שיעור צהריים 01.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מחלוקת לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "מחלוקת לשם שמים", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

"ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם."

(בעל הסולם. "החרות")

אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו בין כל מיני קבוצות אנשים, לדוגמה מדענים עד כמה יש בהם פירוד ומחלוקת, זה מעלה אותם לדרגה יותר גבוהה, לבירורים. וההיפך, עד כמה יש פחות מחלוקת בחיים במשפחות ובמדינות, בכך אנחנו רואים שזה מקור דווקא לכל טוב ושינויים לטובה. לכן הדברים האלה הם נמצאים ממש בניגוד זה לזה. ככל שמדובר בדברים גופניים, קרובים זה לזה, נעשה מקור הטוב, וככל שדברים שנמצאים בבירור, במדע, בחכמה, בכל מיני דעות ויש ביניהם מחלוקות רבות, זה דווקא נותן להם מקור להתקדמות.

צריכים להבין ולהשתדל להיכנס לכל מיני פרטים ככל האפשר עמוק, שחיים גופניים וחיים שכליים אלה דברים מנוגדים לגמרי מבחינת ההתפתחות. ולכן כדאי לנו להתקדם במחלוקת בין חכמים, בין פוליטיקאים, בין כל מיני אנשים שיש להם חילוקי דעות מהטבע שלהם וכך אנחנו יכולים לקדם את עצמנו לתוצאות נכונות, וההיפך, ככל שאנחנו בבניית החברה בינינו יכולים להיות יותר מלוכדים, בזה תלויה ההצלחה החברתית.

שאלה: בעל הסולם מדבר על חילוקי דעות שכליות, אבל איך חילוקי דעות רגשיים וחילוקי דעת בעניין החסרונות, מקדמים אותנו בבירורים ומקרבים אותנו לאמת?

זה ההבדל בין רגש לשכל, שככל שבשכל אנחנו נמצאים בפירוד בינינו, כך במחלוקת בינינו, אנחנו יכולים להתקדם, וככל שברגש אנחנו נמצאים בחיבור הלבבות, באיחוד בינינו, כך אנחנו גם יכולים להתקדם. לכן העבודה במוח והעבודה בלב הן עבודות הפוכות. התקשרות בלב חייבת להיות, מלחמה במוח חייבת להיות, וכך אנחנו נתפתח בטוח, נכון.

תלמידה: אז אם הבנתי נכון בנוגע להרגשות שלנו בהתפתחות החסרונות, צריכים להיות לנו בעצם אותם חסרונות ולא הבדלים שהם משלימים את עצמם?

במה שמרגישים בלב כדאי לנו להיות בלב אחד, אבל גם במחלוקת בינינו במה שמרגישים במוח. צריכים להיות במחלוקת כמה שיותר, ומתוך זה אנחנו נגיע לתוצאות נכונות.

שאלה: דיברת קודם על המחלוקת בינינו והביקורת והסתירות ואי ההסכמות, האם כל זה הכרחי עבורנו כדי שאנחנו לא ניפול חזרה לתוך שינה? זאת אומרת האם אנחנו צריכים כל הזמן לחץ מתמיד שדוחף אותנו מאחורה כדי שאנחנו נוכל להתקדם לאמת כדי שלא ניפול לדוגמות. זה נכון?

כן, נכון. ככל שבעניינים של השכל החכמה, הגילויים שאנחנו צריכים לגלות ולבנות, אנחנו נמצאים במחלוקת ונמשיך בזה, אנחנו נתקדם.

שאלה: אתמול היה לנו מפגש עשירייה ומימשנו עצה שלך מלפני כמה ימים לגבי בירור, הצעת שחברות יכתבו על פתקים את מה שצריכות לברר והמנחות יאספו, ובאמת בחרנו נושא אחד ומימשנו אותו וביררנו אותו והורגש שהרגישות אחת כלפי השנייה מתחדדת ויש התקדמות חשובה. גם שרנו "עושה שלום במרומיו" כמו שאמרת, והבורא ממש עזר לנו.

