שיעור בוקר 12.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 573, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר נ"ז: יקריב אותו לרצונו

קריין: כתבי בעל הסולם עמוד 573 שמעתי נ"ז "יקריב אותו לרצונו".

אני לא יודע אפילו במה להתחיל. אחרי ההכנה שאתם עשיתם, נראה לי שהיא כל כך טובה שאין לי מה להוסיף. רק דבר אחד, שכל יום כשאני מתחיל אני מסתכל כאילו מהצד על המצב שאני בו נמצא, כי אני לא רוצה להיות שקוע במצב עצמו אלא לראות אותו כמה שאפשר מבחוץ, ואז אני בודק מה הבורא נתן לי. האם הוא הפיל אותי לעומק יותר גדול ממה שקודם, שקשה לי, אני לא מבין, לא מרגיש, מבולבל, מפוזר ועד כמה אני יכול לראות את הדברים האלה כהכנה נכונה לעלייה רוחנית שאני עכשיו צריך לעשות ביום החדש.

ואם אני רואה שהבורא הכין אותי כך שאני מעורפל, מבולבל, אפילו עוד יותר גרוע מזה, אז אני שמח, סימן שיש לי דברים חדשים, כתוב כך "ויהיו בעינייך כחדשים", אין שום דבר ישן שחוזר. אז יש לפני עבודה חדשה, התעלות חדשה, התרוממות ואם כך התקרבות לבורא עוד יותר. בואו נאתר כך בינינו את המכשולים החדשים שיש לנו היום ועל ידם אנחנו נוכל לעלות ולעלות הלאה.

קריין: שמעתי נ"ז "יקריב אותו לרצונו"

נז. יקריב אותו לרצונו

"על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד? כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון". הלא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אם כן, בשביל מה אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?

הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.

ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע.

ויחד עם זה אנו צריכים לומר, שכל המעשים שלנו, בין הרעים ובין הטובים, נמשכים הכל מלמעלה (שזה ענין השגחה פרטית), שהכל עושה הקב"ה. ויחד עם זה יש להצטער על מעשים הרעים, אף על פי שגם זה נמשך מלמעלה. והשכל מחייב, שאסור להצטער, אלא להצדיק את הדין, שמגיעים לנו את המעשים רעים. מכל מקום להיפוך, אנו מוכרחים להצטער, מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים. ובטח שזהו מטעם עונש, היינו שאין אנו ראויים לשמש את המלך. אם הכל בהשגחה, מה שייך לומר, שאין אנו ראויים, כיון שאין שום מעשה למטה. ובשביל זה נותנים לנו מחשבות ורצונות רעים, שזה מרחק אותנו מעבודת השי"ת, שאין אנו כדאים לשרת אותו. לכן בא על זה תפילה, שזה מקום תיקון, שנהיה ראויים ומוכשרים לקבל את עבודת המלך.

ובזה יתבאר לנו, איך שייך תפילה על איזה צרה חס ושלום. הלא בטח שהצרה בא מטעם עונש. וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא.

אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים". וצריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.

וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים".

וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע."

שאלה: בעל הסולם כותב "שהתפילה מתקנת האדם עוד יותר מעונשים", אתה יכול להסביר את זה?

ודאי שתפילה מתקנת את הכול, ודאי שיותר מייסורים. ייסורים זה לא תיקון, הם רק מביאים אותנו לתיקון. התיקון הוא בזה שאנחנו דווקא מבקשים שהבורא יחליף את הרצון לקבל שלנו שיהיה רצון להשפיע. אלה התיקונים, והייסורים הם רק כדי לדחוף אותנו לזה. אבל התפילה נמצאת בסיום התיקונים, אנחנו מבקשים מהבורא, כמו שהוא ברא את היצר הרע שיחליף אותו, יתקן אותו ליצר הטוב.

לכן בסופו של דבר הבקשה שלנו לבורא היא המועילה ומה שאנחנו עושים לפני זה, זה רק כדי להגיע לזה.

תלמיד: ממה בנויה התפילה הנכונה?

במה תלויה התפילה הנכונה מצד האדם? בזה שהוא נמצא בחברה והחברה מכינה אותו להקל את היחסים שלו עם הבורא כך שהוא יגיע לבקשה נכונה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שגם הטוב וגם הרע מגיעים מהבורא וצריך להצטער יחד עם זה ולהצדיק את הבורא, מה זה אומר להצדיק את הבורא?

