סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 06.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות",
אותיות כ"א – כ"ד
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות", אות כ"א.
אות כ"א
"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה," אנחנו לומדים אתכם שאין כזה דבר "אומה ישראלית" כמו כל העמים, כל האומות, אלא שאברהם אבינו חיבר את כל הקבוצה זאת שקרא לה "עם ישראל" 'מכל שבעים העמים שהיו בבבל. ולכן הקבוצה הזאת היא הדגמה, מדגם מכל העמים שקיימים בעולם.
בשורש הרוחני לעומת השורש הגשמי יש לנו שבעים שורשים, שזה שבעים אומות העולם. וכל שבעים השורשים האלה הם נמצאים יחד בקבוצה הזאת, שנקראת "עם ישראל", וכל מה שמתרחש בתוך הקבוצה הזאת, הוא משפיע על כל העולם. ואנחנו רואים במשך ההיסטוריה, שככה זה.
ולכן אם הקבוצה הזאת תגיע לשלמות, לחיבור, זה ישפיע גם לכל העולם להגיע לשלמות ולחיבור. לכן ישראל נקראים, "ישרָֹ-אל", "לי ראש". "שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות"." זאת אומרת, בתיקון הכי קטן שנעשה בקבוצה הזאת שנקראת "ישראל", הם משפיעים לכל העולם גם לעבור תיקון. זה נקרא "עשה מצווה אחת, אז כיוון את כל העולם לכף זכות" וההיפך, אם עושים עבירות, אז משפיעים כך בצורה שלילית לכל העולם.
צריכים על זה לחשוב טוב טוב, כי בעצם זה הגורל שלנו והגורל של כל העולם. ואם רע לעולם אנחנו גורמים את זה, ואם טוב לעולם אנחנו גורמים את זה, ולכן אין לנו למי לפנות, אלא רק לעצמנו ולדרוש מעצמנו להיות בתיקון העולם. ואנחנו לא יכולים להתפטר מזה, זה נקבע בתוך הרשת הפנימית של הטבע, ולכן או לטוב או לרע. אבל עם ישראל הוא תמיד כך פועל כלפי כל המציאות, ולכן הוא צריך לתת לעצמו דין וחשבון על כל צעד ושעל על מה שהוא עושה. במיוחד שיש כאלה תקופות בהיסטוריה כמו עכשיו, שהעולם נעשה יותר גלובלי, אינטגרלי, עגול, מקושר, ולכן אנחנו עוד יותר ויותר מזהים את החיבור שלנו עם העולם בכל הנטיות של העולם, או לטוב או חס ושלום לרע.
ולכן אנחנו יכולים לראות עד כמה שצודקים בעצם אומות העולם שמאשימים אותנו בזה שאנחנו גורמים רע לכל העולם, ואנחנו צריכים להבין שזה באמת נכון, אלא שעלינו להיתקן, ואז כולם יראו שדווקא אנחנו גורמים טוב לעולם. לשם זה קיבלנו תורה.
"וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת."
זאת אומרת, אנחנו ממש צריכים להבין א' קודם כל, שלעולם ישנה תכנית, והתכנית הזאת היא להביא את כל באי העולם, את כל העולם לדבקות בבורא. שכל המציאות היא כך גם קשורה לבורא, רק אנחנו בני האדם נמצאים בניתוק, ותלוי בנו איך כל המציאות היא תזדהה עם הבורא, תגיע לדבקות. ומכל המציאות מי שעושה, מכריע, זה ה"ישראל", לכן רק עלינו בעצם נופל כל העניין.
לכן אנחנו קיבלנו תורה, לא כדי לתקן את עצמנו, אלא שאנחנו נדע איך לתקן את כל המציאות, את כל העולם, את כל העמים, שכולם ילכו ויידבקו בבורא, ויהיה גמר התיקון השלם.
"ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."
וקיבלו תורה וקיימו אותה זמן מה, עד שנחרב בית המקדש הראשון, ואחר כך השני, ויצאו לגלות כמו שכתוב, "לא יצאו ישראל לגלות, אלא כדי לצרף אליהם נשמות הגויים". זאת אומרת להיכנס בכל העמים, ולפזר את הניצוצין. אנחנו לא יודעים עד כמה שזה עובד, למה בצורה כזאת זה עובר מזה לזה, אך אחרי כל הגלויות, שעכשיו אנחנו כבר נמצאים אחריהם, מגיעים למצב שצריכים לתקן את כל המציאות כולה.
שאלה: רבי אלעזר, הבן של רבי שמעון, למעשה חווה את חורבן בית המקדש, אז איך זה שרבי אלעזר בכל אופן דואג לכל העולם?
למה? דווקא עוד יותר. רבי עקיבא צחק, היה שמח לראות את חורבן בית המקדש. אתה מבין את זה או לא? רבי עקיבא, שהשיג כל כך, יותר מרבי שמעון, איך יכול להיות שהוא שמח?
אז מסבירים לנו, שמפני שהיה חורבן בית המקדש הראשון ושני, אז צריך לקום עכשיו בית המקדש השלישי, שהוא במוחין דיחידה בגמר התיקון. "לקום" אין הכוונה למבנה בירושלים.
תלמיד: עד כאן זה נכון, זאת אומרת לגבי רבי עקיבא. אבל פה זה קצת אחרת, כי רבי עקיבא חושב על עם ישראל, זאת אומרת על האומה הזו.
