שיעור בוקר 15.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 174, אותיות מ"ט - נ'

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות מ"ט.

אות מ"ט

"ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים, נקראות בשם תגין. ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם אותיות שהם כלים. והתגין שהם הרשימות מהאורות דטעמים הם חופפים על האותיות והכלים, ומקיימים אותם. ונתבאר ד' מיני אורות הנק' טעמים נקודות תגין ואותיות.

אשר הקומה הראשונה היוצאת בכל פרצוף, מה"פ הנקראים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, נק' בשם טעמים.

וקומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך, עד שמזדכך כולו, נקראות בשם נקודות.

והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר הסתלקותם, נק' בשם תגין.

והרשימות, הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר הסתלקותם נק' בשם אותיות או כלים.

ותזכור זה בכל ה"פ הנק', גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, כי בכולם יש הזדככות, ובכולם יש אלו ד' מיני אורות."

שאלה: כתוב שהרשימות מהטעמים, כלומר התגין, הם חופפים על הרשימות מהאורות של נקודות והם מקיימים אותן. מה זה אומר שהתגין מקיימים את האותיות?

קודם היה כלי אחד ובו אור אחד, זה המצב. כשהאורות מתחילים לצאת מהכלים, אז אנחנו רואים שיש הבדל בין האור והכלי, וזה מה שאנחנו צריכים לחקור. כי המצבים, ההבדלים בין האור לכלי, הם שיחייבו את הכלים לקבל כל מיני צורות חדשות ולקבל כל מיני אורות חדשים בתוכם. לכן כך אנחנו חוקרים אותם. אז יש לנו טנת"א, אור שנכנס ואור שיוצא, ובהתאם לזה חלקים של הכלים.

תלמיד: הרשימות מהטעמים נקראות "תגין", הרשימות מהנקודות נקראות "אותיות", והתגין מקיימים את האותיות.

כן.

תלמיד: למה הרשימות מהטעמים מקיימות ונמצאות מעל הרשימות מהנקודות? מה היחס ביניהם?

היחס ביניהם הוא כאור וכלי. היחס ביניהם הוא שקודם באים טעמים והם באים מלמעלה למטה, וכל היתר מגיע כתגובה על התפשטות הטעמים בתוך הכלים.

תלמיד: ההתרשמות הזאת, האם אחת מקיימת את האחרת?

כן, אחת מקיימת את האחרת, וזו תוצאה מהשפעה קודמת.

שאלה: למה הוא קורא לאותיות גם כלים וגם אורות?

אנחנו לא יודעים מה זה כלי כמו שאתה חושב, אנחנו תמיד מרגישים רק את התפעלות הרצון לקבל ממשהו שממלא אותו במידה שהוא קצת שונה ממנו. אם הוא לא היה שונה, אז לא היינו מרגישים. לכן אנחנו תמיד מרגישים את האורות שהם שונים מהכלים, אם מרגישים.

תלמיד: ולמה דווקא האותיות הן הכי קרובות אלינו ולא הנקודות והטעמים? אנחנו מדברים יותר על האותיות.

האותיות הן גמר הכלי, הצורה הכי ברורה לרצון לקבל שקיבל שינוי על ידי האורות שעברו דרכו, ולכן אנחנו מתייחסים לאותיות. זה יותר ברור לנו מה סוף פעולת העליון על הרצון לקבל שברא - אותיות.

תלמיד: נגיד שאנחנו בעשירייה מאוד משתוקקים לכל מיני דרגות שאין לנו השגה בהן, נגיד שאנחנו רוצים להשיג את אהבת ה', אנחנו לא יודעים מה זה, אבל מה שברור בשבילנו זו אהבת חברים ודרך אהבת חברים אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשיג משהו שאין לנו השגה בו, אבל אהבת חברים אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להתאמץ בה. כשאנחנו מצהירים את זה שאנחנו רוצים להשיג איזושהי דרגה להשפיע נחת רוח לבורא או כל מיני דרגות שאין לנו בהן השגה, האם אנחנו מעוררים דווקא את כל הרשימות האלה?

כן, בכל פעולה ופעולה אנחנו מעוררים את כל הרשימות. כי כל הרשימות קשורות זו לזו, הן כמערכת אחת, זה כמו ענן סביב הפרצוף שכל הזמן נמצא בשינויים, ואם משהו ישתנה בו, אז הכול משתנה.

תלמיד: כשאנחנו משחקים כל מיני דרגות שאנחנו לא יודעים מה הן, האם יש משהו שיגרום להתעוררות יותר גדולה או יותר עוצמתית?

