שיעור בוקר 15.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"לחבר ימים ולילות" – קטעים נבחרים מהמקורות

זה נושא חשוב מאוד. בעצם כל הנושאים שאנחנו לומדים בזמן הזה בשיעור, הם לקט קטעים מכל מיני כתבי בעל הסולם ורב"ש, אבל הנושא "לחבר ימים ולילות" חשוב במיוחד כי זו העבודה שלנו, ועבודה יומיומית. זו לא עבודה שלפעמים קיימת ולפעמים לא, אלא כל יום ויום יש לנו אותה הבעיה, איך להתעורר, להתאושש - לא מהשינה הרגילה הפיסיולוגית אלא מהמצב הפנימי שלנו, שאנחנו רדומים, לא יכולים לחשוב, להתכוון, לכוון את עצמנו, לחבר ולקרב את עצמנו לעבודה שלנו - וכך להפוך את ה"לילה", שתמיד בא מהרשימות שלנו, מהשבירה יותר ויותר, להפוך אותו ל"יום".

אם כך כל העבודה שלנו היא כמו שכתוב, לחבר ימים ולילות. אנחנו צריכים תמיד לקבל את המצב הנוכחי כלילה, להשתתף במצב הזה ולהביא אותו ליום, למצב עוד יותר גבוה, עוד יותר מובן, שאנחנו יותר שולטים בו, משתמשים בו, מממשים אותו כדי להתחבר לבורא בכל המוח והלב שלנו. וכך מלילות לימים, מלילות לימים, נתרגל שיש לנו לילה ואנחנו צריכים להפוך אותו ליום. והיום בא אך ורק אם אנחנו מחברים את הלילה לתהליך שלנו, לבורא וכך מתקדמים.

בוא נקרא מה שכתוב בפסוקים האלו ונברר יותר לעומק.

קריין: לחבר ימים ולילות, קטע מס' 1. כותב הרב"ש:

"נבין, מהו יום ולילה בעבודה. כלומר, שהאדם צריך לדעת, הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות.

לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים המביאים את האדם להמטרה."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

וכך אנחנו מתקדמים על שתי רגליים, לילה – יום, לילה – יום, וכל העבודה שלנו צריכה להיות להפוך את מצב הלילה, ולהתגבר על חוסר הבירור, חוסר ההבנה, חוסר ההרגשה, חוסר החיבור בינינו, חוסר החיבור עם הבורא, חוסר הכוחות וההתעניינות, כל הדברים שכביכול תופסים אותנו ולא נותנים לנו להתקדם במהירות למטרת החיים. על כל הדברים האלה אנחנו צריכים להתגבר ביחד ומהר ככל האפשר, וכך ללחוץ על החיבור בינינו וחיבור עם הבורא, להזמין את המאור המחזיר למוטב כך שמהר ככל האפשר הלילה יהפוך ליום.

זאת העבודה שלנו בעצם עד גמר התיקון. בכל מיני אופנים ודאי, על פני כל מיני קשיים שונים, אבל זו העבודה. וחושך, לילה, זה כאשר מבחינה רגשית אנחנו לא מרגישים בינינו איזה קשר, יש חוסר קשר בינינו, חוסר קשר בינינו לבורא, אי הבנה למה, בשביל מה, או בכלל אין שום הסבר ואין שום שאלות ברורות, פשוט יש "הכבדת הלב" מה שנקרא. כל כך קשה לאדם, עד שהוא לא יכול לזוז ומסכים למות. "מקסימום אמות, לא נורא", מהמצב הזה של חושך המוות נראה לו כאור, כי לפחות הוא יגמור עם המצב שהוא נמצא בו. יש כל מיני מצבים כאלה.

אנחנו צריכים להבין שכל אלו תרגילים שהבורא עושה איתנו, ואין לנו שום דבר לעשות כאן אלא רק ללמוד איך אנחנו מתגברים על כל המצבים האלו. יהיו מצבים יותר ויותר קשים מכל מיני אופנים, עד שאנחנו נתרגל אליהם ונתחיל לראות בהם ממש מצבים טובים, ברכה, נתחיל לראות בלילה את הברכה. "לילה" בחכמת הקבלה זה מצב של בניית הכלי, זה לא כשרואים שחשוך מחוץ לבית, אלא זה זמן של בניית החיסרון.

ולכן כל יממה מתחילה מהלילה, מהערב, ואחר כך יום, "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד"¹, כך כתוב בתורה. למה? כי הכול מתחיל מהחיסרון שמתגלה ואנחנו צריכים לבנות כלפיו יחס נכון, כלי נכון ואחר כך מתוך זה אנחנו באים ליום, שהכול נעשה ברור, דבקות וכן הלאה.

שאלה: יום זה כשאני בעשירייה, בבורא, עם המחשבות שלי, ולילה זה כשאני שקוע בהן. יש כביכול איזו סימטריה בזה.

לא. יום ולילה הם שתי רגליים מפני שדווקא איתם אנחנו הולכים למטרה, כמו שבחיים שלנו אנחנו מתקרבים על הרגליים למישהו, למשהו. וחוץ מזה שניהם בעצם שווים, רק מתחילים משמאל אבל אחר כך הולכים בימין ושוב שמאל ושוב ימין, בכל צעד קדימה משתמשים בשתי רגליים, בשני צעדים, שמאל וימין יחד.

שאלה: האם החיסרון זה משהו שאנחנו בונים לבד, או משהו שמגיע מלמעלה?

החיסרון מגיע מלמעלה, אנחנו צריכים רק להימשך לשלמות, לחיבור, למטרה.

שאלה: האם אפשר להגיד שיום ולילה הם כל חיי האדם לו היינו חיים את החיים שלנו בדבקות?

