שיעור בוקר 13.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, מאמר "מתן תורה", אותיות ט'- י"א

אות ט'

"אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?

אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.

וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.

ומכאן נפתח לנו פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:

א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.

ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.

דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, אם לא להשגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס ושלום נוהגת בו כלל. ולפיכך יהיה זה גם כן נגד טבעינו ושנואה לנו.

ועל דרך זה אנו אוהבים מאד את החכמה, ואת הגבורה, ואת העושר וכו'. שהוא משום, שכל אלה כלולים בו ית', שהוא שורשינו.

ועל כן שונאים אנו מאד את הפוכם, כמו הסכלות, והחולשה, והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בהשורש שלנו, שזהו העושה להרגשתינו מאום ושנוא, וגם מכאובים לאין לסבול."

שאלה: למה הוא אומר שבשורש שלנו אין תנועה?

הבורא לא נמצא בתנועה. מתי יש תנועה?

תלמיד: כשיש חיסרון.

תנועה זה סימן למציאות החיסרון שבתוך האובייקט הזה, וכדי להשלים את החיסרון, להביא את עצמו לסיפוק, הוא עושה תנועה, אחרת לא היה עושה שום תנועה. ולכן בבורא אין שום תנועה כי אין בו חיסרון. יש לו חיסרון להשפיע, אבל זה לא חיסרון שאנחנו סופרים אותו כתנועה.

הוא עושה המון פעולות, כל מה שהוא עושה, זה נכון. אתה יכול להגיד אבל "אין עוד מלבדו, הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים כולם, אז כל הזמן הוא עושה, אנחנו לא עושים שום דבר". נכון. אבל כל מה שהוא עושה, הוא עושה מתוך רצון להשפיע, לא מתוך החיסרון. חיסרון להשפיע זה לא נקרא חיסרון שלנו. אתה צריך להגדיר מה זה החיסרון.

תלמיד: אז זה ביחס לחיסרון, לא ביחס לפעולה.

בוא נגיד כך, אתה אוהב מישהו ואתה הולך לקראתו להיפגש עמו, ואתה צריך ללכת נגיד קילומטר, אז אם אתה הולך קילומטר לעבודה שלך, בשבילך זה טורח, "לבוא לעבודה, שוב יבואו החולים האלה ויעמדו לי שם בתור, וכל אחד יבכה, הזקנות והזקנים האלה". אבל אם אתה הולך להיפגש עם מישהו שמאוד נעים לך, זו לא בעיה, זה הופך להיות לטיול.

מה ההבדל בין טיול להליכה הרגילה? בטיול אתה נהנה מזה שאתה נמצא בזה, זה לא נחשב כעבודה. מה שאין כן אם אני צריך להגיע לאיזשהו מקום שלא נעים לי, זה טורח, זו עבודה.

תלמיד: אז מה הוא רוצה להגיד לנו בזה, שזו עבודה להיות כמו בורא?

זו לא עבודה להיות כמו בורא. זה לא כמו עבודה. ישנם אנשים עשירים מאוד, ונניח שהם רוצים לעשות איזו עבודה של פועל פשוט, בתור משחק. הם משלמים על זה כסף, נכנסים לזה, עושים משהו, נהנים מזה שהם עושים ועוד משלמים על זה, ויש להם סיפוק. זה לא נקרא שהם עבדו. לעבוד זה נקרא נגד הרצון.

לכן לבורא אין עבודה. אמנם זה נקרא עבודת ה', אבל בשבילו זה תענוג. לתקן אותנו ולמלא אותנו, רק תבקש ממנו, אתה עושה לו בזה תענוג, נחת רוח מה שנקרא.

תלמיד: אז במה שהוא כותב הוא רוצה להזמין אותנו לפנות לבורא, שהבורא יעשה את העבודה?

ודאי. לזה הוא מחכה. הבורא מחכה רק לדבר אחד, הוא ברא הכול רק בצורה כזאת שעל כל פרט ופרט תשאל אותו, תבקש ממנו. כאילו "אין לי כלום, תן לי, תעזור לי, תעשה לי", כל הזמן, כל הזמן. זה נקרא "כי אין בנו מעשים"¹.

