שיעור בוקר 27.02.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 11.04.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/c/F5S6XFgH?activeTab=downloads&mediaType=video

"מתקשרים לעשירייה אחת" - קטעים נבחרים מהמקורות

הבורא שברא את הרצון לקבל יש מאין, הוא סידר לו כל מיני תנאים כדי שהרצון לקבל הזה יהיה נברא. נברא נקרא שהוא יהיה הפוך מהבורא, מצד אחד, ומצד שני שהוא יהיה נברא שלם, זאת אומרת שיוכל להשיג את שלמות הבורא ולהיות באותה השלמות. אחרת הבורא לא יכול לעשות, כי מתוך שלמותו, מה שהוא עושה, הוא עושה דבר שלם. אומנם השלמות הזאת היא מתגלה לנו במשך הזמן, בפעולות הנמשכות, ואנחנו לא רואים מקצה לקצה איפה זה נגמר ומה תהיה התוצאה, אבל אנחנו צריכים להאמין למקובלים שכך הכול מסודר. לכן באותו רצון לקבל שהבורא ברא, מלכתחילה כשהוא ברא הוא ברא את הרצון לקבל מתוך המטרה שלו, להביא את הרצון לקבל להזדהות, לאותה התכונה כמו שהוא בעצמו. לכן בתוך הרצון לקבל הנברא, נמצאת השתוקקות, נטייה להגיע לגילוי הבורא, לדרגת הבורא, לתפיסה, לחיבור עם הבורא, בכל מיני מידות ואופנים בכל נברא ונברא.

כי הרצון לקבל שהבורא ברא הוא עובר שבירה, וכל הרצונות מתחילים להרגיש כוח הפוך מהבורא, רצון לקבל. אנחנו צריכים לגלות אותם, ולגלות שבאמת המצב האמיתי שלנו הוא לחזור לאותו מצב כמו שהיינו לפני השבירה, כמו שאנחנו באמת, ונמצאים בשורש שלנו. שקיים רק הכוח העליון הזה ובו אנחנו קיימים, אנחנו לא יוצאים ממנו כי לא קיים שום דבר חוץ ממנו. ומה שנראה לנו, מתואר בנו שאנחנו נמצאים מחוצה לו, הפוכים ממנו, או שבכלל הוא לא קיים ואנחנו בעצמנו קיימים בצורה מאוד מוזרה, שלא יודעים מהי הצורה הזאת, זה הכול נדמה לנו בינתיים כדי שאנחנו בעצמנו נגלה את הרצון, הנחיצות, ההכרחיות לחזור להתייחד בבורא.

הרצון שהבורא ברא, שקיים כביכול מחוצה לו, הרצון הזה נקרא "נשמה". ובאמת חוץ מהבורא והרצון שהוא ברא, הנשמה הזאת, לא קיים שום דבר. ואנחנו כחלקי הנשמה מרגישים את עצמנו שכל אחד קיים בנפרד, שלא חשוב לי מה קורה עם האחרים, אני יכול להתעניין בהם רק במידה שאני מרגיש שאני תלוי בהם. במידה שאני לא תלוי בהם, לא יכול להיות שיתעורר בי איזה רצון, איזו מחשבה עליהם, הם לא קיימים. עד כדי כך הם לא קיימים, שאנחנו לא מרגישים, לא זוכרים. אנחנו לא יכולים לקבל בחשבון את כל האחרים, כי אם אני ברצון שלי לא מרגיש תלות בהם אז הם לא קיימים, קיים רק מה שמתגלה ברצון. את הרצון הזה אנחנו צריכים לתקן כדי לחזור לכלי שלם, להתכלל עם כולם וכך להרגיש את הבורא בצורה השלמה. זו העבודה שלנו.

לכן החכמה הזאת, השיטה הזאת היא נקראת חכמת הקבלה, איך אנחנו מקבלים, מגלים את המציאות האמיתית, מחברים את כל החלקים שלה יחד. ובהתאם לזה, בכל החלקים האלה שהיו נפרדים, שבורים, מרוחקים זה מזה, וככל שהם עכשיו על ידי המאמצים שלנו מתחברים, אנחנו מגלים בהם אור, כוח שממלא אותם. הבורא שברא את הרצון לקבל, יחד עם הרצון הוא כביכול נשבר בתפיסה שלנו עד כדי כך שלא נמצא, ואנחנו מרגישים אותו רק ככוח החיות שלי. וככל שאנחנו משתדלים בחזרה לחבר את החלקים האלו, בהתאם לזה אנחנו יכולים לגלות את הבורא בצורה יותר ויותר אמיתית, קובעת, קיימת, בכל מיני אופנים.

