שיעור בוקר 31.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז',

עמ' 491, דף תצ"א, אותיות ט'-י'

קריין: בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב'. חלק ז'. עמ' 491, דף תצ"א. אות ט', דברי האר"י.

אות ט'

"והענין כי אלו השבעה מלכים הם בחינת הגבורות שיצאו בעולם תחילה. וכמש"ה בראשית ברא אלקים, ואח"כ שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים, כדי שיוכל העולם להתקיים ולא יחזור לתהו ובהו, כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו, אחרי אומרו בראשית ברא אלהי"ם, שהם השבעה מלכים. וכנגדם שבעה תיבות בפסוק בראשית. ושם הוי"ה הם החסדים, והוא המלך הח' הנקרא הדר, שהוא חסד עילאה, כנזכר באדרא, והוא שם מ"ה, כנודע, כי שם מ"ה בחסדים ושם ב"ן בגבורות. וכולם הם דינין קשין תקיפין, אשר מסיגיהם יצאו הקליפות, וזה ע"י מיתתן ונפילתם בסוד עפר הארץ העליונה. העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה, ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל כי הבריאה תחת המשכן היא מלכות דאצילות, ותמן אזדריקו הנהו נצוצין תקיפין, כמ"ש בפרשת פקודי כנזכר ניצוצין זריק לכל עיבר ובירר פסולת מגו מחשבה כו', הרי כי זריקת אלו הנצוצין למטה בבריאה הוא לברר הפסולת והקליפות, שהיו בכח במחשבה עליונה, ועתה יצאו לפועל. וכמו שהנצוצין דאכתש אומנא בפרזלא, דעכין לאלתר, כן אלו הניצוצות נדעכו ומתו ושבו אל העפר, ואז נתבררו. וכמ"ש בע"ה."

פירוש אור פנימי לאות ט'

"הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים וכו': זה סובב על מ"ש חז"ל, (במ"ר בראשית ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, ע"ש. וכבר דברנו מזה באורך לעיל (דף ר"י או"פ סעיף ד') ונתבאר שם כי ג' פרצופים הראשונים דא"ק לא היה בהם אלא כלי אחד מבחי' המלכות, שהיא מדת הדין, וע"כ לא היה בהם אלא קו אחד. ובכדי שיתקיים העולם כרצונו ית' להטיב לנבראיו, שזה יצוייר רק בבחינת הנהגה של שכר ועונש בסוד עשרה מאמרות, ותיקון ג' קוים חסד, דין, רחמים. וזה נעשה מכח שיתוף של מדת הרחמים בדין, שפירושו ענין השיתוף של ה"ר הנקראת מדת הרחמים, דהיינו בינה, עם ה"ת הנקראת מדת הדין שהיא מלכות. ותחילת השיתוף הזה נעשה בהזווג של ראש הס"ג, לצורך עולם הנקודים, בסוד עלית ה"ת לעינים ויה"ו באח"פ, כמ"ש באורך בחלק ו', שזה הספיק רק לתיקון קוים בג"ר לבד, אבל בז"ת לא היה עוד שם תיקון קוים, וע"כ, נשברו הכלים של הז"ת ונפלו לבי"ע. כמ"ש שם באורך.

ואע"פ שלא הספיק השיתוף דמדת הרחמים בדין שבג"ר לתקן את הז"ת לגמרי, דהיינו גם מבחינת החסדים, עכ"ז הועיל השיתוף שבג"ר דנקודים לתקן את הז"ת מבחינות הגבורות, כי הגם שנשברו הכלים דז"ת, ונפלו לבי"ע, מ"מ ירדו עמהם ניצוצים כדי להחיות הכלים, ותדע שניצוצים אלו פירושם תיקון הגבורות שיהיו מוכנים לקבל החסדים אח"כ בשעה שיתבררו ויעלו משם לאצילות בסוד מ"ן. וזה אמרו "כי אלו השבעה מלכים הם בחינות הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים" דהיינו תיקון הגבורות שיהיו ראוים לבירור ולהעלותם בסוד מ"ן לקבלת החסדים של מ"ה החדש. ואלו הם מרומזים בסו"ה בראשית ברא אלקים, כי שם אלקים יורה על גבורות כנודע.

שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים: היינו הכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים. (בראשית ב' פסוק ד') כי שם הוי"ה רומז על חסדים, שהוא מלך הדר, הנקרא מ"ה החדש, כמ"ש והולך. כי ע"י העלאת מ"ן מבירורי ניצוצין וכלים שבבי"ע אל האצילות, המה גורמים שם זווג עליון ומקבלים הארת החסדים של מ"ה החדש, ואז נגמר השיתוף של מדת הרחמים בדין הנרצה, דהיינו שע"י זה נגמר תיקון הקוין גם בז"ת. וכ"ז יתבאר במקומו בהרחבה בע"ה."

שאלה: מהו שורש הניצוצין?

ניצוצין הם כביכול אור חוזר. הם נולדים מהתנגשות, כמו שאנחנו רואים.

שאלה: הוא כותב פה על ג' קווים, חסד, דין ורחמים. האם חסד זה קו ימין ורחמים זה קו אמצעי?

כן.

תלמיד: שני המושגים האלה גם בעברית וגם בתרגום נשמעים מאוד דומים. מה ההבדל בין חסד לרחמים?

חסד מדבר יותר על טיב, ורחמים על פעולה.

תלמיד: למה קוראים לזה שיתוף מידת הדין במידת הרחמים ולא שיתוף מידת הדין במידת החסד?

שיתוף מידת הדין במידת הרחמים ולא דין בחסד, מפני שהרחמים הם כבר ביחס לתחתון.

תלמיד: לא הבנתי את התשובה, מה זה רחמים ביחס לתחתון?

רחמים זה יותר מכוון כלפי התחתונים.

תלמיד: וחסד?

וחסד זו תכונתו עצמו.

תלמיד: כלומר רחמים זה איך תכונת החסד מתבטאת כלפי התחתון.

כן.

שאלה: מה ההסבר לזה שהניצוצין שיורדים זה תיקון הגבורות שיהיו מוכנים לקבל חסדים אחר כך בשעה שיתבררו ויעלו משם לאצילות בסוד מ"ן. אם הגבורות יתבררו ויעלו לאצילות בסוד מ"ן , אז הם יקבלו תיקון, למה היה צריך ניצוצין להכין אותם לזה?

העיקר הוא הניצוצין.

תלמיד: האם התיקון קורה עכשיו כשהניצוצין ירדו למטה, או שהוא יקרה אחר כך כשהם יעלו לעולם האצילות?

כשהם יעלו לעולם האצילות.

תלמיד: אז מה עושים הניצוצין עכשיו, איזו הכנה הם עושים?

כשהם נופלים למטה הם מקבלים יותר עביות, הם ממש נכנסים לתוך הכלים השבורים.

תלמיד: הניצוצין נופלים עם הכלים השבורים.

כן.

תלמיד: האם הם מוסיפים להם עביות?

לא, אבל כשהם עולים אחר כך למעלה, אז יש בהם גם מהאור שברח מהם וגם מהכלים השבורים.

תלמיד: כשהם יעלו אחר כך לעולם האצילות הם יקבלו אור בעולם האצילות.

כן.

תלמיד: הניצוצין שנופלים עם הכלים השבורים, מה מטרתם? מה הם עושים?

הניצוצין מעוררים את הכלים.

תלמיד: האם הם מעוררים אותם עכשיו או שמעוררים אותם לעלות לעולם האצילות אחר כך?

לעלות לא, אבל הם מעוררים אותם כבר עכשיו.

תלמיד: אז למה הוא כותב שהם כבו כשהם נפלו? הוא נותן את הדוגמה של הנפח שמכה בקורנס והניצוצין כשהם עפים הם כבים.

כן.

תלמיד: אם הם כבים, אז איך הם פועלים?

כשהם נופלים למטה הם בכל זאת משאירים את הרשימות שלהם בכלים שכבו על ידם.

תלמיד: מה הכלים מרגישים?

הכלים מרגישים עד כמה הם פעלו על הניצוצין.

תלמיד: אם אפשר לדבר בצורה רגשית, האם הם זוכרים את המצב המתוקן או את המצב הרצוי?

כל פעולה עושה רושם, ולכן מה שהם עשו על הניצוצין נשאר בהם.

תלמיד: האם זה מעלה בהם משיכה לעלות למעלה לתיקון אחר כך?

