שיעור בוקר 26.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

 ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 394, אות כ"ג

קריין: מאמר "הערבות", אות כ"ג, "כתבי בעל הסולם", עמ' 394.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

יש תנאי לקבלת התורה שהוא קודם כל החיבור בין בני אדם שרוצים לקבל אותה, אז אפשר.

שאלה: בעל הסולם מסביר כאן שלעם ישראל הייתה הכנה במצרים ואז הוא קיבל את התורה. במצבנו עכשיו, הכלי העולמי שרוצה להכשיר את כל העולם, הרי כל העולם לא עבר את שיעבוד מצרים, אז איך הם יקבלו את התורה?

כנראה שלא צריך שכולם יעברו את מצרים בצורה פיזית, היסטורית, כמו שאתה רוצה לשאול.

תלמיד: אני לא שואל בצורה היסטורית, אלא על זה שהרצון שלהם שלא מוכן.

כנראה שבכל זאת הם צריכים לקבל את התורה בצורה אחרת, אבל לא יכול להיות שהיא לא מיועדת לכולם. אני יכול להגיד לך מה אני חושב, אבל לא ראיתי מקורות לזה. כנראה שעל ידי החיבור שהנבראים ישיגו, אז אותה הכנה של עם ישראל תעבור גם לכל יתר העמים.

תלמיד: יוצא שאנחנו צריכים לחפש באיזו צורה להעביר לכולם אם זה לא כתוב במקורות.

זה יתגלה. אתה צריך לעשות את החיבור שנדרש ממך. איך אחר כך זה יתגלגל על כל באי עולם, אני לא יודע, אבל זו לא העבודה שלי. יכול להיות שיש בזה מהעבודה שלי, אבל זה לא התפקיד שלי להסביר את זה לכולם.

שאלה: הוא כותב "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". האם בלי ייסורים אי אפשר להגיע לגילוי בתורה?

בלי ייסורים אי אפשר.

תלמיד: מדוע?

כי אנחנו צריכים לקיים את התורה ברצון שלנו שהוא רצון לקבל, רצון לקבל תענוג, אז איך אתה רוצה שהוא ישתנה בלי לקבל מכות? בלי לקבל פרסים?

תלמיד: כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה התחלתי לקבל כל מיני מכות שלא הבנתי מאיפה הן מגיעות אלי. אז אמרו לי, "תפסיק ללמוד קבלה ואז לא תקבל מכות". מה הסיבה שכשאתה מתחיל ללמוד קבלה מגיעה מכה מפה, מכה משם, מכה מלמעלה?

"מוסיף דעת, מוסיף מכאוב".

תלמיד: מה הסיבה שאתה חוטף מכות?

ככל שהאדם יותר מפותח, כך הוא רואה עד כמה הטבע ברבגוניות שלו מתייחס לכולם בצורה מאוד שונה ושכולם נמצאים בדרישה מיוחדת מלמעלה.

תלמיד: ואז הוא כותב "ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר". האם כולם חטפו מכות בשביל להגיע לתורה?

אני לא יודע מה זה בדיוק מכות. לכן אני לא חושב שאנחנו מכניסים במילה מכות משהו נכון, אכזרי, אלא כל דבר שהוא לא בדיוק כפי הרצון של האדם הוא נקרא "מכה".

תלמיד: כלומר יש התאמה של הייסורים לכל אחד באופן אישי.

כן.

תלמיד: לא כולם חוטפים אותו דבר.

לא.

תלמיד: בשביל ליישר אותו.

כן.

תלמיד: כלומר אתה צריך לברך על זה שאתה מקבל ייסורים כי זה מקדם אותך.

צריכים להשתדל לרצות להתפתח ולא להיות ישנוני, חצי נרדם, אלא בכל זאת ללכת קדימה.

תלמיד: לי היו הרבה צרות בחיים, ירידות, עליות, הייתי למעלה, הייתי למטה. באתי ללמוד קבלה בשביל שיהיה לי יותר טוב בחיים. ומה מתברר? נעשה לי עוד יותר גרוע, למה? הרי באתי ללמוד ולהתקרב לבורא כדי שהוא יקרב אותי ושיהיו לי פחות צרות.

