שיעור בוקר 30.12.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 432, מאמר "הקדמה לספר הזהר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 432, "הקדמה לספר הזהר", טור ב', אות ט'.

זו לא "הקדמת ספר הזוהר" אלא "הקדמה לספר הזהר", שהיא דבר אחר לגמרי. נלמד אות ט'.

קריין: "הקדמה לספר הזהר", אות ט'.

אות ט'

"והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות, הרצון לקבל הנאתו כנ"ל, אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם, מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר.

באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. אמנם, כל מה שמשיגות הנשמות, מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית', שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל, ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן, יש מיש, ישר מעצמותו ית'.

וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר, במקום גבוה כזה."

שאלה: מדובר על תחילת הבריאה ואנחנו יודעים שנבראה רק נשמה אחת ואילו פה מדובר ברבים. למה?

אני לא רוצה לענות במקום בעל הסולם, אלא כך הוא כותב. זה לא כל כך צריך להפריע לך, תקבל את זה בינתיים, ואחר כך מתוך התמונה הכללית זה יהיה לך מובן יותר.

תלמיד: האם זה לפני השבירה?

מדובר על התקשרות של כל החלקים יחד, שיש הפרדה ברוחניות, בגשמיות. אנחנו עוד נברר את זה. לי נראה שזה עוד דורש ביאור רחב, אבל לא עכשיו. נחכה עד שבעל הסולם יברר משהו, ומה שהוא לא יברר אנחנו נשלים.

שאלה: בקטע שקראנו וגם בהמון מקומות אחרים נאמר שלבורא אין רצון לקבל כי הרי לא ברור ממי הוא יקבל.

כי אין כביכול מישהו מעל הבורא, מישהו גבוה יותר מהבורא שנותן לו, ולכן בעל הסולם כותב שמפחיד לחשוב שאין דבר כזה. כך הוא כותב.

שאלה: איך כשנשמה נפרדה מהבורא היא גרמה גם לפירוד בין הנשמות?

ודאי שאותו החלק גרם לפירוד. אם חלק אחד יצא מהאיחוד, אז כבר אין איחוד, כבר יש פירוד בין החלקים.

תלמיד: למה?

כי חלק אחד כבר גרם לזה.

תלמיד: אז הוא נפרד מהמקור.

ואלו שנשארים, יש ביניהם איחוד או חלק אחד חסר?

תלמיד: ואם חלק אחד חסר?

אז כבר אין איחוד. זה או מאה אחוז או אפס כלפי הכלל הזה.

תלמיד: במה השוני בין כל החלקים?

מה זה חשוב? אין בכלל הסבר על זה ולא צריכים. ודאי שכולנו שונים ולא יודעים במה, אבל אנחנו לא צריכים ללמוד במה אנחנו שונים, אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתחברים.

תלמיד: ולמה להר יש הרבה חלקים שנפרדים ממנו?

זה מלכתחילה כך מפני שיש רצונות שונים וכך הבורא ברא.

תלמיד: לכאורה יכול היה להיות שחלק אחד נפרד וחלק אחד חוזר?

לא, זה לא יכול להיות כי זה נובע מבראשית ממש, שכל החלקים האלו הם שונים זה מזה כדי שבעתיד יעשו מאמץ להתחבר זה עם זה.

תלמיד: התהליך של השבירה הוא הפיך?

כן.

תלמיד: איך התהליך הזה הוא הפיך, במה הבורא משלים בין החלקים?

הבורא משלים בין החלקים מפני שלפי בקשתם הוא נותן להם כוח השפעה משלו. הוא משתתף בחיבור ביניהם, ואז הם מתחברים ובזה הם דומים לבורא מעל הרצון לקבל שלהם. הרצון לקבל לא נעלם, אלא ההיפך, ככל שהם מתחברים מעל הרצון לקבל, כך החיבור שביניהם רק מגדיל את הופעת הבורא ביניהם, ובמקום נפש יש להם נרנח"י בכל מיני אופנים עד אור אין סוף.

תלמיד: מה הגורם ברצון לקבל שמפריד בין הרצונות לקבל, בין החלקים השונים?

הרצון לקבל בעצמו.

תלמיד: אז איך יכול להיות שהבורא מחבר ביניהם אם הרצון לקבל נשאר?

לפי הרצון שלהם, לפי גילוי הרע שביניהם, לפי זה הוא נותן להם כוח חיבור משלו, הוא בעצמו מחבר ביניהם, מופיע ביניהם. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: אבל אם הרצונות נשארים, אז איך הוא יכול לחבר?

הוא יכול לחבר כי הם רוצים להתחבר רק אין להם כוחות, אז הוא נמצא איתם יחד ומחבר ביניהם. זה נקרא גילוי הבורא לנברא, הופעת הבורא בין הנבראים, שהבורא מחזיק אותם והם מחזיקים בו.