תלמיד: אז מה כל הטרחה שלנו או הסבל וכול מה שאנחנו עושים?

מפני שאנחנו רוצים לעשות בעצמנו.

אז מרגע זה והלאה אתה נמצא חופשי, אין לך כלום, אין עבודה, אין שום דבר, אתה מבקש והוא עושה. זה נקרא "הצדיק מתפלל והקדוש ברוך הוא עושה".

תלמיד: למה זה לא קורה במציאות?

כי לא רוצים לבקש, לא יכולים לבקש, לא יודעים איך לבקש. אבל מי שיודע, מה זה? כל הזמן על כל פרט הקטן ביותר. אתה רוצה? יהיה לך.

תלמיד: אז איך לבקש, מה הסוד הזה שהבורא ישמע?

כדי שהבורא ישמע, הבקשה שלך תהיה כדי לעשות לו נחת רוח. אם אתה מתכוון לזה, הוא בחזרה ייתן לך כול מה שאתה מבקש.

תלמיד: מה יעשה לו נחת רוח?

זה לא חשוב מה. אתה רוצה מיליון דולר, תבקש, רק בצורה כזאת שמזה יהיה לו נחת רוח.

תלמיד: אז באיזו צורה זה יעשה לו נחת רוח?

דרך הקבוצה, דרך החברים, דרך הערבות. אין שום בעיה.

שאלה: כל הדרום בישראל נמצא עכשיו תחת צבע אדום, תחת שיגורי טילים, רקטות, איך עושים סוף למלחמה הזאת?

אני לא חושב שאנחנו חושבים בכלל איך לעשות סוף למלחמה. המלחמה הזאת לא תיפסק, היא רק תגדל יותר ויותר, ואנחנו נצטרך לעשות יותר ויותר ויתורים לשכנים שלנו. וגם זה לא יעזור, אנחנו רואים זאת עכשיו במו עינינו, מביאים להם מיליוני דולרים, עושים להם קו ישיר לקפריסין, עוד כל מיני הטבות, פותחים להם את מעבר כרם שלום, ומה אתה רואה? בום בחזרה. זו תגובה טובה מאוד.

אני הייתי אומר כך, אני לא רואה בזה את החכמה שלהם, כי לפחות תחכו שבוע, שבועיים אחרי שקיבלתם כל כך הרבה, ואחר כך תמצאו איזו סיבה ותתקיפו במאתיים טילים, לא חשוב מה, אבל שתהיה איזו סיבה. זאת אומרת אנחנו רואים כאן דבר מאוד מאוד פשוט, הוא כבר בולט, שלא יעזור לנו שום דבר, לא ויתורים, לא להעביר כספים, לא לתת להם לצאת לקפריסין. אתה מבין מה זה? זו אספקת נשק ישירה. איך הרשו להם לקבל עשרות מיליוני דולרים מקטאר? אנחנו רואים שאנחנו גם לא יכולים לעמוד נגד הלחצים.

הפתרון היחיד הוא לבצע חיבור בינינו, על ידי זה למשוך מאור המחזיר למוטב, הוא פועל על כולם כולל בני הדודים שלנו. ואז כולם יתחברו כאגודה אחת וכולם ירצו להיות סביב עם ישראל, כי הוא מביא להם את שיטת החיבור וזה מה שחסר לעולם, שיטת החיבור. לכן [זה יימשך] כל עוד לא נביא לעולם למה שהעולם כל כך זקוק, ומיום ליום יותר ויותר. אתה רואה מה קורה באירופה, מה קורה בדרום אמריקה, בין סין, יפן, רוסיה וכן הלאה, יש את האימונים של נאט"ו בשוודיה, בפינלנד. העולם הופך להיות ממש מלא מוקשים. אנחנו צריכים רק להבין שאין לנו ברירה רק להביא חיבור והוא תלוי בנו. ולכן השנאה אלינו היא תתגבר, וכל השכנים שלנו ידעו מיום ליום יותר איך נכון להשתמש בשנאה הטבעית לישראל מכל אומות העולם, ולכן טוב לא יהיה.

