ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 07.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 525, מאמרי "שמעתי",
מאמר י"ד, "מהו רוממות ה'"
בסך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות זה להחליף את הכוח הפועל עלינו עכשיו, שהוא הרצון לקבל, האגו שלנו שמפעיל אותנו, בכוח אחר, בכוח הבורא, כוח ההשפעה והאהבה במקום כוח הקבלה. וכשנעשה את זה, במידה שנעשה, ניקרא מתוקנים, רוחניים, ובהתאם לזה נתחיל להרגיש את המציאות הרוחנית, העליונה, החדשה וכן הלאה. זאת אומרת, מה שיש לנו זה בסך הכול להחליף את שליטת האגו בשליטת הבורא. שניהם מוכנים ועובדים עלינו, רק שכוח האגו שלנו פועל עלינו מלכתחילה והבורא זה בהתאם לכמה שאנחנו זקוקים ורוצים שישלוט עלינו. אבל בעצם אנחנו צריכים מלכתחילה להבין שאחד משניהם פועל, זה לא שאנחנו חופשיים, אלא או האחד או השני, או הרצון הרע המנוגד למטרת הבריאה, או הרצון הטוב שהוא בעד מטרת הבריאה.
אבל מפני שמלכתחילה פועל בנו הרצון לקבל, הרצון הרע, רצון המנוגד למטרת הבריאה, אז אנחנו רגילים אליו וחושבים שהוא זה בעצם אנחנו בעצמנו, עד כדי כך שנולדנו עימו, רגילים אליו ולא מתארים לעצמנו איך אפשר להיפטר ממנו. אבל לאט לאט כשגדל הרצון להשפיע בנו, הנקודה שבלב שמתחילה להראות את פעולותיה, אנחנו מתחילים לראות, להרגיש שלא טוב לנו, שיש עוד משהו, שהחיים שלנו לא כל כך טובים, אנחנו רוצים משהו חדש, משהו אחר. הבורא מסדר לנו כאלו מצבים שבאמת נשתוקק לרצון שלו, לרצון להשפיע. זה מצד אחד. מצד שני, למה הוא עשה את זה כך שכל המציאות שלנו היא בשתי תכונות הפוכות? כדי שנלמד את זה כנגד זה, כמו שדיברנו אתמול, שום דבר לא מושג בתפיסתנו אלא מדבר כנגדו, שחור על גבי לבן, לבן על גבי שחור. וכך זה בכל הרגשות, בכל המחשבות, בכל ההבנות, אי אפשר לעשות משהו אם אין משהו כנגדו, כלפיו למדוד, כלפיו להרגיש. כל היצירות שלנו איזה שלא יהיו, כל התפיסות, ההבנות, תמיד מורכבות משניים.
אבל בסופה של ההתפתחות שלנו נצטרך להגיע להכרת רוממות הבורא, אז מובן לנו שבמקביל לזה נצטרך להרגיש תכונות הפוכות. לכן "כל הגדול מחברו", כמה שהוא גדול בהכרת הבורא, אז "יצרו גדול ממנו", היצר הרע שלו המנוגד לבורא, הפוך ממנו, גם גדול בהתאם לזה. וכך הם מקבילים זה לזה ועולים בצורה כזאת יחד מהדרגה הראשונה של האדם המתחיל את הדרך הרוחנית שלו ועד הסוף, כי כל המציאות מתגלה אך ורק כדבר והיפוכו. ובסוף הדרך כשהאדם כבר משתמש נכון בכל היצר הרע שלו המנוגד לבורא, גם היצר הרע הופך להיות כעזר ליצר הטוב, ושניהם באים ומתחברים יחד ומביאים לאדם הבחנה משותפת ביניהם. על כך נדבר פעם, אבל העיקר בשבילנו זה לדעת שהכול נבנה על דבר והיפוכו, על שמאל וימין ולא יכול להיות שאחד מתקיים ללא השני, אלא אחד מתקיים על פני השני, אחרת לא היינו מבדילים אפילו באחד, אם לא היה דבר כנגדו.
אפילו שישנם מצבים שאנחנו לא מרגישים שיש משהו כנגד המצב בו אנחנו נמצאים, הוא קיים כי אחרת לא היינו מזהים את המצב הנוכחי. וזה תמיד ובכל הדרגות, בכל הרמות של ההתפתחות שלנו, כמו שכתוב, "כיתרון אור מתוך חושך". לכן יש לנו כאן עוד מאמר קטן מ"שמעתי", של בעל הסולם שאותו כתב רב"ש "מהו רוממות ה'", שאם אנחנו מגיעים להכרה, להבנת הבורא, אנחנו מגיעים לזה על פני דברים הפוכים, שהם הבנה והכרה ברצון לקבל שלנו, שאנחנו קוראים לו יצר הרע מפני שהוא מפריע לנו, כביכול מפריע לנו להשיג את הבורא, להכיר אותו, ומפני שהוא עושה זאת בצורה כביכול הפוכה, לא נותן לנו להתקרב לבורא, אנחנו קוראים לו יצר הרע, שונא, דוחה, מקלקל, מבלבל, לא נותן להתקרב למושג "הבורא", לא ברגש ולא בשכל. ואחר כך, במשך [העלייה] במדרגות אנחנו מתחילים יותר ויותר להבין שיש עבודה כזאת לאגו שלנו, ולא שהוא עושה זאת, אלא הוא עושה זאת מכוח ידי הכוח העליון. מאיפה שבא הכוח הטוב, מאותו מקור בא הכוח הרע, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע". למה? כי בלי זה לא תכיר את היצר הטוב, אי אפשר להכיר השפעה בלי קבלה.
בואו נקרא את המאמר ונראה מה אנחנו יכולים להוציא ממנו.
קריין: מאמר י"ד, "מהו רוממות ה'".
יד. מהו רוממות ה'
שמעתי תש"ח
"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
לכן:
א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."
בוא ננסה קצת יותר להבין.
שאלה: מאיפה מגיע השכל העליון? מה זה אומר שהשכל העליון מגיע מלמעלה?
האמת היא שגם השכל התחתון מגיע מלמעלה, הכול מגיע מלמעלה, אבל הכול בהערכה שלנו שזה בא מהעליון או שזה בא מהטבע. גם הטבע זה הבורא, זה בא מלמעלה, אבל כך אנחנו אומרים. אנחנו מצפים שיבוא שכל עליון, רגש עליון וכך אנחנו מדברים. מה שבא מהבורא לפי היגיעה שלנו, הבקשה שלנו, ההכנה שלנו, זה נקרא שבא מלמעלה כי כך אנחנו מרגישים, מבינים. ומה בא ללא הכנה משלנו אלא בעצמו, אנחנו אומרים שזה מהטבע, כאילו נמצא בנו, אנחנו לפני זה לא צריכים להתייגע ולכן לא משייכים זאת לכוח עליון, אבל בעצם הכול בא ממנו, או לפי הטבע מה שנקרא, או בהקדם של היגיעה, העבודה שלנו.
שאלה: אני מניח שהמאמר נועד רק לבעלי נקודה שבלב, ולכן אני לא מבין מה זה "צריך ללכת מעל הדעת"?
