שיעור בוקר 06.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתוך שלא לשמה באים לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

זו העבודה שיש לפנינו, להגיע ממצב בהמי למצב שנקרא "לא לשמה", שזו גם מדרגה גדולה לעומת כל באי עולם שבכלל לא מבינים איפה הם נמצאים ובשביל מה חיים, אלא כפי שגופם דוחף אותם לחיות, לעבור את החיים, כך הם עוברים, עד שמגיעים למצב שנקרא "לא לשמה". "לא לשמה" זאת תקופה, תקופה חשובה מאוד. כתוב בהרבה מקומות שככל שאנחנו מברכים, חושבים על "לשמה" שזה דבר גדול, "לא לשמה" זה באמת מצב עוד יותר גדול ממה שאנחנו חושבים על "לשמה", וכך אנחנו מתקדמים.

לכן צריכים לשים לב עד כמה אנחנו מכבדים את מצב ה"לא לשמה". אומנם עדיין לא מגלים את הבורא ממש, לא מגלים קשר עמו, השפעה הדדית "אני לדודי ודודי לי", אבל בכל זאת הקשר הזה כבר נמצא, רק לא "פנים בפנים" אלא "פנים באחוריים".

בעל הסולם ורב"ש מפרשים בהרבה מקומות ש"דומה דודי לצבי". כמו שהצבי מחזיר פניו לאחוריו מתי שהוא בורח, כך גם אנחנו מרגישים את עצמנו ב"לא לשמה". לפעמים המצבים נראים לנו שהם קרובים לבורא, לפעמים לא, וכך בכל מיני יחסים כאלו מהבורא אלינו, אנחנו מתחילים יותר ויותר להרגיש את היחסים המשתנים שלו, והם בונים בנו דווקא שינויים גדולים שאחר כך עוד מתפתחים בתוכנו.

כך הבורא מלמד אותנו להיות בקשר עמו בכל מיני מצבים, פעולות, וכך אנחנו מתקרבים אליו. אומנם הוא בורח אבל לפעמים הוא פונה אלינו וכך מזמין אותנו להמשיך אחריו, ושוב ושוב, עד שאנחנו מתחילים ללמוד מכל הפעולות שלו עלינו, מן בניית יחס נכון, קבוע. כי ברוחניות אין דבר שלא משתנה, הרוחניות משתנה בכל רגע ורגע, אם משהו לא משתנה זו לא רוחניות, זו גשמיות. אלא הרוחניות היא תמיד בשינוי היחסים בינינו לבורא, ואנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לעקוב אחריו ולהגיב על כל השינויים שאנחנו מקבלים ממנו, וכך "מתוך שלא לשמה באים לשמה".

גם "לא לשמה" זה דבר גדול, כמו שאמרתי, ואנחנו צריכים לדעת איך משתמשים בו, איך מנצלים אותו, ואחר כך נכנסים ל"לשמה". זו בעצם ההקדמה אפשר להגיד.

קריין: "מתוך שלא לשמה באים לשמה", קטע מספר 5, כותב רב"ש.

"מטרתו בהשלא לשמה הוא בכדי להגיע לשמה. והוא תמיד בודק את עצמו, אם יש לו כבר איזו פסיעה בתוך העבודה שלו, שכבר התקרב מעל לבחינת לשמה. וכשהוא רואה, שהוא עוד לא זז כמלא נימא, אז הוא מצטער על זה, ועושה את עצמו, כאילו עוד לא התחיל כלל בעבודת ה'. כי המודד שלו בתורה ומצות הוא, כמה שהיה בידו לכוון לשם שמים. ומשום זה, כשהוא רואה, שאפילו דבר קטן הוא לא יכול לכוון לשמה, אז ההרגשה שלו היא כאילו עוד לא עשה שום מעשה בעבודת ה'. ומחזיק את עצמו, כאילו הוא כלי ריק שלא יצלח לכלום.

ואז הוא מתחיל לחשוב, מה יהיה התכלית שלו. הימים עוברים והוא לא יכול לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל חשקו. ועוד יותר גרוע מזה, שבכל יום, במקום שהוא היה צריך להסתכל על דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו הם "מה בכך", הוא מסתכל עליהם, כאילו הם "הר גבוה". ורואה תמיד מחסום גדול לפניו, שלא יכול להתגבר עליו.

ועל מצבים כאלו אמר אאמו"ר זצ"ל, שדוקא במצבים האלו, הנקראים "מצבים של אחוריים", האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן להאדם לראות, אחרת זה יחשב לו בחינת פנים. "

(הרב"ש. מאמר 39 "שמע קולנו" 1985)

שאלה: בסוף הקטע הזה רב"ש תיאר שדווקא במצבים האלה האדם מתקדם. אבל מה ההתקדמות, זה נראה שהוא מתקדם אחורה?

יכול להיות שהוא מרגיש שהוא הולך אחורה אבל זו התקדמות. אם אני נמצא באיזו עבודה ורואה עד כמה העבודה הזו עדיין לא בשלמות וצריך עוד ועוד תוספות למיניהן לעבודה הזאת, ואני לא מרוצה מהעבודה עצמה, אבל מצד שני אני מרוצה מזה שאני מבין שהיא לא בשלמות ויש לי עוד מה להוסיף, אז יוצא שאני מתקדם.