להודות על הרע כמו על הטוב כי סך הכול הוא עשה הכול כדי להביא אותך להזדהות עמו, שאתה תגיע לדרגת הבורא. לכן מה שלא יקרה, הכול הכרחי כדי להביא את הנברא שיגיע לדרגת הבורא. אין לבורא כביכול דרך אחרת, אין לו אפשרות אחרת אם הוא רוצה לברוא את הנברא, אלא להביא את הנברא לצורה ההפוכה מהבורא, ואחר כך לתת לנברא הזדמנויות, אפשרויות להגיע להזדהות עם הבורא.

תלמיד: לגבי להגיע להזדהות עם הבורא, אתה רואה שגם הטוב וגם הרע הכול נעשה מהבורא והכול משלים אחד את השני, הכול חלק ממערכת אחת. איך לעלות לדרגה כזאת שאתה מבין למה הוא מתנהג כך?

זו בסך הכול המטרה שלנו להבין את מה שקורה. זה אפשרי מתוך ההשגה ולא מתוך השכל שעכשיו אתה מפעיל. בזה אתה רק מפריע לעצמך להתקדם, כי ההשגה הרוחנית היא לא בשכל, אלא בהזדהות. במידה שאתה מקבל אותן תכונות כמו הבורא, אז מתוך התכונות האלה אתה מבין ומרגיש. לזה אנחנו צריכים להשתוקק.

תלמיד: איך מגיעים לזה?

דרך השתוות בקבוצה.

שאלה: לְמה עלינו להיות זכאים?

אנחנו צריכים להגיע להזדהות, לזה שהמחשבות והרצונות שלנו יהיו באיזו מידה כמו אלו שיש לכוח העליון.

שאלה: כתוב פה "כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא".

מה זה שאחי ייפול בעיניי? מדובר על הרצון לקבל, שאני מתחיל להצדיק גם על זה את פעולות הבורא, שהוא עושה את זה כדי שאני דווקא אעלה יותר.

שאלה: כתוב "כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני"." הבורא אומר שאני רוצה את מעשה התחתונים, אני יודע שהוא רוצה שנתפלל אבל מה זה אומר, אני רוצה את מעשי התחתונים?

זה נקרא "מעשה", תפילה זה מעשה. אין לנו מעשים פיסיים, רק פניה לבורא זה המעשה כי הוא נעשה נגד הרצון לקבל שלנו. לכן אנחנו צריכים להתגבר כי התגברות על הרצון לקבל זאת העבודה, המעשה.

שאלה: אם אדם זכה אז הוא מיתקן בדרך של תורה, אם לא בדרך ייסורים, ואם האדם כבר מבין שהייסורים האלה ניתנו לו לשם תיקון אז זו כבר תחילת התפילה? מתי מתחילה דרך תורה?

זה כבר דרך תורה. דרך תורה מתחילה מתפילה.

שאלה: תפילה, בקשת האדם לבורא מצטברת ונולדת כתוצאה מהמאמץ או כתוצאה מהייאוש מכוחותיו עצמו, הרי לא יכול להיות בטבע אדם שתהיה לו תפילה נכונה לבורא?

סך הכול תפילה היא תוצאה גם מזה וגם מזה. גם מזה שעשה הרבה מאמצים וגם מזה שלא הצליח, גם מזה שהתכלל עם החברים ומרגיש מהם תמיכה, סך הכול תפילה היא תוצאה מכל מה שהוא מקבץ.

שאלה: למה צריכה להיות התעוררות מהתחתון בלהעיר את העליון?

בלי התעוררות התחתון לא יהיה מ"ן, לא יהיה כלי, לא תהיה בקשה, לא יהיה חיסרון, רק את החיסרון הזה אנחנו צריכים סך הכול. לכן הבורא מצפה לחיסרון מצד התחתון שיקרב אותו, שיחבר אותו, שימלא אותו, זה מה שאנחנו צריכים.

תתאר לעצמך את העובר שעדיין מתפתח בתוך האימא, הוא מתפתח מפני שבצורה טבעית כל הרקמות שלו, כל התאים שלו רוצים לגדול, יש להם תוכנה פנימית שהוא רוצה להיות גדול, ואצלנו לא. ולכן אנחנו צריכים עוד יותר ועוד יותר לתת יגיעה כדי לגדול, לגדול כעבור הרוחני, להיות יותר משפיע, יותר להתרחב, יותר להתכלל עם האחרים. אין לנו את זה, התוכנה שלנו היא הפוכה.

