שיעור בוקר 05.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 465

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 465, מאמר "השלום בעולם", כותרת "מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן".

מאוד חשוב לנו להבין את החומר הזה, בכללות לאן אנחנו נמשכים. כי איך שלא יהיה, אומנם לכל אחד מאיתנו יש נטייה לגילוי הבורא, אבל אנחנו לא יכולים להתרחק מהכלל, אנחנו נמצאים בתוכו, אנחנו תלויים בו, וסך הכול הכלל הזה צריך להגיע בגמר התיקון להזדהות עם הבורא, לדבקות בבורא, זאת אומרת לכוח ההשפעה הכללי שישלוט בו, ולכן אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו תלויים בכל התהליך הזה של כל הכלי הכללי שהוא לא מתחלק לחלקים בעצם, הוא כולו כלי אחד, נשמה אחת, ולכן בואו נראה איך בעל הסולם מתאר לנו את זה.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם."

זאת אומרת, ככל שזה טוב להיות מיוחד בזמן שמחוברים, כי בזה אתה מושך את כולם עוד יותר ועוד יותר לחיבור ולאיחוד, כך זה ההיפך כשאנחנו עוד לא מגיעים לחיבור ויש לנו נטיות לכל מיני כיוונים, אז מידת הייחודיות פועלת להרס.

"וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר."

זאת אומרת, ככל שהאדם גדול הוא יכול להיות או פושע גדול או צדיק גדול. זה כנגד זה יכול להופיע בכל אדם ואדם, והכול תלוי רק אם הוא מתוקן או לא מתוקן. אבל רצון גדול יכול להיות, יכול לשחק, יכול להופיע בשני הכיוונים.

זאת אומרת, אנחנו קראנו כאן על זה שלכל אחד ואחד יש רצון אינדיבידואלי, והרצונות האלה בכל אחד ואחד הם מבדילים בינינו. אם אנחנו מתקנים את הרצונות שלנו להשתמש בהם למטרה אחת, אז לא חשוב באיזה רצונות כל אחד ואחד מאיתנו נמצא, ובטוח שאצל כל אחד שה שונה מהאחרים, אבל העיקר זו המטרה שאנחנו רוצים להשיג, ואז בזה שכל אחד מאיתנו מתקשר לאחרים ופועל לאותה מטרה, כולנו מרוויחים. וההיפך, אם אנחנו לא מחוברים אז כל הרצונות שלנו, כל הייחודיות שיש בכל אחד ואחד פועלת להרס וכך אנחנו נבדלים, מתרחקים והורסים זה את זה.

לכן בעל הסולם אומר לנו ש"מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן", זו היתה הכותרת של הקטע הזה.

שאלה: אנחנו רואים מההיסטוריה שהרבה אנשים בולטים עשו דברים טובים, נגיד גילו את המדע על ידי האינדיבידואליות שלהם. האם בזמן שלנו האינדיבידואליות יכולה להביא לטוב או לא?

באמת לא נעשה שום דבר טוב מאף פעולה שהתגלתה באנושות אחרי חטא עץ הדעת אם לא לכיוון התיקון, זאת אומרת אם לא על ידי המקובלים. כל התכונות, כל הגילויים, כל החוקים שאנחנו מגלים על ידי המדע נגיד הם אך ורק כדי לפתח עוד ועוד אמצעים לשלוט.

אין לך שום דבר שמגיע מהרצון לקבל השבור אלא אך ורק במטרה לשלוט, ולכן אומר בעל הסולם "מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן". ולכן כל האנושות מתחילתה ועד היום בסך הכול מגלה יותר ויותר כוחות של החורבן, כוחות הרס. ואל תגיד לי שאנחנו עושים תרופות, הכול בסופו של דבר, אתה תראה, מתהפך לכוחות שליטה זה על זה.

שאלה: האם אנחנו כתלמידי קבלה צריכים גם לעבור את התהליך הזה שנקרא להיות פושעים בשביל להפוך להיות צדיקים גמורים? איך משפיע התהליך שלנו על כל העולם?

גם אנחנו עשינו את זה בעבר, עכשיו תשתדל להיות צדיק.

שאלה: כשאני משתדל להידבק למדת הייחודיות של החבר מה אני יכול להסיק מזה לגבי הבורא?

