שיעור צהריים 31.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", עמ' 184, מאמר "השושנה"

מאמר "השושנה (מראות הסולם)", עמ' 186

קריין: "זוהר לעם", כרך א' עמ' 184, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "השושנה", סעיף 1 ד"ה "אלקים שבפסוק,".

נמשיך בקריאת "הקדמת ספר הזוהר", שזה באמת דבר מאוד מיוחד. אני אומר שוב לכולם שמי ששומע את המאמר הזה מקבל את מנת האור שמופיע עליו במיוחד בקריאת המאמר הזה. הרב"ש הסביר ש"הקדמת ספר הזוהר" כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר והיא סוגרת את כל עוצמתו בתוכה.

בנוסף, יש כאן עניין מאוד מיוחד - אדם שבכלל לא מבין ולא יודע על מה מדובר, אם הוא שומע את הדברים האלה אז לאט לאט הם מתחילים להסתדר אצלו במוח ובלב ונותנים לו איזושהי תמונה. כמו שנכנסים למקום שאנחנו לא יודעים עליו כלום, לא מבינים ולא מכירים שום דבר אבל אם אנחנו נמצאים בו ומתרשמים מכל מיני דברים דרך האירועים, דרך כל מיני חפצים שאנחנו רואים שם, אז לאט לאט אנחנו מקבלים איזשהו רושם מהמקום הזה ומתחילים להיות עימו בהתקשרות. חשובה לנו ההתקשרות לעולם העליון שמנהל אותנו, שמשפיע עלינו וזה מה שמוסבר כאן.

אחרי כל מיני סיפורים וציורים, פעם אנחנו שומעים על הספירות, פעם אנחנו שומעים על אנשים, פעם אנחנו שומעים על חיות ועל כל מיני דברים, זה לא חשוב, זה לאט לאט מביא עלינו את השפעת הכוחות העליונים והם בונים בנו את התגובה הנכונה. לכן עלינו להיות כמו הילדים ששומעים את אמא מקריאה להם סיפור שהם לא מבינים, הם אפילו חוזרים על אותן מילים שאמא אומרת על אף שהם לא מבינים אותן, אבל לאט לאט נבנית בהם מערכת של קליטה, תגובה, הרגשה וכך הם גדלים ונעשים לבני אדם.

כך אנחנו, העיקר סבלנות ולהשתדל פשוט לזרום עם כולם יחד. בהצלחה.

קריין: "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "השושנה", עמ' 184, טור א', פסקה אחרונה "אלקים שבפסוק".

"אלקים שבפסוק, בראשית ברא אלקים, הבינה המאצילה לנוקבא דז"א, הוציא י"ג מילים: את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח. כלומר, עד אלקים השני. שאלו י"ג מילים רומזים על אותם י"ג עלים של שושנה בין החוחים, הים העומד על שנים עשר בקר, שהם הכנה והכשר לכנ"י, שתקבל י"ג מידות הרחמים, לסבב את כנ"י ולשמור אותה.

כי י"ג מידות הרחמים, שהן המוחין השלמים דנוקבא, נבחנות שהן סובבות ומאירות אליה מכל הצדדים סביב סביב. ונשמרת על ידיהן ממגע החיצוניים. כי כל זמן שאין בה המוחין הגדולים בהארת החכמה מי"ג מידות, יש בה יניקה לחיצוניים.

הוא סיפר בחלק הראשון שלו על המלכות דאצילות, על השושנה.

2". ואח"כ נזכר שם אלקים פעם אחרת, כמ"ש, אלקים מרחפת. כדי להוציא חמישה עלים קשים, הסובבים את השושנה. ואלו חמשת העלים נקראים ישועות. והם חמישה שערים. ועל זה כתוב, כוס ישועות אשָׂא. זוהי כוס של ברכה."

יש חמישה עלים, כמו חמש אצבעות שבהן נמצאת השושנה וכך הם בונים אותה, שומרים עליה וסובבים אותה. העלים האלה שמצילים אותה נקראים "ישועות", "והם חמישה שערים", שערי כניסה למדרגה יותר עליונה, "ועל זה כתוב, כוס ישועות אשא.", הם מחזיקים את הכוס בחמש אצבעות, ו"זוהי כוס של ברכה.", שמעלים ברכה לבורא על זה שמעלה אותנו.

"כוס של ברכה צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר, כמו השושנה, היושבת על חמישה עלים קשים, שהם כנגד חמש אצבעות. ושושנה זוהי כוס של ברכה.

