שיעור בוקר 01.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 448, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות נ"ז-נ"ח

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 448. "הקדמה לספר הזהר", טור א', אות נ"ט.

אות נ"ז

"ומכאן תבין, את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן, בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה', שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל, משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת, עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור, היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים, בדרכם שלא יכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת, סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא, שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!"

שאלה: ואלו שלא עסקו, גם הם היו אמורים ללכת אחרי מישהו שכן ימשוך אותם.

כן.

תלמיד: ומה קרה שם, למה נכשל אותו אחד שלפניהם, למשוך אותם אחריו?

כי אין להם מנהיג, הם לא יכולים ללכת לבד.

תלמיד: אז פה הטענה היא כלפי אלו ששמטו את ידיהם, ולכאורה צריכה להיות טענה כלפי מי שהיה אמור למשוך אותם.

כן.

תלמיד: אז איפה בעצם הכשל האמיתי בזה שאנשים שומטים מידיהם את העסק בתורה?

שלא נמשכים לבורא.

תלמיד: כלומר, זו אחריות של כל אחד ואחד?

בעצם אפשר להגיד שכל אחד ואחד מקבל טיפת חיסרון ולא רוצה לפתח אותה.

תלמיד: כלומר, לכל אחד מאלף הסומים יש בכל זאת אחראיות מצידו, להימשך לבורא על פי אותו חיסרון שקיבל.

כן.

שאלה: מה זה אומר למשוך "אור שלם מא"ס ב"ה"?

כדי למלא את כל הרצון לקבל שהבורא ברא, אנחנו צריכים למשוך את אור אין סוף ושהוא ימלא את כל החיסרון, את כל הרצון.

תלמיד: בעל הסולם אומר שהם יכלו לעשות את זה ולא עשו.

כביכול, כן.

תלמיד: ומה איתנו, אנחנו יכולים לעשות משהו כזה, יכולים לעזור לך לעשות משהו כזה?

אנחנו נמצאים בינתיים באותו המשפט.

תלמיד: מה חסר לנו כקבוצה לעזור לך למשוך אור אין סוף?

לי?

תלמיד: כן.

אני בעצמי גם מגלה חוסר כוחות, חוסר אחריות לבצע פעולה כזאת.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להתקדם לזה אפילו קצת?

"איש את רעהו יעזורו", אי אפשר לדרוש מאדם אחד, אפילו שיהיה כמשה. קשה כאן להגיד, אבל אם כולנו היינו נמשכים להתקשרות בינינו ומההתקשרות בינינו, מהקשר בינינו נמשכים לבורא, היינו כן מצליחים במשהו להחזיר את השכינה למקומה.

שאלה: אבל בסוף הם צריכים ללכת אחרי אחד שרואה.

אם יש להם חיסרון.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שזה מאוד קשה, הזמן מתקדם ואנשים רק פחות ופחות בוטחים באחרים, סומכים על אחרים, כל אחד מרגיש שהוא המלך, הוא יודע הכי טוב. גם אם הוא מקבל מכות, מאוד קשה לו בסוף להגיע למה שאנחנו קוראים "אמונת חכמים". זה המכשול העיקרי כדי להתקדם למשהו.

אני לא ראיתי שאנשים היו פחות חכמים, וכולם נמשכו לאנשים גדולים שהיה להם יותר כוח. אבל נגיד שכן, אז מה?

תלמיד: אני אומר שהיו תקופות שאנשים הלכו אחרי מנהיג, היום לא נראה שיש אפילו את זה.

נכון.

תלמיד: אנשים מסתגרים יותר ויותר בקבוצות קטנות. איך באמת נלך אחרי המורה, אחרי המנהיג, איך אנשים יעשו כזה צעד?