אנחנו לא כל כך מעריכים את העבודה ב"לא לשמה", כי אנחנו חושבים שהעיקר זה להתחיל להרגיש את הבורא, להיות עמו בשותפות ויחד לעשות משהו, שאני אדע מה אני עושה, שאני ארגיש מה אני עושה, אבל זה לא בדיוק כך.

גם כשאדם מגיע ל"לשמה", הוא מוכן לעבוד ודאי ללא שום הרגשה, ללא שום הבנה וללא שום ידיעה, אלא רק שתהיה לו איזו הבנה פנימית שהוא מתקדם בכל הפעולות שלו לקראת הבורא. לא אותה הבנה, הרגשה והשגה כפי שקודם חשב עוד כשהיה לפני "לא לשמה", או אפילו ב"לא לשמה", אלא הוא מוכן לעבוד בכל התנאים. הוא רוצה רק דביקות בבורא בצורה שאפילו לא ידע ולא ירגיש, רק שיהיה לו רק דבר אחד, שמה שהוא עושה ימצא חן בעיני הבורא.

שאלה: נאמר בקטע שקראנו "הימים עוברים והוא לא יכול לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל חשקו".

כן, זה מה שהוא מגלה במצב שנמצא ב"לא לשמה".

תלמיד: אז מה יהיה?

אז מה יהיה? זה מה שמקדם אותו. אתה חושב שכשאדם מגיע ל"לשמה" ונכנס ל"לשמה", כבר אין לו חסרונות, ואין לו שום מצבים שהוא כביכול נכשל בהם? אלא צריכים להבין שבלי שינויי המצבים אנחנו נמצאים נטולי הרגשה. ולכן כדאי לנו לספוג את כל המצבים שאנחנו עוברים ולראות עד כמה הם כולם בונים בנו קשר, גם בינינו וגם עם הבורא.

אני לא יכול להיכנס עם הבורא לקשר כל כך צמוד, אבל עם החברים אני יכול לראות שהקשר בינינו משתנה מרגע לרגע. על ידי הקשרים השונים בינינו אנחנו כל פעם בונים פרצופים פרטיים שלנו, ואחר כך מתחילים לגלות בהם את נוכחות הבורא.

שאלה: אמרת ואנחנו גם יודעים שברוחניות יש כל הזמן שינויים, אבל מצד שני אנחנו צריכים לבנות יחס קבוע לבורא. מהו אותו יחס קבוע?

שעל פני כל השינויים אני משתוקק רק אליו, אני רוצה לקבל אותו בצורה כמו שהוא רוצה להתגלות אלי, אני רוצה לקבל אותו בכל צורה שהיא, רק שמצידי אני אפגוש אותו באהבה, בפתיחת לב, ולזה אני מצפה.

תלמיד: אמרת בתחילת דבריך, שאני צריך להיות כל הזמן ערני לתנועות של הבורא, למצבים, ולהגיב על כל מצב ומצב. איך זה מתחבר עם כך שאני צריך לתת לבורא יחס קבוע?

לא, זה לא יחס, זאת גישה, שיש לי עסק עם הכוח העליון, אחד יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, ועל פני כל הרגשות שאני מרגיש, שמעלים אותי וזורקים אותי מלמעלה ועוד ועוד בכל מיני אופנים, על פני זה אני רוצה לסדר את עצמי כך שאין כאן אלא רק כוח אחד טוב ומיטיב, שבסך הכול מראה לי תנאים, תרגילים כדי שבכל המצבים שאני עובר, אהיה קשור לטוב ומיטיב.

שאלה: מה אפשר ללמוד מהשינויים בין החברים בעשירייה ואיך זה מקדם אותנו?

כדי ללמוד מהשינויים שבעשירייה, אני צריך ללמוד מה עלי לעשות כדי לראות אותם כל הזמן בצורה מתקדמת, טובה, יפה, מתחברת ומתגבשת יותר ויותר. זה בעצם היחס שאני צריך לבנות, ולא חשוב לי מה בדיוק אני מרגיש מהבורא, כי זה אני מרגיש, בתכונות שלי, אלא אני צריך לתאר למעלה מזה שהפער בין התכונות שלי שאני מרגיש בהן את יחס הבורא ובין טוב ומיטיב, זה מה שעומד לפני כדי שאני אסגור את הפערים האלה.

תלמיד: אז הרגש שלי לא משנה?

אתה עובד עם הרגש.

תלמיד: אבל אני רוצה ללמוד מהחברים, מהשינויים שהם עוברים.

אבל אתה לא רואה חברים, אתה רואה איך שאתה רואה את החברים, ולכן אין כאן שום בעיה. אתה נמצא מול קבוצה שנמצאת כלפיך בכל התיקונים, ומה שאתה צריך זה לסדר את עצמך שתהיה דבוק אליהם. תנסה לעבוד בזה במשך זמן יחסית ממושך ותראה עד כמה זה עוזר לך, עד כמה זה נותן לך כל פעם מציאות של עבודה, אתה כל הזמן תהיה בבירור. כתוב על זה.

שאלה: הרב"ש כותב ש"המודד שלו בתורה ומצוות הוא", האם הוא מצליח לכוון לשם שמים, ואז הא מגלה שהוא לא מצליח לכוון ודווקא נהיה עוד יותר ריק ועוד יותר הולך אחורה.

