שיעור בוקר 04.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 263, "בית שער הכונות",

פרק ו', אור פשוט, אות ע'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 263, "בית שער הכוונות", פרק ו', אור פשוט של אות ע', טור ב', דבר המתחיל "אמנם אח"ז ע"י זווג יסוד".

"אמנם אח"ז ע"י זווג יסוד דא"ק בג"ר דנקודים, שנמשכו האורות מזווג ע"ב ס"ג דא"ק, ומתוך שאור ע"ב הוא מטרם צמצום ב', גרם אור הזה לביטול הפרסא דצמצום ב', ואחר שהגיעו המוחין האלו לז"ת דנקודים, נמשכו גם הם עד לסיום רגלי א"ק תוך הכלים דאחור שלהם שבבי"ע, וחזרו וחיברו אלו ב' הכלים שנעשו ללבושים והיכלות, לבחי' כלים פנימים. אמנם תוקף גבול הפרסא גבר עליהם, והאורות דאצילות שהמשיכו נסתלקו תיכף מכל הז"ת, ואפילו מהכלים דפנים הנמצאים למעלה מפרסא, וכולם נשברו ומתו. והוא מטעם שכבר נתחברו הכלים דפנים עם הכלים דאחור לפרצוף אחד, וע"כ נפגמו גם הכלים דפנים בסבת קבלת האורות של הכלים דאחור, ונתקלקלו כל הכלים, כי בחינת הכלים דפנים נתערבו בצורה אחת עם הכלים דאחור.

ויש להבחין באלו ז"ת דנקודים שנפלו לקליפות, ד' בחינות : א' הם הכלים דפנים, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה שהם כלים דאצילות, שלא נשברו מחמת עצמם אלא מטעם תערובתם עם הכלים דאחור. ועוד ג' בחינות בכלים דאחור, כי בכללותם הם ז"א ומלכות, אבל יש בהם גם זו"ן דבינה, כנ"ל אות כ"ח ד"ה ויש, ע"ש, הרי הם ג' בחינות: א' זו"ן דבינה, ב' ז"א, ג' מלכות. והנה אלו ד' הבחינות, נתערבו זה בזה לגמרי, באופן שאין לך שום ניצוץ ופרט קטן באלו הז"ת שנפלו לבי"ע, שלא יהיו מעורבים בהם אלו ד' הבחינות יחד.

וכשנבררו ז"ת בעולם האצילות מן השבירה, ונתקנו שם לפרצוף זו"ן דאצילות, לא נברר מתחילה רק בחינת הכלים דפנים מהם, דהיינו הבחינת מחזה ולמעלה, שהם הכלים דחב"ד חג"ת ונקודת החזה, שבהם מתלבשים האורות דרוח נפש, הרוח בכלים דחב"ד ונפש בכלים דחג"ת, ונקראים משום זה חג"ת נהי"מ, כנ"ל. ואלו נמצאים בקביעות בז"א, ולא יארע בהם שום מיעוט עוד, משום ששבירתם היתה רק מטעם תערובות עם הכלים דאחור, וכיון שנבררו פעם מהתערובות, לא יפגמו עוד לעולם.

אמנם גם בג' בחינות דאחור אשר נשארו בקליפות, נשאר עוד מבחינת הכלים דפנים מעורב בהם, כנ"ל, שאין שום פרט בכלים השבורים שלא יהיה בהם כל ד' הבחינות יחד. והם מתבררים ע"י עלית מ"ן, כי מבחינת זו"ן דבינה שבכלים דאחור, נבררים כלים דנה"י חדשים לקומת נשמה. ומבחינת ז"א דכלים דאחור, נבררים נה"י חדשים לקומת חיה. ומבחינת המלכות דכלים דאחור נבררים נה"י חדשים לקומת יחידה. אמנם אלו ג' הקומות: נשמה, חיה, יחידה, אינם קבועים בז"א, משום שהכלים נבררים מכלים דאחור, ששבירתם מכח עצמם, וע"כ יש כח במעשה התחתונים להעלותם ע"י מ"ן, או לקלקלם שוב ע"י עונות שיעשו.