הרצון שהבורא ברא ומילא אותו בעצמו, בכל האור שלו, בכל הכוח שלו, נקרא "נשמת אדם הראשון", הוא "אדם הראשון", הוא "אדם" כי הוא דומה לבורא. ואחר כך הוא עובר כל מיני מצבים, הרצון הזה, מתחלק, נשבר, החלקים מתרחקים ועוברים כל מיני שינויים פנימיים, והחלקים האלה נקראים נשמות בני אדם.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שמטרת הבריאה היא, שאנחנו מאותה נשמה שהבורא ברא שנקראת אדם או אדם הראשון שנשברה לחלקים, ואנחנו החלקים האלו, אנחנו צריכים להשתדל לאסוף את עצמנו שוב למערכת אדם אחד. זה נקרא להיות תלויים זה בזה בצורה שלמה, ולהתחבר עד כדי כך, שאנחנו נהיה לפי הרצון שלנו, לפי הכלי, התכונות שלנו, דומים לבורא לגמרי. בהתאם לזה, כמה שאנחנו משתדלים, מצליחים להתחבר, אנחנו נרגיש בתוכנו שהבורא נכנס ושורה בנו. ואז מרגישים בזה דבקות של כוח ההשפעה, הבורא, בכוח הקבלה שלנו, הנבראים.

קריין: קטע מס' 1, כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

שאלה: איך אפשר להרגיש את החסרונות שלנו על ידי זה שמשלבים אותם לרצון אחד?

אנחנו כך מתחברים. גם בטכניקה, גם במחשבים אנחנו מבינים, שאם אנחנו מחברים יותר ויותר תאים של זיכרון, אנחנו יכולים להרכיב תוכנה יותר מתקדמת. אם הרבה אנשים, אפילו זרים, אבל מתחברים יחד, יש להם יותר יכולת להבין, לבדוק, לאתר את הדברים. חיבור הוא תמיד מביא להעלאת דרגת ההרגשה והבירור. כך אנחנו מתחברים. זה בעולם שלנו.

בעולם הרוחני, זאת אומרת ברוחניות, העניין הוא שאנחנו צריכים להתחבר ברצונות שלנו. אנחנו לא יכולים לעשות מהרצונות רצון אחד. אלא השבירה הייתה והשבירה נמצאת והיא נשארת, ואפילו שאנחנו מתקנים אותה, אנחנו רק מתקנים. זאת אומרת, כל אותם השברים וההבדלים שנעשו, ריחוק בין חלק לחלק בנשמת אדם הראשון, כשנשברה כל המערכת, זאת אומרת רצון אחד להרבה מאוד רצונות זרים, הם נשארים זרים. ומעל המצב הזה שהם כולם זרים, רחוקים, שונים, אנחנו מחברים אותם יחד, וזו העבודה שלנו. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לחזור לאותה מערכת של אדם כמו שהייתה לפני השבירה, אלא "כאילו" כמו שהיא לפני השבירה. אנחנו מתקנים לגמרי את השבירה, וכל החלקים השבורים שהם היו רחוקים ושונים ושנואים הם נשארים בצורה כזאת, ואנחנו מרכיבים קשרים מעליהם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

ואז יש לנו מזה כלי בעוצמה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה לפני השבירה. כי אנחנו מקבלים בחשבון גם את כל השבירות הללו, וגם את כל התיקונים מעליהן, ולכן כל השוני, הניגודיות שהתגלו בזמן השבירה, אנחנו לוקחים את זה כרצון לקבל המוגבר, ובכל זאת מעליו, מעל כל השוני שיש בין החלקים שלו, שנאה, דחייה, אנחנו עושים קשרים, חיבורים. ואז ברצון לקבל המתוקן הזה אנחנו יכולים להרגיש את הבורא במלואו, את הכוח העליון כמו שהוא, את האור העליון בצורה שהוא ממש נרנח"י, זאת אומרת בכל האופנים שלו.