זאת הרגישות שהבורא מעלה בו למצבים הפרטיים שלו, כדי שיסגור את עצמו עם החברים, ואחר כך עם הבורא בצורה הכי גבוהה, הכי עדינה שאפשר להיות.

תלמיד: אז מה גדול במצב ה"לא לשמה", אם אתה רואה שאתה רק הולך אחורה?

מצב הלא לשמה נותן לך את הרגשת הסטייה שיש בינך לבין הבורא, ואתה יכול כל הזמן לתקן את עצמך, לקרב את עצמך עוד יותר ועוד יותר, וזה דבר גדול כי אתה כל הזמן נמצא בתיקונים.

תלמיד: אבל איך במצב של סטייה אתה מצליח במשהו לעשות פעולה שהיא לשם שמים?

אתה מתקרב, אתה משתדל כל הזמן לתאר לעצמך שאתה נמצא בכוח טוב ומיטיב, שאין עוד מלבדו ושהוא מזמין אותך להתקרב אליו לפי השתוות הצורה, השתוות התכונות, הפעולות, המחשבות, הרצונות, וכך לאט לאט אתה מתקדם, "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: בתהליך הזה של לנסות לכוון שזה יהיה למען הבורא, נוצרת ריקנות לכלי, כשאתה רואה שאתה לא יכול. מה התפקיד של זה, מה המטרה של לעשות כזאת מציאות?

שהכלי גדל לפי הרגש שלו, לפי העוצמה שלו, לפי הנפח אם אפשר כך להגיד, ואז יוצא שבזה אנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו בכל זאת רוכשים עוד ועוד הבחנות ממנו, ומרגישים איך אנחנו לעומתו.

תלמיד: אבל אם הכלי נשאר ריק אז במה בדיוק הוא גדל?

בזה שמיום ליום אנחנו מרגישים שהיום כמו אתמול, המרחק בינינו שוב התגלה, ואז אנחנו צריכים להצדיק ולתקן את זה.

תלמיד: אם המדד להתקרבות הוא האם הצלחתי לכוון לשם שמים, והאדם רואה שהוא לא הצליח לכוון, אז מה פה המדד, שהוא לא מכוון בסוף? כי רב"ש כותב שהמדד שלו הוא שהוא מצליח לכוון.

אם אתה מצליח לכוון לשם שמים זה נקרא שאתה נמצא בהשפעה גמורה, כמו הבורא. אז אם אתה כבר מרגיש כך ורואה שבינתיים, לעת עתה אין לך בזה שום ספק, זה נקרא שאתה נמצא בדבקות כרגע.

תלמיד: אבל כשהאדם מנסה לכוון והוא רואה שהוא לא מצליח לכוון, אז מה המדד שלו שהוא עושה פסיעות קדימה אם הוא לא מצליח לכוון לשם שמים?

אבל ביני לביני הוא עושה מאמצים, הוא עושה פעולות, הוא מתחבר יותר לקבוצה כי אין לו ברירה, אחרת הוא לגמרי ייפול ולא ימצא את עצמו, ולכן יוצא שהוא כן מתקדם.

שאלה: מה זה מצב של אחוריים?

אחוריים זה כשאדם לא מרגיש שהוא נמצא בהתקדמות חיובית.

תלמיד: ואיך מתקדמים במצב של אחוריים?

מבינים, מרגישים, נזכרים במה שכתוב על זה, שזה "דומה דודי לצבי", שאפילו כשרואים אחוריים והבורא כביכול מתרחק, בורח מקשר עם האדם, זה רק נראה לאדם, והוא בהחלט בכל זאת מתקדם. כמו צבי שבורח ומחזיר פניו לאחוריו וכך מושך כביכול את מי שרץ אחריו, מזמין אותו אחריו, מפנה את הראש שלו אחורנית, מסתכל על מי שרץ אחריו ובורח, כך גם אנחנו צריכים להבין שזה הבורא שמראה לנו את האחוריים שלו, שכביכול לא רוצה להראות את עצמו, לגלות את עצמו, אבל בבריחה הזאת אנחנו לומדים את אותן ההבחנות החשובות שאנחנו צריכים לתקן כדי באמת להתקרב אליו, ולכן בגילוי האחוריים שלו אנחנו זוכים אחר כך לפנים.

תלמיד: אז כשמרגישים שהבורא בורח מאיתנו, או אין לנו שום אחיזה בכלום, האם זה הגילוי שלו, בזה אנחנו נאחזים?

בינתיים אנחנו צריכים לצייר לעצמנו את הצורה הזאת, ואתה תראה עד כמה לאט לאט אתה מאתר שאתה נמצא בצורה הזאת, בקשר הזה עם הבורא, וזו המציאות.

תלמיד: אמרת קודם שאם אנחנו רוצים להידבק בבורא בכל מצב, צריכים לדעת רק דבר אחד, שמוצאים חן בעיני הבורא. מה זה למצוא חן בעיני הבורא, איך אני יודע שאני מוצא חן בעיני הבורא?