אנחנו תמיד נמצאים בשינויים שמביאים אותנו למצבים יותר גבוהים.

שאלה: האם אפשר להגיד שאותיות כוללות תגין, נקודות וטעמים?

אם אנחנו הולכים להשיג ממטה למעלה, אז זה כך. אבל לא שבאותיות עצמן יש את כל אותן הרשימות, ההתרשמויות, האלמנטים של האורות, הנקודות, הכלים, זה לא.

שאלה: הוא כותב שהקומה הראשונה שיוצאת מכל פרצוף נקראת טעמים, והקומות האחרות שאחרי זה נקראות נקודות.

כן.

תלמיד: האם הטעמים הם אורות שיוצאים מהפרצוף?

לא, טעמים אלו אורות שנכנסו לפרצוף והפרצוף מרגיש אותם ועליהם הוא מגיב.

תלמיד: כלומר זה הדבר העיקרי בפרצוף.

כן, ודאי.

תלמיד: מה שיוצא אחר כך, איך זה לעומת הטעמים?

הכול יוצא כתגובה על הטעמים.

תלמיד: המלכות עובדת בטעמים, ואחר כך אלו כבר הדרגות שלה בפנים.

כן, כך גם אפשר להגיד.

שאלה: האם זה נכון להגיד שאנחנו רשימו מכלי שבור ושיירים מאור חוזר?

נכון.

שאלה: כשהאור של הטעמים יוצא מהכלי, עוזב, הוא נשאר כרשימות, כתגין. למה זה נשאר אם זו הזדככות? למה שנרצה לשמור את הרשימות אם זה משהו שצריך להזדכך?

מזדכך המסך שמחזיק את האור, אבל עם כל זה כל התהליך שעבר המסך בקבלת האור, בביטוש וביציאת האורות מהכלי, בהזדככות המסך, כל הדברים האלה נשארו ונרשמו בתוך המסך. המסך שומר על כל התהליך שהאור עובר בתוך הכלי. הוא עושה זיווג דהכאה, הוא מקבל את האור בתוך הכלי, הוא מחליט להזדכך בקשר שלו עם המסך דראש, עולה מטבור לפה, ובזה מגרש את האור הפנימי שנעשה בזה לאור מקיף, כל זה עובר על המסך.

תלמיד: מה שתיארת קודם שהרשימות נשארות למטה, אז גם באותיות כלפי הנקודות יש תהליך שזה הופך לרשימות. האם זה אותו התהליך בנקודות כלפי האותיות שנשארת הרשימה אחרי זה?

אפשר להגיד שזה מקביל לזה, זה דומה. כל התהליך הזה הוא דומה בשניהם.

שאלה: האם אפשר להגיד שהאותיות הן החומר כדי לבנות פרצוף חדש?

נכון. מאותיות נבנה הפרצוף הבא.

ענין רת"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופין זב"ז

אות נ'

"הנה כבר ידעת את ההבחן, שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת. והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע"ס דאו"ח ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, שהם נק' ע"ס דראש, כלומר, שרשים לבד. ומשם ולמטה מתפשטות הע"ס דגוף הפרצוף, דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים. ואלו הע"ס דגוף מתחלקות לב' בחי' של ע"ס, הנק' ע"ס דתוך וע"ס דסוף. שהע"ס דתוך מקומן מפה עד הטבור, ששם מקום התלבשות של האורות בכלים. והע"ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור, וע"כ נפסק שם הפרצוף. ובחינת הפסק זה מכונה סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור.

ותדע, שב' מיני ע"ס הללו נמשכים מהע"ס דשרשים הנק' ראש. כי שניהם נכללים במלכות המזדווגת כי יש שם כח הלבשה, שהוא האו"ח העולה ומלביש לאור העליון. גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות, שלא תקבל האור, שעי"ז נעשה הזווג דהכאה המעלה אור חוזר. וב' כחות הללו המה בראש רק שרשים בעלמא, אלא כשמתפשטים מלמעלה למטה, הנה כח הא' שהוא כח ההלבשה, יוצא לפועל בע"ס דתוך שמפה ולמטה עד הטבור. וכח הב' שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור, יוצא לפועל בע"ס דסוף וסיום שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין. וב' מיני ע"ס הללו נק' תמיד חג"ת נהי"מ. שהע"ס דתוך שמפה עד הטבור נק' כולן בשם חג"ת, והע"ס דסוף שמטבור ולמטה נק' כולן בשם נהי"מ, וזכור זה".

שאלה: האם בכל מנה יש עשר ספירות דסוף שאי אפשר לקבל אותן?

יש כאלו פרצופים שאין בהם.

