שיעור ערב 13.01.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 102, "מבוא לספר הזהר", אות א'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 102, "מבוא לספר הזהר".

מבוא לספר הזהר

אות א'

"היות, שעומק החכמה, שבספר הזהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר, מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק, כדי לפרש דבר אחד, שבספר הזה עד סופו. והביאור, שעשיתי, אינו אלא סולם, לעזור להמעיין, לעלות לגובהם של הדברים. ולהסתכל, ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן, מצאתי לנחוץ, להכין את המעיין, וליתן לו דרך ומבוא, בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר."

אמנם הוא עשה את "פירוש הסולם" ופירש שם את כל הספר הזוהר, אבל הוא מרגיש עצמו שעוד לא יצא ידי חובה וצריך להוסיף עוד כמה הקדמות. שמי שבאמת רוצה להיכנס לתוך ספר הזוהר, להבין, להתכלל, לפתח את עצמו כדי לפתוח את ספר הזוהר, שהזוהר ישפיע עליו ויפתח לו כלים, אז בעל הסולם רואה לנכון לתת עוד כמה הקדמות, עוד כמה מאמרים. שאם אדם עובר גם עליהם, כנראה שמתקרב לשימוש הנכון בספר.

אות ב'

"בראשונה צריך שתדע, שכל המדובר בספר הזהר, ואפילו בדברי אגדה שבו, הוא ערכים של עשר ספירות, הנקראות כח"ב חג"ת נהי"מ, וצרופי ערכיהן. בדומה לכ"ב האותיות, שבשפה המדוברת, שצרופיהן מספיקים לנו, לגלות כל חפץ וכל חכמה. כן הערכים וצרופי ערכים שבע"ס, מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים.

אכן, יש בזה ג' גדרים, שצריכים להזהר בהם מאד, שלא לצאת חוץ מהם, בעת העיון בדברי הספר. ומתחילה אציע אותם בקיצור. ואח"כ אבאר אותם בהרחבה."

הוא אומר כך, יש כאן סדר וגם לא גדול. יש סך הכול עשר ספירות, אמנם הן מתחלקות לכל מיני חלקים ויש להן שמות שונים שמבלבלים אותן לפי תפקידיהן השונים, אבל בכל זאת, סך הכול זה עשר ספירות, כל הבריאה היא עשר ספירות. חוץ מהבורא, עשר ספירות, ורק אותן אנחנו לומדים. אז בואו לא נתבלבל, תמיד אפשר לחזור לאותו המבנה של הפרצוף.

אות ג'

"גדר א'. כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים:

א. חומר,

ב. צורה שבחומר,

ג. צורה מופשטת,

ד. מהות.

וכן הוא בהע"ס, כמו שאבאר להלן. ותדע, שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבע"ס, אין לזהר עסק כלל. אלא רק בחומר שבהן. או בצורה שבהן, בעודה מלובשת בחומר."

הזוהר מתעסק בחומר ובצורה המלובשת בחומר בלבד, לא בצורה מופשטת ולא במהות. זאת אומרת במשהו מאוד מוחשי, שיש לנו לזה קשר, פעולה, ביקורת ולכן בזה אנחנו עוסקים. מאוד פרקטי.

אות ד'

"גדר ב'. בהיות, שכללות כל המציאות האלקית, בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי קיומן, נבחנת לנו בג' הבחנות, שהן:

א. אין סוף ברוך הוא,

ב. עולם האצילות,

ג. ג' העולמות, הנקראים בריאה יצירה עשיה.

תדע, שאין הזהר עוסק, אלא בג' העולמות בי"ע. וכן בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בשיעור, שבי"ע מקבלים מהם. אבל בא"ס ב"ה ועולם האצילות, בבחינתם כשהם לעצמם, אין הזהר עוסק בהם כלל."

זאת אומרת, לא במה שלא שייך למעשה. אור מופשט, מקור של האור המופשט, הבורא, בכל הדברים האלה אנחנו לא עוסקים בחכמת הקבלה, אלא רק במה שנמצא בידינו, כלים ואורות בקיצור.