אפשר להגיד שכל החיים שלנו הם סכום של לילות וימים, אבל בכל זאת מדובר על זה שאנחנו צריכים בצורה הדרגתית לעבור את כל הימים והלילות, הלילות והימים, ורק על ידי התהליך הזה של מצבי חושך ואור, אנחנו יכולים להתקדם למטרה.

שאלה: נניח שהאדם מתעורר לשיעור ובאמת אין לו קשר לבורא, הוא לא מרגיש את החברים. מה זה המצב של "יום", למה מצב הלילה מתחלף, איך מורגש המצב הזה של יום?

מצב של חיבור, דבקות, הבנה, הרגשה גדולה יותר, מורגשת התקרבות לבורא, זה נקרא "יום". אבל "לילה" זה מצב הפוך, אני לא מרגיש כל כך את החברים, את הבורא בכלל לא, המטרה גם לא מאירה לי, לא אכפת לי אפילו להתנתק מהם, אני יכול ליפול ולישון ולא חשוב לי מה יקרה. כל המצבים האלה של חוסר חשק לעבודה הרוחנית, שאין נטייה, אין משיכה למטרת החיים, נקראים "לילה".

תלמיד: אנחנו בעיקרון חווים הרבה מצבים כאלה, אולי אפילו במשך מספר דקות אפשר לחוות מצבים כאלו וכאלו, או שזה ניגוד שצריך להיות באותו רגע?

לא, כל הדברים האלה נקראים, לילה ויום, לילה ויום. כשהבורא מעורר בנו את הרצון לקבל עוד ועוד מהשבירה, מעלה לנו את הרצון לקבל מהשבירה, זה נקרא לילה, שהוא מעורר לילה. ואנחנו צריכים להשתדל מעצמנו להרכיב כאלה מצבים בינינו שנוכל להתאושש ככל האפשר ולבקש את מצב היום - בהירות, דבקות, חיבור, חשיבות המטרה וכן הלאה.

שאלה: בדרך כלל אנחנו אומרים שהכלי נבנה בצורה נכונה בקשר בינינו וצריך לעלות מעל השבירה ולהתחיל בצורה נכונה את החיבור בינינו. הצורה הזאת של יום ולילה והמעבר דרכם, זו עבודה קבוצתית או אינדיבידואלית?

בדרך כלל זו עבודה אישית, אינדיבידואלית ולא עבודה קבוצתית. לפעמים צריכים לעבוד על זה במצב של קבוצה שלמה, גם זה יכול להיות, אבל יום יום, רגע רגע, אנחנו צריכים להיות מודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים ולהשתדל מהמצב הזה תמיד לעלות יותר למעלה, לחיבור ולחשיבות המטרה.

תלמיד: אז יוצא שהכלי והחושך נבנים ביחד על ידי כל הקבוצה אבל העלייה מעל החושך הזה זאת העבודה הפרטית שלי?

כן.

שאלה: אמרת שיותר טוב למות. מה הבורא רוצה ממך כשאתה מרגיש ככה, איך להתגבר על זה, איך לסבול את זה, ומה אתה יכול לעשות?

מה לעשות נלמד מהקטעים הבאים, בדרך כלל האדם צריך לקבל את זה, וקודם כל להבין שזה לטובתו, זה העיקר, ואחר כך לחשוב איך הוא יכול להפוך את הלילה ליום.

תלמיד: גם אם זה לטובתו, איך בצורה פרקטית לעשות את זה כשאתה בתוך המצב?

אנחנו נלמד, ואתה תשמע.

שאלה: בהמשך למה שאמרת, שצריכים להתגבר ביחד, איך עושים את זה ביחד? הרי כל אחד רואה את הלילה בצורה אחרת.

ודאי, וגם לא בבת אחת, זה מגיע לפרקים, לכל אחד מהחברים. לכן אנחנו צריכים בכל זאת להחזיק את המצב הכללי בינינו בצורה קבועה, ככל האפשר יותר ויותר גבוה, ואז כשמישהו נופל הוא נמצא בתוך כוח שמקיף אותו שממנו הוא יכול לקבל תמיכה.

תלמיד: אותו אחד שנפל צריך לרמוז או לספר על זה לעשירייה, או שהוא לא צריך להגיד כלום?

לא, ודאי שלא.

שאלה: מה היחס הנכון ללילה?

תשמע ותבין.

קריין: קטע מספר 2. כותב "זוהר לעם",

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

("זוהר לעם". תצווה. מאמר "ובמדבר אשר ראית", סעיף 86)

הקטע בעצם חוזר על מה שנאמר קודם. המדרגה הבאה תמיד מתחילה מחושך, והאדם צריך לקבל את החושך הזה. הוא מרגיש בתוך החושך הזה רע, המצב לא מובן, לא מורגש טוב, אין לו כוחות, אין התעוררות, אין שמחה, חוסר התעוררות בכל מיני מובנים. ואז הוא צריך לעבוד, כי כל החושך הזה בא לו כדי שהוא יוסיף עליו התעוררות משלו. כך לאט לאט, על ידי כל מיני אמצעים, חיבור עם החברים, עבודה עם עצמו, הוא מקים את עצמו מתוך החושך, מתוך אי האכפתיות שלו, מתוך האדישות והדחייה לכל דבר, כך הוא מתקדם.

ראיתי את רב"ש במצב שהוא שהיה עם פנים ממש כמו קיר, זאת אומרת, ללא שום רגש, הוא היה נמצא במצבים כאלו ומתחיל לרקוד. לרקוד, ללא שום הרגשה ורצון. שר לה, לה, לה לה, לה לה, וקופץ כמה שיכול, ואחרי כמה דקות כבר מתחיל להיות קצת אחר. הוא היה עושה עוד כל מיני דברים, כל מיני תרגילים, תרגילי ספורט, אבל בעיקר שירה. הוא לא נתן לעצמו בשום פנים אופן אפשרות לזרום עם המצב הזה, אלא דווקא לעלות וללכת לדרגה יותר גבוהה, זאת אומרת, לכיוון של התעוררות, התרוממות, חשיבות, בכל מיני אמצעים.

