ערב שבת

טיש בנושא: הכנה לכנס

שיחה 14.02.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: ציטוט מספר 1 מתוך רב"ש, אגרת מ'.

"הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'."

(רב"ש, אגרת מ')

כן, אני חושב שכבר הגיע הזמן שאנחנו נתחיל ללכת קדימה לקראת המטרה הקדושה. המטרה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שאנחנו כן צריכים להתחיל לגלות, והכול בידינו, סך הכול אין שום דבר שמפריע לנו. אנחנו צריכים לראות את כל מה שקורה בעולם, עם כל הדברים שנראים לנו שהם מעכבים, שהם דווקא עוזרים, הם עוזרים להתקרבות שלנו למטרת הבריאה, להבין יותר את מטרת החיים.

הם עוזרים לנו להבין יותר עד כמה העולם הזה כבר זקוק לעליה שלו, לא לתיקון במקום, אלא לעלייתו לדרגה הרוחנית. עד כמה מיום ליום מתחיל להיות יותר ויותר ברור לכל באי עולם שאין ברירה, אנחנו כבר חייבים להתחיל את השינויים העקרוניים בקיומנו כאן, שבצורה כזאת כמו שאנחנו מתקיימים האנושות כל הזמן רק נתקעת בפינות ואין לה שום אפשרות להתקיים אפילו לזמן מה שהאדם נמצא בחיים בצורה נסבלת איכשהו.

לכן עכשיו זה הזמן שלנו, שאנחנו יכולים בכל הכוח כמה שיותר מהר לגלות לעצמנו דרך לחיים רוחניים, שלמים, וגם לגלות אותם לכל באי עולם. והם באמת רוצים את זה, רק לא מבינים, לא יודעים במה לתלות את זה. נקווה שאנחנו, אותם האנשים שהבורא סידר להם הזמנה כזאת, כניסה לרוחניות, להתקרבות אליו, אנחנו נבין את זה ברצינות ונתחיל לממש את זה. יש לפנינו בערך שבועיים של עבודה רוחנית מאוד מאוד מרוכזת, יפה, אז נשתדל לתת לזה את כל הכוח כמה שאפשר, ונהיה בטוחים שנגיע למטרה הנעלה. לחיים.

קריין: ציטוט מספר 2 מתוך אגרת ל"א של בעל הסולם.

"תכינו עצמכם לנהרות אל ה' ואל טובו בימים האלו... כי הזמן מוכשר לכך-אם תרצו, כי בצרכי ה', וחלק ה', אין הזמן והמקום מגבילים בינינו כלום, והקופה של גשמיות? תלו אותה לאחריכם! והננו אחד."

(בעל הסולם, אגרת ל"א)

ישנם זמנים שהם באים מלמעלה וישנם זמנים שקובעים אותם מלמטה. אנחנו קבענו את הזמן הזה מזמן, מרחוק, זמן הכנס, הכינוס העולמי שלנו, הגענו לזה על ידי מאמצים גדולים ורחוקים כאלה, ממושכים. מה שאין כן, אנחנו רואים יחד עם זה שגם בעולם מתרחשים כל מיני אירועים למיניהם שדווקא מאיימים על האנושות, ואנחנו שמחים שזה לא עוצר את החברים שלנו בכל זאת להגיע אלינו, ואנחנו פתוחים כמו שהיינו, באותה מידה ועוד יותר לכל אחד ואחד, ולקבל את כולם ממש בזרועות פתוחות.

לכן נקווה שבתוך הזמן הזה שנשאר לנו עד הכנס אנחנו עוד ועוד נכין את עצמנו לחיבור ובהחלט כבר נרגיש עד כמה בתוך החיבור שלנו, בעמקי החיבור שלנו שם אנחנו מתחילים לגלות איזה תכונות חדשות שבהן הבורא מזמין את עצמו לגילוי. אנחנו צריכים לנסות לגלות את הדברים האלה. שוב אני אומר, שאנחנו מתוך הלחצים שלנו להיות יחד כמה שאפשר ויותר, אנחנו רואים ששם הבורא מתחיל לגלות תנאים מיוחדים לגילוי שלו. אנחנו צריכים להרגיש את זה.