לא. מצד אחד הוא צעק, חייבים להישאר ב"אהבת לרעך כמוך". כי זו מצווה, האם חס ושלום אתה בעצמך הולך להחריב את בית המקדש? לא. אז מצד אחד חייבים "ואהבת לרעך כמוך". מצד שני כשזה נגמר, ברוך ה' זה נגמר, עכשיו לפנינו רק תיקון, התיקון הסופי.
תלמיד: לאומה הישראלית.
לא, לכל העולם.
תלמיד: אבל קודם לאומה הישראלית.
כראש. וכתוך, גוף הפרצוף, זה כל העמים. ישראל זה רק ראש. אם אתה לא מתכוון לתקן, אתה תראה איך תוך זמן קצר כל העולם יהיו כמו כלבים, כמו זאבים כלפיך כדי שאתה לא תשכח מהם ותתחיל לתקן את עצמך כדי לתקן אותם, כדי לצרף אותם אליך לתיקון. אתה תראה מה שיקרה.
זה לא סתם כך שמעוררים אותך על ידי איזה גרמנים או משהו, או זורקים אותך ממדינה למדינה. עכשיו זה יהיה ממש עניין גלובלי, כי אנחנו חייבים, אנחנו מתקרבים למצב של התיקון הכללי.
תלמיד: אז מה אנחנו כעם ישראל צריכים לעשות?
אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עושים את זה בשביל כל העולם. לכן אנחנו מדברים כל כך הרבה על זה שאנחנו רק ראש וכל העולם זה גוף, והם צריכים לקבל מאיתנו כמו שבעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ולהבין שהכוונה שלנו חייבת להיות כלפי תיקון כל העולם ולהסביר את זה לכולם.
ולהסביר גם לכל אומות העולם מה שקורה, והם יקבלו את זה ויבינו וירגישו. וגם יתמכו בזה, כמו שכתוב בצורה אלגורית כזאת, שהם לוקחים את בני ישראל על כתפיהם ומביאים לירושלים, שבזה מדובר על התמיכה מהם.
תלמיד: אבל אם אני מסתכל על מה שקורה היום, ועל הכאוס שיש בעם מכל הפוליטיקאים האלה, ושהדת הפכה קרדום לחפור בו, אז יש לי הרגשה שהעם מחפש איזו סמכות רוחנית, מישהו שיוכל להוביל ולא הפוליטיקאים שהורסים את הבריאות.
את זה אני לא יודע, זה יבוא משמים.
תלמיד: מה הפירוש, יבוא משמים?
לא יודע, אתה שואל שאלות כאלה שלא עלי לפתור אותן.
תלמיד: אני שואל שאלות כי זה התפקיד שלנו, של "בני ברוך".
התפקיד שלנו בזה, בסדר. אבל איך אנחנו נגיע למצב כזה, אנחנו הרי לא צריכים להעלות את עצמנו, אנחנו צריכים לפרסם את הידיעה הזאת, את השיטה. אז אנחנו עושים את זה.
תלמיד: אבל אם נכנסים אלף לחדר ויוצא אחד להוראה, איך אנחנו מביאים למצב כזה?
אני לא יודע, אני פועל בכל כוחי. האם אפשר יותר? נראה אם אפשר. אבל אין לי יותר כוח, זה אני ואלה החברים שלי, התלמידים, וכך אנחנו פועלים.
יש לך מה להוסיף, בבקשה.
תלמיד: לא, אין לי מה להוסיף, הלוואי והיה לי.
כל היתר יבוא מלמעלה. צריכים להזדרז, זה בטוח, אבל אנחנו צריכים לפעול בכל זאת במסגרת חכמת הקבלה ובמסגרת שישנה כאן בעם ובמדינה.
שאלה: בעל הסולם כותב פה ש"תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים". מה זה אומר?
זה אומר שאנחנו צריכים בעבודה שלנו למשוך מאור המחזיר למוטב ולכוון אותו, שהוא יכנס לכל העמים, לכל באי עולם ויכשיר אותם. ושהם ירגישו ויבינו וגם יתפעלו מזה ויתקרבו אלינו.
תלמיד: ההתפעלות שלהם קשורה אלינו, או שזה יקרה כמו שאמרת, משמים?
לא, מהשמים, אבל בטוח שדרכנו. אני לא יודע מי יקום שם, איזה משיח, זאת אומרת איזה מנהיגים רוחניים אולי, אבל אנחנו צריכים לעשות מה שעלינו. אני לא מבין אתכם, אתם שואלים על דברים שאף פעם לא התלבשו בגשמיות, בחומר ולכן אני נמנע מלדבר מה שנראה לי. מי אני סך הכול? אבל נראה לי שזה צריך לעבור דרכנו בהפצה שלנו, גם בישראל וגם בעולם וגם לאומות העולם. זאת אומרת לכל הכוונים צריכים ממש להשפיע, לפרסם את כל הידיעה הזאת.
אני משתדל לעשות את זה וגם יש לי את המחלקה האנגלית, המחלקה הרוסית, נראה לי שמשהו קורה שם.