מהשם אלקים השני עד השם אלקים השלישי חמש מילים: מרחפת על פני המים ויאמר. כנגד חמישה עלים. מכאן והלאה, שכתוב, אלקים יהי אור, הוא האור שנברא ונגנז ונכלל בברית ההוא, שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא עץ עושה פרי, אשר זרעו בו. והזרע ההוא נמצא באות ברית ממש."

יש את מה שכתוב בזוהר עצמו ויש את מה שמוסיף בעל הסולם על הטקסט של הזוהר תחת כמה כותרות, כאן זו הכותרת "ביאור הדברים:".

מה הוא רוצה להוסיף?

"ביאור הדברים: חמישה עלים קשים הם ה' גבורות (ה"ג) דנוקבא, שהן ע"ס דאו"ח, שהנוקבא מעלה ע"י זיווג דהכאה באור העליון, הנקרא אור של דין. כי ע"ס דאו"י נקראות ה' חסדים (ה"ח) חג"ת נ"ה", שיורדות מלמעלה למטה. "והן מתלבשות בה"ג חג"ת נ"ה דאו"ח". שעולות ממטה למעלה. אז יש לנו אור ישר – רחמים, ואור חוזר - דין, אלו מתלבשים באלו, אור ישר מתלבש באור חוזר.

"ואלו חמישה עלים קשים, הם כוחות הדין שבמסך, המעכב את האור העליון, מלהתלבש ממסך ולמטה. וע"כ נקרא עתה רק חמישה עלים קשים, כי עוד אינה ראויה לזיווג עליהם. ובזמן הגדלות, כשמסך בא בזיווג עם האור העליון, הם נקראים ה"ג.

ואלו חמישה עלים קשים הן חמש מילים, שיש מאלקים שני עד אלקים שלישי:" בתוך הטקסט של ספר הזוהר עצמו. "מרחפת על פני המים ויאמר. ולמה נזכר פעם אחרת, שמשמע שיש כאן פעולה חדשה? כדי להוציא מהנוקבא חמישה עלים קשים אלו, שהם הכנה לזיווג בזמן הגדלות.

ע"ס דאו"ח נקראות ה"ג חג"ת נ"ה ולא נקראות כח"ב תו"מ, מפני שממשיכות אור חסדים לבד. ולכן ירדו כח"ב ממעלתם ונקראים חג"ת, ותו"מ נקראות נו"ה.

בגדלות, שחמישה עלים קשים נעשו לה"ג, הם נבחנים לחמישה שערים, פתוחים לקבל ה"ח דאו"י. ונקראים ישועות. ואז נקראת הנוקבא כוס ישועות או כוס של ברכה, כי בסגולתם נעשית הנוקבא כלי מחזיק הברכה, ה"ח.

מספר הספירות עשר, שעיקרן הן חמש בחינות, או י"ג, כמו י"ג מידות הרחמים. עשר מורה על ספירת זו"ן, שבהן רק אור חסדים. י"ג מורה על המוחין דהארת החכמה, המתקבלת לזו"ן."

עלינו לחשוב מה אנחנו רוצים לקבל מקריאת ספר הזוהר, מזה שאנחנו שומעים על מה מדובר בו ולא לעזוב. כל מילה בזוהר מביאה איזה כוח רוחני שצריך להיכנס בנו, לתקן אותנו, לחבר בינינו ולהביא אותנו למצב שנהיה ראויים לגילוי האור העליון. לא לשכוח שאין אמצעי יותר חזק להתקרבות לבורא מספר הזוהר.

"כוס של ברכה, המורה על המשכת ה"ח לתוך ה"ג שלה, צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר. כלומר, רק במספר עשר, חג"ת נ"ה ולא יותר. כלומר, להוציא ממספר י"ג, כי אין הנוקבא ראויה לקבל חכמה מי"ג, זולת בדרך התלבשות החכמה בחסדים. ולפיכך צריך מקודם להמשיך ברכה, שהם ה"ח ע"י חמש אצבעות דווקא, שהן ה"ג. ואז יכולה לקבל גם מי"ג.

ומשמע, שהכוונה על חמש אצבעות של יד שמאל, שהן ה"ג. כי חמש אצבעות של יד ימין הן ה"ח. ולפיכך צריכים להגביה את הכוס של ברכה בב' ידיים, כלומר גם עם חמש אצבעות של יד שמאל, כדי לרמוז על הכוונה של ה"ג. אמנם אח"ז, בתחילת הברכה, צריכים להשאיר את הכוס על חמש אצבעות של יד ימין בלבד, כי אין לעורר אחיזה לסטרא אחרא (ס"א), היונקת משמאל.