שירה, צעקה, ריקוד, כל דבר שיכול להציל אותו, אבל רצוי לא על ידי אמצעים זרים לחכמת הקבלה, אלא אותם דברים שאנחנו נמצאים בהם, אלו שפועלים על מצב הרוח, כי מצב הרוח כאן הוא לא סתם, אלא שכך אנחנו ממש עולים מהרגשת החושך להרגשת האור. אז להשתדל.

שאלה: באחד השיעורים שמעתי אותך אומר, שלילה זה הזמן שבו אנחנו בונים את הנשמה. מה המשמעות הרוחנית של הלילה?

אחר כך נלמד איתכם בתע"ס שהלילה מתחלק לכמה חלקים, זה נקרא משמרות, ואנחנו משתמשים בכל החלקים האלה כדי לבנות מהם כלים. אחרי שאנחנו גומרים את בניית הכלי, אנחנו מתחילים לקבל את האור בכלים האלו, ואז כבר יש לנו כוח על מנת להשפיע, וזה נקרא שאנחנו עוברים ל"יום". זה נקרא לילה ויום במצבים הרוחניים שלנו, ואין לזה שום קשר ללילה וליום האסטרונומים, או למצבים הארציים.

שאלה: היום מגיע בכל מקרה?

ודאי שהיום יבוא, אבל זה יכול להיות גם אחרי כמה שנים.

שאלה: לפעמים יש מצבים בהם האגו אוהב להיות בחושך, בלילה. אני יודע את זה גם על עצמי, לפעמים אני פשוט מדליק מוזיקה עצובה, מעשן סיגריה, מסתכל סביב, חושב על איך לשום דבר אין משמעות, ואיכשהו האגו אוהב את זה. איך להתייחס למצב הזה?

זה סתם מצב שלך, כי אתה אוהב להיות עצוב. למה אתה מדליק מוזיקה עצובה, לָמה אתה יושב בחושך? יש לך מצב פנימי כזה, אתה עוסק במדיטציות? אנחנו מדברים על מצבים שבאים לאדם, לא שהוא מזמין אותם, אסור לנו להזמין מצבים כאלו, אנחנו צריכים כל הזמן להימשך לחיבור, לשמחה, ולקראת הבורא, וזה לגמרי לא בא דרך עצבות וחושך.

זה יבוא, בינתיים אתה כך, אבל בעתיד תראה שאתה תיתן למצבים רחוקים מהבורא צורה אחרת מאשר עכשיו, חכה, זה יקרה.

תלמיד: איך להיות נאמן לבורא? אני יודע לעשות זאת שכיש לי התעלות, כשיש לי מוטיבציה, אבל מחר אני אאבד את ההתעלות והמוטיבציה, אני ארגיש יום לילה, יום לילה, אלף פעם. בתקופה הזאת איך להיות נאמן לבורא, איך להיות בערבות עם החברים, איך להישאר יציב בדרך, בכיוון?

רק על ידי מאמצים, הרגלים וחברים, אין לך שום דבר אחר. אם אתה משקיע בזה, הבורא מצידו תומך בך, הוא נותן לך תמיכה.

שאלה: איזו עצה אפשר לתת לחבר כדי להתקרב לחברים מעל ההתנגדות כאשר האגו מצדיק את החושך?

כשאין לאדם כוח, יש לו דחייה וקשה לו לעשות משהו, אז אנחנו צריכים כקבוצה לאתר את המצבים האלה בחברים ולהשתדל לקרב אותם, לכלול אותם יחד, איכשהו לנענע אותם, לעזור להם לקום לשיעור וכן הלאה, אבל בעצם זו עבודת הקבוצה. ומצד האדם, טוב שייקח על עצמו איזה נטל, שיתחייב לקום ולהתקשר לכולם, להעיר אותם לשיעור, להיות אחראי על איזושהי עבודה בקבוצה וכל מיני דברים כאלה שהם מאוד מועילים להתקדמות הרוחנית.

שאלה: הזכרת שהרב"ש נהג לרקוד ולשיר כדי לצאת ממצב של שפלות. אבל זה נראה לא כל כך מועיל כי אתה לא משתדל להתחבר לחברים כשאתה נמצא במצב הזה של השפלות, אלא אתה דווקא יותר חושב על עצמך כשאתה שר ורוקד. איך זה בדיוק עובד?

אני נתתי את הדוגמה של הרב"ש שלא היו לו חברים כמו שאצלנו יש הרבה חברים סביב כל אחד וגם קבוצות, אלא בדרגה שלו הוא כביכול היה לבד ולכן זה מה שהוא עשה. אני נתתי את הדוגמה רק כדי שתבינו שגם לאנשים במדרגות הכי גבוהות שאפשר לתאר לעצמנו, יש להם עבודה רוחנית בכל מיני צורות.

תלמיד: איך אני יכול להשתמש בדוגמה הזאת כשאני נמצא במצב שפל? נראה שאני משתמש בפעולה פיזית, גשמית כדי להישאר בתוך הרוחניות וזו כאילו סתירה.

אז אל תעשה את זה, תעשה משהו אחר, אתה לא חייב לעשות זאת.

תלמיד: האם יש מניעה להשתמש באמצעים גשמיים, בפעולות גשמיות כדי להישאר ברוחניות?