תלמיד: מה זה עשר ספירות דסוף? עשר ספירות דתוך מובן שאפשר לקבל אותן בעל מנת להשפיע.

וספירות שאי אפשר לקבל אותן בעל מנת להשפיע איפה יהיה מקומן?

תלמיד: אני מבין שבסיום, אבל השאלה האם בכל חלק של המנה יש חלק שאי אפשר לקבל אותו?

עד גמר התיקון כנראה שכן. בגמר התיקון לא יהיה סוף, חוזרים לאין סוף, זאת אומרת מוכנים לקבל בעל מנת להשפיע בלי שום הגבלה.

תלמיד: אם יש חמש מנות על השולחן לפי הדוגמה של האורח ובעל הבית, חמישה אורות, האם בכל מנה יש חלק שנכנס לתוך ויש חלק שנכנס לסוף?

נגיד שכן.

שאלה: מה ההבדל המהותי בין הרצון שנקרא מלכות שנמצא בסוף הפרצוף לבין הרצון לקבל שנמצא בגוף?

זה אותו רצון לקבל רק תלוי באיזה מסך הוא יכול להשתמש.

תלמיד: מה זאת אומרת אותו רצון לקבל?

רצון לקבל ששוקל באיזו צורת השוואה הוא יכול להיות עם האור העליון שיש לו בראש. עם מה שהוא יכול להיות בהשוואה עם האור העליון, אז הוא מבצע את זה וזה נקרא "תוך הפרצוף". ומה שלא יכול להיות בהשוואה עם האור העליון, הוא מסתלק מהתקשרות עימו, וזה נקרא "סוף הפרצוף".

תלמיד: איך יכול להיות שיש רצון שלא יכול לקבל את האור בעל מנת להשפיע?

יש הבדל גדול בין לרצות לקבל, לרצות להשפיע, ולרצות לקבל על מנת להשפיע, והוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע, יש כאלו מצבים. כמו עם האורח ובעל הבית, האורח מאוד רוצה לקבל, אבל הוא יודע שאם הוא יקבל, אז הוא יהיה מנותק מבעל הבית ולכן הוא לא מקבל. מצד אחד יש לו רצון לזה, מצד אחר אין לו כוונה נכונה מספקת, או שהוא לא יכול לשלם.

תלמיד: האם זה קשור לעוצמת התענוג?

לעוצמת התענוג, ודאי.

תלמיד: או שזה קשור לסוג הרצון?

זה קשור לכול. זה עד כמה הוא מסוגל לקבל מבעל הבית כדי לחשוב על בעל הבית בלבד ולא על עצמו.

שאלה: גלגלתא שעושה חשבון, האם עומד מולה כל האור אין סוף?

כן.

תלמיד: מה יש מתחת ל"סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור"?

לא מרגישים שיש שם, לכן הוא נקרא חלל. אחר כך כשמתגלים עוד כלים ועוד מסכים, כלים ומסכים אפשר להגיד שהם אותו דבר, אז מגלים שיש למטה מסיום רגלין עוד דברים.

תלמיד: האם גלגלתא לא הרגישה את זה ברגע שהיא באה לעשות חשבון? זה לא נכלל בטווח החשבון שלה בכלל?

על גלגלתא אנחנו לא יכולים להגיד כל כך. אבל למטה מפרצוף הפרצוף לא מרגיש מפני שהמסך שלו, ההזדהות שלו עם האור העליון בכל מיני צורות אפשריות, היא נגמרת בסיום רגלין שלו.

שאלה: באור אין גבול, אין כמות, הוא איכותי, הוא אינסופי. ולכלי פתאום יש כמות - מכאן עד כאן אני יכול, מכאן עד כאן אני לא יכול.

כן.

תלמיד: למה לכלי יש עניין של כמות?

כי הוא עובד נגד הרצון לקבל שלו, אז אין לו ברירה הוא חייב להתחשב עם היכולת שלו להיות בהשתוות עם בעל הבית.

תלמיד: למה היכולת הזאת היא כמותית ולא איכותית?

היא גם איכותית. נרנח"י זה איכותי או כמותי?

תלמיד: היא איכותית, אבל יש לה גם עניין של כמות.

אז יש כמות ויש איכות מפני שזה הכלי וכך הוא מודד את עצמו.

תלמיד: מאיפה זה מגיע אליו? באור אין הבחנה של כמות.

הכלי מגיב על האור אבל זה לא אור.

תלמיד: למה התגובה הזאת היא לא אינסופית כמו שהאור הוא אינסופי, כלומר מאה אחוז איכותי בלי הבדל של כמות?