אלקים שלישי, שבמאמר, יהי אור, להאציל גדלות דנוקבא, שהוא ה"ח וי"ג מידות הרחמים, אשר ה"ח הם ה' פעמים (ה"פ) אור שבמאמר: יהי אור, ויהי אור, האור כי טוב, בין האור, לאור יום. וי"ג מידות הרחמים מרומזות בכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי אחד הוא י"ג והוא גם בגי' י"ג."

מאוד מוזר לנו איך הספר כתוב. הוא היה צריך להיות כתוב בצורה מתמטית, פיזית, עם נוסחאות, בצורה מדעית קצרה, לקונית כמו שאנחנו רגילים, אבל הוא כתוב בצורה לא רגילה, לא כמו שאנחנו רגילים. אבל אחר כך תראו שהקשר בין גשמיות לרוחניות דווקא עובר בצורה כזאת, וזה הכי נכון וחלק, זה עוד יהיה לפנינו. לכן הייתי אומר שהם היו חייבים להעביר לנו את המבנה של העולם הרוחני עם ההשגחה, עם ההשפעה, עם כל מה שהעולם הרוחני מפעיל עלינו דווקא בצורה כזאת ובסגנון כתיבה כזה.

"חמשת האורות הללו, הם האור, שברא הקב"ה ביום א', היה אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפּלָגָה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנז אותו מהם. כמ"ש, אלקים יהי אור, הוא האור שנברא ונגנז ונכלל בברית, שנכנס בשושנה: שה"ח נכללו מקודם ביסוד דז"א, ולא באו ישר מבינה, מאלקים, לנוקבא. והברית, יסוד דז"א, שנכנס בשושנה, ונתן אותם אליה.

אלו ה"ח היוצאים על ה"ג, נקראים זרע. ועיקר כוח הדין והגבורות שבמסך, שבכוחם מכה על האור העליון ומחזירו לאחוריו, נמצא רק בעטרת היסוד דז"א, שממשיך אותם ממזל ונַקֵה שבדיקנא. והנוקבא מקבלת ממנו רק הארה וענף.

לפיכך, עיקר הזיווג שעל המסך, המעלה ה"ג, הממשיכות והמלבישות את ה"ח, שהם חמישה אורות, נעשה ביסוד דז"א, והוא הנותן אותם לנוקבא. שאותו זרע, ה"ח וה"ג, נמצא באות ברית ממש, כי באות ברית, שהיא עטרת יסוד דז"א, נמצאת ממשות הגבורות, הממשיכות ה"ח, הנקרא זרע. אבל יסוד הנוקבא מקבל רק צורה של הגבורות שלו. וע"כ נקרא יסוד הנוקבא רק בשם צורת הברית."

שאלה: האם הזוהר הוא בעצם סיפור התורה בשפה אחרת?

זה נכון אבל אנחנו לא מבינים את הקשר, אומנם ספר הזוהר כתוב על התורה, אבל לא ברור, לא מובן לנו מה באמת הקשר בין התורה לבין ספר הזוהר. התורה כתובה גם בצורה כזאת שיש בה סיפורים, כל מיני דברים, כאילו מדברים על העולם הזה, שפת הענפים, לא מובן מה קורה, רק אחר כך כשאנחנו נכנסים פנימה אנחנו מבינים כמה הדברים האלה באמת לא פשוטים ומגיעים אלינו ממש מהעולם העליון.

תלמיד: התורה היא מצד האורות ונראה שהזוהר הוא מצד הכלים, כאילו מדובר עלינו, על פעולות הכלים?

כן, זה נכון.

תלמיד: זאת אומרת זה עוד לפני האר"י, אבל דיברנו על כך שהאר"י עשה את השינוי הזה?

לא, בספר הזוהר כתוב על הכול. האנשים הראשונים האלו ידעו לא פחות מהאר"י, אבל אסור היה להם לגלות או שהם לא ידעו בדיוק באיזו צורה לגלות. זה נקרא "ירידת הדורות", ככול שהדור יותר רחוק מאדם הראשון, מאותו הכלי שנשבר וממנו התחילה כל ההתפתחות הרוחנית של העולם, אז זו ירידת הדורות. הדורות הראשונים היו הרבה יותר מבינים ומרגישים ומכירים את הכוח העליון מהדורות שבאו אחריהם. זה לא כמו במדע הרגיל, בטכנולוגיות ובכל מיני דברים, כאן זה אחרת, ככול שנתקדם בשנים ונתרחק מאותו מקור החיים, מקור היקום, אנחנו פחות ופחות מבינים ויודעים מהם.

