שיעור בוקר 14.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נאמנים לדרך: ממשיכים בעקבות המורים שלנו –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "נאמנים לדרך: ממשיכים בעקבות המורים שלנו" - קטעים נבחרים מן המקורות. לפני שנתחיל נשמע הקדמה.

תלמיד: הנושא החברתי השבועי שלנו הוא "נאמנים לדרך: ממשיכים בעקבות המורים שלנו". זה בעצם הצעד השישי שלנו שבא להכין אותנו לקראת הכנס שהוא כל כולו "מתחזקים למען הכלל". הבאנו קטעים של קבוצות מקובלים מהעבר, חבורת הרמח"ל, מקובלי בית אל, תלמדי הרש"ש, תלמדי האר"י, איך הם כתבו ביניהם תקנון, כתב התקשרות, יצרו ביניהם ברית, ואיך הם ממשיכים את המורה שלהם בדבקות כלפי הבורא. והכול היה בקבוצות מלפני 270, 300, 500 שנה. והבאנו את זה כדי שאנחנו נתרשם. אלה לא מקורות שאנחנו נוהגים לקרוא בהם, אלא אנחנו דבוקים בבעל הסולם ורב"ש, אבל הבאנו את זה רק שנתרשם ונראה איך קבוצות קובעות ביניהן ברית כדי שיפתח לנו יותר הלב, וגם כי בכנס הקרוב אנחנו בעצמנו רוצים בזמן חברתי שלנו לכתוב את כתב ההתקשרות שלנו - "בני ברוך". אנחנו ממש רוצים ליצור את הטקסט שלנו בדיוק כמו החברות האלה ולפרסם אותו לנו ולכולם.

קריין: נתחיל מקטע רביעי, מתוך דברי הברית שֶׁלַּ חֲבוּרַת רמח"ל, פאדובה, שנת 1731. קטע רביעי.

"אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קיבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום לקיים עליהם לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה… כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה' להיחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.

וזה אשר קיבלו עליהם: 

ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסוק בבית התפילה הקדוש הזה בספר הזוהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו - זה אחר זה, מאחר תפילת הבוקר ועד עת תפילת מנחת ערב - כל הימים תמיד… ואלה התנאים אשר הִתְנוּ בלימוד הזה לפני ה': 

א: שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר, דהיינו שלא להתכשל חס ושלום בעוון נדרים, אבל יהיה עליהם בכל תוקף וחומר גדול שיוכל הפה לדבר והלב להרהר. 

ב: שלא יפסוק הלימוד כלל, אלא בבוא אחד למלא מקום חברו, יתחיל השני הבא טרם יפסוק הראשון למען לא יפסוק הלימוד כלל. 

ג: שאם אחד מן החברים ילך בדרך רחוקה או קרובה, חבריו הנשארים ישלימו בעדו וייחשב לו כאילו היה גם הוא עימהם. 

ד: שלא יהיה הלימוד הזה לא על מנת לקבל פרס בשום צד ציפוי שכר או לשום צד מחשבה ופנייה אחרת חלילה, כי אם רק לתיקון השכינה הקדושה, ולתיקון כל ישראל עַם ה' - לעשות נחת רוח ליוצרם. ולא יהיה להם שכר מזה כי אם לזכות לעשות עוד תיקונים כאלה וכאלה ולייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולתיקון כל ישראל. 

ה: שאם חס ושלום איזה אונס או טעות או שכחה יארע להפסיק הלימוד הזה באיזה צד שיהיה, לא יעשה הפסק זה שום רושם רע, לא למעלה ולא למטה כלל ועיקר, ויהיה מעשיהם בלימוד הזה רק לתקן ולא לעוות כלל ועיקר. 

ו: שיוכלו לצרף ללימוד הזה הלימוד הכללי של כבוד מורנו הרב רבי משה חיים רבם נרו יאיר, הלימוד שהוא לומד בישיבה בחצי היום.

ז: שיוכלו כל אחד מהחברים לזכות לפעמים גם לאחר אשר לא מכלל החברה הקדושה הוא, שיוכל ללמוד במקומו בשעתו וייחשב כאילו לומד אחד מהחברים הקדושים עצמם. 

ח: קיבלו עליהם לחבר גם כן יום בלילה בלימוד הזה. 

ט: שלא ייחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי - אפילו לכפרת עוונות, רק תהיה בו הכוונה שלמה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל. 

י: שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה, אלא כל אחד יבוא ככל אוות נפשו בזמן שיהיה ביכולתו."

(מתוך דברי הברית שֶׁלַּחֲבוּרַת רמח"ל, פאדובה, שנת 1731) 

קריין: 5, מתוך דברי הברית שֶׁלַּחֲבוּרַת רמח"ל.