תלמיד: אתמול היו כמה הרצאות מבוא, אני השתתפתי באחת מהן, בכרמיאל, וראינו את העבודה הגדולה שעשו יחד כל החברים מקבוצת כרמיאל ומקבוצת חיפה ומקבוצת נהריה כדי להביא בסופו של דבר 11, 12 אנשים. אנחנו ממש עובדים עם המון כוח, וכל כך מעט יוצא מזה בסוף, לפחות בכמות. איך מצליחים להגיע לכל העולם?
אני לא יודע. חוץ מזה, אני לא חושב שזה אירוויזיון שאתה מושך לשם אלפים ומוכר כרטיסים ביוקר. אין דבר כזה. לכן אנחנו צריכים להשתמש בכלי תקשורת אחרים, אינטרנט, מה עוד? זהו, רק בצורה כזאת להשתדל להגיע לכל אחד.
אנחנו צריכים להוציא מזה מסקנות. לעשות כאלה דברים, גם לי לא נראה שזה משתלם, אבל אני לא אומר כלום, האנשים שעושים את זה צריכים לחשוב כל אחד ואחד. אני לא נכנס לזה, אני יותר פועל דרך הרשת. רשת ומאמרים, קליפים וכן הלאה. זה היום מקובל, והרצאות, היום אדם לא זז, אז לחכות שזה יקרה?
שאלה: לגבי זה שהעולם תלוי בנו, איזה סוג דאגה, אכפתיות צריך להיות בנו כלפי העולם?
כמו במשפחה.
תלמיד: למשל שיהיה אכפת לנו ממה שקורה בוונצואלה?
כמו במשפחה.
תלמיד: אפשר להרחיב?
אין מה להרחיב, אם היית מתוקן היית מרגיש את כל השמונה מיליארד אנשים כילדים שלך. פשוט מאוד. אז תתאר לעצמך עד כמה שאתה מקלקל, שלא אכפת לך ממה שקורה איתם, עד שייעלמו.
תלמיד: איך מפתחים דאגה כזו?
חושבים, מבינים, מרגישים. אני גם אגיד לך, אם לא תחשוב לכיוון זה אז ההרגשה הזאת, ההכרה הזאת תבוא אליך בצורה לא נעימה.
תלמיד: איך אני יכול להרגיש יותר אכפתיות לגבי מה שקורה בוונצואלה?
על ידי המחשבה. מחשבה, תתרכז בזה יותר ויותר. ואתה בזה, על ידי המאמץ, אתה נותן בזה לאור להשפיע בתוך המאמץ שלך ואז אתה תתחיל להרגיש תוצאות מזה. מאיפה אומר רבי אלעזר בן רבי שמעון שכל העולם הוא ככה וכולם צריכים להיות כך? מתוך ההשגה שלו.
אות כ"ב
"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.
כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.
כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.
שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחברו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.
וזה אמרו: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאוותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."
אם היינו באמת כך חושבים מקבלים אחריות עד כדי כך שמה שקורה בעולם זה אני קובע זה תלוי בי. תארו לעצמכם עד כמה שבכל רגע ורגע היינו נמצאים במצב כן, במצב רציני. כי לא סתם עוברת איזו דקה, זה לא נותן לשנייה לעבור בלי שאני נמצא בדאגה, בלי שאני נמצא בהפצה, בלי שאני שולח את המחשבה שלי הרצון שלי לכל הכיוונים שיהיה תיקון. אבל זה מה שקורה.
שאלה: למה אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכל אחד אם חכמת הקבלה היא לא לכולם, כמה אנשים צריכים להיות בראש?
לא, אנחנו צריכים להגיע לכולם כדי לצרף אותם. חכמת הקבלה היא לכולם. חכמת הקבלה היא תוכנה לעולם המתוקן. זו חכמת הקבלה סך הכול, אין כאן שום דבר שסתם מגיע בצורה מלכותית. אלא חכמת הקבלה זה הסבר של מערכת מתוקנת מחוברת בכוח פנימי שלה כדי לגלות את הבורא לכל נברא ולכולם יחד. זו חכמת הקבלה. שיש לך מתקן שזה נקרא כל המציאות הרצון לקבל שהבורא ברא, וכל המתקן הזה יש עליו הוראה, ספר לידו, איך לתקן אותו, איך להשתמש בו, ההוראה הזאת נקראת חכמת הקבלה.
שאלה: רציתי לשאול על הפצה. במחלקה הרוסית אנחנו כותבים מאמרים שמיועדים לקהל שהוא דובר רוסית בארץ, שירגישו ומרגישים תופעה של אנטישמיות, ואיך להגיב נכון מה לעשות איתם. ויש גם תחושה שאנשים לא ממש קונים את זה. ואצלך בבלוג ראיתי עוד כיוון שאתה כבר כמה פעמים, לפנות לצד השני לאנטישמים, ואולי להסביר להם באיזו צורה לפנות לעם ישראל. היה פוסט רחב כזה על פולין שהיה שם סיפור שבאו בטענות להחזיר שלוש מאות מיליארד דולר לישראל על כל מה שהם לקחו ובזמן הנאצים והם לא מסכימים, ואתה ממש בהרחבה כתבת שם שכדאי לנו להשתמש במצב כזה כדי לקרב בין העמים. האם אתה ממליץ גם לחשוב לכיוון ההפצה הזה להשתדל לכתוב משהו ולמי לפנות.
