שיעור בוקר 04.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 188, אותיות קי"ב- קי"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 188, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות קי"ב, כותרת "עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק".

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה [פתיחה לחכמת הקבלה] עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק:

פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר.

פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא.

פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק.

פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

שאלה: אם אני לא טועה, אז זו פעם ראשונה שהוא כותב "פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים". איזה פרצוף זה?

ד'.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שכל הירידה הזאת של עולם הנקודים קורית אחרי ס"ג, וכאן הוא כותב שזה קורה במ"ה. מה פספסתי?

מהס"ג יוצא מ"ה, ומהמ"ה יוצא ב"ן. מה כאן חדש?

תלמיד: האם הכוונה שמהמ"ה יוצא עולם הנקודים?

תקרא.

תלמיד: "פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות".

כאן זה משהו חדש, אבל עד כה זה בסדר?

תלמיד: כן. "שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים." כאן יש פיצול.

כן, יוצאים כאן שני ענפים מס"ג.

שאלה: למה דווקא התע"ס מעורר את הרשימות המדויקות ביותר עם השתוקקות לתקן את הנשמה הכללית?

לא הייתי אומר שדווקא תע"ס. עץ חיים של האר"י גם מעורר רשימות מדויקות כדי לתקן את הנשמה הכללית. שאלה לא במקום.

שאלה: האם אמת המידה לאמת היא אהבת הבורא לנברא?

כן. אבל הייתי אומר שגם משיכת האדם לבורא.

שאלה: למה אדם צריך לשלם בבריאות שלו בכדי להגיע לאהבה מעל שנאה?

זה לא נכון, זה שקר.

תלמיד: לי זה קרה.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל להביא את זה ככלל, כחוק טבע, אתה לא יכול.

שאלה: מהי הסיבה שריבוי הרשימות מורה על נשמה גדולה?

זה לא אומר כלום.

שאלה: אני יודע שס"ג מתחת לטבור הופך לנקודים.

לנקודות דס"ג, אחר כך.

תלמיד: מה זה מ"ה וב"ן מתחת לטבור?

מ"ה וב"ן מתחת לטבור אלו חלקי גלגלתא. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, הם למעלה מטבור, ולמטה מטבור אלו מ"ה וב"ן. הכול שייך לחלקי פרצוף א"ק.

תלמיד: לא מדובר פה על מ"ה וב"ן שהם מעל הטבור שאנחנו אף פעם לא לומדים עליהם.

מה זה אף פעם לא לומדים?

תלמיד: יש מעל הטבור, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, ומ"ה וב"ן.

גם כן.

תלמיד: לא עליהם מדובר פה.

לא, פה מדובר על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן שיצאו מהמסך, מתחילת התהוותו, בחינות ד', ג', ב', א', שורש.

תלמיד: איפה נמצאים בדיוק מ"ה וב"ן כשהס"ג התפצל? הוא כותב שהוא התפצל למ"ה וב"ן ולנקודים. הנקודים הם מתחת לטבור, ואיפה מ"ה וב"ן מתחת לטבור?

נקודים הם מה שיוצא מנקודות דס"ג. ומ"ה וב"ן יוצאים בדרך הרגילה - גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן.

תלמיד: מעל הטבור?

מעל הטבור.

שאלה: אבל הוא כותב מתחת לטבור.

גם מתחת לטבור יש דבר כזה.

תלמיד: איפה?

למטה מטבור. מטבור עד פרסה זה מ"ה, ומפרסה עד הסיום זה ב"ן.

תלמיד: אז איפה הנקודים?

הנקודים הם באותו מקום.

תלמיד: אבל הוא כותב שיש פיצול.

"פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

מה אתה שואל?

תלמיד: הוא כותב שהוא נחלק לפנימיות ולחיצוניות. חיצונית זה עולם הנקודים מתחת לטבור, ואיפה הפנימיות?

מ"ה וב"ן דא"ק.