אנחנו נמצאים בצורה אחת של הטבע, של הבורא, שברא אותנו ברצון לקבל. איך הגענו לזה? אנחנו לומדים בחכמת הקבלה איך השתלשלו אורות וכלים מעולם אין סוף דרך כל הפרצופים עד שהגיעו לנקודות דס"ג שלמדנו ב"פתיחה". ומנקודות דס"ג, שם הייתה שבירה, ואחרי זה יוצאים עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, שבהם קיימת נשמה, זאת אומרת, קיים רצון שנמצא בצורה שבורה, היינו על מנת לקבל, וצריך לתקן אותו להיות בעל מנת להשפיע. בתיקון הזה אנחנו צריכים להשתתף וככל שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו מעלים את עצמנו מדרגות עולמות בריאה, יצירה, עשייה לדרגת האצילות וכך מגיעים לתיקון. זאת אומרת, להזדהות עם הבורא, לאותה דרגה כמו הבורא וזו בעצם העבודה שלנו.
יוצא שאנחנו נולדים ברצון לקבל, השבור, זאת אומרת בעל מנת לקבל, וצריכים לתקן את עצמנו כך, שאת הרצון לקבל בעל מנת לקבל אנחנו צריכים לתקן לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. מהרצון אנחנו לא יכולים לצאת, אנחנו קיימים בו, זה הטבע שלנו שלא משתנה. ולא צריך להילחם עם הרצון לקבל, שאני ארצה פחות, שאשב בדיאטה רוחנית, לא לזה אנחנו צריכים לדאוג, אני לא צריך להקטין את עצמי בשום פעולות גשמיות אם הן לא לרעת הזולת. אני צריך בסך הכול לשנות את החשבון שלי, את כיוון המחשבה שלי, או יותר נכון את כיוון הכוונה שלי, בשביל מה אני עושה כל דבר ודבר בעולם, עד כדי השאלה, בשביל מה אני חי בכלל? וזה בעצם התיקון שאנחנו צריכים.
אז אם אני נפעל על ידי הטבע הטבעי שלי, הראשון, שבו נולדתי והתפתחתי, זה נקרא שאני נמצא בתוך היצר הרע. הרצון האגואיסטי שנמצא בי מיום שנולדתי וכל הזמן מתפתח בי ואני מכיר אותו כטבע שלי, שזה אני. אני לא בורח ממנו, כי אין לי לאן לברוח. האדם הרגיל לא מבין בכלל על מה אנחנו מדברים, אבל ישנם אנשים שיש להם כזאת הרגשה בתוך הרצון, רצון נקרא "לב", שנקראים "נקודה שבלב", שמתחילים להרגיש שיש עוד משהו, צורה אחרת של קיום שמושכת אותם, ואז הם רוצים להשיג מה זה נקרא להיות קיימים במימד אחר. וודאי שלא הם עושים בעצמם משהו אלא הכוח עליון מביא אותם, כמו שכתוב "הבורא מביא את האדם לבחירה ואומר קח לך, שם ידו של אדם על גורל הטוב"1. מה זאת אומרת על גורל הטוב? כדי להשיג את תכונת ההשפעה. וכך אנחנו מתקדמים.
אז כולנו נולדים ברצון לקבל לעצמנו, על מנת לקבל, שנקרא "יצר לב האדם רע מנעוריו"2, ואחר כך מתקדמים לעל מנת להשפיע, לרצון לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, לא מחליפים את הרצון, מחליפים את הכוונה. מה זאת אומרת מחליפים את הכוונה? את מי אנחנו מכבדים את הרצון לקבל או את הרצון להשפיע? מי בעינינו החשוב? לכן כל העבודה שלנו היא לרומם את עניין ההשפעה, וכך להתקדם.
שאלה: הפחד שהרצון לקבל ישלוט עליי, ינצח ואאבד את הכיוון בדרך, יכול להיקרא יראת ה'?
אנחנו נלמד מה זו יראת ה', זה לא פשוט, יש שם הרבה הבחנות. יראת ה' יכולה להיות מהדרגה הגשמית, שאתה אפילו לא מבדיל שאתה עובד תחת יראת ה' אלא מקיים את פקודות הטבע מתוך הפחד לקיומך, ועד שאתה מתעלה למעלה ורוצה להיות ביראת ה' ולא ביראת הטבע האגואיסטי שלך. ושם ביראת ה' יש גם דרגות, לָמה, בשביל מה, עד כמה, הכול נמדד לפי גודל הרצון לקבל שפועל בך ואז אפשר להגיד באיזו רמת יראת הבורא אתה נמצא. אנחנו נלמד, זה נושא שעוד צריכים לפתוח.
שאלה: אנחנו עושים מאמצים רבים נגד הרצון. איך אני יודע שעכשיו אני הולך בפועל מעל הדעת?
אדם שמקבל הרגשה למעלה מהדעת מרגיש שהוא נמצא בשליטת הכוח העליון. ומידת שליטת הכוח העליון בו תלויה בכמה האדם נמצא במסירות לכוח העליון הזה, ויש לו את הרגשת הדבקות בכוח העליון, הוא רוצה להיות בו, רוצה להיכנס בו ולהיות כמו עובר בתוך אימא. אלה בעצם הדרגות הראשונות של ביטול האדם לבורא, ולפי זה אנחנו מודדים באיזו דרגת אמונה הוא נמצא למעלה מהדעת. כי הוא בעצמו נמצא ברצון לקבל שלו, והרצון לקבל לא מזדכך, רק השליטה שלו מתחילה להיות מכוסה בשליטה של הרצון להשפיע, בשליטת ההשפעה, הבינה מתחילה לשלוט על המלכות וכך האדם גדל. ככל שהבינה, תכונת ההשפעה, גדלה בנו על פני תכונת הקבלה, זה נקרא שהבורא שבנו יותר גדול מהבהמה שלנו, דרגת האדם היותר גדולה, רוכבת על דרגת החי וכך אנחנו מתקדמים וגדלים.
שאלה: מה ההבדל בין כוח הבינה לבין הרוממות?
לפי כוח הבינה אנחנו משיגים בפועל את רוממות הבורא, כי כוח הבינה זה הבורא.
שאלה: האם אפשר להגיד שרוממות ה' זה אדם שמגלה שהכוח העליון הפוך מהרצון לקבל והמאמצים שלו להתקרב לזה?
גם כן. גם הפוך וגם יותר גבוה, יותר מועדף, יותר שלם. רוחניות, אנחנו בונים בעצמנו, כמו שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי". מה זאת אומרת? שעל פני כל המצבים הגשמיים, ההבחנות הגשמיות, אנחנו בונים את הבורא דווקא מזה שמעלים את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. לכוח הקבלה יש לנו הרבה מאוד הבחנות, הרבה מאוד צורות, ובכוח ההשפעה אנחנו רק מכסים את כוח הקבלה, ומזה אנחנו לומדים את הבורא. לכן הבורא נקרא "בו-רא", "בוא וראה", ממה בורא? ממה אתה משיג אותו? מזה שאתה מכסה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אז הצורה הזאת של אהבה, חיבור, השפעה, שאתה לומד שהיא מכסה, כמה שאתה מסוגל, את כל צורות הקבלה שבך, מזה אתה משיג את הבורא.