ככל שאתה משתדל להיות קשור עם החברים, דרך מידות הייחודיות שבכל אחד מהם אתה מתקרב לבורא, ולא בצורה אחרת. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתקרב לבורא בכל מיני צורות אחרות, לא, אך ורק דרך חיבור עם החברים. שם בחיבור בין החברים אנחנו מוצאים תכונות חדשות כאלו שאתה לא יכול להשיג אותן לא בלימוד ולא בשום דבר אחר, שם אתה מוצא את תכונת החיבור לבורא. הבנה, כוח, שם אתה עושה.

שאלה: בעל הסולם אומר "שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו," זה בעצם מה שקורה היום "כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון"". מה הוא בעצם אומר לנו פה?

שהעיקר בשבילנו לתקן את הרצון.

תלמיד: מה זה שימוש בשכל?

שימוש בשכל כדי לתקן את הרצון, כי הרצון עצמו בלי שכל הוא פועל לכל הכיוונים כמו בתינוק, בילד קטן שלא מבין. אלא יש לו קצת רצון, רצון חזק לפי מה שהוא מרגיש, אבל בלי שכל הוא מסוכן.

תלמיד: אז בעצם מה שקורה זה שכל אחד ממציא לעצמו את הכיוון של עצמו המתאים לו?

ודאי, אם אנחנו לא ניתן לכל הרצונות של האנושות כיוון נכון, אז כך רואים, שכולם שוב מתקרבים למלחמות, לבעיות.

תלמיד: השאלה איך משפיעים עליהם שבאמת זה יקרה?

אנחנו צריכים להסביר לכל האנושות שזה שאנחנו מגלים בעולם הצפות, שריפות, רעידות אדמה [והתפרצות] הרי געש עוד לא, אבל זה יהיה, מחלות למיניהן והכול, הכול תוצאה מחוסר האיזון בינינו, מזה ששולט בנו הרצון לקבל ללא הטיפול הנכון שלנו. ולכן זה מתפרץ בינתיים בדרגות יותר נמוכות מאיתנו, בדרגות דומם, צומח, חי. נגיד הפנדמיה זו כבר מכה בדרגת חי, ותתאר לעצמך מה יכול להיות אם נהיה עוד יותר גרועים, אם בכל זאת לא נלך לחיבור, אז צרות בדרגת המדבר זו מלחמה.

תלמיד: נכון. אמרת שאנחנו תלויים בכל הכלי הכללי של כל העולם, זה באמת כך?

בכל האנושות.

תלמיד: ממש ככה?

כי המטרה שלך דרכך להעביר מאור לכל האנושות.

תלמיד: וזה לא משנה אם הם מבינים או לא מבינים?

הם לא צריכים להבין שום דבר, הם צריכים רק להגיב על המאור שדרכך יבוא אליהם.

תלמיד: איך אתה מרגיש את התגובה שלהם?

אני מרגיש.

תלמיד: את התגובה שלהם?

כן, הם מגיבים.

שאלה: מה הקשר בין ארבע התכונות לבין ארבעת העולמות הרוחניים?

את זה אנחנו נלמד, יש קשר, אבל זה מופיע רק בקו אחד, אנחנו צריכים ללמוד את זה. זה נושא רחב בפני עצמו.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא, אם הבורא עומד מאחורי כל דבר ודבר אז מהי האינדיבידואליות שלנו?

שאתה צריך להדביק את כל הרצונות והמחשבות שלך בבורא ואז אתה תבין ותרגיש שבאמת הכול נמשך ממנו.

קריין: עמוד 466, כותרת "צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל".

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

אנחנו לא נכנס לעומק של מה שבעל הסולם כותב כאן כי זה הרבה מילים ומי יודע איך אנחנו מקבלים אותן ומבינים את כולן.

שאלה: מה נקודת השבירה בין כלים דקבלה ובין כלים דהשפעה בדרגה הראשונה?

זו נקודת העיבור ששם החיבור הראשון בין הכלים דקבלה וכלים דהשפעה. שגם כלים דקבלה וגם כלים דהשפעה, שניהם נמצאים באפס ולכן יכולים להתחבר, שלא רוצים כלום חוץ מלהיות מקושרים. אבל מי על ידי מי, מה על ידי מה? אין שאלות, כי זו נקודת האפס, זאת אומרת ללא בשר, ומזה מתחילים להתפתח.

שאלה: הסברת לפני כמה דקות שהאנושות תגיב על האור שיעבור אליהם דרכנו. איך תיראה התגובה של האנושות?