לכן בחכמת הקבלה יש חוק, אנחנו לא יכולים להתווכח או למחוק משהו שהיה אצל חכמי הקבלה לפנינו, אנחנו צריכים לקבל ולהשאיר את זה, יבוא זמן שנבין למה הם כתבו כך אפילו שאנחנו לא מבינים, אבל בינתיים אנחנו לא נכנסים איתם לבירורים ולויכוח.

תלמיד: לא מזמן קראנו על ארבע השפות הרוחניות אצל בעל הסולם, וכמו שהבנתי היה כתוב שם שבתורה לא מדובר על משהו ממשי נקודתי אלא כל התורה מדברת ביחד, אבל בלשון הקבלה כבר מדובר בצורה יותר מדויקת על תופעות רוחניות.

כן.

תלמיד: אם לכל התורה אפשר רק להתייחס באופן כולל, אז הזוהר מחלק זאת לפרטים? איך להתייחס?

אני לא יכול להסביר את זה בינתיים. נמשיך לקרוא ואתם תרגישו, תבינו איך זה בנוי. זה לא כמו שאנחנו חושבים, שאפשר לחלק לחלקים, אנחנו מדברים על איזו מציאות כוללת, כללית, שלמה ולכן נתקדם ואתם תראו כמה זה נכנס, בונה בכם, בכל אחד מכם את הכלים החדשים, הבחנות, הבנות, תכונות ואז דרך ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש אבל לא חושים גשמיים, אלא דרך חמישה חושים רוחניים תתחילו יותר ויותר להרגיש על מה הזוהר מדבר. קצת יותר סבלנות.

שאלה: איך לעבוד ולהתייחס להפרעות במחשבות והרצונות בזמן הקריאה?

תנסה קצת יותר להיות קשור למה שאנחנו קוראים, תנסה לעבור עם האצבע על המילים, לומר בקול רם כל מילה ומילה, כמו ילדים שקוראים ספר וכך לאט לאט אנחנו נתקשר יותר ויותר למה שכתוב ואתם תראו שזה באמת לא קשה. הספר, מושך אותנו פנימה.

שאלה: ידוע שהקשר בין הנשמות לעולם לא נעלם, ועוד ידוע שהקשר בין הבורא לנשמה שהוא ברא לעולם לא נעלם ועוד יותר ידוע שהקשר בין הנשמה לבוראה לעולם לא נעלם. השאלה, איך נרגיש ביחד שהכול מדובר על "ואהבת רעך כמוך"?

אנחנו נגיע לזה בזמן הלימוד.

".3 כמו שצורת הברית נזרעה במ"ב (42) זיווגים מהזרע, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית.

ביאור הדברים. שם מ"ב אותיות: הוי"ה פשוטה, הוי"ה במילוי, הוי"ה במילוי דמילוי. שבהן מ"ב אותיות. אותו זרע, הנמצא באות ברית, שהן ה"ח וה"ג, נמשך מהשם מ"ב.

ולכן, כמו שצורת הברית, יסוד הנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מהזרע של אות ברית, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית.

כי ב' בחינות יש בנוקבא:

א. בניין פרצופה, שנבנית ע"י הבינה,

ב. הזדווגותה עם ז"א, הנקראת הזיווג.

וכמו שצורת הברית, יסוד הנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מאותו הזרע, של אות ברית, שהֶבְחן זה הוא בזיווג, הנה כך תקיש לסדר אצילות בניינה של הנוקבא, הנקראת מעשה בראשית, ע"י הבינה, שהייתה ג"כ בשם מ"ב.

ויש ב' מצבים בבניין הנוקבא, קטנות וגדלות. הקטנות נקראת חקיקה, שפירושו, חקיקה לבית קיבול לאורות של זמן הגדלות. כי כל המתקבל לנוקבא בזמן הגדלות, צריכה להכנה ולהכשרה להם מימי הקטנות. הגדלות נקראת בשם מפורש, כי כל הסתום בעת הקטנות מתפרש ונודע בעת הגדלות.

וכך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. הנוקבא נקראת שם. החקוק, הקטנות שלה. המפורש, הגדלות שלה. וגם הם נזרעו ונבנו במ"ב אותיות, כמו מ"ב זיווגים שבזיווג באות ברית. ומ"ב אותיות של מעשה בראשית הן מ"ב האותיות, המובאות מבראשית עד הב' של ובוהו."