אם אתה רוצה פחות צרות, אז תוריד את עצמך לדרגת בהמה לכל דבר.

תלמיד: מה זאת אומרת "להוריד את עצמי לדרגת בהמה"?

יש לך פנסיה, יש לך דירה, יש לך אישה טובה, כל מה שצריך להיות, אז מה אתה רוצה?

תלמיד: עד היום אני חוטף מכות, לא שזה נגמר.

אתה לא חוטף מכות, אתה סתם מתלונן.

תלמיד: רק מתלונן?

כן. וזה לא יפה ולא טוב.

תלמיד: מה אני צריך לעשות, להשלים עם זה?

תפסיק לדרוש מה שלא מגיע לך.

תלמיד: מה מגיע לי ומה לא מגיע לי כתוצאה מלימוד חכמת הקבלה?

לא יעזור לך, הדרישות שלך הן דרישות לא רציונליות.

תלמיד: כלומר אתה אומר, "תשלים עם המצב ותמשיך קדימה"?

אין לך עם מה להשלים, אתה חי טוב. אם אתה רוצה לחיות עוד יותר טוב, אז תוסיף יגיעה. אחרת מה? אתם לא לימדתם כך אלפי אנשים? לא כך הסברת את זה לאלפי בני אדם במשך החיים שלך?

תלמיד: כן, בוודאי.

אז מה אתה רוצה? למה אתה לא דורש מעצמך?

תלמיד: אתה צודק.

יופי.

שאלה: אנחנו כל הזמן עובדים על החיבור ומשיכת המאור, אבל במעמד הר סיני נדרש מאתנו להגיע ל"איש אחד בלב אחד". מה זה המבנה של "איש אחד בלב אחד"? ומה בחיבור צריך להוסיף כדי להגיע אליו?

"איש אחד בלב אחד" זה אומר שיהיה לנו רצון אחד למטרה אחת וכל אחד עוזר ותומך באחר כדי להגיע לזה.

תלמיד: ובמה זה שונה מהעבודה הרגילה שלנו בחיבור? כי אנחנו כן רוצים להתחבר, כן עושים מאמצים ויגיעה בזה, מושכים את המאור, אבל נראה שפה הכול נהיה אחד מכל הכיוונים, גם בלב, גם במחשבות, ואדם נאבד שם בפנים. אני אפילו לא יכול לתאר את המצב הזה של "איש אחד בלב אחד".

המצב הוא שאנחנו לא מרגישים בינינו שום הבדל, פועלים כמו חיילים שיוצאים לקרב או לאיזו עבודה מיוחדת, וכל אחד תומך באחר ולכולנו יש מטרה אחת. מה לא ברור כאן?

תלמיד: מה שלא ברור פה זה שאנחנו כל הזמן עושים מאמצים בחיבור, ויש דרגה שהיא מעל המאמצים הרגילים של החיבור שנקראת "כאיש אחד בלב אחד". מהי הקפיצה הזאת מהמאמצים הרגילים היומיומיים שאנחנו עושים עד להגיע למצב הזה שכולנו נעולים על המבנה הזה שבו אנחנו נעלמים?

אני רוצה שמה שאתה רוצה בליבך יתקיים, וכך כל אחד.

שאלה: אנחנו יודעים שאפשר להתקדם בשתי צורות אחישנה ובעיתו. גם אתמול קראנו במאמר השלום "אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים". איך אנחנו יכולים להתקדם באחישנה בצורה טובה, נעימה, למצב הזה שנקרא גמר תיקון, השפעה, שאין בו הרבה ייסורים, אלא יש בו עולם של אהבה והשפעה?

בכך שאנחנו מכוונים רק למטרה ומכוונים למטרה כל אחד. כל אחד לא חושב על עצמו אלא רק על החברים, ואז אנחנו מגלים שבצורה כזאת אנחנו מתקדמים למטרה המשותפת שלנו בצורה אחידה.

שאלה: אני רוצה לפתוח בהודיה על זה שיש לנו הזדמנות לחגוג כאן את חג שבועות יחד בשיעור המיוחד הזה, ורציתי להודות על התלמידים החדשים שכרגע נוכחים כאן. איך התלמידים החדשים יכולים להשתלב בלימוד יחד עם התלמידים הוותיקים והכלי העולמי?