שאלה: קורה הרבה פעמים שחוסר הפעולה או הפעולות עצמן מוצדקות על ידי זה ש"אין עוד מלבדו", וכאן כתוב משהו אחר לגמרי. האם אני צריך להפסיק כביכול לעשות את הקשר הזה של "אין עוד מלבדו" אחרי ששמעתי את מה שכתוב כאן?

זו בדרך כלל הטעות של המתחילים. זה שאין אף אחד חוץ מהבורא, ואנחנו צריכים לכוון את עצמנו רק אליו, זה מצד אחד. מצד שני, זה שאין אף אחד שמשפיע עלינו חוץ מהבורא, זה לא אומר שאין לי עבודה. לי יש עבודה לעורר רצון לבורא שיטפל בי. אם אני לא אעשה את זה, אז הוא יטפל בי דרך הייסורים. דרך ארוכה של המון שנים, שאני לא אספיק שום דבר בתוך החיים האלו, וכך אנחנו נמשיך.

לכן זירוז הזמן, זה מה שאנחנו צריכים. לזרז את הזמנים. "ישראל" נקרא מי שמשתוקק לבורא, הם שמזרזים את הזמנים. אז אתה צריך להקדים תרופה למכה. זאת אומרת אתה רוצה כל הזמן לבקש ולבקש מהבורא, כמו ילד נודניק כזה שכל הזמן צועק ודורש מאימא. כך אנחנו צריכים לצעוק ולדרוש מהבורא שיקדם אותנו אליו, זו בעצם העבודה שלנו ולזה הוא מצפה.

שאלה: מאחר שהחברים עוברים הרבה הפרעות, איך אני יכול לשכנע את החברים שהבורא עומד מאחורי כל אחד מהעשירייה ושאני צריך לראות את הבורא דרך החבר?

לא צריכים לשכנע אותם אולי בזה, אלא פשוט, אנחנו צריכים למעלה מכל ההפרעות האלה להגיע לחיבור. בואו נעשה כל יום צעד ועוד צעד לחיבור ונראה עד כמה ההפרעות האלה מתחלפות להפרעות אחרות, שכך הבורא נותן לנו. הוא נותן לנו הפרעות כדי שעל פני ההפרעות אנחנו נקבע מצב, מדרגה חדשה של חיבור. זה כל העניין של ההפרעות.

שאלה: אתה אומר לבקש כל הזמן, והשאלה היא לְמה הבורא ברא את כל זה? את כדור הארץ, שמונה מיליארד אנשים? כל כך הרבה רצונות שונים, בהמיים, אנושיים, כאלה ואחרים? כל זה כדי שאני עשרים וארבע שעות ביום אבקש מהבורא. למה ליצור את כל זה כדי שאני אתפלל כל הזמן? אני לא מבין את מחשבת הבריאה.

אתה לא יכול להבין מה קורה. את תכלית הידיעה אתה לא יכול עכשיו להבין. רק תתאר לעצמך שכל זה נובע מהמצב הרוחני, שהבורא רוצה לברוא את הנברא, ושהנברא יהיה בדרגה שלו. שיהיו שניהם כשותפים, דומים, שווים, דבוקים, מחובקים. מתוך זה מתפתחת הצורה ההפוכה של הנברא עד שהוא מגיע דרך כל העולמות לעולם שלנו. ואז בעולם שלנו מתחילה ההתפתחות שלו מאפס, מהמפץ הגדול והלאה, מגשמיות לרוחניות וכן הלאה. מה שאתה רואה עכשיו על פני כדור הארץ והיקום, הכול כאפס ממש. אחר כך תראה עוד הרבה מאוד דברים נוספים ברוחניות, במרחב הרוחני, שהוא ממש אין סופי. אז תבין עד כמה לכל המצבים הללו שאנחנו צריכים לעבור יש חשיבות רבה.

אבל שוב אני אומר, לא אכפת לנו כל כך מה אנחנו עוברים, אלא חשוב לנו לאן אנחנו צריכים להימשך על פני כל המצבים הללו. זה התיקון. אני לא קובע את המצבים, אני קובע תיקונים. וגם לא סיבות. זה שמתווכחים אלו עם אלו, מתערבבים, נלחמים, זה לא חשוב לי. אני יודע רק דבר אחד, מה עלי לעשות, להימשך לחיבור ולתיקון. להימשך לחיבור. אם אני נמצא לכיוון הזה בטוח שאני מתקדם למטרת הבריאה. יותר טוב לעשות כך. אם תיכנס עכשיו לכל הבירורים האלה אתה לא תוכל להבין משהו, לגלות, לראות. שום דבר, רק תתבלבל.