תלמיד: אני פשוט זוכר את השרטוט שלך שברגע שנגמרות נקודות דס"ג מתחיל עולם נקודים.

יש את התפשטות הספירות, הפרצופים, מלמעלה למטה. אז יש את גלגלתא, ע"ב, ס"ג עד הטבור, ולמטה מטבור מ"ה וב"ן.

תלמיד: איפה הנקודים? האם הם באותו מקום, כלומר מ"ה וב"ן הם הנקודים?

נגיד שכן.

תלמיד: אז מה ההבדל ביניהם? כי הוא כותב "נחלק".

נקודות דס"ג הן הפרצוף שיצא אחרי גלגלתא, ע"ב, ס"ג. כשיוצאות נקודות דס"ג ומזדככות, יוצא רשימו על הכלים הנותרים. ואז יוצא שאותם הכלים מזדככים במסך שלהם ויוצאים פרצופים חדשים.

תלמיד: המקום של נקודים ברור, המקום של מ"ה וב"ן לא ברור.

מטבור עד סיום דא"ק.

תלמיד: אבל שם הנקודים.

שם יכולים להתלבש גם נקודים, ושם גם מתלבשים ג' עולמות בי"ע.

תלמיד: הוא הרבה פעמים משתמש במ"ה וב"ן לקרוא לזעיר אנפין ומלכות. וכשהוא כותב פה "פנימיות", זה כמו שהסברת, שלמטה מטבור, מהטבור עד הפרסא זה נקרא "מ"ה", ומהפרסא ומטה זה נקרא "ב"ן", זה חלק מא"ק, ושם בדיוק באותו מקום מתלבש עולם הנקודים.

כן.

תלמיד: אלו לא מ"ה וב"ן שלמעלה מטבור.

לא.

תלמיד: אלו מ"ה וב"ן אחרים.

כן.

קריין: שוב, אות קי"ב.

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה [פתיחה לחכמת הקבלה] עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק:

פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר.

פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא.

פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק.

פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים".

אחר כך מעולם הנקודים יש לנו עוד תוצאות.

שאלה: בכל פרצוף הוא מציין שיש זיווג דהכאה עשר ספירות. לדוגמה על פרצוף ד' הוא כותב "והע"ס שבו הן בקומת ז"א". מה זה ע"ס שבו? למה הוא מציין את זה?

הוא מציין, כי בכל פרצוף יש לך עשר ספירות.

תלמיד: אבל בכל חלק יש עשר ספירות, כל דבר מתחלק לעשר ספירות.

זה נכון.

תלמיד: מה החשיבות של זה?

אני לא יודע. אני גם לא חושב שזה חשוב, כי בכל חלק וחלק יש עשר ספירות. מה כוונתו שהוא כך כותב? אין לי ידיעה. על כל חלק בכל פרצוף, בכל עולם, הוא יכול להגיד שזה עשר ספירות.

שאלה: האם לפני פרצוף ד' לא הייתה חלוקה לפנימיות וחיצוניות?

לא.

תלמיד: מה גורם לזה שזה מתחלק, האם רק בגלל שזה מתחת לטבור?

כי זה מתחת לטבור, אלו רשימות חדשות, ולכן יש כאן הרבה חלוקות.

תלמיד: מה גרם לחלוקה הזאת בד' שפתאום זה התחלק לפנימיות וחיצוניות וזה לא היה בג' הפרצופים הראשונים?

כי יש רשימות נוספות.

תלמיד: מתחת לטבור.

כן. יוצא כאן עולם הנקודים.

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק. ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה, אלא בשם מ"ה שיצא מהמצח דא"ק, שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק' מצח. וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק, ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

שאלה: איך מסכים שמתמודדים עם מה שנמצא מתחת לטבור הם בעלי עביות כל כך חלשה?

לא הבנתי. איך הם מרגישים אותה העביות?

תלמיד: אלו מסכים שצריכים לתקן את מה שנמצא מתחת לטבור, והעביות של המסך שלהם היא עביות א', עביות שורש. איך הם אמורים לתקן את העביות הגדולה מתחת לטבור כשהם בעצמם עם עביות כל כך קלושה?

