שיעור בוקר 07.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 61, דף סא,

הסתכלות פנימית, פרק ג', אותיות כ"ז – כ"ט,

פרק ה', אות נ"א – נ"ה

קריין:" תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', בעמ' 61, דף סא, "הסתכלות פנימית", פרק ג', אות כ"ז.

1. אות כ"ז

מלכות דכתר, ירדה ונעשתה לבחינת חומר

בספירת החכמה.

"ועתה נבאר את ב' ההבחנות, שיש להבחין בכל בחינה מד' הבחינות. והנה השורש של המדרגה, שה"ס הבחן של השראת אור א"ס עליה, נקרא כתר של אותה המדרגה. ונודע שבאור העליון, אין שם רק בחינת הרצון להשפיע ולהיטיב לזולתו, דהיינו לכל המציאות שישנה בעולמות שברא, אמנם אין בו ח"ו מן "הרצון לקבל" ולא כלום. כמ"ש זה היטב, באורך, בהסת"פ בחלק הראשון ע"ש. והנה המלכות דכתר, היא הסבה לבחי"א, שהרי מה שהוא רצון בעליון, נעשה חיוב והכרח אצל התחתון ממנו. וע"כ הרצון להיטיב ולהשפיע, שהוא מלכות דכתר, נעשה לבחינת "רצון לקבל", אצל בחי"א שנק' חכמה. ונבחן בזה, שהמלכות דכתר עצמה, ירדה ונתלבשה ונעשתה, רצון לקבל של בחי"א, דהיינו לחומר שלו ממש: כי הרצון שבבחי"א הוא החומר שבבחינה הזאת, והאור העליון שנקרא "חיה", מתלבש בחומר הזה. וע"כ נבחן, שמלכות דכתר נעשתה לחומר הספירה שנק' חכמה. וזו היא ההבחנה הראשונה, שיש להבחין בחומר שבבחי"א."

בעל הסולם רוצה להגיד לנו שאור שיוצא מאין סוף ומשפיע על הרצון לקבל שהתהווה בו, שזה בחינת כתר, עביות דשורש, מתחיל לעבוד על העביות דשורש, ואז הוא פותח את הרצון לקבל הזה עד שהרצון לקבל מתחיל לגדול ולגדול, והופך להיות בחינה א', חכמה. ואחר כך מבחינה א' לבחינה ב', וכן הלאה.

לכן "מלכות דכתר," הוא אומר, כתר הוא כולו משפיע, אין שם עדיין שום דבר לרצון לקבל, גם הרצון שם עדיין לא מרגיש ולא מתעורר מתוכו רצון, אז "מלכות דכתר ירדה ונעשתה לבחינת חומר בספירת החכמה." זאת אומרת, אחרי שיוצאת בחינת כתר ברצון לקבל עם האור, ובכתר הרצון לקבל פועל רק כרצון להשפיע, אז הרצון להשפיע הזה הופך, מוליד את בחינת החכמה, ספירת החכמה. זה מה שבעל הסולם רוצה להגיד לנו באות כ"ז.

שאלה: האם תוכל להגיד מה זה בעבודה שלנו?

אין לנו עבודה כזאת. איפה יש לך דבר כזה? אתה שואל על דברים שבכלל לא ראית ולא הרגשת ולא נפגשת עם זה. איך אתה יכול להגיד "בעבודה שלנו"? אין לנו בזה שום עבודה. איך אתה יכול לשאול?

תלמיד: פשוט אתה אומר לעתים קרובות שמלכות זה אני וט' ראשונות זה החברים שלי, שאני צריך להתחבר איתם.

אנחנו לא שייכים לדרגת כתר. כתר הוא כולו משפיע, זה מה שמגיע לנו מאור אין סוף. הוא מסביר לנו עכשיו איך זה בכלל מתגלה, איך מתגלות ההבחנות האלה ברוחניות, בעולם הרוחני, במצב הרוחני שכולו בהשפעה ולא בעולם שלנו בקבוצה.

תלמיד: האם נוכל להגיע להבנת המושגים האלה בקבוצה?

כן, אבל לא בצורה כזאת שזה מתגלה לנו מהכתר. אנחנו מגיעים מהמלכות, אנחנו מעלים את האור חוזר, אנחנו מגיעים לכל הדרגות הקודמות עד שמגיעים לכתר, ואז אנחנו משיגים מה שקורה לנו בדרגת הכתר. רק בצורה כזאת.

בעל הסולם רוצה להסביר לנו איך מתהווה רצון לקבל מהאור, שהיה קודם רק האור העליון, רצון הבורא, והבורא הוא משפיע ורוצה מתוך ההשפעה שלו, מתוך האהבה שלו שייצא הנברא. ואז איך מהאור שלו מתחיל לצאת נברא, רצון לקבל.