תלמיד: ואיך הם לא הופכים לרצון אחד, איך הם שומרים על הייחודיות שלהם?

כי הרצון לקבל עצמו שיש בכל אחד ואחד לא מזדכך, לא נעלם, הוא נשאר. ולכן ההבדל, ההפרש, המרחק בין הרצונות נשאר.

תלמיד: אבל אם הרצון לקבל הוא זה שמפריד, והבורא הוא זה שמשלים על פני הרצון לקבל, אז לכאורה הרצון לקבל צריך להתבטל?

הוא לא יכול להתבטל, הוא בנוי בצורה כזאת שהוא לא מתבטל לעולם, אחרת הנבראים היו נעלמים.

תלמיד: אז איך הבורא מחבר ביניהם? במה הוא מחבר?

למעלה מהרצון לקבל שלהם הוא נותן להם רצון להתחבר, להשפיע בצורה הדדית, כל אחד רוצה להשפיע לזולת.

תלמיד: ולמעלה מהרצון לקבל זה למעלה ממה שמפריד?

כן.

תלמיד: מה מפריד, מה זה למעלה מהרצון לקבל?

הרצון לקבל הטבעי שלהם שהבורא ברא הוא שמפריד ביניהם, והרצון להשפיע שהוא תכונת הבורא בעצמה מחברת ביניהם למעלה מהרצון לקבל, ואז יוצא שיש להם גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע, ואחד מכסה את האחר.

שאלה: המשל הזה תמיד בלבל אותי כי כשלוקחים אבן מההר ומסתכלים על החומר שממנו האבן הזאת מורכבת ועל החומר שממנו מורכב ההר, זה אותו חומר. אבל אם האבן הזאת מייצגת עכשיו את הרצון לקבל הנפרד מהבורא, אז במה הם דומים?

הם דומים בזה שזה רצון לקבל וזה רצון לקבל אבל יש קשר ביניהם, בטבע שלהם, במקום יציאתם, כך שעכשיו הם מנותקים אבל יכולים להתחבר. אבל כשהם חוזרים להיות מחוברים, אז הם מתחברים על ידי כוח הבורא שמחבר ביניהם, על ידי גילוי הבורא, על ידי הרצון שלהם, של ההר והאבן, להיות מקושרים דווקא בכוח הבורא, וכדי לעשות לו מזה נחת רוח.

תלמיד: מה זה ההר במשל הזה?

הרצון לקבל השלם.

שאלה: אמרנו ששינוי הצורה הוא הגרזן שגורם לנו לטשטוש הזה שאנחנו לא רואים מאיפה באנו, ועכשיו החיבור מביא אותנו בחזרה, אבל יש כאן קישור בין שינוי הצורה לחיבור, איך אנחנו עושים את הקישור הזה שהוא יישאר קבוע ולא יתנתק כל הזמן, יש אפשרות כזאת?

על ידי כוונה. אנחנו מחזיקים מכל אחד אותה כוונה להיות יחד, אומנם הכוונה היא אישית, אבל כולם יחד רוצים להיות מחוברים בקבוצה.

שאלה: בסעיף ט' הוא אומר, "והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה." בשביל מה בא הגרזן להפריד את החלק מההר, מה הסיבה לזה?

כדי להעביר לנבראים את מציאות ההרחקה, מציאות המרחק בין הבורא לנבראים, שיבינו שיש התקרבות והתרחקות, חיבור וניתוק, ועל ידי זה ילמדו מהו טבע הבורא ומה זה טבע הנברא.

תלמיד: פעם היינו מחוברים להר, זה החלק שלא חצבו אותו?

מלכתחילה בוודאי.

תלמיד: מה היה רע, בשביל מה כל הסיפור הזה?

כי הנברא לא הבין איפה הוא נמצא. הוא היה קיים בתוך טיפת הזרע בלבד ולא הרגיש איפה באמת הוא קיים, באיזה מציאות, באיזה טבע, באיזה כוחות.

תלמיד: זה מעשה הבריאה?

זה מעשה הבריאה, לכן בריאה זה נקרא "בר ממדרגה", מהמצב, שהנברא ירגיש שהוא נחתך מהבורא.

תלמיד: וכל זה בשביל שאנחנו ניישר קו ונעבור בחזרה לתוך ההר?

נכון.

שאלה: הנשמות מקבלות מעצמותו יש מיש. ונגיד שאנחנו מדברים על חלק מההר, אז נראה לי שזה דווקא מגיע מיש מאין, אז מה הכוונה פה?

אני לא מבין את השאלה שלך. הנשמות מקבלות מהבורא יש מיש. איך הן יכולות לקבל יש מאין?

תלמיד: אם זה חלק מהשלם אז זה כאילו נפרד ואז נראה שזה יש מאין. האם תוכל להסביר?