נגיד. כן.

שאלה: הוא מסביר שה"ת עלתה לנקבי עיניים וזה הספיק לתיקון קווים בג"ר. ובז"ת הערך המוסף, זה כשיש שבירה, אז הגבורות נפלו עם הניצוצין למטה. איך התיקון הזה שיקרה עכשיו עם הניצוצין שנפלו יזכה את הז"ת גם בחסדים? אני מבין שבגלל שהגבורות נפלו עם הניצוצין למטה, אז יש בזה ערך שהז"ת יוכל להשיג אחר כך חסדים. הוא כותב שבג"ר יש תיקון קווים, יש גם חסדים וגם גבורות מתוקנים כבר, בזה שה"ת עלתה.

כן. אבל בז"ת עוד לא.

תלמיד: בז"ת עוד לא, אבל היא כן קשורה לגבורות שנופלות איתה.

אתה שואל מה התועלת?

תלמיד: יש פה שיתוף מידת הדין ברחמים שנוצר. בג"ר זה הצליח, ובז"ת מה שהצליח לתועלת הנברא זה שהגבורות נפלו איתה.

כן.

תלמיד: מה התיקון פה בהעלאת הגבורות שאז יזכה הז"ת גם לחסדים, לתיקון?

בז"ת זה יכול להיות רק אחרי השבירה.

תלמיד: למה הגבורות שמיתקנות הן אלה שבסופו של דבר יגרמו לזה שלז"ת יהיו גם חסדים מתוקנים ולא החסדים צריכים תיקון?

החסדים לא צריכים תיקון כי הם לא התקלקלו. החסדים רק יורדים קומה.

שאלה: הז"ת נשברו, אלו הרצונות הגדולים, הכבדים, ואין להם מסך, הם נפלו. הוא כותב שיש ניצוצין, וניצוצין הם כן חלקים מהמסך. זאת אומרת, יש שם יכולת לתיקון, שנפלו יחד עם הכלים השבורים שאין להם יכולת לתיקון. מה הם הניצוצין האלה? מה זו יכולת התיקון הזו? מה זה המסך הזה, מאיפה הוא בא?

מתוך זה שהם היו בקדושה כביכול.

תלמיד: כלומר אלו מסכים שיש לכלים הכבדים, אבל במצב הקודם הם לא היו מספיקים, אלא הייתה להם קצת כוונה, וזה הניצוצין.

כן.

תלמיד: ואחר כך הם יעשו לאט לאט תיקון והם משתמשים בניצוצין האלה.

כן.

אות י'

"וכמ"ש באדרת נשא דף קל"א ב', דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו. ואין הפירוש דיש מהם קצת מלכים שנתבסמו וקצתם שלא נתבסמו, אמנם הכונה, דמנהון ממש, מחלק המלכים עצמם, מכל חלק וחלק של כל אחד מהם, נתברר קצתו ונתבסם, וחלק מהם מכל אחד ואחד שבהם לא אתבסם, ונשאר למטה, כמ"ש בע"ה."

פירוש אור פנימי לאות י'

"דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו וכו' וחלק מכל אחד ואחד שבהם לא אתבסם ונשאר למטה: כנ"ל שהוא פרצוף אדם א', שיש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו, דהיינו נגד כל ה"פ דזו"ן דאצילות. ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין, אלא עתידים להתברר ע"י העלאת מ"ן מעבודת הצדיקים במשך השיתא אלפי שני דעולם התיקון.

ותדע ששירים אלו דפרצופין הנ"ל דאצילות, שנשארו בלתי מבוררים, הם סוד כל שכר הטוב המזומן לצדיקים מכח בריאת העולם בעשרה מאמרות, דהיינו העשרה כלים דאצילות מבחינת שיתוף הרחמים בדין, כנ"ל. שעי"ז נתהוה הנהגת שכר ועונש בעולם. והוא מכח ב' המצבים דזו"ן: קטנות וגדלות. אשר עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב הקטנות, והנהגה של דין מתגלה בעולם. וכן לכל יחיד ויחיד בבחינת נשמתו עצמו.

