שיעור בוקר 05.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 833,

חלק א', כותרת "תוספות וטיוטות ", קטע י"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "כתבי הדור האחרון", חלק א', "תוספות וטיוטות", קטע י"א, עמ' 833.

קטע י"א

"(3/4) הק' האגואיסטי סופו לקחת צורת נאציזם לגמרי, אלא בתמונת נציונל-קומוניזם, שאין חילוף שם הזה מפריע אף לאחת מכל מעשים השטנים של היטלר. באֹפן שהרוסים יהיו ההערין פאלק [עם האדונים] וכל העולם עבדים נרצעים להם בנוסח היטלר. (עי' 8/3)

במשטר הבורגני, עיקר חמר הדלק להצלחה היא ההתחרות החופשי, שבעלי התעשיה והסוחרים ישחקו בה, ולזוכים נעים מאד ולבלתי זוכים גורלם מר מאד.

וביניהם הוא מעמד הפרוליטריון, שאינו מקבל חלק במשחק הזה, אלא הוא כמו נייטראלי ביניהם, ואינו עולה ואינו יורד, אבל רמת חייו בטוחה, מחמת כח השביתה שיש בידיו.

(13/7) סוף סוף הן במשטר ק' והן במשטר בורגני הנחשלים אינם ראויים להנהגה, אע"פ שהם הרוב צבור, אלא שמוכרחים לבחור מנהיגים מן החרוצים, עכ"ז כיון שהם נבחרים על ידיהם יש להם תקווה שלא ינצלו אותם כל כך.

מה שאין במשטר הק' האגואיסטי שאין המנהלים נבחרים מפי רוב צבור, להיותם אנטי ק'. וכמו ברוסיה ושאר שאין לוח נבחרים אלא מק' בלבד, לפיכך גורלם מרה מאד כי אין לפרוליטריון שום נציג בהנהגה.

וכל האמור הוא לפי הכלל, שהפרוליטריון הם אנטי קומוניסטים מטבעם. כי הפרוליטריון אינם אידאליסטים, והם רוב החברה הנחשלים, אשר לפי דעתם חלוקה "צודקת" פירושו שיתחלקו שוה בשוה עם החרוצים, אשר החרוצים לעולם לא ירצו בזה.

(0/0) דברי הם רק לפרוליטריון, דהיינו אל הנחשלים (14/1) שהם רוב החברה, כי לחרוצים והאינטליגנציה הם ישאבו תמיד את השמנת הן במשטר ק' והן במשטר בורגני. ועל פי הסברה ייטב להם יותר, לחלק גדול מהם, במשטר ק', מפני שלא ייראו מפני בקורת. כנ"ל אות. ..

רק לכם הפרוליטריון הנחשלים לכם יהיה גרוע בתכלית במשטר הק', כנ"ל.

אבל מעמד החרוצים יקבלו שם אחר, דהיינו מנהלים ומפקחים, ואז יהיה להם יותר טוב, כי יתפטרו מההתחרות המפיל חללים בבורגנים, ויקבלו שלהם בקביעות ובהרווחה.

ואין שום עצה ותחבולה אל הנחשלים שיצאו מפחד המלחמות והאבטלה והשפלות, אלא הק' האלטרואיסטי. לפיכך אין דברי מופנים לחרוצים והאינטליגנציה, כי בטח לא יקבלו דברי, אלא רק הפרוליטריון והנחשלים הם יוכלו להבין אותי ואליהם אני מדבר. וגם לאותם החסים על הנחשלים ומשתתפים בצערם.

(14/2) (0/0)אחד מחירויות האדם הוא שלא יהיה קשור למקום אחד כמו הצומח שאינו רשאי לעזוב מקום יניקתו. לפיכך כל מדינה מחויבת להבטיח שלא תעכב על האזרחים לבא למדינה אחרת. ועם זה צריכים להבטיח, שכל מדינה לא תסגור שעריה מפני גרים ומהגרים. ועי' 13/1

(2/10) מטרם שרוב צבור מוכן להשפיע לזולתו אין לקבוע משטר ק' אלטרואיסטי.

(2/1) סוף הק' האלטרואיסטי הוא להקיף את כל העולם ולכל העולם תהיה רמת חיים שוה. אמנם תהליך המעשי הוא לאט לאט, שכל אומה שרוב צבור שלה כבר נתחנך להשפעה לזולתו יכנסו בראש למסגרת הק' הבין לאומי.

וכל האומות, שכבר נכנסו במסגרת ק' בין לאומי יהיו להם רמות חיים שוים, באֹפן שהעודפים של אומה העשירה או החרוצה ישבחו רמת החיים של אומה הנחשלה או העניה בחמר גלם ובאמצעי יצור.

(2/2) הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה.

(2/11) חוקי הדת השוה לכל העולם הם:

א. שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכלתו ויותר מיכלתו אם יהיה צורך עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם.

ב. אע"פ שהוא עובד חרוץ לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באופן שיהיה רמת חיים שוה לכל נפש.