באנגלית אנחנו כן רוצים לעשות ככה ועושים. באנגלית אנחנו כותבים מאמרים שהם פונים לכולם כולל אנטישמים, כולל בי.די.אס, כולל שמאלנים למיניהם, דמוקרטים, כולל כולם. לא רק ליהודים אלא לכולם בכלל.
תלמיד: אני מרגיש שבאמת יש לך מה להגיד, אתה מבין איך לפנות, אתה מבין מה שצריך לעשות. ואני כשאני חושב על עצמי לכתוב משהו כזה אני אפילו לא יודע.
אם אתה לא יודע, אז אל תכתוב. ואם אתה כותב, אז תיקח ממני ותכתוב מה שאני אומר.
תלמיד: פשוט אפשר לקחת את מה שכתבת ולהשתדל להקל את המסר הזה.
אני לא אוסר את זה בבקשה, רק בצורה שאתה לא תסלף את זה.
תלמיד: לא, יש בודקים, אם לא יצא משהו טוב.
בודקים אני לא יודע מי בודק ומי לא. אבל אם אתם יכולים להכפיל את זה בבקשה תכפילו. אין לי שום בעיה מה אני אוסר עליכם את זה לעשות. העיקר תכתבו שזה יגיע ויעשה איזה שינוי. אין לי שום בעיה עם זה. אני לא צריך איזה פרסום עצמי.
אות כ"ג
"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.
אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.
מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.
ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.
ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."
אם אנחנו לא נפרסם את הידיעה הזאת בכל העמים, בכל כוחנו, בכמה שניתן, בכמה שהבורא מאפשר לנו את זה לעשות ומסדר לנו את התנאים, אנחנו לא נגיע לתיקון. ועוד יותר מזה, ההתקדמות שלנו בתיקון שלנו היא תלויה בכמה שאנחנו רוצים ומועילים לתיקון העולם בפועל, אחרת אין לנו שום זכות קיום לישראל. אנחנו הבראנו, אנחנו קיבלנו את הסדר שלנו, הסידור שלנו, התהליך שעברנו, הכול כדי לתקן את כל אומות העולם. ולכן צריכים על זה לחשוב, כי בלי זה אין ראש בלי גוף. ולכן אנחנו צריכים לעשות הפצה כמה שיותר רחבה בכל העולם. היום זה דווקא אפשרי. בכמה שיש לנו כוחות אנחנו חייבים את זה לבצע.
שאלה: הוא נותן דוגמה שכאילו עם ישראל בגלל שעבר את הסבל במצרים היה מוכן לקבלת התורה. השאלה אם האנושות גם היום, זה שסובלים זה ברור, אם זה סבל שהוא מספיק או שהם מוכנים כבר.
אני לא בודק את הסבל שלהם, אני בודק את החובה שלי.
תלמיד: אני שואל מבחינת איך לגשת.
איך לגשת? צריכים כל פעם ולכל אומה ולכל תקופה לגשת בהתאם לקונים, למשתמשים.
תלמיד: האנושות מתפתחת ברצונות הגשמיים או באמת ברצון לחיבור, להשגת הבורא?
ברצון לחיבור, להשגה הרוחנית, להשגה לגילוי הבורא, אבל שזה עטוף ככה, מכוסה, כאילו רצונות הגשמיים וכל מיני הבעיות אחרות.
תלמיד: אם אנחנו נפנה לרצונות הגשמיים ולבעיות האחרות, אבל אנחנו יודעים שבעצם מה שהאדם מחפש זה בורא, האם יש מה לעשות עם השילוב הזה?
אני לא יודע. אני מבין דבר אחד, שצריכים להסביר להם מה התהליך שהאנושות עוברת, בשביל מה היא עוברת את זה, מהי המטרה, מה קורה, איך אפשר לבצע, למה יש להם יחס כזה לישראל, וישראל חייבים להם ווכולי. להסביר את כל התמונה. תנסו לכתוב איזה ציור כזה. תנסו, מה שאתם יכולים להגיש לקהל. תנסו לבדוק את זה בעשירייה עד כמה שזה נכון או לא נכון, ותפרסמו את זה לכל הרוחות. תעשו. שיהיה לכל אחד ואחד חלק בזה, בתיקון העולם.
תלמיד: אתמול ראיתי ראיון איתך עם איזה יהודי אמריקאי שחוקר אנטישמיות, והיה מאוד ברור שהוא מספר מה קורה ואתה הסברת למה זה קורה ואיך אפשר לפתור את זה.
כן.
תלמיד: הוא מיד היה מוכן לשמוע, לעשות, הכול.
כן. זה השפיע עליו.
תלמיד: זה היה ממש בולט בעיניי, שיש לנו ממש פיתרון ואף אחד לא מתעסק איתו.
היום הם נמצאים בחיסרון. הם רואים תופעות ולא יודעים להסביר. היום יש לך אפשרות לפנות לעם האמריקאי, לכל אומה, כי זה מתחיל להיות בוער. זה עדיין עוד לא. יהיו דברים יותר גלויים, אבל בינתיים לפחות בכל זאת כבר אפשר לפנות. כבר הנושא נמצא בכותרות בכל המקומות. לכן אני ממליץ, תכתבו כל אחד כמה שאפשר בצורה רק שאתם תבדקו, תבדקו בעשירייה, תלוי בשם מה אתם מפיצים, ותפיצו.