לכן מכאן יהיה לנו מובן שאין בורא ללא נברא. שהבורא הוא רק מה שקיים כלפינו, מה שאנחנו בונים ומשיגים ולא למעלה מזה. כל מה שאנחנו בונים במשך 6,000 שנות התיקונים שלנו, כך זה נקרא, דרך התיקונים, אנחנו סך הכול בונים את הבורא שמכסה את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו. אחר כך יש עוד דרגות, עליהן אנחנו לא מדברים עכשיו, אנחנו לא יכולים להבין אותן בכלום, זה עוד יבוא. אנחנו לא נפרדים, יש לנו דרך ארוכה יותר ממה שאתם חושבים, לא רק כאן בחיים האלו.
שאלה: מה זה אומר שהוא רוצה שהבורא יענה על שאלותיו?
זה לא אומר כלום. הוא רוצה וזהו. אני רוצה שהבורא יענה לי על השאלות, מי אני, מה אני, בשביל מה אני קיים, מה התועלת, מה בכלל החיים שלי, מה המקור שלי, לאן אני צריך להגיע? את כל הדברים האלה אני צריך, והעיקר אני רוצה להכיר את הכוח עליון כדי להשתמש בו. להשתמש בו, למשוך ממנו תיקונים, להלביש בתוך התיקונים את האגו שלי שיראה כמו זאב שמתלבש בכבש, וזה העיקר. שהיצר הרע יהפוך את עצמו ליצר הטוב. כך אנחנו צריכים לראות את התיקון שלנו.
שאלה: התאספנו עכשיו בעשירייה, ואנחנו משתדלים להתחבר. מה זה אומר שבחיבור הזה הבורא עונה על השאלות שלנו?
אנחנו צריכים קודם כל להאמין למקובלים שככה כותבים, שהבורא קשור לקשר בינינו, ובמרכז הקבוצה הוא נמצא וקיים. זה מצד אחד. ומצד השני, אנחנו צריכים להאמין שמה שקורה בינינו, במרכז הקבוצה, זה מה שמתקבל בדרגה יותר עליונה מאיתנו שנקראת בורא. זה עניין של סולם, סולם של מדרגות. אז מעלינו יש מדרגה יותר גבוהה שעליה אנחנו צריכים לעלות, ויש עוד ועוד מדרגות.
ותמיד נקבל פקודות, אורות, כל מיני סימנים, התעוררויות מדרגה יותר עליונה. אז אנחנו צריכים להשתדל להגיע תמיד לקשר עם מדרגה יותר עליונה, ולהתכלל בה. את הקשר עם המדרגה היותר עליונה אנחנו משיגים על ידי רוממות של המדרגה היותר עליונה. ומדרגה יותר עליונה כלפי התחתונה תמיד נקראת בורא כלפי הנברא, כי אנחנו ירדנו מאין סוף במדרגות, גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכן הלאה עד העולם הזה. חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם, וחמש ספירות בתוך כל פרצוף. סך הכול חמש כפול חמש כפול חמש, 125 מדרגות, וכך אנחנו עולים בהן בחזרה.
אז כל פעם מדרגה יותר עליונה, כלפי המדרגה היותר תחתונה נקראת בורא. קודם כל בגלל שהיא הולידה את המדרגה התחתונה בהשתלשלות מלמעלה למטה, וגם בגלל שאנחנו יכולים בחזרה לעלות עליה. וכל פעם בוא וראה, בוא וראה, כשאנחנו עולים למדרגה יותר עליונה, משיגים אותה, רואים אותה, הופכים להיות כמוה, ואז יכולים לעלות למדרגה עוד יותר עליונה. וכך בעצם אנחנו מתקדמים.
תלמיד: העשירייה שלנו עכשיו בשיעור. מה קורה, מה שונה בכל מדרגה מכל 125 מדרגות בהשוואה למה שאני מרגיש עכשיו? מה משתנה בכל מדרגה?
כלפי כל עשירייה יש חוט, חוט שיורד מאינסוף אליה, ובחוט הזה אנחנו צריכים לעלות עד אינסוף, עד גמר התיקון. לכן אם אנחנו מקיימים מה שהמקובלים אומרים לנו, אז כל פעם אנו עולים ממדרגה למדרגה. והעלייה היא רק ממלכות לבינה, ממלכות לבינה. כל מדרגה תחתונה נקראת מלכות כלפי המדרגה העליונה שנקראת בינה, וכך אנחנו עולים.
ולכן כוח העלייה נקרא אמונה, כוח השפעה, כוח הבינה, למעלה מהדעת, למעלה מכוח המלכות, מכוח הרצון לקבל. זאת אומרת לענייננו, ככל שאנחנו מעדיפים את הרצון להשפיע, את החיבור בין החברים, כך אנחנו יכולים לעלות ממלכות לבינה, מדרגה תחתונה, לדרגה יותר עליונה, זה הקשר בין המדרגות.
שאלה: מוזכר כאן שהרצון לקבל מבין שכדאי לו לשמור תורה ומצוות. מה ההבדל בין לראות את רוממות ה' בתוך הרצון לקבל, לבין לראות אותו מעל הדעת?
להרגיש, אפשר גם להגיד לראות, אבל זו לא ראייה גשמית. להרגיש את גדלות הבורא בתוך הרצון לקבל ישר, זו פסיכולוגיה. ואם אנחנו מגלים את זה בצורה כזאת, זה נקרא שאנחנו מגלים אותו בדעת, ואז זה נקרא שאנחנו דתיים, אנשים מאמינים, וכאלו יש כמה מיליארדים בעולם. אין כאן השגה, אלא יש איזה שכנוע פנימי שכך אנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, עם הכוח העליון.
אם אנחנו מדברים על השגה של מקובלים, אז אנחנו מדברים כבר על זה שאנחנו משתנים, בני האדם משתנים. כשהם מגיעים לכוח הבינה בפנים, בתוכם, ואז הם מרגישים בתוכם איך מתגלה כוח הבינה, טבע חדש, כוח השפעה, אהבה, חיבור. והוא נעשה יותר גבוה, יותר גדול, מועדף, מוערך מכוח הקבלה, ואז זה נקרא שהם נמצאים באמונה למעלה מהדעת. במאמרים שלנו אנחנו לומדים במיוחד איך אנחנו יכולים להעדיף את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, זו אמונה למעלה מהדעת. אז תראו מה הוא כותב.
שאלה: במאמר הזה בעל הסולם מדבר על כך שהאדם זקוק לבורא כשהוא ריק. בעזרת מה ניתן לרוקן את עצמנו עד כדי כך שבאמת נזדקק לבורא?
אם אני נפעל על ידי ההשתוקקות שלי לבורא, ויסוד ההשתוקקות שלנו לבורא נקרא "נקודה שבלב". אם אני מרגיש שזה מושך אותי, לאן? אני לא יודע. מי עושה את זה? אני לא יודע. אלא אני רוצה לדעת מה מהות החיים, מטרת החיים, מאיפה אני, לאן אני, מה קורה עם הבן אדם בכלל בחיים האלו?