ג. עכ"ז אע"פ שיש דת יש להוסיף אותות כבוד ע"פ דת. שכל המהנה להחברה יותר יקבל אות כבוד חשוב ביותר.

ד. כל המעכב מלגלות מדת חריצותו לטובת החברה יענש לפי חוקי החברה.

ה. כל אחד ואחד מחויב להתאמץ על פי הדת להרים רמת חיים של העולם יותר ויותר באופן שכל באי עולם יהנו מחייהם ויהי' להם חדות [חדוות] החיים יותר ויותר.

ו. וכמו כן ברוחניות אלא ברוחניות לא כל אחד מחויב לעסוק בזה אלא אנשים מיוחדים לפי הצורך.

ז. יהיה כמו ב"ד עליון, וכל מי שירצה לתת חלק כושר עבודתו על חיים רוחניים מחויב לקבל רשות מב"ד הזה.

וכן לפרט יתר חוקים הנחוצים.

(2/3) כל הנכנס, יחיד או צבור, למסגרת הק' האלטרואיסטי מחויב לשבע שבועת אמונים שיקיים כל זה, מטעם שה' צוה כן.

או עכ"פ יתחייב למסור לבניו שה' צווה כן. ומי שאומר שמספיק לו האידיאה, יש לקבלו ולנסותו אם אמת הוא. ואם הוא אמת, אפשר לקבלו. ועכ"פ יבטיח שלא ימסור לבניו מדרך הכפירה שלו, אלא ימסור אותם לחינוך המדינה.

ואם אינו רוצה לא זה ולא זה, אין לקבלו כלל. כי יקלקל את חביריו ויצא שכרו בהפסדו.

(2/4) תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב צבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכלתם ולקבל כפי צרכם מטעם דת. ויעבדו בחריצות כמו עובד בקבלנות. וכן יותר ממדת העבודה של 8 שעות. וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה. במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם, בלי לגרוע ובלי להוסיף.

והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית ההולכת ומתרחבת על עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס למסגרת ההיא יקבל עליו אותה הנהגה ואותה התכנית של המוסד באופן שכל העולם יהיה עם אחד לריוח והפסד ולתוצאות.

(2/5) המשפט הנסמך על הכח יבטל לגמרי מהמוסד הזה, אלא שכל הסתירות שתהיינה בין בני החברה תהיינה נפתרות בין הנוגעים בדבר בעצמו. וכל מי שינצל צדקת חבירו או חולשתו לטובת עצמו יגונה מדעת הצבור הכללי.

עכ"ז, יהיה ב"ד קבוע וישמש רק לברר את הספיקות שיבואו בין אדם לחבירו. אבל לא יהיה נסמך על שום כח. והמסרב לדעת ב"ד יגונה מדעת הצבור, ותו לא.

(2/6) ואין לפקפק אם זה מספיק, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה גרידא, אלא רק במקל חובלים. עד שהיום רוב הציביליזציה קבלו על עצמם שלא להכות ילדים, והחינוך הזה מצליח יותר מבשיטה הקודמת.

כן אם ימצא איזה יוצא דופן בהחברה, אין להביאו לפני משפט הנסמך על כח. אלא ע"י הסברים וויכוחים ודעת הצבור, עד שיחזירו אותו למוטב.

ואם כל התחבולות לא יועילו לו אז יפרשו ממנו בני החברה כמו ממנודה, ואז לא יוכל לקלקל אחרים מהחברה.

(2/7) טוב לתקן ששום אדם לא יתבע צרכיו מהחברה, אלא שיהיו ממונים שיחזרו על הפתחים לחקור צרכי כל אחד והם ימציאו לו מעצמם.

באֹפן, שיהיה מחשבות כל אחד רק להשפיע לזולתו ולא יהיה נזקק לעולם לחשוב לצרכו עצמו.

(0/0) הבסיס על זה: כיון שאנו רואים שבמדת הצריכה אנו שוים לכל החי, וכן כל המעשים הבזוים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממדת ההשפעה לזולתו.

לפיכך יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו. שזה יתכן באֹפן הנ"ל.

החופש של הפרט צריך להיות נשמר כל זמן שאינו מזיק להחברה

חוץ ממי שרוצה לעזוב את החברה וללכת לאחרת אין לעכבו בשום פנים שבעולם, אפילו שזה מזיק להחברה. וגם זה באֹפן שלא תהרס כל החברה".

שאלה: בעל הסולם כותב בתחילת הקטע הזה שהקומוניזם האגואיסטי חייב להפוך לנאציזם.

כן.

תלמיד: האם זה אומר שהאנושות חייבת לעבור את השלב הזה של נאציזם לפני שהיא תגיע לקומוניזם האלטרואיסטי שמדברים עליו? כי לפני כן הוא אמר שחייב להיות קומוניזם אגואיסטי לפני הקומוניזם האלטרואיסטי.

כן, יכול להיות שזה יהיה בכל מיני צורות.