קריין: ציטוט מספר 3 מתוך אגרת י"ז של בעל הסולם.

""פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר מצוות אדונו, לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם."

(בעל הסולם, אגרת יז)

אנחנו צריכים רק לפתוח חיסרון, רק לגלות חסרון להשתוות הצורה עם הבורא, שאנחנו רוצים לקבל אותו באותן התכונות שהוא נמצא, בתכונת ההשפעה. שייתן לנו את תכונת ההשפעה ואנחנו נשמח לעבוד עם התכונה הזאת, אנחנו מצפים לזה. אמנם אין לנו ואנחנו אפילו לא יודעים מה זה בדיוק, אבל אנחנו בכל זאת מבקשים את זה ממנו, שיעבוד עלינו כך שנהיה מוכנים לניתוח הזה שיעשה עלינו את השינוי.

ובתכונת ההשפעה שהשתית בנו, שיפתח, שילמד אותנו, אנחנו רוצים להיות "כחומר ביד היוצר" שיפתח אותנו ויגלה עד כמה אנחנו יכולים להיות בידיים שלו דומים לו. שנזכה להיות בהשתוות עימו, זה בעצם מה שאנחנו מבקשים. אנחנו צריכים רק תחילת החיסרון בלבד, אין יותר מזה. אנחנו לא יכולים להיות ממש בחיסרון דלהשפיע, אנחנו לא יכולים להבין מה זה, אלא רק להסכים שיעשה מאיתנו מה שהוא רוצה, וזה יספיק כדי שיתחיל לתקן אותנו.

קריין: ציטוט מספר 4 מתוך אגרת מ"ז של בעל הסולם.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו". לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות ... והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם"."

(בעל הסולם, אגרת מ"ז)

אני זוכר שהרבה זמן, חודשים על גבי חודשים אני קראתי את כל הדברים האלו. חוץ מרב"ש ובעל סולם לא היה בכלל מה לקרוא, עכשיו, היום יש לנו מלא ספרים, שיעורים, אינטרנט, כל דבר, אבל אז לא היה כלום חוץ מספר לפניך. אבל לא הבנתי, אני לא מצאתי קשר בין החיבור בין החברים, גברים, חברים, בני אדם, ובין השגת הבורא. זה לא הסתדר אצלי, לא היה קליק בין זה שאנשים מתחברים, וכשהם מתחברים אז יש להם אפשרות לגלות את הבורא. איפה, ביניהם, באיזה רצון משותף, באיזו כוונה משותפת, מה זה נקרא שהם מתחברים? אני לא הבנתי את זה.

בכלל הייתי מאוד מאוד סתום ומנוגד לפי הטבע, לפי האופי שלי, בכלל אף פעם לא הייתי מחובר עם אנשים, לא מתחבר. אי אפשר להגיד שהיו לי ממש חברים. ככה, כאלה ששיחקתי איתם, אבל לא יותר. לא הייתי ידידותי, לא הייתי חברמן בכלל, ולקח המון זמן עד שזה התחיל קצת קצת, טיפה טיפה ממש להתחבר, שבחיבור אנחנו נגד הטבע, נגד הרצון לקבל. ציירתי לעצמי כל מיני שרטוטים שזה הרצון לקבל, ואנחנו מתחברים מעליו, ומהצד, וככה וככה, ואיפה המערכת הזאת שאנחנו בונים בצורה כזאת ששם מתגלה הבורא? ממש אי אפשר היה לתפוס.

לכן, גילוי הבורא תלוי בחיבור של האגואיסטים מעל האגו שלהם, שהם מסוגלים להגיע למצב שדווקא הם, כמה שהם דוחים ושונאים זה את זה ולא רוצים ולא מסוגלים, כמה שהם בכל זאת קצת עושים מאמץ, במאמץ הזה עוד ועוד, על ידי הרבה מאמצים כאלו, "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול", הם בונים סוף סוף רשת קשר שכולה בפנים מכוחות השנאה, דחייה, ריחוק, ומעל זה איזשהו מין חיבור. אפילו לא חיבור, אלא קצת לנסות איכשהו לקשור, כאילו שהרשת הזאת שהיא כולה בשנאה היא רשת ברזל, ולמעלה ממנה הם רוצים בכל זאת לקשור את החלקים האלה יחד על ידי איזה מין חוטי תפירה כאלה דקים.