"ואלה אשר נוספו ובאו להסתפח בנחלת ה' מוסיפים על הראשונים לעבוד עבודת ה' באמת ובתמים ובלב שלם, וזה אשר קיבלו עליהם:

א: לעבוד עבודתם לפני ה' באמת ובתמים ובאהבה שלמה כולם בלא שום ציפוי שכר לעצמם כלל ועיקר, כי אם לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל. וכל שכר מצוותיהם ומעשיהם הטובים ניתנו במתנה לכללות כל ישראל ולגמול חסד עם השכינה הקדושה ולעשות נחת רוח ליוצרם.

ב: עשו את עצמם כולם כאיש אחד להיות עובדים עבודה תמימה ונקייה לפני בוראם עד שכל איש מהם אשר יעשה מצווה אחת – כאילו נעשית מיד כולם תיחשב לתיקון השכינה הקדושה. אך לא שום חטא ועוון חס ושלום אשר יחטא אחד מהם חס ושלום, כי זה לא ייחשב אל חברתם כלל וכלל, אלא רק לתקן תהיה חברתם ולא לעוות כלל ועיקר.

ג: קיבלו עליהם לאהוב איש את אחיו ולהתנהג באהבה ובאחווה ולב טוב, ולקבל איש תוכחת חברו באהבה רבה בלא שום כעס, וכל שכן שנאה, אלא באהבה ובשלום לרצון להם לפני ה'.

ד: קיבלו עליהם להיות כל הדברים הנודעים להם מן בית המדרש הקדוש הזה חוץ מדברי תורה – כולם בתורת סוד חתום, שלא לגלות כלל אלא ברשות כבוד מורנו הרב רבי משה חיים רבם נרו יאיר.

ה: קיבלו עליהם להשתדל כולם לבוא ללימוד התמידי בכל יום בספר הזוהר בכל יום בשעה שיוכלו.

ו: שיהיה חיוב לכולם להימצא, חוץ מאונס, בכל יום שבת קודש אחר תפילת המנחה בבית המדרש הקדוש הזה בשעת הלימוד של כבוד מורנו הרב רבי רבם נרו יאיר.

ז: להתחזק בעבודתם לפני ה' לבלתי חוש אל שום לעג וצחוק שבעולם.

ח: קיבלו עליהם, אם יצטרכו החברים הקדושים החתומים ראשונה לעשות איזה דבר סתר בבית המדרש אשר לא ניתן לגלות להם, יצאו משם בלא תרעומות כלל.

ט: שכל מי שירצה לבוא להצטרף עימהם אחר כך, יהיה כאחד מהם בכל התנאים אשר נתפרשו עד כה.

י: לשמור פיהם ולשונם מכל דבר רע ולהתנהג בכובד ראש ובמורא גדול מפני השכינה הקדושה בכל דרכיהם ועסקיהם. שלא לזלזל בשום חומרה ומנהג של ישראל חס ושלום, אלא לעשות משמרת למשמרת להיות נקיים לפני ה' אלקי ישראל."

(מתוך דברי הברית שֶׁלַּחֲבוּרַת רמח"ל, פאדובה, שנת 1731) 

שאלה: זה המצב העתידי המתוקן? זה משהו שהם הגיעו אליו ואמרו, לא נרד ממנו?

לא, זה מה שכתבו תלמידי רמח"ל.

תלמיד: כן, אבל הם כתבו את זה, זו אידיאליזציה של התנאים ביניהם או שהם באמת חיו את זה?

כן.

תלמיד: אז זה משהו שקודם הם הגיעו אליו ואז שמו את זה בכתב ואמרו זו המדרגה שלא נרד ממנה?

לא יודע, או שכתבו ואחר כך קיימו, או שקיימו קודם ואחר כך כתבו, אבל סך הכול זה בעצם היה הסדר שלהם.

תלמיד: אז אם אנחנו רוצים לעשות עבורנו כזה דבר, אנחנו צריכים לחשוב על המצב הכי מתוקן שאנחנו יכולים לדמיין עבורנו?

ומה שיש כאן זה לא מספיק?

תלמיד: בסדר, זה שלהם, אבל אם אנחנו רוצים לעשות ברית משלנו?

אני לא יודע, מעשה אבות סימן לבנים.

תלמיד: אנחנו ניפגש ננסה לכתוב משהו. אתה אומר אם יש כזאת רמה למה בכלל לטרוח, אבל אולי צריך משהו שהוא יותר קרוב אלינו?

תשאל את החברים, מה אתה שואל אותי.

שאלה: למה בסעיף י' ב- 4 הוא אומר, כתוב בתקנון "שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה, אלא כל אחד יבוא ככל אוות נפשו בזמן שיהיה ביכולתו"?

שתהיה בחירה חופשית.

תלמיד: אנחנו תמיד שמים הרבה דגש על המסגרת.

אצלם זה היה אחרת.

תלמיד: נגיד אם חבר לא מצליח להגיע לשיעורי בוקר, בדרך ככל העצה הראשונה שאומרים לו זה, תבחר שעה קבועה, לא משנה אם זה שעה בשבוע ותגיע, אל תגיד "אני אבוא כשאני אוכל", כי זה נגד הכלל הזה, אז אני מנסה להבין.