שאלה: בעל הסולם נותן ממש תוכנית עבודה, אני זוכר שכך גם התחילה המדינה. הוא אומר, "(2/4) תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב צבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכלתם ולקבל כפי צרכם מטעם דת." זה הדבר היחיד שלא ברור לי, מה זה "לקבל לפי צרכם מטעם דת", למה הוא מתכוון? ואז הוא המשיך, "ויעבדו בחריצות כמו עובד בקבלנות. וכן יותר ממדת העבודה של 8 שעות. וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה. במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם, בלי לגרוע ובלי להוסיף." זו ממש תוכנית עבודה, אבל מה זה "כפי צרכם מטעם דת"?

דת זו השפעה.

תלמיד: מה הקשר בין השפעה לבין זה שצריך להקים מוסד קטן שרוב ציבור שבו יהיו מוכנים לעבוד 8 שעות? הקיבוצים הם באותו סגנון, רק שאין שם דת, אין השפעה, הם קרובים לקומוניזם. מה הקשר להשפעה?

הקשר הוא שהמטרה היא אחת וההרגשה בתוך החברה היא שהם עובדים יחד, מקבלים יחד, וזה מה שקושר אותם יחד.

תלמיד: אם כך, איפה נכשלו הקיבוצים? הם הלכו ממש באותה דרך, רק בלי הדת שהיא השפעה. האם מפני שלא הייתה השפעה הם נכשלו עד היום? זאת הייתה הבעיה?

לא רק זה, אבל כנראה כמו שאנחנו רואים, הם נכשלו.

תלמיד: אני זוכר שסיפרת שגם אנחנו ניסינו פעם לעשות כמה דברים מהסוג הזה, כמו קיבוץ. למה נכשלנו?

נכשלנו להתקבל לשם.

תלמיד: למה לא קיבלו אותנו? מה הסיבה?

כי אצל אלו מהקיבוצים שסיפרנו להם מה אנחנו רוצים, זה כנראה התקבל לא טוב, הם כבר עברו את הדברים האלה.

תלמיד: מה רצינו לעשות שם שלא קיבלו אותנו? מה הסיבה?

רצינו לעשות קומונה.

תלמיד: כמו שבעל הסולם מציע, כמו שהוא אומר פה.

כן.

תלמיד: והם לא קיבלו את זה.

הם לא קיבלו אותנו כי זה כבר היה נגד רוחם.

תלמיד: למה זה היה נגד רוחם?

הם כבר התפתחו הלאה, ראו שאי אפשר להתמודד נגד האגו של האדם. אין כוחות.

תלמיד: ופה זה נפל.

אולי אחד החברים שהיה מאוד מעורב בזה רוצה להוסיף.

תלמיד: אנחנו בסך הכול לקחנו את כתבי בעל הסולם וניסינו ליישם הלכה למעשה את מה שהוא אומר לפי הבנתנו.

והמימוש לא הצליח.

תלמיד: זה לא היה הזמן. אנחנו היינו מוכנים, לא נכשלנו, לא להגיד דברים בלי להכיר את המציאות. לא היה איפה לממש, אבל כולם היו מוכנים, כל מי שהיה אז.

שאלה: מתוך מה שקראנו, לפי מה שהבנתי, בעל הסולם משום מה משייך את האינטליגנציה לחרוצים ולא לנחשלים. מתוך הניסיון שלי ברוסיה אני יודע שהיו יותר נחשלים, יותר מדוכאים, וגם אצל היטלר היה כך עד כמה שאני יודע.

כך זה היה בזמנו וכך זה בזמננו.

שאלה: בעל הסולם אומר שצריכים להקים בית דין שישמש לברר את הספקות שיבואו בין אדם לחברו, אבל לא יהיה נסמך על שום כוח. הכול יפה, אבל איפה הכוח העליון שעליו אנחנו צריכים להסתמך? איך אנחנו בונים את כל זה בלי הכוח העליון?

אבל מי בונה? אלו שמאמינים שבסופו של דבר אנחנו מנוהלים על ידי כוח עליון.

תלמיד: נכון, הסביבה שמאמינה בכוח העליון, אבל פה הוא אומר שיקימו בית דין שלא מסתמך על שום כוח. איפה כל זה יכול להתקיים?

לא, זה שנגיד שאנחנו לא סומכים על שום כוח זה לא ישנה את המציאות, שאנחנו נמצאים דווקא בכוח העליון.

תלמיד: אבל הכוח של החברה זה גם כוח, הרי בסופו של דבר אנחנו מסתמכים על הכוח המשותף שלנו, יחד.

כן.

תלמיד: אז איפה הכוח הזה פה? גם עליו הוא לא מסתמך? הרי בסופו של דבר בית הדין הזה, החברה, צריכה להסתמך על הכוח המשותף, על החיבור, האם גם את הכוח הזה הוא לא יכול לקבל? אולי פה הכישלון, שאין אמונה מספיק חזקה בכוח המשותף.

יכול להיות. בסך הכול אנחנו לומדים מכתבים קצרים וממה שהוא מתאר לנו בצורה כזאת.