קריין: אות כ"ח.

2. אות כ"ח

אחר גילוי אור החכמה, יצא הכלי דחכמה עצמה.

"ההבחנה הב' היא, אחר שנתפשט האור העליון, שנקרא חיה, בתוך המלכות דכתר, שהיא חומר החכמה האמור, כי אז קיבלה המלכות דכתר, את בחינת החומר האמיתי של בחי"א, כלומר, כי הגם, שהמלכות דכתר, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נעשה בחינת רצון לקבל, וחומר ראשון של בחי"א, כאמור. אמנם זה הספיק רק לבחינת שורש לבחי"א, דהיינו, כדי שהרצון לקבל הזה, ימשיך את האור העליון לתוכו, שאפשר לכנותו, כמו חומר ראשון לספירת החכמה, להיותו עוד בבחינת מאציל וכתר, ואימתי יוצא מבחינת מאציל וכתר, לבחינת נאצל וחכמה, הנק' בחי"א, זהו, רק אחר שהרצון לקבל האמור, המשיך לתוכו את אור "החיה" המיוחס אליו, ואז יצא מכלל מאציל, ונקרא נאצל או חכמה והבן זה היטב, ולא תחטיא את המטרה. והרי נתבארו לך, ב' ההבחנות בחומר הכלי, שנק' חכמה: הא', מכונה מלכות דעליון, והיינו בטרם שמשכה האור שלה. והב', מכונה כלי חכמה עצמה, דהיינו מלכות דחכמה, כי הכלי נק' תמיד בשם מלכות."

בעל הסולם רוצה להסביר לנו כאן איך יוצא האור, מתפשט מהבורא, מבחינת שורש, ואיך באור הזה מתהווה רצון לקבל דרגה אחר דרגה, יותר ויותר שונה מהאור. שהרצון נעשה יותר ויותר גס, יותר גדול, ועל ידי האור שפועל עליו, כך הם יוצרים ביניהם התקשרות, האור יותר – הרצון יותר, הרצון יותר – האור יותר. וכך בצורה הדדית הם משתלשלים מדרגה לדרגה, כתר חכמה בינה וכן הלאה.

קריין: אות כ"ט.

3. אות כ"ט

מלכות דחכמה נעשתה לחומר הא' לבינה. ועם

יציאת אורה, יצא הכלי דבינה עצמה.

"וכן תשכיל ג"כ בחומר של בחי"ב הנקראת בינה, שהסבה שלה, הוא הרצון הכלול בבחי"א, שנקרא חכמה, דהיינו רק מלכות דחכמה, כי הרצון שבמדרגה נקרא תמיד, כלי או מלכות של המדרגה כנ"ל. ומלכות דחכמה הזו, נתלבשה ונעשתה חומר ראשון בספירת הבינה כדי שתמשיך את האור המיוחס לה. וזוהי ההבחנה הא', שבחומר בחי"ב הנקראת בינה. ואח"כ, אחר שהמשיכה את האור המיוחס לה, שנקרא נשמה, אז יצא החומר שלה, מבחינת מלכות דחכמה שהיא בחי"א, וקבל צורת עצמו, דהיינו בחי"ב ממש שנקראת בינה."

אנחנו רואים כאן שיוצא לנו אור עליון בהתחלה ואין בו כלום (ראו שרטוט מס' 1). אחר כך באור הזה מתהווה רצון לקבל, הרצון לקבל הזה מתחיל להוליד מדרגות של רצון לקבל, כי האור משפיע, ממשיך לפעול על הרצון לקבל, ואז על ידי זה הרצון לקבל עובר שינויים. כשהאור משפיע עליו, הוא הופך להיות לרצון, שהוא רוצה לקבל. אחר כך הוא לא רוצה לקבל, הוא דוחה את הרצון לקבל. נשרטט את הרצון לקבל בצורה כזאת שבתחילה רוצה לקבל, ואחר כך כרצון להשפיע, כמו שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר.

ואחר כך יש גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע ביחד (ראו "1" "2" בשרטוט מס' 1), ואחר כך רק הרצון לקבל הגדול ביותר במלכות שהיא רוצה לקבל, שגם רצון להשפיע וגם רצון לקבל נמצאים בה בתוך הרצון לקבל (ראו 1+2=3 בשרטוט מס' 1), וכך אנחנו לומדים איתכם ד' בחינות דאור ישר.

שרטוט מס' 1

שאלה: כפי שאני מבין, אין עדיין נברא. אז מהו החומר שעליו מדובר כל הזמן?