מה הרווחנו מכל התהליך הזה שהייתה נשמה אחת, נשברה, האור הסתלק ממנה ואנחנו מגיעים בחזרה לחיבור של כל החלקים האלו? שבזה שהשבירה נמצאת ואנחנו מרכיבים חיבורים למעלה מהשבירה, אנחנו לוקחים את כל אותה עביות, אותה שנאה, אותו האגו שהתגלה בשבירה, ועליהם אנחנו עושים תיקונים. זאת אומרת הרצון לקבל שלנו הוא נעשה גדול מאוד על ידי השבירה, ואנחנו לא מוחקים אותו ולא רוצים לעשות ממנו שום דבר, רק לכסות מעליו את החיבור בינינו. ואז יוצא שעוצמת החיבור שיש לנו אחרי התיקונים, העוצמה הזאת כתוב שהיא "פי תר"ך פעמים", זה מספר כזה מאוד מאוד גדול, שאנחנו משיגים חיבורים כאלו. ואז במספר החלקים השבורים ובחיבורים שביניהם, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לאתר בכל החלקים השבורים והמורכבים שוב, המתוקנים שוב, את הבורא, אנחנו יכולים להרגיש אותו במלואו בתוך הרצון שלנו. אנחנו מגיעים ליכולת בתוך הרצון השבור והמורכב בחזרה משני המצבים ההפוכים האלה, להכיר את הכוח העליון, מדבר והיפוכו.

שאלה: בחיבור שלנו בעשירייה אנחנו מדברים על כך שבתוך החיבור אפשר לקלוט את הנשמה, את אדם הראשון. מה ההבדל בין החיבור בינינו לבין החיבור בנשמת אדם הראשון?

אדם הראשון זה כלי לפני השבירה. זה פשוט רצון אחד, הומוגני, שלא התחלק לחלקים. ואנחנו כבר רצונות גדולים, שהם גדלו כך על ידי האור שנכנס לתוך הרצון, שבר אותו להרבה חלקים, התגלה בו בצורה כזאת, ולכן החלקים האלה הם הפוכים, הם שבורים, וכך אנחנו משיגים אותו.

תלמיד: איך לתאר את המצב שאליו עלינו להשתוקק? אנחנו מתחברים בינינו, אבל החיבור הזה עדיין לא מספיק כדי באמת להידמות למערכת הזאת.

אנחנו צריכים להשתדל להרכיב את עצמנו בצורה כזאת שלא יהיה הבדל בין כולנו, שכולנו נרגיש שאנחנו חלקי מערכת אחת, וכל אחד פועל למען כל המערכת. כך אנחנו משיגים את הבורא אבל כשהוא פועל כבר בכל המערכת על ידי המאמצים שלנו, ובכמה שאנחנו מתאמצים להחזיק את המערכת כמערכת אחת, אנחנו מגלים אותו בעוצמה יותר גדולה.

בורא זה נקרא "בוא וראה". "בוא", זאת אומרת תבוא, ו"ראה" זה תראה, תגלה למה שאתה הגעת. זאת אומרת הבורא זה לא משהו שנמצא מחוצה לנו, זה מה שאנחנו משיגים מהאור העליון בתוך הכלי. ולכן אנחנו עושים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זה מה שאנחנו מגלים דווקא על ידי השבירה, על ידי הניגודים שבנו, אנחנו מגלים יותר ויותר תנאים שבלחבר אותם בכל מיני צורות אנחנו משיגים הרבה מאוד הבחנות שבסך הכול מהן אנחנו מרגישים, מבינים את הבורא.

שאלה: מה הוא הכלי הזה של אדם הראשון שהיה כרצון אחיד, ולמה היה מכוון כדי שאנחנו בעבודה בינינו נוכל להידמות לאותו רצון?

אדם הראשון לפני השבירה זה נקרא רצון לקבל מאוד קטן, כמו נגיד תינוק שנולד שלא חושב על שום דבר, חוץ מזה שהוא קיים ובו נמצא כוח החיות. כך האדם הראשון לפני השבירה. המצב הזה שהבורא מילא אותו ולא היה שום הבדל בין האדם, בין הרצון הזה, לבורא כי הוא נמצא כולו בשליטת הבורא, המצב הזה נקרא "גן עדן". גן עדן זה כמו נגיד תינוק שנמצא בידיים של אימא ומקבל ממנה כל מה שהוא צריך, זה נקרא "גן עדן" בשבילו, מה הוא צריך יותר. זה המצב כביכול שהיינו בו בתחילת הבריאה.