שאלה: הוא כותב באות ז', "ז. יהיה כמו ב"ד עליון, וכל מי שירצה לתת חלק כושר עבודתו על חיים רוחניים מחויב לקבל רשות מבי"ד". כלומר מי שרוצה ללמוד קבלה הוא חייב לקבל אישור, איך זה?

ככה זה.

תלמיד: האם יש מישהו שיכול לקבוע מי מתאים לרוחניות ומי לא מתאים?

החברה יכולה לקבוע.

תלמיד: לפי איזה קריטריון?

לפי יסודות החברה.

תלמיד: מה הכוונה יסודות החברה?

שבסך הכול החברים יכולים לקבוע מי ראוי ומי לא.

תלמיד: האם הם יכולים לדעת אם יש לו נקודה שבלב או אין לו נקודה שבלב?

יכול להיות שזה לא לפי אותם קריטריונים כמו שאתה חושב, אלא לפי קריטריונים שרואים על בני אדם בצורה רגילה.

תלמיד: האם לא יכולים לטעות פה, ומי שיש לו נקודה שבלב יפסלו אותו?

אנחנו לא מדברים על נקודה שבלב, שלפי זה נותנים או לא נותנים להיכנס הלאה, אלא לפי היחס שלו לחברה, לפי מה שכולם רואים. כך נראה לי.

שאלה: בעל הסולם מדבר על אמצעי של שכר ועונש, שיקבלו אות כבוד או שייענשו לפי חוקי החברה. אנחנו יודעים שאת הבהמות מאלפים עם שכר ועונש, גם ילדים קטנים, וגם קראנו כמה פעמים על שכר ועונש מבחינת שורש יותר עליון. מה זה האמצעי, הפעולה הזו של שכר ועונש שהחברה צריכה לאמץ, במיוחד כשאומרים שיקבל אות כבוד וזה לכאורה מקפיץ את התועלת העצמית?

אתה צודק, זה נשמע שאנחנו דווקא נותנים כניסה לאנשים האגואיסטים ביותר. אבל לי נראה שזה ההיפך, כי העבודה בעצמה שהם יצטרכו לעשות היא תהיה אנטי אגואיסטית.

שאלה: סיפרת איך ניסיתם להתקבל כחברים בקיבוץ ולא הלך. איך אנחנו אמורים להתייחס לזה, האם ככישלון שלנו, שיש לנו מה ללמוד או לעשות טוב יותר, לתקן בפעם הבאה, לנסות שוב, או כמשהו שמגיע מאין עוד מלבדו ולקבל את זה ולא לשאול, כי זו האחריות שלו? איך להתייחס לכזה דבר שקורה?

לא להתייחס. אני חושב שזה אומר לנו שלא התאמנו למסגרת של הקיבוץ, וזה נכון להשגחה עליונה שלא נכנסנו בה, וטוב שזה לא קרה.

תלמיד: האם טוב שזה לא קרה, כי כל דבר שמגיע מהבורא הוא בהכרח טוב?

אני רואה בזה, לפחות היום, שהבורא שמר עלינו, אחרת אני לא יודע מה היה איתנו. כי היינו בעד שיתוף גם בינינו וגם עם כל הארגון החיצוני, ולא היינו מסוגלים לראות את הפערים בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שהם עושים. אפשר לדבר הרבה, אבל זה לא מועיל.

תלמיד: האם אנחנו אמורים לנסות שוב או להמשיך בלימוד שלנו?

היום אנחנו לא רואים חברה שיכולה לקבל אותנו ואנחנו יכולים להתכלל בה ולהתקדם למטרתנו.

שאלה: הוא כותב שמי שמעוניין להתקבל, לפי המתווה שהוא משרטט, והוא מאמין רק באידיאה, אפשר לנסות אותו. האם הכוונה רק באידיאה בלי בורא שאפשר לנסות לקבל אותו, לראות אם זה מתאים? למה הוא מתכוון רק באידיאה?

שמסכים עם הדרך ומסכים עם המטרה, מילולית.

תלמיד: האם יהיה נכון לומר שמה שמבדיל את הקומוניזם האגואיסטי מהקומוניזם האלטרואיסטי הוא נוכחות הבורא במשוואה, שבקומוניזם ההוא לא היה בורא, זה ההבדל?

לא רק זה. אלא זה שהבורא הוא המחייב, שאתה מקבל את הנהגתו כעליונה, ואתה מוכן לקיים אותה מתוך אמונתך, ולהתנהג כך לפי האמת שלך.

תלמיד: להבדיל מהקומוניסטים שהיו אתאיסטים בתקופה ההיא ושללו את כל זה.

כן, ודאי שאנחנו מדברים על חברה אגואיסטית, אבל שמוכנה לקיים במסגרת שלה את חוקי החברה האלטרואיסטית ולפי זה להתקדם. הלאה זו כבר עבודת הבורא עליהם.