כשבעשירייה צריך להגיע להחלטה בנושאים טכניים אנחנו עושות הצבעה ופועלות לפי דעת הרוב, אז שאלה לגבי נושאים יותר פנימיים, מה אנחנו מפסידות אם אנחנו מתעלמות מדעת המיעוט?

שאנחנו מתעלמות מהמחלוקות הפנימיות בין הלבבות, אנחנו באמת מפסידות בבירור הרוחני, הרגשי, ובזה לא כדאי לנו לעצור בדרך אלא באמת להתקדם בגילוי המחלוקת.

תלמידה: זאת אומרת שעדיף לא להגיע להחלטה אם לא כולן מרגישות שזו החלטה נכונה ועדיף אולי להמשיך את הבירור, לישון על זה או לעשות אותו שוב, או איך כדאי להגיע לאיזו החלטה שתביא לביצוע?

אנחנו צריכים לברר את ההחלטה הזאת השכלית או הרגשית, ואם היא שכלית אז אנחנו צריכים להישאר במחלוקת ולברר אותה וככל היותר להתעמק, ושהמטרה שלנו לא תהיה להגיע לדעה אחת אבל מבחינת הרגש אנחנו כן צריכים להגיע לגילוי תוצאה רגשית אחת.

שאלה: איפה נמצא הגבול הזה שצריך להיות לנו בעבודה, מצד אחד צריך לעשות בירורים, ומצד אחר אנחנו אומרים שאנחנו מתחילים את העבודה הרוחנית מביטול?

אנחנו צריכים לעשות הפרדה ברורה בנוגע לנושא המחלוקת שלנו, האם אנחנו נמצאים ברגש או בידע. אם בידע, שכל, אז אנחנו צריכים ללכת עד הסוף. אנחנו יכולים לעזוב את המחלוקת בינינו אז שיישאר אחרי זה אנחנו נברר את זה איכשהו, ואפילו שנברר את זה איכשהו אולי אנחנו עוד יותר נלך ונתעמק בזה, אבל במה שנוגע לרגשות שלנו, להרגשות, שם אנחנו צריכים להגיע לאיזה מכנה משותף.

שאלה: בחכמת קבלה כל הרעיונות הם בעצם מחוברים, אבל בעל הסולם כותב על סתירות בין הרעיונות השונים, הדעות וההשכלות, מהן הסתירות האלה?

מכל מיני סתירות, מכל מיני סיבות ובכל מיני רמות, רק השאלה היא אם אנחנו צריכים לגלות אותן בשכל או ברגש, זה בעצם העניין. אם זה סתירות שכליות אז אנחנו מתפתחים כל פעם עוד ועוד ולכן כדאי לנו להשאיר אותן, ולא שאנחנו חייבים להגיע לפתרון אחד. מה שאין כן, סתירות רגשיות בלב מה שנקרא, בהן אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: לפי מה שהבנתי בעל הסולם מזהיר מזה שדווקא איחוד לבבות מוחק את הביקורת השכלית, והחיכוך, הויכוח והמחלוקת השכלית דווקא משליכים על פירוד הלבבות?

יש ודאי איזה קשר מתוך שזה נמצא באדם אחד, גם בלב וגם במוח, וגם יכולה להיות השפעה זה על זה. אם אדם עדיין לא מפותח בצורה כזאת שיכול להעמיד לפניו מוח ולב, לב ומוח, והוא מבין שחייבים להפריד, ולא שכביכול נראה לו שניתן לחבר זה עם זה.

לכן מה שאנחנו רוצים זה לעשות בירורים בלב לחוד ובמוח לחוד. ואחר כך אנחנו נגיע למצב שיהיה לנו יותר קל לעבוד עם המוח והלב, עם מוחא וליבא.

תלמיד: מה זה אומר לעשות בירורים, לב לחוד ומוח לחוד?