רצוי להשתמש במשהו ששייך יותר לחברה, ללימוד, להפצה ולכל מיני דברים. לכן אנחנו ממליצים שיהיה לאדם עיסוק קבוע בהפצה, שהוא יהיה קשור לאנשים אחרים, שזה יחייב אותו להתקרב לבני אדם, להתערבב עמהם, זה עוזר מאוד.

שאלה: למה צריך להפוך לילה ליום מהר ככל האפשר? האם יש דברים הכרחיים שאני חייב לצבור בלילה כדי להגיע ליום ואין מה לזרז את התהליך?

אם אנחנו רוצים להתקדם אז אף מצב, ככל שיהיה גבוה, לא כדאי שיישאר, אלא שיתחלף מהר ככל האפשר למצב הבא והיותר גבוה.

שאלה: לגבי הדוגמה של הרב"ש. זה מצב שאדם נמצא בבור עמוק ושר שיר לעתיד לבוא. מה הכוונה שהוא רוצה לקבל את פני השכינה כביכול ממצב כזה עמוק? מה הכוונה של האדם שהוא צריך כך להשתוקק?

הכוונה שהוא רוצה לעלות ממצב שהוא נכנס למדרגה הרוחנית הבאה שמתחילה מחושך, והוא רוצה מהחושך הזה לעלות לדבקות, לחשיבות המטרה ולבורא. לכן הוא עושה על עצמו כל מיני תרגילים כדי לעורר את עצמו ולא להיות כמו מת.

תלמיד: איך אדם יכול לשיר כשהוא במצב שהוא באמת מת?

תנסה ותראה. אם אנחנו נמצאים במצבים כאלה אז אנחנו חייבים בכל זאת לעשות מאמץ ולהעלות את עצמנו.

שאלה: כשיש אמונה אז הכול יפה, זה נחשב יום, אבל אני צריך להרגיש את האמונה בזמן הלילה. איך לעבוד עם האמונה דווקא בזמן הלילה?

אנחנו מדברים על זה, על איך אנחנו מתעוררים, על איך אנחנו משתדלים להביא אור לתוך הלילה?

שאלה: האם צריך שיהיה יחס שווה בין הלילה ליום?

אנחנו עדיין לא יודעים למדוד זאת. אנחנו צריכים לעלות מתוך החושך מהר ככל האפשר וגבוה ככל האפשר ולא להישאר בחושך, לא ליהנות מהחושך ולא להסכים עם החושך, על אף שזה לא פשוט.

קריין: קטע מספר 3. כותב הרב"ש.

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות." 

(הרב"ש. 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

שאלה: אנחנו רואים שבכל זאת הוא נותן עדיפות ליום, למצב השלמות.

ברור שמצב השלמות הוא יום. אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר לגמר התיקון שנקרא "כולו יום", ואין לילות.

תלמיד: במה הלילה והיום שווים?

הם שווים בחשיבות כי להשגת המטרה חשובים לי גם הלילה וגם היום ולכן אני מתייחס לשני המצבים האלה כביכול בצורה ניטראלית, באמצע ביניהם. לא חשוב לי באיזה מצב להיות, העיקר שאני נע לקראת התיקון.

תלמיד: אבל כל המאמצים של האדם הם לברוח ממצב הלילה.

אני לא בורח מהלילות אלא אני אוסף אותם כמו ימים כי אלו חסרונות, גילוי הכוחות השליליים שבלעדיהם אני לא אוכל להרכיב את הימים. אני מעמיד כל יום ויום על פני החושך שנגלה קודם וההבדל בין הימים הוא בכמה, באיזו צורה ואופן התגלה לי חושך, הלילה שהיה לפניהם.

תלמיד: מה זה נקרא שאני מעריך את הלילה ולא בורח ממנו אלא עובד איתו ומשתמש בו?

אני עובד עם כל החיסרון, עם כל החושך, עם כל אופן הניתוק שקבלתי בלילה, זה נקרא "לילה" בשבילי, ואני רוצה להפוך את כל המצבים האלה לחיבור, זה נקרא "יום".

תלמיד: מה הלילה בא ללמד אותי בעבודה?

עד כמה יש לי עדיין חסרונות, כלים לא מתוקנים, ריחוק מהבורא וחוסר אמונה.

תלמיד: במה המצב של השלמות שיושג לאחר ההתגברות על הלילה, הוא שלם יותר ממצב השלימות הקודם?

לא יכולה להיות שלמות אם אין חיסרון. לא יכול להיות יום אם לא יהיה לילה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

תלמיד: ואצלנו יש לפעמים מצבים של התפעלות, התרוממות. כביכול הלילה נעלם, אז איפה שם הלילה?

כאן אנחנו עדיין נמצאים במצבים שאנחנו לא יכולים להנהיג אותם. אנחנו עוד לא יושבים על הרצון לקבל שלנו כך שאנחנו מסובבים את ההגה שלו ימינה, שמאלה, קדימה, לכן זה קשה לנו. אבל צריכים להבין שכל עניין ההתקדמות הוא מה שאנחנו לומדים כאן. שתמיד מורידים עלינו מצבים של חושך, חוסר רצון, חוסר חשיבות המטרה, הקבוצה, הבורא, וכך אנחנו צריכים להתגבר על זה יחד. כאן בכלל אי אפשר להתקדם בלי סביבה נכונה. רק כך נתקדם.

תלמיד: אצל המקובל אין מצב שהיום לא רוכב על פני הלילה? תמיד יום זה על פני הלילה?

אבל היה קודם לילה?

תלמיד: כן. ואז כשהגיע יום זה תמיד על פני הלילה?