תלמיד : לאחרונה אתה אומר הרבה "תבקש גמר תיקון". במה הבקשה הזאת על גמר תיקון נבדלת מבקשה שאנחנו מעלים שלושה חודשים בסגר הזה? זו בקשה אחרת, מה זה לבקש גמר תיקון?

חיבור השלם בינינו ועם הבורא. סך הכול.

שאלה: אני לא רוצה להבין איך זה בנוי, אני רוצה את התיקון הזה. אבל כיוון שחסרה הרגשת הבורא המינימלית, אבל יש את הרגשת האחדות בעשירייה, אז לא מובן ממי לבקש. לבקש ממנו איזו דוגמה להשפעה? לא הרגשה, לא הבנה אלא יחס נכון?

יש כוח עליון שמעצב אתכם, לא חשוב באיזה מצב. אתם מרגישים שאתם קיימים, כל אחד לחוד, ויש איזשהו קשר ביניכם, והשורש הזה אומר לכם, אתם רוצים לגלות אותי, קצת יותר להתקרב לפחות אלי? בבקשה. תשתדלו להתחבר ביניכם, ואני מפריע לכם להתחבר. למה? כדי שאתם תבקשו ממני. אם אתם תשתמשו בריחוק ביניכם ותוכלו לבקש ממני שאני אחבר אתכם, אז באמת כוח הריחוק וכוח החיבור שיש ביניכם יהפוך להיות לתכונה הרוחנית הראשונה שלכם, כעביות וכזכות, וכך תתחילו להשיג את המצב הרוחני הראשון.

אז מה שאני נותן לכם, אני נותן לכם עביות. דרגת ריחוק. עביות ביניכם. ואתם תשתדלו להביא את דרגת החיבור, האיחוד. אבל אתם לא יכולים. אז תבקשו ממני שאני אתן. אני נותן חושך ואני נותן אור. רק הבקשה צריכה להיות אלי. שאתם רוצים להתחבר. מה זה להתחבר? "להתחבר" זה נקרא שאתם רוצים טבע שני, רצון להשפיע. תבקשו, תקבלו ותתחילו לחקור את העולם החדש.

שאלה: חיה לא מרגישה סבל כשהיא לא מתפללת. למה אנחנו שונים?

כי אתם צריכים לגלות כוח עליון שמנהל אתכם. אתם צריכים לגלות את זה ולכן צריכים להתאמץ. לחיה אין כוח עליון. כוח עליון של חיה זה כוח החיים שלה. ואצלנו יש משהו למעלה מהחיים שלנו, כך אנחנו בנויים, כך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו. ולכן אל תשווה את עצמך עם חיה.

שאלה: הפעולה היחידה שלנו היא תפילה לחיבור להשפיע על הבורא. איך הפגישות של שלוש פעמים ביום, מייצרות את התפילה הנכונה הזאת? כי אלה כביכול פגישות פיזיות.

הן לא פיזיות, אתם עושים את זה דרך קווי התקשורת.

תלמיד: כן. הכול פועל ווירטואלית. אני מבין.

אז איך קשרים כאלה עוזרים לכם להתחבר רוחנית?

שאלה: כן. איך הקשרים הגשמיים האלה עוזרים לנו לייצר את התפילה שהיא הפעולה האמיתית היחידה שלנו?

תשתדלו להתחבר כך בכלי התקשורת האלה שתהיה לכם הרגשה משותפת מה שאתם מבקשים מהבורא. שאתם רוצים להגיע למצב שתהיו בלב אחד. תשתדלו. ותרגישו לאט לאט, שהלבבות מתחילים באמת להתקרב. אפילו לנגוע זה בזה. לפני המילים וכל הפעולות אתם פשוט תרגישו שמה שיש בלב של החבר יש אצלי. מדובר על החלק בלב שלו ששייך לרוחניות. אני לא מדבר על גשמיות, שיש לו שם משפחה, אלא רק על החלק ששייך לרוחניות. אתם צריכים לפתח את הלב המשותף הזה.

תלמיד: אז יש חשיבות ששלוש פעמים ביום בכל פגישה ופגישה נעשה את התפילה האמיתית הזאת הרוחנית?

כן.

שאלה: כשאני מתפלל יש עניין להיות ספציפי בבקשה שלי? כי אני מרגיש שיש בי הרבה דברים שאני צריך לבקש עליהם ואני לא תמיד יודע איך.