ואחר כך על ידי פעולות מיוחדות שעוד נלמד אותן, פתאום נרגיש שהתעורר רצון לקבל אגואיסטי גדול, והרצון הזה מתחיל לתת לנו הרגשה שאנחנו שונים, שכולנו מורכבים מהרבה חלקים, שהכוח שממלא אותנו בהתאם לזה הוא לא כוח אחד אלא הרבה חלקים זרים, שונים. כך אדם הראשון מתחיל להרגיש על ידי הגברת הרצון שבו, שהוא כלול מהרבה חלקים, זה נקרא שבירה. וכל זה מחויב שיקרה כדי לתת לאדם הראשון, לאותה מערכת מורכבת, משוכללת, יכולת מתוך הניגודים שבה, ככול שהחלקים הפוכים או מחוברים, ככול שיהיו בניגוד וחיבור, לגלות את הכוח העליון.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שעלינו להתחבר ברצונות ואחר כך אמרת שלאדם הראשון הייתה אחידות ברצון, היה לו רצון אחיד. מה זה רצון אחיד אם לכל אחד מאיתנו יש הבדל ברצונות אחרי השבירה, איך יכולים להגיע לתכונת האחידות?

אנחנו לא יודעים מה אתה קורא. פשוט היו רצונות לא מפותחים ולכן הם לא היו כל כך מנוגדים זה לזה, זה היה רצון אחד. ואחר כך, במידה שהרצון לקבל הזה גדל והוא גדל על ידי המאור שמאיר עליו, הוא מתחיל להרגיש שיש לו כל מיני חלקים, והחלקים האלה הם זרים, שלכל חלק וחלק מהרצון יש רצון משלו, שונה מאוד מהאחרים. ואז הם מתחילים להרגיש ביניהם הבחנות יותר גדולות, ריחוק וכן הלאה. אתה מבין מה קורה בין קבוצת אנשים פרימיטיביים, פשוטים, שהם כגוף אחד, אין בהם כל כך שוני, ואם אתה לוקח את האנשים האלו ומתחיל לגדל, לחנך אותם, למלאות אותם בכל מיני חכמות, בכל מיני אבחנות, הם מתחילים להיות מאוד שונים, כל אחד מאוד שונה מהשני. הכול תלוי בעוצמה ובטיב הרצון שיש בכל אחד ואחד. זה מה שקורה בחלקים האלה.

האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל הפשוט, לאט לאט מגדל את הרצונות, את הרצון הזה, בכל אחד ואחד בצורה שונה, לפי אותו שורש שיש בכל רצון ורצון. איך נעשו בעולם שלנו כל כך הרבה חלקים על פני כדור הארץ? דומם, צומח, חי, בני אדם ובכל אחד ואחד אתה יודע כמה סוגים יש? מיליוני סוגים. כמה סוגים יש לך במינרלים ובכל מיני צורות החי בכל מיני רמות, מאיפה זה מגיע? זה מגיע מהאור הפועל על הרצון. מפני שיש שינויים ברצון, אז אותו אור עליון אפילו שהוא אחד, פועל על כל הרצונות האלה בצורה שונה בכל אחד. כך אנחנו מבינים שהתפתח אפילו הטבע שלנו על פני כדור הארץ. אבל קודם זה לא היה כך, היה הרבה יותר פשוט, פרימיטיבי בחלקים הדומים זה לזה.

תלמיד: בסופו של דבר כמו שאמרת, עלינו שוב להידמות ולהפוך למערכת אחת של מערכת האדם. האם המערכת הזאת תהיה דומה בפשטות שלה למערכת הראשונה של האדם או שהיא תהיה בדרגה אחרת לגמרי?