למה זו בעיה? אנחנו רואים שלאנשים גדולים, חשובים, חכמים, חזקים, יש ילדים קטנים, תינוקות, וכשהתינוק צועק, בוכה ולא יודע מה לעשות, אז הגדול עושה במקומו את הפעולות. התינוק על ידי הפעולות של הגדול גדל עד שנעשה בעצמו יותר ויותר גדול, וכך קם.

תלמיד: זו הייתה ההתרשמות שלי מהקטע.

כך הוא טבע העולם.

תלמיד: יש את עולם אדם קדמון שאת עצמותו אנחנו לא יכולים להשיג, והוא עושה בירורים, הבירורים האלה קורים בעולם הנקודים. כל הבירורים האלה יוצרים את שבירת הכלים, ואת מה שנשבר בעולם הנקודים הוא כבר מתקן בעולם התיקון, בעולם האצילות. יש פה שני עולמות שנוצרים מתוכו מחוץ לאותו עולם אדם קדמון שאנחנו לא משיגים.

נגיד, כן. בינתיים זה מתקבל.

שאלה: לא הבנתי את התירוץ שהוא נותן פה לשאלה. הוא שואל, למה קוראים לפרצוף החמישי מ"ה החדש ולא ב"ן. והתשובה, קוראים לו מ"ה החדש ולא ב"ן כדי להדגיש שהוא כלול מההתחדשות של בחינה א'.

כן. ובעזרת הרשימות האלה הוא מתקן את הפרצוף הקודם.

תלמיד: אבל כל הפרצופים כלולים מהתלבשות של בחינה קודמת. למה להם לא קראו "החדש" על חשבון הקודם?

כי כל הקודם לא נשבר ולא דורש תיקון כמו זה.

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם, וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

אכן, יש להבין.

אות קט"ו

"וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם. והוא כי בשם פרצוף נקרא, כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון, (כנ"ל באות נ'), שאחר יציאתו מהראש דעליון הוא מתפשט בעצמו לרת"ס, גם יש בו ה' קומות זה למטה מזה הנק' טעמים ונקודות (כנ"ל באות מ"ז), אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו. ועד"ז יצאו ג' פרצופין הראשונים דא"ק: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, (כנ"ל באות מ"ז). אבל עולם, פירושו שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו כעין חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו".

אין כל כך מה להוסיף כאן, אלו רק הגדרות.

אות קט"ז

"ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק, כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים (כנ"ל באות ס"ג). אשר בעת גדלות חזרה הבחי"ד למקומה לפה והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק. ואחר שנתפשט לרת"ס בטעמים ובנקודות יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה הנק' ישסו"ת, והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א). והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק. הרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה בעולם א"ק, דהיינו ג' פרצופין זה תחת זה שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל מקריהם, בדומה לג' פרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק שבעולם הא"ק. וע"כ נבחן עולם הנקודים שהוא נחתם מעולם הא"ק, ונקרא משום זה עולם שלם בפני עצמו. (ומה שג' פרצופי נקודים אינם נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג, אלא ע"ב ס"ג מ"ה, הוא מטעם שהבחי"ד שנתחברה במסך דס"ג אין עביותה שלמה, מפאת מקרה ההזדככות שהיה מכבר בפרצוף הא' דא"ק, וע"כ ירדו לבחינת ע"ב ס"ג מ"ה)."

שאלה: בעל הסולם אומר שיש טעמים ונקודות בעולם הנקודים כמו שהיו בעולם א"ק. איך יכולות להיות נקודות אם אין הזדככות המסך? הלא המסך נשבר, אין פה עניין של הזדככות, נקודות יוצאות בזמן ההזדככות.