כאן מסתיים החלק השני ומתחיל המאמר הבא. ודאי שהמאמרים האלה יוצאים זה מזה מצד אחד, מצד אחר הם כאילו לא כל כך שייכים זה לזה. האמת שגם מספור הקטעים בכל מאמר ומאמר מתחיל במספר אחד.

בנוגע לזוהר, אני לא יודע כמה אני יכול עכשיו לענות לכם, כי הזוהר צריך להיכנס לאט לאט מעצמו. כמו שאנחנו נולדים לעולם הזה ונמצאים סביב בני אדם ומכשירים, וקירות, ואורות וצלילים ומה לא, העולם מלא הבחנות ואנחנו נמצאים בו, איך אנחנו לא משתגעים? זה מפני שהחושים שלנו סתומים, סגורים, מצומצמים. בהתאם לזה אנחנו צריכים להבין שגם הכניסה הכי טבעית לעולם העליון, לעולם הרוחני, היא בצורה כזאת, שאנחנו סתומים, לא מבינים, לא מרגישים, לא רואים, אמנם אנחנו נמצאים בו, בעולם הרוחני, אבל לאט לאט על ידי כך שבכל זאת אנחנו סופגים משהו ממנו, אם כי בלי לדעת איך זה קורה, זה משפיע עלינו ומנקה את כלי הקליטה שלנו, את כל צינורות השפע, ודרכם אנחנו מקבלים שינויים והתאמה לעולם יותר עליון, יותר ויותר.

שאלה: הזוהר כותב פה על כל מיני סוגים שונים של זיווג ובכלל, מה היא דבקות בין הבריאה לבורא?

התחברות בין בני אדם לבורא לפי חוק השתוות הצורה. אמנם הבורא והאדם הפוכים זה מזה, הבורא הוא כולו משפיע וכולו אהבה והאדם הוא כולו מקבל וכולו שנאה, אבל על ידי השפעה מלמעלה, מהבורא, האדם מתחיל לקבל שינוי ומתקרב לבורא לפי התיקון שנעשה בו. כך אנחנו מתקרבים ומתקרבים עד שמתחילים במשהו לגלות את הבורא שמתקרב לקראתנו וכן הלאה.

שאלה: כל מילה של הזוהר היא כוח חיבור. איך נשים יכולות למשוך את המאור המחזיר למוטב?

כמו הגברים. אין שום הבדל.

במאמר השושנה הסגנון שבעל הסולם מעביר לנו הוא קצת שונה

השושנה (מראות הסולם)

.1" השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. יש הרבה מספרים במניין הספירות:

א. מספר עשר, כח"ב חג"ת נהי"ם,

ב. מספר ז', חג"ת נהי"ם,

ג. מספר ו', הנקרא ו' קצוות (ו"ק), חג"ת נה"י,

ד. מספר חמש, ה"ח או ה"ג, חג"ת נו"ה,

ה. מספר י"ג, י"ג מידות הרחמים, או כח"ב חג"ת עליונים וחג"ת תחתונים, ונהי"ם.

ויש להבין: הרי נאמר בספר יצירה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. הרי שאין לגרוע או להוסיף על מספר עשר. אלא יש לדעת, שע"ס כח"ב חג"ת נהי"ם בעיקרן רק חמש ספירות כח"ב תו"מ. אלא שספירת ת"ת כוללת בתוכה ו"ס חג"ת נה"י. לכן יוצא לנו מספר עשר. אמנם כל אלו ששת הפרטים חג"ת נה"י אינם אלא רק התפרטות של ספירה אחת, ת"ת.

ומה שאנו מפרטים רק ת"ת ולא ג' ראשונות (ג"ר), לא לשֶבח ת"ת, אלא מחסרונה כלפי ג"ר. כי התפרטות זו היא התכללות חמש ספירות זו בזו. ויש בכל אחת מהן חמש ספירות. נמצא, שיש חמש ספירות כח"ב תו"מ בכתר, וחמש ספירות כח"ב תו"מ בחכמה, וחמש ספירות כח"ב תו"מ בבינה. וכן צריך להיות חמש ספירות כח"ב תו"מ גם בת"ת.

אמנם מתוך שעיקרו של ת"ת רק אור דחסדים ולא חכמה, והכרח שחמש ספירות הנכללות בו הן רק ה"ח, לפיכך השתנו שמות של חמש ספירות שבו, כי כח"ב ירדו בו לבחינת חג"ת, ותו"מ ירדו בו לבחינת נו"ה. וע"כ חמש ספירות הנכללות בת"ת נקרא רק חג"ת נ"ה. גם התווספה עליהן בחינה הכוללת כל ה"ח, ונקרא יסוד. ע"כ יש בת"ת ו"ס חג"ת נה"י.