אתה מחפש על ידי מה אנחנו כאן מרוויחים משהו, שם מרוויחים משהו, שיהיה משהו טוב לישראל, לעם ישראל, למדינת ישראל? לא יהיה טוב בשום צורה, חבל להסתכל על העיתונים, הם רק מבלבלים אותך. לישראל יכול להיות טוב רק בתנאי שהם מרוכזים, מכוונים למטרת הבריאה, איך לקדם את כל האנושות למטרה. אם מקדמים, יהיה טוב, אם לא מקדמים, יהיה רע ובקצב יותר גדול ובעוצמה יותר גדולה.

תלמיד: האו"ם ממליץ להיות דווקא באיפוק.

מה שהאו"ם אומר אני בכלל לא רוצה לשמוע. הוא תמיד אומר ככה, הוא לא יכול להגיד לך אחרת.

תלמיד: אז בלי האו"ם. אנחנו צריכים להרגיע את הרוחות או דווקא לעמוד על שלנו ולתקוף?

אנחנו צריכים לתקוף אותם כדי שיהיה לנו זמן לתקוף את עצמנו, את האגו שלנו ולהבין באמת מה אנחנו צריכים.

תלמיד: ומה זה אומר לתקוף את האגו שלנו?

שאנחנו נאתר בדיוק את שורש הבעיה, שזה חוסר הרצון שלנו להתחבר, לראות שהחיבור הוא הפתרון, המטרה, וזהו.

תלמיד: איזו ערבות הדדית צריכה להיות עכשיו בעם ישראל?

שקבוצת בני ברוך מעבירה להם. לא יכול להיות אחרת, לא רואה שום מקור לערבות הדדית שיש בעם ישראל שמשם העם מקבל איזו עצה, ידע, הכוונה, משהו, לא, רק בני ברוך. ובני ברוך בעצמם לא עושים. בעיה. מלמעלה נותנים עדיין איזו ארכת זמן ולא יורדים עלינו, כי בעצם הכדור הוא בידינו. אתה מבין שאנחנו צריכים להתחיל לעשות את זה, ואם לא עושים, קודם כל המכה צריכה לבוא אלינו.

שאלה: יש לנו איך להשתמש בכל מה שקורה כשטח שעליו אנחנו מתחברים בערבות? כלומר איך להשתמש בזה כדי להניע אותנו ליותר חיבור?

אתם לא מתפעלים מזה, אתם חושבים שהעולם ששם קיים מחוצה לזה, ואשקלון שם, מחוצה לזה, ובאר שבע ועזה ואנחנו כאן וזה לא בעיה ואירופה גם כן, אתם לא מרגישים שכל הדברים האלה הם סך הכול קיימים ונמצאים בהמתנה. והטיפול, התרופה, חייבים לבוא מאיתנו.

תלמיד: אני צריך לבוא במגע עם אנשים, מגע כלשהו?

לא, שום מגע.

תלמיד: אז מה כן?

רק כשאצלנו תהיה ערבות אז בצורה שאנחנו בעצמנו מייצבים את הערבות הזאת היא תתחיל להתפשט בכל עם ישראל.

תלמיד: אבל לא להשתמש בזה כעוד כוח חיצוני שדוחף אותנו לחיבור?

זה לא מספיק מה שיש, כוח חיצון שדוחף לחיבור, מה אתה רוצה, שישלחו אותך שם לעזה?

תלמיד: לא על זה אני מדבר.

אלא מה? מה צריך לקרות כדי לעורר אותך?

תלמיד: להתכלל בזה, לקרוא על זה, לדעת בדיוק מה קורה. יש אנשים שאפילו אין להם מושג מה קורה. אני לא מדבר רק עלינו.

לא חשוב, אבל שומעים שיש שם משהו. רק צריכים להבין שבמה שקורה, זה אנחנו אשמים. אנחנו בלבד. לא הרמטכ"לים ולא החיילים ולא השמאלנים והימניים, לא אף אחד, אנחנו. זה שיהיה ברור.

תלמיד: העניין הוא שלא מרגישים קשר לזה, מרגישים אטימות לזה, זה לא קורה לי.