שאלה: אני רוצה לשאול דווקא יותר כלפי אקטואליה ולא כללי. לקראת הבחירות בישראל שכולם יחסית די מיואשים כבר ועייפים מהמצב, באיזה קמפיין הסברה כדאי לנו לצאת, באיזה מסר כדאי לצאת?
מתי הבחירות האלו?
תלמיד: עוד שלושה חודשים.
תלמיד: 17 לתשיעי.
17 לתשיעי. אני חושב שעכשיו זה מוקדם. צריך להתחיל להרביץ ככה טוב שבועיים, עשרים יום לפני הבחירות אם אתה רוצה להודיע משהו.
תלמיד: אם אתה רוצה להיערך כבר אפילו מעכשיו נגיד לאיזה מסר כלשהו?
המסר שלי הוא תמיד אותו מסר, אני קורא לאיחוד העם. איחוד. מי שלא מוכן לאיחוד לפי הפעולות שלו, לפי ההיסטוריה שלו, לפי מה שאנחנו רואים בשטח, מי שלא מוכן לזה הוא שונא את עם ישראל, הוא רחוק מהבורא, הוא רחוק מהתפקיד להיות יהודי, איתו אין לי עסק. אני יכול לקרוא רק לאיחוד. "על כל פשעים תכסה אהבה"1, "על כל פשעים", זאת אומרת, אנחנו לא הולכים עכשיו לברר מי צודק ומי לא, תרשום את זה, דבר אחד, אנחנו לא הולכים להביא את כולם למצב כמו שהם רוצים בממשלה להראות שכולם בהסכמה. זה לא נכון, לא יכולים להיות בהסכמה, יהודים בפרט, אף פעם, אלא אנחנו מגיעים, רוצים להגיע למצב שכל אחד שונא את השני וזה ברור, וכל אחד למעלה מזה מבין שהוא צריך להתחבק עם השני. לא לחנוק אותו, אלא להתחבק ממש. על זה אנחנו מדברים.
אנחנו צריכים להפיץ את שיטת התיקון, תיקון על פני הקלקול, אמונה למעלה הדעת, אהבה על פני השנאה, על כל פשעים תכסה אהבה. ולכן אנחנו עם אכזרי, עם קשה עורף, הפרעה בפנים נמצא, כל הרע שבנו, כל היצר הרע, כל מה שאתה רוצה, הכול נמצא רק בעם ישראל. ערב רב, הכול זה בעם ישראל. אנחנו צריכים למעלה מזה לכסות את הכול בשמיכה של אהבה דווקא, ואז מזה ייצא לנו כלי רוחני.
אמונה למעלה מהדעת, אתם מבינים איך שזה כבר מתחיל להתקרב זה לזה? שנתחיל לעבוד אז אור העליון פתאום מתחיל לסייע לנו בזה ואנחנו נרגיש, או, אנחנו מחליפים במקום שנאה, אהבה, במקום ניתוק, חיבור, במקום מכות וקללות, ברכות וחיוכים. וכבר אנחנו יכולים להבין בין שתי הקומות האלו איך בנוי הכלי הרוחני על פני כלי הגשמי שאנחנו לומדים בכל הנושא הזה, האפס המוחלט. אמונה למעלה מהדעת, כלי רוחני. וזה בעצם הכרחיות שלנו דווקא בצורה כזאת להגיע. ודווקא בצורה כזאת שאתה מפיץ את שיטת התיקון, בצורה כזאת, על כל פשעים תכסה אהבה. אנחנו לא מוחקים שום פשע, "שמח אני ברשעים שמתגלים"2, כי בלי רשעים אני לא יכול להתעלות מעליהם ואני שומר עליהם כמו על דברים טובים גם על דברים רעים.
צריכים להביא את הפסוקים האלו, שיש להם כוח וחשיבות שווה גם לרע וגם לטוב, אין הבדל, אין העדפה אחד על השני. אלה שני כוחות שחייבים להיות כך והקו השלישי הוא דווקא מאיזון המדויק שביניהם שגם זה וגם זה אין יום בלי לילה, לילה בלי יום, בקיצור זה כל הבריאה היא כאן.
תלמיד: העם צריך להיות בשתי קומות?
הוא יגיע לזה ודאי, רק תלוי איך אתה מושך אותו לזה, אם אתה מושך אותו מתוך החיים הגשמיים בצורה נכונה אז הוא מתחיל להיות במערכת הזאת שהאור העליון פועל עליו ואז יתחיל להרגיש. השכל והרגש יתחילו להשתדרג, להיות מורחבים יותר, קולטים יותר את העניין הזה, "קודם חשבתי כך אבל אפשר לחשוב אחרת, לא חשבתי קודם שאפשר". ככה זה.
יש דברים כאלה בחיים, למשל לא כולם אינשטיינים, ויהיו כולם כמו אינשטיין, רק אחד חשב על זה כך כמוהו, והאחרים עדיין לא מבינים על מה הוא חשב בדיוק, אף אחד לא נמצא ברמה שלו, ויהיו כולם ברמה שלו, מה בעיה אם אחד הגיע, הכול תלוי רק בחיבור. כשיש חיבור בנשמה אחת, אז הכול נעשה לנחלת כולם.
תלמיד: מה זה אומר בפועל להיות באיחוד, בחיבור לעם, עבור העם?
שכולם כולם נותנים כוחות, עושים מעשים למען ש"על כל פשעים תכסה אהבה."