נקודות יוצאות בזמן הזדככות המסך. הזדככות יכולה להיות על ידי שבירה, ועל ידי הכאה והזדככות המסך. יכול להיות שיש עוד סיבות לכך שהמסך מזדכך וכל האורות שהיו ממלאים את הפרצוף עולים בחזרה למקורם, לפה דראש או לנקבי עיניים שמשם הם יוצאים, אבל זה מה שאנחנו יכולים להגיד.

תלמיד: זאת אומרת אחרי השבירה יש עדיין משיכה של אורות? המסך שבור והוא עדיין מושך אור, מכניס אור מתחתיו?

בזמן שהמסך מזדכך הוא גם מושך את האורות. ודאי.

תלמיד: זו הזדככות רגילה, אבל אני שואל על השבירה, זה אותו מצב? גם שבור וגם מזדווג?

לא. על איזה פרצוף, איזה מקום וזמן אתה מדבר?

תלמיד: בעל הסולם אומר שבעולם הנקודים יש אותו דבר כמו שהיה בא"ק. אותם פרטים, אותם מקרים, יש טעמים ויש נקודות.

כן.

תלמיד: הנקודות שיש בא"ק הן תוצאה של הזדככות המסך, אבל פה אין הזדככות מסך, אז איך יש נקודות?

יש הזדככות המסך רק על ידי השבירה. המסך נעלם מתוך שבירה.

תלמיד: זו הייתה השאלה, אם יש גם שבירה וגם זיווג?

כן, מסיבת השבירה.

תלמיד: אם אפשר עוד שאלה קצת יותר כללית. אנחנו תמיד אומרים שעל בחינת שורש אין אור חוזר.

מבחינת שורש אין אור חוזר, זה נכון.

תלמיד: אז איך עולם האצילות יוצא על בחינת שורש?

הוא יוצא ממעלה למטה. וממטה למעלה עביות דבחינת שורש אצלו, היא לא עביות נפרדת אלא גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן יוצאים כסדר המדרגה שמחויבים לצאת, ולכן איתם יחד יוצא עולם האצילות.

שאלה: לא הבנתי, כי התמונה שיש לי היא שחייב להיות אור חוזר ובתוך האור חוזר מתלבש אור ישר ואז הוא מתפשט מתחת למסך. אבל פה אנחנו אומרים שאין אור חוזר, אז לא הבנתי איך זה עובד.

זאת אומרת בעביות דשורש אין אור חוזר.

תלמיד: כן.

ולכן אין מה להלביש בתוך האור חוזר כדי להתפשט למטה, ולכן לא יכול להיות בכלל שקיים ומתפשט עולם האצילות. נלמד את זה, אתה צודק, תהיה לנו על זה שאלה.

שאלה: מה הם שלושת הפרצופים האלה שבקומת כתר, ישסו"ת ומ"ה דנקודים? אנחנו לומדים שיש ג' פרצופים בעולם הנקודים, כתר אבא ואימא וזו"ן, האם הפרצופים כאן הם אותם הפרצופים או פרצופים חדשים?

כן. כתר, אבא ואימא וישסו"ת, זו"ן.

תלמיד: אז בגדלות הם מקבלים שם אחר אבל אלו אותם הפרצופים?

לא, נלמד, אל תרוץ, הוא גם מסביר את זה בצורה כזאת.

שאלה: דיברנו עכשיו על התפשטות פרצופי א"ק, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ואנחנו יודעים שבגימטרייה פרצוף ע"ב זה 72, פרצוף ס"ג זה 63, פרצוף מ"ה זה 45 ופרצוף ב"ן זה 52. פרצוף ב"ן בגימטרייה הוא יותר מפרצוף מ"ה, למה הם החליפו מקומות?

כי הוא יותר גדול, והוא נותן חיות וחיים לפרצופים, לרצונות שעכשיו הוא מרכיב מהם את עולם התיקון.

תלמיד: למה אנחנו לא לומדים מה זה גלגלתא בגימטרייה?

אין גימטרייה בגלגלתא.

תלמיד: למה?

כי יש שם את כל האורות ואת כל הכלים.