שאלה: ההבחנה שלי מהקטע, שבקומוניזם אלטרואיסטי, חבר שבית הדין פוסל אותו יש לו תיקון, ובקומוניזם אגואיסטי הוא פשוט מת, לוקחים אותו. בקומוניזם אלטרואיסטי בית הדין מתקן, הוא לא הורג את האנשים, וזה ההבדל הגדול. זה נכון?

אני לא יכול לקבוע, זה לא מובן לי. יש הרבה נקודות שכביכול לא מובן איך להתנהג לפיהן.

תלמיד: אבל למדנו שעולם האצילות הוא עולם התיקון?

מה זה שייך לעולם האצילות?

תלמיד: האם הקומוניזם האלטרואיסטי לא לוקח רעיונות מעולם האצילות?

לא יודע, אני לא רואה את זה בצורה גלויה.

תלמיד: בהמשך לספקות שעלו, בעל הסולם בעצמו כותב, "כל הנכנס, יחיד או צבור, למסגרת הק' האלטרואיסטי מחויב לשבע שבועת אמונים שיקיים כל זה, מטעם שה' צוה כן". זה הנר לרגלינו.

כן, זה העניין החזק.

שאלה: הוא כותב, "אין דברי מופנים לחרוצים והאינטליגנציה, כי בטח לא יקבלו דברי, אלא רק הפרוליטריון והנחשלים הם יוכלו להבין אותי ואליהם אני מדבר". האם זו תהיה חברה של נחשלים, וכל מי שהוא מוצלח לא יהיה שם?

זו תהיה חברה של נחשלים ומיואשים.

תלמיד: אבל אלה אנשים שבדרך כלל לא מסוגלים לעשות הרבה.

לא יודע, אבל כך זה יוצא. למה שלמוצלחים יהיה דחף להיכנס למסגרת כזאת?

תלמיד: אין להם אינטרס, בטוח. אם אנחנו מסתכלים על המציאות, אז הם האנשים שמנהלים את החברה כי הם מסוגלים לנהל את החברה. תיתן לאנשים שלא מסוגלים, איך אנחנו נראה?

כן.

שאלה: למה ניסיתם להיכנס לתוך מסגרת שהיא מיואשת, ובעצם למה לא ניסינו להקים ישוב משלנו?

להקים ישוב משלנו זה מאוד קשה.

תלמיד: האם מבחינה כמותית וחומרית אי אפשר היה עדיין להקים כזה דבר?

כמותית זה היה בסדר, אבל לא יכולנו לקבל שום תמיכה במקום, בקרקע, באמצעים, בשום דבר.

תלמיד: המגבלה הייתה שלא קיבלנו את האמצעים לזה, האם זה היה המחסום?

אני חושב שגם בגלל שבעצמנו לא ידענו איך לעשות, ולהיכנס לחברה שהיא כבר בנויה ולהצטרף אליה לזה כן היינו מסוגלים, אבל לא להקים בעצמנו.

תלמיד: אבל ביום מן הימים לא תהיה ברירה, הקבוצות שהולכות בדרך ההשפעה יצטרכו להקים מתישהו את המשטר המתוקן. ולפי מה שאנחנו רואים, הן יצטרכו להקים אותו בעצמן, ולהיות תלויים בעצמן, כדי לשים את היסוד לאותו מוסד קטן שמתחיל לזוז קדימה. כי אחרת איך אפשר לתאר שזה כן יקרה? אני לא רואה פיתרון, או שאנחנו או נהיה אלו או קבוצה דומה לנו, או אנחנו בגלגול הבא, אבל אין דרך אחרת. כי מי שהיה מקים קומוניזם היום, היה נכשל באותה צורה כמו כל שאר העמים.

כן.

תלמיד: כלומר, אם ננסה לתאר איך מתישהו האנושות תגיע למצב הזה, לפי מה שנראה, אין ברירה ארגון כזה צריך להתחיל את זה.

אבל לא מהקרקע, לא מדברים שהם לא יודעים בעצמם. זה לא כמו לפני קום המדינה, אלא אפשר להתאים את עצמנו למסגרת קיימת, ולאט לאט להעלות אותה לרמת השיתוף.

תלמיד: זה בעצם מה שאנחנו עושים במדינת ישראל?

כן.

תלמיד: מנסים להכיל את זה על כמות מאוד גדולה של אנשים, שאולי לא מוכנים לזה, אבל אנחנו לא מוסד קטן, אנחנו מנסים להקים את זה כמוסד מאוד גדול מלכתחילה, זה מה שיוצא.

אני לא יודע. אם אתה שואל אותי, יש לי הרבה שאלות וספקות לגבי המימוש.

שאלה: בעל הסולם עושה פה הפרדה בין רוחניות, לבין החברה הזאת?

מה שאנחנו קוראים, גם אתה קורא, וכך אני רואה, אתה רואה, וכל אחד לפי מה שנראה לו.

תלמיד: יש קשר ביניהם, נניח מישהו שרוצה ללמוד רוחניות או להתפתח רוחנית חייב להיות בחברה הזאת, זה קשור?