היום אף אחד לא מתכופף כלפי אף אחד, אלא ההיפך, כל הזמן מחפשים איך להיות יותר גבוהים או לפחות לא פחות מאחרים.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב שהתנאי הוא באמת למצוא אחד שרואה. להגיד, אני עיוור, יש מישהו שרואה, אני אלך אחריו. או אפילו אם אני לא רואה אותו, אבל אני יכול למצוא עוד כמה אנשים שהם כבר הולכים אחריו.

לפי מה תדע שהוא גדול?

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים בסוף "הלב מרגיש".

לא, הלב זה לא מספיק.

תלמיד: לכן אני שואל, איך בסופו של דבר זה יקרה, כי אפילו המכות לא מקרבות את האדם.

בעל הסולם אומר "גם עובדי השי"ת, סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא, שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!"".

תלמיד: בעצם הוא אומר שאם יש סיכוי הוא תלוי בעובדי ה', אלו שמתוך הדור כבר החליטו לעשות איזשהו צעד, אנחנו, אנשים שהתחילו במשהו להתעורר, צריכים להיות אלו שמעוררים את האחרים.

גם מעוררים את עצמם ואת האחרים ואיכשהו מתקרבים לבורא ואפילו נמצאים עימו באיזה קשר ישיר בוא נגיד. נראה מה הוא כותב הלאה.

שאלה: טיפה לדייק מול מה אנחנו מרגישים לא טוב. בסך הכול אין משהו שקורה שהוא לא רצון הבורא.

לא, אל תגיד לי דברים שאין עליהם תשובה.

תלמיד: אני רוצה להגיד כדי להגיד את הדבר הבא. נראה לי שהקושי הוא רק בהכרה שלנו, בהרגשה שלנו, אין משהו רע במציאות, זו רק הפרשנות שלנו למציאות.

גם אל תגיד את זה. אתה מבין שאתה מביא לנו כביכול הוכחות שמוחקות לנו את כל השאלות להתקדמות.

שאלה: אמרת שלכל אחד נתנו קצת חיסרון לדבקות בבורא ולא פיתחו אותו. אם אני מבין נכון, כל אחד צריך באמת לרצות להגדיל כל הזמן את החיסרון שלו לבורא, ואת כל הדברים האחרים רק לשייך לזה, להשתמש במה שהבורא נתן לנו, רב, חברים, הכול, בשביל שנדבק אליו, שנפתח את החיסרון הזה שיהיה מאוד גדול, ואז כולנו פשוט נחבר את החסרונות שלנו כדי שנגיע לחיסרון מספיק גדול בשביל להזמין את האור שיתקן.

כן. רק שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה.

שאלה: נראה שבעל הסולם כותב ביקורת ומאשים את הנבראים, "סלקו את עצמם מחכמה זו". האם להאשים את הנבראים זה גם להאשים את הבורא?

אני לא יודע, הוא מדבר על הדורות הראשונים. קשה לנו לפנות אליהם ולדבר על הדברים האלה.

שאלה: איך בעל הסולם כותב שיש לו צער ובמקומות אחרים הוא כותב שאסור להיות עצוב, בצער?

גם זה וגם זה נמצא באדם בכל אדם ואדם וגם הוא בן אדם.

תלמיד: כשאני מקלל את הבורא ואת הבריאה הזאת שהוא ברא, אתה אומר לי, הכול טוב, אין עוד מלבדו, הכול זהב ורק אתה עיוור. האם לבעל הסולם מותר להגיד את זה?

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל מה זה משנה? האם בזה אתה משנה את המציאות או לפחות כלפי עצמך האם אתה פותח איזו תמונת עולם?

תלמיד: אני מנסה להבין את העולם שאני חי בו. האם מותר לו דברים שלי אסור?

לא, כולם שווים, כלפי הבורא כולם שווים.

תלמיד: הרבה פעמים אתה אומר לי שאסור להיות עצוב.

כן.

תלמיד: ולבעל הסולם מותר להיות עצוב? למה?