אני לא יודע מה יש לי לבקש מהבורא חוץ מדבר אחד, חיבור עם החברים בתוך הלב המשותף שלנו. הרצון או המקום המשותף שלנו. אין לי יותר מה לבקש. אני גם לא מבין מה עוד אפשר לבקש ואני לא מבין גם מה עוד הוא יכול לעשות, כי אין צורך בשום דבר חוץ מזה. כי ברגע שאנחנו מבקשים דבר כזה והוא מתחיל לענות, אז כל יתר הבעיות נפתרות מעצמן, כי הכול נובע רק מחיבור בלב בינינו.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה יכולים להגיע לתפילה הנכונה עבור הציבור?

דווקא אנחנו כעשירייה, מבנה שלם לעת עתה, יכולים לבקש מהבורא שיעביר דרכינו לציבור איזה אור, הבנה, הרגשה, התקדמות, לקראת גמר התיקון. שיחבר אלינו את הציבור, אפילו את כל העולם, כל האנושות. כי אנחנו יכולים להיות כאן צינור שדרכינו האור העליון ישפיע עליהם, ייתן להם יותר שכל, יותר רגש, וכך יתקדמו.

שאלה: האם אפשר לשאול איך מורגש הלב האחד שאליו אנחנו צריכים להשתוקק?

הלב שאנחנו צריכים להשתוקק אליו זה פשוט הרצון לקבל המשותף, שכולו מרגיש שהוא כולל הרבה לבבות והם כולם מחוברים כדי להשפיע לשורש שלהם שזה הבורא, ואנחנו רוצים את כל הלבבות האלה, הפרטיים הקטנים, לחבר יותר ויותר כדי לגלות את הבורא בדרגה יותר ויותר גבוהה. הבורא מורגש בתוך הלב המשותף הזה ככוח הפנימי שלו שמתחיל יותר ויותר למלא את הלבבות, וכך מורגש הקשר בין הכלי לאור, בין הלב למילוי של הלב שזה הבורא.

שאלה: למדנו שייסורים זה לא תיקון. איך אנחנו יכולים לגרום לעולם שיתפלל בעבור טבע שני אם זה רק התפילה שיכולה לגרום לתיקון?

אבל תפילה יכולה להיות אך ורק כשאנחנו מרגישים את הייסורים. ייסורים אנחנו יכולים להרגיש לא בזה שאנחנו סתם סובלים, אלא אנחנו מגלים את המצב שלנו ואת המצב של כל העולם, ואת המצב של המציאות כולה שצריכה להיות דבוקה בבורא, ואז אנחנו מתפללים לבורא שהוא ייקח אותנו עם כל האנושות ויקרב אליו.

תלמיד: האם אפשר לשכנע מישהו שהוא יתפלל?

לא, אי אפשר, אנחנו לא עושים את זה כי זה לא יעזור כלום. אתה רואה שכל העולם מתפלל ומזה נעשה רק יותר גרוע. אלא אנחנו צריכים להסביר לאנשים שהתיקון הוא בחיבור לא בתפילה סתם. כל העולם מתפלל אבל כל אחד מתפלל עבור עצמו. תסביר לאדם שהעיקר זה חיבור, צריכים להיות שוב מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" באדם אחד, אם אנחנו בצורה כזאת נתחיל להתחבר, זה יגרום תיקון לכל העולם.

שאלה: כתוב במאמר הזה שחז"ל אמרו, שאם ראוי, יתוקן בדרך תורה, אם לא ראוי, בדרך ייסורים. והשאלה היא מה זה אומר שאדם ראוי זכה, והאם בכלל אפשר להיתקן בדרך ייסורים?

אם אדם מבין איפה הוא נמצא, אם הוא יודע איך להתחבר לקבוצה, שהבורא מביא את האדם לבחירה הטובה ואומר "קח לך" והאדם לוקח, היינו מתחבר לעשירייה והולך נכון, זה נקרא ש"אדם בוחר". ודאי שזה הבורא עושה לו את זה, אבל מתוך המצבים שהאדם בכל זאת משתתף בזה, במידה הזאת הם נקראים שותפים.

ואז הוא מתחבר לעשירייה ומגיע עם כל החברים שלו להיות מכוונים לבורא, שהבורא יתלבש בהם, ומתוך זה הם מתחילים לפעול. זו הדרך הטובה, דרך האור, דרך התורה. וההפך זו דרך ייסורים, שהבורא צריך עוד ועוד לעשות סיבובים כאלה כדי להעביר אותם דרך כל הייסורים עד שירצו, עד שיהיו יותר רגישים למכות ומתוך זה ירצו בתיקונים.