רצון לקבל, חומר הרצון לקבל. אבל הרצון לקבל הוא עדיין לא נברא. "נברא" נקרא שהוא מרגיש שהוא רוצה לקבל וממי הוא רוצה לקבל וכמה מקבל וכמה לא, זה כבר מידות של הנברא. כאן עדיין אין את זה, כאן הרצון לקבל פשוט נמצא בשליטה של האור העליון בצורה השלמה.

שאלה: בעל הסולם כותב שממלכות דחכמה נולדת בינה. מה הפעולה הזאת של המשכת האור?

האור שפועל על הרצון לקבל הוא ממלא את הרצון לקבל. אבל מתוך זה שהוא ממלא את הרצון לקבל, הוא גם מוסר לו את התכונות שלו. ואז הרצון לקבל רוצה גם להיות כמין המשפיע. והתכונה ההפוכה הזאת שמתגלה ברצון לקבל שהוא רוצה גם להשפיע, היא נקראת תכונה הבינה. זה מה שאנחנו רואים כאן. זה האור שעדיין משפיע (ראו סימון אדום בשרטוט מס' 2), וזה האור בבינה שהוא רוצה להשפיע בעצמו, בחזרה, כמו שאנחנו רואים כאן את החץ (ראו סימון ירוק בשרטוט מס' 2). בזעיר אנפין חלק מקבל וחלק משפיע, זה מה שמתעורר בנברא (ראו סימון כחול בשרטוט מס' 3), והמלכות היא כולה רצון לקבל.

זאת אומרת, כמו שלמעלה יש לנו רצון להשפיע מהבורא, במלכות יש לנו אותו רצון לקבל שבנברא בצורה השלמה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אז כל האור שיורד למלכות, השפעת האור שנמצאת במלכות היא של כל התכונות שקודמות לה.

כן.

קריין: דף ס"ו, פרק ה', "מבאר: את הצמצום והמסך".

פרק ה'

מבאר: את הצמצום והמסך. ובו ד' ענינים: א. הצמצום היה בהשואה אחת מכל הצדדים. ב. דבר המסך, כיון שכל המשכת אור היא בבחינה ד' צריכים כח מעכב שלא יתפשט האור גם לבחינה ד', וכח זה נקרא מסך. ג. ב' בחינות במלכות: א. שמצומצמת לא לקבל לתוכה אור מרצונה עצמה, וזה נוהג בעגולים. ב. שמצומצמת מחמת כח מעכב עליה, דהיינו מסך. וזה נוהג בספירות דיושר. ד. האור העליון הוא במנוחה מוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר אפילו רגע. ומתי שהנאצל משתוקק הוא ממשיך אליו האור.

קריין: אות נ"א.

4. אות נ"א

"הפרש שבין צמצום לבין מסך."

אנחנו לומדים שאחרי שנעשה הכלי הזה [מלכות] בהתפתחות הדרגות 0, 1, 2, 3 ו-4, 4 זה מלכות, רצון לקבל במלואו, שרוצה רק לקבל, מה קורה אז? אנחנו אומרים שהמלכות הזאת אחרי שהיא מקבלת היא מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, ואז היא עושה על עצמה צמצום, היא מגרשת את האור. הרצון לקבל נמצא בה, אבל היא מגרשת את האור מתוכה וזה נקרא "צמצום א'" (ראו שרטוט מס' 3).

קריין: אות נ"א.

5. אות נ"א

"הפרש שבין צמצום לבין מסך."

המלכות הזאת (ראו "4" בשרטוט מס' 3), היא נקראת מלכות דאין סוף, היא מתמלאת באור אין סוף בלי שום הגבלה, ואחר כך היא עושה על עצמה צמצום, היא מגרשת את כל האור, זה נקרא צמצום א', היא מגרשת את כל האור. ואחרי שעל ידי הפעולה הזאת היא נבדלת מהאור, היא עושה תנאי ש"אני מוכנה לקבל את האור, אבל בתנאי שתהיה לי כאן החלטה משלי", שהיא נקראת מסך. כשמגיע אור, המסך דוחה אותו ומחליט שמקבל ממנו רק איזה חלק שמסוגל לקבל בעל מנת להשפיע. כמו שהמאציל נותן על מנת להשפיע, גם הוא מקבל על מנת להשפיע ולכן בזה הם שווים.

שרטוט מס' 3

אות נ"א

הפרש שבין צמצום לבין מסך.