כי אנחנו רוצים שאם חבר לוקח משהו על עצמו, שזאת תהיה ממש מילה.

תלמיד: איך זה יתנהל אז? נגיד אם אין שעה קבועה, אז חבר יושב שם ולומד, הוא לא יוצא משם עד שלא מגיע מישהו להחליף אותו?

אני לא יודע. אני קורא כמוך.

שאלה: כלפי המצב שלנו, מה התפקיד של הברית?

ברית זה הסכם.

תלמיד: אז מה התפקיד בהתפתחות הקבוצה שלנו כשאנחנו נמצאים או לפני ברית או עושים ברית או רוצים להשתמש במנגנון הזה?

אנחנו מקווים שזה יעזור לנו.

תלמיד: מה השורש, מה זה משנה ביחסים שלנו?

לא, זה כתוב, "וכרת עימו הברית" וכן הלאה, זה מהתורה.

תלמיד: אז היום אנחנו צריכים לבדוק, אם יש בינינו ברית, או אין בינינו ברית, מה התנאים לברית הזאת?

כן.

תלמיד: זה עבודה של קבוצה לברר את המצב שלה?

כל אחד בקבוצה.

תלמיד: ואיך אנחנו מגיעים לברית? אנחנו צריכים לפני זה לעשות כמו שהיה בתקנון רמח"ל, שעשו חוקים, משפטים, ואחרי זה עשו את הברית כלפי החוקים והמשפטים האלה או זה לא הסדר?

צריכים לראות, אני לא יכול לענות בשם רמח"ל.

תלמיד: לא בשם רמח"ל, מצידך, איך אתה רואה את המצב שלנו היום? אנחנו צריכים לברר וזה צריך להיות ברור שאלה החוקים שלנו, המשפטים שלנו, זה התקנון למשל ויש אנשים שרוצים כלפי התקנון הזה והחוקים והמשפטים האלה, לעשות ברית?

כן.

תלמיד: זה נכון או יש עוד סדר הפוך לגמרי?

תלמדו את זה ותרגישו עד כמה זה תפור עליכם.

תלמיד: כלפי שיעור זוהר, יש פה דוגמה טובה. הם אומרים ב-אות ו' שיש לנו הסכמה כל ערב שעה אחת ללמוד "זוהר". ויש לנו גם שיעור "זוהר", חצי שעה בערב, אבל אין הסכמה, אין ברית, אין התחייבות, אם יש הזדמנות אתה רוצה בבקשה תסתכל, אין הזדמנות אל תסתכל, זו לא בעיה. זה כמו משהו חופשי. אז מה חסר לנו בהתקדמות שלנו כדי שהיה לנו בירור ואחרי זה הסכמה, מה זה מוסיף לנו?

כנראה שיש הבדל, אתם מסכימים לזה, מקיימים את זה, וכלפי מה שזה צריך להוביל אתכם, אתם יכולים לדרוש.

תלמיד: הברית היא ברית בין שווים? כי נגיד כמו שהוא כותב פה, חבר אחד יכול ללמוד שעתיים ואחר אולי רבע שעה.

אני לא יודע.

תלמיד: הברית נקבעת לפי החברים, הכי חזקים, או לפי מה שכולם יכולים?

אני חושב שיש לנו כאן דוגמה ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים למצב שלהם.

תלמיד: אנחנו זה כל עשירייה או החברה כולה?

אולי חברה כולה.

תלמיד: אני מנסה להבין, אם זה סוג של משא ומתן או ששוב החזקים קובעים איזה קו וכולם מנסים לעמוד בו?

לא, לא, זה חייב להיות מקובל על כולם, אבל לא בצורה כמו שזה כתוב, שיש הרבה דרישות.

תלמיד: אז מה הצורה הנכונה?

אני לא יודע, צריכים לחשוב, לדבר לחוד. יכולים להיות דיונים גדולים בעניין הזה.

שאלה: לפני חצי שנה ישבתי וכתבתי לעצמי תנאים של מחויבות לעשירייה, בערך כמו מה שהם כתבו, וגם לי יצאו עשרה תנאים.

אני אקרא את זה, זה קצר.

האם אני בברית עם העשירייה, האם אני בערבות עם החברים, האם אני נותן דוגמה לעשירייה, האם אני באדישות כלפי מה שקורה בעשירייה, האם אנחנו התקדמנו בחיבור בעשירייה מאז שאנחנו יחד, האם אני משלם מעשר, האם אני אנוס פטור מלהגיע פיזית לשיעור במרכז, האם יש לי חשיבות להגיע בזמן להכנה לשיעור, האם יש לי תפקיד, האם אני חושב שאני עושה לו נחת רוח.

אני בעצמי ראיתי שאני לא עומד בכל התנאים. מה עושים כדי שכולנו נוכל לעמוד בתנאים הבסיסיים האלה?

