שיעור בוקר 14.06.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חובת הפצה חכמת הקבלה לרבים – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "חובת הפצת חכמת הקבלה לרבים", קטע מספר 11. "דגל מחנה אפרים", פרשת שלח.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."

(דגל מחנה אפרים - פרשת שלח)

שאלה: האם אפשר לומר שכמו שאברהם בבבל הציע לכולם ללמוד ואסף את עם ישראל, כך גם אנחנו צריכים בסופו של דבר לפנות, להציע לכל שמונה המיליארד, לכל העולם כדי לאסוף את הכמות הנכונה של עם ישראל הנוכחי ולממש את מחשבת הבריאה?

זה נכון, בדיוק כך צריך לעשות. לכן חייבת להיות הפצה לכל הכיוונים ללא שום הגבלות.

תלמיד: זאת אומרת לפני שנציע כביכול לכל אחד ואחד בעולם באיזשהו אופן לשמוע על זה, אנחנו לא נוכל לממש את הערבות, לקבל את התורה? זאת אומרת כל העולם צריך לשמוע על זה כדי לבחור את הנקודות הקרובות ביותר, ואז נהיה לא אלף או חמשת אלפים, אלא חמישים אלף צריכים להתאסף נניח, או שאין משמעות לכמות וגם עכשיו אנחנו יכולים לממש את זה?

אנחנו צריכים להשאיר את החיבור הכללי לבורא, אנחנו לא יודעים לעשות את זה. עלינו לעשות רק הפצה, במה תלויה המטרה, העתיד הטוב שלנו? למה אנחנו צריכים להימשך כולם יחד? לחיבור אחד, למה? זאת אומרת לתת להם איזה מאמר בוא נגיד, הסבר שמתוכו יהיה מובן לכל אחד ואחד בצורה קצרה אבל ברורה למה אנחנו צריכים להגיע לחיבור, מה אנחנו משיגים בחיבור ואיך אנחנו ממשיכים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות סך הכול. ועל פני הצרות שכל אחד ואחד מרגיש זו לא בעיה. בזה אנחנו מבצעים את התפקיד שלנו. אתה צודק.

תלמיד: ואם קצת לחדד את העניין, יוצא שאנחנו מוגבלים בזמן. כי שמעתי ממך שהרצונות לאט לאט הולכים לאיבוד ולא יהיה אוכל, זאת אומרת לא יהיה לאדם ממה ליהנות. ואנחנו חייבים לתת לו בסיס חדש לתענוג, או שתהיה התמוטטות מוחלטת.

אנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר יותר מהר לזרז את התיקון, זה ברור.

שאלה: לגבי מה שהוא כותב כאן, שאדם שרוצה באמת לעבוד למען ה' הוא צריך לכלול את כל הנבראים. אני באמת רוצה לעבוד לבורא, אז מה זה אומר לחבר את כל הנשמות אלי?

לפרסם את כל האג'נדה שלנו. לפרסם את התיקון ההכרחי, תהליך התיקון, מה אנחנו עושים, בשביל מה, למה. פתח את זה לכל העולם, לכולם. כל אחד ירגיש את זה, יקבל את זה, יבין את זה לפי הדרגה שלו.

שאלה: אתה נותן שני כיוונים בהפצה. מצד אחד יש אנשים, נגיד מורים, שהם בטוח נמצאים בקשר עם הקהל, עם הציבור, מרגישים את הרצונות שלהם, זה דומה להתכללות. מצד שני אתה אומר הרבה פעמים תכתוב משהו, תפרסם באיזה דף ואפילו שאף אחד לא יקרא את זה. אבל כשאתה סתם כתבת משהו ופרסמת ואף אחד לא קורא?

לפחות עשית משהו. אתה כבר נמצא באיזשהו מקום ואתה רוצה שזה יתפרסם. להתחיל צריכים ממשהו, לכן אני אומר לאנשים. לא כולם כמוך. ככה זה.

שאלה: האם החיסרון בכלי שלנו זה חיסרון להפצה? יכול להיות שזה נובע מחוסר אמונה?

חיסרון להפצה זה לא מחוסר אמונה. חיסרון להפצה זה שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, זה ממש מהמקור של החסרונות. אם אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, אין לי פעולה אחרת לעשות אלא להביא אליו עוד אנשים שהוא יכול להשפיע להם, זה התענוג שלו.