לי נראה שזה תלוי באדם החדש ולא תלוי בתלמידים הוותיקים. יש כאלו שנכנסים ובאותו יום או למחרת הם כבר מרגישים שהם מכירים את הכול ואין להם שום בעיה להתקשר עם כולם. ויש כאלה שאחרי עשר או עשרים שנה מרגישים שהם עדיין עוד לא התחילו. זה תלוי בטבע האדם. אבל החברה עצמה מוכנה לקבל את כולם. לכן תנסו כולכם להיות כחברים זה לזה, ואז לא יהיה שום הבדל.

תלמיד: מורגש רצון גדול מהתלמידים החדשים. איזה עצות פרקטיות היית יכול לתת להם עכשיו?

עצה פרקטית לחבר חדש, לתלמיד חדש, היא שיסתכל על אחרים וילמד מזה. אין לי מה להציע. אני בעצמי לא אדם שכל כך מהר מתחבר עם אנשים חדשים. אם אדם נמצא כאן ורוצה להתכלל בחברה שלנו, אז הכי טוב שיקבל על עצמו איזו משימה, איזו עבודה, וכך זה יהיה יותר קל.

שאלה: אנחנו רואים שמקובלים כותבים שהדרך לרוחניות היא על ידי הייסורים. איך אנחנו יכולים לאהוב את התהליך הזה?

איך לאהוב אותו? פשוט אין ברירה, אני חייב להגיע למטרת הבריאה על ידי השיטה שנקראת חכמת הקבלה, וזה מה שאני משתדל לעשות. ולאהוב את הדרך - אחר כך מגיע יחס אהבה לדרך, לבורא, לחברים, אבל זה במשך הזמן.

שאלה: בקטע רשום "מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב." קודם אמרת שהמעמד שלהם נגד ההר זה שהם הרגישו הר של שנאה. אם הם כבר הסתלקו מאהבה עצמית לגמרי, אז איך יכול להיות שפתאום הרגישו הר של שנאה, מה זה בדיוק המעמד הזה?

זה לא בדיוק כמו שאת אומרת. הר סיני זה שהסתלקה דווקא השנאה ביניהם וגדלה השנאה לאומות העולם.

תלמידה: האם אלו שני שלבים?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאנושות מקבלת על עצמה להיכנס לאהבת הזולת?

זה אומר שאנחנו נרצה להתחבר בינינו, להתקרב בינינו, ונשתדל להגיע לחיבור כזה שבו באמת נגלה את כל המציאות. הכול תלוי רק בנו.

שאלה: המשפט הזה שאומר "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם", כנראה שלא מדובר פה על ייסורים גשמיים, נכון?

כן, בדרך כלל לא.

תלמיד: מדובר על ייסורי אהבה, על דברים רוחניים.

כן.

תלמיד: כשחבר מקבל מהבורא כל מיני ייסורים גשמיים, מה אפשר לעשות כדי למתק לו את זה ובמקום ייסורים שייתן לו דחף קדימה?

בייסורים גשמיים אנחנו צריכים לעזור לחבר.

תלמיד: ומה לעשות כלפי הבורא?

תפילה.

תלמיד: האם אפשר להתווכח עם הבורא?

לא להתווכח אלא להפעיל תפילה עבור החבר.

שאלה: כתוב "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". איך עשירייה יכולה למדוד את החטאים, את העוונות שלה, אם אין לה שום ייסורים בזמן שבועות?

שבועות זה לאו דווקא שבזמן חג השבועות יהיו להם ייסורים, לא על זה מדובר. אלו ייסורים שאדם מקבל בדרך שלו למטרת הבריאה, למטרת החיים.

תלמיד: אני מדבר על העשירייה, איך העשירייה כעשירייה יכולה לעשות את הבירור לא כפרטים?

שיישבו יחד, יתחברו ויתחילו לדון מה המצב שלהם, מה אפשר להוסיף, ובצורה כזאת הם יצליחו להגיע הלאה.

תלמיד: ומה בנוגע לאחריות שלה כלפי העשיריות האחרות?

