שיעור בוקר 12.08.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 440, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות ל"א – ל"ד

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 440 את ה"הקדמה לספר הזוהר", אות ל"א.

אות ל"א

"וז"ש בתקונים (תקונים חדשים צ"ז ע"ב) על הכתוב: "לעלוקה, שתי בנות, הב, הב" (משלי ל') שעלוקה פירושו גיהנם. והרשעים, הנלכדים בגיהנם זה, צווחין, ככלבא "הב, הב". דהיינו הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי. [תן לנו עושר עולם הזה, תן לנו עושר עולם הבא]." אבל לא מקבלים כלום. זה נקרא "גיהינום", או משהו אחר. מה נקרא גיהינום אם כך? הם רוצים לקבל הכול, לא מקבלים כלום, אבל אלה כביכול דברים רגילים. למה זה נקרא "גיהינום"? נחשוב. "ועם כל זה, הוא מדרגה חשובה, לאין ערך יותר מהראשונה. כי מלבד שמשיג, שיעור הגדלות האמיתית, של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה, כל החומר כולו, שהוא צריך, הנה היא המדרגה, המביאתו לשמה. כמו שאמרו חז"ל (פסחים, נ', ע"ב): "לעולם, יעסוק אדם, בתורה ומצות, שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה".

וע"כ נבחנת המדרגה הזו, הבאה לאחר י"ג שנה, לבחינת קדושה. וה"ס "השפחה דקדושה, המשמשת לגבירתה". שה"ס "השכינה הקדושה". כי השפחה, מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה.

אמנם, הוא צריך לעשות, כל האמצעים, המותאמים שיבא לשמה. כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר: "ושפחה כי תירש גבירתה" (משלי, ל'), כי לא תניחהו לאדם, להתקרב אל הגבירה, שהיא השכינה הקדושה.

והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה, בדומה, לבעל תאוה, המתאהב בתאוה גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו, כל היום וכל הלילה. וע"ד שאמר הפיטן: "בזכרי בו, אינו מניח לי לישון". ואז, נאמר עליו: "ועץ חיים, תאוה באה" (משלי י"ג). כי ה' מדרגות הנשמה, ה"ס עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה. שכל מדרגה, היא בת מאה. דהיינו, כי יביאהו לקבל, כל אלו ה' בחינות נרנח"י, המבוארות בחלוקה הג'."

שאלה: מה זה לא לשמה שמביא לקדושה ולא לשמה שלא מביא לקדושה?

"לא לשמה" זה שאדם עדיין נמצא ברצון לקבל שלו. וודאי שכולם מגיעים מתוך הרצון לקבל לקדושה, אבל ישנם כאלה שנמצאים ברצון לקבל ולא מגיעים לקדושה. זה כבר תלוי בעבודת האדם בלא לשמה, ברצון לקבל. וגם אפילו אם מגיעים ללא לשמה. שזה גם לא פשוט, לא לשמה זה שאדם איכשהו יודע מה זה לשמה, עוד לא נמצא שם, אבל בכל זאת את התנאים להיכנס לשמה הוא כבר יודע ובודק את עצמו, שוקל את עצמו איך להיכנס, לא להיכנס, עד כמה אפשר, לא וכן הלאה, ונעצר. ישנם כאלה. זו דרגה גדולה, כתוב על זה.

תלמיד: ברב"ש א', "שלום אחר המחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל":

"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"."

שאלה: למה זה נקרא גיהינום אם הוא רוצה גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?

הכול נמדד כלפי הרגשת האדם. ברוחניות אין דבר כזה שאתה נמצא באיזה מקום ואתה לא יודע מה זה, זה לא נקרא רוחניות. רוחניות זה בירורים. אז אדם מגיע למצב, הוא מברר את המצב ואז הוא קובע מה זה. וגם כתוב על המצב הזה מה זה. לא לשמה, אילו דרגות, לשמה, אילו דרגות, גיהינום, גן עדן, את זה הוא קובע, הוא יודע. כשהוא נמצא על מנת לקבל ונחנק מזה, אז הוא קובע שזה גיהינום, ולא שהוא עושה חיים ומישהו אומר עליו שהוא נמצא בגיהינום, לא. הוא אומר על עצמו.