אות ה'

"גדר ג'. היות, שיש בכל עולם ועולם מבי"ע, ג' בחינות:

א. הע"ס, שהן האלקיות, המאירות באותו עולם,

ב. נשמות, רוחות, ונפשות בני אדם,

ג. יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים, לבושים, והיכלות, שלפרטיהם אין מספר.

תשכיל: שאע"פ שהזהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם, מ"מ צריך שתדע, שעיקר דברי הזהר, מרוכזים תמיד, רק לבחינת נשמות בני אדם, שבאותו עולם. ומה שמדבר ומבאר שאר הבחינות, אינו אלא, כדי לדעת השיעור, שהנשמות מקבלות מהן. ומה שאינו נוגע לקבלת הנשמות, אין הזהר מדבר בהם, אפילו מלה אחת. לפיכך, אתה צריך להשכיל, בכל דבר המובא בספר הזהר, רק במה שנוגע לקבלת הנשמה.

ומתוך שאלו ג' הגדרים, הם חמורים ביותר, ואם המעיין לא ידע להזהר בהם, ויוציא דברים מחוץ לגדריהם, תיכף יתבלבל לו הענין. לכן מצאתי לנחוץ, לטרוח ולהרחיב הבנתם, של אלו ג' הגדרים, עד כמה שידי מגעת. באופן, שיהיו מובנים לכל נפש."

מה הוא רוצה להגיד? כל מה ששייך לנשמה בלבד, על זה אנחנו לומדים, לזה אנחנו מתכוונים. אפילו אם לא כתוב על זה, בכל זאת מתכוונים לצורך הנשמה, פעולה כלפי הנשמה, שינויים כלפי הנשמה, לא למעלה מהן ולא למטה מהן.

שאלה: מה זה נשמה, מה למטה מהנשמה ומה למעלה?

תראה באות ה' מה שקראנו. איך אתה שואל אם עכשיו רק קראנו. יש לך ג' ה-וו-י-ו-ת.

"גדר ג'. היות, שיש בכל עולם ועולם מבי"ע, ג' בחינות:

א. הע"ס, שהן האלקיות, המאירות באותו עולם,

ב. נשמות, רוחות, ונפשות בני אדם," לא חשוב, הכול שייך לנשמה.

"ג. יתר המציאות שבו,"

בזוהר מדובר רק כלפי הנשמות. לא למעלה מזה ולא למטה מזה.

תלמיד: מה למעלה?

למעלה זה עשר הספירות שהן האלוקיות.

תלמיד: אני לא מבין מה לא שייך לנשמה.

מה כתוב?

אות ה'

"גדר ג'. היות, שיש בכל עולם ועולם מבי"ע, ג' בחינות:

א. הע"ס, שהן האלקיות, המאירות באותו עולם,

ב. נשמות," ובסוגריים אפשר להגיד "רוחות, ונפשות בני אדם," אבל זה שייך לנשמות. פשוט הנשמה עוברת בהתפתחות שלה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

"ג. יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים, לבושים, והיכלות, שלפרטיהם אין מספר." אלו דברים משניים. כמו בעולם שלנו חוץ מאדם יש לך עוד משהו? ודאי שיש, אבל עליהם לא מדברים, כי העיקר זה האדם. אז מדובר העיקר על נשמות.

אות ו'

"וכבר ידעת, שעשר ספירות הן, הנקראות חכמה בינה תפארת ומלכות, ושורשן הנקרא כתר, (והן עשר, להיות ספירת התפארת בלבדה, כוללת בתוכה שש ספירות, הנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, ויסוד. וזכור זה לכל המקומות, שאנו רגילים לומר, ע"ס, שהן חו"ב תו"מ).

ובדרך כלל, הן כוללות כל ד' העולמות אבי"ע. כי:

א. עולם האצילות הוא ספירת חכמה,

ב. ועולם הבריאה הוא ספירת הבינה,

ג. ועולם היצירה הוא ספירת התפארת,

ד. ועולם העשיה הוא ספירת המלכות.

ובפרטות, לא בלבד, שכל עולם ועולם, יש בו ע"ס: חו"ב תו"מ, אלא, אפילו פרט קטן שבכל עולם, יש לו ג"כ אלו ע"ס: חו"ב תו"מ, כמ"ש לעיל בהקדמה [הקדמה לספר הזהר] אות מ"ד ואות נ"א ואות ס"א, עש"ה ואין להאריך כאן."