ולמה לא מחשבים חמש ספירות, הנכללות בכל אחת מכח"ב, למניין הספירות, ורק הפרטים דת"ת נכנסים במניין הספירות? כי אין התכללות הספירות זו בזו מוסיף על מספר חמש ספירות העיקריות, שתהיינה ראויות לציין אותן במיוחד. משא"כ התכללות חמש ספירות בת"ת, הלוא חמש ספירות נעשו בו לבחינות מחודשות, לה"ח. וע"כ מציינים אותן לחמש בחינות מיוחדות בספירות, ונכנסות במניין הספירות. הרי זה שת"ת נחשב לו"ס חג"ת נה"י, הוא מטעם פחיתותו מג"ר, להיותו רק אור חסדים."

אתם רואים כמה דברים הוא מסביר בדרך, למה תפארת היא לא ג"ר, ולמה אנחנו קוראים אותה כך וכן הלאה, למה היא כוללת שש ספירות. אנחנו שומעים על כל הדברים בדרך ולאט לאט הם נבנים בנו למערכת שלמה שאיתה אחר כך נתחיל כבר לעבוד.

"ובכל המספרים שבמניין הספירות אינו גורע מהמספר עשר, שעיקרה היא רק חמש ספירות. כי ע"ס, הכוונה עם ו"ס המתפרטות בת"ת. וכשאנו אומרים חמש ספירות, הכוונה היא בלי התפרטות הו"ק שבת"ת. ומניין ו"ק, הוא חמש ספירות הנכללות בת"ת, עם הכולל שלו, הנקרא יסוד. ומניין שבע ספירות, כשאנו מחשבים גם למלכות עם ת"ת."

אנחנו יכולים לדבר על כל מיני מספרים, אבל בסופו של דבר הם רק מפרטים לנו ממה התפארת נכללת.

"ובכל המספרים שבמניין הספירות אינו גורע מהמספר עשר, שעיקרה היא רק חמש ספירות. כי ע"ס, הכוונה עם ו"ס המתפרטות בת"ת. וכשאנו אומרים חמש ספירות, הכוונה היא בלי התפרטות הו"ק שבת"ת. ומניין ו"ק, הוא חמש ספירות הנכללות בת"ת, עם הכולל שלו, הנקרא יסוד. ומניין שבע ספירות, כשאנו מחשבים גם למלכות עם ת"ת."

שאלה: האם אני יכול להגיד שהזוהר מתאר את האני הפנימי האמיתי, את העולם האמיתי, את המציאות?

בטוח ש"זוהר" מתאר את העולם האמיתי. אבל ה"אני" כאן כבר מיותר. אנחנו עוד לא שייכים לאותו עולם שהזוהר מתאר.

שאלה: מה זה אומר מעשר ספירות יש חמש?

לא. כתוב בהרבה מקומות, מה זה חמש ומה זה עשר, זה אותו דבר רק יותר מפורט. כמו שאתה יכול להגיד מטר ואתה יכול להגיד מאה סנטימטר זה מטר, ואלף מילימטרים זה מטר וכן הלאה. זאת אומרת, זה רק עניין של מספרים.

שאלה: הזוהר מסביר לאט לאט בצעדים מסוימים, אבל לפעמים מתעוררות הרבה שאלות. האם זה מה שמעורר את החיסרון?

כן. תישארו בינתיים עם השאלות ותקבלו על זה תשובות לאט לאט, בהדרגה.

שאלה: בקטע שקראנו עכשיו מ"מראות הסולם", הוא אומר שהתכללות מתבצעת רק באור חסדים. והעבודה שלנו היא כולה מבוססת על התכללות, ואנחנו צריכים לבצע אותה רק באור חסדים. אתה יכול להגיד על זה כמה מילים?

רק בהשפעה אנחנו יכולים להתקשר זה עם זה. ורק בהשפעה אנחנו יכולים לגדול רוחנית, ולכן כל התיקון תלוי רק בהשפעה.

תלמיד: יש קשר למלכות עם בינה ועם זעיר אנפין. איך זה בעבודה אצלנו?

לא, עוד לא יכולים לברר, זו שאלה לא פשוטה.

