שיעור בוקר 01.04.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם, בנושא "בניין החברה העתידית". אנחנו בציטוט מס' 37, מתוך מאמר "השלום" של בעל הסולם.

"בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.

ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו."

(בעל הסולם. "השלום")

זה מובן, אם הרצון לקבל נפעל יפה מאד בעולם הזה, כשנראה לו שהשכר שנראה כדאי, והוא יודע לקשור שכר זה כנגד שכר זה, כך וכך, ולכן כדאי לו לעבוד, לתת יגיעה באיזו צורה, באיזו כמות ואיכות. הוא יודע איך לפקח על השכר, אז אם אנחנו מדברים על מנת להשפיע, אין לנו כוח לעשות את זה. כי אנחנו לא יכולים לתאר את השכר, ולא יכולים להמציא כוחות לפעול בשום צורה. לזה הוא קורא לזה כאן "מוטיב פאואר", מוטיבציה, כוחות של מוטיבציה.

אין. מה נעשה? יוצא שברגע שמביאים את האנשים למצב שהם צריכים לעשות פעולות בעל מנת להשפיע, אנחנו כאילו ממש מבטלים להם את הרצון לקבל. ובלי הרצון לקבל הם לא יכולים לזוז, כאילו שאין להם ידיים, רגליים, אין להם ראש, אין להם את המוטיב פאואר, את חומר הדלק, את הכוח המניע.

אנחנו רואים את זה על עצמנו, אם אין כוח מניע, אם הוא לא עובד, אני לא יכול לזוז, נשאר במיטה. אני חייב משהו שידרבן אותי. ואז מגיעות צרות, בעיות, ומצד אחד אנחנו לא מרוצים ואחר כך אנחנו מבינים שזה טוב, ומרוצים אם הן באות, כי סך הכול זה מה שמעורר אותי ומוביל אותי לאיזו פעולה.

שאלה: אני לא רוצה להפריע בשיעור, בגלל זה אני לא מדבר. כל כך יפה אתה מבהיר את זה. כל מילה שאני אוסיף רק תפריע לשיעור, בגלל זה אני שותק.

אתם שומעים? יופי.

תלמיד: העברת את השיעור יפה. תאמין לי, מאד יפה. בכלל השיעורים מאד יפים.

טוב, כבר חייבים להעביר את זה לרגש.

תלמיד: זה מאד יפה. ממש, אני חושב שכולם בהתרגשות בשיעורים האלה.

מאיפה לוקחים את הכוח הזה? מאיפה אני לוקח את הכוח הזה לעצמי?

אין מאיפה.

תלמיד: אז מה עושים?

אז כאן השאלה. אם אני לא עובד על הרצון לקבל, סוגרים את העניין, אין מה לעשות, אף אחד לא זז. תתאר לעצמך שבכל העולם הזה פתאום הרצון ליהנות, האגו שנמצא ביסודו של כל אטום, כל דבר, מפסיק, אין יותר. אין אף תנועה, כלום. כי תנועה זה נקרא כדי לקבל מילוי לחיסרון שנגלה. ואם אין אגו, לא נגלה שום חיסרון, אין שום תנועה, הכול דממה. אם הכול נשאר בדממה, הכול נעלם. אתה מבין מה קורה לאטום, לחלקיקים שלו?

תלמיד: הוא פשוט נעצר.

אם הוא נעצר הוא נעלם, כי אין שם שום דבר חוץ מסיבובים, חוץ מחיסרון. אין שום דבר. זה מה שהמדענים מגלים סוף סוף, שרק החיסרון מפעיל את החומר. ואם החיסרון נעלם, התנועה נעלמת, גם החומר נעלם. אין חומר, אלא חומר זה החיסרון.

אז אם כך, מה נעשה? איך אנחנו, בלי לדומם, או לקבע את המצב, בונים מעליו עוד קומה שנייה? כשאנחנו מתחילים לעבוד, שהחומר יעבוד, זה לא מפריע לנו, דווקא הפוך, חייב להיות כך, כי אנחנו נופלים כל פעם לדרגה שלו ועולים יותר למעלה, נופלים לדרגה שלו ועולים יותר למעלה, אם כך איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מוצאים חומר דלק חדש?