מה הוא רוצה להגיד? יש לנו עשר ספירות, לא פחות ולא יותר. ובאיזה מקום אם נחלק את כל המציאות, זה עשר ספירות. אם ניקח איזשהו חלק קטן ממנה, זה גם יהיה עשר ספירות. ואנחנו דנים תמיד בעשר. כי אין לך אור, אלא אם כן יש לו עשר ספירות שהוא יכול להתלבש בהן, וכשהוא מתלבש, רק בעשרה, לא פחות, אז הוא מאיר. ואפשר לגלות את האור, אפשר לגלות תוצאות מזה שהוא משפיע על הכלי, ופחות מזה לא מורגש.

אז יש לנו ד' עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שאצילות זה חכמה, בריאה זה בינה, יצירה זה זעיר אנפין ועשיה זה מלכות. אז יש לנו או לדבר על העולמות או לדבר על הספירות או על הפרצופים, העיקר לדעת למה מתכוונים. כי לפעמים הוא אומר אריך אנפין וסתם הוא מדבר על חכמה, לאו דווקא חכמה באצילות. או מדבר על מלכות ולא ידוע איזה מלכות איפה היא נמצאת, באיזה עולם. זאת אומרת, צריכים תמיד לדייק, כי השפה היא שפה קצרה.

תלמיד: בעמוד 102, טור ב' בהתחלה הוא כותב שהזוהר לא עוסק בעולם אצילות.

כן. רק בעולמות בי"ע.

תלמיד: ואז בהמשך הוא כבר עוסק בו.

אני אגיד לך, זוהר לא עוסק בעולם אצילות עצמו, כי עולם האצילות זה אור. אלא הנשמות שנמצאות בעולמות בי"ע, אם עולמות בי"ע עולים לעולם האצילות ושם מקבלים תיקון, אז מדברים כאילו גם בעולם האצילות.

תלמיד: ונשמות בי"ע הן לא אור?

נשמות זה לא אור, נשמות זה כלים.

תלמיד: לא, סליחה, האם עולמות בי"ע הם לא אור?

לא. לכן נקרא בי"ע, נמצאים למטה מפרסא ואין בהם אור. בי"ע דפרודא זה נקרא, הם נפרדים מהאור. נמשיך, צריכים לקרוא כמה פעמים את אלו הדברים, זה ברור, אבל תשמעו.

אות ז'

"והמשיל הזהר, אלו הע"ס חו"ב תו"מ, לארבעה צבעים שהם:

א. לבן, לספירת החכמה,

ב. אדום, לספירת הבינה,

ג. ירוק, לספירת התפארת,

ד. שחור, לספירת המלכות. (כמ"ש להלן בראשית ב' דף י"ד אות כ"ז).

פירוש, שהוא בדוגמא לאספקלריא, שיש לה ד' זכוכיות צבועות, בד' הצבעים הללו. ואע"פ, שהאור שבה אחד הוא, מ"מ כשהוא עובר דרך הזכוכיות, הוא מצטבע, ונעשה ד' מיני אורות:

א. אור לבן,

ב. אור אדום,

ג. אור ירוק,

ד. ואור שחור.

כן האור, שבכל הספירות, הוא אלקיות ואחדות פשוטה," ללא צבע וללא כלום, פשוט זה הבורא שממלא את כול העולם. אבל "מראש אצילות עד סוף עשיה. וענין ההתחלקות לעשר ספירות חו"ב תו"מ, הוא בסבת הכלים, הנקראים חו"ב תו"מ, שכל כלי הוא, כמו מחיצה זכה, שאור האלקי עובר דרכה אל המקבלים. וע"כ נבחן, שכל כלי, עושה את האור, לצבע אחר.

אשר, הכלי דחכמה שבעולם האצילות, מעביר אור לבן, כלומר בלי צבע. כי הכלי דאצילות, הוא כמו האור עצמו. ואין אור האלקי, מקבל בסבתו, שום שינוי כל שהוא, בעברו דרך בו. וז"ס, שאמרו בזהר, על עולם האצילות: "דאיהו חיוהי וגרמוהי חד בהון"." בקיצור, "הוא ושמו אחד", ששם אין הבדל בין אור לבין הכלי, לכן אצילות נקרא "אצלו". "ולפיכך, נבחן אור האצילות, לאור לבן.

