שיעור בוקר 10.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"שווים כאחד: אין חבר חזק, יש חברה חזקה" –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - שווים כאחד: אין חבר חזק, יש חברה חזקה",

קריין: קטע מס' 5.

"באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, האם זה נקרא "אחדות". אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה וחיבה באמת ושלום."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק 1, "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: במה החברים שווים? כי אנחנו תמיד אומרים שבמאמץ סגולי כביכול אי אפשר לראות, זה נסתר. אז במה כן?

אנחנו צריכים לקבל את עצמנו בקבוצה, שכולנו שווים בעיני הבורא, בעיני כל אחד ואחד. ודאי שאף אחד לא יכול להיות שווה לחברו. כתוב, כמו שהרצונות והמחשבות וכן הלאה לא דומים, גם בזה ובזה לא דומים, זה ברור. אבל בכל זאת כשהבורא מלכתחילה תכנן לנו את המקום שלנו, איך שאנחנו מתקשרים בינינו כדי להיות איזה מקום גילוי אליו, אז כבר סידר לנו בזה גם עבודה לכל אחד, וגם גישה לכל אחד וקשר לכל אחד עם כולם, ולכן אנחנו צריכים לקבל שככה זה, למעלה מהשכל שלנו, שאנחנו כולנו בקבוצה שלנו שווים.

תלמיד: זה שאנחנו לא דומים זה ברור, אבל הבעיה, יש קריטריונים כביכול חיצוניים, שכלפי זה אני רואה בעיניים ואז אני מודד את החבר. לכן אמרתי, מבחינה סגולית מה שהבורא תכנן, אם הייתי רואה את כל התמונה מאחורי הקלעים הייתי רואה שההוא מתאמץ ככה וההוא ככה כי הבורא לא נתן לו את התכונות האלה, זה מובן. אבל אין לנו את הראייה הזאת, שצריך אולי לקחת למעלה מהדעת, ולכן אנחנו חיים בגשמיות, ובגשמיות יש כללים ברורים. אני מסתכל בעיניים, אני רואה, הגיע, לא הגיע, עשה, לא עשה ואז אני אומר, איך שווים? או ששוויון בכלל לא שייך לעולם הגשמי, פה אף פעם לא יהיה שוויון, גם לא כדאי להתאמץ אפילו.

לא, השוויון הוא לא גשמי, את זה אנחנו רואים. וגם ברוחניות אנחנו לא כל כך מבינים איך זה יהיה שווה, אבל כך צריכים להתייחס לכל אחד ואחד.

תלמיד: דווקא ברוחניות זה ברור, מבחינה סגולית רואים כל אחד כביכול, אבל יכול להיות שאחר כך רואים את זה ברוחניות. אז מה אתה ממליץ לעשות, בכלל איך להתייחס. אם יש 1, 2, 3, יש כל מיני תנאים לקיום החברה, ואז אני רואה שאני לא שווה לאחרים, אני עושה פחות, אני עושה יותר?

כל אחד בתכונות שלו צריך להשתדל להיות כמו כולם. אבל בתכונות שלו. יש לנו כאלה שמוצלחים מאוד בגשמיות, יש יותר בהכנת הכיבוד, יש שיותר בהכנת של עוד משהו, כך כל אחד ואחד.

תלמיד: עם התכונות אין בעיה, אני שואל מה לעשות עם התנאים, כי התנאים נותנים את הפתח כביכול לעשות ביקורת ובכלל, אני לא רואה שאנחנו שווים.

תפנה לבורא.

תלמיד: אז כאילו זה מה שיש?

מה יש לך עוד? כי הוא עשה את האנשים שונים, שכל אחד שונה מרעהו. רק בגלל זה יש לנו את כל הצרות.

תלמיד: לא יודע, יש בכל זאת אפשר לשנות את התנאים, אפשר לדרוש מהאנשים.

ככל שתעשה אתה לא תוכל לעשות משהו כמו שהבורא מתכנן. הוא תכנן שזה יהיה בצורה כזאת, גמרנו. אנחנו נולדים עם שישה חושים, הוא תכנן בצורה אחרת אז אנחנו עוברים כל מיני סדרים בחברה שלנו וכולי.

יחסים בין העמים, זה לא אנחנו עשינו, אנחנו צריכים רק להשתדל להשלים את עצמנו עם הטבע, ואז בצורה כזאת נגיע לצורה כזאת שהבורא ייהנה מאיתנו, וועל פני כל הקלקולים שלנו אנחנו נעשה תיקונים.