הם צריכים לתת דוגמה לעשיריות אחרות איך הם מחוברים.

תלמיד: האם הבירור הזה הוא מספיק בשביל העשירייה כדי להשיג את אור התורה במלואו בזמן הזה?

אנחנו מסוגלים לגלות את אור התורה במלואו אפילו בזמן הזה, לא חשוב באיזה זמן.

שאלה: יש פה תלמידים מאוד ותיקים ותלמידים חדשים. מה צריך תלמיד חדש עם חיסרון לעשות כדי להשתלב נכון? האם הוא צריך לנסות לגשר על הפערים מבחינת ידע והרגשה עם הוותיקים, או שפשוט להיכנס לחברה ולהשתדל לעשות כמותם?

להשתדל לעשות כמותם.

תלמיד: אני בטח טועה אבל אני מרגיש שאנחנו עושים תרגיל אינטלקטואלי ואני רוצה שיהיה עוד רגש. אולי נפשט את כל העניין ונסתכל על החברים שלנו שהם כל כך גדולים, הם יושבים כאן כמה ימים כדי לקבל את גדלות הבורא על מנת לתת את כל אורו לעולם, ונכוון את כל הרצון שלנו כלפי החברים שהם יקבלו מה שהם רוצים, עם רגש. אני מבקש מכם חברים, בואו נדחוף, אני רק רוצה שנהיה יחד בהרגשה שהחברים גדולים ושמגיע להם להיות דבוקים בבורא לנצח, בבקשה חברים.

יופי, אנחנו צריכים להתחבר אליו. הוא באמת מרגיש את זה עמוק בתוכו, נשמתו בוכה.

תלמיד: אני רוצה להבין את פירוש המשפט, שזכות האבות תאיר עליהם.

מה שעשו המקובלים הקודמים שכבר תיקנו במשהו את הכלים שלהם זה נכנס לכלי הכללי, ואנחנו כבר לא צריכים לתקן את אותם שלבים שהם תיקנו. לנו יש עבודה הרבה יותר קלה ולכן אנחנו נקראים כבר "הדור האחרון". אומנם נראה לנו שאנחנו נמצאים במבוי סתום והעבודה קשה, ואיפה ומתי נראה את הפריצה מזה, אבל באמת בזכות אבותינו, בזכות הדורות הקודמים של המקובלים, אנחנו כבר נמצאים, כמו שבעל הסולם כותב, כמעט בסוף הגאולה. הכול תלוי בנו, לעשות מאמץ, קפיצה אחרונה, התקפה אחרונה.

שאלה: דיברנו על תלמידים ותיקים וחדשים, ויוצא שבזמן שהייתה פנדמיה אנשים למדו להתחבר בצורה וירטואלית, ועכשיו כשהפנדמיה הסתיימה ואפשר להתאסף פיזית, התגלה שיותר נוח לקיים את השיעורים בתוך העשירייה שלנו. גילינו גם שבאופן וירטואלי אף אחד לא מפריע לך, הרבה יותר נוח לך ללמוד. עכשיו כשמתאספים פיזית, מישהו משתעל, מישהו מדבר, מישהו מפריע. איך להתגבר על המצב הזה כדי להמשיך להגיע יחד כולם?

אתה מספר לנו על המצב, את המצב כולנו מבינים, כולנו מרגישים וכולנו סובלים מזה, אבל אני שמח שיש הזדמנות לעוד אלפי אנשים להיות מחוברים איתנו, אפילו שהם לא מזדהים ואנחנו לא מזהים אותם, זה לא חשוב, בסופו של דבר הם נמצאים באותה רשת.

מה לעשות? אני לא יודע, נראה לי שמה שלא עושה השכל עושה הזמן. צריכים להמשיך ואנחנו נראה איך הזמן מסובב אותנו. מתגלים תנאים חדשים, אנשים חדשים, וכך זה יתגלה. בכל זאת אנחנו נמצאים בזמן מאוד מאוד יפה, מיוחד, שבהחלט יכולים להבין, קצת לדבר, ובפועל להתקדם לחיבור שבו מגלים את הבורא ואת תורתו.