שאלה: בעל הסולם כותב באות קי"ב "ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק." מי קובע מאיפה תהיה הלבשה אחרי הזיווג? אנחנו לומדים שמתי שנולד פרצוף ע"ב פנימי או חיצון הוא לא מלביש מטבור גלגלתא ולמטה?

הוא מלביש מפה דראש של הפרצוף הקודם.

תלמיד: ולמה פה הוא מלביש מטבור ולמטה? כתוב, "פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א," ואחרי זה כתוב "ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק". את זה אני לא מבין. אני גם חשבתי שצריך להיות מפה עד הטבור הפרצוף הקודם, אבל הוא כותב הפוך. למה?

הוא לא כותב הפוך. פשוט הפרצוף מתפשט כך שכל הפרצופים הקודמים, גלגלתא ע"ב ס"ג התפשטו עד הטבור, והפרצופים שבאים אחריהם, מתלבשים למטה מטבור.

תלמיד: מי קובע את זה? מאיפה הוא לוקח רשימו לזיווג, למה הוא מלביש מטבור ולמטה?

הוא מלביש מטבור ולמטה מפני שהרשימו שלו לא כולל את ג"ר דאורות ולכן הוא מתפשט למטה מטבור.

שאלה: יש התרשמות כזאת שבמ"ה וב"ן של עולם אדם קדמון כביכול חסרה שלמות, אחרת לא הייתה פעולה כזאת שס"ג יורד.

ס"ג יכול להתפשט בכל מקום, כי הוא פרצוף בינה, אין עליו שום הגבלה. ולכן דווקא בגלל הס"ג קורים לנו האירועים האלה למעלה מטבור, למטה מטבור, שבירה, תיקון. בכל הדברים האלה ס"ג מעורב.

תלמיד: כל עולמות אבי"ע הם כבר חיבור למ"ה וב"ן של עולם קדמון, יהיה בזה חידוש?

מתי שיתקנו כל הכלים השבורים הם יתחברו לכל הכלים שלמעלה מטבור דא"ק ואחר כך תהיה ירידה של כל הפרצופים האלו והספירות למטה מטבור דא"ק עד הנקודה דעולם הזה.

עולם אדם קדמון בשבילנו זו מידה שלמה של כל המציאות, ובסופו של דבר כל כולו צריך להיות מתוקן ומלא בכל הנרנח"י.

שאלה: מה שונה ביציאת האצילות שהיא כבר אחרי השבירה? זאת אומרת לפני כן לא היתה שבירה ובפרצוף החדש הזה הרשימות שורש/א' הן לא רשימות שבורות, מה קורה שם שהוא אחר?

בעולם האצילות יש לנו רשימות של שבירה, רשימות של חלקי העולמות והפרצופים. ולכן עולם האצילות יכול להיות כנושא שבתוכו אנחנו יכולים להתקשר, לקשור את כל התהליך של תיקון העולם.

תלמיד: אז הרשימות שורש/א' שעליהן נעשה זיווג במצח הן רשימות שבורות?

לא, הן לא שבורות, הן עוד לא נשברו.

שאלה: מה התוספת שעולם הנקודים נחתם מעולם א"ק, מוסיפה לנו להבנה, למה חשוב לו להדגיש את זה?

עולם הנקודים הוא תוצאה מכל יתר העולמות הקודמים לו, שאנחנו צריכים לתקן את כולם ולהביא אותם לעולם אין סוף.

תלמיד: הוא אומר שכשעולם נחתם מעולם אחר זה נקרא דומה לו. מה זה "דומה", באיזה מובן הוא דומה לו?

לעולם האצילות.

תלמיד: לעולם א"ק.

עולם הנקודים ועולם א"ק. אנחנו צריכים לתקן את עולם הנקודים, כי חסרים לו תיקונים על כל הפרצופים שיוצאים בו כדי שיגיע לדרגת עולם הא"ק המתוקן.

תלמיד: אפשר להגיד שסגנון התיקון, שזה צמצום, מסך ואור חוזר זה בעצם משהו שנחתם מעולם א"ק עד הפרט הקטן ביותר?