אבל לאט לאט כשהם רוצים עוד קצת ועוד קצת לקשור זה מצליח יותר ויותר. הם מתחילים לגלות שהחוטים הדקים האלה, שהם רוצים לקשור את עצמם זה עם זה, יש בהם תכונה מיוחדת, כוח עליון שכן יכול להופיע, כוח האור שהוא הרבה יותר חזק מחוטי הברזל האגואיסטים, וכך הם מתחילים להרגיש זה את זה. זה לוקח המון זמן, דחייה, הם נמצאים כולם בחוסר אונים, שוב ושוב לא יודעים מה לעשות, אבל "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", ודווקא זה מה שמציל אותנו.

קריין: ציטוט מספר 5 מתוך אגרת י"ג של בעל הסולם.

"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים."

(בעל הסולם, אגרת י"ג)

אנחנו צריכים להאמין שהבורא שמסדר לנו את הקבוצה, מחבר את החברים שבקבוצה, שאנחנו יכולים להגיע לגילוי שלו, לדבקות בו, להשתוות הצורה, לעשיית נחת רוח לו, אנחנו צריכים להאמין שהכול מסודר כבר מלמעלה, ומאיתנו רק צריכים איזו הכנה שאנחנו מסוגלים לתת ביגיעה שלנו, במקצת כמה שאפשר, ואז זה יקרה. לכן הבורא מסדר לנו מלמעלה את כל התנאים ועלינו רק לתת את עוצמת היגיעה הנדרשת שאנחנו מסוגלים לתת.

כך מלמעלה הכול מסודר, אנחנו מסוגלים לתת את זה, רק שיהיה לנו לזה רצון משלנו ומאמץ משלנו, שאנחנו מסוגלים לחבר את עצמנו כדי לבצע את זה, אבל חוץ מזה העזרה מלמעלה מוכנה, ואנחנו צריכים להאמין שברגע שאנחנו מבצעים מה שצריך, מיד אנחנו מגלים תוצאה נכונה מהיגיעה. הבורא מגלה את עצמו ואומר "איפה הייתם? חיכיתי, חיכיתי, רציתי כבר מזמן, אני נמצא כאן בהמתנה, ואיפה אתם?". זה מה שאנחנו נגלה ברגע שנגלה את הכלי שלנו שזה בכוחנו לגלות.

קריין: ציטוט מספר 6 מתוך אגרת נ"ז של בעל הסולם.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפילה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני יתברך."

(בעל הסולם, אגרת נ"ז)

ואנחנו כבר מוכנים לזה, רק צריכים לחבר את הייאוש של כולנו, את המאמצים, הנטיות שלנו, וזה יהיה מספיק. זאת אומרת, כוח התפילה כלול משני כוחות, כמו שהוא כותב "אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו", שיש לנו מעט מאוד כוחות כדי להימשך לבורא, ועוד יותר מזה, יש לנו שפלות מהמצב שלנו, מהיכולת שלנו. אז אם אנחנו מחברים את שניהם זה מספיק כדי שתהיה לנו את עוצמת הפנייה הנכונה, שהבורא כבר רואה שאנחנו עשינו, גילינו את האפסיות הזאת ואז הוא מתגלה.

קריין: ציטוט מספר 7 מתוך רב"ש ב' מאמר "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים.

(רב"ש ב', "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה")

זו ממש תפילה יפה שכתב רב"ש, שאם לא תעזור לנו אנחנו אבודים. אבל אנחנו צריכים להגיע לזה, להכיר בזה בכל העצמות שלנו, שאנחנו מאוד רוצים את המטרה, להגיע לדבקות בבורא, זאת אומרת להיות משפיע, כל אחד ביחד עם כולם, ולהידבק בזה דווקא בהשתוות הצורה, בהשתוות התכונה הזאת של להשפיע לבורא, ואז, רק את זה אנחנו מבקשים.