מבקשים כוחות, מבקשים רצינות, חשיבות.

תלמיד: ומה עד אז, כל עוד לא עומדים בתנאים האלה?

מתפללים.

תלמיד: אז זה לא עוזר שקובעים, אי אפשר באמת לעמוד בזה.

לא, זה רק כוונות.

תלמיד: אבל חבורת רמח"ל עמדה בזה.

אל תשאל עליהם, אני לא יודע. אני יודע עם מי שאני עוסק.

שאלה: הקושי מתגלה תמיד דווקא בעשירייה הפרטית. האם ההתחייבות כלפי החברה, ההסכמה והשותפות לחזון בחברה, יעזרו לראות שינויים בתוך העשירייה?

כן.

תלמיד: וזו הדרך היחידה?

כן. אחרת איך זה יתקיים?

שאלה: עכשיו חבר אמר שהוא שם את התנאים על הנייר, שהוא צריך להיות כנה עם עצמו, והוא רואה שהוא לא מסוגל לבד לקיים אותם. אם יש הסכמה של חברים, האם זה נותן כוח שחבר כן יוכל לקיים?

יכול להיות.

תלמיד: כשהפסקת לעשן, היו איתך כמה חברים, ובכוח של אותם חברים שהסכמתם להפסיק, זה נתן לך כוח לעשות את זה.

כן.

תלמיד: זו לא רק פסיכולוגיה, האם יש בזה כוח רוחני?

כן.

תלמיד: אם בעשירייה כל החברים יסכימו על משהו, אז האם זה כבר ייתן להם כוח?

כן.

שאלה: האם לקחת חוקים של פעם, להלביש אותם על היום, נראה לך בסדר?

אני כעיקרון לא יודע. נראה לי שכן אפשר.

תלמיד: אבל אלף פעם דיברנו על ירידת הדורות. פעם, כשלכולם לא היה כלום, אז הכול היה בסדר, לא היה במה לקנא, למה לצפות. היום השטן נמצא בכל פינה, אנשים רעים מציפים את העולם, אלה לא התנאים שהיו פעם.

אם כך, אז אתה עוד יותר צריך לדאוג לקיים את התנאים האלה.

תלמיד: השאלה היא, אם מלכתחילה אתה יכול בכלל לקיים את התנאים האלה. מה זה לדאוג עוד יותר? אתה לא מסוגל בתנאים הנוכחיים לקיים אותם.

לא, אני לא חושב שאי אפשר.

תלמיד: פעם היה צריך לדאוג קצת לאדמה, היה יישוב קטן, ידעת לעשות הסידורים הקטנים שלך, ובזה היו נגמרים החיים. היום אתה מוצף, השטן נמצא בכל רצון, מחשבה, מעשה, כל דבר שאתה עושה מלווה בעוד עשרה דברים והכול מוצף ברעל. כשאני מדבר על אנשים רעים, אלה לא מי שיושבים פה, אלא על אנשים רעים מהשורש שגאים בכך. לכן לקחת את התנאים של אז, להביא אותם להיום ולהגיד שזו מטרה, נראה לי לא ריאלי.

אין לי מה לענות לך. היום, כמו שהיה תמיד, החוקים לא משתנים. אם הם משתנים, אז הם משתנים לכולם.

תלמיד: זה שחבר אומר שהוא מבקש כוחות ולא מקבל, האם זה לא סימן שהוא לא צריך להיות במה שהוא נמצא?

כן.

תלמיד: אז מהי הדרך הנכונה? מהו שביל המלך?

הדרך הנכונה היא להשתדל לקיים ככל שאתה יכול, ועל היתר עוד יותר לבקש כוחות.

תלמיד: מה זה על היתר?

על מה שאתה לא יכול לקיים.

תלמיד: אבל יש כל כך הרבה דברים שאני לא יכול לקיים. האם לא משנה מה, לבקש ככה?

לא, תבדוק מה אתה לא יכול לקיים.

תלמיד: אם הם הגיעו לאידיליה, לחוקים מצוינים כאלה, למה זה לא נשאר? למה זה לא החזיק? למה יש את ירידת הדורות, נפילות כאלה?

זה כבר מתוכנן.

תלמיד: אם זה מתוכנן ומתגלה באנשים רק רע כל הזמן, אז על מה יש לדרוש, מה לעשות?

כמה נלחמים נגד היצר הרע.

תלמיד: כשאתה אומר להילחם ביצר הרע, האם זה לא לבוא עם היצר הרע להילחם ביצר הרע? האם אתה נלחם באש עם אש?

יכול להיות.

תלמיד: איך מגיעים לאמת כשכל התשובות הן, "יכול להיות", "נראה לי", "אולי", "נקווה", איפה הבסיס, איפה היסוד?

לקיים, פשוט לקיים ככל שאתה יכול. אל תקיים הכול, כמה אחוזים שאתה יכול לקיים, תקיים.