משא"כ, הכלים של העולמות בריאה יצירה ועשיה. כבר האור, מקבל בסבתם, איזה שינוי וכהות, בעברו דרך בם, אל המקבלים. דהיינו, המשל, מאור אדום לבינה, שהיא בריאה. ואור ירוק, כעין אור החמה לתפארת, שהוא עולם היצירה. ואור שחור, לספירת המלכות, שהוא עולם עשיה."

שאלה: הצבעים זה דבר מאוד מאוד גשמי, כולם מכירים מה זה אדום, ירוק, מה זה באמת לפי מה שכתוב בזוהר?

צלילים, גם גשמי או לא?

תלמיד: גם.

גם גשמי. ומה לא גשמי? מסה, משקל, לא גשמי?

תלמיד: גשמי.

גשמי. אז מה לא? אם תיקח, לא יודע מה, אור, אז מה זה שאומרים יש לך אור? אור זה גם פוטונים, זה גם חלקיקים. לא גשמי? גשמי, מה לא גשמי?

תלמיד: זה מה שאנחנו קולטים.

אם זה לא היה גשמי, לא היינו קולטים. אנחנו קולטים רק עם מה שיש לנו השתוות הצורה. אם לא הייתה לנו השתוות הצורה עם הפוטונים, לא היינו קולטים את האור. אם לא הייתה השתוות הצורה עם הצלילים, לא היו קולטים. את הכול אנחנו קולטים לפי השתוות. זאת אומרת, שיש בנו את התכונות האלו.

תלמיד: כשכתוב אדום, ירוק, מה זה באמת?

זה סימנים. למה זה ככה בעולם הזה? כי כך המקובל רואה. זה לא לפי התדרים של ירוק ולבן וכחול ואדום, ולא לפי תדרים של הגלים האלה, לאו דווקא. אלא כך זה בספקטרום מאדום עד אולטרה ויולט, שבשבע הצבעים האלה כך זה מסודר, לפי ספירות זעיר אנפין.

תלמיד: אין איך לחדור לדבר הזה, נכון? כי אין לנו שום מושג מה זה אדום, מה זה ירוק.

לא, זה גלים בתדרים שונים זה מזה. שאתה קולט אותם בעיניים שלך, יש שם כאלה כלים קטנים מלאים עם ג'לי כזה בעין, ואז הוא תופס את הגלים האלה כירוק ואלו כשחור, אלו כלבן, אלו כאדום. זה הכול בתפיסה כך. למה זה כך? אנחנו נלמד.

השאלה היא אחרת, זה שאנחנו מקבלים אותם כך, זה בסדר. אבל למה אנחנו מגיבים עליהם בצורה רגשית אישית שונה? כאן כבר קשה להסביר. אם מדובר על איך לזהות את התופעות: כבד, קל, רחוק, קרוב, אדום, לבן, כל הספקטרום, אין בעיה בלזהות אותם. אבל איך זה עובר אחר כך לרגשות שלנו ואיך אני עובד עם הרגשות, זה נתונים פיזיים, אבל אצלי זה נפעל כרגש וזו כבר בעיה. לאט, לאט נתקרב לזה ונבין.

שאלה: לכל צבע יש רגש מאוד מיוחד והוא די כולל את כולם, כאילו שחור, אדום, לבן.

אחרת לא היית מבדיל. אתה לא מבדיל בין כחול, אדום, שחור, לבן, אתה מבדיל ברגש. אתה לא מבדיל זה כבד וזה קל, אתה מבדיל ברגש. כל דבר ברגש, אנחנו כלי הרגשה.

תלמיד: הרגש זה השפעת הסביבה?

רגש זה התפעלות הרצון.

תלמיד: זה משהו שאני מקבל מהסביבה?

אנחנו רצון ואיך שהרצון נפעל, אני קובע ההתפעלויות האלו זה צבעים, וזה מרחקים, וזה עוד משהו, אבל זה הכול ברגש. אז איך ממה שאני תופס עובר אצלי ונקלט ברגש ומעורר בי רגש, זה קשה בינתיים להסביר. נשתדל. אבל אנחנו בני הרגשה.

(סוף השיעור)