למצוא חן בעיני הבורא אני יכול בכל רגע ורגע, כשאני אומר שאין עוד מלבדו, ולכן כל מצב שאני נמצא בו, עם התכונות שלי, עם כל מיני תנאים שיש לי, כל זה בא ממנו. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים בקשר עימו, רק לא בצורה גלויה אלא בצורה נסתרת. ולמה בצורה נסתרת? כדי שהאדם יתרגל לזה שהוא לא מקבל מהבורא בעצם כלום, שהוא לא ממלא את הכלים דקבלה שלו, אלא הוא יכול גם באחוריים להיות דבוק בבורא.

תלמיד: האם אדם מתקדם במצב של אחוריים גם בעל כורחו?

ודאי שכן.

תלמיד: גם אם הוא לא קושר את הכול לבורא?

אלה זמנים שונים. יש זמנים לכאן, זמנים לכאן, אבל בכל זאת מה שלא יהיה, הקשר באחוריים הוא קשר מאוד חשוב. לאדם שעדיין לא זכה לקשרים "פנים בפנים", הקשר דרך אחוריים בשבילו הוא באמת הצלה, לימוד, ניסיון, כך הוא מתרגל להיות קשור עם הבורא.

שאלה: יש מצבים שלפעמים אני מדבר לא יפה לחבר בעשירייה, איך אפשר לתקן את זה? איך להתייחס להפרעה הזאת?

אלה דברים מאוד פרטיים ולכן מתחלקים להרבה הבחנות. להשתדל להראות לו שזה קרה לך לא בגללו אלא בגלל תנאים חיצוניים אחרים. אבל כדאי בכל זאת לטשטש את זה ולהביא אותם היחסים למצב המתוקן.

תלמיד: אם אני רוצה לשפר את זה, אני מרגיש שלא עשיתי ככה נחת רוח לבורא, אז האם הדרך להתמודד עם זה היא בתפילה?

כן, בתפילה.

שאלה: אין לנו כלים למדוד את ההתקדמות שלנו במצבים של לא לשמה. אנחנו יושבים ומבררים מול מקובל את כל החסרונות, אם זו כן התקדמות או לא התקדמות, אבל עדיין לא ניתן לבדוק את תהליך ההתקדמות. איך אנחנו יכולים לבדוק, האם לפי מידת המסירות והנאמנות של התלמיד בדרך?

דרך חיבור לקבוצה.

שאלה: אנחנו אומרים הרבה פעמים שהבורא הוא חוק, הוא קבוע, "אני הויה לא שניתי", ומי שמרגיש אותו בכל מיני צורות זה הנברא.

גם אצלנו כשאנחנו לומדים או נמצאים בשיעור יש איזו השתוקקות באמת להיות בהשפעה, בדבקות, לממש כבר את מה שאנחנו קוראים ולומדים ויש איזו הרגשה בלב שזה אמת, ויחד עם זה מתעורר פחד גדול, דחייה, התנגדות, וחשש שזה ינתק אותך, שזה ימחק אותך לגמרי. ואלו שני דברים שתמיד הולכים יחד, ואדם עומד מול עצמו עם שני הדברים שיש בתוכו ולא מסוגל לזוז.

נכון שאנחנו פועלים עכשיו חזק מאוד בעשירייה ואתה יודע שבמצב הזה את הפתרון והתשובות תקבל מהם, אבל גם לא ברור במצב הזה מה אתה באמת רוצה. זה מרגיש כמו פנים ואחוריים של הנטייה שלנו לרוחניות. נראה שעובר הרבה זמן ותמיד השאלות האלה רק נהיות יותר קשות ונוקבות, ולא מורגשת בזה איזו התקדמות, אין השלמה טוטאלית. מה עושים? מה צריך לקבל מהעשירייה?

אני רואה את המטרה שצריכה להתגלות בחיבור השלם בינינו, וחוץ מזה כלום. כל התכונות, הטעמים שיש בהשגת המטרה מתגלים בקשר בינינו ולזה אני צריך להשתוקק. אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: זה מרגיש כמו אמת, אבל מרגיש כמו אמת שאתה לא נמצא בה.

על זה אני לא יכול להגיד כלום. זה כמו שמזמינים אותך לאיזו משפחה ואתה בא לשם יום יום לסעודה ולא טועם בסעודה הזאת שום דבר טוב, אלא הכול תפל, ואתה מחפש ומחפש טעמים ואתה לא יכול לגלות שום דבר. אז מה עושים? אין מה לעשות, רק לצפות שיבוא הטעם.

שאלה: מה עם תורה ומצוות שאנחנו צריכים לעשות לשם שמיים? ביחס למה אני בודק עצמי אם אני עושה את זה לשם שמיים או לשם עצמי?

להגיע מאהבת הבריות לאהבת הבורא, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם גילוי פנים לא מבטל את העבודה מעל הדעת?

זה לא מבטל את העבודה למעלה מהדעת, כי יש לך תמיד עוד ללכת וללכת. ואת העבודה למעלה מהדעת אתה לא יכול לבטל על ידי פעולות רוחניות, זה לא כמו בגשמיות. דווקא בפעולות רוחניות ככל שאתה מתקדם, כך יש לך יותר ויותר להוסיף בלמעלה מהדעת, כי זה האמצעי היחידי להתקדם, לגדול.