לא, כי אני לא תופס מה שאתה אומר. בוא נחכה לעוד כמה שאלות ואחר כך אולי יהיה לנו יותר מובן. יש כאן הרבה שאלות.

שאלה: הוא כותב פה, שאנחנו לומדים לפחות שהרצון לקבל הוא יש מאין, ופה הוא כותב יש מיש, זה כלפי האור. השאלה, אם שניהם מתקיימים יחד, גם יש מאין וגם יש מיש?

כן ודאי שהם מתקיימים יחד. אני לא מבין את השאלות שלכם היום. יש "יש מיש", ויש "יש מאין" - זה תלוי מאיפה באה ההשפעה.

שאלה: יש לי איזו התנגדות עם הפסקה הזאת, כי למדנו שחלק מעצמותו זה משהו שאנחנו לא יכולים להשיג ופה כתוב שהנשמות הן חלק מעצמותו. מה ההבדל בין הבורא ועצמותו, איך לשלב ביניהם?

את עצמותו אנחנו לא משיגים, ואת הבורא אנחנו כן משיגים כי זה "בוא וראה", אפילו המילה עצמה "בורא", אומרת על זה שאנחנו באים ומשיגים לפי השתוות הצורה. אז חלק מהעליון שאנחנו לא משיגים הוא נקרא "עצמותו" וחלק מהעליון שאנחנו כן משיגים נקרא "בורא".

תלמיד: אבל הנברא הוא חלק מעצמותו שאותו אנחנו לא משיגים?

לא.

שאלה: הנשמות יורדות מהבורא, ונשמות זה דבר רוחני, וכמובן הבורא. אבל אנחנו יורדים לרמת החומר ופתאום הרצון לקבל הופך אותנו למשהו נבדל ממנו. זה למעשה שמוציאים את הבורא מתוך המרכבה, את כוח החיבור, ואז זה הופך אותנו לגשמיים?

לא, אני לא יכול להגיד כך. אנחנו נלמד לאט לאט ונראה איפה נמצא השטח או המרחב של הבורא והמרחב של הנבראים. אני לא רוצה להיות בתמונה שציירת.

שאלה: האם העובדה שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, זה קשור לאותם החלקים שנפרדים מההר?

כן.

שאלה: בגלל שינוי הצורה, הנשמות נפרדו מהבורא והפכו לנבראים, אז מהי הצורה או האופי של הנברא?

הטבע של הנברא זה רצון לקבל שהוא הפוך מהבורא. הנברא הפוך מהבורא לפי הטבע שלו, אבל כשהנברא עושה תיקון על הרצון לקבל שלו על ידי הכוונה - הרצון לקבל נשאר, אבל הנברא רוכש כוונה להשתמש ברצון לקבל, כאילו שזה רצון להשפיע.

כמו אורח ובעל הבית, שהאורח מפסיק את הרצון לקבל שלו ומשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע לבעל הבית. זאת אומרת, הוא לא מסתכל כמה הוא רעב, אלא איך הוא יכול, ומסוגל על ידי הרצון לקבל, להשתמש כדי להשפיע לבעל הבית.

וכאן הוא הופך להיות דומה לבעל הבית, בכוונה להשפיע שלו. ואז הוא מודד את הכוונה להשפיע של הבורא עם הכוונה להשפיע שלו, ולפי זה נמדדת מידת הקשר והמרחק ביניהם.

הנברא משתדל להגיע למצב שמידת ההשפעה שלו תהיה כמידת ההשפעה של הבורא אליו. זאת אומרת, שהוא חושב רק על איך להשפיע לבורא נחת רוח, כמו שהבורא רואה וחושב רק איך להשפיע נחת רוח לנברא.

תלמידה: אנחנו נמצאים עכשיו בדרגת הנברא, או שזאת דרגה מעלינו?

אני לא יכול להגיד. יש כאלה שנמצאים יותר קרוב לטבע הבורא, יש כאלה שנמצאים יותר קרוב לטבע הנברא, אנחנו נמצאים בכל מיני דרגות.

שאלה: לגבי הכוונה. האם הכוונה זאת האפשרות שלנו להגיע להשתוות הצורה עם הבורא?

רק הכוונה.

תלמיד: האם זה "יש מיש" או "יש מאין" או שניהם?

"יש מיש" זה בבורא, "יש מאין" בנברא.

שאלה: שמענו שאמרת שלא מספיק יחיד בשביל השלמות של השלם. איך הבורא שומר על השלמות שלו, אם השלמות בינינו, אם האחדות בינינו זה הבורא?

שאלה טובה מאוד. הבורא זה משהו שקיים מלכתחילה והוא מתגלה כלפי הנבראים.

הבורא קיים תמיד. רק כלפי הנבראים, כלפי בני האדם הוא מתברר, מגלה את עצמו, אבל באמת אין שאלה עליו, זה הטבע עצמו.