שאלה: על מה האדם צריך להתפלל, כלומר החבר, אם הוא כבר מרגיש ייסורים?

רק על החיבור, כי חוץ מחיבור אין שום דבר שיכול לעזור לנו בכל מצב ומצב. אתה יכול להגיד האדם חולה מזה, סובל מזה, יש לו בעיות כאלו וכאלו, רק החיבור יכול לעזור בכל מצב ומצב. כי חוסר חיבור, השבירה שהייתה היא הסיבה לכל הרע, לכל הדברים הרעים. רק חיבור יכול להיות תרופה לכל המצבים הרעים.

שאלה: הבורא לא שומע את התפילה שלי אלא אם אני מחובר בעשירייה ואני מבקש ממנו שיחבר אותי לעשירייה. אם אני לא מחובר ואני צריך לבקש ממנו שיחבר אותי אז איך הוא ישמע את התפילה שלי אם אני עדיין לא מחובר?

הוא ישמע את התפילה שלך שאתה רוצה להתחבר לעשירייה, את זה הוא שומע אבל רק את זה. כל עוד אתה לא מחובר לעשירייה לא מתקבלת שום בקשה שלך חוץ מבקשה לחיבור בעשירייה. הכול מכוון בצורה ישירה לתיקון, כך זה.

תלמיד: התוצאה מהתפילה זו הרוחניות? אם כן, ברגע שמשיגים את הרוחניות התפילה ממשיכה?

יש לך ברוחניות עוד על מה להתפלל, אל תדאג זה עד גמר התיקון. התפילה שלך הופכת להיות לכלי והבורא ממלא אותו.

שאלה: הצמצום של התחתון, האם זוהי פעולה או תוצאה של התפילה?

תמיד יש תוצאה ותמיד היא יכולה להיות כהתחלה לפעולה הבאה. חוץ מזה אני לא מבין למה אתה שואל את זה.

שאלה: האם אפשר לומר שאנחנו צריכים להתחבר בצורה כזו עם החברים בעשירייה כדי שהעולם החיצון יהפוך להיות לעולם הפנימי שלנו שבו יוכל להתגלות הבורא?

כן.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה שומרים על המצב הזה של התעוררות מלמטה?

כל הזמן מתפללים ומחזיקים זה את זה. כל הזמן, במשך כל היום. אתם צריכים לקחת אחריות, שאני אחראי שכל החברים שלי כולל אני כל הזמן מתפללים. כל הזמן מבקשים מהבורא שיחבר אותנו, שיעורר בנו רצונות, שאנחנו בתוך הרצונות האלה נתחיל להרגיש אותו.

שאלה: איך ניתן להכניס את החברים כשהבורא מעורר בי תאוות גשמיות במהלך היום? אני לא מצליח לחשוב עליהם במצבים האלו והבורא רק מגביר אותם. מה עושים?

כל הזמן חושבים רק על החברים ומשתדלים שהם יחשבו גם כך, ו"איש את רעהו, יעזרו"¹ אתם תוכלו על ידי המחשבה על החברים מכל אחד ואחד כך להחזיק את עצמכם.

שאלה: איך אנחנו מובילים את החיבור בהפצה, כשאנחנו בעצמנו מוצאים כל כך הרבה בעיות בחיבור שלנו?

איזה בעיות יש לכם? איזה בעיות? אם אתם עכשיו מבקשים מהבורא להעלות אתכם לדרגה אחת קדימה למעלה, כל הבעיות האלו פשוט נעלמות. אל תהיה שקוע בבעיות אלא תהיה מחובר לדרגה הבאה, עליה לבקש. ולהיות שקוע בבעיות זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"².

שאלה: מהי "חכמה" או "אדם חכם" בעבודה רוחנית?

שהוא לא מתלהב משום דבר חוץ מהחיבור. "החכם רואה את הנולד"³, הוא מבין שהחיבור זה הדבר החשוב ביותר.

שאלה: איך האדם או העשירייה יכולים להגביר את הצורך בחיבור כדי שזה יהפוך לתפילה אמיתית?