הוא באמת כותב, ולכן מגודל הצער הזה אני לא יכול להמשיך וכן הלאה. כי כנראה שהוא מבין, עלינו, לא עליו, עד כמה אנחנו מפסידים מזה שאנחנו לא מגלים את הבורא בצורה נכונה.

תלמיד: תפקידים, תארים, מקצועות, לא עושים עליי יותר מידי רושם, אני מודד את האדם לפי המעשים שלו, לפי הדברים שהוא אומר ועומד בהם. הוא אומר, אין עוד מלבדו ואחרי חמש דקות הוא כותב משפט כזה, איך אני אצדיק עכשיו?

"אין עוד מלבדו" לא יכול להיות מפתח לכל מנעול. אתה בזה לא יכול לשחרר את עצמך מכל האחריות. כי לפי איך שהעולם נברא, כל אחד ואחד אחראי על כולם. על כולם. רק תבין שאני אחראי על כולם, יכולים לבוא אליי עכשיו ולשאול על כולם, על כל בני האדם שבעולם, על כל הנשמות, ואני חייב לענות על זה.

תלמיד: אמרת את זה ועדיין הוא מרגיש צער, אחראי על כולם ועדיין עצוב וכל הדברים האלה.

זה עוד יותר גרוע.

תלמיד: אני יכול להשתדל, אבל אני לא מרגיש שאני אחראי על כולם, שלמישהו אכפת ממני או ממשהו מבחוץ. איך אני משפיע על כולם?

לכן, אם הבורא מסדר את הבריאה, הוא צריך להשתדל להביא את הנבראים להכרת הרע, ושהם ירגישו, הנבראים, שהרע הזה תלוי בהם, שהם גרמו לזה, ואחרי זה יהיה אפשר לשפוט. לאן תברח ממשפט כזה?

תלמיד: אז זה בסדר לדרוש תיקונים גשמיים? צריך לעשות דבר כזה בכלל?

לא. זה לא כל כך חשוב, לא זו הצרה שלי.

תלמיד: אבל זו צרה אצלו.

זה מפני שאתה עוד לא מרגיש, וגם קשה בלהסתכל על עצמך לקבל את זה שאתה מצטער על זה שחסר לך משהו.

שאלה: רציתי לשאול על הנקודה הזאת בצורה אחרת. רבי עקיבא שמח כשהוא ראה שנחרב בית המקדש ויש תקווה לתיקון.

עזוב את האגדות האלה.

תלמיד: בעל הסולם מצטער פה. האם סטינו מדרך התיקון, למה מגודל הצער הוא לא יכול להמשיך?

כי כנראה שיש משהו בידינו שאנחנו כן יכולים להפוך את החיים שלנו למשהו פלאי ולא עושים את זה. מזה בא גודל צערו.

אות נ"ח

"אמנם, ידעתי הסבה, שהיא בעיקר, מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו. כי ח"ו, קרוב להכשל בפסל ודמות.

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כהאר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי, הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עליה, מלאה כל טוב, אינך חסר, אלא "סולם", לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אמנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם, ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים, בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו, לעלות ולהעמיק ולהסתכל, בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה."

שאלה: בעל הסולם כותב פה על פירוש "הסולם" שהוא נגיש לכל אדם.

הוא כותב שזה ביאור, שמתאים לכל אדם על ידי פירוש הסולם לתקן את עצמו, את נשמתו.

תלמיד: כשאני קורא את פירוש הסולם, אני לא מבין מה שכתוב שם.

אז כדאי להשקיע בזה יותר.

תלמיד: צריך לשאוף להבין או רק למשוך מאור?

אני לא יודע מה בדיוק, גם זה וגם זה.

שאלה: נראה שבאות הזאת בעל הסולם כבר לוקח אחריות על הדור, הוא אומר, אני כבר לקחתי ופתחתי בצורה מסוימת. ואז הוא אומר שהוא כבר מכין את זה לבאים אחריו, לקחת מה שהוא עשה ולפתוח. מה זה לקחת אחריות על הדור, איך עושים את זה?