שאלה: מהו הפטנט שהבורא יצר את הבריאה, איך אפשר להיות כמוהו?

הוא רצה לעשות את הנבראים שיהיו ממש כמוהו לפי התכונות החדשות שיקבלו ממנו - של השפעה. אומנם הם הפוכים, כי נברא חייב להיות הפוך מהבורא אחרת הוא לא יהיה נברא, אבל אחר כך הוא יעשה על עצמו תיקונים כדי להיות דומה לבורא.את התיקונים האלה הוא ידרוש מעצמו, בבחירה החופשית שלו ועד כדי כך שהוא בונה מעצמו משהו הפוך מהטבע שלו. זה דבר שאנחנו עדיין לא מבינים כל כך מה קורה איתנו, אבל עוד נבין ונשיג ונשתתף בבנייה שלו.

תלמידה: כשהנברא מגיע להיות עצמאי כחלק שנחצב מההר, הגילוי של איפה אני יכולה לממש את העצמאות שלי, זוהי השגת הבורא?

כן, אפשר להגיד ככה. יש פה עוד הרבה מאוד תנאים נוספים ולכן אני לא יכול לענות בדיוק - כן. אבל זה הכיוון.

שאלה: אולי נצליח להבין מה זה גרזן שינוי הצורה המבדיל את הקליפות, אנחנו צריכים להידבק בחזרה על ידי מצוות האמונה, אנחנו יודעים שהבורא נותן את האיחוד רק אם יש מעשים טובים. מה הם מעשים טובים, שלמות האמונה? כי מידה תחת מידה שהבורא נותן משהו שלם.

מעשה טוב זו הזדמנות, הצעה לחיבור אך ורק לחזור למה שהיה לפני שבירת כלי האדם.

תלמידה: אבל אנחנו יודעות שהבורא דן את האדם לפי איפה שהוא נמצא. גם אם האדם ייפול אחר כך, בכל מקרה הבורא נותן לו. כלומר האדם בונה את האמונה מעל כל הספקות, שתהיה בשלמות ובזה תלוי הכול, זה נכון?

שאלה: אם כל הרמות אצלנו זה לפי השתוות הצורה, אז מה מיוחד בדרגת האדם?

המהות שבנו, של הדומם, הצומח והחי, לא זקוקה לשום השתוות. החלקים האלה קיימים כי זה חוק הטבע.

אנחנו קיבלנו מצד הטבע כבר את דרגות דומם, צומח וחי. אבל את דרגת המדבר אנחנו לא רואים בטבע, אנחנו צריכים לבנות את הדרגה הזאת בעצמנו.

לכן אם אתה רואה בני אדם בעולם שלנו, אז לפי חכמת הקבלה נקרא שהם קיימים בדרגות דומם, צומח וחי שבבני האדם, אתה יכול להגיד, אבל בכול זאת זה דומם, צומח וחי. רק דרגת המדבר מתעלה מעל החי וזו דרגה שלא דואגת לדרגת החי שבה, היא יצאה מהדאגה לאדם ודואגת רק לרוחניות. אז אותו חלק באדם שדואג לרוחניות נקרא "אדם".

כן.

תלמיד: כלומר יש איזו דרגה שבה אפשר למדוד את השתוות הצורה בדרגה הראשונה וביחס לזה, כל הדרגות הקודמות.

ודאי.

שאלה: שמעתי שהרצונות לא מתחברים במישור הרצונות אחד לשני, אז מה חיבר את כל הרצונות לקבל כשהם היו כמו הר?

ההשפעה ההדדית, היא זו שמדביקה את הרצונות זה לזה.

תלמידה: אז מה קרה להשפעה שהדביקה אותם?

נעלמה, זה מה שנשבר הדבק הזה, ההשפעה ההדדית. תתארי לעצמך שיש לך נניח עשרים אחים במשפחה ויש דבק ביניהם, חיבור, ופתאום ההרגשה הזאת, הקשר הזה נעלם, זה נקרא שבירה.

תלמידה: לאן זה נעלם?

הסתלק, אפילו הפך מכוח החיבור לכוח שנאה, דחייה.

תלמידה: ועכשיו שהנשמות האלה מייצרות חיבור מעל הרצונות, החיבור הזה הוא בריאה חדשה, זה משהו שהם בוראים?

כן, ודאי. כי החיבור הזה הוא בא מתוך מאמץ של התחתונים, של הנבראים עצמם, כאילו הנבראים הם בונים, הם בוראים את העולם. זה כל החידוש בבריאה, שהנבראים עוברים מהכרת הרע ומהשנאה להרע ומשתוקקים לטוב ומבינים שהם לא יכולים להגיע לטוב הזה במאומה, אם הם לא משכנעים את הבורא שיעזור להם, שיטפל בהם, שיתמוך בהם.