אלו שאלות שמתעוררות בהרבה אנשים, רק אחר כך הן נעלמות. דווקא בילדות, בנערות הן מאוד מדאיגות את האנשים, הילדים, ואחר כך באים הורמונים, וכל מיני דברים אחרים שהעולם מלא בהם, בכל השטויות, וזה מסיט את דעת הנערים מהשאלות הנכונות, בשביל מה אני? למה אני? וכן הלאה.
ככה זה הולך. אבל האנשים שבכל זאת לא יכולים לעזוב את הנקודה שבלב, שמושכת אותם למגע עם הבורא, והם לא יודעים שזה ככה, שזה מגע עם הבורא, הם מתקדמים, ובכל זאת מגיעים לחכמת הקבלה.
ואז הם מגיעים למצב, שאו שהם פועלים לפי השכל שלהם, לפי מה שהם רואים בעולם הזה, מה שנקרא "הגישה הרציונאלית". וזה ממש צחוק שככה זה נקרא, כאילו אנחנו רציונאליים, בני אדם. כשאנחנו רואים איך אנחנו פועלים על פני כל כדור הארץ, איפה יש כאן רציונאליות?
רציו זה שכל, חשיבה. אי אפשר שנחליט משהו בצורה רציונאלית, אם אנחנו לא יודעים את העתיד, וקושרים את עצמנו לעתיד, ואז מראיית ההווה והעתיד אנחנו עושים איזה צעד קדימה לקראת העתיד שאנחנו רואים, מבינים, ואוחזים בו. אז זה נקרא שאנחנו פועלים בצורה רציונאלית.
אבל אם לא, אם אין לנו אחיזה בעתיד, איזו צורה רציונאלית יכולה להיות באיך שאנחנו פועלים, עושים, עובדים, חיים? אבל כך אנחנו קוראים לזה.
אם אנחנו מסתמכים רק על האגו שלנו שלא רואה מה יקרה בעוד רגע, ואפילו לפעמים אנחנו רואים שאנחנו נכנסים לדברים רעים, אבל לא יכולים לעצור את עצמנו. אנחנו רואים את זה היום ממש כמעט בכל מה שאנחנו עושים. שאנחנו עושים לא נכון, הורסים כדור הארץ, הורסים את החיים שלנו, מתקרבים למלחמות, לבעיות. ומה? אנחנו עוצרים את עצמנו? לא. אנחנו יותר גרועים מהחיות, כי החיות לא פועלות בצורה כזאת. הן מיד עוצרות אם הן רואות משהו מסוכן, ולא מתקדמות. אבל אנחנו כן.
כי היצר רע שלנו יותר גבוה מאתנו, הוא בא מלמעלה ומכתיב לנו מה לעשות. ואנחנו מבצעים את הפקודות שלו, במקום את פקודות "החי" שבנו. לכן אנחנו הורסים את הכדור הארץ, הורסים את העולם, למרות שזה ממש מסכן את העתיד שלנו. וזה נקרא שאנחנו פועלים מתוך הרציונאליות השקרית הזאת, ומתוך הדעת. כאילו יש בזה דעת.
"למעלה מהדעת" זה נקרא שאנחנו מקבלים את רצון הבורא, את הגישה של הבורא ומתחילים לפעול לפי זה. לפעול לפי רצון הבורא, זה נקרא שאנחנו מעריכים את פעולות ההשפעה, למעלה מפעולות הקבלה. שבינה שולטת על פני מלכות. ולא שאנחנו עם המלכות, עם הרצון לקבל מדכאים את תכונות הבינה, את הנטייה להשפעה.
ואם אנחנו לומדים בחברה שלנו, אחרי שארגנו אותה במיוחד כדי להעלות לתכונת ההשפעה, להעדיף את תכונת ההשפעה יותר מאשר את תכונות הקבלה, זה נקרא שאנחנו רוצים להתקיים באמונה, בכוח הבינה, בכוח השפעה שהוא למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי. זה סך הכול נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
ולפי כמה שאנחנו מעלים את דרגת הבינה מעל דרגת המלכות, שהרצון להשפיע יהיה מכובד בעינינו למעלה מהרצון לקבל שלנו, זה נקרא שאנחנו בונים את רוממות ה'. ככל שהבורא, שזו דרגת הבינה, גדול בעינינו למעלה מדרגת המלכות.
תלמיד: כשהתחלת להסביר, סיפרת איך מקובל מקבל החלטות. הוא רואה את מצב ההווה, את המצב העתידי, וקושר זה עם זה, קושר את זה עם הבורא, קושר עם העולם ועם המתרחש בעולם. ומקובל בכל רגע נתון כך קושר כל צעד שלו וכל פעולה שלו.
זה בימינו. אנחנו תמיד צריכים להוסיף בימינו, בזמננו אנחנו נמצאים בדור האחרון ואנחנו צריכים לכן לכוון את הפעולות שלנו כלפי גמר התיקון. אנחנו מתחברים בינינו כדי לתת דוגמה לכל האנושות שתצטרף אלינו ותתקדם יחד אתנו לכיוון שאנחנו קובעים. כי אין להם כיוון, הם לא יודעים, אין להם אותם כלים פנימיים.
אבל בכוח הדחיפה שאנחנו נקבל מהם מפני שהם סובלים. אז אלה שסובלים ילחצו עלינו. לא שהם ילחצו עלינו שממש יבואו אלינו וילחצו. אלא אנחנו, מתוך הרצון להשפיע שאנחנו מפתחים, אנחנו נרצה לעזור, להציל אותם כדי להשפיע גם נחת רוח לבורא וכדי להציל את הנבראים, אנחנו באמצע נמצאים ביניהם, אז הם ילחצו עלינו ואנחנו נרצה להוציא אותם ובזה לעשות גם נחת רוח לבורא. אז כל השלשלת הזאת תעבוד כמו שצריך, ואז בזה העולם יתקדם לתיקון.
שאלה: מה זה נקרא שאנחנו מדכאים מהמלכות שלנו את כוח הבינה?
אנחנו מעדיפים את תכונת הרצון להשפיע על פני תכונת הרצון לקבל. יש בנו שתי אפשרויות ואנחנו תמיד רוצים להשתמש ברצון להשפיע, ברצון להתחבר על פני הרצון לקבל, הרצון להתרחק.
יד. מהו רוממות ה'
שמעתי תש"ח
"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש" מהבורא, "מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, אם אדם פונה לבורא ומבקש ממנו "תן לי אפשרות ללכת למעלה מהשכל שלי, מהרצון לקבל לרצון להשפיע, להיות כל הזמן קשור אליך דרך חברים", זה נקרא שהוא "עוסק ברוממות ה'" כי הבורא נמצא למעלה מכול העולם, מהעשירייה, ויש קשר בין כולנו לבורא. והבורא, מושך אותנו למעלה.
"זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
-
שלא ימלא עם בחינת דעת," אני לא רוצה לדעת, לקבל. למה? "שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו." למה? כי אם אני מתרץ בתוך השכל, אני כבר מגביל אותו על ידי מה שאני, על ידי השכל שלי. "שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו." אדם יכול לתרץ "אלא שהוא רוצה," האדם הזה "שה' ימלא לו את שאלותיו." איך? איך שהבורא מחליט. "נמצא שזה נקרא רוממות," האדם מבטל את עצמו ורוצה שהבורא ישלוט על השכל והרגש שלו. "משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם," לכן זה נקרא "רוממות". שהוא בזה מרומם את הבורא מעל עצמו. "היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו." אבל הוא לא עושה את זה. הוא רוצה שהבורא יתרץ את כל שאלותיו. גם השאלות שלנו מגיעות לבורא, נדמה לנו שזה שלנו. אבל כבר אנחנו בעצמנו פונים לבורא ואומרים "אתה תענה לנו על השאלות שלנו, ולא שאני אחפש לפי השכל שלי". "נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ." זאת אומרת, "תורה ומצוות" נקרא כל התהליך שאנחנו רוצים להתפתח "מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה," איזה עבודה? "זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל". זאת אומרת, שאני לא רוצה לתרץ בשכל וברגש שלי שום דבר. אלא אני מוכן ללכת לפי המלצת המקובלים שמוסרים לי את הרצונות והמחשבות של הבורא, ואז בצורה כזאת אני מכין את עצמי שהבורא בעצמו ממלא את כל הספקות, הבעיות, השאלות שלי. זה דבר אחד, רוממות ה', זה שאני רוצה שהבורא ימלא את משאלותי במקום שאני אעשה את זה בשכל שלי.
"ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו".
זאת אומרת אני מפתח בי כל פעם חיסרון, לא שאני חי ומה שיהיה יהיה. לא. אני כל הזמן פונה לבורא, זה נקרא העלאת מ"ן. אני כל הזמן פונה לבורא ומבקש ממנו שהוא יענה על כל השאלות, על כל הספקות, על כל הבעיות, על כל מה שאני מרגיש בשכל וברגש שיש לי בסימן שאלה כלשהי, אפילו הכי קטן, אני רוצה שהבורא ימלא לי את זה.
מה זאת אומרת? אני רוצה שהבורא ישלוט בי. שהוא ימלא את כל החסרונות, את כל הבעיות, כל השאלות, כל הכלים שלי. יש לי חסרונות כאלה אצלי, מכל מיני מצבים, בכל המובנים, אני רוצה שהבורא ימלא את עצמו בהם. ואז אני אדע בדיוק מאיפה באות לי השאלות, למה, לאיזו מטרה ומתוך זה אני אתקדם.
מה אני מתקדם? השאלות שמגיעות אלי מהרצון לקבל, שבא מהבורא מצד השמאל, ואני מבקש מהבורא שימלא אותן, אז הוא ממלא אותן מצד ימין, ואז יש לי כלי ואור, יש לי הכול, אני בזה נעשה כבר עומד בצורה הנכונה, בקו האמצעי בדרך.
לכן הוא אומר "שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו". לכן אנחנו צריכים להיות ערים, רגישים למה שאנחנו מרגישים. מה חסר בינינו, כלפי הבורא, כלפי הלימוד, כלפי כל דבר ודבר בחיים אנחנו רוצים שהבורא ימלא את השאלות האלה, מה שלא יהיה. אני רוצה בהם להרגיש את נוכחות הבורא. מצד אחד שזה בא ממנו שאני צריך בעצמי להשתדל לקשור לכוח עליון שאין עוד מלבדו. ומצד שני, שהבורא ימלא את החסרונות שהוא ברא בנוכחות שלו וכך אני לאט לאט אקבל גם את הכלי וגם את האור מצידו.
"לכן: א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת," זאת אומרת לא ללכת בצורה אגואיסטית לפתור את הבעיות בחיים, לפחות רוחניים, ללכת למעלה מהדעת, בצורת השפעה "אז האדם רואה שהוא ריקן," ריק, כי אין לו כוח השפעה "ואז הוא נעשה נצרך לה'." שהבורא ימלא את כול השאלות שלו, שאולי הוא לא יכול לעשות איתם שום דבר כי אין לו כוחות כאלו להתמודד איתם.
"ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה," כוח ההשפעה למעלה מקבלה "שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת." למעלה מהרגש והשכל האגואיסטי. "היינו, זה שה' נותן," כוח ללכת למעלה מהאגו של האדם ולבנות עולם חדש. כמו שאנחנו מרגישים את העולם הזה בכוח האגואיסטי שלנו, כך אנחנו כשנרצה, נבנה את העולם הרוחני בכוח שנקבל מהבורא. לכן כתוב "היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."
אז אני רואה, מגלה שהבורא הוא מסדר לי את כל תמונת העולם הזה ואת תמונת העולם הרוחני והוא שולט בשני העולמות. ומה עלי? ועלי רק כל הזמן במאמצים שלי לבחור שאני רוצה שהבורא יהיה למלך על כל המציאות.
שאלה: הרבה פעמים אנחנו מדברים שהאדם מבקש משהו כמו שיש דוגמה עם התינוק שמצביע לו ואז הבורא עושה. אבל פה הוא מדבר על כוח, שהבורא נותן כוח לעשות משהו. מה זה הכוח הזה?
זה שהבורא נותן לנו כוח לפי הדרישה שלנו ללכת למעלה מהמלכות בדרגת הבינה, אז אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש שיש לנו כוחות להחליט, לא לרצון לקבל שלנו אלא לרצון להשפיע. לא לטובת האגו שלנו אלא לטובת הנשמה שלנו. והנשמה שלנו זה שאנחנו בונים בקבוצה בחיבור בינינו, שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להבין מה הוא המושג הרוחני ההפוך ממה שאנחנו מתארים לעצמנו.
תלמיד: אבל מה זה הכוח הזה כאילו פתאום?
זה כוח הבינה כוח השפעה שהוא הפוך מכוח הקבלה. גם אי אפשר להגיד שהוא הפוך בצורה הפוכה, אנחנו לא מבינים מה זה בצורה הפוכה, אבל זה מה שמקבלים אותו מלמעלה על ידי המאור המחזיר למוטב, אז מתחילים להבין מה זה כוח הבינה. זה כוח הבורא. כוח שברא את כל המציאות, כוח שייצב את כל המציאות, כוח שמפעיל אותנו. במידה שאנחנו מזדהים עימו אז אנחנו מגלים אותו. כי אז אנחנו מבינים איך שהוא פועל איך שהוא עובד, ואי אפשר להבין אותו, להרגיש אותו, ללא הזדהות עימו.
כמו נניח אתה ילד קטן ואתה נמצא במשפחה אבא אמא ואתה, ואז הם דורשים ממך משהו, רוצים ממך משהו, ואתה לא מבין אותם, אתה לא רוצה להסכים איתם. יש לך חיים משלך, רצונות משלך, איך אתה יכול לקבל את השכל שלהם.