אנחנו צריכים להבין שפירוש "הסולם" זה מה שבעל הסולם מסר לנו. לתלמידים שלו הוא אמר שייקחו את פירוש הסולם, זה לא ספר אחד, אלא הרבה ספרים, עשרים ואחד כרכים, והם היו קושרים אותם וכל אחד מהתלמידים היה לוקח 2 סטים בחיקו, ועוד סט בכל יד, ארבעה סטים בסך הכול, וכך היו יוצאים לכל מיני מקומות להשתדל למכור אותם. הוא מאוד מאוד דאג שכולם יצאו למכירה.

כשלקחתי ממקום הלימוד שלנו כאלו סטים והבאתי אותם לכל מיני מקומות במרכז הארץ, אף אחד לא רצה לקבל אותם, אפילו שנתתי בחינם. כשחזרתי אמרתי שמכרתי רק שני סטים, אבל באמת לא מכרתי אף אחד, פשוט שילמתי מכיסי, וכך היה עם הזוהר. בעל הסולם השקיע בזה את הנשמה שלו, בשבילו זה היה משהו קדוש, אבל כך העולם התייחס.

תלמיד: ומה עכשיו אנחנו צריכים לעשות?

עכשיו אני לא יודע. עכשיו הזמן אחר, האנשים אחרים, קשה להם להתנתק מטלוויזיה, מהעיתון, מכל מיני דברים, ולהשקיע את עצמם בפירוש הסולם. בכלל, איפה אנחנו ואיפה הוא. מה לעשות? בכל זאת, להמשיך ולהכין את עצמנו למצב שיהיו כאלו זמנים, יבואו כאלו אירועים לדור, שהוא ירצה בכל זאת על ידי פירוש הסולם להביא את עצמו למדרגה עליונה.

שאלה: וזה לא תלוי בנו לקחת אחריות על הדור?

אנחנו אפילו לא יודעים איך להתקדם לזה. אם תצא היום לרחוב, למכור ספרי זוהר עם פירוש הסולם, אתה תראה שאנשים לא מבינים, בשביל מה, מה זה. כמה קילו אתה צריך להשקיע בספרים האלו, זה סתם נייר, ממש כך. אני אומר לך, לקחתי הרבה סטים לרחובות, לרמלה, ללוד, לכל האזורים שבהם התגוררתי, ולא הרגשתי שום דבר מאף אחד. היו כמה אנשים שלקחו אותם כדי לעשות לי טובה, וזהו. בחינם, ודאי שלא תמורת כסף.

כשנפטרה אמא של ארבעה תלמידים שהיו שם, קרוב לשנות החמישים, הם שאלו את הרב"ש, מה לעשות לכבוד אמא? הוא אמר, במקום כל הדברים שהייתם רוצים לעשות אולי, ציון על הקבר שלה, ועוד משהו, במקום זה תקנו מאה סטים של זוהר עם פירוש הסולם, ותנסו לפזר בכל הארץ.

הם ניסו ולא הלך להם, אולי אפילו לא ניסו, כי זה היה מאוד קשה, כבר הבנו שזה לא ילך. אז אני התחלתי לקחת כל יום סט או שני סטים של עשרים ואחד כרכים, זה משהו גדול, ובקושי בקושי הצלחתי. לא שמכרתי, נתתי, ואנשים לא רצו לקחת. כי אתה לא יכול לשרוף אותם, אתה לא יכול לעשות איתם כלום, אלא רק אם יש לך בבית מקום שהם יכולים להיות שם. לכן אף אחד לא רצה לקחת, ככה זה.

תלמיד: האם חסר משהו בינינו שאנחנו עדיין לא עושים כדי להגיע לזה?