אז הם צריכים למסור בחלקים את עצמם לבורא, שהבורא יעשה חיבור ביניהם והם בעצמם פשוט מנתקים, מנטרלים את עצמם ורק שהבורא יטפל בהם. כמו תינוק בידיים של אימא, שאימא תעשה עימו מה שהיא צריכה, מה שהיא רוצה, מה שהיא מבינה, כך אנחנו צריכים להיות ביד הבורא.

תלמידה: אז בעצם אין לי מה לחפש לאהוב ברמה הגשמית את האנשים סביבי, את החברות, אנחנו צריכים להסתכל לאיזו מדרגה שלא קיימת.

אנחנו צריכים לחפש אנשים שיוכלו להעריך את התיקון, היינו את החיבור ביניהם, עד כדי כך שהם ייתנו לבורא את הכוח, את הרשות לטפל בהם, שהם יעשו לעצמם צמצום עם האגו שלהם והבורא יטפל בהם. כמו אימא שמטפלת בתינוק עד שהיא תסיים את העבודה בהדרגה והתינוק יגדל על ידי הטיפול של האימא כשהוא כל הזמן מתמסר אליה, מבטל את עצמו כלפיה והיא תטפל בו ולאט לאט הוא יגדל להיות גדול ולהיות אדם הדומה לבורא. אמנם כוח הבינה אמנם יצא מכתר, אבל כאן הוא ההיפך, הוא מגדל את הכתר, הוא מגדל את הנברא להידמות לבורא.

שאלה: אנחנו רואים זאת גם על ילדים קטנים שהופכים מתינוק לילד קטן.

ודאי שהוא גדל, איך התינוק יגדל אחרת?

תלמידה: אז איך מנצחים במלחמה הזאת, שמצד אחד האגו נפתח ורוצה פתאום יותר, ומצד האחר צריך עוד ועוד לצמצם אותו?

על ידי הסביבה. אנחנו לומדים את זה, הסביבה כגורם.

תלמידה: מה לבקש מהסביבה?

שתתמוך בך כדי להיות אדם ולא להישאר בדרגת בהמה.

שאלה: אנחנו לומדים שעצמותו זה משהו שאנחנו לא משיגים ובורא זה בוא וראה. אז ריך יוצא שהבורא מתחלק לחלקים, שחלק אנחנו משיגים וחלק אנחנו לא משיגים?

אנחנו משיגים את הבורא בחלקים. ככל שאנחנו יכולים לנתק את עצמנו מהרצון לקבל, בכלל, זאת אומרת, מעצמנו ולהתחיל להידמות את עצמנו לבורא,ל רצון להשפיע, אז במידה הזאת אנחנו מתקדמים.

תלמיד: כלומר, יש גילוי הדרגתי, ועצמותו, האם בסוף בכל זאת הוא מושג?

כשאנחנו נעשה את עצמנו למשפיע מעל הרצון לקבל שלנו, כל אחד לאחר, מתוך זה אנחנו נלמד מה זה להיות משפיע.

תלמיד: האם מתישהו אנחנו בכל זאת נגלה את עצמותו, נשיג אותו?

את עצמותו אנחנו לא משיגים. זה חלק שממנו יוצא הכול, את זה אנחנו לא משיגים, זה מעלינו, על זה בעל הסולם כותב "תיזהרו לשלוח אליו יד".

שאלה: אם הבריאה תידמה לתכונות הבורא היא תהפוך לדבוקה בו? היא מפסיקה להיות חלק?

בורא, אנחנו צריכים עוד ללמוד, אלה כמה דרגות, בורא זה רק כלפינו. כמו שילד אומר "אימא", אז הוא מתכוון למישהי שהוא נולד ממנה, שהיא גידלה אותו וכן הלאה. כך הבורא. זה משהו ששייך לנו. הוא ברא אותנו, הוא מטפל בנו, אנחנו נמשכים אליו וכן הלאה. לכן זה לא משהו מנותק מאיתנו.

שאלה: ציינת שהבורא זה דבר קיים עוד לפנינו. הפיצוץ, השבירה גרם לזה שיצאנו החוצה ואנחנו בגמר תיקון מגיעים לפי תר"ך פעמים. זאת אומרת שזו הגברה של העוצמה של הבורא כלפי כל הבריאה?

כן.

תלמיד: איך אנחנו מזהים בתוכנו שינוי צורה?

אם יש לנו כוח השפעה כלשהו אז כלפיו אנחנו יכולים למדוד עד כמה כל יתר התכונות שלנו נמצאות בכוח קבלה, ולפי זה אנחנו מודדים. אתה צריך שיהיה לך אור וחושך ובאיזו מידה כל דבר שאתה יכול למדוד זה לעומת זה.