זה ההבדל בין רצון לקבל ורצון להשפיע, רצון להשפיע מגיע מהבורא ורצון לקבל הוא מהנברא. ואם הנברא רוצה להפוך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, אז הוא ממש מוגבל.

תלמיד: נגיד שהאור מכה על המסך בראש, הוא יכול להכניס את אותו תענוג בלי סוף.

לאן?

תלמיד: לתוך הכלי.

איך זה יכול להיות?

תלמיד: מבחינת האור הוא יכול להכניס כמה שהוא רוצה.

מבחינת האור הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל זה יהיה לא לפי השתוות הצורה ולא לפי חוק הבריאה.

תלמיד: ההפרדה הזאת בין שני סוגי עשר הספירות, של תוך שזה מה שיכול להתקבל, ושל סוף מה שלא יכול להתקבל, יש פה כמות. זה אותו תענוג, שכך הוא יכול לקבל וכך הוא לא יכול לקבל.

זה לא אותו תענוג, חלק מהתענוג שמגיע אליו מבעל הבית הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע והוא מקבל אותו בעל מנת להשפיע בתוך הפרצוף. וחלק שהוא לא יכול להתגבר עליו כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע לבעל הבית הוא לא מקבל, ולזה יש מקום בסוף הפרצוף. הוא לא מקבל, הוא מרגיש אותו ומחזיק אותו רחוק.

תלמיד: למה יש שני חלקים?

כי כך הוא רואה את הרצון לקבל שלו, שבחלק ממנו הוא יכול ליהנות מבעל הבית ובזה לעשות טובה לבעל הבית, ובחלק האחר הוא לא יכול לעשות טובה לבעל הבית אפילו שיקבל ממנו ולכן הוא לא מקבל.

שאלה: האם סוף הפרצוף הוא תענוג שלא מלובש שם הקשר עם בעל הבית?

לא מלובש.

תלמיד: לכן זה סוף הפרצוף.

כן, הוא עושה סוף על קבלת האור על מנת להשפיע.

תלמיד: האם זו אותה המלכות שאומרת "אני אמלוך"?

זה לא רק שאני אמלוך.

תלמיד: זו התכונה שלה.

לא, סוף הפרצוף זה שהוא מראה את הכלים דקבלה שלו שלא יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם כל התענוג שבתוך הוא מהקשר עם בעל הבית?

כן, יפה.

שאלה: כוח העיכוב שמתגלה בסוף הפרצוף מאיפה הוא בא?

מהאור עצמו. מה שהוא מגלה באור חוץ מתענוג גדול מקבלת האור, ממגע עם האור, הוא מגלה גם את גדלות האור, את גדלות בעל הבית, ולכן הוא לא יכול לקבל יותר. זה יותר מדי תענוג.

תלמיד: למה הוא מעכב?

מפני שהוא לא יכול להלביש אותו באור חוזר.

שאלה: כשאנחנו אומרים "אור אינסוף", אור ישר, הוא לא באמת אור אינסופי, הוא סופי, זו ההתרשמות של הכלי מהאור של בחינה ד'.

כן.

תלמיד: זאת אומרת זה לא משהו בלי גבול, אלא אותו אור ישר הוא מאוד מוגבל.

אם יש לך כוס, ואתה רוצה למלא אותה עד הסוף, אז יהיה סוף?

תלמיד: כן.

איפה?

תלמיד: אין סוף, אין גבול, אין במה למלא יותר.

כן, זה נקרא "אין סוף".

תלמיד: זאת אומרת מלכתחילה כשאנחנו משתמשים באור ישר, באור מקיף, ובכל האור האינסופי הזה הוא מוגבל, זה אותה כוס.

הוא לא מוגבל, לפי הכלים שלך הוא לא מוגבל.

תלמיד: אבל לכוס יש קצוות, יש לה גבול.

כן.

תלמיד: זאת אומרת היא מוגבלת.

היא מוגבלת אבל האור לא מוגבל.

תלמיד: אז מהו הגבול הזה של הכוס, של הכלי?

זה גבול של הכלי, אבל לאור אינסוף אין גבול, תביא במקום כוס חבית, בבקשה, הוא ימלא לך.

תלמיד: יכול להיות שזאת פילוסופיה, אבל אותו כלי של בחינה ד', הכלי הכי גדול של הרצון לקבל שקיים במציאות, נניח נקרא לזה חבית, האם יש משהו אחרי הקצה של החבית, מחוץ לחבית?

מחוץ לחבית ודאי שיש משהו, אבל זה כבר לא נקרא חבית, זה לא נקרא כלי.

תלמיד: זה גם לא נקרא "אור" בעצם.