.2" נבאר מספר י"ג. מספר זה התחדש ויצא בעולם התיקון בתיקון הפרצוף. כי בכל פרצוף שבאצילות בריאה יצירה עשיה (אבי"ע) יש רק ג' כלים בינה, ז"א, מלכות, וחסרים הכלים של כ"ח (כתר חכמה). והאורות של כ"ח התלבשו בתוך הכלי דבינה. אבל בדרך פרט, יש בכל ספירה ג' כלים אלו. ואפילו בכ"ח, שיש ג' כלים בינה זו"ן בכתר. וכן יש בינה זו"ן בחכמה. וכן יש בינה זו"ן בבינה. באופן, שכלי של כו"ח (כתר וחכמה) חסר בכל הספירות, ובינה וז"א ונוקבא יש בכל הספירות.

ג' כלים, בינה ז"א מלכות, מתחלקים לע"ס. כי בכל אחד מהם יש ג' קווים, ימין, שמאל, אמצע. ג' הקווים שבבינה נעשו לחב"ד, ג' קווים שבז"א נעשו לחג"ת, וג' קווי המלכות נעשו לנה"י, ועם המלכות הכוללת אותם הם ע"ס. ובדרך זה יש בכל פרצוף ע"ס חב"ד חג"ת נהי"ם.

ונודע, שאין בראש דא"א דאצילות, אלא ב' ספירות כו"ח, הנקראות כִּתרא וחכמה סתימאה (חו"ס). והבינה שלו יצאה מראש דא"א ונעשתה לבחינת גוף, ו"ק בחוסר המוחין דראש, שזה עניין, אבא הוציא את אמא לחוץ. ומסיבה זו נחלקה הבינה לג"ר וז' תחתונות (ז"ת).

כי הפגם של חיסרון מוחין דראש אינו פוגע כלל בג"ר דבינה, היות שהיא רק אור חסדים מעצם מהותה בע"ס דאו"י. ובאור הזה אין שום שינוי בין היותו בראש לבין היותו בגוף, כי הוא מאיר תמיד בשווה.

וע"כ גם יציאת הבינה מחוץ לראש, אינה ממעטת אותה מג"ר וממוחין דראש. ולפיכך נבדלו ג"ר דבינה בפני עצמן, ונעשו לפרצופי או"א עילאין, הנחשבים לבחינת ג"ר, אע"פ שעומדים מפה ולמטה דא"א.

אבל ז"ת דבינה, שאינן עצם הבינה, אלא מהתכללות זו"ן בבינה, הן צריכות גם להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. ולכן הן הסובלות מהפגם הזה, של יציאת בינה מראש א"א, כי נעשו בזה למחוסרי חכמה. וע"כ הן נבחנות לבחינת ו"ק וגוף בחיסרון של המוחין דראש. ומסיבת הפגם הזה נבדלו מג"ר דבינה, ונעשו לפרצוף נבדל, הנקרא ישראל סָבָא ותבונה (ישסו"ת).

התבאר, שמיציאת הבינה מראש דא"א, נעשו בה ב' בחינות נבדלות: ג"ר וז"ת. ונמצא משום זה, כי התווספו ג"ס בפרצוף. כי עתה ג' קווים שבג"ר דבינה נחשבו לחב"ד, וג' קווים שבז"ת דבינה נחשבו לחג"ת עליונים. וג' קווים שבז"א נחשבו לחג"ת תחתונים, וג' קווים שבמלכות לנה"י. ועם המלכות הכוללת אותם, הרי הם י"ג ספירות. הרי שיציאת הבינה מהראש, גורמת מספר י"ג ספירות בפרצוף, מפני שנעשו חג"ת כפולים בפרצוף.

אמנם אין זה קביעות, כי ע"י העלאת מיין נוקבין (מ"ן) מהתחתונים, נמשכת הארה מע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מחזירה את הבינה לראש דא"א. ואז יכולות הז"ת דבינה לקבל חכמה מא"א ולהשפיע לבנים, לזו"ן.

ונבחן, שעיקר יציאת הבינה מראש דא"א בתחילה, לא הייתה אלא להשפיע הארת החכמה לזו"ן. כי אם לא הייתה היציאה, לא הייתה שום מציאות להמשיך הארת החכמה לזו"ן. הרי שאלו ג"ס שהתווספו בסיבת יציאת הבינה לחוץ, אינן אלא הכנה והכשרה להמשכת מוחין דחכמה לזו"ן, שהם שבעה ימי בראשית. ולפיכך נבחן מספר י"ג בכל מקום להמשכת חכמה לזו"ן.

והתבאר ההבחן בין חמש ספירות וי"ג ספירות. כי חמש ספירות מורות שיש להם רק ה"ח. אבל י"ג מורה על המשכת הארת החכמה, בכוח ג"ס חג"ת עליונים, שהתווספו מחמת יציאת הבינה לחוץ."