כי בלב אנחנו מבררים דברים רגשיים ובמוח דברים שכליים. נגיד אם אנחנו מדברים על המדענים, אז כל המחלוקת שלהם זה במוח. אם אנחנו מדברים על מחלוקת שבין בני אדם רגילים למשל שכנים, מפלגות, אז אנחנו מבינים שזה מתברר בלב.

תלמיד: מה בכל זאת אולי איזשהו קו מנחה למה שנקרא מתחילים?

אתה לא יכול לקשור את הדברים האלה.

תלמיד: בגלל שמאוד קשה לקשור את זה, ממה להתחיל?

להתחיל להבחין שזה לחוד וזה לחוד.

תלמיד: איך לגשת?

הבירור השכלי לחוד והבירור הלבבי לחוד.

שאלה: מהי התועלת במחלוקות בינינו בשכל, אם ברוחניות אנחנו תמיד הולכים מעל הדעת, מחפשים את האמת בחיבור בינינו?

הסתירות האלה שאנחנו משאירים בנו הן נשארות כסתירות היות ואנחנו לא יכולים להתחבר בשכל, אבל בלבבות אנחנו כן יכולים. לכן אנחנו צריכים לעזוב את הסתירות האלה בשכל שלנו ולא לנסות לחבר אותן ובצורה כזאת להשמיד אותן, לבטל אותן, להיפך, לכל אחד יש את השכל וההבנה שלו וכל אחד יכול לחיות עם זה.

תלמידה: מהי התועלת בלהגיד את מה שאנחנו חושבים ושיהיו סתירות בינינו? אבל גם את זה צריך לעשות.

לא צריך לעשות כלום. אנחנו צריכים להבין שכל אחד מאיתנו הוא ישות בפני עצמה, עצמאית.

תלמידה: אז למה כאן כתוב שדווקא הסתירות והביקורת מרבות דעת?

מרבות, מפני שאנחנו לא מסכימים. אנחנו לא משמידים, לא מסלקים את הפער בינינו אלא להיפך, משאירים, מכבדים ומגבירים אותו. אני צריך לדעת את נקודת המבט שלי, לדעת את נקודת המבט של החבר, ולהשאיר את נקודות המבט האלה, הן יישארו ויגדלו עוד סתירות רבות אחרות.

שאלה: אתמול היה לנו בירור בעשירייה בו הורגשה נקודה רגשית משותפת, שכביכול מדברים על דברים שונים אבל בהרגשה זה אותו הדבר. חוסר הסימטריות הזאת בבירור הזה, האם הוא האגו המשותף שלנו, והנקודה המשותפת שהגענו אליה היא הלב המשותף?

והלב המשותף הזה יכיל בתוכו את כל יתר הלבבות. כך או אחרת יהיה הבדל ביניהם ותראו עד כמה הבורא עשה את זה בצורה נכונה. צריך להתרגל לזה, צריך קצת לחיות עם זה, להרגיש את זה בכל מיני נסיבות.

שאלה: כשנוצרת מחלוקת בעשירייה, איך להיזהר שלא ליצור מחנות בתוך העשירייה, אלא פשוט לנהל את הבירור בצורה מאוד מטרתית?

הבורא, הכוח העליון, דורש מאתנו להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", אבל לא כאיש אחד במוח אחד. ולכן ככל שיש לנו דעות שונות ואנחנו דנים בהן ובודקים אותן, אז ככל שיש הרבה דעות, כך אנחנו יכולים לדבר על חברה שמפתחת את עצמה. זה בשכל. וברגש לא, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: שמתי לב שברגע שאתה דן את החבר, יש לך ביקורת כלפיו, אז מיד זה נכנס אליך ואתה לא מצליח לעבוד על הנקודה הזאת, והרי לא ניתן לנו להעביר ביקורת. איך להעלות את הרצון הזה אל הבורא? איך לעבוד נכון כשיש את הסתירה הפנימית הזאת?