שאלה: לפני חודשיים אם הייתי מסתכל על הקשר עם העשירייה, אז הייתי מחפש גמר תיקון, איך הבורא מתגלה בקשר בינינו. עכשיו עם כל ההכבדות שבאות פתאום המחשבות הן איך לא לברוח מהעשירייה, איך אפשר להיות דבוק בה אפילו מעט. איך לעבוד מכאן?

אתה נכנסת לעבודה יותר פרטית, יותר פרטנית ולכן זה כך.

תלמיד: אבל מה לעשות? אין יכולת לזוז.

זה יעבור, זה זמני. אתה עוד לא רואה איפה אתה יכול באמת להתקדם, באיזה הבחנות. זה עובר.

תלמיד: פשוט לחכות?

לא לחכות, לעשות.

תלמיד: מה לעשות?

להתקדם לחיבור בין החברים עד שתגלו את תכונת הבורא.

תלמיד: כרגע נראה ששום דבר שאני מנסה אין לו נטייה לחיבור.

תמשיך לחפש, כמו שאתה מחפש פטריות ביער, אולי זה צריך להיות כאן, אולי שם, וכן הלאה.

שאלה: איך אדם יכול לשמר את עצמו כל הזמן במצב שהוא רוצה להגיע ללשמה?

על ידי דביקות בחברים.

תלמיד: זאת אומרת, בחברים תמיד המטרה להגיע ללשמה ואני פשוט צריך להידבק בהם?

כן.

שאלה: כשאדם נמצא בלא לשמה, איך הוא יכול לדעת שהכול מגיע מהבורא כדי שהוא יוכל לעשות מאמצים במצב הזה?

זאת באמת שאלה. אבל הוא בכל זאת מקבל ידיעה שגם היצר הרע שלו מתעורר מהבורא. תמשיך ותראה שזה כך. כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין".

שאלה: אמרת עכשיו שאפשר להחזיק בלשמה דרך דבקות בחברים. דבקות בחברים זה לשמה?

לא, דבקות בחברים זה אמצעי, לשמה זה שאנחנו משיגים מצב של דבקות בבורא.

תלמיד: איך דרך הדבקות בחברים מגיעים למצב של מציאת חן בעיני ה'?

בכך שמשתוקקים לזה וחושבים על זה, נמצאים בנטייה לזה, כרגיל. לא דורשים מאיתנו להיות בהבחנות מעל הטבע שלנו, לא, מתוך שלא לשמה באים לשמה.

תלמיד: בכל זאת בחיבור בין החברים, מתי מתגלה התכונה של למען ה'?

זו כבר המדרגה הבאה, מדרגה הרבה יותר גבוהה, שבה בחיבור בינינו, בין החברים מתגלה חיבור לבורא. זו כבר באמת עלייה משמעותית מהעולם התחתון לעולם העליון. נקווה שנגלה ונרגיש את זה.

תלמיד: דיבור בין החברים, זה מה שיש ביכולתנו לעבוד עליו בכל יום, בכל פגישה, לשמה זה המעמד שלנו, המטרה שלנו?

לא, לשמה כמו שכתוב, זו מתנה מלמעלה, כשנותנים לך תכונה שנקראת "לשמה" ואז אתה מתחיל להרגיש את העולם העליון.

שאלה: מה עלינו ללמוד כאשר נראה לנו שהבורא בורח מאיתנו?

אנחנו צריכים ללמוד איך לקבל אותו אפילו כשנדמה לנו שהוא בורח, כי זה שקר, הוא לא בורח, אלא מלמד אותנו בצורה כזאת, במשחק כזה, כל הזמן להשתוקק לקשר עימו.

תלמיד: כשאדם מרגיש שהוא לא יכול להגיע למצב של לשמה בזמן שהוא נמצא במצב של לא לשמה, האם זה אומר שההתקדמות שלו נעצרה או שגם זה מצב של התקדמות?

זה מצב של התקדמות.

שאלה: האם בלא לשמה אנחנו במצב של להשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת אנחנו לפני המצב של לקבל על מנת להשפיע?

במשהו אפשר להגיד כך, אבל זה לא ההבדל, אנחנו עוד נלמד.

שאלה: רב"ש אומר לנו במאמר שכשאנחנו מרגישים רע ואנחנו לא מרגישים שום התקדמות, שם נוצר הכלי, אז איך אנחנו מתחברים לבורא ממש ברגעים האלה של חושך מוחלט ושאנחנו מרגישים את הריחוק לכאורה?

דרך זה שאנחנו מתחברים בינינו בקבוצה, ואז יוצא שככל שהחושך יותר גדול, יש לנו הזדמנות להתחבר עוד יותר בינינו וכך להשיג את הבורא, "כיתרון אור מתוך החשך"¹.

שאלה: האם במצב של לא לשמה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו לומדים לנהל את הרצון לקבל שלנו?

אנחנו עושים את זה בעזרת המאור המחזיר למוטב.

שאלה: האם יכול להיות מצב שאנחנו מסתכלים על החברים והחברות ורואים את מסירות הנפש שלהם ואת ההתמדה, יכול להיות שאנחנו רואים שהם כבר בלשמה למרות שהם לא רואים?

כן, אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה, אז נדע.

שאלה: האם הגישה הנכונה היא להיות בהודיה על האפשרות לעבוד בלא לשמה כדי לא לפגום בכבוד הבורא או שאנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק ללשמה וזהו?