כן. ודאי. רק לילדים קטנים יש התחלפות המצבים מעצמם. או שהם בוכים או שהם שמחים, ככה כמו שאתה רואה בילדים. אבל לאנשים גדולים, רציניים, יש סיבה לזה שהם עצובים ולזה שהם שמחים. כך גם אצלנו. אבל לפחות טוב להיות ילד ולהיות שמח מזה שאני נכנסתי לחברה ומתקדם עם כל האנשים לקראת המטרה, ולפחות אני נמצא באיזשהו תהליך בחיים ולא כמו כולם "כבהמות נדמו" וכן הלאה.

שאלה: איך התפיסה של החושך אצל תלמיד קבלה משתנה לאורך השנים?

זה תלוי באיזה מצב, באילו דרגות הוא נמצא. ככל שהוא מטפס יותר, ככה הוא נופל יותר עמוק, ואז במצב הנפילה הוא מגלה חושך הרבה יותר עמוק מאיתנו. אצלנו מורגש שאין מצב רוח ולכן אני נכנס לקבוצה, אני אוכל משהו, שותה משהו, שומע משהו מחברים. למקובל שנמצא כבר בדרגות יותר גבוהות, זה לא יעזור, הוא צריך באמת להשיג כלים גדולים, כוחות גדולים כדי להתאושש, להתעורר, הוא נמצא בתהליך גדול כדי לצאת מהמצב שנפל.

תלמיד: במשך זמן ההתפתחות הרוחנית, האם החושך מתבטא בדרכים שונות כלפי האדם?

ודאי שבכל אדם ובכל מצב, אנחנו עוד לא מבחינים עכשיו בדיוק איזה אופנים יש לנו בחושך, ועד כמה יש לנו הרבה אורות, אבל הרבה מהאורות האלה כשהם מתגלים, הם מתגלים על פני החושך שלפניהם. לכן ודאי שכמו שיש לך מדרגות עד גמר התיקון, כל פעם זה חושך אחר ואור אחר, וזה לעומת זה.

שאלה: אני זוכר שבתחילת הלימוד הרגשתי את החושך הזה ממש כמו משהו כזה גולמי, שאתה ממש לא יכול לעשות כלום, אתה כאילו מקבל איזה נוק אאוט. ובשנים האחרונות זה התפתח לסוג אחר של חושך, כמו תחושה של כאב על הפירוד, בושה. האם גם אלו סוגים של חושך?

ודאי. זה כבר חושך שהוא יותר קרוב לאמת, שאתה לא מרגיש סתם את החושך, אלא אתה מרגיש את האופנים שלו, צורות הפירוד, צורות הריחוק, צורות בחוסר אמונה, רק בחסדים או אפילו אור חכמה שחסר בתוך אור דחסדים. זו כבר צורת התקדמות. יפה.

שאלה: מה זה אומר שבמידת ההבדל יש פירוד בין יום ללילה ועל הפירוד הזה כבר יש אחיזה לחיצוניים.

על זה הוא מדבר, על ההפרעות, שככל שיש הבדלים גדולים בין יום ללילה, בהבדלים האלה יכולות להתגלות כל מיני הפרעות. זה לפנינו, אנחנו עוד נברר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את מצב החושך?

בזה שחסר לי כוח להתקדמות למטרה, חסר לי כוח להתחבר עם החברים, חסר לי כוח לפתוח את הספר, ללמוד את השיעור, חסרים לי כוחות לתיקון הנשמה. זה נקרא בשבילי "חושך".

שאלה: אנחנו צריכים להחזיק כמה שניתן ביום בכל כוחותינו?

כן. אנחנו צריכים להגדיל את היום ולהאיר את היום כמה שיותר.

שאלה: המלך דוד כתב ויצר בלילה, אבל יחד עם זה הוא כל הזמן עורר את השחר. זו דוגמה לשילוב בין ימין לשמאל?

לא, שחר זה בוקר, זה לא חושך. כתוב "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני"², שהוא מעורר את השחר, הוא ממהר את הלילה שיהפוך ליום ולא שהיום בא ואז הוא מתעורר. זה דוד המלך אמר.

תלמיד: התכוונתי שהוא כתב בזמן החושך, בזמן הלילה.

לא, בזמן הלילה הוא לא כתב, בזמן הלילה בדרך כלל הוא התפלל ושר.

שאלה: לי המצבים הכי חשוכים זה שאני נמצא רחוק מהסביבה. להסכים עם המצבים האלה, לקבל אותם בשמחה, אם אני לא יכול להתעלות מעל הכעס? זה לא גורם לי שום שמחה להיות מנותק מהסביבה.

תשתדל. וכעס זה דבר רע מאוד, זה עוד יפריע לך הרבה, אני אומר לך אישית.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהחושך והאור הם שלבים של מימוש הרשימות?

כן.

שאלה: אני מבקש סליחה אבל אני לא מצליח להבין מה מחזיק אותי בזמן הלילה? האם זאת לא האמונה שצריכה להחזיק אותי כשאני ממש מאבד את הטעם של האמונה?

בזמן לילה אנחנו מקבלים עזרה מלמעלה, מחזיקים אותנו. אפילו כשרוצים להגיע לפירוד, ליציאה ויש ריחוק מכל המצב הרוחני, אנחנו נמצאים בקשר, בחיבור עם הכוח הרוחני ולכן, למרות שאנחנו כמו תינוקות שרוצים לברוח, לא נותנים לנו לברוח.

שאלה: לאן הולך הלילה כאשר עולה היום?

הלילה מתחבר ליום.

שאלה: האם נכון להסתכל על כל חבר כמי שעובר את השינויים האלה בין יום ולילה ולקחת ממנו דוגמה, ללמוד?

אפשר במשהו, כן.

שאלה: האם אפשר לומר ששיעור הבוקר הוא אותה הזדמנות ייחודית לעבור ממצב לילה למצב יום, אפילו אם אני לא מרגיש ולא כל כך מבין את זה?