כן. אפילו לא מעולם א"ק אלא שם זה מתקיים וחייב להתקיים בכל העולמות.

שאלה: עד הפרט הכי קטן של הבריאה זה צריך להתקיים.

כן. חוק נתן ולא יעבור.

שאלה: מה זה עולם?

תפתח חלק א' או ב' בתלמוד עשר הספירות, הוא נותן לך שם הגדרה.

תלמיד: מה זה פרצוף?

גם כן.

תלמיד: מה זו עביות?

הכול שם.

שאלה: הוא אומר שיחסים בין העולמות זה חותם ונחתם. נגיד עולם א"ק הוא חותם והנקודים הוא נחתם.

כן.

תלמיד: מי החותם של האצילות?

גם עולם א"ק.

תלמיד: האם החותם של שניהם זה א"ק?

כן. א"ק הוא דוגמה לכל העולמות.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

שאלה: האם יש הבדל בין מ"ה החדש לבין עולם האצילות, אלה שני דברים שונים?

מ"ה חדש ועולם האצילות? תלוי מתי אנחנו משתמשים במילים האלה. בעצם מ"ה החדש אנחנו משתמשים כשאנחנו רוצים לדבר על התפקיד של הפרצוף הזה כלפי יתר הפרצופים. עולם האצילות זה בדרך כלל כלפי התיקון הכללי, נשמות, עלייה לגמר תיקון וכן הלאה.

תלמיד: אם כל עולם הוא חותם ונתחם, אז איך קורה שמעולם א"ק - שהוא כאילו עולם שלם - יוצא עולם נקודים שנשבר, ומעולם נקודים השבור יוצא עולם של תיקון, שהוא מ"ה, שהוא אצילות? אם זה חותם ונתחם איך קורים ההיפוכים האלה?

הכול לפי הרשימות. אור האינסוף מאיר בכל מקום, אבל לפי הרשימות הוא מאיר על הרשימות, עושה העתקה, ואז יוצאים לנו משום זה עולמות, פרצופים, ספירות, בצורה שונה, בעוצמה שונה. אחרת זה יהיה אותו דבר, תמיד. יש הזדככות המסכים, התכללות המסכים בזה שעולים מטבור נגיד לפה, איך הם נכללים כולם בכולם, איך הם אחר כך מתפשטים מלמעלה למטה, ואז יוצא שכל פרצוף מאוד שונה מהשני, אומנם יש לו כביכול אותם היסודות, אין יותר מעשרה יסודות. אבל ככה זה כשנעשו פרצופים שונים, עולמות שונים, ואז רק בגמר התיקון כשאנחנו מתחילים לתקן מלמטה למעלה באמת את כל הפרצופים והעולמות, אז יוצא לנו תיקון שלם.

שאלה: מה החשיבות שעולם הנקודים הוא הנחתם של עולם האצילות?

החשיבות היא בכך שאנחנו יכולים אחרי מה שיוצא לנו מעולם הנקודים לתקן, לחבר, ולהתחיל להתקין את עולם האצילות. כי האצילות היא באמת נקראת אז "עולם התיקון". במידה שנכללים בו כל יתר העולמות.

שאלה: בעולם אדם קדמון יש את כל האורות, את כל הכלים, זו מערכת מופלאה. למה הבורא העביר את התיקון לעולם האצילות? למה הוא לא מטפל אישית? אני רוצה לגדל את הבן שלי, אני אתן לו את הכול בצורה ישירה, אני לא מבין את הנושא הזה, אולי תוכל להסביר לי.

