שיעור בוקר 06.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' עמ' 469. מאמר "הגלות והגאולה"

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות" (יחקאל כ' ל"ב).

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

שאלה: מה גורם לישראל לרצות להיטמא בין הגויים?

מפני שהם נמצאים באותה דרגה כמו אומות העולם לכן רוצים להיות כמוהם. אומנם הבורא כל פעם מעורר אותם להיות קצת יותר, אבל כנגד זה הם רוצים לרדת.

תלמיד: זה כביכול שלישראל אין במה להיאחז, הוא באוויר כל הזמן.

כן. כי בעולם הזה אין לישראל במה לאחוז.

תלמיד: האם זה מתחבר עם העניין של הלא לשמה?

ודאי שיציאה מהמצב הזה, שהוא מצב לא נכון, היא על ידי התעלות ללשמה. אבל בעצם אין מה לעשות.

תלמיד: זה נשמע מאוד מאוד בעייתי. כי כשישראל ירדו למצרים הם ירדו כי היה רעב כבד. זה לא אותו דבר כמו הגלות שהוא מתאר כאן, שהם הפסיקו להאמין בדברי חז"ל והתחילו להתעסק בעשירות והרמת הכוח.

כל תקופה ותקופה יש לה משלה.

תלמיד: מה שאני רוצה להגיד, זה שהגלות של מצרים נראית גלות נכונה כביכול, והגלות האחרת נראית גלות שמשאירה את ישראל במצב של רק לחטוף מכות.

העיקר היא גלות מצרים, כי משם אנחנו יוצאים לקבלת התורה.

תלמיד: כביכול באלפיים שנה האחרונות של הגלות לא הייתה אפשרות לישראל לקיים את "ואהבת לרעך כמוך".

לא הגענו לזה בהתפתחות שלנו. כל הגלויות הן כדי לפתח בנו את חוש הכרת הרע ומשיכה לכיוון הטוב. לגלות יש הרבה תפקידים.

תלמיד: הגלות הנוכחית היא מאוד מאוד שונה.

הגלות שעכשיו, כן, היא מאוד שונה.

שאלה: קראנו עכשיו את הקטע הזה, והוא ממש מתאר את מצבנו היום. אז מה ההבדל בין מה שהיה אז לבין מה שקורה היום?

היחס שלנו לאומות העולם הוא אותו יחס, אנחנו אליהם והם אלינו. אתה צודק שלא השתנה הרבה.

תלמיד: הוא כותב פה על פילוג, יש כאלה שרוצים תרבות מסוימת, יש כאלה שפורשים, יש צדוקים.

כן.

תלמיד: אז במה התקדמנו? האם נחזור עוד פעם על אותן טעויות, עוד פעם יקרה אותו הדבר?

לא, עכשיו אנחנו נמצאים בגלות האחרונה, לפנינו רק גאולה. אני לא יכול להגיד מתי, אבל בעצם עברנו את כל הגלויות.

תלמיד: מה שאנחנו רואים בעיניים, ומה שהוא כותב פה, זה כאילו שהוא קרא עכשיו את החדשות והוא מתאר לנו מה קורה היום בעם.

זה התחיל כבר לפני הרבה זמן, שהעם לא רוצה כלום חוץ מלהיות בשקט, לחיות חיים שקטים ללא שינויים.

תלמיד: עברנו אלפיים שנה, שתי גלויות, עכשיו חזרנו, ומה למדנו? הוא ממש מתאר את אותו מצב.

למדנו שאנחנו נמצאים במצב שלא יכולים להגיע למצב אחר אם לא בעזרת ה'. וכדי להגיע לעזרת ה' עלינו להצטייד בחיסרון משלנו. בסופו של דבר היום אנחנו מגיעים להכרת הרע ברצון שלנו, ולהכרת הטוב ברצון ה' שינהל אותנו.

תלמיד: האם זה יהיה נחלת ההמונים או כמו שאז מעטים ידעו?

לא, זו תהיה גאולה שלמה.

שאלה: איפה עובר הקו בין להגיד שכך הבורא מנהל את המציאות ועלינו להצדיק אותו, לבין הקהה את שיניו, לא לקבל את צדוק ובייתוס שמתעוררים בנו וישר לקום נגדם ולחסל אותם לפני שנפרק את כל החברה?

עדיין אני לא יכול להגיד, כל הדברים האלה יכולים להתעורר שוב ושוב. אבל הסדר, התהליך, כבר נמצא כסוף הדרך.

שאלה: אם עברנו שתי גלויות, אלפיים ומשהו שנה, ואנחנו בדיוק באותו מצב, אז מה התכלית של כל הדורות הקודמים?

כשאנחנו עוברים את כל הגלויות ועוברים את כל המצבים, אז אנחנו יכולים לראות את כל מה שקרה לנו בכל הגלויות האלה כבר בזמננו.