בטוח שכך זה קורה.

שאלה: מה זה אומר אם אדם לא רואה איך שני המצבים מקדמים אותו ביחד, ומרגיש שרק היום בעצם מקדם אותו?

שימשיך, ולאט לאט הוא יתכלל גם עם היום וגם עם הלילה, שיקרא כמה פעמים את כל הפסוקים שאנחנו לומדים, ויראה שהם יעזרו לו.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"כתוב, "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל במה שאומר בהסולם, שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא בחיבור יום ולילה. כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' נתן לנו את החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור. וזה נקרא, "ויקרא ה'". זאת אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר עבודה, שיהיה בצורה כזו." 

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

זה מסביר הרבה. שאנחנו מגלים את כל הדברים ביום מפני שהיינו בחושך, לכן אנחנו חייבים להיכנס לחושך, אבל כמה שיותר מהר לצאת ממנו. אנחנו צריכים לקבל ממנו רק את החיסרון, בלי להתכלל בו יותר, ולהרגיש בו יותר. לא, הרגשנו ניתוק, כמה שאפשר יותר מהר לצאת ממנו, ולהגיע לחיבור. ובחיבור יתברר לך מה היה הניתוק, איך יצאת ממנו, ומה אתה יכול עכשיו להשיג על ידי זה.

שאלה: מה לגבי מצבי חושך כלליים כמו שיש עכשיו מלחמה בין רוסיה לאוקראינה? איך לצאת משם מהר?

אנחנו לומדים על זה או לא? למה אתה שואל?

תלמיד: בעיקרון זה מצב חושך.

אתה זה שנמצא בחושך. אנחנו לא מדברים על החושך הזה, אלא על הניתוק בינינו, ומביננו לבורא.

שאלה: האם אנחנו בונים את המסך בלילה או ביום?

את המסך בונים גם בלילה וגם ביום, תלוי על איזה מסכים מדובר. מסך זה דבר כללי שמבדיל ומקשר בין חיסרון והשגה, ואנחנו בונים אותו בכל מיני מצבים. אי אפשר להגיד מתי המסך נבנה. אין לזה זמן מוגדר אלא מצבים שונים שמגיעים גם בירידות וגם בעליות, בחושך, בלילה וביום. המסך יכול להיות מבדיל, או מקשר, יש הרבה סוגי מסכים.

שאלה: מה ההבדל בין עבודה ביום ובלילה שעכשיו אנחנו לומדים, לבין שני הקווים שמאל וימין?

אני לא יכול עכשיו להסביר את זה, ואל תחשוב על זה. תגיד לעצמך עכשיו שאין ביניהם קשר.

שאלה: איך אנחנו שומרים על הריכוז בתוך כל הדברים שאנחנו עושים ועוברים, כדי שמאחורי החברים תמיד נוכל לראות את הבורא, שתמיד נראה הזדמנות חדשה, שלא נשקע אל תוך השגרה של חיי היומיום?

תשתדל להתכלל עם החברים, לא חשוב באיזה מצבים הם נמצאים, העיקר שאתה רוצה לעלות דווקא יחד איתם, אפילו שהם לא ראויים לעלייה, אבל אם אתה חושב שתוכל לעלות איתם, כבר אתה תקבל מלמעלה כוחות לעלייה.

שאלה: איך לקבל ניתוק מהיר, ומיד לצאת ממנו בלי להתכלל ולשקוע במצב שעות וימים?

ודאי שזה המצב הכי טוב. איך אפשר לעשות את זה? בתנאי שתהיה סביב האדם תמיכה גדולה חזקה מהסביבה, ואז כל מצב שהוא מקבל מלמעלה, על ידי הסביבה הוא יכול להתאושש ממנו מהר ולהמשיך לעלות. זה העניין בסביבה, צריך לארגן את זה, ולדאוג לזה.

תלמיד: במה באה לידי ביטוי התמיכה?

ביטוי התמיכה בא דווקא בזה שהם לא נותנים לך ליפול, שאתה מרגיש מיד איך כולם מסתכלים עליך, איך כולם דואגים לך, מתעניינים בך, ואז דורשים ותופסים אותך.

תלמיד: והרגשת החושך צריכה להיות ממש מורגשת? האדם צריך להרגיש ממש גרוע עם עצמו, ממש על הקרשים?

לא יודע, יכול להיות שקיבלת איזה ניתוק מהמצב הרוחני, אבל אתה לא מרגיש את עצמך ברע. יכול להיות שאתה לא מרגיש את הרע, זה לא חייב להיות כך. אבל בעצם למקובלים הגדולים יש קיצוניות בדברים האלה. לפעמים במצבים רגילים שאנחנו לא היינו מתחשבים בהם, פתאום הם מרגישים שזאת ירידה, וזה מעורר אותם מיד להתגבש ועוד יותר להשתדל לעלות לדבקות ביניהם, ככה זה.

או שבזמן העלייה הם מרגישים יותר. או ההפך, שהם דווקא לא מרגישים יום ולילה אלא רוצים להרוג זה את זה כמו תלמידי רבי שמעון. יש כל מיני מצבים. אבל סך הכול, הכול מסתובב סביב החיבור בינינו ועם הבורא, ואת זה אנחנו צריכים לדעת.

אין שום דבר חוץ מזה. ודרך אופני החיבור האלו בינינו, ומאיתנו לבורא, אנחנו מסתכלים על כל המציאות, על כל האלוקות ודרך זה אתה מבין את הכול. זה כמו מפה או מכשיר ראייה שדרכו אתה רואה את הכול.

תלמיד: ואיזו שליטה יש לנו במצבים האלה? כי גם אנחנו כרגע כמו ילדים פעם שמחים, פעם עצובים.