בעולם אדם קדמון עדיין לא מתגלה שום פגם שיכולים לתקן, ואז לברר על ידי התיקונים האלה גם את הכלים השבורים, גם הכלים שמתקנים אותם, גם האורות שממלאים אותם. זאת אומרת, עולם אדם קדמון לא יכול לעשות שום דבר, הוא רק מחזיק בתוכו את כל הכלים ואת כל האורות. ולכן הוא נקרא עולם הכתר. לכן אין לנו שום סיכוי לקבל משהו מין העולם אדם קדמון. כשאנחנו עוברים את השבירה ומתחילים לעלות למעלה את חלקי השבירה, והחלקים האלה מתחילים להתכלל עם עולם אדם קדמון ועם הכלים השבורים, אז היחס בין הכלים האלו, לבין העולמות האלו, א"ק ועולם הקלקול, יוצר לנו את ההכנה לעולם התיקון. וכך אנחנו מגיעים למקום שיכולים להיתקן.

שאלה: עולם האצילות מתקן את עולם הניקודים?

את כל העולמות בעצם.

תלמיד: מי יתקן אותנו?

גם עולם האצילות בסופו של דבר, אנחנו תחתיו.

תלמיד: אבל את הניקודים הוא יכול היה לתקן כי הוא קם על חורבנו.

כן.

תלמיד: אז הוא מרגיש את החורבן שלו.

אז אתה כבר טוען למה אנחנו לא לומדים חטא עץ הדעת אדם הראשון והתיקון שלו על ידי הפרצופים העליונים.

תלמיד: אולי. אבל לא מצד הלימוד אלא מצד מי יכול לתקן אותנו הוא צריך להכיר את השבירות שבנו, כדי לתקן דבר מה אתה צריך להיבנות על שבירתו?

הוא צריך להתכלל מהשבירות שלנו ואז יוכל לתקן אותנו.

תלמיד: אז מי זה הגורם הזה שיתקן אותנו?

מי שמתקן אותנו זה האצילות. הכול נמצא אצלו, לכן הוא נקרא אצילות.

תלמיד: הוא מכיר את השבירה שלי?

הוא מכיר את השבירה שלך ושלי ושלו וכן הלאה.

תלמיד: איך, אבל כאילו השבירות שלנו יוצאות אחרי שהוא מכיר.

לכן הוא מכיר את השבירות שלנו כי הוא נמצא למעלה מאיתנו.

תלמיד: אבל את השבירות של ניקודים הוא הכיר כי הוא בא אחריו?

מה זאת אומרת שבא אחריו?

תלמיד: עולם האצילות נולד על שרידי השבירה של ניקודים.

כן.

תלמיד: לכן הוא מכיר את השבירות ויודע איך לתקן אותם. הוא מתקדם יותר.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו שיוצאים אחרי עולם האצילות, אז איך הוא?

איך הוא מכיר אותנו?

תלמיד: כן. כי ההיכרות שלו איתנו היא לא כמו ההיכרות עם שבירת הניקודים. שבירת הניקודים הייתה לפניו ושבירתנו היא כאילו אחריו.

האצילות נבנה על שבירת הניקודים כדי לדעת איך לתקן את כל הכלים השבורים. את כל הכלים השבורים. אנחנו התוצאה משבירת הכלים, משבירת אדם הראשון אפילו נכון יותר, ולכן שורשינו נמצאים באצילות והאצילות מכיר איך לתקן אותנו.

תלמיד: מה צריכה להיות התפילה שלנו בזמן שלומדים את כל הדברים האלה בעולם העליון את כל התהליכים האלה?

שזה הכול יתגלה בנו. יתגלה כמו שתינוק יודע בסופו של דבר שהוא צריך לצעוק לאמא ואמא תטפל בו ותעשה לו מה שצריך, כך אנחנו צריכים להכיר את אבא ואמא שלנו ושהם יטפלו בנו. מתוך זה נתחיל לגדול מלמטה למעלה ולהכיר את מערכת העולמות וכך ניתקן.

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור קראנו ברב"ש שיש שני קווים שצריך להתחיל קודם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. שקודם אנחנו צריכים לרומם ולהאדיר את חשיבות הרוחניות, מתוך כך להבין עד כמה אין לנו את זה, עד כמה אנחנו הפוכים ושבורים ולעלות את הבקשה. כשאנחנו לומדים את המערכת הזאת העליונה, שיש בה גם את שני הגוונים האלה, מצד אחד את הפאר והיופי והשלמות של ההשפעה ומצד שני שבירה. איך אנחנו יכולים לקבל ממנה את ההזנה הזאת של שני הקווים?