כל הזמן להשתוקק ללשמה.

שאלה: בכל יום אנחנו חושבים על המטרה והייעוד שלנו, וכאן כתוב שעוברים הימים והוא לא יכול לצאת ממצבו שבו הוא נמצא. "שבכל יום, במקום שהוא היה צריך להסתכל על דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו הם "מה בכך", הוא מסתכל עליהם, כאילו הם "הר גבוה". מה זה הדברים שמפריעים בעבודה?

האגו שלנו כך נראה לנו ומצייר לנו כל מיני כאלה הרים גבוהים ומפחידים, זה רק האגו שלנו כך מצייר.

קריין: האם הקשר עם הבורא הופך את האדם להיות כבורא, דומה לבורא?

צריכים לברר מה זה נקרא להיות דומה לבורא.

שאלה: אמרת שלשמה היא מתנה מלמעלה וזה ניתן לנו בלי בקשתנו, אבל אנחנו צריכים לבקש לשמה. אז מה אני צריך לעשות, לבקש לשמה בשביל החברים?

כן, כך כתוב, שלשמה זו מתנה מלמעלה. ומתנה לא מבקשים, אלא נותנים ומי שקיבל, הוא מביא את היחס שלו על זה, את התודה שלו. אנחנו נתקרב לזה ואז נתחיל להבין את הדברים האלה, בינתיים אין לנו לא בשכל ולא ברגש את היחסים האלה.

שאלה: לשמה ומחסום זה אותו דבר?

אני לא רוצה להיכנס לכל זה, רק לבלבל אתכם.

שאלה: אולי אפשר לקרוא עוד פעם את הקטע הזה של הרב"ש והרב יסביר מה רב"ש אומר?

בבקשה.

קריין: קטע מס' 5. כותב רב"ש.

"מטרתו בהשלא לשמה הוא בכדי להגיע לשמה. והוא תמיד בודק את עצמו, אם יש לו כבר איזו פסיעה בתוך העבודה שלו, שכבר התקרב מעל לבחינת לשמה. וכשהוא רואה, שהוא עוד לא זז כמלא נימא, אז הוא מצטער על זה, ועושה את עצמו, כאילו עוד לא התחיל כלל בעבודת ה'. כי המודד שלו בתורה ומצות הוא, כמה שהיה בידו לכוון לשם שמים. ומשום זה, כשהוא רואה, שאפילו דבר קטן הוא לא יכול לכוון לשמה, אז ההרגשה שלו היא כאילו עוד לא עשה שום מעשה בעבודת ה'. ומחזיק את עצמו, כאילו הוא כלי ריק שלא יצלח לכלום. 

ואז הוא מתחיל לחשוב, מה יהיה התכלית שלו. הימים עוברים והוא לא יכול לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל חשקו. ועוד יותר גרוע מזה, שבכל יום, במקום שהוא היה צריך להסתכל על דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו הם "מה בכך", הוא מסתכל עליהם, כאילו הם "הר גבוה". ורואה תמיד מחסום גדול לפניו, שלא יכול להתגבר עליו. 

ועל מצבים כאלו אמר אאמו"ר זצ"ל, שדוקא במצבים האלו, הנקראים "מצבים של אחוריים", האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן להאדם לראות, אחרת זה יחשב לו בחינת פנים." 

(הרב"ש. מאמר 39 "שמע קולנו" 1985)

שאלה: זה נשמע שבעצם האדם צריך בצורה הכרתית לעבוד על לחזק את החיסרון שלו לבורא ולראות את עצמו שהוא כלום וכאילו לחזק את השתוקקות שלו.

כן.

שאלה: הוא אומר - במקום שהיה צריך לראות שהמפריעים הם "מה בכך", הוא רואה שהם "הר גבוה".

כן.

שאלה: אומרים שגם בשביל הרשעים זה כמו חוט של עכביש ואצל צדיקים - עבותות עגלה. מה האדם שהולך בדרך מרוויח מזה או רואה התקדמות?

הוא רואה כמה התכונות שלו הן כנגדו.

תלמיד: האם הוא מקבל הבחנות שעל זה הוא לא יוכל להתגבר?

ודאי. וזה יותר ויותר מחייב אותו להתקשר לבורא.

שאלה: אני ספרתי בקטע חמש פעמים את המילה "כאילו" וזה אומר שאם אני מצליח לצייר "כאילו" את כל חמש הפעמים זאת נחשבת יגיעה?

אני לא יודע. אתה אומר לי שחמש פעמים ואז זו יגיעה, ופחות מזה זו לא יגיעה. אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את החשבון הזה.

שאלה: מה אתה מצפה מאיתנו כרגע שנעשה בזמן השיעורים? יש לי הרגשה שאנחנו שואלים שאלות כבר לפחות שעה ואני לא שומע תשובות אלא אנחנו כל הזמן קוראים את הקטע שוב ושוב. מה אנחנו צריכים לעשות במצב הזה שאנחנו נמצאים בו כרגע מבחינת הלימוד?

שאתם תרגישו באיזה מצב אתם נמצאים.

תלמיד: מה זה אומר שתרגישו באיזה מצב אנחנו נמצאים?