עוד יש הבחן באלו הבירורים דכלים דאחור לנשמה חיה יחידה. כי רק בחינת הכלים לקומה נשמה הבאים מבחינה א' דכלים דאחור, הם מתבררים בשלמות ומתחברים לגוף דזו"ן, להיותם מבחינת זו"ן דבינה. אבל הכלים הנבררים לצורך קומת חיה הבאים מבחינה ב' דכלים דאחור, שהם כלים דז"א, אינם יכולים להתברר בשלמות, כי כלים דז"א כבר נפרדו לבחינת לבושים שהם כלים מקיפים, וע"כ הבחינה ב' דכלים דאחור ששימשה בנקודים נשברה, ונעשו מהם קליפות ממש, משום שהמשיכו כלים דמקיפים ושמשו עמהם לכלים פנימים, ע"כ נתקלקלו אלו הכלים ונעשו לקליפות, ומהם נעשה פרצוף ז"א דקליפה. אמנם בקליפות אלו מעורבים ג"כ מבחינות הכלים דפנים, וכן מבחינה א' דכלים דאחור, שהמה ראוים להתברר לקדושה, כנ"ל שאין לך שום פרט שלא יהיו מעורבים בו כל ד' הבחינות יחד. ולפיכך ראוים אלו ב' הבחינות הנ"ל להתברר מתוך הקליפות. אבל בחינה הב' דאחור, שהיא בחינת כלי דז"א ממש, אינה ראויה לבירור, ונקראת קליפה.

ועד"ז הכלים הנבררים מבחינה ג' דאחור, שהוא הכלי דמלכות, אינם מכלי דמלכות עצמה, כי היא נתקלקלה ע"י שימושה בנקודים לכלים פנימים, ונעשתה ע"כ לקליפה, וממנה נעשתה הנוקבא דקליפות. אלא משום שגם היא כלולה בהכרח מכל ד' הבחינות, וע"כ רק ב' הבחינות הראשונות המעורבות בה יכולות להתברר, שמהם מתבררים לקומת יחידה.

והנה נתבאר איך כל הקליפות לא באו אלא מסבת שביה"כ, והם מאלו ב' הכלים ז"א ומלכות שנשתמשו בז"ת דנקודים לפנימים אחר שנפרדו לכלים מקיפים, וע"כ נתקלקלו ונעשו לז"א ומלכות דקליפה. ונקראים קליפות, להורות שאינם ראוים לבירור בכל שתא אלפי שני, כי כל עוד שלא נתבררו ב' הבחינות הראשונות כולם מתוכם, שהם הכלים דפנים ובחינה א' דאחור, שהם זו"ן דבינה, כנ"ל, נמצאת הפרסא דצמצום ב' קבועה וקיימת, והכלים דז"א ומלכות נשארים למקיפים, ומה שנתחבר מהם בעת מלוכת ז"ת דנקודים נעשו לזו"ן דקליפות.

אכן יש באלו זו"ן דקליפות שלש מדרגות, הנקראות: רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת. והם כנגד בינה ז"א ומלכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ יש זו"ן בבחינת רוח סערה, וזו"ן בבחינת ענן גדול, וזו"ן בבחינת אש מתלקחת."

שאלה: האם אפשר להגיד שהקליפות הן כלים ללא מסך?

הקליפות הן כלים ללא מסך, אחרת הם היו כלים אם היה להם רצון לקבל עם מסך, ואז היה אפשר להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו מדברים על כלים בעולמות הרוחניים, לדוגמה יש את זעיר אנפין שהפך לקליפה. איך זעיר אנפין הפך לקליפה ועדיין נשאר זעיר אנפין?

הקליפות לא שייכות לעולם הזה, הקליפות הן כלים על מנת לקבל שקיימים ברוחניות לא בגשמיות.

תלמיד: מה הקשר עם המקיפים? יש פה חלק שנברר מהם, מה הכוונה שנברר מהם בזמן ז"ת דנקודים?

