שיעור בוקר 28.04.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם בנושא "בניין החברה העתידית"

קריין: קטע מס' 45 מתוך מאמר "השלום בעולם".

שאלה: אני רוצה לשאול על עניין אקטואלי. האנטישמיות ממשיכה לגבור בעולם. אתמול היה בקליפורניה עוד פיגוע ירי בתוך בית כנסת של בית חב"ד, מישהי נהרגה והרב של בית הכנסת פצוע וכולי. האם מזה לפחות יפתחו עוד את האוזניים וישמעו?

קשה מאוד לקשור את זה לזה. אני מכיר את היהודים האמריקאים והקנדים האלה, יש לי שם הרבה קרובים אני יכול לשמוע מהם מה קורה שם. לא מזיז להם, "זה קורה שם". מה זה שם? "ברחוב הסמוך", עד כדי כך. רואים בזה עד כמה הבורא מכביד את הלב ועושה הכבדת לב כך "שלא נורא" ככה זה. היה באנגליה לא מזמן, לא זוכרים?

תלמיד: כבר לא זוכרים.

כבר לא זוכרים. הבן שלי נסע לאותו מקום באנגליה. אמרתי לו "לא כדאי". הקרובים של אשתו גרים באותו אזור שבו היה האירוע לפני כמה חודשים, הם התארחו אצלם בפסח, והם כתבו שהכול בסדר גמור, הכול שקט לא קורה שום דבר. זו אטימות, זה נקרא "עם קשה עורף", זה לא משפיע עליהם.

"זה ברחוב הסמוך, זה לא אצלנו, אצלנו זה לא יקרה". ככה זה, מה אפשר לעשות. ועלינו זה משפיע? גם לא. זה היה אתמול, היה לפני כמה חודשים. אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה כמצטברים, זו הבעיה, הם לא מצטברים, אנחנו שוכחים.

מה נקרא "קשה עורף?" אתה מקבל מכה, כן, זה באמת לא בסדר כך וכך, ואחרי רגע נמחק. זו הבעיה, אין הצטברות של הצרות האלו שמביאות את האדם להגיע לסאה שכבר יכולה להשפיע עליו, אלא הכול נבלע כמו בחול.

תלמיד: איך לצבור את הכאב?

על ידי הפצה מצד אחד, כי אין ברירה אנחנו חייבים. אבל לא סתם הפצה, אלא לתת תשתית בכל מקום שמפיצים, שזה מגיע בצורה שיטתית, זה מגיע מיסוד הבריאה, שכך זה חייב להתגלות, ואם אנחנו לא נעשה כנגד זה משהו זה ימשך ולא יפסק.

לתת לזה יסוד מדעי של שיטת הקבלה, שכך זה חייב להיות. דיברנו על זה לפני הרבה שנים, וכולם צחקו עלינו. עכשיו לא צוחקים, אבל לא רוצים לשמוע. יבוא הזמן שירצו מאין ברירה.

אפילו שהעם קשה עורף, אבל בכל זאת הבורא הוציא אותו ממצרים, על ידי מכות, על ידי צרות. גם כאן זה יכול להיות כך. אנחנו צריכים לעשות את שלנו. כמו שמשה טען לבורא "הם לא יאמינו לי, הם לא ישמעו, מה אני יכול לעשות?", אז נקבל את המטה ביד, נלך עם זה ונשתדל לשכנע. אבל אנחנו צריכים בינתיים לשכנע את עצמנו ואת הבורא שאנחנו מסוגלים להיות כמשה בדורו בתפקידו.

תלמיד: השבוע מציינים את יום השואה. זה מצחיק כי כאילו מסביב מתלקחת לה לאט לאט אותה השואה.

כן, נכון. אותה השואה חוזרת. גם על זה דיברנו כבר מזמן ולא מזמן.

תלמיד: לא ברור עדיין. גם היום אנחנו מתחילים לצאת בסדרת סרטונים ומאמרים לקראת אותו יום השואה כדי לפרסם ולהעלות את המודעות, אבל באמת כמו שאתה אומר, כאילו אין טעם.

