שיעור בוקר 15.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 463, מאמר "השלום בעולם"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 463, מאמר "השלום בעולם", בכותרת "תקוות השלום".

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.

אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.

מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.

ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין".

ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך".

טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.

המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ."

שאלה: על איזו אמת הוא מדבר פה, זה אמת של "שלי שלי ושלך שלך"? זו אמת אגואיסטית?

אמת אגואיסטית.

שאלה: למה הוא מתכוון שהתנאים של השלום עצמו לא נבראו?

אין עדיין תנאים, אין אותם היסודות שעליהם אפשר לבנות שלום.

תלמיד: למה לא? רואים את האמת כמו שאמרת, לפי "שלי שלי שלך שלך", וזה נראה להם שהתנאים האלה מתאימים, למה בעל הסולם כותב שהתנאים האלו עוד לא קיימים?

כי אלה לא תנאים לשלום.

תלמיד: זה "שלום" לפי איך שהוא מגדיר, או לפי איך שבעלי השלום מגדירים?

לא, לפי איך שצריך להיות.

שאלה: הוא קורא ל"מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם", למה הוא קורא להם פחדנים ומוגי לב?

כי זה מה שמכוון אותם, לא שום דבר אחר.

תלמיד: הפחד מכוון אותם?

ברור, למשל פחד למות, זה לא איזו אידיאולוגיה שמחזיקה אותם יותר למעלה, שהם קשורים למעלה מהזמן.

שאלה: אז מה זה להיות מבעלי הבניין של היום, הצורה הנכונה, לא להיות מתוך הפחד שלי?

קודם כל להגיע לשלום.

תלמיד: להגיע לשלום זה התהליך שאליו אנחנו רוצים להגיע.

אתה צריך לחנך את עצמך ואת האחרים כדי שכולם יבינו איך להגיע לשלום.

תלמיד: הוא כותב כאן ש"ביקוש החסד ובנין העולם היינו הך", אז מה זה החסד שאנחנו צריכים להיות איתו?

חסד.

תלמיד: מה זה שונה ממה שהוא אומר על בוני הבניין שהם כביכול פחדנים ומוגי הלב, איפה אני עושה את השינוי לא להיות פחדן ומוג לב?

קודם צריכים להרכיב את החברה שלא תהיה מורכבת מהפחדנים ומוגי הלב אלא שהמטרה היא זו שתמשוך אותם.

תלמיד: מהי המטרה?

חיבור, בניין.

תלמיד: וזאת בעצם האמת האמיתית?

כן.

תלמיד: ומזה יבוא השלום האמיתי.

כן.

שאלה: אז בעצם לפי מה שבעל הסולם מתאר פה, צריך לבנות חברה חדשה בשביל שנגיע לשלום.

כן.

תלמיד: זאת אומרת שכל עוד לא יהיה שינוי עקרוני בתוך החברה, בעצם אין סיכוי לשלום, זאת אומרת הוא קורא לזה "התקווה לשלום".

אין סיכוי.

תלמיד: זו אמירה מאוד חריפה של בעל הסולם על המציאות.

מה שהוא כותב, נראה נורא.

תלמיד: מה יכול לעשות כזה שינוי בחברה שהיא תתהפך למשהו שכן אפשר לעשות איתו שלום? נשמע שצריך ממש מהפך.

כוח עליון, רק כוח עליון, ולא שום דבר חוץ מזה. אם אתה מיואש מכל יתר האפשרויות שכביכול נמצאות בידיים שלך, אז אתה מגיע לאותה האפשרות היחידה שנמצאת בידיים שלך, בלב שלך, זה לצעוק לבורא יחד עם כולם.

תלמיד: ועד שנגיע לשלב הזה, יש מה לעשות עם המציאות הזאת שהולכת ומתדרדרת מיום ליום?

רק להשקיע בהפצה.

שאלה: מה הבעיה בשלי שלי, שלך שלך?

זה לא בעיה. רק אל תיגע בי ואני לא אגע בך.

תלמיד: זה יכול להביא לשלום?

לא.

תלמיד: למה?

כי הרצון לקבל נמצא ביסוד של טבע האדם.

תלמיד: אני מפריד את הילדים שלי ויש לי שקט בבית.

כי יש עליהם שליטה של מישהו יותר גדול שבא אליהם ומכופף אותם, ואז יש לך שקט. חכה עד שהם יגדלו.

תלמיד: אז שלי שלי, שלך שלך, זה פשוט לא אפשרי, זה לא יכול להתקיים בעולם.

ודאי.

(סוף השיעור)