זה תלוי עד כמה אנחנו נצליח להיות המעבר, כמו שבעל הסולם מסביר את זה במאמרים "מתן תורה" ו"הערבות". אם אנחנו מצליחים בתפקיד שלנו אז האנושות תתקרב אלינו ולא תהיה מנוגדת אלינו ותרגיש שמאיתנו יוצאת ממש השפעה טובה, שיטה טובה שעוזרת להם להתקרב למקור הטוב. אבל אם אנחנו לא נתפקד כטוב, אז תהיה אלינו שנאה מכל האנושות, שנאה אינסטינקטיבית, כמו שיש היום אנטישמיות מכל האנושות כלפי היהודים.

כך תהיה שנאה מכל האנושות כלפינו. הם ירגישו שאנחנו, כל אחד מאיתנו, לאו דווקא קבוצה, אלא כל אחד מאיתנו הוא מזיק לאנושות, הוא מזיק להם. כי במקום שמביא להם טוב, והם ירגישו שצריכים לקבל ממנו משהו טוב, הם מקבלים ממנו הפוך, משהו רע. ואז השאלה, מה פתאום שאני מגלה ממנו רע, זה השונא שלי, האויב שלי? ואז מתעוררת שנאה ויחס שלילי כלפינו.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לטפל בהפצת חכמת הקבלה לכל האנושות במידה האפשרית. לא יעזור לנו לברוח מזה כי זה כבר נמצא בתוך הנשמות ורשום כך.

אנחנו עומדים לגלות מהאנושות או יחס טוב אלינו או יחס רע אלינו, ולברוח לאיזה מקום ולהסתתר זה לא יעזור, זה לא יעזור.

שאלה: בעבר גם היו הצפות, התפרצויות הרי געש ופנדמיות. אם אני אומר לאדם שזה קשור לחוסר הקשר בינינו, אז הוא אומר בעבר גם היה כך. האם זה היה גם קשור לחוסר קשר בין האנושות ומה חדש במצבנו?

כן. זה היה גם מחוסר קשר נכון בין בני האדם. הכול נקבע אך ורק על ידי בני האדם. אבל ההבדל בין מה שהיה ומה שהיום, שהיום אנחנו יכולים לתקן את הקשרים בינינו ופעם לא היו יכולים. אלא היו רק נמצאים במצבים שהאסונות, בעיות היו יותר ויותר מחברים ביניהם עד שהגענו למה שיש היום.

שאלה: הרבה פעמים אתה אומר שאנחנו צריכים להפיץ לכולם את ההסבר נגיד על חכמת הקבלה, חכמת החיבור. למה אתה מתכוון כשאתה אומר "כולם"? יש 8 מיליארד אנשים בעולם אז אם ההסבר שלנו יגיע נגיד ל-8 מיליארד או למיליון או לאלף או שזה בכלל לא משנה המספר. מה זה כולם?

כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם" ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", כך אנחנו צריכים לממש את פניית הבורא אלינו.

תלמיד: אבל צריך להבין את זה פרקטית, מספרית, או שאין קשר?

אני לא מבין, אני יודע שכך כתוב ואני צריך להשתדל בזה, זהו. ובהשתדלות שלי אני רואה שמשכתי אותך גם לזה.

תלמד: זאת אומרת המאמץ הוא הקובע. האם הרצון שזה יקרה, המאמץ, לא המדידה המספרית?

כן, ודאי, יותר מזה אנחנו לא צריכים. רק לגלות את הרצון שאנחנו הולכים יד ביד עם הבורא באותו התהליך ולאותה המטרה שהוא קבע. ובזה אני נקרא "עובד ה'". ואני לא עושה חשבון בדרך. הוא קבע את זה, הוא הציב את זה בצורה כזאת אז אני הולך. מה יעזור לך שאתה עם השכל שלך נכנס לזה, אתה רוצה להגיד שאתה רוצה לבקר את הבורא?

תלמיד: לא. כי לכאורה אנחנו כן מנסים למצוא את הערוצים להגיע להכי הרבה אנשים.