תלמיד: איזה כוחות, איזה מעשים?
"אני רוצה לחנוק אותך, לא, אני רוצה לחבק אותך, אבל אני רוצה לחנוק אותך", זה בפנים ובחוץ, חיבוק.
תלמיד: למה שארצה לחבק אותך?
למה?
תלמיד: כן. אני רוצה לחנוק וזהו.
בזה אתה לא מגיע לתיקונים, בזה אתה לא מגיע לתכלית, בזה אתה ממית את עצמך, את המשפחה, את העם את כולם. אתה רואה מה קורה בישראל, זו דוגמה יפה מאוד מה קורה עִם עַם חכם והכול, נמצא הכול חוץ מחיבור. תראה עד כמה אנחנו בזה הורסים את עצמנו.
תלמיד: מאיפה תבוא פעולת החיבוק הזאת, למה שמישהו ירצה לחבק מישהו?
ממך, ברור שאין לנו חוץ ממך אף אחד. אני אומר בשיא הרצינות. כל אחד כך צריך לחשוב "בי תלוי העולם, בי תלוי התיקון". אז מאיפה? אם לא, הבורא יעשה עוד משחק, בבחירות ב-17.09.19 יעשה לך עוד "טריק", ותיראה זה לא יחזיק. או שתבחר איזו ממשלה שתחזיק חודש, חודשיים ואחר כך הכול יתפרק, תבזבז על זה את כול הכסף, המדינה לא תוכל להתקיים. ובסופו של דבר, מה שיהיה אסור לי לספר.
תלמיד: מה לעשות עם האדישות של העם אפילו כלפי זה? כבר אין כוח לעוד.
אני מבין אותם שאין להם כוח אבל אתה תסביר להם שאתה לא מביא להם עוד שיטה עוד מפלגה עוד "אני ואני יש לי, יש לי", אלא אתה מביא להם מקור מהטבע שאף פעם לא היה להם, זו לא אמונה עממית, אמונת ההמונים, זה מקור של הטבע, כי כך אתה פותח להם איך הטבע נמצא בתהליך ואיך הוא הולך לסדר את עצמו דרכנו. אנחנו בזה בסך הכול החומר ביד היוצר.
לכן זה משהו חדש, משהו אחר. לא שמדברים מטעם המפלגות ומטעם האמונות, אלא, אתה אומר להם, "זה נמצא בתוך החומר, אלה החוקים שלפיהם אנחנו צריכים להתקיים. אם לא, תקבלו מכות", ובכל זאת, יקיימו את זה. כדאי. מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה נפתח לפנינו חוק הטבע.
שאלה: למה אנחנו לא משקיעים הרבה יותר בפנייה רחבה לעם עִם מסר חברתי רוחני כזה כמו שאנחנו מדברים עכשיו? הארגון שלנו משקיע הרבה יותר משאבים בלאסוף נקודות שבלב עדיין, והרבה פחות בפנייה רחבה. למה עוד צריך לחכות?
מהחבר שמטפל בזה אני מתרשם ההפך, העם, האנשים יותר ויותר כבר לא יכולים לסבול את מה שקורה פה. ישנה פה ממש קרקע להתחיל לעבוד.
אני לא עושה חשבון לפי חבר זה או אחר, אני לא עושה חשבון לפי אף אחד. אני עושה חשבון לפי מה שאני חייב לעשות, אבל אין לי כוח. אתם נמצאים בדרך, האם ממה שאני מספר לכם יוצא מכם משהו הלאה או לא? זה אני לא יודע.
תלמיד: לא, אבל יש פה גם עמותה שמנוהלת, היא נותנת את הכיוון ואת הדרך, היא מחליטה מה חשוב יותר עכשיו.
כנראה שלא נותנת כיוון. אני לא יודע מה קורה. מהבוקר עד הלילה אני בצילומים, מדבר עם כתבים, מתכתב על הדברים, מה שאני מסוגל אני עושה מה אתם רוצים? אני לא יכול להפעיל אתכם בצורה יותר ממה שאני עושה, לא מבין איך לעשות יותר, מה שאתם אחר כך עושים אני לא יודע. האמת, לכן הצורה שלכם כזאת. לכן, מה שאתם משיגים זו התוצאה מזה, כי אתם לא יכולים להשיג יותר ממה שאתם חייבים לתת לעולם, ולפי הפנייה שלכם לעולם, לעם ישראל ולעולם, לפי מה שיש לכם, זה מה שאתם צריכים ולא יותר.
תלמיד: אין תלונה אליך. יש שני דברים, שני קצוות לסקלה הזו. אחד, להתרכז בעוד נקודות שבלב, לאסוף אותן, אנשים שהרוחניות כמו שאנחנו תופסים אותה מדברת אליהם, ושתים, לדבר בצורה רחבה לעם. איך זה צריך להיות מחולק?
90% לעם.
תלמיד: הארגון שלנו צריך להתעסק בזה, 90% פנייה רחבה לעם.
כן.
תלמיד: ו- 10% לאסוף עוד נקודות שבלב.