אז חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו יכולים לעשות כאלו מאמצים שאנחנו מתלבשים בעליון, נכנעים כלפי העליון, כך שאנחנו מתחילים לקבל שכל ורגש של העליון ויכולים לאט לאט להזדהות עם העליון לעלות לדרגה שלו.
אם בעולם שלנו אנחנו גדלים ואז אנחנו נשארים אגואיסטיים אבל גדלים מדרגה קטנה לדרגה יותר גדולה. בסולם הרוחני אנחנו חייבים כל פעם להתהפך, אנחנו עושים כזה "פליפ פלופ", היפוך, ממדרגה למדרגה. מה שהיה כתר בתחתון הופך להיות מלכות לעליון. מגיעים ממלכות לכתר, ואז הכתר הזה הופך להיות למלכות של דרגה עוד יותר עליונה.
תלמיד: נגיד עכשיו אני עושה איזו פעולה בעשירייה, מה ההבדל שאני עושה פעולה בכוח עצמי ובכוח הבינה? מה משתנה בפעולה או בכוונה?
זה שאתה עושה בכוח שלך וברצון שלך שנראה לך שככה זה טוב, אז אתה בזה אולי מארגן יפה נכון את הקבוצה אבל לא עושה פעולה רוחנית איכשהו. אולי בהכנה כן אבל לא ממש בפעולה עצמה.
מה שאין כן, אם אתה מבטל את עצמך כלפי דעת הקבוצה, ואתה מרגיש שאתה לא איתם יחד לא מסכים איתם, אבל אתה מקבל דעה שלהם, אפילו שנראה לך ודאי שמה שהם חושבים ומרגישים זה לגמרי לא נכון, לפי דעתך. אבל אם אתה מקבל את זה, מתבטל כלפיהם, אז במקום הדרגה שלך, יכול להיות שהיא גבוהה, יכול להיות שאתה מבין יותר טוב ומרגיש יותר טוב מה שהם, וודאי שאתה צודק במצב הנוכחי ולא הם, אבל אם אתה מתבטל כלפיהם ומקבל מהם מה שהם אומרים, אז אתה מקבל דרגה רוחנית שלהם, במקום דרגה גשמית שלך. זה ההבדל.
תלמיד: וזה נקרא לקבל שכל עליון?
זה נקרא לקבל שכל עליון, זה נקרא שהחכם הוא דווקא בצורה כזאת לומד.
שאלה: איך בדיוק אנחנו יודעים שהבורא עונה לכל השאלות שלנו ולכל הרצונות וכן הלאה. וזה לא האגו שמהתל בנו כמו שהוא בדרך כלל עושה?
הבורא עונה על כל השאלות, על כל הדברים שאנחנו צריכים, וכל מה שהוא שולח לנו בתנאי שאנחנו מעמידים אותנו נכון כדי לקבל את התשובות ממנו. אנחנו צריכים להכין את הכלים. כלים זה החיבורים בינינו הנכונים. אם אנחנו עושים את זה, אנחנו מרגישים ביחס בינינו, בקשר בינינו, מה הוא עונה. זה נקרא שאנחנו מתחילים לדבר עם הבורא. רק בצורה כזאת.
אדם אחד לא יכול, הוא יכול, אבל אלה דברים קטנים. זה לפני ממש ההשגה. השגה רוחנית היא באה במידת הקשר של האדם עם הקבוצה. במידה שהוא חוזר למערכת אדם הראשון.
שאלה: במישרין אנחנו אף פעם לא מקבלים מילוי לתפילה, ואנחנו אומרים שהבורא ימלא את הכול, יענה על כל השאלות שלנו. ואנחנו מקבלים הזדמנות לעבוד בחלל ריק מעל הדעת. האם זה הוא המילוי לתפילה?
לא. כשאנחנו מגיעים באמת לפעולה באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו רוצים לפעול ופועלים בהשפעה על פני כוח הקבלה, אז אנחנו בזה מייצבים כזה סנדוויץ', עביות המלכות, ושאנחנו רוצים להיות למעלה מזה בכוח ההשפעה. אז בסנדוויץ' הזה יש לנו כבר כלי שבנינו, ואחר כך אנחנו נחלק אותו לראש, תוך, סוף, לכל הספירות וכן הלאה. אבל בינתיים, שאנחנו בונים עכשיו זו עביות מסוימת שמעליו אנחנו יכולים להתחבר.
ואז אם אנחנו משייכים את זה לבורא ורוצה שהוא יענה על כל השאלות, על כל ההכנות, על כל מה שיש לנו, אם אנחנו רוצים שככה זה יקרה, אז אנחנו מתחילים להרגיש בתוך החיבור הזה בינינו שאנחנו מייצבים את פעולת ההשפעה, מהות פעולת ההשפעה וכך אנחנו מתחילים להתקדם, כבר כך אנחנו יכולים לייצב את עצמנו כעובר, כפרצוף רוחני.
תלמיד: אם כן אפשר להבין את זה כאילו הכלים האישיים שלי נותרים ריקים ואילו כשאין לי שום קשר עם העשירייה עם הקבוצה זה מה שמתמלא ומה שמקבל מענה?
נכון. הכלים האישיים שלי הם נשארים ללא מילוי ולאט לאט אני בכלל רוצה לעזוב אותם, להוציא אותם, להתפטר מהם, להתעלות מעליהם, הם הופכים להיות כעביות אבל העביות שאני משתמש בה זה עד כמה שאני יכול לשייך את עצמי לאחרים.
שאלה: לא יודע אם הבנתי טוב את התשובה שנתת לחבר. אמרת באיזה שלב שאנחנו לא צריכים לנסות ולהבין ולנסות לפתור את הבעיות שלנו בחיי היום יום עם האגו. איך אנחנו יכולים לפתור את כל השאלות האלה בלי האגו?
בלי האגו זה אי אפשר, איך אתה יכול לברוח מהטבע? אני לא מבין אותך. אנחנו צריכים לעבוד עם האגו שלנו, זה עזר כנגדו. אנחנו חייבים להישאר ברצון לקבל שלנו רק צריכים להעמיד מעליו כוונה על מנת להשפיע, אבל לא שאנחנו רוצים להתפטר מהאגו, אז עם מה תישאר, מה יש בך חוץ מהאגו שלך, אתה רק צריך לסדר אותו נכון, לבנות מעליו יחס לתכונת הבינה, זה ברור.
שאלה: האם עיקרון הקבלה הנכונה נשמר אם אני מבטל את עצמי בפני כל קבוצה אחרת, נגיד של תלמידים או של צוות עבודה?
לא ולא רק בתוך הקבוצה שלך, אחר כך אנחנו נבין מתוך היחסים שלנו עם החברים שלנו בקבוצה איך אנחנו יכולים להיות מחוברים בין הקבוצות, אבל בינתיים זה יכול לבלבל אותנו ולפרק את הקבוצה העיקרית איפה שאני נמצא. אסור לי להיות בקשר יותר חזק עם החברים בקבוצות אחרות, מאשר אני נמצא בקשר עם החברים בקבוצה שלי. יכולים להיות שם כל מיני יחסי עבודה מתקדמים לכנס, מכינים איזה חומר לימודי וכן הלאה, נותנים הרצאות, שיעורים לאנשים חדשים, אבל לא שאני רואה בהם ממש חלקי הנשמה שלי, לא, זה יפזר את הריכוז שלנו. ולא ייתן לנו ממש להתקדם.