אתה יכול לחקור באיזו צורה אתה יכול להגיע לקהל הרחב ולהשפיע עליו את העניינים האלה. זה נכון. אבל לא יותר מזה. אתה לא יכול לחקור את מטרת הבריאה ומהות הבריאה וכל הדברים האלה לפני שיש לך כלים לזה, כלים. וכלים זה נקרא שיש כוח הרע וכוח הטוב, רצון להשפיע, רצון לקבל, גם בצורה מקולקלת, גם בצורה מתוקנת, ואז אנחנו בין שניהם, על ידי שניהם מבררים את כל חלקי הבריאה. איך אתה יכול? אנחנו כמו תינוקות.

תלמיד: באיזו מידה או איפה הגבול בין להתייחס לעניין ההפצה כבעיה גשמית, אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר אנשים, לספור את זה וכן הלאה, ואיפה זה בעיה רוחנית. איפה הגבול בין שתי הגישות האלה?

אני לא מבין מה זה בעיה רוחנית. אני צריך לכל האנשים האלו שנמצאים ברמה גשמית בלבד, גם להשתדל לפי השכל שלהם, לפי הגישה שלהם, להביא להם הסבר על איך העולם מתקיים, לאן הוא זז, מהי התוצאה הסופית שצריכה להיות מקיומו של העולם. זה אני צריך להסביר להם בצורה פשוטה, כמה שיותר יבינו.

תלמיד: זה מבלבל, לפחות אותי. כי קודם חבר שאל, אמרת "הם לא יבינו, הם לא צריכים להבין".

תלוי מה? אני לא מסביר להם יותר חוץ משאנחנו כולנו צריכים להיות מחוברים, ולפי הנטייה שלנו לחיבור כך אנחנו גם מגיעים להצלחה בכל שלב ושלב של חיינו.

תלמיד: וזה חשוב שהם יבינו את זה, כי זו צורת ההשתתפות שלהם בכל התהליך, ההבנה הזו שיש להם?

כן, כי הם יבינו שבמה שהם משתתפים עם התהליך של הבורא, במה שמסוגלים, יהיה להם טוב, ואם ילכו כנגד זה יהיה להם רע. זה מה שאני מפרסם להם, לא יותר מזה, לא יותר מגובה השכל שלהם והרצון שלהם.

שאלה: בעל הסולם כותב שכל אחד יצטרך למצוא את הייחודיות שלו כדי להשפיע לזולת. האם ניתן להגיד שכל מי שנמצא בבני ברוך הוא כבר מצא את הייחודיות שלו?

עוד לא. אנחנו מדברים על העיבור, שעיבור זה הנקודה המיוחדת של כל אחד ואחד במערכת הכללית של נשמת אדם הראשון. ואז, כל אחד ואחד ימצא את עצמו, ומתוך זה שיתחיל לפעול אז הוא יגלה במה בדיוק התפקיד המיוחד שלו. במה הוא שונה מאחרים, במה הוא יכול לעזור לאחרים.

שאלה: האם המעבר לרוחניות, הכניסה לעיבור מצד העובר פותח גם את המעבר לאנושות, לכלים התחתונים יותר?

מקרב בוא נגיד, אבל מקרב רק מבחינת המקיפים. אור מקיף שפועל מאיתנו, אצלנו זה הופך להיות לפנימי, כלפיהם זה מקיף. ואז זה בצורה לא ישירה בכל זאת נותן להם איזו יכולת להתקרב, יכולת להרגיש, להבין.

תלמיד: ולנו זה נותן יכולת טובה יותר בלהסביר?

כן, ודאי. אנחנו תלויים מאוד במ"ן של האנושות, עד כמה שהם רוצים אותה המטרה, אפילו שלא מבינים כל כך, אבל הרצון שלהם הוא כבר פותח לנו יכולת לפנות לבורא ולבקש. ואז, האור העליון מגיע דרכנו אליהם, ואז אנחנו מגיעים לתפקידנו האמיתי להיות המעבר בין הבורא לכל יתר הנשמות.

תלמיד: האם התלות המערכתית בינינו לאנושות משפיעה על הכניסה שלנו לעיבור?

ודאי שכן, אלא בשביל מה אתה נכנס לעיבור? בשביל מה אתה פונה לבורא? בשביל עצמך? אפילו לא בשביל הקבוצה.