תנסי בלי המילים שלי ותעבדי עם מה שאמרתי בשיעור הזה, ואנחנו עוד נברר את זה אחר כך.

שאלה: אמרת שכל הסתירות האלה קיימות, איך להתחבר מעליהן?

זה לא חשוב שלה ולי יש מחשבות שונות לגמרי, טעמים אחרים. בכל זאת אנחנו קרובות לפי הדרך שלנו והמטרה שאותה אנחנו צריכים להשיג. אחר כך בדרך אנחנו עוד נשתנה הרבה אחת כלפי האחרת ועוד נתהפך הרבה פעמים.

שאלה: האם השוני בשורש נשמה נמצא רק מצד השכל?

שורש הנשמה שלנו בשכל חייב לגדול ולהתפתח עד גודל היקום. מה שאין כן, שורש הרצון שלנו צריך להיות כנקודה.

תלמיד: וכשבעל הסולם אומר שאי אפשר להרוג, לסלק שום דבר בעולם, האם הוא מתכוון רק לזה?

כן. להיות "כאיש אחד בלב אחד" זה השורש שלנו בלב, ברגש. ובשכל אנחנו חייבים להיות ראש כמה שיותר גדול.

שאלה: מה הן סתירות שכליות ומהן סתירות לבביות?

זה ברור לנו, ברגש או בשכל, בלב או בראש. יש לנו סך הכול שניים, רגש ושכל, לב וראש.

תלמידה: איזה מין קיום זה כשמרגישים גם בלב אחד וגם בדעות מנוגדות בבת אחת?

זה בסדר גמור.

תלמידה: איך זה מתקיים?

זה מתקיים כמו שיש חיות כאלה, שיש להן הרבה ראשים ולב אחד.

שאלה: אם מדובר בהנחיה שלך שחוזרת על עצמה שוב ושוב והעשירייה נמצאת בבירור לגביה, האם זה בירור שכלי או רגשי, או גם וגם?

אני לא יודע. צריך לשאול ולברר בתוך העשירייה. אולי הן מתבלבלות בין רגש ושכל.

שאלה: מה זאת הצלחה גופנית?

הצלחה גופנית היא שנגיע למצב שנרגיש את עצמנו שקיימים בגוף אחד.

שאלה: נושא ההפרדה בין שכל לרגש מאוד מועיל. יש חברות שאומרות על נושאים מסוימים שהם רוחניים וצריך להביא אותם לבירור בעשירייה, וחברות אחרות אומרות שאלה לא דברים רוחניים ואסור להביא אותם לעשירייה. האם זה לב או שכל?

אלה בירורים גם בלב וגם בשכל שנמצאים בדרך כלל בהתנגשות בין זה לזה. להביא לעשירייה או לא להביא לעשירייה, ייתכן ויש לך כאן בלבול בין הלב לבין השכל.

שאלה: כאשר יש סתירה בין החברות ואני מנסה מאחורי זה לראות את הבורא שמדבר איתי דרכן, אז פתאום הסתירות האלה נעלמות, אני מבינה את המשמעות של כל זה. האם ללכת בכיוון הזה או להיפך, לנסות לאסוף בתוכי את הסתירות האלה?

לא צריך לאסוף, צריך פשוט ללמוד איך אנחנו יכולים לעלות מעליהן.

תלמידה: כלומר להתעלות מעל לסתירות כשמנסים למצוא את הבורא בחברות, ואז הסתירה נפתרת.

כן.

שאלה: אמרת שהרגשות שאני מרגישה הן האנרגיה המשותפת של העשירייה. איך אפשר לקשור את הייאוש שלי לפעולה שעשיתי בקבוצה?

תנסי לחבר, ומה גם שהעבודה הזו יכולה להיות גם בלב וגם בשכל. תנסי לראות שזה מהשכל וזה מהלב ואיך אני יכולה לשלב ביניהם ובמה, וכן הלאה.

שאלה: מה מצדיק השפעה, השכל או הלב?