"ואחר שכבר ידענו היטב, את ד' המדרגות שברצון לקבל זו למטה מזו, בשיעורן המדויק, נבאר עתה, את דבר הצמצום והמסך, וההפרש שביניהם. והנה הצמצום כבר נתבאר היטב בחלק הא', גם באו"פ כאן, ואין להכפיל הדברים. והעיקר מה שצריך לעניננו, הוא ענין ההשואה שהיתה שם (עי' לעיל באו"פ ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום וד"ה עגול), עי' שם היטב."

אות נ"ב

ד' הבחינות קבלו בצמצום, ענין סבה ומסובב.

"ונתבאר שם. לפי שאור א"ס שוה בהשואה גמורה, הוכרח ג"כ שיצמצם עצמו בהשואה אחת מכל הבחינות, כלומר, שכל ד' הבחינות שנצטמצמו הן שוות במעלה אחת, בלי הבחן זכות ועביות העושים לד' מדרגות זו שפלה מזו, עד בחי"ד, העבה מכולן והשפלה מכולן, אלא שהן בהשואה אחת. וכל מה שנתוסף בצמצום, להבחין בה יותר מבא"ס ב"ה, הוא רק, ענין ד' הבחינות, מבחינת מה שהן מסובבות ומשתלשלות זו מזו, על דרך סבה ומסובב: שבחי"א היא סבה וגורם לגילוי בחי"ב, ובחי"ב סבה לבחי"ג, ובחי"ג סבה לבחי"ד, אלא הן בהשואה א' מבחינת זכות ובמעלה כנ"ל."

אבל כשבחינה ד' הזאת (ראו שרטוט 3) רוצה לקבל את האור, היא לא יכולה לקבל את כולו, אלא רק קצת. הקצת שהיא מקבלת נקרא אור פנימי. בעל מנת לקבל יש לה את כל כלי הקיבול, זה נקרא אור פנימי, כשהוא נכנס פנימה לתוך הכלי. אבל בעל מנת להשפיע היא יכולה לקבל רק חלק, וכשהיא לא יכולה לקבל היא כאילו דוחפת אותו החוצה, ואז הוא הופך להיות אור מקיף. זאת אומרת, הוא כבר קשור לכלי הזה, הוא התקשר כבר למסך, לרצון לקבל שבכלי, אבל לא קיבלו אותו ואז הוא נמצא מסביב. בסופו של דבר אחרי הרבה פעולות, הוא בכל ייכנס לתוך הכלי, אבל על ידי ריבוי פעולות. זאת אומרת, אור חוזר זה אותו אור, שהכלי לא רוצה לקבל עכשיו, לא מסוגל לקבל אותו בעל מנת להשפיע כרגע, אבל הוא יקבל אותו בסופו של דבר על ידי ריבוי פעולות. כך זה יהיה.

שאלה: על איזה פעולות מדובר, מה קובע בעצם כמה אור ייכנס לתוך הכלי?

המסך, כמה שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, לא לעצמי אלא כדי לעשות נחת רוח לנותן, לבעל הבית, לבורא, זה קובע. ולכן בדחיית האור שיש לנו, יש לנו כאן אור חוזר. (ראו שרטוט מס' 4) 1 זה אור ישר, 2 זה אור חוזר, 3 זה אור פנימי, ויש עוד אור שנמצא כאן 4, אור מקיף. ויש עוד הרבה אורות, אבל אלה בסך הכול 4 האורות, הם החשובים לנו.

שרטוט מס' 4

שאלה: אור מספר 3, האור הפנימי, מסתיים בגבול. איך קורית ההבחנה שאחרי הגבול, זה כבר לא יהיה למען השפעה?

הכלי בעצמו צריך לעשות חשבון, כמה כן וכמה לא. תאר לעצמך שיש לך קיבה ויש לך מוח, (ראו שרטוט מס' 5) ואז אתה מתחיל להעביר דרך הקיבה החלטה, ולפי זה המוח קובע כמה תקבל. זאת אומרת, יש איזה ברז, שפותח או סוגר לפי כמה שהקיבה מקבלת. העבודה הזאת של המוח על הקיבה, נקראת כוונה, ובהתאם לה אתה פותח או סוגר את השסתום, נותן למלאות את הכלי שלך. יש חיסרון, יש כלי, ואז אתה קובע.

שרטוט מס' 5

תלמיד: האם אני לוקח השתתפות מודעת בזה או שזו עבודת הבורא כתוצאה מהמאמצים שלי?