לא. זו עדיין אווירה כללית סביב הזוהר, סביב אותם הספרים. ובאמת הפירוש הזה הוא קשה, אתה צריך להיכנס לזה כך שאתה פותח אותו, קורא אותו בשבילך כמשהו שמספר לך על עצמך, וכמה אנשים כאלה יש בעולם? לא נראה לי. נתתי את הסטים האלה לרבנים גדולים וקטנים, לבתי כנסת, בכל מקום שאפשר. מי שקיבל הוא קיבל כי הוא כיבד אותי, אני הייתי ידוע באותו אזור של רחובות והסביבה.

שאלה: זה נראה ברור למה הם לא רצו לקבל, כי איך אדם יכול ללמוד ולפתוח את זה בכלל, הוא צריך מישהו שמבין, מישהו שיכול להוביל.

לא.

תלמיד: האם אדם יכול לפתוח את הספר בבית ולהתחיל להרגיש שהוא יכול להתקרב לזה?

הוא קורא את זה כסגולה כנגד כל דבר רע שיכול להיות חס ושלום.

תלמיד: האם הוא צריך להאמין בכוח שיש שם?

זה כן. זה נגד מחלות, שריפות, כל מיני דברים.

תלמיד: אני מרגיש שגם הדור הקודם וגם הנוכחי עדיין לא מכיר את המהות של הספרים האלה, ובטח לא יודע איך להשתמש בהם, וגם אין מספיק קבוצת לימוד כך שאפשר יהיה לתמוך בלימוד כזה. אם ניתן את הספר למישהו, אז הוא יגיד שאין לו מה לעשות עם זה. גם אם יש מישהו שתיאורטית יודע שבזוהר יש סגולות, אני לא רואה איך הוא היה יכול לקבל ולהתחיל לעסוק בזה בצורה הזאת. אם הוא יכול, אז הוא היה כבר לפני כן עוסק בזה בצורות אחרות.

מה שנראה שעדיין חסר, אלו קבוצות שיודעות להעמיק בספר הזה באיזו מידה, או איכשהו לפתוח אותו ולקרוא בו. חוץ מהקבוצה שלנו אני לא מכיר כאלה שמסוגלים לקחת כזה פירוש ולקרוא אותו, לעסוק בו באיזו מידה.

כן. זה נכון.

תלמיד: היום אנחנו לא הולכים עם ספרים, אבל כל יום בשבע וחצי בערב יש קריאה של חצי שעה מהזוהר עם שניים, שלושה קליפים שלך, עם הסבר קצר. אלו ממש רגעים קסומים בסוף יום, לשמוע, להיות, זו ממש מתנה משמיים. כל הכבוד למי שמארגנים את זה, והלוואי שנדע להפיץ את זה. היום לא הולכים עם ספרים אלא זה נעשה דרך המדיה.

בסדר. נשתדל.

תלמיד: אמרת שאדם שקורא בספר הזוהר עם פירוש הסולם בתור סגולה זה יכול להציל אותו מכל דבר רע, ממחלות, משריפות. האם אתה יכול להסביר איך זה עובד?

זה כוח עליון ששומר על אותו אדם שכך מתייחס לספר הזוהר.

תלמיד: האם אפשר להגיד לאדם שאם הוא יקרא בספר הזוהר, אז הוא ימנע אסונות וצרות מעצמו, מהחיים שלו?

אתה לא יכול להבטיח כך לאדם, אבל בעצם כן.

שאלה: באות נ"ח הוא כותב שלוש סיבות מדוע עובדי ה' יתברך סילקו את עצמם מפנימיות התורה. הוא כותב שנתמעטה האמונה ובפרט בחכמים, ובספר הזוהר שמלא במשלים. אז תיקון לספר הזוהר הוא עשה, הוא כתב את הפירוש. אבל זה שהאמונה נתמעטה, מה עם זה?