אמנם צריך שתבין כאן שאין העדר ברוחני, ומכ"ש אצילות שאיהו וגרמוהי וחיוהי חד בהון, וענין המוחין דגדלות וקטנות העוברים ושבים בז"א דאצילות מפאת המעשים של התחתונים, אין הפירוש שבשעת ביאת מוחין דקטנות נעדרים והולכים להם ח"ו המוחין דגדלות הקודמים, אלא רק הוספה יש כאן, כי המוחין דגדלות הקודמים שנמשכו ע"י עבודת הצדיקים נשארים כן לנצחיות בלי שום שינוי כל שהוא ע"י מעשים רעים של הרשעים אלא שהרשעים גרמו שנעשו בחינת מוחין חדשים של קטנות ודין, הנוספים על מוחין הקודמים, אמנם הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. באופן ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון."

שאלה: בהתחלה הוא כותב "ששירים אלו דפרצופין הנ"ל דאצילות, שנשארו בלתי מבוררים, הם סוד כל שכר הטוב המזומן לצדיקים מכח בריאת העולם" וכו'. מה הכוונה?

הכוונה היא שמי שעושה תיקון ונקרא צדיק, אז הם מקבלים את הכלים האלה ובהם כבר מקבלים את האורות.

תלמיד: אבל בשיריים האלה הכול נמצא. מה זה אומר שהכול נמצא דווקא בשיריים האלה?

כי אלו רצונות לקבל גדולים.

תלמיד: בדרך כלל בעולם שלנו שיריים זה מה שנשאר.

לא, כאן אלו שיריים מפני שלא יכלו לתקן. לכן הדורות האחרונים הם "עקבתא דמשיחא", שדווקא הדורות האחרונים הם הזוכים.

תלמיד: הוא מתאר פה תהליך הצטברות, ששום דבר לא הולך לאיבוד.

נכון.

תלמיד: הוא כותב שיש את המוחין דגדלות שמצטברים, וכל פעם שיש מוחין דקטנות אז זו כאילו שכבה שמכסה עליהם, האם זה כך?

הכלים הגרועים הם מיתקנים בסוף, ולכן הם בעצם גורמים ל"עקבתא דמשיחא".

תלמיד: ומה זה אומר "באופן ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות"?

שכל הכלים האלה מצטברים זה על זה, ומעלים אותם קרוב לגמר התיקון.

תלמיד: ומה זה ההווה שנמשך מחיצוניות?

פשוט מגיע זמן של תיקון הכלים האלה.

תלמיד: האם הווה זה עכשיו, כמו שאנחנו מבינים את המילה הווה?

לא, זה לא כתוב עליך.

תלמיד: כשהוא כותב "והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון", אז החיצוניות שמגולה לנו בעולם הזה, האם זה הזמן שלנו עכשיו, זה זמן פיזי?

לא, למה אתה קורא לזה הזמן שלנו? למה לפני 300 שנה או אחרי 500 שנה מאיתנו לא יוכלו לקרוא את זה ולהגיד גם על זמנם?

תלמיד: אני שואל למה הם התכוונו במילה הווה. כשהוא כותב "מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות". האם במילה הווה הוא מתכוון לאיך שאנחנו מבינים את המילה הווה, עכשיו?

מה ההבדל בינך לבין מישהו שיחיה בעוד 300 שנה, הוא גם יגיד, "ההווה שייך למה שאני חי עכשיו".

תלמיד: אני שואל איך להבין את הדברים. הוא מתאר שיש כאן תהליך הצטברותי וכל פעם איזו שכבה מתגלה.

כן.

תלמיד: השכבה שמתגלה בהווה, עכשיו נגיד קורה משהו, שהיא באה מהחיצוניות, מה זה?

אני לא יכול להסביר, אנחנו לא יכולים להסביר דברים שנמצאים למעלה מהזמן. מתקרבים לזה, יכולים לגעת קצת בזה, אבל בעצם עוד לא נכנסים לזה.

שאלה: כשאנחנו קוראים את התע"ס יש כמו שני רבדים, מצד אחד הוא מתאר פעולות, ומהצד האחר מאחורי הפעולות מסתתרת כוונה שמניעה את כל הפעולות. כשאנחנו קוראים, על מה הכי נכון להתמקד, האם בפעולות או בכוונה שמאחוריהן?

גם וגם, אני לא יכול להגיד. אם תתמקד רק בפעולות, אז תצא לך איזו פיזיקה.

תלמיד: נכון.