שאלה: הנברא, גם אם הוא יתקן את הכוונה שלו ויגיע להשפעה של מאה אחוז לבורא, תמיד יישמר הגבול בין הכלי לאור. זאת אומרת, החלק אף פעם לא יהיה חלק מההר. האם אותו חוק חל גם על חלקי הנשמות?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לממש, לקיים את הפעולה הזאת של האיחוד וההשפעה בתוך העשירייה? האם זה קורה בעזרת הערבות?

כן בודאי. ואנחנו צריכים להשתדל ללמוד את זה ולקיים את זה.

שאלה: האם הפירוד נובע מהרצון לקבל הפרטי?

כן. ודאי שמזה.

שאלה: מתי נגיע להשתוות הצורה.

כשאנחנו נגיע להשתוות הצורה, נגיע.

שאלה: מאיפה יש לחלקים הפרודים רצון להתאחד?

זה נקרא "נקודה שבלב", שהם נמשכים לשורש שלהם, לבורא.

שאלה: בגילוי הבורא לנברא, איך מקובל נזהר לא לשלוח אליו את היד?

על ידי זה שחברים מחזיקים אותו.

שאלה: מהו שורש הנשמה?

שורש הנשמה זה אותו מקום בכלי הכללי דאדם הראשון, ברצון לקבל הכללי מהמקום שממנו התנתקה הנקודה הזאת של הלב שלו ושמשם הוא ניזון.

שאלה: מה המשמעות לכך שהחלקים היו קרובים זה לזה לפני השבירה?

המשמעות שהחלקים היו קרובים, היא כי הרצון לקבל ביניהם לא היה מפותח, הוא היה בדרגת עביות דשורש. ואחר כך התגלה עוד ועוד, ואז אנשים התחילו להרגיש שהם רחוקים יותר וכך התרחקו זה מזה.

שאלה: אם הבורא שבר אותנו ואנחנו צריכים לנטרל את עצמנו כדי שהבורא יחבר, מה בדיוק העבודה שלנו? איפה אנחנו כאן?

העבודה שלנו היא כמו שאנחנו עכשיו לומדים, למרות כל ההפרעות להתחבר יחד, שבדרך הזו אנחנו לומדים את כל הטבע של הנברא, כל הטבע של הבורא וכל הטבע של היחס ביניהם, וכך אנחנו משיגים את כול המציאות.

שאלה: מה הכוונה "תיזהרו מלשלוח אליו יד"?

לא לשלוח אליו יד כי "יד" זה רצון לקבל.

שאלה: איך הנברא בודק כמה לקבל מהבורא כדי להחזיר לו?

צריך להגיע לקשר, להסכמה הדדית ואז יהיה ברור כמה כל אחד נותן כמה כל אחד מקבל, כי אז זה יהיה מוסכם ביניהם. זה נקרא "זיווג דהכאה".

תלמיד: אבל איפה קורה החשבון?

החשבון קורה בלב האדם, שם גם הבורא וגם הנברא, והאדם מרגיש אותם ועושה חשבון ביניהם.

תלמיד: זה ברצון?

כן. לב זה רצון.

שאלה: אנחנו אומרים שהרצון לא משתנה.

מה זה "לא משתנה"? אל תזרוק כאלה משפטים שאחר כך אתה צריך לבנות עליהם משהו.

תלמיד: אם אני לא עושה את זה בראש שלי איפה אני עושה את החשבון? ומה זה אומר בכלל? ואיך אני יכול למדוד כמה לקבל?

אתה עושה חשבון בתוך הרצון שלך. אין לך חוץ מהרצון שום דבר.

שאלה: כיצד רכשו הנשמות את חוסר השתוות הצורה לאחר שקבלו את האור העליון?

הנשמות מקבלות את האור העליון לפי המאמץ שלהן להגיע להשתוות הצורה. ולפני שהן עושות את המאמץ הזה, הן לא יכולות לקבל שום מידה בהשתוות הצורה עם האור העליון.

שאלה: האם האור נמשך מהחלק בעצמותו שנקרא "בורא"?

האור נמשך, נניח שזה עצמותו, ונקרא בורא, יש בזה עוד הרבה דברים להוסיף כי עצמותו אנחנו לא משיגים אף פעם כמו שהבורא זה "בוא" "וראה", אז יש חלק שאנחנו משיגים אותו, "בוא", ויש חלק שאנחנו משיגים אותו ב"ראה", וחלק שלא משיגים. יש פה עוד הרבה חלוקות.

שאלה: האם פעולות של עצמותו עלינו, על הבריאה, על הרצון לקבל, זה החלק שנקרא "בורא"?

"בורא" זה נקרא מה שאני משיג, זה שתי מילים, בוא וראה. ולכן מה שאנחנו מגיעים ומשיגים "ראה" זו השגה, בוא וראה, זה נקרא "בורא". האם זה כל הכוח העליון? מאיפה אני יודע? אלא מה שאני משיג זה בשבילי נקרא "בורא".