גם את האור אי אפשר למדוד, כי הוא יצא מהחבית.

תלמיד: מה קורה אחרי הכלי האינסופי של בחינה ד', האם יש משהו יותר גדול מזה?

הכול נמדד רק לפי הכלי, אם אין כלי אין אור. אתה רוצה לשאול על הבורא? הבורא הוא אינסופי, מחוץ לכלי, בתוך הכלי, איך שתסובב.

שאלה: בחינה ד' זה בכלל כלים או שזו רק בחינה?

בחינה ד' היא בחינה, כשהיא מתחילה לעבוד ככלי אז היא הופכת לכלי דבחינה ד'.

תלמיד: אבל המצב הזה שיש לנו בחינה ד', זה מצב שאין בו עדיין כלים, אם אני מבין נכון.

לא, בחינה זה לא כלי.

תלמיד: לכן זה נקרא בחינה, והכלים מתחילים להיווצר אחר כך.

על ידי מסך, צמצום, אור חוזר, חשבון, ואז הם כלים.

שאלה: אפשר להגיד שבגלגלתא המלכות מצומצמת בצורה טוטלית, עד הסיום?

לפני שהיא בכלל מקבלת?

תלמיד: כן, היא מחזיקה את עצמה בכוח העיכוב לא לקבל.

נגיד.

תלמיד: אין את זה בשום פרצוף אחר אחר כך.

כן.

שאלה: בהתחלה בעל הסולם כותב שיש שתי סוגי מלכויות בכל פרצוף, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת, ואחר כך הוא כותב שמלכות המסיימת פשוט מגיעה למצב שהיא לא מקבלת יותר. מהו המצב הזה שהיא לא מקבלת יותר?

על איזה פרצוף אתה מדבר?

תלמיד: אני מתייחס למה שבעל הסולם כותב בהתחלה, הוא כותב "שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת."

כן.

תלמיד: אחר כך הוא מספר לנו על איך המלכות המזדווגת עובדת שממנה יוצאות עשר ספירות של האור חוזר, ואחר כך הוא מדבר איתנו על המלכות המסיימת לכל ספירה וספירה, "עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור". מה זאת אומרת שהיא מגיעה לבחינת עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור?

רצון לקבל, שהיא כבר לא יכולה לקבל בו שום דבר, כי אין לה מסך.

תלמיד: ומפה היא הופכת להיות המזדווגת בפרצוף הבא?

אם יהיה אור ויקדש אותה, ייתן לה כוח על מנת להשפיע, אז היא תקבל אותו בעל מנת להשפיע, תתרחב.

תלמיד: ההבדל בין המלכות המזדווגת ובין המלכות המסיימת הוא ההבדלים במסכים שנבנים בין פרצוף לפרצוף?

כן, הכול תלוי במסך.

שאלה: יוצא כך שכתיבת האותיות זה המסך שזז בין הפה לטבור.

כן.

תלמיד: אז צירוף האותיות זה כל הזמן חיפוש השתוות הצורה עם הבורא?

כן.

שאלה: כל ההבחנות שאנחנו לומדים עליהן עכשיו הן הבחנות בכלי או הבחנות באור?

הבחנות באור מתוך הכלי. באור אינסוף עצמו אין שום הבחנות, אבל כשהוא מתלבש בתוך הכלי, כשהכלי מגביל אותו, בהתאם לזה הוא מקבל על עצמו כל מיני צורות חדשות, ואז אנחנו קוראים לאורות בכל מיני שמות, והכול מתוך הכלי.

תלמיד: תהליך הגילוי פה הוא תהליך גילוי של האור, או תהליך גילוי שבו הכלי מגלה את עצמו, את התכונות שיש בתוכו ורק האור מגלה אותן?

האור מגלה את עצמו דרך הכלים.

תלמיד: האם בסופו של דבר כל התהליך שאנחנו מדברים עליו הוא תהליך שבו אנחנו מגלים את הבורא או שבסופו של דבר אנחנו מגלים את מה שכבר יש בתוכנו רק עם עזרה של האור? כי נראה שמה שקורה פה בתוך התהליך הוא שהכלי מזהה עוד ועוד חלקים בתוכו, ככל שהזמן עובר.

לעומת האור הכלי מגלה את עצמו. האורות מנענעים את הכלים, אם האור לא היה בא ונתקל בכלי, לא היה לא מסך, ולא אור פנימי, ושום דבר.

תלמיד: כל ההבחנות האלה היו מראש בכלי, או שהן מפני שהאור נכנס ויצא?

לא, ההבחנות הן רק כשהכלי נתקל באור.

(סוף השיעור)