זו עבודה שלך, עבודה שלך במאה אחוז, אתה חייב לבצע את הדברים האלה. כי אתה עושה צמצום, ואחרי הצמצום אתה מעמיד מסך, ואחר כך אתה אומר "מה שאני אקבל, יהיה רק מפני שהבורא רוצה שאני אקבל, ולא אני. אני אומנם מאוד רוצה, אבל אני אעשה את זה רק בשבילו". ודאי שאתה צריך לפני זה לקבל כוחות התנגדות מהבורא, כי אין לך, יש לך רק רצון לקבל שמוכן לבלוע את הכול, וכשאתה מקבל מהבורא רצונות להשפיע, אז אתה עושה חשבונות. ואחרי החשבון הנכון, אתה מבצע את הפעולה של לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: מה יאפשר לי לא להיכשל, לא לטעות? האם הניסיון מביא אותי לדיוק כזה?

זה מפני שאתה מתחיל להרגיש את כל הנתונים האלה אחרי הצמצום. אתה קודם כל צריך לעשות צמצום, כאן בנקודה הזאת אתה עושה צמצום (ראו שרטוט 5, נקודה שחורה). אתה מחליט קודם כל לעשות צמצום, ואחר כך אתה עושה פעולה שבה תקבל את האור בעל מנת להשפיע. יש כאן הרבה פעולות, אנחנו עוד נלמד אותן.

שאלה: האם האור החוזר יוצר שינוי כלשהו באור המקיף?

ודאי שכל האורות קשורים זה לזה. אם אני מחליט כמה אור אני מקבל פנימה, בהתאם כמה שנשאר לי, הוא פחות או יותר. זאת אומרת, יש לנו אור פנימי שאני מקבל מהאור שמגיע אליי, חלק ממנו, ובהתאם לזה אור מקיף שאני לא יכול לקבל, ונשאר מבחוץ. יש הרבה אורות כאלה סביב הפרצוף, ובתוך הפרצוף, שהפרצוף מקבל אותם בעל מנת להשפיע בכל מיני תנאים. את זה עוד נלמד.

שאלה: המאבק הזה בין המסך והאור שרוצה להיכנס, שם עלינו לנצח את הבורא, להגיע למצב של "נצחוני בני"?

בדיוק. יפה, נכון.

שאלה: אם אני מבין נכון את בעל הסולם, יציאת האור מכל רצון בארבע הבחינות תלויה בצמצום, זה מגדיל את הרצון?

לא, הרצונות נקבעים אך ורק על ידי הרשימות שמתגלות. רשימות שמתגלות קובעות איזה רצון עכשיו יתגלה ברצון הכללי, זאת אומרת, איזה רצון יהיה לנו בכלי ועם מה הכלי הזה יעבוד. זה רק על ידי הרשימות.

קריין: דף ס"ו. 66. פרק ה'. אות נ"ג. בטור א' למטה.

אות נ"ג

סבה ומסובב שבד' בחינות, לא היו בא"ס.

"וענין סבה ומסובב זה, שמחלק אותן על כל פנים לארבע בחינות, לא היה נגלה בא"ס ב"ה קודם הצמצום, כי שם, אפילו בחינת כללות הכלי אינה ניכרת, אלא כולו אור, כמ"ש בחלק א', אלא אחר שנסתלק אור א"ס מאותן הבחינות, אז הוכרו הבחינות הללו ונגלה הדבר, שיש עתה להבחין: את האור בפ"ע, דהיינו, בבחינת מה, שהיה בהן מקודם הצמצום, וד' הבחינות בפני עצמן, נשארו ריקות מאור, כי אחר הצמצום נגלה, שאין הבחינות הללו דבר אחד עם אור א"ס ב"ה, כמו שהיה נראה מטרם הצמצום. וזה הוא כדוגמת הנר הכלול באבוקה, שאינו ניכר, וכשהפרישו אותו מהאבוקה, אז הוא ניכר לכל, והבן היטב."

אות נ"ד

"ולכאורה יש להקשות, אחר שעיקר הצמצום לא היה אלא בבחי"ד, הרי נגלה, שאין הבחינה ההיא ראויה לקבלת האור, אמנם ג' הבחינות הראשונות, שלא היה עליהן הצמצום נגלה שהמה ראויות לקבלת האור, וא"כ הרי יצא לנו מזה, הבחן של מעלה וחשיבות זו על זו, דהיינו שבחי"ד שפלה היא, מג' הבחינות הראשונות."

אות נ"ה

הצמצום לא היה מחמת פחיתות בחי"ד,

אלא מחמת קישוט בלבד.

"אמנם הענין הוא, כי הצמצום של האור מבחי"ד, לא היה מחמת הפחיתות שבה ח"ו, כי עדיין עוסקים במלכות דא"ס ב"ה, ששמה היתה הבחי"ד, בבחינת אור א"ס ב"ה עצמו, ואיך אפשר אפילו להרהר, שהצמצום היה מחמת פחיתות בחינה ד', אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא, שחשקה המלכות הזאת, לבחינת דבקות, בעילוי האפשרי ביותר, להדבק כולה במאציל, שהוא ענין השואת הצורה ביותר אל המאציל (כמ"ש לעיל ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום עש"ה), וע"כ לא נפלה מעלתה של הבחי"ד, גם לאחר הצמצום."