מערכת האדם שאנחנו מגיעים אליה, היא לא כמו המערכת הראשונה, המערכת הראשונה הייתה פשוטה, אחידה מפני שלא היה בה ריבוי רצונות, ריבוי הבחנות. זה היה נגיד כמו תא ראשון, או כמו תינוק קטן שאין לו שום הבחנות כלפי עצמו. ומה שיקרה איתנו הוא שנקבל הרבה הבחנות בצורות מנוגדות, בזה שאנחנו דוחים, שונאים זה את זה, ובזה שאנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו רחוקים זה מזה, נגלה יחד עם זה את החיבור בינינו, מה שנגלה הוא, ניגוד גדול ביותר ובהתאם לזה חיבור גדול ביותר. וזה בעצם השוני מהמצב הראשון, שבו לא היה ניתוק, ניגוד, ולא היה חיבור, ואצלנו כן יש. לכן במצבים האלו, בין כל המצבים שמגלים לנו ניתוק לכל המצבים שמגלים לנו חיבור, בין שני אלה אנחנו מגלים את הבורא שממנו מגיעים שני הכוחות המנוגדים האלה, כוח ניתוק וכוח חיבור, ולכן אנחנו אומרים "בורא", "בוא וראה". עושה אור ובורא את החושך.

.

שאלה: לא ברור לי למה הבורא ברא מהשבירה של נשמת אדם הראשון, בהרכבה שלו, את השיטה הזו שמשאירה את האפשרות רק למעט אנשים להצליח, וכל השאר נשארים כל החיים שלהם בלי למצוא את התשובה הזאת?

אומנם זה עדיין לא שייך לסדר ההסבר אבל אני אענה לך. אנחנו נמצאים בהתפתחות הרצונות, ובהתפתחות הרצונות האלו, יש בינינו חלקים כאלה כמו בטבע הכללי, דומם, צומח, חי, מדבר, ולא כל החלקים האלה מתפתחים באותה צורה. גם בבני אדם אתה רואה, יש בני אדם שמתפתחים יותר ויש כאלה שמתפתחים פחות. יש בני אדם שכבר התפתחו לפני אלפי שנים בציוויליזציה שלהם, בהתקשרות, וכן הלאה, ויש כאלה שרק עכשיו מתחילים להתעורר להתפתחות גשמית, ומי יודע מתי תבוא ההתפתחות הרוחנית.

זאת אומרת, יש פה תוכנית. את התוכנית הזאת אנחנו לא מכירים כי אנחנו בכלל לא יודעים איפה אנחנו נמצאים ומה עושים. אבל לאט לאט במידה שנתקדם, נראה איך זה עובד. לכן אל תחשוב שיש כאן איזה [הבדל], אומנם נראה לנו שאלו מתפתחים יותר ואלו פחות, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים לאותה התוצאה. ובדור האחרון שבו אנחנו נמצאים עכשיו, כולנו מקבלים אותה תוצאה. אתה יכול להגיד "איך יכול להיות שלאנשים שפעלו עבור כל ההתפתחות האנושית ולאנשים שלא עשו כלום, תהיה תוצאה אחת?", כי הם לא אשמים בזה, הכול נובע מתוך הרשימות שיש בכל אדם, שיש בכל אומה, בכל קבוצה, ובכל ציוויליזציה. ולכן אנחנו צריכים רק להתקדם לפי מה שמתעורר בנו, ובסופו של דבר למרות זאת, כל אחד וכולם יחד מגיעים לתוצאה אחת, שהבורא ישרה בכולנו יחד בעוצמה שווה, ולא יהיה הבדל בין כולם. מפני שאנחנו כולנו שייכים למערכת אחת, לרצון אחד, אז יש הבדלים בדרך אבל אין הבדלים בסוף.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאם אני לא מרגיש תלות במשהו, אז זה לא קיים אצלי ברצון, אני לא מבחין בזה, אני לא רואה את זה. אם אני מסתכל על העשירייה, על החברים, אז אני לא מרגיש שאני תלוי בהם. באילו רצונות אני יכול להרגיש את התלות הזאת שאני תלוי בהם טוטאלית?