לא מתוך לקבל, אלא מתוך להשפיע. איך אני ארצה להשפיע? בקיצור, זאת השאלה, ואם נקבל עליה תשובה, גמרנו, כבר מבוטח לנו שנגיע לגמר תיקון. זאת אומרת איך אנחנו מוציאים את כוח ההשפעה מכל מצב ומצב?

שאלה: במי זה תלוי? זה תלוי בנו?

אך ורק.

תלמיד: רק בנו?

הכוח נמצא, רק להוציא אותו זה תלוי בך. הוא לא מגיע סתם. אם היה מגיע, אז למה לא מגיע?

תלמיד: מה עם הרשימו של האדם, הוא לא דוחף אותו?

הרשימו דוחף לחיסרון. כולם שואלים, העולם שואל, איפה חיים, בשביל מה חיים, מה טעם החיים? שואלים, ומה יש הלאה? שום דבר. ומה אתה? שואל אותו דבר. אומרים שיש כוח השפעה, איפה כוח ההשפעה? שיבוא, אני מוכן לקבל גם אותו, שיהיה. לא, לא מגיע.

זאת אומרת השאלה היא כך, איזה מנגנון אנחנו צריכים לבנות כדי לקבל דרכו כוח השפעה שהוא ממלא את כל המציאות. כמו שאומרים האסטרופיסיקאים, האסטרונומים, שיש איזו אנרגיה שהיא ממלאה את כל המציאות. מה שנראה לנו חלל, זה לא חלל, זה המון אנרגיה. דרך אגב זה מה שרוצים עכשיו לגלות על טסלה וכל הדברים שלו, שכאילו הוא מצא באיזו צורה הוא יכול לקבל אנרגיה מהאוויר. זה לא אוויר, זה באמת מלא אנרגיה. עכשיו השאלה, איך אנחנו פותחים את המקור הזה?

תלמיד: יש לנו עזרה בזה?

כן, לפניך יש ספר.

תלמיד: רק ספר?

כן.

תלמיד: והצרות?

הצרות רק דוחפות אותך קדימה, הן לא נותנות פיתרון, הן רק מעוררות אותך. כי צרות מגיעות מהרצון לקבל שלך שמרגיש ריק, אבל כאן אתה צריך לגלות משהו נוסף. אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשמוע לחכמים, שהם אומרים, דרך עשירייה. אתה מתחבר לחלל, שהחלל הזה זה כוח השפעה שנקרא "בורא", ואתה דרך העשירייה, שהם כמודם או כמקשר, מתקשר לכוח הנעלם הזה, והכוח הזה יהיה תמיד נעלם, הוא רק יתגלה בתוך העשירייה כבדדקטור, כבגלאי של הכוח העליון הזה. ואתה שנמצא בתוך העשירייה, במידה שאתה מחובר אליה, במידה שאתה מעורר אותה להיות בהשתוות הצורה עם אותו כוח עליון, אתה תקבל, בבקשה. שקע, תקע, גמרנו, יש לך.

תלמיד: העסק הזה עובד?

זה עובד, זה עובד בצורה כזאת בלבד. ואז אתה מגלה שאתה נמצא בתוך הכוח העליון הזה הטוב ומיטיב, הוא בלבד קיים וחוץ מזה כלום, וכל הכוחות ההפוכים נמצאים רק בך כדי שאתה תשתדל להתחבר אליו ותתחיל לקבל ממנו.

תלמיד: איזה סימנים יש לי שאני מצליח בעבודה הזאת ולא אחרי עשרים, שלושים שנה? אני רואה משהו בדרך?

כן, נחיצות בביטול לקבוצה. זה בעצם הסימן הטוב ביותר שרק אפשר לאחל.

תלמיד: תוך כדי עבודה נגרם שינוי מסביב, או שזה רק בתוצאה הסופית? קורה משהו?

מה צריך לקרות?

תלמיד: אתה אומר לי כל פעם אחרי עשר, עשרים שנה אתה תראה.

"עולם כמנהגו נוהג", מה אתה רוצה, שהשוטר לידך יהפוך להיות מלאך עם כנפיים? הוא מלאך, אבל כנפיים אתה לא תראה.

תלמיד: בדרך אתה מרגיש שינוי? עשר, עשרים שנה עבדתי, אני רואה שינוי או רק תוצאה סופית?

לא.

שאלה: רק בסוף?