זה שיהיה ברור לכולם, אנחנו חוזרים על אותה שאלה כל פעם, אם אתם לא יכולים להיות כך קשורים לעשירייה שלכם, שזה בשבילכם העיקר, שזה כמו רחם שבה אתם גדלים, אז תדעו שאתם לא הולכים בצורה נכונה בכלל.
שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים להעדיף מאשר לעשות את תכונת ההשפעה, האם אתה יכול להסביר את ההבדל?
אנחנו לא יכולים לעשות תכונת ההשפעה, אנחנו רק יכולים לעשות כל מיני פעולות שהם מגדילים את הנקודה שבלב שלנו שיש בכל אחד ואחד, היא בכלל נמצאת בכל הנבראים כי היא מגיעה מהאדם הראשון, אבל השאלה היא, באיזו עוצמה היא קיימת. ולכן כאן זו הבעיה, עד כמה שהנקודה שבלב היא מתעוררת באדם, באחד היא מתעוררת בכל העוצמה ואז הוא מוכן הכול לתת כדי להיות קשור לחכמת הקבלה ולהשגת הבורא וזה בשבילו הכול. לאחרים זה קצת פחות ויש כאלה שבכלל לא. יש כאלה שנמצאים בדת ויש כאלה שאפילו בדת לא יכולים, לא אכפת להם, הם רוצים לחיות חיים גשמיים שלהם. הכול תלוי בעוצמת הנקודה שבלב שבתוך האדם.
שאלה: האגו שבאדם בעצמו זה רצון או כוונה?
האגו בעצמו זה רצון, היצר הרע זה האגו.
שאלה: האם זה נכון, עם השכל של העשירייה לעשות תקנון, איך להעריך את תכונת ההשפעה למשל?
אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, כל דבר שאתם עושים לפי מה שאנחנו לומדים כדי להבין את זה יותר, זה מכובד.
שאלה: איך אנחנו נרכוש עיניים שרואות את ההווה והעתיד?
אנחנו לא רוצים לראות הווה ועתיד, אנחנו רוצים לראות, איך בחיבור נכון בינינו אנחנו עושים נחת רוח לבורא. לראות הווה ועתיד זה רצון אגואיסטי.
שאלה: אם מוקרן לנו על ידי גורם חיצוני שלא לומד, איזה מצב חיובי שאני שואף להגיע אליו, לשפוט בחיוב, לכסות על כל הפשעים באהבה. איך להתייחס לגילוי במרכאות כזה?
זה שייך לעבודה שלך במקום העבודה, או שייך לרוחניות?
תלמיד: זה מפגש עם המלכות הכללית.
אני לא מבין את המלכות שלך.
תלמיד: אני מדבר על גורם חיצוני, שפתאום אני מגלה דרכו, מצב שאני שואף להגיע אליו בעשירייה, בעבודה מול החברים.
אז לא טוב, כדאי לך לצאת מעשירייה ולעזוב אותנו אם אתה רוצה לקשור אותנו לגורם חיצון.
תלמיד: לא זו הייתה הכוונה שלי.
אבל אני אומר לך מה צריך לעשות, מה שאתה אומר זה באמת לא מקובל. לך לשם איפה שאתה מוצא גורם חיצון יפה וטוב ותתחיל להיות נכנע כלפיו.
שאלה: כשאדם רוצה שהבורא ישלוט, איך זה משפיע על החיים ביום יום, איך הוא מגיב למצבים שונים?
הוא רוצה שבתוך הקבוצה ישלוט כוח השפעה, אמונה למעלה מהדעת והוא יחד עם חברי הקבוצה נמצא בחיפוש, איך לעשות כך ששכל הבורא, תוכנית הבריאה, הכיוון הזה לגמר התיקון, כל הזמן יכוון את הקבוצה בכל רגע ורגע.
שאלה: סעיף א' לא היה ברור. הוא אומר, "שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת אז האדם רואה שהוא ריקן ואז הוא נעשה נצרך לה' שרק ה' יכול לתת לו את הכוח הזה". אבל מהם התנאים המקדימים לכל זה, צריך להיות תנאים, אתה לא יכול לגשת ככה בשביל לקבל רוממות ה'?
טוב תראה הוא לא נותן לך במאמר הקצר הזה שהוא דיבר באיזה מצב, או בזמן השיעור, או בזמן הסעודה. אני לא יודע איך בעל הסולם דיבר, אבל זה מה שיש לנו.
תלמיד: דיברת על כוונה, מה הכוונה הנכונה שצריכה להיות פה, שאני עוד צריך להגיע לרוממות ה'?
אני רוצה שהבורא יתלבש בי ויכוון אותי וילמד אותי איך ללכת ברוחניות. היו לך ילדים קטנים?
תלמיד: כן, יש לי נכדים עכשיו.
עכשיו יש לך נכדים יופי. גם לי יש נכד אחד קטן ואז כשאתה לוקח אותו ויחד עימו הולך, אתה מחזיק אותו בידיים ומלמד אותו ללכת. כך אנחנו רוצים שהבורא ילמד אותנו, איך ללכת בחיים. אז מה השאלה?
תלמיד: יש משקל לעשירייה שנמצאת איתי בקטע של הרוממות ה'?
אם אני עם העשירייה יחד, אנחנו התינוק, ואני רוצה שהבורא ייקח אותנו וילווה אותנו ללכת, כמו שאנחנו מלמדים את הילד הקטן ללכת. אז זה מה שיקרה, אנחנו רוצים את זה לבקש.
תלמיד: אתה אומר, שבעצם הכול תלוי בעשירייה, לא בי?
ודאי שבעשירייה, ודאי. הבורא לא שומע כמעט אדם פרטי רק עשירייה. הוא שומע אדם פרטי כדי לתקן אותו בכל זאת להתחבר לעשירייה, להגיע לערבות.
שאלה: מה מתפתח בנו קודם, הרגשת היראה, או הרגשת רוממות ה' וכמה הן קרובות זו לזו?
תראו מה שנשים שואלות, כל הכבוד. היראה מזה שאין לנו רוממות ה' זה צריך להתפתח ואם זה יתפתח, אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מזה. אז אנחנו משיגים רוממות הבורא וזה הכול. אבל שתהיה לנו יראה של רוממות ה', זאת יראה יפה, נכונה והגבוהה. זה ממש אפשר לנשק אותה. כל הכבוד לנשים.
שאלה: "מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל". מה זה אומר, שהאמונה למעלה מהדעת מחייבת את האדם להתקדם בעבודה?
כי אני רוצה להשיג את הבורא, זו כל העבודה שלנו, זה כל החיים שלנו, זו כל המטרה למה אנחנו חיים וקיימים בעולם הזה, כדי להשיג את הבורא. אין לנו שום דבר אחר.