לא חייב, אבל הוא אומר שבעצם, בסופו של דבר, החברה הזאת תכלול את כל באי העולם. זאת אומרת, שהיא צריכה להתאים לכולם.

תלמיד: ובינתיים, יכול להיות שמישהו יתפתח רוחנית, אבל זה לא יבוא לידי מימוש בתוך החוקים של החברה שהוא מדבר עליה?

יכול להיות. אני לא יודע. שוב, רק תבינו, מה שבעל הסולם כותב, הוא כותב מהגובה שלו, ואנחנו מבינים את זה לפי הדרגה שלנו.

שאלה: בעל הסולם אומר שהמוצלחים, בין אם זה במשטר קפיטליסטי או קומוניסטי תמיד יהיו למעלה, תמיד יהיו השכבה הגבוהה. אז אולי זו שאלה גשמית, אבל במשטרים האלה שהיו ברוסיה, לא כולם הרוויחו אותו דבר, למוצלחים היו משכורות גבוהות, והפועלים הרוויחו קצת?

כן.

תלמיד: בגלל זה, זה לא קומוניזם אגואיסטי. בקומוניזם אגואיסטי כביכול, זה כמו בקיבוץ בארץ, שגם אם אתה מנהל הקיבוץ, או עובד בלול, כולם מרוויחים אותו דבר.

אני מרגיש שמאוד חסר לנו הסבר גשמי של המושגים ורקע. יכול להיות שהחברים שגדלו בברה"מ מכירים, וזה מאוד ברור להם. אבל יש פה הרבה חברים, שהיה להם טוב לקבל הסבר קצר שנותן תמונה על מה בכלל מדובר פה ברמה הגשמית, לפני שאתה מביא את השכבה הרוחנית. זה היה מאוד עוזר לנו,.

אין לי מה להוסיף, כי גם ברוסיה לא היה משטר כזה. אנחנו יכולים לדמיין כביכול, אבל המשטר ברוסיה שם כל אדם במקום שהוא רצה, וזהו.

תלמיד: נכון, זה מוזר. אחרי שקראנו אני מבין שהמנהלים היו מרוויחים פי חמישים או פי עשר מהפועלים. עכשיו ברור לי למה זה לא היה יכול לעבוד.

ואיך אדם חרוץ שהתוצרת שלו היא פי עשר מהאדם שעומד לידו, במצב המתוקן יותר, איך בסוף הוא ישלים עם זה שהם מקבלים את אותו שכר, למה החרוץ והנחשל מקבלים את אותו שכר?

אין דבר כזה. אתה לא יודע שאתה נותן רווח של פי חמישים לעומת מישהו אחר, אלא אתה מקבל מה שנותנים לך. המשכורת שלך יכולה להיות פי שניים, או פי שלוש יותר ממישהו אחר. זה הגג, אבל גם זה נדיר.

תלמיד: ומה הביטוי הפנימי על זה, הפיצוי הפנימי לאותו אדם שמביא פי חמישים?

אין דבר כזה שמישהו שמרוויח פי חמישים, איפה ראית?

תלמיד: שהוא מביא תוצרת פי חמישים, ומקבל אותו דבר?

לא יודעים איזו תוצרת הוא מביא. אלא כל אחד נותן כמה שהוא מסוגל, כמה שמחייבים אותו, ומקבל כמה שנותנים לו. כמו עבדים.

תלמיד: והוא שמח מזה?

הוא שמח ממשהו אחר, מזה שיש לו חיים, חופש, הוא לא חושב על שום דבר. כי אתה מוגבל, ואז בתוך המסגרת שלך אתה משתדל למצוא את התענוגים.

שאלה: הוא כותב, "ברוחניות לא כל אחד מחויב לעסוק בזה אלא אנשים מיוחדים לפי הצורך.", מה הכוונה?

אני לא יודע. כנראה שלכל אחד יכול להיות פתאום דחף להגיע לעסוק ברוחניות, אבל הוא צריך לקבל אישור.

תלמיד: חברה קומוניסטית אלטרואיסטית לא מבוססת על אנשים שביסוד שלהם רוצים רוחניות?

כן ולא. זה יכול להיות אלה שמאמינים רק בשיתוף, או יכול להיות אלה שנמצאים בנטייה לשימוש גשמי, או לשימוש יותר רוחני. לא יודע.

תלמיד: אלה שרוצים רוחניות, מה התפקיד שלהם בחברה כזאת?

שעל ידי ההשתתפות שלהם, הם רוצים לקבל רוחניות כתשלום.

תלמיד: והשאר? כלפי השאר שאין להם עניין ברוחניות, אלא רק בחברה יפה, טובה, שיתופית, מה איתם?

הם חייבים לעבוד.

תלמיד: ומה חומר הדלק שמניע אותם?

עונש.

תלמיד: לא כולם צריכים להגיע לסוג מסוים של השפעה קודם, או תנאים מוקדמים כדי להקים חברה כזאת?

לאט לאט, יכול להיות שכן.