תלמיד: הוא יכול להגיד גם הפוך? "אני עושה חיים וזה גן עדן, אני מלא רצון לקבל".

כשאתה עושה חיים, באמת חיים, לא כ"רשעים בחייהם נקראים מתים", אלא שאתה עושה באמת חיים, שאתה נמצא בהכרת הא-לוהות, וכל העולמות והכול בשבילך כך, כל התהליך, כל הפרספקטיבה לפניך, זה אכן נקרא "גן עדן". זו כבר דרגת הבינה ועוד בהארת החכמה היא נקראת "גן עדן". אין על זה.

תלמיד: איך בינה? בינה היא חפץ חסד.

אני אומר לך, בהארת החכמה, אני מסביר לך על גן עדן. איפה אתה קורא, אני לא יודע.

קריין: אות ל"ב.

אות ל"ב

"חלוקה ג' - הוא העבודה בתורה ומצות לשמה. דהיינו, על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס." זאת אומרת, צריכים לעבור משהו שנקרא "גיהינום" כדי להיכנס לגן עדן. צריכים לעבור בלא לשמה ששם יש מצבים מאוד מאוד קשים, לא נעימים למיניהם, שאדם צריך לברר כי הוא צריך להביא כלים לתיקון, ואז מגיע ללשמה. אז "חלוקה ג' - הוא העבודה בתורה ומצות לשמה. דהיינו, על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו, מטהרת את הרצון לקבל, לעצמו, שבו," שרכש אותה ממצב של גיהינום, מצב של ירידה וכן הלאה. "ומהפכתו, ברצון להשפיע." שההבדל ביניהם זה לא רצון לקבל, אלא כוונה, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

"אשר, בשיעורי הטהרה, של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר, לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י (להלן, באות מ"ב). כי הן עומדות, ברצון להשפיע (כנ"ל, באות כ"ג), ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל, שולט בו, הנמצא עם הנפש, בהפכיות הצורה, או אפילו, בשינוי צורה. כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד, כנ"ל באות י"א." לפי השתוות הצורה כך התלבשות האור בתוך הכלי.

אות ל"ב

"חלוקה ג' - הוא העבודה בתורה ומצות לשמה. דהיינו," על מנת להשפיע, הכול מעצמו החוצה, בהשתוות עם הבורא שמשפיע, או עם בעל הבית שהאורח יושב מולו. "דהיינו, על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו, מטהרת את הרצון לקבל, לעצמו, שבו, ומהפכתו, ברצון להשפיע.

אשר, בשיעורי הטהרה, של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר, לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י (להלן, באות מ"ב). כי הן עומדות, ברצון להשפיע (כנ"ל, באות כ"ג), ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל, שולט בו, הנמצא עם הנפש, בהפכיות הצורה, או אפילו, בשינוי צורה. כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד, כנ"ל באות י"א.

ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע, ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה, בהשואת הצורה, לנרנח"י שלו העליונים, שהן נמשכות, ממקורן בא"ס ב"ה, ממצב הא', דרך אבי"ע דקדושה, ותכף תמשכנה אליו, ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.

חלוקה ד' - הוא העבודה, הנוהגת אחר תחית המתים. דהיינו, שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי, ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה, ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס: "עתידים המתים להחיות במומם", כנ"ל באות כ"ח. ואז מהפכים אותו, על קבלה בצורת השפעה, כמ"ש שם באורך. אמנם, יש יחידי סגולה, שניתנה להם עבודה זו, גם בחיים חיותם בעוה"ז.

שאלה: מה זה תחיית המתים?

תחיית המתים, את זה אתה צריך לדעת?

תלמיד: הרבה אנשים מדברים על זה בעולם.

יש ציורים כאלה, בתי קברות ואנשים קמים.

תלמיד: על מה אנחנו מדברים פה?

אנחנו לומדים איך שזה יהיה.

תלמיד: איך?

גוף שנקרא רצון לקבל, שהוא בכוונה על מנת לקבל נקרא "מת", כי הוא הפוך מעל מנת להשפיע של הבורא. לא מדברים על הרצון, הרצון שהוא מקבל זה לא חשוב, כך הבורא ברא, הוא לא יכול להשתנות. הכוונה על מנת לקבל ששורה על הרצון, היא נקראת "מוות". כשהכוונה הזאת מתהפכת לעל מנת להשפיע, זה נקרא "תחיית המת", שהוא קם.