אין מה לעשות, כך העולם בנוי. הרע שמתגלה מתגלה באותה מידה שיכול להיתקן. והבורא יותר ויותר מגדיל ומגביר את הרע ומגלה את אותה מידה בעולם.

תלמיד: מה יביא אנשים ללימוד?

אם אתה שואל אותי, רק צרות.

תלמיד: מתי יתחילו להעריך את המקובלים כמנהיגים הרוחניים של הדור?

מתי שיתחילו להעריך את הרוחניות. אין כאן מה לעשות.

תלמיד: היום המצב הוא קצת שונה, ספר הזוהר נמצא בהרבה ישיבות, הם קוראים אותו, לומדים ברמת סגולה כנראה. אבל יש קבוצות שמנסות לברר לפי בעל הסולם ועדיין אין בינינו קשר. במקום שאני גר יודעים בקהילה שאני לומד את חוכמת הקבלה, אני לא מסתיר, וראש הישיבה ביקש ממני דרך מישהו לפני שנים סטים של הרב"ש והבאתי לו, הוא קנה אותם בכסף. מעבר לזה אני זוכר שלפני שנה אחד מהם שאל אותי על קטע מתוך מאמר השלום, וממש הייתי בשוק וגם קפאתי, כי לא היו לי מילים להסביר. הוא הכיר את המושגים, אבל מה זה אומר הכרת הרע ומהי העבודה שאנחנו עושים, אין מילים שם.

האם זה נכון שנתחבר לקבוצות שלומדות? כמו שבעל הסולם אומר שדווקא אנשים שמחפשים את הדרך לה' יתברך, כי שם הקשר הזה עוד לא קיים.

איפה אתה רואה כאלו אנשים?

תלמיד: יש עוד כמה קבוצות שלומדות על פי בעל הסולם ורב"ש.

על פי בעל הסולם, זה ברור, אבל חוץ מזה?

תלמיד: אני מדבר קודם כל על שם, אני לא הולך לכל העולם. אני דווקא מדבר על הקרוב.

תנסו להתחבר. בבקשה. רק שזה לא יגרום פירוד ביניכם. אבל לי אין שום רצון להפריע לכם. לא. אם תמצאו כאלו שרוצים באותה המטרה, לפי אותם הספרים כמו אצלנו ויש להם רוח לחיבור, אדרבא, אני לא מתנגד. השאלה האם זה באמת יפעל לטובה, כי ככל הידוע לי היו כאלה בזמני הרב"ש וזה לא יצא נכון. ולכן כשאני הייתי אצלו, היו שם שבעה, תשעה גברים שהיו לומדים. בחגים ודאי שהיו יותר, כי היו באים כל בעלי הבתים. אז אדרבא, בבקשה. אני אשמח.

אני רק מאוד מפחד שאתם בזה יכולים לקלקל את עצמכם, צריך לשים לב לזה. זאת אומרת חייב להיות כאן איזה דירקטוריון שכול מה שצריכים לעשות, לבצע, יהיה אך ורק בקבלת אישור ממנו. אבל שפעם זה ישתנה, זה ברור לי. ושזה ישתנה למצב שיכולים לבוא אחרים או שיכולים להתחבר אנחנו עם עוד כאלו, בבקשה.

שאלה: בשבוע שעבר יצא לי להיפגש עם אחד המנהלים של אתר מאוד גדול שמוכר קורסים להמון אנשים בישראל. והראינו לו את הקורסים שלנו, הוא אמר "הקורסים מאוד יפים, מאוד מושקעים, אבל מי אלה האנשים האלה שמעבירים אותם? הם לא אוטוריטה". ואז הראנו לו אותך, והוא אמר "הו, זה מעניין". נראה שאחרי כל השנים האלה, לפחות בישראל, לפחות ממה שאני מכיר, האוטוריטה אולי הבלעדית ללימוד חוכמת הקבלה היא אתה בלבד. השאלה איך יראה העתיד כלפיי המצב הזה?