אז זה פוטר אותך?

תלמיד: לא.

אז אני אומר לך שהקשר ישנו. אתה רוצה לראות את הקשר, תתחיל לעבוד, להתאמץ, ואז אתה תגלה שהקשר נמצא. אתה לא יכול לגלות את הקשר לפני שאתה עושה את הפעולה.

שאלה: בהמשך למה שעלינו לעשות, פעם היינו עושים בזמן המלחמה מעגלי שיח לחיבור העם, האם יכול להיות שזה הזמן לצאת ולחבר את העם?

העם אדיש לזה. אדיש. איפה שלא נופלת רקטה כולם רגועים. זו בעיה מאוד גדולה, מעוררים אותנו, מעוררים עוד ועוד והעם לא משתנה, המצב לא משתנה, רק יותר גרוע, ואנחנו לא. מה לעשות.

אין לי יותר מה להגיד, הפתרון הוא אותו פתרון, אם אנחנו נעשה.

אות י'

"והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו. להיות דבר זה נוהג בשרשינו ית', שהוא המשפיע לכל."

אם אנחנו מקבלים, רוכשים, כלים דהשפעה, אנחנו מתחילים להרגיש בהם התפשטות האור העליון ובאמת כבר מתחילים להשיג את ההשפעה לזולת כדבר הנעים והטוב, הנעלה, שמביא לנו נצחיות, שלמות, כל טוב. אבל זה בתנאי שאנחנו רוכשים את הכלים דהשפעה האלו.

אות י"א

"עתה מצאנו פתח עינים, להסתכל בדבר תכלית הבריאה של "ולדבקה בו" בפרצופו האמיתי. שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו.

כמו שנתבאר לעיל:

א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים.

ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא.

ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו לשורשנו ית' וית'."

זה החוק העיקרי שבבריאה, חוק השתוות הצורה. כלפי הבורא, עד כמה שכל חלקי הבריאה נמצאים בהשתוות, לפי זה הם קובעים את מצבם הפנימי.

שאלה: אתמול בלילה נודע לנו שעל הבית של הדודה של אישתי נפל טיל והרס את הכול, הדבר היחידי שנשאר מכל הבית זה ממ"ד וחד שינה. ובדרך כלל כשדבר כזה קורה לאנשים הם מנסים להבין "למה דווקא לי זה קורה", מה העניין. אז יש לך מה להגיד?

לא. מתוך זה אנחנו לומדים את הערבות. אנחנו לא יכולים להגיד למה זה קורה, כי בכל זאת יכול להיות שכל העם, אתה רואה, ונמצא בכל מיני מצבים, וסובלים דווקא אנשים שפיזית נמצאים שם. אבל אם אתה היית רואה את כל התמונה, היית רואה השלמה, שאלה סובלים פיזית ואלה סובלים יותר בצורה רוחנית או גשמית אחרת וכן הלאה. כל אחד הוא בכל זאת, הוא לא מודע לזה, אבל כל אחד סובל מתוך מה שקורה.

מחוסר ערבות בינינו שם מתגלים טילים, כאן איזו נפילה, שם נופלים טילים, כאן נופלים שערי מניות, שם עוד משהו, ושם עוד משהו. בכל זאת, סובלים כולם. לא פחות ולא יותר. אחר כך נראה עד כמה שזה מתחלק על כולם.

תלמיד: אבל האדם שקורה לו, אין לו יכולת להבין למה זה קורה לו.

לא. מאיפה הוא ידע? לא. במשך ההיסטוריה אנחנו רואים שלא [מבינים].

תלמיד: אז מה נותן לו הבירור הזה? מה נותן לו, למה מכניסים בו כזה בירור, "למה זה קורה לי"? למה הוא צריך את זה?

"למה זה קורה לי"? כדי שאתה תביא לו את שיטת התיקון. הוא בעצמו לא יוכל לגלות את זה. איך יכול? אדם שנופל טיל על הבית שלו, האם מתוך זה הוא מקבל איזה שכל ורגש נכון כדי להתחיל להבין מה זה? לא. אף פעם.