תלמיד: אפשר להסביר בצורה פשוטה? בבקשה.

אמרתי לך רק משפט אחד, על מנת לקבל זה מוות, על מנת להשפיע, חיים. כשאתה עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זה נקרא שעברת את תחיית המתים.

תלמיד: האם העולם יגיע לצורה כזאת של הגדרה יום אחד?

כן. כולם יצטרכו לגלות את זה ולבצע ולהשיג ולממש עד הסוף. זה כבר נמצא, רק צריכים להשיג את זה, אבל זה כבר נמצא.

תלמיד כי זה 180 מעלות מהתפיסה הנוכחית.

מה לעשות? תשתדל לספר לכולם. זה מותר.

קריין: יש הגדרה שבעל הסולם נותן בהקדמה באות י"ד. מצב הג', ש"תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין." גוף זה רצון לקבל. "כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו."

אפשר להגיד זאת יותר קצר וברור. אבל לפעמים הוא בכוונה עושה את זה.

שאלה: מה ההבדל בין חלוקה ב' לחלוקה ג'? בב' הוא אומר שהוא מקבל נקודה שבלב ומגדיל את הרצון לקבל הרוחני, ובג' הוא אומר שהוא עובד על לא לשמה, אז מה ההבדל?

לא. בג' זה לשמה. חלוקה ד' זה תחיית המתים.

תלמיד: אז איפה הלא לשמה?

בג' זה לשמה. הוא מגיע לדרגת בינה. ובד' הוא מגיע לדרגת הכתר.

תלמיד: איפה הלא לשמה?

לפני זה. הכנה. בפרצופים, בספירות זה לא נמצא. אלא בחיים שלנו בעולם הזה.

שאלה: למה הוא כותב שיש יחידי סגולה שניתנה להם העבודה בלקבל על מנת להשפיע גם בחיי חיותם בעולם הזה?

בלקבל על מנת להשפיע זה תחיית המתים. אלה דברים מאוד גדולים. מאוד גבוהים.

תלמיד: לא כולם אמורים להיות בזה?

כולם אמורים להגיע לזה, זה בטוח, אבל לא בצורה של יחידי הסגולה. כי לא לכולם יש רצון אישי כל כך גדול, כל כך נורא. הם רשעים מאוד גדולים, עקשנים מאוד גדולים עם נשמה מאוד גדולה, שבורה, רשימות מאוד מאוד גדולות, ויש להם תפקיד להגיע לגמר התיקון ממש אפילו לפני גמר התיקון הכללי. יש כזה מצב למרות שאי אפשר כאילו. איך יכול להיות שלפני כל המערכת הם עושים את זה? כי את זה אפשר להשיג רק בתוך המערכת.

כמו שהוא אומר על בעלי הזוהר שהם היחידים כאילו שהגיעו לגמר התיקון, שלא היו כמותם, לא לפני זה ולא אחרי זה. זה דור מיוחד, קבוצה מיוחדת. אז יש תפקידים שכך עושים. זה הכול תלוי בשורש נשמה. אבל כל אחד צריך להגיע לשורש נשמתו ובזה הוא מבצע את הכול. ואחר כך מגיע התיקון הכללי ואז כולם נכללים בו. הכול מוכן והכול נמצא, רק צריכים להגיע לזה. אתה יכול היום לעשות את זה.

שאלה: אז אלה שנכללים בגמר התיקון הם לא עובדים בפועל, בהכרה, בלקבל על מנת להשפיע?

אני לא יכול להגיד לך ואני לא רוצה לדבר על זה, אלה דברים שאני לגמרי לא מבין. ממש לא.

קריין: עוד נקודה בקשר לנושא של תחיית המתים, בעל הסולם כותב כך באות כ"ח בהקדמה הזאת.

"... אמרו חז"ל: "עתידים, המתים להחיות במומם, ואח"כ מתרפאים". דהיינו כנ"ל, שמתחילה, עומד לתחיה אותו הגוף, שהוא, הרצון לקבל המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו, כמו שנתגדל, תחת מרכבת העולמות הטומאה, מטרם שזכו לטהרו במשהו, ע"י תורה ומצות, שזהו בכל מומו.