זה אני לא יודע. מה שיקרה אחריי אני לא יודע.

תלמיד: אני אגיד למה אני שואל, כי פתאום קלטתי שאם החברים הגדולים שלנו שברור שהם אוטוריטה כלפיי, היו באים ומדברים, הייתי אומר ברור שהם אוטוריטה, אבל פתאום קלטתי את זה בעיניים החיצוניות של הבחור הזה, הוא אומר לי "מי אלה"?

לכן הלכתי לקבל דוקטורט, שאקרא דוקטור. ואני לא יודע מה עוד לעשות. זאת אומרת רק לשם זה קיבלתי אותו. אין לי שום ידיעה על זה. אבל אני חושב שיבוא הזמן ואתם לא צריכים לרוץ אחרי כל מיני כאלה שמות וכינויים, אלא יבוא הזמן שזה יהיה יותר ברור, שיתקבל.

שאלה: יש לי מספר ילדים בכל מיני מסגרות דתיות ואני יודע שהחכמה של בעל הסולם מתפשטת בצורה מאוד ברורה. בהמון מקומות, אולפנות, ישיבות, עוסקים בזה, המחנכות מגדלות את הדור החדש על פי המונחים האלה. אבל אני רואה שזה לא מגיע דרכנו אלא דרך קבוצות אחרות, או בבודדים שמגלים את זה והולכים קדימה עם זה ומוצאים עוד אנשים שרוצים לעסוק איתם יחד. זאת אומרת הקבוצות גדלות מתוך עצמן ולא דרכנו. מה זה אומר שזה לא דרכנו, יש עוד כאלה שמובילים את דרך בעל הסולם קדימה?

שיהיה.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לפעול עם זה, לצד זה, יחד עם זה בצורה מסוימת? לא היום, אבל בעוד עשר שנים, עשרים שנה, איך אנחנו נתמודד עם זה? לבעל הסולם כביכול יש זרועות בהרבה צורות.

לא יודע.

תלמיד: אני לא מתערב בגופים האלה, אני שומע, אני רואה מהצד איך הדינאמיקה הזאת גדלה ומתחזקת. אני יודע למשל שבאולפנה של הבת שלי מצטטים את בעל הסולם, וזאת חוכמה שמתחילה להתבהר כדבר טוב ורלוונטי לדור שלנו, על ידי אנשי חינוך בעיקר, הם משתמשים בזה. לא באותם מקומות מאוד מסורתיים וישנים, אבל בכל הזרמים שהם יחסית יותר חדשים. ואני שואל את עצמי איך אנחנו צריכים להסתכל על זה, לעבוד ליד זה, אם בכלל? אולי יותר מאוחר לדבר על זה. אבל רק לשים את השאלה הזאת על השולחן, שהרב יידע שזה קורה מסביב.

אני מכיר בזה, יודע, ובמשהו מכבד, אבל באמת לא כל כך קשור לזה. וגם רב"ש לא היה רוצה להיות קשור לזה. אין לי מה להוסיף. באמת אין.

תלמיד: יש אנשים שלומדים אצל תלמידים של רב"ש, תלמידים אחרים. זאת אומרת לוקחים מהם את החוכמה ומקשיבים להם ומיישמים שם. זה גם מקרב אותם.

כן. אני יודע.

תלמיד: אני רואה איך אנשים חרדים פתאום קולטים שיש את בעל הסולם והם מתמסרים לזה, מתחילים לחקור את זה.

בסדר, אני מבין, אני יודע. אני שמח בזה שכך זה מתפשט ולא חשוב לי שזה לא בא דרכנו ושיהיו עוד ועוד כאלה קבוצות. אבל לי אין מה להוסיף. אתם צריכים להבין שאני כבר גמרתי את החיים שלי ולא נשאר לי הרבה וככל שאני יכול עוד, אשתדל ושיהיה לכם בהצלחה.

(סוף השיעור)