תלמיד: אז החיסרון זה הכוח המניע שמוביל להפצה? כי אני לא רוצה ללכת ולהפיץ, אני לא באמת מאמין בבורא ולכן אני לא מפיץ את שמו. האם החיסרון הוא חשוב מאוד כדי להפיץ, או שאני לגמרי לא מבין?

אתה צריך להביא לבורא כלי שהוא יוכל למלא אותו, זה התענוג שלו. תעשה איך שאתה רוצה. זה שתעשה את זה בעשירייה זו הפעולה הראשונה. מה הלאה, אחרי זה? איזה עוד פעולות אתה יכול לעשות? תעשה, תעשה, בבקשה. אבל אתה חייב להביא לו כלי שמחובר, שמתוקן, שנמצא בנטייה להתמלא עם הבורא, להתאחד עם הבורא, להגיע לדבקות בבורא. מה אתה עושה לקראת זה? תשאל את עצמך ותענה, ומתוך זה תבין מה אתה צריך לעשות.

קריין: קטע מס' 12, מתוך בעל הסולם, מאמר "נבואתו של בעל הסולם".

 "ובמלֹאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה' אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שָׂבע והלל הולך ושמח וכמו מצטחק על האומללים האלה, ונגעו אליי הדברים עד הלב. אז הוסכם בליבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון להועיל את בני העולם האומללים להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי."

(בעל הסולם, מאמר "נבואתו של בעל הסולם")

אתם רואים מה עושה בעל הסולם, מתוך הראייה שלו הוא לא עושה חשבון לאף אחד. גם לא מתחשב בדרגה שלו שבה היה. מוכן לאבד את הגובה רק כדי שיהיה לו קשר עם הנבראים, שיוכל להסביר להם. ולכן צריכים לקבל מזה דוגמה. מי שלא רוצה לפרסם, או יש לו בזה איזו בושה, או לא נעים, או מי יודע מה יקרה, יכולים להרביץ לי, תעשו את זה בצורה טובה, נוחה, אינטליגנטית, יפה, אבל תעשו. אחרת איך אתם מקרבים את בני העולם לבורא? ואתם צריכים לעשות את זה.

אתם קיבלתם התעוררות כדי להביא את כל העולם לבורא, לכן אנחנו קיבלנו התעוררות, ועושים או לא? אני רואה שרוב האנשים רוצים להגיד, "אני לא יודע, לא בא לי, אני לא מבין, זה רחוק ממני, אני מתבייש", אז אתם לא פועלים. רק תבינו שכל העבודה שלנו שאנחנו רוצים לחבר את כולם לכלי אחד, שזו המטרה, היא בסופו של דבר באה על ידי פרסום, על ידי הפצה.

ואם אתם לא רוצים, נראה לכם שהפצה זה משהו בצד, זה נמצא שם, אנחנו לומדים, אנחנו מחוברים בינינו, הפצה זה בצד, אז אני אגיד לכם שזה לא בצד, שזאת חובה שזה יהיה הדבר העיקרי. אנחנו נמצאים בדור האחרון.

קריין: קטע מס' 13 מתוך "מאור עיניים" פרשת יתרו.

"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא בכל עת ובכל רגע, ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו ית'." כמעבר, כצינור. "שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות, וצינור, להריק לכל הנבראים. שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'." 

(מאור עינים, פרשת יתרו)

זאת בדיוק העבודה שלנו. שלנו, הכוונה של כל אחד.

שאלה: אנחנו מאוד משקיעים בהפצה כלפי היהודים. ואני רואה עכשיו בטוויטר שכמות האנטישמיות שזורמת ליהודים מכל כיוון היא פשוט מדהימה. אני רואה שאף אחד בכלל לא מתעסק בשאלה הזאת בצורה שבה אנחנו מתעסקים, ויחד עם זה אנשים לא באים אלינו, לא נוהרים אלינו, למרות שאנחנו היחידים שאומרים את הדברים האלה, היחידים שמדברים בצורה הזאת. אנחנו מנסים בכל מיני דרכים, בנעימות ובאינטיליגנטיות, אז אני לא מבין מה קורה פה, איך הבורא מסדר את זה? כבר לא יכול להיות יותר גרוע מזה.

הוא רוצה להמשיך לתת לך מקום עבודה. שאתה תמשיך עוד ועוד ועוד.

תלמיד: זה ברור מצד אחד, מצד שני אנחנו באמת מודאגים.

ממה אתה מודאג?

תלמיד: המצב לא משתפר.

אתה תדאג למלא את החלק שלך בבריאה, ועל היתר אין לך מה לדאוג, כי אין עוד מלבדו.

