאלה: לחדד עוד את הנושא הזה, מה ההבדל העקרוני בין קבוצת פושעים שהולכים למשימה מורכבת והם סומכים אחד על השני לעומת כשיש ביטחון בבורא? מה ההבדל ביניהם שגם סומכים על הבורא לבין העבודה שלנו, איפה הנקודה הזאת של ההבדל?

ההבדל בין קבוצת פושעים לקבוצה שלנו במטרה, במטרה. אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא שכוללת גם את העבודה הזאת לעשות נחת רוח לבריות, מאהבת הבריות להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן הפושעים שהולכים אמנם ביניהם יש חיבור ואפשר להגיד אהבה, מסירות אבל זה לא לטובת הבריות ולא לטובת הבורא.

לכן בצורה חיצונה רואים שהם דבוקים זה לזה ובאמת יש ביניהם קשר יפה וטוב אבל המטרת הקשר היא לגמרי פסולה.

(סוף השיעור)