ואז, אנו מתחילים בעבודה חדשה: להכניס, כל הרצון לקבל המופרז הזה, בצורת השפעה, כנ"ל. ואז הוא נרפא. כי עתה, השיג גם השואת הצורה."

שאלה: קראנו כרגע, שזוכים לשמה, להגיע להשפעה, דווקא מחלוקה א', מאבי"ע דקדושה. אז השאלה היא האם דווקא בלימוד תע"ס אנחנו יכולים לזכות לכל התיקונים? כך הוא כותב.

מה זה שייך לתע"ס? ואם תלמד "עץ חיים", או אפילו מקור אחר?

תלמיד: מצב הא' הוא לא כל ההשתלשלות מלמעלה למטה, כל המערכת?

א', ב' וג', הזמנים האלו? כן, מצב הא' זה כל המצב שהוא כולל את הירידה מלמעלה למטה, כולל את העולם הזה שאליו אנחנו מגיעים עד הכניסה לרוחניות, זה הכול מצב הא'. מצב הב', שאנחנו משיגים להשפיע על מנת להשפיע. מצב הג', לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז אני אומר שדווקא הלימוד של תע"ס הוא באמת הכי קריא עבורנו.

מסכים איתך.

אות ל"ג

"ועתה נשארה לנו, לבאר חקירה הו', מ"ש חז"ל, ש"כל העולמות, העליונים ותחתונים, לא נבראו, אלא בשביל האדם". שלכאורה תמוה מאוד: שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה, כלפי המציאות, שלפנינו בעוה"ז, ומכ"ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית', לברוא כל אלו בשבילו? ועוד יותר תמוה: למה לו לאדם, כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים?

וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית', להנות לנבראיו, היא במדה, שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב, המשתעשע עם בנו, החביב לו, בה במדה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנ"ר והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו."

זאת אומרת, עד כמה שאדם נראה לנו כאן בעולם הזה שהוא אפס וכלום, אנחנו לא מכירים את האדם. אנחנו רואים איזו עטיפה שמתקיימת כאן לפנינו, הכי גרועה מכולם, הכי חלשה מכולם וכן הלאה וכן הלאה, לא רואים את הצורה האמיתית שלנו. כי לא נראה לנו שזאת הנשמה אלא רק איזה גוף חלבוני בשרי. ולכן אנחנו לא יכולים להסכים עם זה שבשביל האדם, ודווקא שעובר את העולם הזה, נבראו כל העולמות כולל גמר התיקון ובכלל מי יודע עוד מה.

ברור, לזה כולם מסכימים, בסדר, למה לא.

אות ל"ד

"ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע, למדרגה, הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה, על סדר ד' מדרגות, המתפתחות, אחת מחברתה, הנקראות, דומם צומח חי מדבר.

והן באמת, ד' בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים, מתחלק בהן. כי אע"פ, שעיקר החפץ הוא, בבהי"ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר, שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות, הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת, בהן ועל ידיהן, לאט לאט, עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד, כמבואר בתע"ס, חלק א', אות נ', ד"ה "וטעם"."

זאת אומרת, המטרה היא קודם כל לפתח את בחינה ד', הרצון לקבל שיהיה גדול ממש, בכל ההפרזה, בכל הכיוונים שלו, לכל העומק שלו. עד כדי כך שאדם מוכן לבלוע את כל העולם ולהיות במקום הבורא ועוד ועוד, זה קודם כל. אחרת הוא לא יוכל לתקן ולהגיע לפסגת ההתפתחות שלו.

מה אנחנו עושים במשך היום, מי יכול להגדיר לנו?

תלמיד: המשימה היומית, כל עשירייה רושמת את התנאים ההכרחיים להיכנס למדרגה הרוחנית הראשונה.

ושעה שעה משתדלים למלאות את השורה [ביומן] ומתקשרים לפי הזמנים, ב11:30 ו-17:00 ושמונה וחצי בערב.

ולחשוב מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. שאנחנו צריכים לדמיין את העולם המתוקן בגמר התיקון כמו שעכשיו קראנו, למרות מה שאנחנו רואים דרך הגוף הזה, תמונה הפוכה. זה "הדעת" ואנחנו רוצים להגיע לאמונה למעלה מהדעת, ואז "במקום שנמצאות מחשבות האדם, שם הוא נמצא".

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-12_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p3_mbeFTPwx