אם תתמקד בכוונות, אז ייצא לך משהו דמיוני. אלא השילוב בין שניהם ואיך זה נגרם על ידי עבודת התחתונים, זה מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו.

תלמיד: איך הכי נכון להכיל את שני הדברים האלה?

על ידי העבודה שלנו. אם אנחנו מגיעים למצב שהדברים האלה מתגלים, אז הם מגלים את כול הזמנים בבת אחת.

שאלה: הוא כותב שהשיטה של קבלת האור בשלושת הפרצופים הראשונים הייתה בצורה מסוימת, ואחרי זה יש צורה שנייה, שהגורם שמאפשר את הצורה השנייה הוא שיתוף מידת הרחמים בדין.

כשהמלכות שלו עולה לבינה.

תלמיד: בדוגמה של אדם שבא עם כסף, מאה שקל לצורך העניין, יש לו את המסך, אז הוא מקבל לפי הכוח שיש לו. מה קורה בשיטה השנייה, האם אין לו כסף בכלל? עם מה הוא משלם?

תסביר את המצב.

תלמיד: אני רוצה לבוא ולקבל בעל מנת להשפיע, אבל אין לי מסך, ואומרים שיש שיתוף מידת הרחמים בדין, עם מה אני בא לשלם?

יש לך צ'ק בנקאי לחודש הבא. זה לא בסדר?

שאלה: הוא כותב "שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום". מה זה אומר שאינו משמש לנו כלום?

עלינו הוא לא פועל בפועל.

תלמיד: זה לא שהוא לא פועל בכלל.

זה לא שהוא לא קיים, אלא הוא פועל אבל לא עלינו.

תלמיד: מה זאת אומרת לא עלינו, אנחנו לא מרגישים את זה?

ודאי שלא מרגישים. הוא פועל דרך כל מיני מערכות סביבתיות בוא נגיד.

תלמיד: זה כל מה שהיה, והוא עכשיו פועל ברקע.

כן, אבל הוא הפועל באמת, רק לא עלינו בצורה ישירה.

שאלה: הצ'ק הבנקאי, האדם לא יודע שיש לו אותו, אלא בעל המסעדה יודע שיש לו אותו.

כן.

תלמיד: הוא צריך לבוא לבעל המסעדה ולהגיד לו "יש לי צ'ק אצלך ואני רוצה לאכול".

על סמך מה?

תלמיד: זו בדיוק השאלה?

תחשוב.

תלמיד: אני יכול להגיד רק מה שהמקובלים כותבים.

מה?

תלמיד: שגמר התיקון מוכן ומזומן לנו.

וכל החשבונות יכסו.

תלמיד: שהבורא יעזור.

בעזרת ה'.

שאלה: הוא כותב שברא את העולם קודם במידת הדין, ואז ראה שלא מתקיים ושיתף דין ברחמים. למה הוא לא ברא בדין ואז שיתף ברחמים? הוא כביכול כותב שהבורא ניסה משהו.

וראה שהעולם לא יכול כך להתקיים.

תלמיד: ואז עשה שינוי.

כן.

תלמיד: אני מבין שהכלי יכול לטעות, לעבור שבירה, אבל איך יכול להיות שהבורא מראש לא יודע שזה לא יעבוד, אלא הוא צריך לנסות ואז לראות שזה לא עובד ורק אז לשנות?

כן, כך כתוב.

תלמיד: למה זה בצורה כזאת? זה מוזר.

אלא מה אתה חושב?

תלמיד: אם צריך קודם דין ואחר כך רחמים, אז זה צריך להיות ברור שאלו השלבים, אבל הוא כותב שהוא לא יודע מראש. על מה זה מצביע? מה זה שהבורא לא יודע מראש מה יהיה?

כן, זה בצורה כזאת נאיבית. הוא ראה שהעולם לא יכול להתקיים כך, ולכן ברא את שיטת הרחמים ושיתף במידת הדין. הבריאה הייתה צריכה לתוספת רחמים, אחרת היא לא הייתה יכולה להתקיים, זאת אומרת להגיע לתיקון הנרצה.

תלמיד: איך יכול להיות שהבורא, הכוח שבמחשבה אחת ברא את הכול, עושה טעות, מנסה משהו שלא עובד?

ככה זה.