צריכים להשתדל לפרסם את הדברים האלה בצורה יותר רצינית, מרוכזת ומקצועית. אני לא יודע בדיוק איך, אבל צריכים. גם צריכים לדרוש מההנהלה שלנו שתשקיע בזה קצת יותר. אני רואה שזה חשוב יותר מכל מיני התמודדויות שלנו עם כל מיני אלו שפועלים נגדנו. אנחנו צריכים לא לדאוג לזה, אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מפיצים כלפי העולם ולא איך אנחנו עושים הגנה על עצמנו מהכוחות האלה.

כמו שכתוב "נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות"¹. צריכים לעשות קודם כל את מה שעלינו לעשות, להפיץ, להפיץ בכל מקום כמה שאפשר יותר מהי הסיבה לאנטישמיות. כל דבר כזה צריך להיות לא בכלים שלנו, זה שאתה מפרסם בטוויטר, בפייסבוק או במשהו, מי נכנס לשם? אפילו כשנכנסים אלה כבר אנשים שיודעים ומכירים.

אתה חייב להשתדל לפרוץ לעולם הרחב ולהגיע לשם. אתה צריך להיכנס למקומות שיכולים לתת לך פרסום. מקומות טובים, לא טובים, יפים, לא יפים, לא חשוב, כי אין מה לעשות חשבון בזמן סכנה. חייבים להשתדל למצוא כל מקום שיכול להיות. מצידי שיהיו מקומות פשיסטים אנטישמים. אם הם יכולים לפרסם אותנו, אדרבה. אני מסוגל, אני מוכן לדבר איתם והכול, רק להגיע לידיעה יותר רחבה. את זה צריכים לעשות. בקיצור, העניין כאן רק פרסום חיצוני ולא להגיד שזה יקר ולכן אנחנו לא יכולים, לא. בכל זאת צריכים לחפש איך לעשות זאת.

תלמיד: לגבי התוכן, אני רואה שכל פעם יש צורות חדשות בעולם שמונעות מלשמוע את ההסבר הנכון. נניח עכשיו בגלל שפרסמו ב"ניו יורק טיימס" כזו קריקטורה, בגלל שיש עכשיו כל מיני סממנים וכולי, זה מה שגורם לאנשים ללכת ולטבוח ביהודים.

בסדר. קח את הקריקטורה ותסביר אותה. תהיה תלוי במה שהיה שם אז יש לך סיבה לפרסם את דעתך ומה הפתרון. כך אנחנו צריכים כל הזמן לעשות. אם לא הסיבה לכל ההתפרצויות האלו אז מה פתאום אתה מתפרץ? אתה חייב להביא קודם כל את הסיבה. כמו בעל הסולם, כל מאמר הוא מתחיל משאלות, מקושיות, מבעיה, ואיך הוא הולך לפתור.

תלמיד: מה באמת יעורר שמיעה באדם? את זה אני עוד לא תופס.

הפתרון שאתה נותן חייב להיות יותר ויותר ריאלי, רציני, מעשי וייחודי.

תלמיד: מה מעשי בו?

שגם כתוב בתורה מה שאתה אומר, אתה מזכיר ליהודים היפים האלו שאם הם לא יעשו כמו שכתוב בתורה, חיבור וכולי, אז יהיה להם רע, כמו שכבר ראינו את זה לפני 80 שנה. אין מה לעשות, צריכים לחפש עוד ועוד באיזה צורות אנחנו יכולים להגיע לאוזניהם.

אבל אני אומר לך, לא להתבייש להתלכלך בכל מקום שיהיה. יכולים להיות מקומות לא יפים עם כל מיני "צהובים" כאלה, או אנטישמים או פשיסטים ממש, מה זה חשוב לי? חשוב לי העיקר להגיע לאוזניים של כולם. אני לא הולך לפרסם ליהודים דווקא, אני הולך לפרסם לכולם, כי אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון, לכן כולם צריכים לדעת מה קורה כאן.