כמה זה כלפי הבורא, כמה כלפי הרצון שלכם, כמה זה כלפי החברים? שאתם תרגישו איפה אתם נמצאים. תתייצבו נכון כלפי כל ההבחנות האלו.

תלמיד: אז חוץ מלהפציץ אותך בכל מיני שאלות שאתה בסופו של דבר לא עונה עליהן, מה נכון לנו לעשות בתוך השיעור?

בתוך השיעור צריכים להשתדל להבין, להתפלל להבין מה רצה רב"ש ובעל הסולם בקטעים האלו. אין לנו יותר. ודרך איזו הבנה שיש לנו אחיזה במשהו, אז אנחנו רוצים להידבק לאותו המחבר.

תלמיד: איך מתוך הקריאה אני נדבק יותר במחבר ועוזב את השאלות שלי, אלא פשוט נדבק במחבר באמת?

אתה רוצה, קודם כל, להבין אותו, להרגיש אותו, להיות נמצא בו, להתקיים בו. ואחרי שאתה מגיע לאיזה קשר יותר פנימי מאשר השטחי, אז אתה מנסה לאחוז בו יותר ויותר.

שאלה: לפי הקטע שאנחנו קראנו האדם מתייגע ומתאמץ ומתאמץ, ובכל זאת הוא לא מצליח להגיע. אפשר להגיד "מיואש מכוחותיו", הוא לא מגיע למצב של פנים. האם זה בגלל שכדי לא להכניס את זה לרצון לקבל שלו, כי הוא עוד לא מוכן לקבל את זה מעל לדעת?

אדם מרגיש שהוא לא מתקדם. גם ההרגשה שלו, וגם התפיסה שלו, ההבנה, קביעת המצב, הכול מגיע לו מהבורא. זאת אומרת, אין בזה ספק. ואז הוא בכל זאת רוצה לאחוז בזה, ואומר שאחיזה כזאת אפילו בבורא שאין לו כלום מזה, זה יותר טוב מהכול.

"טוב לי מותי מחיי". אם בדבקות בבורא אני מסוגל להשיג אז אני מרגיש חוסר, ריקנות, אי הצלחה וכן הלאה. בכל זאת יותר טוב מאשר אם אני ארגיש שאני מלא וחי במצבים אגואיסטיים מלאים איזה מילוי שקרי.

תלמיד: כשאני מסתכל על זה, שומע שהאדם משקיע את כל הכוחות שלו ובכל זאת הוא מתקדם, אבל הוא עדיין לא בגילוי פנים.

אז מה?

תלמיד: האם נעשה שהוא לא בגילוי פנים, כדי שלא ייקח את זה לרצון לקבל? עוד לא תיקן את עצמו.

כן.

שאלה: איך להתקדם בעבודה אם אין לנו אחיזה, לא בבורא, לא בחיבור עם חברים, לא במטרה והדרך לא ברורה?

במה שנותן לנו הכוח העליון - להרגיש בזה אנחנו נאחוז בו, ונשאל ונרחיב את נקודת המגע.

שאלה: איך אפשר בשלא לשמה לקבוע שהאדם לא מתקדם אם זה לא המצב המתוקן?

כי אנחנו לא יודעים, אז איך אנחנו קובעים? מה אני יכול לקבוע אם אני במצב שאי אפשר לקבוע ממנו כלום.

תלמיד: איך אפשר לקבוע שהאדם לא מתקדם מתוך המצב הזה?

אז הוא לא יכול לקבוע. הגישה שלו לא נכונה. אתה פשוט צריך להמשיך לפי מה שאתה קורא.

שאלה: איך לדעת בכל עת מה הבורא רוצה ממני בהחלטות יום יומיות כדי להחליט את ההחלטות יחד אתו?

ללמוד את המאמרים כמה שאפשר. יותר ויותר לחזור עליהם וכך נבין על מה הוא מדבר.

קריין: קטע הראשון כותב בעל הסולם באגרת מ"ג.

"וכבר אמרתי, גם הזכרתי לכם התורה שאמרתי בחג השבועות בטרם נסיעתי מכם, על הפסוק, "ברח דודי ודמה לך לצבי" "מה צבי זה כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו" וכו'. אשר באין תחבולה להמציא הפנים, מטכסים המצאה זו, אשר מביאים הפנים באחוריים, וזה שכתוב: "כך הקב"ה בשעה וכו', מחזיר פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים ואי היכולת לקבל פני הקדושה, נמצאים מתרבים ועולים ניצוצי ההשתוקקות במידה יתרה, עד שהאחוריים הם (בעל הסולם, אגרת מ"ג)

קריין: קטע של רב"ש.

"כתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ע"ז) "על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. כך הקב"ה, בשעה שהוא מסתלק חס ושלום מישראל, מחזיר פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחורים. כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם".

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)

שאלה: כתוב שהגעגועים וההשתוקקות הם הפנים עצמם, תוכל להסביר?

כך אנחנו בונים מהאחוריים את הפנים, כי ההשתוקקות מתווספת לאותה הרגשת החושך והיא מביאה את תמונת הנגטיב, את החושך לפוזיטיב, לאור. אבל זה יותר מסובך, אנחנו עוד נדבר על איך זה הופך מחושך לאור, מר למתוק, כמו שהוא אומר. איך אנחנו מחליפים את התכונות שלנו ומגיעים להתאמה לבורא, מתחילים להרגיש כמוהו, זה לא פשוט.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו צריכים להעריך את התהליך של הלא לשמה, איך אנחנו יכולים לראות במצבים של העליות והירידות את האמצעי לעשות נחת רוח לבורא?