זה הכול תלוי בכם, בגדלות המטרה, בשפלות הכוחות שלנו. זה הכול תלוי בכם, כך לתאר את זה. רק האגו שלכם כנראה שלא נותן את זה. אני אפס, אין לי שום אפשרות לעשות שום דבר, המטרה היא הגדולה ביותר, אבל יחד עם זה יש בורא שאני יכול לפנות אליו למרות שאני אפס וזבל ולא רוצה שום דבר וממש כלום. אבל זה שאני יכול לפנות לבורא, שבתפילה אני מאוד קרוב אליו, ודווקא בלבקש אני נמצא לידו, אז אמנם יש לפניי קיר, אבל גם לידי הבורא, ואני יכול לפנות אליו והוא יעזור לי לעבור דרך הקיר.

שאלה: האדם מגיע לתפילה כאשר הוא מנשק את המקל?

גם כן.

שאלה: התמצית של הוראת חכמת הקבלה, של המורה המקובל לתלמידים שלו, זה בסופו של דבר דרך עבודה רבגונית כזאת של חיבור בעשירייה עם מקורות ומאור ללמד אותם איך להתפלל, איך להגיע למצב של תפילה נכונה.

קשר עם הבורא. נכון.

תלמיד: האם האנשות בתהליך עכשיו של התיקון הכללי גם תצטרך במשהו ללמוד את זה?

האנושות נמצאת במצב מאוד מיוחד. היא מתחילה לאתר שיש כאן איזה כוח עליון שלא תלוי בממשלות, לא תלוי בכלום, גם לא בבני אדם, שלטבע יש כנראה בתוכו כוח שאנחנו תלויים בו, ואנחנו צריכים איכשהו להסתדר עמו. באיזו צורה להסתדר? יכול להיות שעל ידי חיבור. את זה הם ישמעו עוד מעט, הם ישמעו, הם יתקרבו מחוסר אונים. עכשיו הם עדיין עושים הפגנות, כל מיני מהומות, אבל בסופו של דבר כשהכול יתרוקן אז הם ישמעו, כי הם יבינו שלא נשאר להם כלום חוץ מזה. נראה לי שאנחנו קרובים לזה, שיתחילו יותר ויותר לשמוע אותנו. לא מתוך השכל שהם מבינים עכשיו, ישנם כאלה גם כן, אלא מתוך הייאוש שאין שום דבר אחר.

שאלה: האם הם יצטרכו במשהו ללמוד איך לבקש נכון, איך להגיע למגע עם הכוח העליון?

לא, הם לא יוכלו. הם יגידו לנו כאילו, לכם יש קשר עם הכוח העליון הזה? תבקשו עבורנו גם כן. אנחנו מוכנים לתמוך, לעזור לכם בכול ואתם תבקשו ממנו. כמו שכתוב בתורה, העם לא רוצה קשר עם הא-לוקים, הוא אומר למשה ואהרון, "לכו דברו". וכך אנחנו נעשה. אנחנו נכלול את הסבל של כל העולם, מצד אחד. מצד שני אנחנו נצטרך לאסוף את כל העוצמה שלנו, של כל הקבוצות, העשיריות שלנו, ואת כל הדברים האלה אנחנו נעלה לבורא.

מתוך כל העשיריות שלנו זה יהיה כוח ההשפעה. מכל העולם זה יהיה כוח הקבלה או צמצום, מסך, אור חוזר, אפשר לפרש את זה כך, תלוי באיזו דרגה, וכך אנחנו נגיש את זה לבורא והוא יסדר את זה, ויתקן את זה, ויחזיר לנו ככלי נכון והאור שבתוכו, אור החסדים, ונוכל אז אנחנו להמשיך להתקיים כבר בעולם הרוחני. לי נראה שזה לא רחוק. רק צריכים סבלנות והעיקר לעשות את העבודה שלנו. זה להיות כמה שיותר מחוברים בינינו בהבנה שאנחנו בונים כאן כלי לקשור את כול האנושות לבורא, להביא את כול האנושות לבורא.

שאלה: לגבי משה ואהרון, איך זה קורה, איך הם כוללים את התפילה, את החיסרון של העם ומבקשים עבורו?

אני לא יודע. רק אם יש לך חס ושלום איזו צרה במשפחה, אז אתה מבקש. אז תתאר לעצמך שכל העולם זה גם המשפחה שלך ואז תבקש.

תלמיד: איך העם צריך להתייחס למשה ואהרון, כלומר הם צריכים איכשהו לגם התכלל בהם כדי שאלה יבקשו עבורם?

לפי מה שאנחנו קוראים, העם בכלל לא מעודד את משה ואהרון, לא. העם אומר, "לכו לבורא ותדברו עמו, את זה אתם צריכים לעשות". העם לא נמצא בדרגה שהוא מבין, מכיר, מעודד את זה. הוא רוצה רק דבר אחד, "אנחנו רוצים שקט. שיהיה לנו כל טוב לאגו שלנו".