תלמיד: אבל אנחנו לא מסוגלים לראות היום. היום אתה רואה את העם, אף אחד לא מסוגל לראות את זה, אז למה כולם עברו כל כך הרבה גלגולים? אם היינו רואים, אז בסדר, אבל היום אנחנו נמצאים במדינה במצב כמו שמתאר בעל הסולם. אז כל אלפיים השנה האלה, מה התכלית שלהן?

התפקיד שלנו הוא להבין שאין לנו ברירה, כמו שהוא כותב, ואנחנו צריכים לפנות לבורא ולצעוק אליו כי רק הוא מסוגל לשנות את מצבנו.

תלמיד: ואם לא נהיה מסוגלים לפנות אליו, אז האם יהיה עוד פעם חורבן?

אין דבר כזה שלא נהיה מסוגלים, זה תלוי בנו. אנחנו כבר ספגנו ואוחזים בכל הצרות ובכל המצבים שהיו לנו ולכן אנחנו מסוגלים, מסוגלים גם לדרוש וגם להבין.

תלמיד: היום אנחנו רואים אנשים שמוכנים להחריב את המדינה, לא שספגו משהו והבינו משהו, הם לא הפנימו כלום. אנחנו פה קבוצה של אנשים שקוראים ומבינים ומסתכלים על הפרספקטיבה הזאת, אבל עדיין יש את אותם גורמים שמוכנים להחריב את הכול.

ודאי שזה תמיד יהיה, עד הרגע האחרון.

תלמיד: אז איפה ההבדל?

בכל זאת ההבדל הוא, שאם תדבר עם כלל האומה, אז הם הרבה יותר קרובים להכרת הרע.

תלמיד: ומה יביא אותם קצת מעבר לזה, באמת לפנות לה'?

לפנות לה' זו כבר דרגה אחרת.

תלמיד: אבל בלי זה אין לנו תיקון.

מספיק שחלק קטן יעשה את זה וכל היתר ילכו אחריהם מאין ברירה, מצרות. זה מה שאני מבין. תבינו אותי, כל עוד אנחנו לא עוברים את המצבים, אנחנו לא יכולים להגיד שכך צריך להיות וכך זה יהיה, אלא נקווה למשיח.

שאלה: באחד השיעורים שמעתי שאת כל העבודה ואת כל התיקונים אני צריך לעשות בתוכי, לא בשום מקום בחוץ. איך אנחנו בעשירייה שלנו וב"בני ברוך" עושים פה את התיקון בלי לצאת החוצה?

אנחנו לא צריכים לצאת החוצה. כל אחד צריך להכין את עצמו להיות מוכן לגאולה השלימה, לזה שכולנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", שכולנו נכללים יחד בכלי אחד, ופונים לבורא שיעזור לנו לעלות מכאן ולגמר התיקון.

תלמיד: אני צריך לראות שכל החורבן הוא רק אצלי, הוא לא בשום מקום אחר.

כן. בכל אחד.

תלמיד: ואז לקחת את כל החורבן, לכאורה שקיים בעשירייה, ובתוך העשירייה סביב זה להתחבר.

כן.

שאלה: מהבחינה הפנימית, הוא כותב, "עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"". הוא כותב שגם בחורבן בית ראשון וגם בחורבן בית שני חלק מהעם הגזימו עם הלא לשמה. הם לקחו את העניין של הרווחים לעבודת ה', והגזימו עם הרווחים והתחילו לעשות את הרווחים והשכר כעיקר.

אולי השאלה הפנימית היא כזו, איך אנחנו בעשירייה נזהרים מההנאות שלנו בהשפעה הדדית, מההנאות שלנו מהמאמרים של הרב"ש, של בעל הסולם? כל העולם סובל, עולה באש, ואנחנו פה נהנים מההתקרבות וההשתוקקות לבורא, ואת זה אנחנו רוצים להפיץ החוצה. איך אנחנו נזהרים את ההנאה הזו לקחת למקום הנכון?

נעשה מה שאפשר והבורא "יגמור בעדנו", כמו שכתוב. נצפה למשפט צדק מהכוח העליון בלבד.

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

זה דבר שלא קשה להבין אותו, לא שלקיים.

שאלה: בקשר למחלוקת בתוך עם ישראל היום ואז. האם אתה באמת חושב שהמחלוקת שהייתה בימי הצדוקים והפרושים והמחלוקת שיש היום, הן אותו הדבר?

אני לא יודע בדיוק אם הן אותו דבר, אבל המחלוקת מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה היא אותה מחלוקת.

תלמיד: היום אף אחד לא מדבר על לשמה או לא לשמה. איפה שלא תסתכל, באיזה חלק של העם, זה לא מעניין אף אחד, זה לא קיים בכלל.

כן. יהיה טוב, מה אני אגיד לך.

(סוף השיעור)