אתה צריך להתקדם הלאה, ולהרגיש שבסופו של דבר למרות שלא חשבת קודם, מתגלה לך שאתה תלוי בקבוצה, זה בערך. אחר כך תתחיל להרגיש שהרצון שלך, שאתה מגלה את הבורא, לא נמצא בך, אלא זה הרצון המשותף של הקבוצה. וכל אחד ואחד נמצא ברצון הזה, במידה שאתם מסוגלים להתחבר. ובהתאם לזה, אתם מתחילים להשיג את הבורא, שמתחלק לחלקים בתפיסה שלכם, כי אתם רוצים להתחבר אבל מתחברים בצורה חלקית, עד שאתם יכולים להתחבר עד כדי כך, שהרצונות שלהם מתחילים להתמזג ולהביא לכם תוצאה אחת. ואז הבורא יתגלה שם כאור אחד פשוט, הממלא את כל הרצון, שנקרא "ממלא את כל המציאות". ואז ההבדל בין זה שאתם שבורים ביסודכם, לזה שעכשיו הגעתם במאמץ שלכם לחיבור ולגילוי אור אחד, יהיה ההבדל בין הכלי לאור, והוא ייתן לכם עוצמה ועומק בהשגת הכוח עליון.

שאלה: מה החטא של עץ הדעת?

זה שהוא רצה לקבל את האור שמילא את הכלי, על מנת לקבל, לא יותר. יש לנו רק חטא אחד, זה על מנת לקבל, ויש רק מצווה אחת, זה על מנת להשפיע. אין יותר, הכול מאוד פשוט, או אחד או אפס.

תלמיד: נראה שבפעולה הזאת דווקא התחיל התיקון האמיתי. אז למה זה חטא?

לא, זה לפי הפעולה. לפי הפעולה שהוא קיבל על מנת לקבל את האור העליון שהיה נמצא בו, זה נקרא "חטא", שהוא עשה פעולה שהיא הפוכה מהבורא.

תלמיד: חטא זה הכרת הרע?

זה עוד לא הכרת הרע, אבל זה הפוך מהבורא ולכן זה נקרא "חטא".

שאלה: כשחבר כבר יודע שהוא תלוי בחברים והם תלויים בו, במה זה מחייב אותו, איך זה מחייב אותו לפעול?

אם הוא תלוי בחברים, הוא לא יכול להגיע לכוח העליון, להכרת הבורא, לתיקון הנשמה שלו, לחלק שלו במערכת אדם הראשון. אם הוא מבין את זה, אז הוא צריך לעשות פעולות, איך להתחבר איתם כדי להביא על החיבור ביניהם, לא על עצמו, ולא על האחרים, אנחנו לא צריכים לתקן את הרצונות שבכל אחד, אנחנו צריכים לתקן את הקשרים המקולקלים שבינינו, את זה צריכים לתקן. ואת זה באמת צריכים להבין, כמה שהרצונות שלנו צריכים תיקון. במה בדיוק? בקשר בינינו, לא בכל אחד ואחד. וכך צריכים להסתכל על כל אחד.

שאלה: מורגש שכוח השבירה הראשוני ממשיך ומתחזק בתאוצה והתפשטות רק בבני אדם במקום להיחלש ולסגת ולהיתקן. מתי יקרה ההיפוך מהתפשטות השבירה לכיוון של התכנסות ואיחוד?

כשאנחנו נתקן אותה. מה השאלה בכלל?

תלמיד: אבל מה חומר הדלק של התאוצה שממשיכה? למה זה לא היה כוח שבירה שנשבר, ואז עכשיו הוא מתכנס, למה זה מאיץ?

כוח השבירה מתגלה כלפינו במידה שאנחנו מתפתחים. וככל שאנחנו נפתח רצון ונטייה לחיבור, כך אנחנו נגלה עד כמה השבירה עברה לעומק של היחסים בינינו, ואנחנו נגלה אותה יותר. אנחנו רואים את זה גם בהתפתחות האנושית, ככל שאנחנו מתחברים, מתקרבים בנטייה יותר גדולה, כך אנחנו מרגישים את עצמנו שבורים יותר. זה ברור ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

ועד שאנחנו נגלה את כל הרצון הגדול והשבור, ואת כל הצורות שלו, אנחנו לא נוכל לתקן אותו. וכל התיקונים שאנחנו עכשיו משתדלים לעשות, זה רק כדי לתת לנו אפשרות לגלות את השבירה יותר לעומק, זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כל מי שמשתדל ומגיע להבנה, להכרה יותר גדולה בבריאה, רואה את הבריאה עוד יותר שבורה אבל הוא מסוגל להרגיש את זה, להחזיק את זה.