הרצון האמיתי, הפנייה האמיתית לבורא זה שאתה רוצה לקבל ממנו כוחות התיקון כדי לתקן את כל האח"פ, שזה 99.999 אחוז מסך כול הכלי הכללי דאדם הראשון, מכל הנשמות. שאת זה אתה רוצה להביא לו כדי שהוא יתקן וימלא, יש לו מזה תענוג. ובלי שאתה תביא לו את זה הוא לא ייהנה ויהיה רע לבורא ורע לאח"פ הזה, הנבראים. ואתה באמצע רק תהיה אשם גם כלפי הבורא וגם כלפי הנבראים. ואז לא פלא מה שקרה לך בהיסטוריה.

שאלה: העביות שגדלה בעובר, הבשר שלו, זה מתוך ההתכללות ברצונות ובתכונות של האנושות או העשירייה?

גם וגם.

שאלה: בפסקה "ואיני אומר" נראה שבעל הסולם נותן כדוגמה את הפילנתרופיה כאילו כדוגמה להשפעה על הזולת. אם אתה יכול להתייחס לזה.

לא. זה לא חשוב לנו. זה לא אנחנו, וזאת לא העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו צריכים להשתמש בתכונה הזאת של האינדיווידואליות, שהוא כותב כאן, אבל לא לחורבן אלא לבנייה?

שאתה מושך את כולם לתיקון. זהו. לא שאתה מחבר אנשים ברצון האגואיסטי שלהם, אלא אתה מחבר אנשים בכוונה על מנת להשפיע שביניהם, ואז זה יהיה לטובת כולם.

שאלה: איך זה נעשה פרקטית בעשירייה? לכל אחד יש איזשהו משהו אינדיווידואלי משלו.

זה לא חשוב האינדיווידואליות שיש לכל אחד ואחד, כי העבודה שלנו זה לכוון את כולנו לאותה המטרה שאם אנחנו לא מספיקים אז הבורא מושך אותנו בכל מיני אמצעים לא נעימים, כמו שעכשיו דוחף את האנושות קדימה, וכדאי לנו להזדרז.

שאלה: מה שלמדנו גם בחלק הראשון זה שאנחנו עכשיו צריכים לבטל את עצמנו. זאת אומרת, יוצא שבשלב שלנו עכשיו, אנחנו צריכים לבטל את האינדיווידואליות שלנו?

כן ודאי, זה נקרא שאנחנו מצמצמים את עצמנו כדי למצוא בינינו נקודה שהיא אפילו לא שלנו, אלא של הבורא, שבו אנחנו רוצים להתחבר, אליו אנחנו רוצים להידבק, ואת האינדיווידואליות שלנו אנחנו רוצים לצמצם, לא להראות אותה, לא להרגיש אותה, כאילו שהיא לא קיימת, ואז אנחנו נדבקים בו, ואחרי שאנחנו נדבקים בו זה נקרא שהזירעון הגיע לדופן הרחם ומתקשר לדופן, ועכשיו הוא מתחיל לקבל משם הזנה ולגדול.

תלמיד: אז יוצא לפי מה שאתה אומר שלהשתמש באותה אינדיבידואליות כמו שבעל הסולם כותב כאן לא להרס, אפשר רק אם עוברים לאינדיבידואליות אחרת?

על מנת להשפיע, אז אתה פועל לטובת כולם, אחרת זה על מנת לקבל, אתה הורס את כולם, פשוט.

שאלה: התפללנו עבור החברים והגענו למסקנה שדרך התפילות עבור החברים דרך זה אנחנו נגיע לעולם, עכשיו נראה שיש משהו חדש, איפה בתוך הפעולה הזאת אנחנו יכולים להכניס את שאר העולם?

לא יכולים, אתה צודק. אנחנו דיברנו על איך אנחנו מתחברים בינינו. בעצם זה שאנחנו דיברנו, אנחנו דיברנו כל הזמן על החיבור בינינו. זה היה חשוב לנו, החיבור בינינו, וזה נקרא גלגלתא ועיניים. זה הכלים מהנשמה הכללית של ההשפעה. ועל זה דיברנו קודם כל, "בואו נתחבר בעשירייה בוא נתחבר בינינו בבני ברוך".