שאלה: בנושא הדבקות. מה הדרגה הגבוהה ביותר של דבקות שניתן להשיג בעשירייה?

את כוח הבורא ממש זה שמיועד להשגה שלנו.

שאלה: כתוב "והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר, במקום גבוה כזה.". מה זה אומר להתבונן היטב? איך אפשר להיכנס למעבר עמוק יותר?

אי אפשר. הוא אומר לך, אי אפשר להיכנס למקום גבוה כזה. יש גבול עד כמה אנחנו משיגים, הוא כותב לנו לעת עתה, אין מי שיודע מה יהיה אחר כך. כמו שהוא כותב במקום אחד, שיש אלף שביעי, שמיני, תשיעי, עשירי, מי יודע מה קורה אז בכל הדרגות של ההשגה האלו? אבל לעת עתה זה מה שעומד לפנינו.

שאלה: אמרת שההר בעצם מסמל לנו את כל הרצון לקבל הגדול, את מה שהבורא ברא. והאבן, היא חלק מהרצון לקבל? מה היא האבן? למה היא רוצה להידמות? למה אנחנו רוצים לחזור להיות?

אנחנו רוצים להיות כרצון לקבל שלגמרי לגמרי דומה לרצון להשפיע, שקיבל עליו את התיקון - צמצום, מסך ואור חוזר, ובזה הוא לגמרי דומה לבורא.

תלמיד: כל הבלבול קורה ברגע שאני חושב על השתוות הצורה ושינוי הצורה, שיש איזה בורא, כוח עליון ואני כאילו הולך לאיבוד בדרך. איך אני עושה את הקישור של השתוות צורה ושינוי צורה למה שעכשיו אמרת על ההר והאבן?

השתוות הצורה זה ההר שעדיין נמצא בשינוי הצורה, זה עדיין אבן הנפרדת מההר.

שאלה: איזה חבר שאל אותי, מה אתם לומדים בחכמת הקבלה? עניתי שאנחנו לומדים השתוות הצורה לבורא, שאנחנו רוצים להיות דומים לאלוקים. הוא ענה, אתם פסיכים, אתם בכלל לא יודעים מה אתם עושים. ואני שואל אותך, יש תנאים להשתוות הצורה? ולמה אנשים לא מאמינים להשתוות צורה?

בורא הוא לא כוח על, על עליון, לא. בורא נקרא "בוא וראה", אנחנו יכולים להגיע ולראות. לראות זו דרגה הכי גבוהה בהשגה שלנו, זאת אומרת, אנחנו יכולים באמת להכיר בו. להתקרב אליו משמע להשיג את השתוות הצורה, להשיג את השתוות הצורה עוד ועוד עד שנהיה דומים לו.

תלמיד: כאשר משיגים את השתוות הצורה זה דבר קבוע או שהוא בא ונעלם?

הוא בא ונעלם, מתחדש וגדל.

תלמיד: מה הסיבה לכך?

זה תלוי בכלים שלנו.

תלמיד: מה זה אומר?

נניח ואתה פתאום משתנה, קורה דבר כזה. ואז לפי זה אתה מתרחק או מתקרב לבורא.

תלמיד: בצהרים דיברנו על רבי שמעון שפתאום קראו לו שמעון מן השוק. הוא כמעט השיג את הכול ופתאום הכול נעלם, למה זה צריך לקרות?

הוא איבד את כל סולם המדרגות.

תלמיד: איך יכול לקרות דבר כזה?

אני לא יודע, רק לפי מה שאנחנו קוראים, זה מה שקרה.

תלמיד: זה יכול לקרות גם לנו אם נשיג?

אין לך מה לאבד, אין לך מה לפחד?

תלמיד: אם נשיג את זה בעבודה ופתאום זה יעלם.

אני אספר לך איך לשמור.

שאלה: מחוץ לגוף שלי אני חלק מהנשמה, וחלק מהנשמה מתבטא בגוף שלי לפי הפירוש האישי שלי, אבל דרך הגוף שלי חשוב להשיג את השתוות הצורה לבורא.

אם אני ברמת המדבר עם נקודה שבלב, אבל אני גם נשמה ורוח, שמושכת איזה גוף. ולכן, אני תופס שבאמת המטרה היא להשיג השתוות צורה והשפעה כמו הבורא, ולהיפרד מהתפיסה שלי של הגוף, האם זה רק דמיון שלי? האם החידה הפנימית הזאת שנמצאת בי בהפרדה בין מה שאני תופס לבין השפעה, זה המקום שאני צריך לתקן?

כן. התשובה היא אחת, כן.

שאלה: אפשר להגיד שהבורא זה אותו דבר כמו נשמת אדם הראשון, אבל הרצונות של החלקים שם הגיעו למקסימום, התפתחו למקסימום?