תלמיד: אבל יש לך מטרה להתקרב. ומה אם אעשה 60%?

60%, בסדר גמור, אז קיימת במשהו.

שאלה: חבורת רמח"ל קובעים, מחליטים, שאם מישהו עושה משהו טוב, אז זה ייחשב לכולם לתיקון השכינה, אבל אם אחד מהם חוטא חס ושלום, אז זה לא ייחשב לחברתם כלל, אלא רק לתיקון חברתם ולא לעוות כלל¹. הם כביכול משנים את חוקי הטבע. בעל הסולם כותב במאמר "הערבות" שגם אם יחטאו מעט, זה מפיל את כולם. ופה הם מחליטים שלא.

כן.

תלמיד: האם זה אפשרי שחברים יחליטו דבר כזה וזה יתקיים?

יכול להיות. תבדקו, תעשו, תראו ותתלוננו לבורא "מה קורה?", וכך תראו איך זה מתקיים.

שאלה: אני שואל האם אפשר להחליט דברים שהם לא לפי הטבע, אלא שאנחנו רוצים שכך יהיה?

לא. מה שהם כותבים, הם כותבים על פי הכללים של רמח"ל.

תלמיד: הם אומרים שכל דבר טוב שמישהו עושה זה לתיקון השכינה, וזה בסדר. אבל אם חלילה אחד יחטא, זה לא יחשב לקלקול. איך הם קובעים דבר כזה?

הם קובעים שאחד זה אחד, וכולם זה כולם. אלו כוחות שונים, החלטות שונות, הכול שונה.

תלמיד: האם זה לא נוגד את חוק הערבות?

אתה יכול להביא לי כאן כל מיני טענות. לא יודע, אבל הם קובעים כך.

שאלה: אנחנו רואים שאפילו בחסידות הייתה קהילה גדולה, והיה מי שלמד בחדר עם אותו מקובל, שזו קבוצה מאוד קטנה, שהתקנון שקראנו הוא של אותה קבוצה. כשאנחנו עושים תהליך כזה כחברה, ברור שתקנון כזה הוא לקבוצה מאוד מוגבלת של אנשים שיכולה לקיים אותו. האם זה נכון לעשות תהליך כזה כלפי כלל החברה, להגיע לכזה זיכוך של עבודה כל כך הדוקה, או צריך לעשות תהליך מסוים כלפי חברה כללית ותהליך אחר כלפי מי שמחויב נגיד לשיעורים כל יום? כי אנחנו רואים שלחברה שלנו יש מנעד מאוד גדול של השתתפות. למי מיועד אותו תקנון?

למי שרוצה, למי שמסוגל, למי שמפתח חשיבות לתיקונים כאלו וכאלו, וכן הלאה.

תלמיד: האם נכון לכתוב מסמך לכלל החברה או רק כלפי אותו גרעין שמוכן להתחייב?

לי נראה שהוא כותב לכולם, אבל כנראה שלא לכולם זה מגיע.

תלמיד: אנחנו רואים שיש רמות שונות של השתתפות מהטבע.

כן.

תלמיד: יתרה מזאת, אם בעשירייה מישהו לוחץ להגיע לכזאת רמת מחויבות, בעשיריות רבות אנשים עוזבים כי הם מרגישים שהם לא מסוגלים לעמוד בזה, ואז מאבדים קהל. לכן אני שואל, איפה צריכה להיות הרגישות שלנו כלפי כלל החברה שלנו?

זה לא לכלל החברה, זה לאנשים מיוחדים, לקבוצה מיוחדת. אתה לא יכול להפיל את זה על כל החברה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה שלי, האם לעשות דיון בכלל החברה שלנו כלפי מסמך דומה לזה?

לא. זה לא מתאים.

שאלה: אתמול קראנו את הקטעים כהכנה לשיעור והתעוררה בי שאלה. אנחנו רואים שיש קבוצות מקובלים לפני אלפיים שנה, אלף שנה, חמש מאות שנה, שלמדו אותם מקורות, עבדו על אותה אהבת חברים. במקביל קיים גם ציר של התפתחות האנושות, מברבריות, השמדות, מלחמות, ועד חיבורים והתפתחות. האם יש קשר בין שני התהליכים, בין התפתחות קבוצות מקובלים והתפתחות העולם, האם הם משפיעים זה על זה?

מעט מאוד.

תלמיד: כשאנחנו מתרכזים עכשיו בעבודה על החיבור, האם אנחנו מצפים שההתפתחות הרוחנית תשפיע על העולם או גם לא?

כל אחד, ככל שהוא מבין את ההכרחיות שבזה, אז הוא הולך ומקיים, ורואה בזה את חובתו לכלל ואת חובתו לפרט.

תלמיד: כלומר לא לשים לב למה שקורה להתפתחות האנושות, כי לא בהכרח זה משפיע על זה.

ודאי.

תלמיד: לא צריך כל פעם לקשור את מה שקרה לכך שהתחברנו או לא.