עכשיו, במאמר הזה הוא מדבר על התיקון הכללי שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מחוברים לאנושות, מחברים לעצמנו את כל הכלים של אדם הראשון, כי כל הכלים האלו של אדם הראשון הם לגמרי לגמרי לא מסוגלים, לא במחשבה ולא ברצון להיות מכוונים לבורא. אתה מסתכל עליהם אתה רואה, אלו שנמצאים למעלה הם נקראים ישראל, ישר לבורא. הם מכוונים לזה, יש להם כביכול נטייה פנימית, אבל אלו שנמצאים באח"פ אין להם נטייה טבעית כזאת, הם לא יודעים, רק הם רואים, מרגישים, שרע להם. יש בהם מינוס גדול מאוד והם לא יודעים מה לעשות, שריפות הצפות כל מיני בעיות. אתה תראה עוד מה שיקרה בעולם. בכלל אומרים שעוד עשרים שלושים שנה לא תהיה אפשרות להמשיך בחיים על פני כדור הארץ. מה שהם אומרים, אומרים, אבל באמת התנאים יהיו הרבה יותר גרועים.

מי חשב לפני שלוש שנים, אפילו לפני שנתיים, שאנחנו לא נוכל לטוס, שאנחנו נצטרך להסתובב ברחובות בצורה כזאת מבודדת מאחרים, לא להתקרב [יותר] משני מטר זה לזה וכולי, מי ידע, מי חשב? ממש היו עושים צחוק מבן אדם אם היה מדבר ככה.

אז בקיצור, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו יכולים כן להתקשר לבורא, (ראו שרטוט) אבל אם אנחנו מתוך זה שאנחנו מתקשרים לבורא ומסדרים את עצמנו איכשהו כמה שאפשר, לא ניתן לאח"פ גם להתקשר דרכנו לבורא, אז יהיה גרוע מאוד, כי הצרות שיתגלו באח"פ הם יהיו גדולות מאוד ואז הם יהרסו את הכול, הם יביאו למלחמת העולם לכל מיני בעיות.

לכן אנחנו חייבים כמה שיותר מהר בעצמנו להתקשר בינינו ובעצמנו להתקשר לבורא ובעצמנו לפזר את שיטת התיקון, אבל לא שיטת התיקון כמו שלנו, אלא רק ידיעה לאן אנחנו מתקרבים, כי היום מותר להסביר את זה, אתם רואים תנאים כאלה בעולם שמה שתגיד להם אין בעיה. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, קודם כל מי שישמע ישמע מי שלא לא. וחוץ מזה הם מרוב הצרות והבעיות שמתגלות בעולם כבר יכולים לקלוט את הדברים, העיקר להבטיח לעצמם איזה עתיד טוב.

ולכן הגיע זמן שאנחנו חייבים לפרסם את שיטת התיקון, להסביר בכללות איפה אנחנו נמצאים, להביא לזה את כל העולם כמה שאפשר, ואז על ידי זה אנחנו מחברים את הבורא דרכנו לכל האנושות.

שרטוט

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שבעשירייה זאת רק תפילה וכלפי האח"פ זאת רק הפצה, זה נכון?

כן, בסופו של דבר ככה זה יהיה. עוד יותר מזה, אנחנו מקבלים מהאח"פ את המינוסים האלה, חסרונות מהם, ומעלים דרכנו אותם החסרונות לבורא, זה נקרא מ"ן, תפילה (ראו שרטוט). ואז אנחנו מקבלים מהבורא את כוח האור, מביאים אותו דרכנו, וממלאים ממלאים את הכלים של מלכות, של אח״פ. זו העבודה שלנו, לקבל חיסרון לבורא ולקבל מהבורא את כוח האור לאנושות. לכן אנחנו נקראים המעבר, מה שבעל הסולם אומר לנו במתן תורה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאנחנו מקבלים חסרון מהאח"פ, האם זה אומר שאנחנו מקבלים את זה דרך הבעיות שבעולם כמו שיטפונות, שריפות, בעיות כלכליות, אלה החסרונות שאנחנו מקבלים מהאח"פ?

כן. הם לא יכולים לגלות את החסרונות האלה בצורה אחרת, אלא רק בצורה כזאת, שהם מעלים את זה במה שהם סובלים, הם לא מרגישים יותר מזה. אנחנו צריכים לתרגם את החיסרון שלהם, את הסבל שלהם, של הפנדמיה, שריפות, כל מיני בעיות אחרות, אנחנו צריכים לתרגם את זה לחוסר קשר נכון בינינו ומבינינו לבורא, ואת זה להעלות לבורא. "תן לנו אפשרות להתקשר בינינו, אנחנו רוצים בזה לקשר אליך את כל האנושות, אנחנו צריכים את זה לעשות". על ידי זה שאנחנו נפתח את הפנייה הזאת עבור כל האנושות, אנחנו נקיים את היעוד שלנו, למה אנחנו קיימים בכלל כקבוצה נפרדת. ואם לא נעשה את זה, הבורא ימשוך אחד אחד מאיתנו על ידי כל מיני ייסורים כדי שאנחנו כן נקיים את התפקיד הזה.