תלמיד: לדוגמה, אנחנו בעשירייה קובעים שיש לנו סעודה. אדם לא מגיע בצורה קבועה, לפעמים מגיע, לפעמים לא. אחר כך אנחנו קובעים שאנחנו יוצאים לאיזו פעילות התנדבותית, הוא לא מגיע, אני מגיע. אני כבר מתחיל להרגיש שאני לא שווה איתו. כי קבענו, הוא לא עומד בהחלטות של העשירייה. אז מה עושים?

מה עושים? תחליטו מה אתם עושים, אני לא יודע.

תלמיד: או שאני צריך לבקש מהבורא שבכל זאת אני לא רואה נכון, אולי אתה כן הגעת, אולי העיניים שלי לא רואות, אני יודע מה.

על זה צריכים לדון, אני לא יודע, אבל קודם כל לא להחליט ככה, מהאוויר.

תלמיד: אז ההצעה שלך לדון.

כן.

שאלה: אני אומר שיש בקטע הזה את כל העקרונות של איך החברה צריכה להיראות, מה היסודות שלה. אם יש בחברה אהבה וחיבה ואמת ושלום אז כל התופעות שרואות העיניים אולי ייראו אחרת. כי אנחנו אומרים למשל כשאימא רואה את הילד שלה, היא מסתכלת עליו באהבה ואין לו פגמים.

כן.

תלמיד: ואם היא רואה את הילד של השכן אין לה אהבה בקשר הזה, אז יש המון פגמים.

כן.

תלמיד: צריכים לקבוע את היסודות של החברה על הבסיס, על העקרונות האלה. זה מה שאני אומר.

טוב.

שאלה: למדנו שהמצב המתוקן זה שכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. יכול להיות שזה מה שבעצם הבורא נותן לאדם, או שזה משתנה?

זה עד כמה האדם משתמש בתכונות שלו כדי לבצע מה שהחברה דורשת.

תלמיד: מה שהחבר הקודם אמר לגבי קריטריונים. למה אנחנו לא אומרים שכל אחד פשוט ניסה, בדק, ראה את היכולת שלו כרגע, יכול להיות שזה ישתנה בעתיד, אבל כרגע זאת היכולת שלו, שיגיד, "זאת היכולת שלי ואני רוצה לתת את המאה אחוז מהיכולת שלי". ואנחנו מפחדים כל הזמן, אנחנו אומרים, כולם צריכים להיות לפי אותם הקריטריונים. זה לא בדיוק נכון, או שאני טועה.

לא כל אחד, אבל אתה רואה, נניח שלא באתי לאיזו פגישה, אז הקבוצה אומרת שאני לא בסדר.

תלמיד: זאת דוגמה טובה. למשל, קבענו בעשירייה שיש תפקידים וכל יום יש תפקיד שמישהו אחר עושה, ונניח שהחבר לא עשה. אז יש שתי גישות. גישה אחת, אומרים הכול טוב, הכול בסדר, הבורא לא נתן ואנחנו למעלה מהדעת מצדיקים והכול, וגם לא פותחים את זה ולא מדברים על זה. גישה שנייה אומרת, מתוך אהבה לבוא לחבר הזה ולברר למה זה קרה, במה אפשר לעזור. מה הגישה הנכונה?

תחליטו. אם זה נמצא בכוח הקבוצה, אז הקבוצה צריכה להחליט מה נכון. צריכה גם בעצמה לסדר את החוקים, המשפטים.

תלמיד: לגבי עשיריות, למשל חבר אומר, "זאת היכולת שלי" ובסדר, זו כרגע היכולת שלו, שיהיה לו מסגרת עם חברים ועם אותה היכולת. הוא תומך והוא שווה בחברה מבחינה סגולית והוא נותן כמו כולם. אבל מה קורה אם יש חברים שרוצים ללכת ומבינים אחרת את כל המושגים כמו שלמדנו עכשיו לגבי האמת.

מבעל הסולם למדנו בחלק הראשון שהאמת משתנה עד שנגיע לאמת אבסולוטית, וגם עכשיו למדנו אצל רב"ש שאדם מרגיש את האמת ואין לו כוח אז הוא צריך לשבת ולחכות שזה יגיע והוא שומע מכל מיני צדדים שלא הגיע הזמן עדיין, וזה מחליש, אין כוחות לעשות. אבל אם יש לו למשל קבוצה שאותם חברים חושבים "כן, אנחנו תומכים זה בזה ואנחנו כן נלך על זה" למה לא לעשות מסגרת של חברים שכן מאמינים בזה ומוכנים ללכת על זה ואחרים לא?