מלמעלה. אנחנו קשורים לזה. אנחנו תוצאה מזה. אנחנו יוצאים מזה. מצד אחד יהיה לנו כלים ומצד שני יש לנו אורות. אחרת אנחנו לא היינו זזים לא היינו מרגישים, היינו דומים, לא היינו קיימים בכלל. אני לא יודע, תשאל אותי עוד.

תלמיד: כל מה שאנחנו לומדים זה דבר אחד. המקובלים רואים את הכול אחד.

כן.

תלמיד: העולם העליון, אנחנו, השבירה, התיקונים, ההשפעה, הקבלה, הכול אצלם כמערכת אחת. אז כשאנחנו עכשיו כאילו לומדים משהו עליון, כאילו מנותק מאיתנו, איך אנחנו צריכים להתפלל שכל האיכויות שיש בו יתלבשו בנו בינינו עכשיו בין הלבבות שלנו?

אנחנו צריכים להבין שהתיקון שלנו הוא מהצד השני עד כמה שאנחנו מתחברים כי בזה אנחנו מתקרבים לאור העליון שישפיע ויתקן אותנו. ולכן אנחנו לא מדברים על היחסים בינינו, על החיבורים בינינו לצורך החיבור. אלא לצורך התיקון בינינו, שאנחנו נהיה כאיש אחד בלב אחד. זה מה שאנחנו צריכים להתחבר למקור אחד, להיות כלב אחד.

אולי אני לא מדבר כל כך ברור, אבל זה עוד יתברר.

שאלה: נראה שאחרי הכנס נולד פה משהו חדש ממש, גם בלימוד, גם בחיבור בינינו, משהו לגמרי ממש חדש. אתה יכול לתת לזה מילים מה זה?

קודם כל כולנו עלינו, כולנו נכללנו בחיסרון יותר גבוה. כולנו התקרבנו זה אל זה מצד אחד, ומצד שני באגו שלנו גם מרגישים עד כמה אנחנו מתרחקים זה מזה. כל הכוחות האלה הם עדיין לא מיוצבים אבל הם צריכים לקבל את המצבים שלנו ולסדר אותם. זאת אומרת, צריכים קצת זמן שבוע שבועיים עד שהכוח העליון יסדר אותנו ונתכלל ונרגיש את עצמנו שקיימים במצב החדש.

תלמיד: רק רציתי להגיד תודה לפני שהשיעור נגמר ורציתי לבקש את רשותך לפנות לכלי הישראלי והכלי העולמי בכמה מילים?

בבקשה.

תלמיד: בביקור שלי כאן ראיתי ממש במקור ראשון שהבורא בחר כל אחד ואחד מהחברים כאן ובעולם למשימה מיוחדת. חלק מהחברים נמצאים לפני המצלמות חלק מהחברים לא רואים אותם, נמצאים בפינות החדר, יש גם חברים שנמצאים כתמונה בכלי העולמי מעל המסך. אבל הגיבורים האמיתיים הם החברים שנמצאים מאחורי הקלעים שאנחנו לא רואים אותם. החברים שבתפקיד, החברים שדואגים לבניין, החברים שעובדים פה, מנקים, החברים שעובדים במטבח, אני ממש רוצה להודות להם על כל מה שהם עושים לבני ברוך. ולפני שאני טס בעוד כמה שעות באמת רציתי להעלות תפילה שהבורא יתן להם כוח ורחמים וחסד שימשיכו את התפקיד שלהם.

אנחנו מודים לך מאוד. ומצפים שתבוא לכאן עוד לביקור ועוד עם הרבה חברים שלנו האחרים מכל העולם. אנחנו נשתדל לתת מקום לכולם, להכיל את כולם, לחבק את כולם ואנחנו מחכים לכולם. תודה לך, שאתה נותן בזה דוגמה יפה מאוד. תודה.

(סוף השיעור)