לא.

תלמיד: אלו שני תהליכים לא קשורים.

כן.

תלמיד: כשקוראים את זה, זה כל כך מדהים שאותן מילים שאנחנו לומדים, גם אצל רבי שמעון וכל שאר המקובלים, הן על גדלות השיטה, היא קיימת לאורך ציר האנושות. וזה מה שקראנו במאמר של רב"ש, להעלות שכינתא מעפרא, לתת לנקודה שבלב את הכוח, את גדלות השיטה שלנו.

כן.

שאלה: אם אין קשר בין התפתחות האנושות והצורה שבה מקובלים עובדים בקבוצה, ואנחנו אומרים שאנחנו אחראים על תיקון העולם, אז במה מתבטאת האחריות?

בהשפעה. אנחנו בכל זאת מושפעים מכללות העולם, וכללות האנושות, כללות העולם מושפעת מאיתנו.

תלמיד: יוצא שיש קשר.

קשר יש, אבל לא ישיר, כי אנחנו לא נפגשים עם העולם. אנחנו משפיעים עליהם בכוונות שלנו, והם משפיעים עלינו ברצון הכללי שלהם.

תלמיד: אם קבוצת מקובלים עושה תיקון, האם היא משנה את ההיסטוריה העולמית?

ודאי שבמשהו כן.

שאלה: כתוב "שלא יפסוק הלימוד כלל". על איזה לימוד מדובר?

על מה שהם למדו, תלמידי רמח"ל.

תלמיד: הם הדגישו את לימוד הזוהר.

בסדר, אצלם הכול היה מרוכז בתוך הזוהר.

תלמיד: ואצלנו, האם אנחנו מתייחסים לשיעור בוקר, לשיעור צהריים?

כן, שיעור בוקר בעיקר.

תלמיד: ומה הכוונה "שלא יפסוק הלימוד"?

שאסור לו לוותר על הלימוד.

תלמיד: האם זה בידיים של התלמידים?

כנראה שכן.

שאלה: מה זה "ללמוד כל איש מהם חלקו"?

על מה מדובר?

קריין: כתוב בסעיף 4, פסקה שנייה.

"ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסוק בבית התפילה הקדוש הזה בספר הזוהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו - זה אחר זה, מאחר תפילת הבוקר ועד עת תפילת מנחת ערב - כל הימים תמיד…".

אצלם הייתה אפשרות לשבת וללמוד הרבה שעות, ואילו אנחנו כבר נמצאים בזמן אחר, יש לנו בעיות, יש לנו זמן קצר ועבודה מרובה, לכן אנחנו עושים מה שאפשר בתוך הזמן שלנו.

שאלה: מה קורה בשאר הזמן?

בשאר הזמן, מה שהם לא מציינים כאן, ודאי שהם גם למדו או עשו משהו.

תלמיד: הכוונה אצלנו, בשאר הזמן שאנחנו לא לומדים.

אנחנו צריכים ללמוד בכל שעה שיכולים לשחרר אותה מכל מיני חובות העולם הזה.

תלמיד: אבל כמו שאמרת, אנחנו נמצאים בזמנים שונים.

בסדר, אז מובן שאצלנו אלו חוקים אחרים.

תלמיד: אז הזמנים שמגדירים הם מתקבלים כמו מאה אחוז?

כן.

תלמיד: בשאר הזמן, איפה המחשבה של האדם צריכה להיות, לאן הוא צריך לכוון את עצמו?

מדברים על אנשים שכל הזמן חושבים על התקדמות רוחנית, לא חשוב אם הם נמצאים בכל מיני עבודות הכרחיות.

תלמיד: מה זה לחשוב על ההתקדמות הרוחנית תוך כדי?

כל הזמן אדם דואג איך הוא יכול לעשות עוד פסיעה ועוד פסיעה בדרך הרוחנית שלו.

תלמיד: לחיבור עם החברים.

כן.

תלמיד: הוא כותב פה גם לתיקון השכינה.

כן.

תלמיד: אבל לנו לא ברור מה זה לתיקון השכינה.

בסדר, אז עוד לא ברור, מה אתה יכול לעשות? תבכה עכשיו.

תלמיד: האם לכוון למה שהכי קרוב לנו, לחיבור עם החברים?

כן. כול מה שיש בידך, בכוחך לעשות, תעשה.

תלמיד: ממה שאני יודע על הזמנים שהרמח"ל חי בהם, זה היה לפני 300 שנה, החיים שלו לא היו פשוטים. הוא הגיע לאמת על ידי לימוד עם המורים שלו, ועשו לו חיים קשים על זה, חייבו אותו ממש בכפיה לא לפרסם את הספרים שהוא כתב, ממש סגרו את זה באיזו תיבה ולא נתנו לו לפרסם את זה. הוא עבר הרבה השמצות. והקבוצה שהייתה לו אלו היו אולי שבעה רבנים, ויתכן שהם היו בהשגה ולכן הם הצליחו לקיים ברית כזאת בין שבעה חברים. החיים שלהם לא היו פשוטים, לא קיבלו אותם, כלומר הדור בכלל לא היה מוכן. היום הדור יותר מוכן, אז התפקיד שלנו הוא עוד יותר חשוב, להפיץ את זה.