רגע, אנחנו עושים את זה על איזו עשירייה כדי שהיא לא תלך קדימה?

תלמיד: לא, כולם הולכים קדימה, אבל כל אחד לפי היכולת שלו.

בסדר. אף עשירייה לא באה לעשירייה אחרת לדרוש משהו. אבל בתוך העשירייה הם יכולים לדרוש, כמו שגם בעל הסולם כותב.

תלמיד: אבל אם בעשירייה יש כל מיני רמות של אנשים עם יכולות שונות, אז זה קשה מאוד כשהחברים שונים בעשירייה. אתה אומר נכון, זו השפעה, אתה צריך לדאוג לכולם ותקבל כוח מלמעלה. השאלה אם זו הדרך, שהכוח בא מלמעלה כשאתה מנסה להשפיע ולהשקיע באחרים, או שבכל מקרה צריך להיות שוויון בין חברים שהולכים יחד ומקבלים כוח נוסף?

גם וגם.

שאלה: הוא כותב על רווח מאהבת חברים. מה זה הרווח הזה שמחלקים אותו שווה בשווה?

רווח מאהבת חברים, אתה לא יודע מה זה?

תלמיד: איך מחלקים אותו שווה בשווה? הוא כותב לחלק בתוכם שווה בשווה את הרווח מאהבת חברים.

כך הם רוצים שיקרה.

תלמיד: זה משהו רוחני, זה משהו של תחושה, של הרגשה.

מה שהם מקבלים יחד, כך זה יהיה.

תלמיד: למעשה לא מחלקים, זה אמור להיות משהו אחד לכולם.

כן.

תלמיד: לא חלוקה ממש.

את זה אני לא יודע. תעשו ותראו, אם זה מתחלק או נשאר יחיד.

שאלה: ההתכללות בינינו, האם היא תלויה בדרישה מהעליון בלבד?

לפי דרישה מהעליון אנחנו נכללים יחד.

תלמיד: כלומר לא יכול להיות מצב אחר שבו נתכלל זה בזה.

כן יכול להיות.

תלמיד: אני רואה שחברים מסוגלים להתבטל אחד כלפי האחר, חברים יכולים ללכת עם הנטייה הזאת ולעשות הרבה דברים עבור החברים, עבור החברה כולה. ודווקא ככל שהם עושים יותר, כך נראה שיש עוד יותר קושי בהתכללות בינינו. איך אנחנו מתקדמים בזה?

נתקדם.

קריין: קטע מס' 6.

"אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני. כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.

אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח. "

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

קריין: קטע מס' 5.

"באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, האם זה נקרא "אחדות". אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה וחיבה באמת ושלום."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק 1, "בענין חשיבות החברים" 1984)

סדנה

מה אנחנו יכולים לקחת מהקטע לעשירייה שלנו?

*

תלמיד: אנחנו רואים מניסיון שבעשיריות יש חברים שמצליחים לשמור על מסגרת מלאה, עומדים בכל תנאי הערבות, יש כאלה שלא מצליחים כרגע לעמוד בכל התנאים, ורב ענה על רוב השאלות "תדונו ביניכם, תדברו על זה".

חבר שאל את הרב ואמר שיש שתי גישות, אחת אומרת שהכול טוב, הכול בסדר, הבורא לא נתן, אנחנו למעלה מהדעת מצדיקים את החבר, לא פותחים את זה ולא מדברים על זה. וגישה שנייה אומרת, לבוא מאהבה, לברר עם החבר למה זה קרה, איך לעזור, ואולי לדרוש ממנו. וכשהוא שאל את הרב מהי הגישה הנכונה, הרב ענה, "תחליטו. אם זה נמצא בכוח הקבוצה, אז הקבוצה צריכה להחליט מה נכון. הקבוצה בעצמה צריכה גם לסדר את החוקים, את המשפטים".

אז נסדר את החוקים והמשפטים בתוך העשירייה.

סדנה

מהי הגישה הנכונה מבין שתי הגישות, האם להצדיק את החבר, או לדבר עם החבר, לדרוש מהחבר? איך נביא למצב בעשירייה שכל חבר ירגש שהוא נמצא במקום המתאים לו להתפתחות רוחנית?

*

(סוף השיעור)