וודאי שאם הבורא לא ייתן לנו, אנחנו אבודים. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, שאחרת אנחנו אבודים. אז יש כאן מצב שאין לנו מה לעשות יותר, אנחנו הגענו לסוף, "אם לא ייתן, אבוד אני. ואם לא ייתן לי חיבור, אבוד אני. אם לא ייתן לי דבקות בקבוצה אבוד אני" זה מה שאני מבקש. אני רוצה להיות דבוק בהם כדי שבכל כוחי אתמוך בהם, במה שהם רוצים. אני רוצה לשרת אותם, אני רוצה להשפיע להם, אני רוצה לעזור להם להשיג את המטרה. לי לא חשוב מה אני, אלא אני רוצה את זה. לזה הגעתי, לשם זה באתי עכשיו, לכנס שלנו, כדי לתמוך בהם להשיג את המטרה, ולי? אני לא רוצה שום דבר, רק שאני אבצע את זה ואהפוך להיות אפס ממש.

קריין: ציטוט מספר 8 מתוך אגרת נ"ב של בעל הסולם.

"שיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, יידע בשעת מעשה, שה' שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודעו את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כי בתאוותו של ה' לאדם שיתקרב אצלו, מתעורר כוח וגעגועים גדולים באדם לתאוב לה'.... ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור שלם וקונה הכול."

(בעל הסולם, אגרת נ"ב)

יש לנו הרבה מצבים שאנחנו עוברים. לפעמים אדישות כזאת שאדם לא יכול לעשות שום דבר, לא ברגש, לא בשכל, לא במילים, בשום דבר, הוא פשוט מנותק. וישנם מצבים שמשתוקק, מוכן, יש לו רוח, ממש תופסת אותו איזו סערה, מושכת אותו. וכך הוא, בין זה לזה, ברגש ובשכל, במצבים שונים. השאלה היא איך אנחנו יוצאים לעורר את עצמנו בכל מצב על ידי העשירייה? לא לחכות שהבורא יעורר אותי, ולא לצפות שאני אוכל לעורר את עצמי, אלא איך אני יכול להתעורר על ידי העשירייה, ואיך אני יכול לעורר את העשירייה. זה בעצם העניין. זאת אומרת, הכל על ידי החיבור שלי עם עשירייה, לעורר אותם בכל כוחי ולהתעורר מהם ולפעול.

את הדברים האלה אני צריך כל הזמן כל הזמן לעורר ולממש, ואז אני אצליח. זאת אומרת, לא לחכות שתהייה לי התעוררות, אלא אפילו ללא כל התעוררות, אפילו שאין לי שום רגש ושכל עם הבורא, עם כלום. כלפי הקבוצה תעשה מאמצים גשמיים. מה שלא יהיה, הכל נכנס לחשבון. לכן לא לצפות מהבורא לכלום, עובד ה׳ זה נקרא "עובד", שזה הפוך, כי במקום שהבורא לא מעורר, לא נותן לו שום התעוררות אפשרית, הוא בעצמו מחפש איפה להוסיף. כמו אותו זקן שמחפש למצוא משהו שכאילו נאבד ממנו.

אנחנו עכשיו ממשיכים בעצם, כל הזמן רק ממשיכים, לחיבור, לכוונה להגיע לחיבור כזה ש"בואו נחשוב, מה יכול להיות מתאים לבורא". הכוח העליון צריך לראות ולהרגיש שאנחנו הכנו לו את הכלי הנכון. אז איך אנחנו מכינים לו את הכלי הזה? על זה לחשוב, להשתדל להיות בכל מיני צורות חיבור ועד שיעור בוקר.

רב"ש היה אומר שבעבודה שלנו צריכים ללכת ללכת ללכת ממש עד הסוף, ועוד קצת. ו"עוד קצת" זו הבעיה, שאתה חושב שהגעת עד הסוף ואתה לא מאמין שאתה יכול עוד. זה תמיד ככה, האגו עוצר, חצי צעד עד הסוף והוא עוצר אותך. אז עוד קצת, את זה צריכים להשתדל להוסיף. בהצלחה. לחיים.

(סוף הטיש)