שאלה: מה זאת אומרת, לא ירדה בחינה ד' אחרי הצמצום?

הרצון לקבל לא מזדכך, לא נעלם. הוא רק עובר מהעבודה שלו על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מצטמצם, אבל בזה שהוא מצמצם את עצמו זה לא נקרא שהוא נעשה פחות, אלא הוא לא עובד כמו שעבד קודם, אבל הרצון נשאר. לכן על הרצון עצמו לא פועל שום דבר מלבד שינוי בשימוש בו. זה מה שאנחנו רואים שקורה. ככה זה בכל הבריאה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבוד כך עם כל תענוג שמגיע אלינו?

אתה אומר "אנחנו". אנחנו, אני לא יודע מי אנחנו. אני מדבר על כלי רוחני. כל דבר שמגיע לכלי רוחני קודם כל הוא נתקע בצמצום, הוא חייב לעשות צמצום, שהולך לא לקבל לעצמו אלא רק לטובת בעל הבית, שהם יהיו בזה שווים ואז הוא יהיה כמו בעל הבית, שזאת מטרת כל הבריאה. ולא שהנברא יקבל משהו ובזה יסתום את עצמו ולא תהיה לו שום תועלת מפעולות הבורא.

לכן זה לא עניין של לקבל תענוג, אלא התענוג הוא רק אמצעי כדי להשוות את הנברא עם הבורא, להעלות את הנברא מדרגת הנברא לדרגת הבורא. זה מה שחשוב. ולכן כשמגיע תענוג לרצון לקבל של הנברא, אז הנברא צריך לעשות כאן על עצמו, על הרצון לקבל שלו, צמצום. לא רוצה להשתמש בו בצורה הרגילה, ורוצה רק להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, שמעל קבלת התענוג הוא יעשה פעולת השפעה מפני שפועל נגד הרצון לקבל שלו. לכן הבורא שברא את הרצון לקבל זה מה שהוא חשב, שהנברא יעבוד מול הרצון לקבל, נגד, למעלה מהרצון לקבל שלו, וזאת תהיה צורת ההשפעה של הנברא. כי אין לנברא רצון להשפיע, אבל אם הוא יעבוד למעלה מהרצון לקבל שלו, זה נקרא שכביכול יש לו רצון להשפיע.

ובזה הבורא והנברא יהיו כבר באותו השדה, למעלה מהעולם הזה בשני כוחות השפעה. השפעה מצד הבורא בצורה ישירה, לפי הטבע שלו, והשפעה מצד הנברא למעלה מהטבע שלו, הוא עושה צמצום, מסך, אור חוזר, אבל בסופו של דבר כשהוא לא מקבל, אז הפעולה שלו היא כבר פעולת השפעה. איך הוא מקבל את הרצון הזה, ההזדמנות הזאת, היכולת הזאת להשפיע? הרי הוא לא בורא. נכון.

אלא הבורא שמשפיע על הנברא, נותן לו יכולת לדחות את התענוג, זה נקרא צמצום. ואחר כך אפילו לקבל את התענוג הזה בעל מנת להשפיע, ובזה הנברא עושה פעולת השפעה. זאת אומרת, הכול נעשה בכוח הבורא. גם הרצון לקבל מהבורא, גם הצמצום מהבורא, גם הרצון להשפיע מהבורא, הפעולות האלה שברצון לקבל בעל מנת להשפיע הן גם מהבורא. הכול מהבורא. אבל הנברא צריך להגיד, "זה מה שאני רוצה ותן לי, תעזור לי, תעשה לי". ההחלטה היא מצד הנברא.

שאלה: אם הרצון שלי יותר חזק בתוכי מאשר היכולת לעשות צמצום, אם אני לא מרגיש בכנות, האם יש בזה ערך או לא?

כן, בינתיים ערך יש בהכול כי אנחנו נמצאים במצבים שאנחנו עומדים לקבל את כוח הצמצום. כולנו משתוקקים לקבל את כוח הצמצום ואחר כך לעבוד למעלה מהצמצום. את הצמצום אנחנו מקבלים אך ורק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו יחד עם התנאים שיש לנו, רצונות קטנים שיש לנו. אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו אז כל אחד צריך אם כך לצמצם את עצמו כלפי האחרים, זה נקרא שכולנו תורמים את הצמצומים שלנו הקטנים לצמצום אחד המשותף שלנו. זה נקרא שיהיה כלי עם הצמצום.