יש לך שליטה דרך התעוררות שלך, ודרך ההתקשרות שלך לחברים.

שאלה: איך יוצאים ממצב של ניתוק משותף יחד, של כמה חברים איך יוצאים יחד?

אם כולם יחד נמצאים בניתוק ביניהם ומהבורא זה כבר ממש מצב של אצבע אלוקים היא. ממש אין מה לעשות. זה מצב של חורבן. אבל נקווה שזה כבר לא יקרה.

שאלה: למה יש חברים שהסביבה משפיעה עליהם יותר ויש כאלה שמשפיעה עליהם פחות?

זה בכוונה כדי שאתם תתקדמו בזה אחרי זה, בעזרה הדדית, לכן לא נותנים לכולם עליות, ירידות, אלא אלו יורדים ואלו עולים ולכן יש ערבות ואתם כך יכולים להינצל.

שאלה: למה בזמן הירידה אני מרגיש שלא השגתי שום דבר ואפילו יותר גרוע מזה?

בזמן הירידה אתה לא צריך להרגיש שאתה משיג משהו. אחר כך כשאתה מתחיל לעלות אז אתה יכול להבין איך הירידה נתנה לך כלי יותר גדול, עכשיו אתה עובד עמו, מקדש אותו, מתקן אותו וממלא אותו ומשיג בו את הדרגה הבאה.

שאלה: מה ההרגשה הראשונית שהאדם מרגיש, אור או חושך כדי שיהיה הבסיס להשוואה בהמשך הדרך?

ניתוק. זו הרגשה חשובה מאוד שדווקא על פניה אנחנו בונים את העלייה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו בעשירייה מעוררים את השחר או בינתיים זו עוד לא העבודה בשבילנו?

אם אתה רוצה להעלות את עצמך כדי להעלות את העשירייה ואתה פועל אך ורק כדי להעלות אותם לחשיבות לבורא, לחיבור ביניהם ולחיבור כולכם עם הבורא, זו העבודה שלך הנכונה וכך אתה ממש מבצע מה שרב"ש כותב ביחס לחברים, שאתה הכי קטן והכי נמוך ואתה הכי הכי תחת כולם, אבל אתה דווקא בצורה כזאת מעלה אותם, מחבר אותם ומגיש אותם לבורא, שימלא אותם ושיעלה אותם.

שאלה: כשמאבדים את היום מורגש שלא היה לנו כלים להחזיק אותו ועכשיו אנחנו צריכים לעבור תהליך מפרך של עבודה בלילה, האם נכונה ההרגשה הזאת?

תמיד כשמאבדים את היום זה מחוסר הכלים.

שאלה: אבל ההרגשה שאני עכשיו צריך לעבור תהליך ארוך בתוך הלילה?

לא, אתה לא חייב לחכות, אף פעם לא צריכים לחכות ללילה, תמיד צריכים במצב שנמצאים לראות את הקלקול ומיד לעלות מעליו לעשות תיקונים. לחפש איפה עוד אני יכול להיות מחובר לחברים.

שאלה: למה לצבור כלים מחדש זה לא תהליך קשה, מפרך, ארוך?

כי הקבוצה נמצאת לפניך והבורא נמצא בתוך הקבוצה, ואם אתה רץ אליהם ורוצה להתקשר אליהם ולשרת אותם כדי לגרום להם עלייה מהכוחות שלך גם, אז אין לך שום בעיה, הכול נמצא מסודר לפניך.

שאלה: החושך הוא מזה שלא יכולנו להוסיף באהבת חברים?

נכון.

שאלה: האם קריאת מקורות מוציאה את האדם מהלילה?

גם, ודאי, זה אחד מהאמצעים. מקורות, תהילים, כל מיני דברים. כמו שאמרתי, אפילו הרב"ש היה רוקד לבד בתוך הדירה, ושר, ולא היה לו לא רצון לא לשיר ולא לרקוד, אלא על ידי זה הוא היה גם מתעורר.

שאלה: אנו לומדים שאדם יכול לקבל את חשיבות המטרה וגדלות הבורא רק מחברים שכן "אסיר אינו יכול להינצל מבית האסורים בכוחות עצמו", מה זה אומר שהתעלות מעל החושך היא העבודה האישית שלי?

להשתדל, ככל שאתה מבטל את עצמך אתה סופג את הכוחות מבחוץ, מהבורא דרך הקבוצה, וכך אתה מתעלה.

שאלה: איך יוצאים מהחושך כשהחושך לא מורגש כמצב חשוך אלא מביא לו תענוגים בתוך הרצון לקבל על מנת לקבל?

שאלה: איך יוצאים מהחושך כשהחושך לא מורגש כמצב חשוך אלא מביא תענוגים בתוך הרצון לקבל על מנת לקבל?

אנחנו צריכים להגדיר את התענוגים האלה ברצון לקבל על מנת לקבל כחושך ואז לברר איך אנחנו יכולים להתעלות מעל התענוגים האלה, מעל החושך הזה לאור האמיתי של השפעה, חיבור, תמיכה. זאת העבודה כאן, צריך לעשות בירור. לבירור הזה אנחנו גם צריכים אור, לכן בלילה יש כמה "משמרות" והרבה עבודה.

הלילה הרוחני הוא לא שאנחנו הולכים לישון, להתנתק מהמציאות. לילה רוחני הוא שאנחנו מתחברים בינינו עוד יותר חזק כדי לברר את המצב שעכשיו בא עלינו, שעדיין הוא נראה כלילה, ואנחנו לא מבינים, לא מרגישים אותו, אבל כדי לפתוח אותו, להרגיש אותו אנחנו צריכים עוד יותר חזק להתחבר בינינו.