אבל מה ההבדל בינינו למצרים? ההבדל בינינו למצרים, שהמצרים לא רוצים קשר עם משה, אהרון ועם הבורא. ואם רוצים, אז רק על מנת לקבל. והעם אומר, טוב, אם אין ברירה נתקדם לעל מנת להשפיע. זאת אומרת יש כאן איזה תהליך.

מעשית, מה שאנחנו צריכים, לחבר את כל החברים שלנו יחד וכמה שיותר להיות קרובים לכל העולם, לכל האנושות. במה? בזה שאנחנו מוכנים לעזור להם ולהיות צינור בשבילם. אבל ללמד אותם את כל הדברים האלה שאנחנו עושים, אין כל כך צורך, לא. רק יש צורך בחיבור.

בואו אנחנו נגרום לחיבור בינינו עד כמה שאפשר, ואת החיסרון שאנחנו רוצים חיים טובים, בואו אנחנו נעלה את זה למעלה לבורא. בצורה עממית, פשוטה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לבקש עבור המצרים?

כל העולם מבולבל, מסכן, הוא נמצא כמו חולה במיטה בבית חולים. ככה זה כל העולם והוא לא יודע מה קורה לו וכך הוא נמצא. מצב המעבר למצבים יותר גלובליים, יותר קשים, שחוץ מהמחלה שהייתה לנו בחודשים האחרונים בכל העולם, עכשיו יתחילו להתווסף לזה עוד צרות של חוסר מזון ומתוך זה גם ייאוש כללי.

ולאט לאט אנחנו נתחיל לראות עד כמה וירוס הקורונה הוא לא פשוט, הוא רב גווני וזה לא עניין של וירוס הקורונה, זה עניין שהעולם הולך ומתהפך ומקבל צורה חדשה. יותר נכון תוכנת ניהול חדשה.

ואנחנו צריכים את תוכנת הניהול הזאת להשיג, להבין, אחרת אנחנו לא נוכל לשרוד. כמו במחשב, אם אנחנו לא יודעים באיזו תוכנה אנחנו עובדים, אז אנחנו לא מבינים כלום. אנחנו רק נקלקל.

לכן אנחנו נמצאים עכשיו בלהכיר את התוכנה החדשה שצריכה להתלבש בעולם שלנו וזאת תוכנת החיבור והשפעה הדדית. ולמרות שלא נראה לנו שזה יהיה, אבל זה מהר מאוד יתהפך. מפני שהאגו בעצמו מראה לנו עד כמה הוא מנהל את כל העולם לרעתנו והוא בעצמו יהפוך אותנו, כדי שאנחנו נתחיל להשתוקק להיות תחת כוח השפעה ולא כוח קבלה.

תלמיד: אם אנחנו לא מבקשים עבור העולם, אם אנחנו מתרחקים מהעולם אז אנחנו כביכול מעוררים ייסורים?

אם אנחנו לא מבקשים עבור העולם, אז אנחנו לא מממשים את הייעוד שלנו. אנחנו קיבלנו התעוררות, אנחנו קבלנו משיכה לבורא, זה הבורא מושך אותנו אליו כדי דרכינו אחר כך למלא את כל העולם, לתקן את כל העולם.

ואם אנחנו לא חושבים על זה, אלא "אה, יש לי קשר עכשיו עם הבורא, לא אכפת לי כלום". אם ככה אני חושב, אז או שהוא מנתק אותי וזורק אותי כפסולת מכל המערכת, או שנותן לי ייסורים ואז אני חוזר לתפקוד שלי.

אז לא כדאי לנו לא כך ולא כך להתנהג, אלא אנחנו צריכים להיות מחוברים גם לבורא מצד אחד וגם לאנושות כולה מהצד השני.

תלמיד: ועכשיו כאשר אני מבקש עבור העולם, אני לא מבקש שהצרות ילכו אלא שהעולם יתחבר?

אני מבקש עבור כל העולם רק חיבור. וגם עבור הקבוצה שלי, רק חיבור. וגם עבור ביני לבין הבורא, שאני אהיה הנקודה שמחברת את האנושות עם העשירייה שלי ועם הבורא, יחד. הכול כל כך פשוט.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩

2. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו" (קהלת ד', ה'(.↩

3. "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד, דף ל"ב, א' גמרא(.↩