כן.

שאלה: הוא כותב שאם חבר הלך רחוק או קרוב, אז יכללו אותו כאילו הוא נמצא עמהם. אם באמת זה כך שהוא אנוס והם עושים את הפעולה הזאת, אז האם זה נחשב שהוא לא הפסיד שיעור והוא קיבל כמוהם?

כן.

תלמיד: יש לנו לדוגמה בעשירייה של חבר שנאלץ לנסוע לחודש לסין, מה התנאי שבאמת זה יתקיים והוא לא יפסיד? מה אנחנו צריכים לעשות ומה הוא צריך לעשות כדי שהוא לא יפסיד משהו בהיעדרות הזאת?

שיהיה קשר פנימי, וככל האפשר תהיו מחוברים דרך האינטרנט, דרך כל מיני אמצעים.

שאלה: לגבי דיבורים בזמן השיעור. יש לפעמים חברים, שאחרי שחבר שואל שאלה, יש להם נטייה לזרוק משפט פה משפט שם בזמן השיעור כשאנחנו יושבים פיזית בכיתה, ויש כאלה שזה מאוד מפריע להם. עד כמה צריכה להיות דממה בשולחן ועד כמה זה בסדר? כי החבר שמדבר, אני מרגיש שבשבילו זה סוג של אינטראקציה עם החברים.

אין דבר כזה. אצלנו בשולחן כשישבנו יחד עם הרב"ש, מילה אחת לא הייתה יוצאת מהפה של מישהו מהחברים. זה פשוט לא ייתכן.

שאלה: מה העצה לאדם שמתבטל והזמן נמתח, ולהפך, כשיש השתוקקות לצד הקדושה, זה תמיד בחוסר זמן? איך לאזן את הדברים האלה?

אתה לא יכול. תעשה ככל שאתה יכול למלא את עצמך עם הדברים הנחוצים לתיקון, ואז מה שיקרה יקרה. אבל תשתוקק רק לדבר אחד.

תלמיד: האם זה על ידי בקשה, תפילה לבורא?

על ידי המעשים שלך ותפילה לבורא.

תלמיד: אנחנו רוצים לספר שיש אצלנו חברים שמתכנסים בכל מיני צורות ומנסים לקיים את כללי הרמח"ל. עשר דקות ביום אנחנו קוראים מקורות ומשתדלים לעשות כמו תפילת רמח"ל.

יופי, תצליחו. אנחנו חושבים עליכם.

שאלה: החבר אמר שקראנו את הברית של תלמידי רמח"ל כדי שנתרשם. אז ההתרשמות שלי, שברמת היחיד הם בכוונה כתבו שהיחיד לא יכול לקלקל, ולעניות דעתי זה כדי להימנע מביקורת, כי יש לנו ביקורת כלפי אלה שלא באים. לכן זה קיים כדי שהם יהיו פנויים ללמוד, כשמטרת הלימוד שלהם היא תיקון השכינה הקדושה, וזה מוטיב שחזר על עצמו המון פעמים. ברור שהתנאים היו מחמירים, אבל הם נמנעו מביקורת, כי אם יהיו עסוקים בביקורת, אז הם לא יוכלו להיות כאיש אחד בלב אחד.

כן.

קריין: קטע מס' 6.

"ברצות ה' בתשובת השבים, רוח לבשה אותנו אנחנו צעירי הצאן ח"מ [חתומים מטה] להיותנו כאיש אחד חברים, והכל לשם יחוד קבה"ו לעשות נחת רוח ליוצרנו. ועל דבר זה נכרת ברית בינותנו ע"פ התנאים הללו שרירין וקימין [תקפים וקיימים]:

ראשון הוא שכולנו הח"מ [החתומים מטה] שנים עשר איש, כמספר שבטי יה, נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף, והכל לעשות נ"ר ליוצרנו בדביקו ברוחא חדא [בדבקות ברוח אחד] אך בחלקות לענין הגשם בלבד.

ואולם איש את רעהו נפשו קשורה בנפש נהיה כולנו השנים עשר כנפש אחד רבה תפארת, וכל אחד יעלה על חבירו כאילו הוא חלק איבר ממנו ממש, בכל נפש ובכל מאוד, באופן שאם ח"ו יהיה איזה צער לאחד ממנו (מחויבים) לסייעו כולנו יחד, או כל אחד פרטות, בכל הבא מידו. ועיקרו של דבר להוכיח כל אחד לחבירו אם ח"ו שמע עליו איזה חטא.