לא בסוף, ברגע שאתה תיכנס לדרגה הרוחנית הראשונה אתה תרגיש שינוי. אבל לא לפני זה, איך יכול להיות, באיזה כלים תרגיש?

תלמיד: אני עושה טוב, אני משתדל לעשות טוב.

זה לא אומר כלום, אתה לא יודע מה זה טוב, לא עשית אף פעם טוב.

תלמיד: השאלה אם זה לא גורם שינוי לעולם כשאנחנו עושים משהו.

"טוב" זה נקרא שאתה משפיע לזולת. אף פעם לא השפעת לזולת. מה לעשות, ככה זה. עדיין אין לך כלים דהשפעה שאתה תקבל מהבורא לפי השתוות הצורה, שזה נקרא שאתה מקבל מהעליון על ידי המ"ן שלך, ואז את המ"ד הזה אתה משפיע בכלים האלו שלך שבהם אתה מתקשר לעליון, אתה הופך אותם מניה וביה ומשפיע לאחרים. אין לך עדיין את התוכנה הזאת, אין עדיין, היא לא חיה בך.

תלמיד: מצד אחד כל העולם מנסה דווקא לדומם את המנוע הזה של הרצון לקבל, הופכים אותו כאילו, "לא צריך ולא חשוב", מנסים לצמצם אותו ולהעלים אותו.

כדי פחות לסבול אני לוקח נרגילה וטוב לי. זאת אומרת זה לא שהם רוצים לעשות אותו קטן כדי להגיע להשפעה, אלא כדי פחות לסבול, שזה נקרא שאני לא מקטין אותו, אני רוצה יותר ליהנות.

תלמיד: כלומר ההקטנה הזאת זה מנגנון הנאה.

ודאי.

תלמיד: ומצד שני, המנהלים של העולם משתמשים ברצון לקבל בצורה שהיא דווקא נגד חיבור, הם מעוררים שנאה על ידי הרצון לקבל. השאלה היא איך אנחנו יכולים לבוא ולהסביר?

אתה כבר שואל על הפצה. אנחנו כבר לא מדברים על הפצה, אנחנו מדברים על העיקרון עצמו. אדרבה, הלוואי שבנו זה יתקיים. אני לא חושב עכשיו על הפצה, אני חושב איך אני בקבוצה שלי מגיע למצב שאני מבטל את עצמי, ואז אני מרגיש שהקבוצה שלי כבר מוכנה כי "כל הפוסל במומו פוסל", ואם אני לא נמצא במום הזה שאני פוסל אותם, אז אני רואה אותם מחוברים ומוכנים ונמצאים בדרגה הרוחנית בכמה שאני מוכן להיות בדרגה הרוחנית. וכך אני נדבק אליהם ואני כבר מגלה דרכם את הכוח העליון הזה של היקום שנמצא כולו בקבוצה. כוח הטוב.

תלמיד: אז צורת ההתחברות שלי למודם הזה שנקרא "עשירייה", היא להצליח לראות בהם כמה שיותר גדלות הבורא שיש להם?

כן. לכבד אותם כמה שיותר, כי בהם, אני צריך להגיד לעצמי, בהם זה כבר קיים ובי לא.

איך רבי יוסי בן קיסמא הרכין את עצמו, התבטל? בגלל שהוא אמר לעצמו שבהם יש הכול.

תלמיד: ויותר ויותר אני מגלה פער ביני לבינם או שיותר ויותר אני מגלה קטנות?

אלה כבר פרטים.

שאלה: אם העשירייה קיבלה עבודה לעשות בגדלות הבורא ובחיבור, וכל אחד מהם עבד עד שהגיעו לאנחה וזה ברור לחלוטין.

לאנחה?

תלמיד: כן, לאנחה.

אין כוחות יותר.

תלמיד: אין כוחות יותר, כל אחד לעצמו וכעשירייה. ואז אחד מהעשירייה נכנס למלך וקיבל מתנות ומטעמים.

איך יכול להיות שהוא יכנס למלך אם כולם התייאשו?

תלמיד: היום ראיתי מצב, שאחרי שהייתה עבודה כזאת, אחד מהעשירייה נכנס למלך וקיבל מתנות ומטעמים.

לא מציאותי, זה שקר, אלה עיניך, והן לא רואות את האמת. לא יכול להיות.

תלמיד: אז יש לי פה משהו שאני לא מבין.