אתה צריך לענות. לפעמים זה מגיע מהשכל ולפעמים מהלב.

שאלה: אני מרגישה שעזרת הבורא מגיעה כשאני נכנעת כלפי החברות, למרות חילוקי הדעות. האם זו בנייה של אמון בבורא?

יכול להיות שזו תחילת האמון בבורא.

שאלה: האם המצב המתוקן הוא שהאהבה מכסה על כל הפשעים ועל כל השוני בינינו? האם מדובר על כך שהשוני שלנו הוא בשכל, ולב אחד מכסה על זה ברגש?

כן.

שאלה: אמרת שככל שיש יותר ביקורת כך יש יותר תבונה. איך התבונה מאחדת אותנו לרגש אחד, להרגשה אחת?

ככל שאנחנו מבררים בשכל ובתבונה את העניינים כך אנחנו מקרבים את הלבבות.

תלמידה: מה זה "לברר בשכל"?

לברר בראש, לברר בשכל ולא ברגש.

שאלה: הסתירות צריכות להיות בשכל והאיחוד צריך להיות בלבבות. לפעמים אני שמה לב שכשאני מתקרבת לחברה ואני מרגישה אהבה אליה, זה מוביל אותי להסכים איתה בכול גם בשכל אבל אנחנו לומדים שעלינו להימנע מזה. נכון?

נכון.

תלמידה: איך לעבוד עם זה?

על זה נאמר שהחכמים צריכים להיות קשים כברזל ולא להיכנע לרגש כדי להישאר חכמים.

שאלה: לפעמים יש רצון אבל אין כוח, אין אנרגיה. מה לעשות?

להתחבר עם החברות ואז יהיה לך יותר כוח.

שאלה: איך לא להתבלבל בין שכל לרגש, איך להבין שההסכמה היא ברגש ולא בשכל?

תעבוד גם עם זה וגם עם זה ועוד מעט יהיה לך יותר ברור.

שאלה: האם יש מצב שהלב יותר מפותח מהשכל?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה במדויק כי מאוד קשה לנו לשקול זה כנגד זה. אבל ייתכן מאוד שאצל כל אדם, בנסיבות מסוימות, השכל יותר חזק או הלב יותר חזק.

תלמידה: איך להבין שזה באמת רגש אמיתי מהלב וזה לא האגו, כאשר מרגישים שהכול בסדר, כאילו יושבים באיזו ביצה ונהנים מהאגו שלנו?

גם כזה דבר יכול להיות, תבררו.

תלמידה: נוצר מצב שאני מתווכחת עם החברה בלהט כדי לעזור לה כי אני חושבת שהדעה שלי יותר נכונה. אני אוהבת אותה כל כך עד שאני רבה איתה, כי אני חושבת שהיא טועה בדרך שלה להגיע לדביקות ולחיבור. הוויכוח איתה הוא מתוך רצון לתמוך בה, לאהוב אותה ולעזור לה כי נוצרת דואליות בפנים.

את צריכה להיות פחות אגואיסטית ולתת לה להתפתח בדרך שלה.

תלמידה: מתוך מה מגיעה המחלוקת, על מה אנחנו לא מסכימות אם אנחנו מדברים על מחלוקת שנוגעת לעבודה שלנו, בדרך שלנו?

אני לא יודע מה בדיוק קורה שם ביניכן, אבל האהבה כוללת מצב שאת נותנת לה חופש ומקום להתפתחות.

תלמידה: האם לתת לה חופש גם אם אני רואה או חושבת שהיא טועה?

את חושבת שהיא טועה, איזו גאווה.

שאלה: האם הצעד הראשון של תלמידי קבלה חכמים הוא להגיע לכוונה נכונה ומשותפת, ואם כן כיצד מתחילים בעבודה הזו?

עלינו להתקדם כמו שאנחנו לומדים עכשיו גם בשכל וגם ברגש.