יכול להיות שדווקא הנאצים כשישמעו ויבינו, הם יעצרו את העניין ויִמשכו לתיקון. הם יכולים לשמוע יותר מהר מהיהודים.

תלמיד: כולם זה כולם, מבין כל האוזניים מי האוזן החשובה ביותר שצריך להשמיע לה את המסר?

כולם. אבל כאלה שנמצאים במקום הסכנה, שאלו היהודים, אבל הם אטומים, ואלה שרוצים בכל הכוח להרביץ ולשנוא אותם, שאלו קבוצות אחרות, שיכולות להיות האסלאם הקיצון, הנצרות הקיצונית, וכל מיני כאלה נציונליים, לאומניים קיצונים.

אבל לפנות לכולם, תשלח לכולם. איפה הם רואים אותך? אתה נעלם לגמרי, לא רואים [אותך]. אתה צריך לשלוח לכל המקומות האלה, כל הזמן וכל הזמן לשלוח. אם לא מפרסמים, זה לא חשוב, הם יודעים עליך שאתה קיים. זה גם משפיע.

אתה צריך לעשות את מה שעליך לעשות. לאן אתה שולח, לפייסבוק שלי? זה אפס, לא שייך. זה שאתה אומר שכתבת משהו באחד מהאתרים שלנו, זה כלום לא שווה. צריך להיכנס לכל מיני מקומות.

תלמיד: בכל זאת, אם לרכז את המאמצים, אנחנו לא נפרסם מחר בכל עיתון ועיתון בעולם.

למה לא?

תלמיד: אמצעים.

לא, לחפש כאלו דברים. אבל אפילו שלא יכניסו אותך למקום שלהם, הם ידעו שאתה קיים, שאתה כל הזמן מוציא על זה דברים כאלו וכאלו. אז לאט לאט, במוקדם או במאוחר, הם ייקחו את זה כי הם יראו שאתה קבוע, אתה רציני, אתה עקבי, וכך יהיה.

תלמיד: מבין הקהלים, מה שאני שומע, יהודי ארצות הברית, יהודי אירופה שסובלים, ורגישים יותר לאנטישמיות, והאנטישמים בעצמם הם העיקר כרגע?

מי שנוגע בדבר, פשוט מאוד. זה לא חשוב איך תקרא להם. מי שנוגע בדבר, זה מי שרוצה להרוג ואת מי שרוצים להרוג.

תלמיד: יהודי ישראל?

יהודי ישראל זה בכלל כלום, זה אפס. הם לא קיימים, לא מרגישים, לא כלום. אתה רואה, צעקו לא לצאת לסיני, ותראה, חצי מיליון יצאו לסיני.

תלמיד: כן, 110 אלף ירדו.

ככה זה בכל דבר.

תלמיד: בעם ישראל כרגע לא להתעסק בנושא הזה של אנטישמיות, אין מה לפנות אליהם?

אתה חייב את זה בכל זאת לפרסם בכמה שאפשר בכל מקום, על מנת שידעו שזו דעתך. איך יתייחסו אליך זה לא חשוב. היחס יבוא אחר כך, האמיתי. עכשיו בינתיים יגידו "נודניק" או "תראה הוא כל הזמן כותב על זה, נמאס לי לראות אותו". זה לא חשוב, אתה צריך לעשות מה שעליך לעשות.

אני לא מתפעל מזה שאתם כבר שמעתם ולא שומעים וכן שומעים, וכן הלאה. אני אומר יום, יום, ככה זה, עד שזה משפיע אתה חייב לעשות את זה כך. "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", זה חוק ברוחניות. רק על ידי הארה קטנה כל פעם שאתה מעורר אותה.

תלמיד: זה חשוב לצבוע את הארגון שלנו "קבלה לעם" כמי שקוראים לפתרון לאנטישמיות, כחיבור?

כן. זה לא פתרון רק לאנטישמיות, זה תיקון העולם הכללי, זה תיקון האנושות, זה תיקון למשבר שמתקרב, למלחמת העולם שמתקרבת, שכולם כותבים על זה. צריכים לקשור את זה עם כל יתר הדברים, אין כאן רק ליהודים.