שאלה: הוא אומר, אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא. מה זה הקישוט בעבודה?

הצמצום היה מטעם קישוט מפני שזה לא היה הכרח. אף אחד לא היה מחייב את הכלי לעשות צמצום. אלא מפני שראה שהפעולה בלקבל הפוכה מפעולת הבורא להשפיע והרגישה פער במעמד הבורא ושלה של הנברא, אז החליטה שהיא לא מסוגלת לקבל, אלא להישאר גם במצב הזה שהיא לא מקבלת, זה גם לא טוב, כי בזה היא מזלזלת בנותן, כאילו דוחה בחזרה מה שהוא רוצה לתת לה. ולכן לא נשאר לכלי מה לעשות אלא רק לקבל על מנת להשפיע. אין מה לעשות. תתארו לעצמכם מצב, אם אני מקבל אני הפוך מבעל הבית, אני נבזה מאוד. אם אני לא מקבל אני גם מזלזל בבעל הבית, מצפצף על בעל הבית, בועט בבעל הבית, כי הוא רוצה שאני אקבל ואני לא רוצה מפני שאני דואג לאגו שלי שלא יפגע.

ואז נשאר לי רק דבר אחד, לקבל מה שהוא נותן, בשבילו. אני לעצמי לא רוצה, אז נשאר לי רק בשבילו. ואז כל הבריאה, מה שאנחנו לומדים, היא בקדושה מקבלת בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה מה שכתוב שהיא חשקה לבחינת הדבקות?

כן, זה מפני שהיא חשקה להשתוות הצורה, לדבקות.

שאלה: אחרי הצמצום האור העליון ממשיך להתפשט, לפעול וכתוצאה הוא בונה מסך שמשנה את הצורה שבה הוא נתפס, האם זה נכון?

כן, אנחנו עוד נלמד את זה. זה נקרא הזדככות המסך לאצילות הפרצוף.

שאלה: כשהחבר קודם דיבר על המסך והפעולות שצריכות לקרות, אנחנו למדנו לפני כמה שבועות לעשות מקום בשביל החברים. נגיד לא בא לי לבוא לשיעור היום, אני מרגיש ללכת לראות כדורגל, אבל החלטתי להגיע לשיעור, האם זה הפעולה של המסך?

כן, ודאי, זו פעולת הצמצום ומסך. ומה אתה עושה במקום זה שאתה לא הלכת לכדורגל?

תלמיד: בא לשיעור ועושה כוונות.

זה כבר צמצום, מסך ואור חוזר, עשית נחת רוח לחברים ולבורא, ממש אתה קדוש.

תלמיד: לא הייתי אומר כך, חבריי קדושים ממני.

אבל זה נכון, הפעולה עצמה נכונה.

שאלה: האם צמצום, מסך ואור חוזר זה פעולות סדרתיות, זאת אומרת קודם נבקש רק צמצום?

קודם מבקשים צמצום שלא לקבל על מנת לקבל ובצורה כזאת יכולים להתקיים כמה שצריכים. כי אם אתה מקבל את זה רק כדי למלאות את הבהמה שלך, כדי שהגוף שלך יתקיים, זה לא נקרא שאתה מקבל. כל החיים הרגילים שלנו שאנחנו עושים זה לא נקרא קבלה, כי אתה עושה את זה מפני שאתה נברא בצורה כזאת, ולכן זה לא נקרא לקבל.

תלמיד: הנברא יכול לבקש ובכלל לחשוב על המסך רק אחרי צמצום?

מסך זה רק אחרי הצמצום, ודאי. אחרי הצמצום מבקשים, אם מבקשים מסך. אבל אם אתה רואה שיש לפניך אפשרות לפעול, אז איך אני אפעל, שאני צריך לקבל בעל מנת להשפיע, למי, איך? זו מערכת שלמה שאני צריך כאן להפעיל, לעשות. אבל זו כבר פעולה רוחנית, אדם מתחיל בזה לראות, להרגיש את העולם הרוחני, האור העליון. היחסים בעל מנת להשפיע הם פותחים בנו אזור פנימי חדש ברצון לקבל. אנחנו מרגישים הכול בתוך הרצון לקבל שלנו, ומה שאנחנו מרגישים עכשיו עולם ומלואו וכל מה שקורה, גם אותנו ואת כולם, אנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל של כל אחד ואחד. כשאנחנו מתחילים להתייחס בעל מנת להשפיע, אנחנו מתחילים לפתוח עוד שדה אחד של הרגשה שנקרא "העולם העליון". ואז יש לנו רצון לקבל רגיל, גשמי, אפשר לקרוא לו "בהמי", שבו אנחנו מתקיימים כבני אדם בעולם הזה, ויש לנו רצון להשפיע שכך אנחנו מתייחסים לאחרים ובזה אנחנו כבר יכולים לעשות פעולות למעלה מהצמצום על ידי המסך.