אני קורא "והנה נתבאר איך כל הקליפות לא באו אלא מסבת שביה"כ, והם מאלו ב' הכלים ז"א ומלכות שנשתמשו בז"ת דנקודים לפנימים אחר שנפרדו לכלים מקיפים, וע"כ נתקלקלו ונעשו לז"א ומלכות דקליפה. ונקראים קליפות, להורות שאינם ראוים לבירור בכל שתא אלפי שני," עד גמר התיקון הם לא יכולים להתברר ולהיתקן, אלא רק בגמר התיקון עצמו. "כי כל עוד שלא נתבררו ב' הבחינות הראשונות כולם מתוכם, שהם הכלים דפנים ובחינה א' דאחור, שהם זו"ן דבינה, כנ"ל, נמצאת הפרסא דצמצום ב' קבועה וקיימת, והכלים דז"א ומלכות נשארים למקיפים," הם לא יכולים עדיין להיות כלים, "ומה שנתחבר מהם בעת מלוכת ז"ת דנקודים נעשו לזו"ן דקליפות."

תלמיד: מה הכוונה "שנתחבר מהם בעת מלוכת ז"ת נקודים נעשו לזו"ן דקליפות"?

התברר שהכלים האלה לא יכולים להתברר ולהיות מצוידים במסך, הם לא יכולים לעבור את התיקונים, ואז הם הופכים להיות קליפות.

תלמיד: כתוב גם שהם ממשיכים להיות מקיפים. מה הכוונה?

כן. הם יכולים להיות כלים מקיפים ובהם יכולים להיות אורות מקיפים, אבל הם לא יכולים להפוך להיות לכלי פנימי ואור פנימי.

שאלה: מה זה שבירת הכלים ביחס בין בעל הבית לאורח? בהתחלה הכול היה בסדר, האם פתאום הוא התבלבל והוא אכל יותר מדי?

האורח יושב אצל בעל הבית, בעל הבית רוצה לתת לו עוד ועוד, האורח מרגיש את הגבול שלו, אבל בעל הבית כל כך מפציר בו שהוא לא יכול לעצור את עצמו ולטובת בעל הבית הוא מקבל יותר ממה שיכול לכוון לעל מנת להשפיע לו. ברגע שהוא מקבל כיבוד יותר ממה שהוא יכול להחזיר לבעל הבית, יוצא שהוא מקבל חלק מהכיבוד לטובת עצמו ומרגיש עד כמה זה טעים, נעים בכלים דקבלה שלו ולא בכלים דהשפעה, זה נקרא שהוא עבר שבירה.

תלמיד: בהתחלה הוא כיוון לבעל הבית.

הוא כיוון לבעל הבית, אבל איבד את הרגשת הגבול והתחיל לקבל בעל מנת לקבל.

תלמיד: האם זה גרם לצמצום ב'?

זה גרם לשבירה.

תלמיד: איך הוא מתקן עכשיו?

אחרי השבירה אנחנו לומדים איך מתקנים, ואנחנו לומדים שבלי שבירה אי אפשר לתקן, כולם צריכים לעבור שבירה. כי בזמן השבירה הוא מתחיל להרגיש איפה הגבול האמיתי שלו שאותו אסור לו לעבור, ולפני זה לא הייתה לו הרגשה ברורה איפה הגבול.

תלמיד: האם הגבול הוא הפרסא?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שעל השולחן אצל בעל בית יש את הרצונות השבורים האלה, וכשאנחנו עושים בחירה, כמו שכתוב פה שאנחנו בוררים את הרצונות לדרגת היחידה, אז אנחנו בוחנים מה אנחנו יכולים לקבל על מנת להשפיע ומסכימים?

כן.

שאלה: האם אתה יכול להסביר בצורה שנוכל להרגיש איך צמצום א' וצמצום ב' התפתחו כדי שצמצום ב' יישאר באופן קבוע?

צמצום א' הוא שאסור לקבל על מנת לקבל. אני מקבל רק אם אני בטוח שאני עושה טובה לבעל הבית, לכן בצמצום א' אני לא מקבל כלום. בצמצום ב' אני מקבל מפני שבעל הבית לוחץ עליי ואני מרגיש שאני יכול לקבל ובזה לתת לו תענוג, אז אני פותח את עצמי ומקבל משהו בעל מנת להשפיע לו.

תלמיד: כדי להגיע ללשמה, האם התיקון או הצמצום זו פעולה של האור החוזר?

כן.

(סוף השיעור)