שאלה: אנחנו צריכים להתבטל זה כלפי זה בלב, אבל בשכל אנחנו יכולים להמשיך ולהחזיק בדעות שונות. למה עלינו לומר שהעשירייה היא השכל אם אנחנו בעצם מתבטלים כלפי הרגש?

לא, זה לא שאנחנו מתבטלים אלא העניין הוא שאפשר לחבר את הרגשות אבל אי אפשר לחבר את המצבים השכליים ולכן כך עלינו להתנהג.

שאלה: מהו המצב של "כאיש אחד בלב אחד", אבל לא כאיש אחד במוח אחד?

עלינו לצמצם את כל הלבבות לנקודה אחת וזהו באמת לב אחד, אבל את השכל עלינו לפתוח עוד ועוד ככל האפשר עד שנגלה את השכל הגדול שכולל את כל המוחות.

תלמיד: איזו מין מציאות זאת שאנחנו מרגישים הרגשה אחת, משפחה אחת, לב אחד, אבל אנחנו מנוגדים בדעות שלנו?

אנחנו יכולים להיות מנוגדים ככל האפשר בדעות שלנו ועם זאת אנחנו יכולים להיות בלב אחד.

תלמיד: אם אני שמאל ואתה ימין, אז אנחנו מרגישים לב אחד אולי כי אנחנו משפחה אחת, אבל עדיין יש את הדעה שלי ויש את הדעה שלך וזה מפריד בינינו.

זה לא מפריד אלא זה רק נותן לנו יותר שטח לחיבור. אם אנחנו מתקרבים ברגשות אז אנחנו מגיעים באמת לנקודת הלב האחד, ואילו בדעות אסור לנו לעשות זאת כי אז אנחנו נבטל את השכל של כל אחד, ומה יצא לנו?

תלמיד: מה זה להיות כל הלבבות בלב אחד, כמו לב אחד?

כמו שהבורא, שרק הוא ימלא את הנקודה הפנימית של הלב שלנו.

תלמיד: האם אנחנו לא צריכים להגיע לדעה אחת אף פעם?

לא, דווקא ההיפך, זה יהיה כמו יקום.

תלמיד: כלומר כל עוד אין בורא שממלא את הקשר בינינו, את הרגשת הקשר בינינו, אין מה לדבר, כי זאת בעצם התשתית, קודם הלב, לפני השכל, לפני הדעה?

אני חושש שאתה מתבלבל. עלינו להיות כמו "איש אחד בלב אחד" ועלינו להיות גם כמו מיליארדי שכלים, מוחות, שלא מחליפים זה את זה. המערכת השכלית צריכה להיות ממש אין סופית עם כל מיני קשרים, עם כל מיני דברים, עם כל מה שיש בה, שכל עצום, והרגש חייב להיות אחד.

שאלה: מה קושר בין הדעות המנוגדות במערכת השכלית הענקית הזאת?

אף אחד לא יכול לצאת מעצמו, הוא נשאר בשכל שלו.

תלמיד: מה הקשר בין המערכת השכלית למערכת הרגשית?

רק חיבור ואהבה. אנחנו מרגישים שכלולים משכל ורגש.

שאלה: כאשר רואים ביקורת בין החברות בקבוצה, איך לא לבקר את הביקורת אלא להתחזק באמונה? הרי הכול מגיע מהבורא.

בדיוק כך, להמשיך.

שאלה: מה יותר מקדם אותנו ברוחניות שכל או רגש?

גם וגם. החיבור הנכון בין שכל לרגש.

שאלה: אם כל אחד נשאר עם הדעה שלו אז איך אנחנו יכולות להגיע בכלל להחלטות בעשירייה, על ידי זה שאנחנו נפנה לכל אחד מקום?

אתם מתקרבים זה אל זה כמה שאפשר. ואז מתוך זה אתם מתקרבים להחלטות הנכונות יותר ויותר.

שאלה: כשהתלמיד שואל אותך שאלה - אתה עונה. איך בתשובה שלך להרגיש כוונה לענות לבורא?