שאלה: האם המצבים הללו מחזוריים, האם אפשר לעשות איזשהו ניטור, לחכות להם או לדעת כמה זמן הם יימשכו?

אנחנו לא צריכים לחכות שהמצבים האלה יבואו, אלא אנחנו צריכים בעצמנו להזמין את המצבים האלה שישתנו מהר ככל האפשר, כמו שכתוב, "כי לך יום אף לך לילה"³. שגם ימים וגם לילות יתחברו זה אל זה מהר מאוד ואנחנו נריץ בתוכנו את כל ההבחנות הללו, המדרגות האלה ונתחיל להרגיש כמה הן בונות אותנו. כמו שכתוב, ואברהם זקן בא בשנים⁴, מה זאת אומרת בא בשנים? שעבר הרבה מדרגות של לילה ויום ולכן ידע איך להתקשר ואיך להוציא מכל מדרגה ומדרגה תועלת לדבקות.

שאלה: האם ניתן ללמוד לשלוט בחושך בזמננו?

לשלוט בחושך ודאי שאנחנו צריכים, ומה זה בזמננו? במצבנו. זה לא שייך לזה שאנחנו נמצאים במאה ה-21. מה זה אומר לנו? כלום. אלא חשוב לנו שנגיע יחד לקשר כזה שנוכל לעלות לרמות שאנחנו קובעים את הזמנים, אנחנו קובעים את המצבים שלנו, ולא שלוח הזמנים של העולם קובע לנו את המצב. לא יום ולא לילה שיש בעולם, ולא חושך ואור השמש, הירח והכוכבים וכן הלאה, הם אלו שקובעים לנו את הזמנים, אלא המצבים הפנימיים שלנו הם קובעים לנו את הזמנים. לכן כתוב "ישראל למעלה מכוכבים ומזלות". מי שמשתוקק לבורא שנקרא ישר-אל נמצא למעלה מכל המצבים שהעולם מרגיש ועובר.

שאלה: האם הבורא מעורר חושך באדם רק כשהאדם מוכן לעלייה?

כן, בדרך כלל הבורא מעורר את האדם על ידי הרגשת החושך בחיים שלו וזה סימן שאדם מוכן לעליה. הרגשת החושך היא הסימן הכי בטוח שאדם מוכן לעלייה. השאלה היא רק איך הוא משתמש בזה, מממש את זה.

שאלה: לפעמים אדם נמצא בשמחה אבל אין לו חיסרון גדול לרוחניות, לעומת זאת אדם יכול לקבל הכבדה ודווקא שם מתגלה חיסרון אמיתי לגילוי הבורא. אז מהו היום ומהו הלילה?

האדם צריך לבחור. ככל שאנחנו מתקדמים, כך אנחנו צריכים יותר ויותר להרגיש או יותר לייצב את מצבי היום והלילה בצורה יותר אמיתית, זאת אומרת יותר קרובה לאמונה למעלה מהדעת. "יום" זה בירורים של דבקות, ו"לילה" זה תיקון הכלים לדבקות. בלילה העבודה גדולה מאוד, כי לא יכולה להיות עבודה ביום לפני שאנחנו מסיימים את העבודה של הלילה, אבל שניהם מתחברים ליום אחד.

שאלה: אמרת שמקובלים הבחינו במצבי ירידה כשהם רק התחילו, לפי אלו סימנים אפשר להבין שהירידה החלה כדי למנוע אותה או לצמצם אותה ככל האפשר ולא לשקוע?

אם אני כל הזמן נמשך לעלייה, זאת אומרת להשפעה, לחיבור, לדבקות, אז אני מבחין בכל הירידות, אני מיד מרגיש שאני קצת נופל מהנטייה שלי לחיבור, לעלייה, לדבקות.

שאלה: האם נכון לומר שהלילה מגיע רק כדי לגלות את היום אבל כבר ברמה גבוהה יותר וכן הלאה עד גמר התיקון?

בטח שכך, כל לילה מגיע כשאני מימשתי את הכלים של היום ואני לא יכול להיות יותר בדבקות במה שהשגתי, אני גמרתי עם היום, מימשתי בו הכול, ועכשיו לפניי צריך להיות לילה. גמרתי את היום שלי ומתחיל הלילה. מה זאת אומרת מתחיל הלילה? אני מכין את עצמי למצב הבא, אני חייב לבדוק איפה עוד עלי להוסיף בכלים, איפה אני יכול לראות מה חסר לי כדי להתקדם הלאה, וזו העבודה בלילה. זו יותר עבודת ביקורת, עבודת חיבור, וביום זה קבלת גילוי הבורא החדש.

שאלה: מה ההבדל בין חושך, לבין הפרעה או ירידה?

חושך, הפרעה או ירידה זה אותו דבר, אני רק צריך להתייחס לחושך, להפרעה ולירידה לא כהפרעות, לא כמצבים לא טובים שאני לא רוצה אותם, אלא אני מכבד אותם, אני מוכן לקרב אותם, מפני שבלעדיהם, בלי הכלים האלה, בלי החסרונות אני לא יכול להגיע לאור, לגילוי הבורא, לחיבור עימו. לכן הלילה בשבילי יותר חשוב מהיום, ובטוח שיבוא היום אם אני אשתמש נכון בכל המצבים שבאים בלילה.

(סוף השיעור)

---

1. "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א', ה')↩

2. (תהילים נ"ז, ט' – רש"י)↩

3. "קָרֵב יוֹם, קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה רָם הוֹדַע, הוֹדַע, הוֹדַע כִּי לְךָ יוֹם אַף לְךָ לַיְלָה." (הגדה של פסח)↩

4. "ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל" (בראשית כ"ד, א')↩