ובכלל הדבר נתחייבנו אנחנו הח"מ [החתומים מטה] לקשר אהבתנו בתכלית הקשר אמיץ, ומקבלים עלינו מעכשיו שלאורך ימים ושנים בעוה"ב, יטרח כל אחד ממנו הן בעודנו בעוה"ב, להציל ולתקן ולהעלות את נפש אחד מחברתנו בכל מה שיכול, ובכל מיני הטרחא שיכול לעשות כל אח רעהו, כלומר הצל יציל כל אחד בעוה"ב וכל אחד הצל יציל את חבירו, באופן גם אם ח"ו יסכימו מן השמים שאחד ממנו הח"מ [החתום מטה] יקח את הטוב מחבר אחר, ע"ד [על דרך] זכה נוטל חלקו כו'.

מעכשיו, בשביל טובת הנאה שקבלנו כל אחד מחבירו להשתתף בצרתו שלא תבוא, נתחייבנו בחיוב גו"ש [גמור ושלם] בכל לשון ואופן המועיל בדיני אדם ובדיני שמים, למחול לו הטוב ההוא, לאותו החבר שנגזר עליו לקחת את טובו ושלא נהנה ממנו, ואיש את קדשיו לו יהיה, ע"ד שפירש מרן האר"י זלה"ה בּוֹשִׁים חלקנו עימהם. על הדרך ההוא נתחייבנו באופן האמור.

כללא דמילתא [כלל הדבר] שמעכשיו נתוועדנו ונתחברנו ונקשרנו ונתיחדנו כאיש אחד חברים בכל מכל כל, לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו לשוב בתשובה ולהוכיח ולהשתתף בצרתו בין בעולם הזה בין בעולם הבא על הדרכים הנאמרים ויותר מהמה.

עוד נתחייבנו דכל תקנה וסייג ומנהג טוב שיסכימו רוב חברתנו לעשות, שכולנו כאחד וכל אחד לבדו יתנהג ויעשה הדבר ההוא זולת אם יהיה לו אונסא דמוכח [אונס ברור] לרוב חברתנו.

[ג] עוד נתרצינו ונאותנו ונתחייבנו שלא לשבח איש אחד ממנו את חבירו, ואפילו שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין לכל מראה אדם, ושלא לקום איש ממנו לחבירו מלא קומתו רק הדור בעלמא, ושלא להפציר בכבוד באופן שנתנהג כאלו בני איש אחד, שאין יתרון מקצתו אל קצתו. והעיני בשר לו לב יודע ערכו וערך חבירו, ומן השפה ולחוץ מפקנא לית ליה [לא מקנא זה לזה].

[ד] עוד נתחייבנו שלא לגלות הדבר הזה שנתחברנו ונתיחדנו כנז' לשום נברא שבעולם.

[ה] עוד נתחייבנו שלא להקפיד שום הקפדא איש על חבירו כלל ועיקר, בין בענין התוכחת בין בענין אחר. ואם יחטא איש לאיש ימחול לו מיד בכל לב ובכל נפש.

כל זה התחייבנו בחובת גוף ושוק ובקיום גוף ושוק בדברי לב בלבד [במה שמתאים כדי לרכוש בו]. מיד כולנו כדברי חז"ל הסכמנו בכל האמור בהסכמה גמורה, בתוקף כל ההסכמות הנעשות מימות מרע"ה [משה רבנו עליו השלום]. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. עזרנו אלוהי ישענו על ריבוי כבוד שמך וגו'. ולאות אמת חתום משכינת פעה"ק [פה עיר הקודש] ירושלים תובב"א [תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן] בסדר 'הנני נותן לו את בריתי שלום'. וכתוב ש'ה' יברך את עמו בשלום'. והכל שריר ובריר והנה אמת נכון הדבר וקיים."

(מתוך כתב התקשרות של מקובלי בית-אל, קבוצת רש"ש [רבי שלום שרעבי], ירושלים, שנת 1757)

שאלה: אני שואל על מעשה ההבעה בכתב ועל מעשה החתימה. באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס כתוב, שבגלל שמשתוקק ולא בגלל שמבין, הוא מעורר עליו את האורות המקיפים את נשמתו. בהכנה לכנס אתה אומר לנו שמרגע שמתפרסם שאפשר להירשם לכנס, אנחנו צריכים להירשם לכנס, כי בכך נכללים בעשייה של כל מי שעובד בכנס ובכנס עצמו. איך אני הופך את מעשה החתימה שלי וההבעה שלי של שטר ההתקשרות הזה לאקט כמו באות קנ"ה ולא שזה יהיה חטא עליי?

תשאל את החברים. יש לכם בטח אנשים שיודעים את זה, מטפלים בזה, וכך תקבל תשובה.

(סוף השיעור)

---

1. "אך לא שום חטא ועוון חס ושלום אשר יחטא אחד מהם חס ושלום, כי זה לא ייחשב אל חברתם כלל וכלל, אלא רק לתקן תהיה חברתם ולא לעוות כלל ועיקר."↩