לא יודע איך להרגיש את זה. תהיו איתי בלב אחד ותרגישו.

שאלה: בטקסט הוא מדבר על הצלחה גשמית. אם אנחנו נמצאים ברוחניות אז למה הוא מתכוון בהצלחה גופנית או בהצלחה גשמית?

הוא מדבר בצורה יותר כללית.

שאלה: מה זה ביטול בעשירייה ומה אנחנו צריכים לבטל בעשירייה שכל או רגש כדי להגיע לאיזו הסכמה בינינו, שנתקרב אחד לשני?

אנחנו צריכים בעיקר לחיבור הלבבות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהפתיחות לחילוקי דעות וביקורת עומדת ביחס ישר לנכונות לחשוף את האגו?

קרוב לזה.

שאלה: האם זה נכון לתת איזו דוגמה, כמו שני הורים שיש להם ילד שהם שניהם מאוד אוהבים אותו ויש לו איזו בעיה, ולכל אחד מהם יש את המחשבה איך לעזור לו. הם עדיין מאוד אוהבים אותו, דואגים לו, אבל כל אחד נשאר בדעה שלו וביחד הם מוצאים פתרון.

זה לא מספיק, אתה צריך לברר בדיוק מה יש לך בשכל ומה יש לך ברגש.

תלמיד: אם אנחנו מכוונים לאותה מטרה, זה לא מספיק להיות מחוברים בלב?

זה לא מספיק. ומה זה מחוברים בלב - אני גם לא יודע. צריכים בדיוק להבדיל בין שכל ורגש. ברגש אתה עושה לפי הרגשות וכמה שיותר מקרב את הרגשות זה אל זה. ובשכל אתה דווקא שומר לא להתבלבל ולא להתקרב בשכל זה אל זה, אלא להישאר כל אחד בשכל שלו.

שאלה: מה משפיע יותר על המערכת הכללית המחשבות או הרגשות?

גם זה וגם זה.

שאלה: מה מקור התופעה שאני מרגישה פתאום את החסרונות של החברות כמו החסרונות שלי, ממה זה נובע?

מזה שאת קרובה אליהם ברגש. בשכל צריכים לבדוק.

שאלה: אם יש רצון להביא לעשירייה יותר רגש, אבל את כל הזמן שוקלת ויש בתוכך סתירה בין שני כוחות, או שאת מביאה את השכל לעשירייה או את הרגש ואת כל הזמן מפחדת לעשות נזק לעשירייה. ולמרות שאת רוצה להביא רגש הרבה פעמים את מביאה שכל, מה לעשות, איך לבחור?

להמשיך. ולהמשיך לעקוב אחר עצמך.

שאלה: על ידי הרגש אנחנו בעצם מפתחים שכל חדש, האם זו אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו מפתחים שכל על ידי הרגש, וזה עוזר לנו לבנות אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בשכל אנחנו אף פעם לא מסכימים והדעות שלנו הופכות ליקום מלא סתירות. כשאנחנו מכסים על זה בעזרת הלב האחד, האם זה הופך להיות למדרגה שעליה אנחנו עולים?

יכול להיות שאפשר להגיד כך, כן.

שאלה: מה ההבדל בין ידע, ניסיון ותבונה?

אני חושב שהם בכלל לא שייכים לדָבר שאפשר להשוות אותו.

תלמידה: האם האמונה נמצאת מעל כל זה?

לא. אנחנו עוד נלמד.

שאלה: כדי להיכנס ללב האחד של העשירייה, האם עלינו לצאת מהרגש הפרטי שלנו, או להיפך, לנסות ולהתעמק בו ולהרגיש את העומק הזה?

להשתדל עם הרגש להיכנס ללב הכללי.

שאלה: איך נוכל לגדל בלב שלנו את ההבנה וההכרה שהעשירייה באמת חשובה? האם יש פעולות פרקטיות שניתן לעשות?