תלמיד: אני מבין שהכלי טועה, אני לא מבין איך הבורא טועה.

קשה לנו עדיין למצוא מילים. זו הנקודה שעליה מתעכבים כולם. עוד כמה זמן, מהנקודה הזאת לא נברח, היא תמיד תהיה לפנינו.

שאלה: מה נשבר, האם הכלי או המסך? אנחנו אומרים שהמסך נשבר.

המסך זה הכלי.

תלמיד: הרי המסך הוא כוח של השפעה, והכלי הוא שמרגיש את האור שנכנס ויש לו תענוג, אז למה המסך הוא הכלי?

כי מרגע שיש צמצום א', אז הכלי בנוי רק על ידי המסך.

תלמיד: אבל אם אנחנו מבדילים בין מסך לכלי, אז הכלי הוא הרגשת האור עצמו, ההתרשמות מהאור.

הרגשת החיסרון, התענוגים, הכול שייך לכלי, כן.

תלמיד: גם הקבלה שלו, כי אנחנו מדברים על מה שנכנס באור פנימי.

כן.

תלמיד: אם נשבר המסך, אז האם הניצוצין הם מהמסך או מהכלי?

הניצוצין הם מהמסך, אבל המסך הוא הכלי.

תלמיד: קשה להבין. הניצוצין שמשאירים רשימות, האם הרשימות הן הרגשה של התענוג שהיה?

כן, הרושם.

תלמיד: האם גם ההרגשה של ההשפעה לבורא נמצאת בתוך הניצוצין, ברשימות האלה?

אם מזה יש להם הנאה, אז כן.

תלמיד: האם יש מקום לומר שהניצוצין הם גם מהג"ר וגם מהז"ת של הפרצוף, או שיש חלוקה בניצוצין לחלק כזה וכזה?

לא. לא ראיתי.

שאלה: הוא כותב פה "ב' המצבים דזו"ן: קטנות וגדלות. אשר עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב הקטנות". ובסוף הוא כותב, "וכן לכל יחיד ויחיד בבחינת נשמתו עצמו". מה זאת אומרת?

כך גם האדם פועל, והתוצאות הן בקטנות ובגדלות. מכל הפעולות, מכל הרשימות שיש בתוך האדם, אם הוא פועל כך או כך, אז זה לקטנות וזה לגדלות, כך לטובה וכך לרעה.

תלמיד: האם זה תלוי באדם יחיד?

כן.

שאלה: רציתי לשאול, וגם לקחת את ההרגשה של הכנס והשיעורים שאנחנו נמצאים בהם. מהי התכללות פנימית של אדם?

עד כמה הוא יודע להשתפר על ידי מגע עם אנשים אחרים. אני לא רוצה להגיד זרים.

תלמיד: בכנס, בהכנה לשיעור איתך, היה זמן חברתי. לא ידענו מה זה בדיוק זמן חברתי, אבל בפועל כשהעשיריות הכינו את השיעור, אז עם כל ההכנה הפנימית הרגשנו את הרוחניות שבכנס הזה. אני רוצה להגיד תודה לחברים על זה שהזמן החברתי הוא בעצם הפך את הכנס מכנס פנימי לכנס פנימי ורוחני.

תודה.

שאלה: אנחנו בשיעור ובמהלך היום יודעים שכל העבודה שלנו היא בעשירייה והכוונה שלנו צריכה להיות להשפיע לבורא, אנחנו משתדלים בעבודה הזאת, ואין צורה אחרת שיכולה להשפיע על המציאות. לעומת זאת אנחנו חיים במציאות מאוד כבדה הייתי אומר, כשחברים ובנים שלנו נמצאים בסכנת חיים. איך לקשור בין השניים?

כמו שהם פועלים בצורה שלהם, אנחנו צריכים לפעול בצורה שלנו, בצורה פנימית, ולראות ממש בכל העיניים בכמה אנחנו מוסיפים ומצטרפים למאבק שלהם.

תלמיד: קראנו אתמול, ורב"ש ובעל הסולם כותבים הרבה, על שלושה סוגי היראות, על שיחיו בניו וכן הלאה. איך מיראה כזאת שהיא מאוד על הבשר אפשר לתאר במשהו את היראה הנכונה?

להשתדל, ובכל אחד ואחד זה צריך להתבהר.

(סוף השיעור)