כן. אבל יש חכמים שמיד אומרים לי, "אבל הייתה לנו "ערבות", הייתה לנו "נקודה שבלב"", או כל מיני שמירות בגני ילדים, מתחילים להביא לי כל מיני סיפורים ש"כבר היינו בזה". אני לא קונה את זה, כי אין ברירה. אנחנו חייבים לבצע את זה. ותירוצים, אני לא רוצה לשמוע. ואם הם אומרים תירוצים שיעשו את מה שהם רוצים.
אני אומר לך ברצינות. אני לא קונה את כל הסיפורים שלכם. אתם רוצים להצליח? אתם צריכים להשקיע בזה, ואני בצד. אני לא יכול ללכת אתכם, אני נותן לכם את הכול, זהו. אני עושה צילומים, אני עושה כל מיני שיחות עם חו"ל, וכולי. זה מה שאני מסוגל. אתם עושים כל מיני חשבונות גדולים. אתם בסך הכול תקבלו את מה שמגיע לכם. רק שתדעו.
שאלה: ב- 90% מהעם, מה התוצאה המצופה?
התוצאה, שאני 90% מהכוחות שלי נותן לעם.
תלמיד: ומה אני מצפה מזה שאני נותן?
לתת 90% מהכוחות שלי.
תלמיד: לאיזו תגובה אני מצפה למדוד שנתתי שעשיתי למען?
שאני נותן 90% מהכוחות.
תלמיד: למה אתה אומר שאתה בצד?
כי אני לא יכול לצאת לרחוב ולצעוק כמוכם ולחלק עיתונים או לעשות עוד כל מיני דברים, אני לא יכול לעבוד באינטרנט כמו שאתם מסוגלים.
תלמיד: אנחנו לא מצפים שתצא לחלק עיתונים, הציפייה היא שתתווה את הכיוון הברור אליו אתה זועק.
מה שאני יכול אני נותן, מה שיוצא מזה הלאה אני לא יודע, אני לא מכיר את מה שאתם עושים בחוץ, בכל מיני שפות, בכל מיני רמות, אני לא יודע. אם אתה מוציא עיתון או אם מוצאים עיתון ברוסית ומביאים לי לראות, בסדר. אבל חוץ מזה אני לא יודע איפה קורה עוד משהו, ואני גם לא רוצה לדעת, שתתחילו להביא לי מהבוקר עד הלילה כל מיני דברים, מה יש לי מזה? אתם צריכים להיות אחראיים, אתם צריכים להיות בזה בעלי בתים, אתם צריכים להבין שבזה תלוי העתיד שלכם ושל האומה ושל העולם. והיחס עם הבורא רק בזה אתם יכולים להראות.
תלמיד: אני חייב להגיד ביחס לדברי החבר קודם, שאנחנו 95% משקיעים בהפצה לקהל הרחב. מי שרוצה לראות אני יכול להראות לו את זה, אין בעיה. אבל אני פשוט רואה שנוצר רושם אצל חברים שאנחנו כאילו לא עושים מה שצריך. אנחנו כמעט ולא מפיצים את חכמת הקבלה, חוץ מכמה קמפוסים שגם לזה יש תועלת, אני לא רוצה לפרט על זה, אבל 99% מהתקציב הולך להסבר על החיבור. מה עם כל אתרי האינטרנט, וואלה, ווינט, איפה לא היינו? השקענו עשרות מיליונים. בעיתונים, לא כתוב שם על החכמת קבלה, רק על החיבור.
אני לא מצפה לתוצאות, זה ברור, כי עם לא מבין מה זה חיבור. זה שאנחנו לא יודעים להסביר זו בעיה שלנו, אבל המילה חיבור מופיעה בכל מקום ויש תוצאות. יש קליפים עם המסר שאתה מסביר וגם קליפים של חברים, אנחנו מגיעים למיליון צפיות, ואלה לא קליפים של כמה שניות, אלא קליפים של חמש, עשר דקות.
טוב. עכשיו דווקא במקרה הזה של שבירת הממשלה והבחירות, אנחנו צריכים לתת מכת פרסום, פרסום של שיטת החיבור.
תלמיד: בואו נאשים את עצמנו, שאנחנו לא יודעים להסביר מה זה חיבור. לא ישבנו אפילו פעם אחת ביחד בעשיריות ודנו על איך להסביר. אז בואו נאשים את עצמנו שאנחנו לא יודעים להסביר לאנשים. יש פלטפורמה, יש כסף, יש הכול, המילים יוצאות, אבל תכלס אנשים לא מבינים על מה אנחנו כותבים. אני ישבתי עם יחצ"נים שעות, הסברנו להם מה זה חיבור, הם אנשים חכמים, אבל לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, בטח לא מכתבה ולא מקליפ של חצי דקה.
אז צריכים להתפלל, אם אתה צודק בכל, ו 100% שאין לנו יותר שום אפשרות להביע את הנטייה לחיבור, את שיטת החיבור, עד כמה שזו הצלה בשבילנו, אז אנחנו צריכים להתפלל, אין יותר מה לעשות. עשינו את הכול, עכשיו יש זמן לתפילה, שבאמת תהיה דאגה בלב של כל אחד וכולנו יחד, שתבוא אלינו מלמעלה הברקה, הבנת השיטה וכן הלאה.
קריין: אז עמוד 395 אות כ"ד.
אות כ"ד
"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.
באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."
זאת אומרת, אין כאן מה לעשות, אני חייב לבצע את זה בכל הכוח, אנחנו חייבים לעשות את זה, וכך כל אחד ואחד וכולנו יחד.