שאלה: אמרת שאת כל הפעולות עושה הבורא, הבורא הוא מי שנותן לנו את המסך ואת הצמצום ועלינו רק להסכים עם הפעולות האלה. מה זאת אומרת להסכים עם הפעולות האלה, מה המשמעות של זה?

לא, זה שהבורא מבצע את הפעולות זה לא נקרא שאנחנו לא מבינים ולא יודעים, אנחנו מפעילים אותו. אנחנו מפעילים את הכוח העליון, את האור, אנחנו דורשים צמצום, מסך, אור חוזר, חשבונות. אנחנו עובדים עם הבורא בצורה כזאת שחלק מהפעולות אנחנו מזמינים וקובעים, וחלק מהפעולות ממנו, ואז אנחנו בזה נעשים שותפים. כל פעם בכל פעולה ופעולה אנחנו רוצים להיות איתו בשותפות השווה, "אני לדודי ודודי לי" זה נקרא.

תלמיד: זה בעזרת הפעולות לחיבור שאנחנו עושים בקבוצה, בתפילה משותפת?

גם תפילה משותפת, ודאי, תלוי על מה, אבל תפילה משותפת זו כבר פעולה רוחנית. כי בזה שאתם עושים את זה בשיתוף, כל אחד כבר מבטל במשהו את האגו שלו.

שאלה: הייתה שאלה כללית שאנחנו משיגים את הרוחניות לאחר צמצום. האם חשוב שתלמוד עשר הספירות יעצב את התפיסה הרוחנית שלנו?

בעל הסולם כתב את תע"ס. אתה יכול להגיע ולהיות מקובל אפילו בלי ללמוד תע"ס, אפשר ללמוד ספרים אחרים. אבל תע"ס נותן בצורה סיסטמתית מאוד רחבה, מאוד מיוחדת, את הפעולות הרוחניות. זה כמו אנציקלופדיה שכוללת את הכול. אומנם יש עוד חלקים שתע"ס לא מבאר, כי רוחניות היא בכל זאת יותר גדולה מתע"ס ומכל הספרים האחרים, ואי אפשר להכניס את כל הרוחניות לכריכות, אבל בכל זאת תע"ס הוא היסוד של כל חכמת הקבלה. אבל אם אתה רוצה להגיע לזה, אתה צריך להשקיע בזה המון שעות יום יום, וכאן השאלה האם אנחנו מסוגלים ומוכנים לזה. אני רואה לפי התלמידים שלנו שזה כמעט בלתי אפשרי.

אנחנו נעבור על חלקים מתע"ס, נדע איך לקשור אותם שתהיה לנו בסך הכול תמונה כללית. עד פרטי פרטים אתה לא תלמד מתע"ס, כי הוא בעצמו לא מפרש בצורה כזאת כל פרט ופרט. אבל מתוך זה שנעבוד בינינו וניכנס לעולם הרוחני, אז מהמעשה שנקרא "ממעשיך הכרנוך" אתה כבר תדע על מה מדובר. תע"ס בעצמו הוא גם לא הספר השלם, יש הרבה חלקים שהיינו רוצים לפרש אותם יותר, אבל בעל הסולם לא פירש. יש מעט מאוד חומר על העיגולים, על העולמות של הקליפות, על הקשר של העולם הזה עם הרוחניות. הרבה דברים.

רוחניות זה העולם העליון, זה המקור של העולם הזה. ולכן רק להסביר על העולם הזה איך הוא נפעל על ידי הרוחניות, איך הוא מצטייר על ידי הרוחניות, רק לזה אתה צריך עשרות ספרים, וזה בלתי אפשרי כך לעשות. כמה שלמדתי, ולמדתי הרבה שנים תע"ס, אני לא יכול להגיד ש[אני יודע] ואני גם לא מכיר מי שממש יודע תע"ס. מה זה לדעת? לדעת זה להשיג מה שכתוב, לא סתם לדבר על מה שכתוב אלא להשיג את מה שכתוב. לזה צריך להיות אדם בגובה של רשב"י או בעל הסולם, לא פחות.

בכל זאת נלך בתע"ס לפעמים מחלק לחלק, כדי שתהיה לנו התרשמות כללית מתוך הספרים האלו וגם מתוך זה שנמשוך קצת ממנו את המאור המחזיר למוטב.

(סוף השיעור)