שאלה: מתחילת המגפה במוסקבה חוזרים חברים לקבוצה וחשבנו אולי לבנות עשירייה עבורם. בינתיים הם לא מספיק חברים כדי להיות עשירייה שלמה אז הם מצטרפים לעשיריות בעלות ניסיון. אם יחזרו מספיק חברים כדי לבנות עשירייה משלהם, נצטרך להעביר אותם לעשירייה משלהם או שהעשירייה בעצמה תחליט?

אני לא חושב שזה עקרוני, אני לא הייתי בונה מהם עשיריות נפרדות, אלא במידה שהם באים אז אתם תראו איפה לכל אחד ואחד יותר מתאים להיות. כי החומר שאנחנו לומדים הוא חומר חדש לכולם, והוא תלוי רק בחסרון שבלב האדם, ואין כאן הבדל בין וותיק לצעיר. אני הייתי מקבל אותם ומשתף אותם בין כל העשיריות. לא הייתי עושה מהם עשיריות נפרדות, אלא אם כן הם כל כך חושבים ורוצים שזה יהיה כך, אבל נראה לי שזו דרישה אגואיסטית. צריכים להגיע למצב שכולנו נמצאים יחד בלב אחד.

שאלה: מה צריכה להיות בסופו של דבר התפילה הנכונה שאיתה אנחנו פונים לבורא עבור האנושות, האם שיפסקו הייסורים שלהם?

מצוין, תודה רבה שאתה שואל. אנחנו היום נדבר על זה ונשתדל לכתוב, ומחר נשאל אתכם. זו תפילה קצרה, לא יותר מחמישה משפטים קונקרטיים, קצרים, איך אנחנו מתפללים עבור האנושות. כי באמת בשבילנו, אנחנו כבר דיברנו על זה, אנחנו צריכים להתפלל כדי להתקשר לבורא, אבל בשביל מה אנחנו צריכים להתקשר לבורא? כי אם אנחנו מקבלים את האנושות ורוצים לקרב אותם לבורא, אז זה מוצדק שאנחנו קיימים. לכן אנחנו חייבים לחבר את שלושת החלקים האלה יחד, ואנחנו באמצע, כמו שרואים בשרטוט. בורא למעלה, אנושות למטה ואנחנו באמצע גלגלתא ועיניים (ראו שרטוט). לכן חייבים לחשוב על הבורא ועל האנושות ואנחנו רק כדי לשרת אותם.

שאלה: האם תוכל לדייק כלפי מצב העיבור, האם העיקר זה ביטול עצמי? כי יוצא שגם הזירעון מתבטל במידה מסוימת כדי להידבק לרחם.

לגמרי לגמרי הזירעון מבטל את עצמו, הוא רוצה רק דבר אחד, להידבק לעליון כדי לקבל מהעליון כוחות ההשפעה.

תלמיד: זאת אומרת זה קורה בצורה אוטומטית בטבע, ואנחנו צריכים לעשות את זה בצורה הכרתית. כשאני רוצה לגמרי לבטל את עצמי, את כל המחשבות שלי, התוכניות ולהידבק עם העליון, יוצא שהנקודה שלנו הכי חשובה של אלה שבבני ברוך, זה הקשר שלנו עם העליון שניתן לנו, להודות על הקשר הזה ולהחזיק רק בקשר הזה למרות כל ההפרעות והמצבים. האם הנקודה הזאת יכולה להיעלם? מסוכן לבקש "תבטל אותי לגמרי", האם הנקודה הזאת גם תלך לאיבוד, או שהיא בטוח נשארת? או שגם את זה אני צריך לתת לו?

על זה כתוב פשוט, הרצון לקבל לא מזדכך, הרצון לא נעלם, רק אפשר להשתמש בו יותר או פחות בהתאם לכוונה דלהשפיע שאתה רוצה להשתמש ברצון לקבל. לכן אל תפחד שהרצון לקבל פתאום יברח ממך, זה לא יכול להיות. רק תשמור על הכוונה ותצרף לזה את כל הרצונות כמה שאתה יכול, אבל קודם כוונה. כמו זרעון, אתה רוצה להידבק בבורא, תידבק בו ואז תתחיל למלאות את עצמך בזה שאתה גדל בהשפעה אליו. כך זה מתממש.