אני לא מבין אותך. נשמת אדם הראשון היא כבר חלק שלגמרי נחתך מהבורא, ושייך לנבראים. זה חלק שלא היה קיים לפני שהבורא החליט לברוא את הנברא. לכן, על אדם הראשון, או נשמת אדם הראשון, לא חשוב איך תקרא לזה, אנחנו יכולים לדבר רק אחרי שלבורא הייתה החלטה לברוא את הנברא, לתקן אותו, ולהעביר אותו דרך כל האירועים האלו.

תלמיד: אבל כתוב במקורות שמצב ג' הוא כמו מצב א', אבל בג' אנחנו מתחברים אחרי שכל הרצונות הגיעו למקסימום, הייתה שבירה, ואחר כך אנחנו שוב מתחברים כמו במצב ה-א', שזה נשמת אדם הראשון.

אני לא מבין מה אתה אומר.

שאלה: כשחברים בעשירייה רוצים לעבוד על השתוות הצורה וחזרה לבורא, הם צריכים לעבוד על הכוונה ביניהם. מאחר והם לא יודעים מה זה כוונה בעל מנת לקבל, כי אין להם כוונה בעל מנת להשפיע כנגדה, אז ממה הם מתחילים?

בזה שהם רוצים כביכול להשפיע זה אל זה.

תלמיד: מה זה כביכול?

עד כמה שהם מבינים.

תלמיד: אבל כלפי מה? להביא קפה אחד לשני? להביא בורא אחד לשני? קפה או בורא

כדאי להתחיל מכל דבר קטן שהם יכולים לבצע, שנדמה להם שזאת השפעה הדדית.

תלמיד: ואיך זה פועל, הם צריכים לקוות שיקרה על ידי זה?

זה הולך לפי רצון הלב, אבל אם אין רצון הלב לפחות שיהיו פעולות גשמיות, כי גם לזה דרוש מאמץ, והמאמץ מתקן את האדם.

שאלה: אם בכל התהליך הזה הולך וגובר הפירוד, איך דווקא משם מתעורר הצורך להתחבר חזרה? זה הולך ונהיה רחוק יותר, פחות מורגש שיש בכלל דבר כזה שנקרא חיבור או קשר עם הכוח העליון.

נכון. זה מה שקורה מצד אחד, אבל מצד שני אותו כוח עליון שהיה להם למעלה, נשאר להם גם למטה. וככל שיש הבדל בין הפעולות הגשמיות והכוח הפנימי שנשאר להם, הפער הזה מתחיל לעבוד בהם מאיזה מצב, מאיזו מדרגה, ואז הם יכולים להרגיש שהם חייבים להשתנות. זה נקרא שהנקודה שבלב מתעוררת באדם.

תלמיד: אז מה זה ההבדל הזה שאנשים מסוימים, נגיד כל מי שנמצא עכשיו בשיעור, כן מתעוררת בו ההרגשה של הפער הזה, ויש אנשים שלא מתעוררת בהם ההרגשה של הפער.

נכון. זה תלוי באיזה מקום במערכת אדם הראשון כל אחד מהם נמצא.

תלמיד: וזה עניין של זמן עד שהם מתחילים להרגיש את הפער?

כן, זה תלוי בדרגה, או אפשר להגיד באיזה דור הם מתעוררים.

תלמיד: ולאדם עצמו אין מה לעשות בנוגע לזה? או שזה מתעורר בו, או שהוא צריך להמתין בתור בלי לדעת כלום אפילו?

כן.

תלמיד: זה נשמע קצת אכזרי.

זה לא אכזרי, ככה אנחנו מנוהלים על ידי נקודת היסוד של כל אחד ואחד. אני נולדתי במאה הזו, בדור הזה, וגם אתה, אבל יש כאלו שנולדו לפני אלף או אלפיים שנה, ויש כאלה שיולדו אולי בעוד אלף שנה. כל אחד מאיתנו חייב לדאוג רק לתיקון פרטי שלו, כי בזה הוא גורם בכל הכוחות שלו לתיקון, ולחיבור של כולם.

תלמיד: ואלה שיולדו עוד אלף שנה, יהיה בהם כבר כל מה שמבורר עד לאותו הרגע? הכול כבר יהיה מוכן עבורם?

כן. זה לפי השכל שלנו, כך אנחנו יכולים לדבר על זה.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע למצב שנקרא "בוא וראה". אני מבין ש"ראה" זה השתווות הצורה, ומה זה "בוא"?

"בורא", זאת אומרת שאתה יכול לבוא ולראות, לעשות פעולות בהתקרבות אליו, ואז אתה תראה, בוא - ראה.

תלמיד: אפשר להגיד שכל אלה שלומדים בבני ברוך הם "בוא"?

אני לא יכול להגיד כך על כולם. אבל אדם שרוצה להיות אדם, צריך לעבוד לפי ה-"בוא וראה".

(סוף השיעור)