שאלה: מדוע הזוהר חוסם את זרימת השאלות אפילו לנשים?

חוסם?

תלמיד: כן, חוסם.

למה חוסם את זרימת השאלות? אני דווקא שאלתי עכשיו למה נשים לא שואלות? אנחנו פשוט רוצים לעשות את זה בצורה יותר אולי מכוונת שכל השאלות יגיעו למקום אחד ומשם שואלים. שואל נגיד הנציג שלנו, וומן אינטרנט קוראים לו.

תלמיד: אולי היא מתכוונת שלא רואים יותר מדי סימני שאלה במהלך השיעור.

אני לא יודע, לאט לאט זה יסתדר. אנחנו נכנסים, לא מבינים איפה נמצאים, כמו תינוקות, ילדים קטנים אבל זה יסתדר.

שאלה: אם עלינו להתייחס למילים כאל שפה שלא מובנת לנו, כמו תינוקות ששומעים את אמא, אז למה בעצם לשאול שאלות?

תינוקות גם שואלים, צועקים, דורשים. רק צריכים לראות אם אלה שאלות שבכל זאת אנחנו לא מבינים ואנחנו נבין אחר כך, זה בסדר אז נתאפק ונחכה, או שאלות שבאמת יכולים כבר עכשיו לדעת שאנחנו נתקעים בהן. תשאלו, לא נורא, אני סובל.

שאלה: כאשר אנחנו קוראים זוהר באיזו צורה זה משפיע על העולם ועל הקשר בינינו?

מאוד משפיע. אין השפעה על העולם ועל האדם יותר חיובית מקריאת ספר הזוהר, משמיעת ספר הזוהר, אפילו שהוא שומע ולא מבין על מה מדובר, כך הרב"ש היה אומר.

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד את הזוהר אני רגישה הרבה יותר כלפי כל דבר, במהלך שיעור לפעמים מציפות דמעות, למה זה קורה?

השפעת הזוהר, השפעת הספר, מה לעשות. אבל זה בסדר, זה טוב, הנשמה מתנקה.

שאלה: האם אפשר תוך כדי קריאת הזוהר להעביר את האור לחברות שלי בעשירייה שאין להן הזדמנות להקשיב עכשיו?

כן ודאי. כדאי לנו לחשוב עליהן וכביכול כשאנחנו יחד מעבירים להן את ההתרשמות שלנו מהספר.

שאלה: אם אני שמה את שיעור הזוהר בבית האם זה משפיע על הילדים ששומעים תוך כדי שהם משחקים?

כן, אבל לא הייתי עושה את זה בינתיים. אם את רוצה אז תעשי אבל קצת, לא בלחץ ולא להשתיק אותם כדי שישמעו, אלא ברקע שם מהפינה שידבר אלינו.

שאלה: עם לימוד הזוהר יש הרגשה שקיבלנו הזדמנות אדירה, איך לא לפספס, כולנו בני ברוך, את ההזדמנות שניתנה לנו עם ההתחלה של הלימוד?

להמשיך. אנחנו נמשיך בצורה כזאת שזה יצליח.

שאלה: התופעה של חג"ת הכפולים, הוא מאוד מעניינת. וכתוב שהחג"ת העליון זה הכנה למשיכת המוחין לזו"ן. כאילו קודם מגיע הגוף לראש, אז איך הגוף מתלבש?

נכון מאוד. אם לא הייתה נציגות של הגוף בראש אז הראש לא היה יכול גם להמשיך את האור מלמעלה ולהמשיך אותו לגוף. זאת אומרת, תחתון צריך להיות בתוך העליון כדי לחייב את העליון לעבוד בשבילו. ככה זה עובד.

תלמידה: אמרת שהתחתון צריך להיות בעליון כדי למשוך אותו, כאן יוצא הפוך שהעליון יוצר גוף בתוכו בשביל התחתון. אנחנו יכולים לברר את זה עכשיו, אולי כדאי להעמיק?

תחתון חייב להיות בתוך העליון כדי שהעליון יכין בשבילו את האורות וכלים. אנחנו עוד נעבוד על זה לא פעם אחת.

קריין: בשם כל החברים והחברות בכלי העולמי רצינו להגיד לך - לרגל יום הולדתך - המון המון מזל טוב, תודה על מה שאתה עושה.

קריין: אתה לא רוצה, אבל אנחנו רוצים להיות מחוברים אליך לנצח, להיות חברים שלך לנצח.

בסדר גמור. תהיו אתם בריאים ונתחזק ונתקדם יחד. תודה מכל הלב.

(סוף השיעור)

.