אם יהודים נמצאים במרכז העולם יותר ויותר ולא יורדים מהבמה, אז צריכים להסביר למה זה ככה. פתאום אתה אומר שהיהודים זה ככה, זה לא כלום, זה לא כלום. אין בעולם בעיה יותר גדולה מאשר עם היהודים. הבעיה המרכזית שלא יודעים מה לעשות עם זה. אבל היא בולטת, היא ממש דוקרת בעין שאין מה לעשות. אל תמחק את זה. אתה כאילו רוצה להוריד את זה מהחשיבות, ואני מעלה את זה בחשיבות.

תלמיד: אם נפרסם גם בעיתונים הגדולים, נניח אפילו בניו יורק טיימס נפרסם על בסיס יומי טוּר, שקורא כל הזמן לפתרון האיחוד כנגד האנטישמיות. לאיזו תוצאה אנחנו מצפים מדבר כזה?

אני לא יודע. אני לא חושב על תוצאות שנראות לעין, ומיד וכן הלאה. אני עושה מה שעלי לעשות, בצורה השלמה ביותר, בכל כלי התקשורת. אני רוצה להגיע לכל אוזן ולכל לב ולכל מוח שבעולם. ואני עושה את מה שמוטל עלי, מה שאפשר לעשות, והבורא כבר יגמור בעדי.

תלמיד: אז איך אתה יכול למדוד את העבודה שלך?

בזה שאני תכלס שולח ועושה בכל חור וחור מכניס. ככה אני מודד את העבודה שלי. לא לפי התוצאה. אני עושה בצורה הכי טובה אפשרית, וכל היתר לא בידי.

תלמיד: גם אם תזכה לאפס תגובה?

מה איכפת לי? אם אני מלמד אתכם עשרים שנה ואני רואה אפס תגובה, אז מה? מה אני אומר? שאני מפסיק?

תלמיד: בכל זאת יש אינטראקציה.

איזו אינטראקציה? אינטראקציה שלילית.

תלמיד: זו לפחות אינטראקציה.

ככה אתה יכול לראות שיש לך אינטראקציה איתם. שיורקים עליך, לא מסתכלים עליך. זו אינטראקציה. שעוברים לידך ולא מסתכלים עליך זו גם אינטראקציה. ואם לא פנים בפנים אז פנים באחור. אתה אליהם בפנים בהם אליך באחור. אבל זה קשר.

אתה עושה מה שמוטל עליך, איך אתה לא מבין? זה מה שצריך לעשות. מה אתה שואל איפה התוצאות? מי אמר לך שחייבות להיות תוצאות? "כבר ניסיתי ולא עזר", מי אמר לך שצריך להפסיק ולפי זה לעשות חשבון? אני לא מבין מאיפה למדת את הגישה הזאת. מה אתה עובד בבורסה? שאתה כל הזמן מודד כמה עלה וכמה ירד.

תלמיד: אני אגיד פשוט מאיפה הגישה הזאת, כי הגישה הזאת מהחברים שאני שומע בשביל מה כל הזמן להפיץ, ולהפיץ ולא רואים תוצאות.

לא אכפת לי מהחברים. זה כמו שאני לא מתחשב בכם. אני מתחשב בכם? אני יודע שאני צריך ללמד ולהכניס כמה שאפשר, והבורא כבר יעשה אחרי. מה זה, החברים. אתה תעשה את העבודה שלך ותעשה חשבון עם הבורא על מה שאתה עושה. ולא החברים, מה פתאום, מה זה שייך לחברים? מה הם מבינים? ואני אומר לך את זה כבר לא פעם ראשונה, אבל אתה שומע את החברים ולא אותי. בסדר, ככה זה הולך.

שאלה: אפשר להבין, כי יש גישה כזאת שמה שלא מדיד לא עושים.

מי אמר לך?

תלמיד: רווחת גישה כזאת.

מה איכפת לי?

תלמיד: מה שלא מדיד לא עושים.

מה איכפת לי, מה אתה מביא לי כאן דעות.