שאלה: האם "נשמתו" שהוא מחלק לשישים ריבוא נשמות, זו העשירייה? ומה זה המספר הזה בעצם, אם אפשר לדעת. ושאלה שנייה, אמרת בפתיחה שהרצונות שלנו מאוד התפתחו היום והם מאוד מפותחים, האם בגלל זה אתה אומר כל הזמן שאנחנו הדור האחרון וזה הזמן שלנו להגיע לתיקון אדם הראשון, לרצון אדם הראשון?

אנחנו מתפתחים בזה שאנחנו מגלים עד כמה אנחנו שבורים. בהתאם למאמץ שלנו לחיבור, אנחנו מגלים יותר ויותר כמה אנחנו לא מחוברים. ואז בדבר והיפוכו, בשני הצעדים הללו, ימין ושמאל, כך אנחנו נתקדם לגילוי השבירה במלואה, ולתיקון שלה. זאת התשובה על שתי השאלות.

קריין: קטע מספר 2. כותב בעל הסולם.

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר. ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת כאן בעל הסולם שוב מסביר לנו שנבראה רק נשמה אחת, רצון אחד. הרצון הזה אחר כך התרסק להרבה מאוד רצונות, וכל רצון ורצון שהתחלק מהאחרים, מרגיש את עצמו לגמרי לגמרי לא מחויב בכלום לאחרים אלא רוצה להשתמש באחרים כדי להיטיב לעצמו, אבל לא הפוך. ולכן הנטייה הזאת נקראת "אגו", שעם שבירת הנשמה לחלקים אז התגלה האגו, זאת אומרת הניגוד שביניהם שכל אחד דואג לעצמו, שכך הוא מרגיש את עצמו.

ואומנם זה התחלק, אומר בעל הסולם שאותה הנשמה, אותו האור העליון, נמצא בכל אחד ואחד בשלמות, שכל השבירה נעשתה כלפינו, כביכול שאנחנו רואים את זה שאנחנו מחולקים, שאנחנו רחוקים זה מזה, אבל באמת אנחנו רק צריכים לגלות עד כמה אנחנו נמצאים בכוח אחד, באור אחד, במערכת אחת. ולפי המאמצים שלנו אנחנו חוזרים בראיה שלנו, בהשגה שלנו, להיות באותה מערכת שהיא כלי אחד ואור אחד "הוא ושמו אחד" מה שנקרא.

שאלה: איך לדייק את החיבור בעבודה בינינו?

פשוט מאוד, שכולנו משתדלים להיות בכל רגע ורגע בחיינו מכוונים לחיבור בינינו ובמרכז החיבור בינינו לראות שם את המטרה הרצויה שלנו, את המצב הרצוי. אני רוצה להתקשר לחברים ולהיות איתם ברצון אחד כך שלא ארגיש שיש בינינו איזה הבדל, רצון אחד. כולנו שונים מאוד אבל זה לא מפריע לנו להתחבר ולהיות ברצון אחד, לגלות בינינו כוח השפעה הדדי שזה יקרא "בורא", "בוא-וראה", וכך להגיע לכלי אחד ואור אחד.

תלמיד: זה חשוב לשמור על השוני בינינו בעבודה, בהתפתחות?

לא, אנחנו לא צריכים לשמור על השוני, אנחנו צריכים לשמור רק על החיבור מעל השוני. אנחנו לא צריכים לבטל את השוני, לא לבטל את האגו, לא לבטל את השנאה, אנחנו צריכים מעל זה, בלי לשים לב לזה, למה שמפריד ומרחיק אותנו, אנחנו צריכים מעל זה לפרוש את כוח האהבה. זאת אומרת, אני מסתכל על החברים, אני רואה בהם הרבה מאוד תכונות, פעולות, רצונות, מחשבות, שאני לא אוהב אותם. אני שמח מזה שאני מגלה את זה, כי אני מקבל מזה שדה עבודה על פני כל הניגודים האלו שאני רואה בהם כלפי, כדי להתייחס אליהם בצורה שאני אוהב אותם ורוצה להיות מחובר אליהם יחד עם כל מה שמתגלה בהם, יחד עם זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

אני לא מחייב אותם לחשוב כמוני ובכלל להתקיים כמוני אלא יש לנו רק דבר אחד משותף שזה הבורא, שאותו, כשאנחנו יחד, דווקא בחיבור כזה שאף אחד לא מפריע לשני, אלא רק עוזר לו, אנחנו כך יכולים לגלות את הבורא.