תלמיד: זו הדרך לעורר את האדם לשיטת התיקון?

כן.

שאלה: להוריד לו טיל על הבית?

כן, בבקשה תכתבו באינטרנט. תכתבו בכל המקומות. אתם, יש לכם מה להוסיף.

תלמיד: אין לו בית עכשיו. מה תיתן לו עכשיו שיטת התיקון?

אם אין לו בית, הוא יכול לשמוע יותר.

תלמיד: אבל בשביל מה הוא צריך את זה? כרגע מה שכואב לו זה שאין לי בית.

אז הוא יידע למה. הוא יידע למה והוא יידע שבצורה שהוא ילך עכשיו לדאוג לא רק לבית שלו הגשמי אלא גם לבניין הרוחני, מתוך זה הוא יותר מהר יגיע לאמת, כי האמת כלולה משניים, גם מגשמיות גם מרוחניות.

תלמיד: אז יוצא בסופו של דבר שכל מה שקורה בעולם זה בגלל שאין עצמה של ערבות כנגד?

ודאי, כי זה כלי אחד של כל האנושות, של כל המציאות כולה, דומם, צומח, חי, מדבר. כולם נמצאים בערבות. וכלפי הערבות איפה שאנחנו צריכים להיות היום, הפער בין הרצוי למצוי, זה נותן לנו כאלה צורות.

תלמיד: אז אם נדרש פה לעשות ערבות כדי לאזן את המצב, אז ברור שזה תלוי רק בנו. אבל יש איזו פעולת ערבות שאנחנו יכולים לעשות כדי לאזן משהו?

כן.

תלמיד: מה?

הסברה. כלום חוץ מזה. כמו שבעל הסולם כותב ב"דור האחרון". אין לך יותר מה לעשות. רק הסברה.

קריין: כמה ציטוטים קצרים. מ"מאור ושמש".

"עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות. וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה אין מקום לשום פורענות לחול עליהם. ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים."

קריין: מתוך "שם משמואל".

"כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהם טעות וכוחות חיצוניים. כי כאשר הם כאיש אחד בלב אחד הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע".

קריין: מספר "התודעה".

"נצטווינו בכל דור ודור לחזק בינינו את האחדות כדי שלא ישלטו בנו שונאינו.".

קריין: ספר "שם משמואל".

"ניצוח האויבים תלוי ביותר בהתאחדות ישראל."

קריין: מ"מאור ושמש".

"כשיש אחדות בישראל והם כולם כאיש אחד בלב אחד הם מפילים כל הקמים עליהם."

קריין: ואחרון, מ"שפת אמת".

"בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם כי הכול תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם נמשכים כל הברואים אחריהם."

שכל החברים שלנו בכל העולם יבינו שרק בקשר בינינו אנחנו מגיעים לתיקון השלם.

תלמיד: כלי עולמי יקר, היום רצינו לחלוק אתכם שהולך להתקיים אירוע מאוד גדול שאנחנו מקווים שיהיה בעצם השקעה מאוד גדולה שלנו בחיבור ובאהבה שעליהם הקריין קרא בקטעים היום. תתקיים אצלנו הרצאת מבוא נוספת שאנחנו מצפים שיבואו אליה בין חמישים למאה אנשים.

ההרצאה ייחודית בכך שבהכנתה, בהתקשרות לטלפונים אל האנשים, בהזמנות השתתפה כל הקבוצה. ממש תמיכה גדולה. ואנחנו מקווים שבהרצאה הזאת נעביר את הכוח, ואת הקשר בינינו ואת החום שבקשר בינינו לנקודות חדשות שבלב, והם ירגישו דווקא את זה. ושההרצאה הזאת יהיה אותו קול קורא פנימי בתוך כל אדם בעולם שיעורר אותו בדרך הטוב לעורר את הקשרים עם יתר בני האדם, ולא באמצעות מכות שעליהן דברנו עכשיו. ושזה יביא נחת רוח לבורא. יחד.

(סוף השיעור)

---

1. "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים". )מסכת תענית כ"ה, ע"ב( .↩