כל הזמן לחשוב על העשירייה שהיא בעצם אותה המרכבה, אותו רכב שבתוכו את מגיעה לגמר התיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבדיל את העשירייה מאיתנו? איך אנחנו יכולים לעשות מהעשירייה יותר חשובה מאיתנו?

על ידי זה שאנחנו חושבים על מטרת הבריאה ואיך להשיג אותה. שבכל חבר וחבר נמצא הבורא ודרכו אני משיג את הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לחשוב.

שאלה: כל אחת מגיעה לעשירייה עם האופי שלה, בדרך כלל אנחנו אומרים שהעשירייה היא כמו שלם אחד, וכדי ליצור שלם אחד אנחנו משלימות זו את זו, כביכול אוספות את הפאזל הזה לשלם אחד. זה בשכל. האם יש לזה קשר לרגש?

זה משפיע על הרגש אבל לא בצורה ישירה.

שאלה: אם מסתכלים על הציבוריות בישראל רואים שהניגוד בדעות הוא הסיבה לרגש של שנאה. מה העצה שלך לציבור בישראל, איך להפריד את הרגש מהשכל ולהגיע לחיבור בלבבות?

זה בדיוק מה שאני ממליץ לפי חכמת הקבלה, להפריד בין רגש לשכל, ואז להשתדל להתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", כלומר בצורה רגשית. יש לנו נקודה משותפת בינינו שהיא הרגש שלנו, ואת הצד השני, את השכל ככל האפשר להפריד מזה.

שאלה: למה יש כל כך הרבה אי הבנות?

זה בלבול בראש ובלב שלנו, זו לא אי הבנה. אם היינו מבינים מה קורה לנו בשכל וברגש ובדיוק מבדילים בין זה לזה ולא מתבלבלים, אז היינו כבר מסתדרים.

תלמיד: איך אני נמנע מאי הבנות בתוכי?

זה הבלבול, בכך שאנחנו לא יכולים להפריד בין שכל לרגש.

תלמיד: האם אפשר להתפלל ולבקש מהבורא שיעזור לנו עם זה?

ודאי, אין שום בעיה, תבקשו ממנו, תתפללו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתת מקום להתפתחות הדעות השונות בלי שהן יפריעו זו לזו?

לא יודע, תנסו. הקבלה אומרת לנו מה אנחנו צריכים לעשות עם השכל ומה אנחנו צריכים לעשות עם הרגש.

שאלה: רציתי לתת דוגמה. אנחנו יודעים שיש לנו מקובלים גדולים שיש ביניהם מחלוקות, אבל זה ברור שהם מקובלים גדולים בהשגת הבורא, אז איך זה קורה?

זה בדיוק מה שאנחנו עכשיו לומדים. לפי הלב אלו הרגשות, יש מחלוקות, ואפשר לחבר אותם ולקרב אותם להיות כאיש אחד בלב אחד. עם כל זה לפי השכל, לפי המוח, כל אחד יכול להישאר בדעתו ולא להסכים עם האחר, "עד שיבוא אליהו" כמו שאומרים, שתישבי יסדר לנו את כל המחלוקות ואת כל הקושיות¹. זה בדיוק מה שלמדנו היום.

תלמיד: אם הבנתי נכון, אתה אומר שאין בעיה אם יש לנו מחלוקות אבל רק אם אנחנו בכוונה אחת.

אתה צודק, אם אנחנו בכוונה אחת.

שאלה: האם המטרה שלנו היא לא להתנגד לשכל של החברות, אלא להבין שזה חלק מהשלם ולקבל את זה? התבלבלתי במחשבה.

לא נורא, תמשיכי איתנו והכול יסתדר.

נקרא עוד פעם את המאמר הזה וננסה לברר אותו.

(סוף השיעור)

---

1. "רבנן קובעים שכל אחד מהמפקידים יקבל מאה, והיתרה תוקפא- יהא מונח עד שיבוא אליהו" ( בבא מציעא דף ב' ע"א)↩