אל תקרא הלאה, כי הכול נובע מהנחה לא נכונה, באמת, אבל גם זה טוב, הבנת שאין המשך.

תלמיד: אם עושים עבודה, וחבר מסוים פתאום מקבל מלא כוחות בשיעור.

אבל איך הוא רואה את האחרים? שהם התייאשו. אז הוא לא נכנס לרוחניות.

תלמיד: זו השאלה.

סימן שזו לא רוחניות, סימן שמה שיש לו זו גאווה נסתרת, סמויה כזאת.

תלמיד: לעשירייה ברור שהוא קיבל מטעמים ומתנות.

איך לעשירייה זה ברור, אם כולם נמצאים בייאוש?

תלמיד: איך החבר לא משתכר ומאבד את מה שקיבל, אלא מוסר את זה לעשירייה?

הוא נמצא בשקר ובשכרות.

תלמיד: איך הוא מבין שהוא לא קיבל את זה לעצמו?

הוא אפילו לא מבין את זה.

תלמיד: איך הוא לא מאבד את מה שהוא קיבל? כי הוא קיבל. ואיך הוא מוסר את זה לחברים בעשירייה? איך הוא מפתח פחד לא לאבד את מה שהוא קיבל, ואיך בפועל מוסרים כוח לעשירייה?

אין לי מה לענות, אם ההנחה לא נכונה, אז כל הדברים האלה [שנובעים ממנה] כבר לא נכונים.

שאלה: איך הופכים פעולת הפצה לפעולת חיבור יותר גדולה בינינו? אתן דוגמה. היום בחמישה מקומות שונים בארץ, יותר ממאה עשרים תלמידים שנרשמו כבר, יתחילו את השיעור הראשון שלהם בקמפוס. ויגיעו עוד אנשים שבאים כאורחים לראות ולחוות את השיעור. בפועל, מי שיפגוש אותם אלה חמישה מרצים, ועוד צוות המכללה, סך הכול עשרים איש מכל הקבוצה.

אפשר להשאיר את זה כך, שאלה נותנים הרצאה ואלה עושים את זה וכל היתר יעשו דברים אחרים. אבל אלה מאה עשרים אנשים שיבואו פעם ראשונה להיפגש עם החכמה, יחוו שיעור ראשון בקבלה, אפשר מאוד להתרגש מזה.

נכון.

תלמיד: איך הופכים את זה לפעולה רוחנית שלנו, של הקבוצה?

קודם כל, אתם צריכים להסביר את זה. רצוי שנוכל להציץ, בלי להיכנס לשיעור או משהו, כך, ששם תהיה איזו עין, ואנחנו נתקשר לשיעור דרך איזה לינק, ונראה אנשים חדשים, שיושבים ולומדים, שהם כך וכך, אפילו בלי קול. זה נותן התרשמות. תנו לנו כאלה לינקים, יש חמישה מוקדים?

תלמיד: כן. זה מחיפה ועד קבוצת חב"ר.

אז תנו לנו לינקים כאלה שאנחנו ניכנס ונראה. ניכנס, נראה, ונצא. אבל זה ייתן לכל אחד התפעלות, שאנחנו עכשיו מתעשרים כל כך במאה עשרים אנשים חדשים, שלא חשוב כמה יישארו או לא. הם בכל זאת קשורים כבר לרשת. אם הם מגיעים למגע. גמרנו. זה כבר נשאר.

תלמיד: טוב. נמצא פתרון טכנולוגי.

מה זה טכנולוגי? יש כאן חברים שלנו שיודעים, זו לא בעיה. תן לכל אחד משהו, איזו עין שלישית.

תלמיד: נעשה את זה. ועכשיו, מה היחס הנכון? אנחנו כל השיעור מדברים על גילוי גדלות הבורא בינינו.

כשאתה מגיע לשיעור כזה, ואתה מקשר עכשיו חדשים לכלי, זה הדבר הכי גדול, הכי גדול. החומר שמתווסף, הרצון לקבל שמתווסף על ידי החדשים לכלי, כל הוותיקים לא שווים כלום לעומתו. ממש. מי שחוזר בתשובה, הכוונה, מי שמצטרף לפעולה הזאת, לתהליך הזה, עושה את השינוי הכי גדול.

תלמיד: אז מה זה נקרא להצטרף לפעולה הזאת? נאמר, אני עכשיו צופה בזה מרחוק. אני נמצא פה ואני צופה בכם.