להעריך להיות בלא לשמה זה משהו אחר - אנחנו מוכנים להיות בכל מצב ומצב אם בסופו של דבר הוא מקדם אותנו לאמת, יש לזה הרבה הסברים, זה דבר ראשון. דבר שני, כמו שכתוב, ככל שהאדם משתוקק ללשמה, הוא צריך לדעת שלא לשמה הרבה יותר גבוה ממה שהוא מתאר את הלשמה לעצמו. זאת אומרת, אנחנו עוד לא מבינים עד כמה ההבחנות האלו עמוקות והכול לפנינו.

תלמיד: האם אפשר לומר שהלא לשמה ולשמה הם שני צדדים של מטבע ובכל שלב אני רואה שהביטול שלי לא היה מספיק?

כן, ודאי שזה גם כך.

שאלה: בסוף הקטע כתוב, שהאדם הראשון לא יכול היה לראות את המצב כפי שהוא כי אז זה יהיה בחינת פנים. אני רואה שקבוצת בני ברוך פתח תקווה שעליהם אנחנו מסתכלים נמצאים במצב הזה והבורא מראה לכל הכלי העולמי את בחינת האחוריים של הפנים. האם אפשר להשתמש במצב הזה להתקפה בצורה של תמיכה אחד בשני כךש אנחנו צריכים להעביר את החברים מעל לתהום הזאת ושתפילת רבים תהיה הדבר הכי חשוב? כי כרגע ברור לנו שזה מצב קשה.

אם אנחנו מחוברים, מתחברים, מתקרבים, אז אנחנו בונים בינינו קשר שהוא כמו גשר לעבור מעליו על פני כל התהום, מה שלא יהיה, זה מה שאנחנו צריכים לדעת מראש. אז מה שחשוב לנו זה לא להסתכל למטה, אם יש שם תהום והוא מפחיד אותנו, אלא לדעת שאם אנחנו מתחברים אנחנו עפים בכל העולמות ואין שום דבר שאנחנו צריכים לפחד ממנו, אבל זה רק בתנאי שאנחנו מחזיקים זה בזה.

שאלה: כשהאדם מבין שהוא נמצא במצב לא לשמה זה הולדת הכלי שבו אפשר לקבל את האור או שזה עוד לפני בניית הכלי?

זה כבר תחילת היוצרות הכלי.

שאלה: האם אפשר להגיד שהרצון מלביש את ההרגשה?

כן.

שאלה:. למה רע להיות בהסתרת פנים?

זה לא רע. אנחנו תמיד צריכים לראות פנים, אחוריים, רק בצורת המימוש, כמה זה מקדם אותנו.

שאלה: המצב שבו אפילו מכשול קטן נראה גדול, מצד אחוריים, יש את המאמץ שעשינו לפני זה ויש הרגשה שלא השגנו שום דבר, שאין לנו כלום ויש בושה, שנאה כלפי זה שאנחנו לא מסוגלים להתגבר אפילו על גבעה קטנה, האם זה המצב של התקדמות או שצריך להיזהר מהמצב הזה? איך לעבוד עם זה?

אנחנו תמיד מתקדמים, רק נראה לנו כך או נראה לנו אחרת, זה לא חשוב, אבל אנחנו תמיד מתקדמים לגמר התיקון, אבל בכל זאת חשוב לנו מאוד לתת לזה כמה שאפשר יגיעה ומאמץ שלנו.

שאלה: לא לשמה ולשמה אלה מצבים או המודעות שלי למצבים?

אלה המצבים פנימיים שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכין את המעבר בעשירייה ולעודד את הרגשת הביטחון בקרב החברים כך, שהחברים לא יהיו כל הזמן תחת המכבש הזה?

תנו דוגמה אחד לאחר כמה אפשר להתעלות ולחיות למעלה מזה, להתקיים ממש בעננים.

שאלה: איך אנחנו יכולים יותר להעריך את אותו המצב שאנחנו נמצאים בהתנגדות - ללכת לשיעור לא בצורה אוטומטית אלא בשמחה?

קודם כל לבוא לשיעור, לא משנה מה ולהיות ככל האפשר בהרגשת האושר תוך כדי.

תלמיד: חלק מהחברים מצליחים לעשות זאת באופן אוטומטי וזוקפים זאת לזכותם.

כל אחד בשלו, אני לא מסתכל על אף אחד, רק על עצמי.

שאלה: מה התפקיד של הערבות בינינו למעבר ללשמה?

בלי ערבות אנחנו לא יכולים להשיג את מצב הלשמה, כי אין לנו כלי. ערבות זה בניית הכלי, והמצב שאנחנו מקבלים בתוך הערבות, בתוך הכלי נקרא "לשמה".

תלמיד: האם הערבות מתחילה בלא לשמה?

אי אפשר להגיד שזה ערבות, אבל בדרך לזה.

( סוף השיעור )

:

---

1. וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך (קהלת ב’, י”ג)↩