ואיך אנחנו יכולים לעשות שנקבל רגש ושכל של הבורא? לאט לאט בהדרגה, בפרוסות, במנות קטנות וכך נתחיל להתקדם, כך נתחיל להתקרב אליו עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. וכך אנחנו מגיעים למצב שגם בלב וגם במוח, גם בשכל וגם ברגש שלי אני אהיה מכוון, מלווה על ידי הבורא. כי חוץ מהשכל והלב אין יותר לאדם. שני כוחות יש לנו, אז זה מה שאנחנו רוצים שיהיה.
וזה שהבורא ממלא אותנו זה נקרא שאנחנו הולכים במקום דעתנו בדעת שלו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
שאלה: האם חייבים את הרגשת רוממות ה' לפני שאפשר להתבטל כלפי החבר?
אנחנו צריכים את זה ואת זה, אנחנו לא יכולים להתקרב לבורא, אלא במידה שאנחנו מתקרבים לחברים. זה לא אפשרי, כי זה כלי ואם לא מתקרבים לחברים, אז צריך להיות ברור לנו שאין לנו גם התקרבות לבורא, אלא זו איזו התקרבות לרוחניות אבל זה בינתיים עדיין שקרי, לפחות לא שלמה.
ההתקרבות לחברים זה פשוט יסוד, זה כלי שאותו אנחנו מגישים לבורא. איפה אנחנו רוצים לקבל אותו? איפה אנחנו יכולים להרגיש אותו, את הקשר שלו, הדבקות בו? רק בתוך העשירייה, בתוך הפרצוף הרוחני.
שאלה: האם אפשר להגיד לפי המאמר שלחפש תשובות שכליות על השאלות זה ללכת בתוך הדעת, אבל לא להיסתם ולהישאר עם השאלה, להישאר ריקן זה ללכת למעלה מהדעת?
אנחנו צריכים דעת כדי ללכת למעלה ממנה, כמו שאנחנו צריכים את האגו, רצון לקבל כדי ללכת, לבנות משהו למעלה ממנו. אם לא היה רצון לקבל איך היית בונה רוחניות? לרוחניות אין לך שום דבר, שום קשר, אלא כשנהפוך הוא מה שנקרא, כשאת הרצון לקבל אתה הופך לרצון להשפיע, בונה למעלה ממנו, מעליו, את צורת ההשפעה, אז לפי זה אתה בונה את הרוחניות. אם אתה לא בונה, רוחניות לא קיימת. הבורא לא נמצא אלא לפי מה שאתה בונה אותו למעלה מהגשמיות שלך, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".
שאלה: האם קו שמאל זה פשוט להסכים להישאר בשאלה כדי להתקדם לקו ימין, שהבורא ימלא את קו ימין? האם ההסכמה הזו זאת ההתחלה, הצעד הראשון?
הסכמה זאת התחלה. כמו שאנחנו רואים בבניית הפרצוף, יש לך צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון ואור חוזר ואז קשר בקבלה על מנת להשפיע.
שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים שאנחנו סך הכול לב ושכל, מה השורש רוחני של רגש ושכל?
כך אנחנו בנויים, מרגש ושכל, ששניהם, רגש ושכל יכולים לפרמט, לתת צורה לרצון לקבל שיקבל כל מיני צורות קבלה או השפעה. כך הבורא ברא אותנו, זה נושא בפני עצמו למה היה צריך לברוא אותנו בצורה כזאת, עוד מעט נגיע לזה, בינתיים אין לנו מספיק יסוד לחקור את הדברים. אנחנו נכללים מרגש ושכל, הרצון לקבל מקבל בזה את הצורה שלו.
תלמיד: אם במציאות שלנו השכל משרת את הרגש באגו שלי, אז ברוחניות שכל רוחני משרת רגש רוחני?
יותר נכון שם שניהם צריכים לעבוד יחד. אני בסך הכול רוצה על ידי שניהם להגיע להזדהות עם הבורא, אז אני צריך שיהיו לי עביות וצמצום ומסך וצורת אור חוזר מסוימת שאני בונה את עצמי דומה לבורא, ואז אני מקבל את הצורה הזאת בפועל. ככה זה עובד.
שאלה: בשיעור אני איתך, אני עם החברים, אני מרגיש את המאמצים, את היגיעה, אני מרגיש את המאמצים שלך, את המאמצים של החברים ששואלים שאלות, החברים שמתרגמים, כולם, חיסרון אדיר, ואני מרגיש את הצורך של הבורא לעזור לנו, בכל היגיעה הזאת אנחנו צריכים אותו. מה ההבדל בין הצורך הזה שאני מרגיש עכשיו, לבין הצורך שהייתי מרגיש אם הייתי ריק או ריקני, מה ההבדל בפניה לבורא, בתחינה לבורא?
ההבדל הוא בכלי שלך, בחסרון שלך, עד כמה אתה מרגיש ריקנות ומה היא צורת הריקנות, מהו אופן הריקנות, מה אתה בדיוק מרגיש, מה אתה רוצה, מה חסר לך. יש אנשים שחסר להם והם לא יודעים להביע את זה, יש אנשים שיותר מבינים מה חסר להם, ויש אנשים שיודעים חוץ מזה איך להתקשר למקור שממנו הם יכולים לקבל את המילוי, ושהמקור הזה יפרמט אותם, ישנה אותם. זאת אומרת הם לא רוצים רק מילוי, הם רוצים להשתנות.
שהמילוי שלהם יהיה על ידי זה שהם בעצמם משתנים. הם לא צריכים להרגיש את עצמם מלאים, אלא שהסיפוק שלהם יהיה מכמה שהם משתנים מצורת קבלה לצורת השפעה, זה המילוי שלהם. זאת אומרת, הם לא מבקשים מילוי במובן המילוי, ברצון, שהרצון יתמלא, אלא הם רוצים שהם ישתנו, מהותם תשתנה, זה בעצם מה שאנחנו מדברים שנמצא באמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: אם אני מרגיש את הצורך הזה, את הצורך שהבורא יעזור לנו, האם כדאי שאשתמש בזה כדי לנסות לעלות למעלה מהדעת ואשתמש בזה כאילו שאני לא מתוקן, וזה ידחוף אותי לחפש לעלות למעלה מהדעת?
האמת שלעלות למעלה מהדעת הכי נכון זה אם אתה נכלל עם עשירייה ומתכופף כלפי עשירייה ומקבל דעתם על פני הדעת שלך. זה תרגיל אמיתי, רציונאלי, נכון, שאתה הולך באמונה למעלה מהדעת, שאתה מקבל את דעת העשירייה במקום דעתך. אני מדבר על העשירייה שלך שהיא מתקדמת, שכבר ברור שיש לכם מטרה וכולם מסכימים לזה וכן הלאה. אם אתה כל פעם רוצה להתכופף כלפיהם ולהיות למטה מהם ויש לך כנגד זה התנגדות, סימן שאתה מתקדם נכון.
שאלה: כשמדברים על גדלות ה' אנחנו יכולים ללמוד על אברהם, יצחק ויעקב בהתקרבות שלהם לרוממות ה', יש איזה דור שהגיע להשגה הזאת או שעכשיו תפקידנו להגיע לזה?
תפקידנו להגיע לזה, זה תפקידנו.
(סוף השיעור)