תלמיד: זאת אומרת להיפך, הקשר שלי יגדל, אני לא אאבד אותו?

בטח שלא, ההיפך. אתה לא יכול להיות קשור עם הבורא יותר מנקודה אחת. אחרי הנקודה האחת כל היתר שאתה גדל, זה לפי כמה שאתה גדל בגוף שלך, זאת אומרת כמה שאתה מקבל מהבורא כוחות להעביר אותם לזולת. אחרת איך אתה גדל? תוספת, מאיפה יש לך? יש לך יכולת להידבק רק בנקודה, אין לך אפשרות להשמין. כי ההשמנה הזאת היא מגיעה רק על ידי זה שאתה מחבר עוד ועוד חברים, באי עולם, את כולם אליך, שאתה מעביר להם מה שקיבלת מהבורא. אז לפי הכמות, לפי האיכות שאתה מעביר אליהם, אתה יוצא מדרגת העיבור לדרגת היניקה, לדרגות גדולות יותר, גדלות וכן הלאה. הכול רק בצורה כזאת עובד.

תלמיד: מה ההבדל בין אותו הזירעון שביטל את עצמו לבין כל המיליארדים שלא ולא הצליחו להגיע לרחם?

יש בזה הרבה דברים. הם יוצאים כדם לידה. דם לידה זה הגבורות, רצונות לקבל שלא קיבלו את התיקון, ואז הם יוצאים. עם העובר כשהוא נולד יוצאת הרבה הרבה בוא נגיד פסולת. אתם יכולים לקרוא על זה, אבל אני מפחד שאתם תתחילו ותתבלבלו. זה כתוב בחלק העשירי, האחד עשר ב"תלמוד עשר הספירות", שם אנחנו לומדים. אנחנו נגיע לזה, אל תדאגו, זה קרוב לנו, עוד מעט נלמד.

תלמיד: הדוגמה הקרובה ביותר לביטול היא הרחם. אז מה ההבדל בין אותו אדם שהצליח להתבטל ונכנס, לבין אותם המיליארדים שלא התבטלו ונשארו בחוץ?

אדם מרגיש שכל העולם זה רחם, זה הבורא, והוא צריך להידבק בו. ולכן בכל מקום שהוא נמצא, במחשבה, בפעולה, מה שהוא עושה, הוא מרגיש שיש לו קשר עם הבורא והוא רוצה להרחיב את הקשר הזה. וכך הוא מרגיש את עצמו בעולם, שהעולם זה הרחם והוא נמצא בזה.

שאלה: מה לעשות אם מתגלה כזה יצר רע בי, שאני מרגיש שאני לא יכול להיות דוגמה, לא עבור הקבוצה, לא עבור העשירייה, לא עבור העולם, מה התפילה שצריכה להיות?

תשתדל להקטין את עצמך למצב של נקודה, בצורה כזאת אתה תדביק את עצמך לעשירייה, ותעשה מה שהם עושים, תלמד איתם, תדבר איתם, תשמע אותם. בקיצור ישנם כאלה מצבים שאדם צריך לעבור שזה נקרא "הסותם את פיו בעת מריבה". זאת אומרת, אם יש לך בעיות עם הבורא, כשאתה מרגיש את עצמך כך, זה נקרא שיש לך איתו איזה ניגוד, אז תסתום את הפה ותשתוק וכך תעבור את הזמן הזה. זה נקרא "הסותם את פיו בזמן מריבה". ואתה תראה שאתה מרוויח מזה.

תלמיד: זה גם אם אני אוכל את עצמי קצת, כי אני מרגיש שאני לא באמת כזה, זאת אומרת יש לי יותר טענות לעצמי מאשר לבורא?

זה שאתה אוכל את עצמך, זו לגמרי הסתכלות לא נכונה על המצב. הכול מגיע מהבורא, הוא נותן לך את ההרגשה הזאת, הוא נותן לך את הכוחות האלה. אל תייחס לעצמך כאילו שאתה גרמת למשהו. כל מה שקורה בעולם זה "אין עוד מלבדו", אלא מעכשיו והלאה תעשה כך שהכול תלוי בך.

(סוף השיעור)