שאלה: בחג שבועות לומדים עד 01:00 בלילה ביום ראשון ובבוקר יש שיעור ב06:45, אני חושב שנגיע מאוד עייפים לשיעור.
אתה מתלונן למה אנחנו לא ערים כל ליל שבועות כי זה ליל מתן תורה?
תלמיד: גם זו אפשרות, אולי באמת להמשיך את השיעור כל הלילה.
אצל רב"ש היו כאלה שהיו לומדים כל הלילה, לפי גרסא דינקותא. אני לא יודע מה להגיד לך. אני בדרך כלל קם, לי אין בעיה לא לישון בלילה. השיעור מתחיל באחת עשרה בלילה ואני כבר קם, אין לי שום בעיה. אבל זה שיעור שחייב להיות בלילה, זו המסורת, ככה זה נהוג.
שאלה: אני רוצה לשאול על עניין שמציק לי די הרבה זמן. חבר שאל אותך קודם, למי אתה פונה? ענית, שאתה פונה רק למי שיש לו נטייה לחיבור, למי שפועל למען חיבור. לא למי שפועל הפוך.
בקשר למי? אתה מדבר על הפצה כללית?
תלמיד: כן, בקשר לפנייה לעם, להפצה.
בהפצה כללית אין למי לפנות, למי יש נטייה לחיבור? לאף אחד אין נטייה לחיבור.
תלמיד: אמרת לפי המעשים, מי שלא פועל נגד וכולי.
יש כאלה שהם לפי השיטה שלהם לקיום, הם נגד החיבור. ואני לא פונה לגופים כאלה. אני פונה לעמך. לעם.
תלמיד: אתה יכול להגדיר גופים כאלה? אתה יכול להגיד מי הם הגופים האלה?
לא. המבין יבין.
תלמיד: זה נשמע שחלק מהציבור או חלק מהאוכלוסייה פסולה, ואני מבין את הדברים קצת אחרת לפחות עד היום, תוכל להסביר?
אני לא רוצה להבין ובצורה כזאת להסביר, כמו שאתה עושה. אני יודע מה שאני עושה. אני לא רוצה יותר לדבר. אנחנו פונים לכל עם ישראל בצורה רחבה, לא חשוב לי גזע, מין, דת, לאום. לא חשוב לי מה, אני פונה לכולם. מי שרוצה לשמוע שישמע, מי שלא, לא. אני לא יכול להיות.. ואני גם לא [מתוך] העם שישמעו בקולי.
שאלה: אם אפשר למצוא הזדמנות לעשות בירור משותף של כל הגישה שלנו להפצה בייחוד בעם ישראל. אם אני מסתכל על העיתון בעיקר משתדלים לשים סיפורים אישיים הנוגעים ללב וכן הלאה.
אני לא אומר אף פעם מה לכתוב בעיתון, מילה אחת לא. אתם יכולים להשפיע על זה ולכתוב ולקבוע הכול. שוב, אתם לא מבינים, כשאתם מסתכלים עלי למה אתם מצפים? תפסיקו לצפות ממני למשהו שאתם יכולים לפנטז בעצמכם.
אני נותן לכם שיטה כללית, אתם צריכים לקחת אותה ולהבין איך אתם מיישמים את זה בעם. תצליחו, יהיה לכם טוב. לא תצליחו, באמת יהיה לכם רע. יותר רע מכל העם, כי נתנו לכם הזדמנות ואתם לא מבצעים את זה.
תגידו אחר כך לא ידענו, לא חשבנו, זה לא מעניין אף אחד, אתם יודעים. בקיצור, אני לא יודע מה שתעשו, לא בקליפים, לא בעיתונים, לא בשום דבר. אבל יש כאן הנהלה, יש כאן חברה, אתם צריכים לסכם ולא לעשות כל אחד מטעם החברה, מטעם בני ברוך, מה שבא לו, זה לא.
תלמיד: כדאי שנעשה בירור משותף, אבל בכל זאת בספקטרום שבין לנסות לנגוע באנשים בצורה כזאת קלה ומרגשת לבין ממש ליפול עליהם עם כל ההסבר של המערכת ומה יקרה אם לא.
אתם צריכים להחליט מה טוב לעם. באיזו צורה אפשר להתקרב אליו, למסור לו משהו. זה הכול תלוי באיך שאתם חוקרים, מה צריכה להיות הגישה.
תלמיד: לפחות בהרגשה שלי אם אנחנו ננסה להסביר על המערכת ומה יכול לקרות, זה נשמע מפחיד ואפוקליפטי כאילו לא יוכל להיכנס לאוזן.
אז יש דעה כזאת ויש דעה אחרת. שאתה מגיע ומסביר להם את כל הצורה, תלוי איך אתה מסביר להם את זה. אבל כשהם רואים את הדברים האלה בכללות מהתחלה ועד הסוף ומה שקורה, ורואים שזה קורה, ואתה תביא להם גם הוכחות שדיברנו על זה לפני חמש עשרה שנה והיום זה קורה, ולפני שלושים שנה וקרה לפני חמש עשרה שנה, תראה להם את העובדות, יכול להיות שזה ישפיע. אם תגיד להם קצת, במשהו חצי חצי, נראה לי, שזה לא ישכנע. אבל תדברו על זה ותחליטו.
(סוף השיעור)