אתה מדבר עלינו, איך להצטרף?

תלמיד: כן.

אני מצטרף לזה, ואני רוצה שזה יצליח, כי הכלי שלנו גדל. ואם המאה עשרים איש באמת יתחברו אלינו, תהיה לנו הליכה הרבה יותר קלה, הרבה יותר מהירה. ההזדמנות להשפיע לבורא תהיה הרבה יותר חזקה. באמת. כל הכבוד.

קריין: ציטוט 38 מתוך מאמר "השלום" של בעל הסולם.

"ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.

(בעל הסולם. "השלום")

תלמיד: שלחנו לכל החברים סקר מתורגם לשפות לגבי שפת הכנס הווירטואלי. כבר הצביעו יותר מארבע מאות חמישים אנשים, אנחנו רוצים שכולם יתכללו בפעולה המשותפת הזאת ויצביעו כמה שיותר מהר. רוצים להגיע להחלטה היום.

יפה. אז שכולם יצביעו באיזו שפה הם רוצים שהכנס הוירטואלי יהיה. לא חשוב אם הם מקבלים תרגום.

תלמיד: יש לנו שתי מתנות לחברים. בתקופה האחרונה אנחנו מדברים הרבה על תופעת האנטישמיות שמכה יותר ויותר בעולם. אנחנו כותבים הרבה, אנחנו מייצרים הרבה תכניות, סרטים, חומרים. והחלטנו לרכז את הכול לאתר אחד מסודר שיהיה לחברים נוח להעביר את התוכן הזה הלאה. אז לכל מי ששואל, שומע, רוצה לקרוא ולהבין, או לקחת משם חומרים ולהפיץ אותם, ריכזנו שם את כל החומרים שלמדנו בתקופה, או בשנים האחרונות.

הקמנו אתר שנקרא "הפתרון לאנטישמיות" מטעם "קבלה לעם". כתוב בתוכו אודות "קבלה לעם" והקשר שלה לאנטישמיות. כל המאמרים מהשנים האחרונות. כל המקורות של מקובלים שיש בנושא. כל הפרויקטים שעשינו, הספר "למה שונאים אותנו?" נמצא בו להורדה לקריאה. כל התכניות והשיחות של הרב בנושא, הסרט "בדרך לאמת", ואפילו פרויקטים באנגלית וקורסים שלמים שעדיין עובדים עליהם.

בנוסף בתוך האתר יש את כל השאלות והתשובות בנושא. למה שונאים את היהודים? למה התרחשה השואה? אין ספור שאלות. אפשר פשוט ללחוץ ולקבל תשובות ברורות, מדויקות. כמובן שאפשר לקחת את התוכן ולהפיץ אותו.

זאת הזדמנות להגיד תודה גדולה לכל מי שתומך ועוזר לבנות את האתר הזה. הוא נמצא ב kab.co.il/anti-Semitism.

מתנה שנייה, הקמנו עוד אתר, וזו הזדמנות להגיד תודה לכל הכותבים והכותבות בעקבות המשימות שהרב נותן לגבי חשיבות הכתיבה. אז הרבה מאוד חברים וחברות שולחים המון תכנים, קצרים, ארוכים. זה מצוין, זה מעולה. כל מה שקשור בשפה העברית אפשר לשלוח אלי ישירות לאימייל. התכנים האלה משרתים היטב את ההפצה, בין אם זה מתפרסם ברשתות החברתיות, בעיתון, או משרת כבסיס לתכנים אחרים, כמו קידום אתרים ועוד הרבה חומרים אחרים. אז תמשיכו לכתוב כל הזמן.

לגבי שאר השפות, אנגלית, רוסית, ספרדית וכולי, בבקשה שכל אחד ישלח לראש השפה שלו, נפרסם היום את הכתובות המדויקות, לאן לשלוח את הכתבות.

נציין גם שלכל מי שכותב בקביעות, יש הכשר כתיבה בכל יום שישי עם אור ברנשטיין. כל התכנים שאתם כותבים מתפרסמים באתר "קבלה לעם תלמידים כותבים". זה אתר שלם שבו אתם יכולים לפרסם תכנים, הוא מחולק לפי נושאים, אתם יכולים להכנס, לקרוא, להתרשם, ולהפיץ ממנו. כולם מוזמנים.

(סוף השיעור)