תלמיד: זאת אומרת, המדידה היא תמיד רק כלפי עצמנו ולא צריך בכלל להסתכל על שינויים, מגמות בעולם?

לא, אני רואה את העולם, אני רואה עד כמה שהעולם מתנגד, לא מבין, מזלזל וכן הלאה, אני רואה את הדברים האלה שהבורא כך מייצב לפניי את העולם בצורה כזאת, כדי שאני אמשיך בהפצה. אלא מה? אתה יודע איזה כלי עצום יש לפנינו שאנחנו צריכים לקרב אותו לתיקון? כלי של אח"פ, כלים דקבלה, שבכלל לא נגענו בהם עד כה, ואתה רוצה שהכלים האלה יתחברו בצורה קלה, נוחה, בשירה ובאיזה טיול קטן?

תלמיד: קודם כל אני לא יודע איך הדברים צריכים לקרות, כמו שאתה אומר זה לא ענייננו. אבל אני כן מודאג, כי יש כאלה תהליכים שאתה מרגיש שאם הם מתחילים, אז יהיה מאוד קשה לשנות. נגיד אם פורצת מלחמה, היא תצטרך להימשך עד שתיגמר לה האנרגיה. אם פורצות פרעות כמו שעכשיו בארצות הברית, הן צריכות לרוץ עד שנגמרת להן האנרגיה. ובדרך הזאת יש הרבה מאוד סבל, כאב ובלגן. אז האם אנחנו יכולים למנוע תהליכים כאלו, לעצור אותם, להאט אותם?

לא. לא למנוע, אנחנו צריכים להמשיך בשלנו. אני לא הולך למנוע שום דבר, אני לא יודע, אני לא נכנס לעסקי הבורא, אני רק נכנס למקומות שבהם אני מסוגל ועושה את העבודה שלי. ואם יחד עם זה מתפתח משהו אחר שנראה לי שלילי, אני לא מבין את זה, זה לא שייך לי.

תלמיד: זאת אומרת, מה שאני יכול למדוד זה רק את איכות החיבור בינינו?

עד כמה שאנחנו מוסיפים לחיבור בינינו. לא בינינו בלבד, אלא עוד עם חוקים חיצוניים.

תלמיד: ומתוך זה אנחנו כותבים או עושים ומפיצים, לשאר לא לדאוג?

לשאר אני לא דואג, אני עשיתי את שלי. לא שאני מסתפק בזה, אבל אני לא אחראי על כל העולם, זה הבורא. אני צריך לעשות כל מה שנכנס לעיגול שלי.

שאלה: אנחנו מתקדמים יום יום בהפצה עם תוצאות גדולות או קטנות כמו שאתה אומר. מהי הנקודה אם כך שאדם אמור להגיד שהוא מרוצה מהעבודה שלו, כשהוא יראה את כל העולם מחובר לכלי אחד?

ודאי שבהפצה זה צריך להיות אחר כך, שאנחנו מתקנים את כולם, כולם יהיו ככלי אחד, ככלי של אדם הראשון, עשר ספירות שלמות ושום דבר חוץ מהן, ומלאים באור העליון שנקרא בורא. ככה שזה יהיה דבקות בורא ונברא, והבורא ימלא את הנברא הכללי הזה שנקרא "אדם".

שאלה: התמונה אצלנו הפוכה לחלוטין. בהמשך לאותו קורס שאנחנו עושים, יש אנשים שרוצים להיות קשורים איתנו. ואנחנו חושבים איך לחבר אותם עכשיו לעשיריות, שהם לא יבואו למאק, הם רוצים להתקדם בעשיריות ולהיות קשורים איתנו, אלה אנשים חיצוניים לחלוטין. איך אנחנו מסדרים עבודה בעשיריות עם אנשים חיצוניים, בלי נקודות שבלב, גם כן לפי מאמרי רב"ש?

זאת בעיה. אנחנו צריכים לדון, לחשוב ולדבר, לא בדקה אחת שנשארה לנו מהשיעור. וזה לא רק איתי, זה עם כל האחראים האלו על ההפצה, יש לנו הרבה. גם הקריין הוא אחראי על הפצה, הוא גם יודע, יש לו ניסיון בזה, ואני לא יודע מה להגיד לך. אבל באמת אנחנו כל פעם צריכים בינינו להיות בקשר, ולהשתדל לסדר את ההפצה בצורה יותר ויותר מתקדמת.

(סוף השיעור)