שאלה: החבר שאל, כשהייתי וירטואלי בתקופת הקורונה היה לי שקט, הייתי עם עצמי מול המחשב ולא היו הפרעות. עכשיו כשמתחילים לחזור להתאסף פיזית מפריעה לי הנוכחות של החברים, אחד משתעל, אחד מדבר. איך להתגבר על ההפרעות האלה כשאני יושב עם עוד אנשים פיזית? זה לא אני מול המחשב בשקט שלי.

זה הרגל, אני לא יכול להגיד לך. אם תיכנס לגן ילדים, אז תשמע שם צעקות, כולם רצים, כל אחד מתנפל על אחר, והגננת נמצאת בצורה יחסית רגועה כי היא מבינה שזה המצב הנורמאלי ביניהם. כך גם אצלנו.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו כמעט בסוף הגאולה, הכול תלוי בנו לעשות מאמץ, קפיצה אחרונה, התקפה אחרונה, ואתה חוזר ואומר שזו תקופה מאוד יפה שנכנסים אליה. מהי התקופה הזאת?

התקופה היא מאוד יפה מפני שאנחנו מקבלים גילויים מלמעלה בלי לעשות את המאמץ המתאים להם מלמטה.

תלמיד: למה?

כי הזמן עצמו פועל. זה נקרא "הזמן גרמן".

תלמיד: למה מקבלים משהו יפה מלמעלה בלי שנתנו יגיעה מלמטה?

כי "הזמן גרמן", הזמן גורם לזה. בסופו של דבר הגענו לכזה גלגול שהוא עומד לסגור את כל התהליך.

תלמיד: ומה מצופה מאיתנו?

שאנחנו נמשיך, אבל נמשיך ונגלה את סוף הגלגולים.

תלמיד: ומה הדבר היפה שעתיד להתגלות?

דבקות בין כולנו ובבורא.

שאלה: אמרת שאם אנחנו מוכנים לקבל את אור התורה, אז לפי זה אנחנו מקבלים. מה חסר לנו בשביל להרגיש קודם כל את החשיבות של כנס שבועות, ומה חסר לנו בשביל לקבל את אור התורה?

חיבור, זה מה שחסר לנו. להרגיש את חשיבות החיבור, את נחיצות החיבור, ולהשתתף בו כולנו בלב ונפש. ואז מתוך זה נזרע את הרצון הזה בין כל בני האדם.

שאלה: אמרת שהכול תלוי בנו לעשות את הקפיצה האחרונה, לעשות את ההתקפה האחרונה. למה היא אחרונה? מה הדגש?

ככל שאנחנו מבינים, אם נעשה את ההתקפה לחיבור, אז בזה נזמין את הכוח והאור של גמר התיקון. אומנם אנחנו בעצמנו לא ראויים, לא מיוחדים ולא כלום, אבל בגלל הזמן, בגלל המצב שמקובלים יצבו, ובגלל שאנחנו נמצאים במצב באמת לא טוב ואין לנו במה להתגאות, אבל אם נרצה ונבקש, אז בעיקר בזכות אבות נמשוך את המאור המחזיר למוטב והוא ימשוך אותנו למוטב.

תלמיד: מה זו פעולת הקפיצה האחרונה?

את הקפיצה האחרונה לא אנחנו עושים, אנחנו דורשים מהבורא שיעשה עלינו את הפעולה הזאת.

תלמיד: ולאן רוצים לקפוץ?

לגמר התיקון.

תלמיד: לא דורשים פחות מזה.

אין פחות. אין מצב אמצעי בינינו לגמר התיקון.

תלמיד: מה זה לדרוש גמר תיקון?

לדרוש גמר תיקון זה לדרוש גמר תיקון, שכולנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, מחוברים יחד, מתוקנים, מוסיפים ומשלימים זה את זה. גמר תיקון זה גמר של כל התיקונים, שכולנו חוזרים לאותה מערכת אדם הראשון, פי תר"ך.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאנחנו נמצאים בהתקפה אחרונה, בקפיצה אחרונה, האם הפעולה שלנו היא התקפה בתפילה?

בדרישה פנימית בלב וגם בתפילה.

שאלה: האם דרישה היא לא תפילה?

כן, אבל בכל זאת יש הבדל בסגנונות.

(סוף השיעור)