שאלה: המרכיב החשוב פה זה שייכנסו לקומוניזם אלטרואיסטי מטעם שה' ציווה. מה זה לבעלי השגה? אלה סתם אנשים מאמינים, אגואיסטים שרוצים שיהיה להם שכר בעולם הבא?

בעיקר, זה גם עבור החיים בעולם הזה, וגם עבור השכר בעולם הבא.

תלמיד: זאת אומרת, לא מדובר על הבעלי השגה שכבר מרגישים את הכוח העליון, ומטעם זה הם עובדים?

לא. מטעם מה שיש לפניהם.

שאלה: זה מוזר, כי יש הרבה אנשים כאלו. זאת אומרת, זאת צריכה להיות אמונה כל כך חזקה שיכולים לעסוק ב"ואהבת לרעך כמוך", רק בגלל שהבורא ציווה.

זה אני לא רואה.

תלמיד: אין דוגמאות כאלו היום.

כן.

תלמיד: או שאלה בעלי השגה, שזה כבר הטבע השני שלהם, אז זה ברור. אם אלה לא בעלי השגה, רק אנשים מאמינים, הוא מוסיף שגם יהיו כאלו שרק בגלל האידיאה. מי אלה האנשים האגואיסטים?

כרגע הוא מתחבר לעניין של חיבור ואהבה, אבל עוד רגע המצב משתנה וזהו. מה זה יעזור שתעשה עכשיו בדיקה, בעוד דקה הוא במקום אחר. לכן באמת יש פה המון שאלות. מי ייכנס לחברה כזו?

אין מספיק תשובות לכל שאלות.

שאלה: אני רוצה לברר את התפקיד של המדינה בחיי המנגנון של המדינה הקומוניסטית האלטרואיסטית. אנחנו רואים היום בשיטות המודרניות שהמשטרים השונים נבדלים במידת ההתערבות של המדינה בחיי האזרחים.

בעל הסולם כותב בתחילת המאמר שהקומוניזם האגואיסטי יתבטל ו"כל איש הישר בעיניו יעשה". למה הכוונה?

הם יגיעו לרמה כזאת של הכרת החיים ושל עצמם שיוכלו לקבוע קשר כזה ביניהם שיסכימו יחד שכל אחד מקבל לפי פריון העבודה.

תלמיד: לכאורה לא צריך התערבות של המדינה מעבר לתפקידים כלליים של המדינה - בריאות, תשתיות, לוגיסטיקה וכיוצא בזה.

לפני הרבה שנים, תיארת מצב שחבר נכנס לאיזה קרוז. ספינה שיש בה כל טוב, מזנון - סוף הדרך, והוא לוקח איזה צנים וחצי כי זה מה שהוא צריך לצרכים שלו, את כל השאר משאיר לחברה.

כן.

תלמיד: סיפרת פעם שניסית לתאר שזה מצב של דור אחרון שיש חנויות שיש בהן שפע, כל טוב, בלי השגחה, בלי קופות, בלי עובדים, וכל אחד נכנס ולוקח רק מה שהוא צריך לצרכים שלו, לא חוטף ולא גונב.

כן.

תלמיד: אם זה המצב אז למה צריך להגיע למצב כמו שבעל הסולם כותב - שטוב שלא יתבע צרכיו מהחברה אלא יהיו ממונים שיקבעו בשבילו. למה צריך התערבות גדולה של המדינה אם יש אנשים מתוקנים ברמה של חבר שלוקח צנים וחצי ממזנון כזה?

כי צריכים להגיע לרמה כזאת של החבר. אבל עד שמגיעים צריכים לחנך אותם.

תלמיד: כלומר התפקיד הגדול של המדינה, ההתערבות הגדולה בחיי הדור האחרון מיועדת להכשיר את האדם להגיע לרמה שהוא לא יצטרך אלא שהוא יכול להגביל את עצמו במסגרת ההשפעה. ולקחת הכרחיות בלבד.

כן.

שאלה: הוא כותב שמי שירצה לעסוק בחיים רוחניים יצטרך לעבור דרך בית דין. בית הדין יסכים לאותו אדם להחליף את שעות העבודה שהוא עובד בגשמיות לעיסוק ברוחניות. אם עיסוק ברוחניות הוא בכוונה מה אנחנו לומדים מזה שהוא לא מתייחס לזה כעיסוק בכוונה אלא כעיסוק כך וכך שעות ביום?

איך ישקלו אותו?

תלמיד: לכאורה כל אחד יכול לעסוק ברוחניות. אם הכול זה הכוונה למה שאני עושה, למה בן אדם צריך לקבל אישור ולעסוק כך וכך שעות?

אני לא יודע מה כוונתו. אבל כנראה שהוא יכול להוכיח שבעיסוק הרוחני שלו הוא נותן אותה התוצרת, תוצאה כמו שאחרים בעבודה גשמית.

שאלה: אנחנו לומדים פה שזה לא באמת משנה מה החבר עושה, הוא יכול לעבוד בידיים וברגליים ולהיות עם הכוונה הנכונה והוא כביכול עוסק ברוחניות. ופה לכאורה במציאות של הדור האחרון, אם חבר ירצה לעסוק ברוחניות הוא יצטרך להחליף את העבודה שלו בידיים וברגלים באיזו עבודה שאנחנו אולי לא מבינים מהי והיא נקראת עבודה רוחנית. האם אנחנו יודעים בערך מהי, זה להתעסק בספרים ובלימוד?

נחיה ונראה.

שאלה: כשהתחלנו ללמוד את הכתבים בהתחלה הייתי מאוד נבוך, וככל שאנחנו מתקדמים יש לי קצת יותר ביטחון שבעצם בשבילי זה כמו רמז שהדור האחרון הוא ההכנה לעליה של כל המציאות הזו לדרגה של מציאות אמת. ואז קצת הוקל לי גם רגשית עם כל הקושיות והכול, זו תפיסה נכונה כלפי?

כן, בדיוק.

שאלה: למוצלחים ולחרוצים יש רצון מאוד ברור לשליטה ובקרה, מה צריך לקרות בשביל שאותה השכבה תאפשר בכלל לחברת הנחשלים להתקיים?

מה שכתוב, כתוב. מה שלא כתוב אנחנו רק יכולים להוסיף, אבל מי יודע אם זה נכון.

שאלה: מאמר הדור האחרון, הוא חומר מאוד קשה וכל הערכה למי שניסה ליישם את זה, כי אלה באמת אידיאליסטים. התחושה היא קשה כנראה כי זה נגד הרצון לקבל שלי והרבה חברים שדיברתי איתם, קשה להם לקבל את הדברים.

כאילו בעל הסולם מהמקום של ההשגה, ניסה ברצון לקבל לעצמי שהוא ברא אותי, להעביר אותי ישר לעולם הכתר, לתת לי את המצב העתידי שלי ולא טיפין טיפין כמו שאנחנו לומדים פה בכיתה, והרגלת אותנו, וזה מאוד קשה. זה כאילו עובד על הרצון לקבל שלי לא כבריאה חדשה, אלא זה הבורא בעצמו. זה למעשה ישות חדשה שהוא מנסה לעשות מהרצון לקבל של עצמי. והשאלה שלי, איך אנחנו צריכים להתייחס ללימוד של הדור האחרון?

אנחנו לא לומדים כדי לקבל את זה, אנחנו לא מוכנים לזה, זה ברור, כי בשביל זה צריכים להיות כבר ברמה של הדור האחרון. אלא אנחנו רק לומדים את כתבי בעל הסולם וגם קטעים ובלי הסבר בדרך כלל. ואת אותם הקטעים אנחנו משתדלים להבין לפי המסגרת שלנו, רמת ההבנה, רמת החיבור שבינינו ולא יותר.

תלמיד: אני אנסה לעמוד מהצד ולהגיד, בעל הסולם עובד על הרצון לקבל שלך, להסתכל מה הוא רוצה לעשות מהרצון לקבל שאני נוצרתי איתו, איך הוא מעבד אותו, איך הוא מעביר אותי את כל השלבים של הרצון לקבל כדי להתקרב לעולם הכתר, האם זו דרך נכונה להסתכל על דברים?

יכול להיות שכן, אבל אנחנו בדרך כלל מדברים על דברים יותר רציונליים, ריאליים, ממה שעכשיו אנחנו יכולים לראות בחיים.

שאלה: לפני כן אמרנו שהקומוניזם שהוא מדבר עליו, נכנסים אליו כל אחד על פי רצונו. פה הוא כותב שהקומוניזם הזה יתפוס צורה של נאציונל קומוניזם, אז זה המעבר הטבעי שיקרה מהקומוניזם האגואיסטי?

נראה לי שכן.

שאלה: כתוב שרואים שכל המעשים "המאושרים שבעולם באים ממידת ההשפעה לזולתו. לפיכך יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבותינו רק במחשבות של השפעה לזולתו. שזה יתכן באֹפן הנ"ל." ואפשר מתוך העבודה בכנסים להרגיש את זה במעט, אולי משחקים בזה. איך אפשר לעבוד בזה יותר ביום יום, לשחק בזה יותר עם העשירייה, עם הקבוצה?

להעלות את הקשרים שבעשירייה ובזה יהיה לך ברור איך אתה עולה מדרגה לדרגה.

שאלה: האם אתה רואה אותנו במשהו חיים לפי מה שבעל הסולם כותב לנו, בעשיריות?

לא. מספיק לנו בינתיים קצת להבין, ואולי להתכלל מזה במשהו. זה הכול.

תלמיד: זאת אומרת דרך החיים שלנו היא לא לפי התכללות, ויתור, מקורות דתיים, ודת. אנחנו נוגעים בזה, אנחנו מרגישים. אם תשאל חברים תראה שהרבה חושבים שהם כן נוגעים בכללים האלה שבעל הסולם מדבר עליהם.

כן, אבל זה בינתיים, עוד לא מרגישים איפה המימוש הממשי העצמי.

(סוף השיעור)