תלמיד: אני אומר לך שזה קיים.

לא איכפת לי מה שקיים. קיים זה וקיים זה, אלף דעות קיימות. אז מה? בבורסה אני אומר לך, שם זה קיים. אני מודד ומייד אני משנה, את זה למכור ואת זה לקנות. כאן יש לי בעיה אחת, אני חייב לפרסם את שיטת הבורא והמטרה הסופית, והייעוד של האומה ואת כל הדברים האלה. אני חייב כל הזמן לפרסם את הדברים האלה.

יש לנו כמה נקודות. עכשיו שיש לנו הזדמנויות יומיומיות לצערנו, אז אנחנו לא משתמשים בזה. וכל הזמן לפרסם את זה בפייסבוק שלי, אני חושב שזה מיותר. זה לא מיותר אבל קוראים את זה אותם האנשים שהם דבוקים אלינו באיזו צורה והם קוראים. אין להם מזה שום חידוש, שום דבר.

צריכים באמת להשתדל לפרסם יותר ולדקור בעיניים של האנשים שהם יבינו מאיפה זה בא, משיטה, מאברהם, מכל הדברים האלה, באיזו צורה, שזו באמת בעיה עולמית. שאנחנו לא מוחקים את זה ולא אומרים כאילו כלום, תראו כמה שאנחנו טובים, לא. אנחנו לא טובים, אנחנו גרועים וכן הלאה. לפתוח את המצב, לפתור אותו בצורה רק שאתה פותח את הפצע ומוציא את המוגלה.

שאלה: האם יש איזה חלק מחכמת הקבלה שיותר חשוב להפיץ מחלקים אחרים שלה?

מטרת הבריאה, תהליך של הבריאה. אף אחד לא יודע בשביל מה ולמה ואיך, מה הקשר בין זה לעם ישראל. שהוא כל הזמן קיים ליד כל יתר העמים וכל הזמן יש לו יחסים כאלה מיוחדים עם האחרים. את זה לפרסם.

שאלה: למה שלא נפנה ישירות ליהודים, למה שלא נעשה פעולה מאורגנת של פניה לכל הארגונים היהודים?

אתם יכולים גם את זה לעשות, בבקשה, מי אומר שלא? אני פותח את הכול ואומר תעשו הכול, לא להתבייש ולא להסתיר אלא דווקא תעשו הכול. ואל תחכו, הבורא נותן לכם הזדמנות. אתם ממשים אותו, לפי זה תקבלו התקדמות. לא תממשו, אתם לא תקבלו התקדמות. כי אתם לא קיימים בשביל עצמכם, אלא רק כדי להביא לעולם את שיטת התיקון. אם הייתי בטוח שאנחנו לא נעשה את הפרסום הזה וכל הדברים ששייכים לתיקון, לא הייתי מלמד אתכם כאן דקה אחת. ממש, סוגר את הבניין. אני אומר לך בשיא הרצינות.

ואתם קיימים כאילו שיש מצוות לימוד תורה.

תלמיד: כמה זמן יש לנו לפנות ליהודים למנוע את השואה הבאה?

כמה זמן? עד הערב.

שאלה: בעבר הרי נפגשנו עם הרבה מנהיגים יהודים, עם הרבה אנשי ארגונים יהודים. והתשובות תמיד היו אותן תשובות כמו שאתה מסביר לנו על הגישה שלהם, לא היה כל כך עם מי לדבר. אתה חושב שהיום יש טעם לנסות שוב לדבר עם אותם אנשים, עם אותם מנהיגים?

לא יודע, אבל אמנם שאני אומר שאני לא רוצה, אבל בכל זאת אני הולך ועושה את זה. אבל אפילו שאני כבר לא מסוגל, עד כדי כך שלא יכול, אבל על ידי הכתיבה, על ידי הכתבות אי אפשר להגיע אליהם באיזושהי צורה? תשלח ותשלח כל פעם, שיֵדעו על זה, בסופו של דבר זה יעבוד. אתה תפתח את הדרך שהבורא ישפיע. זה צריך להיות. הבורא לא ידע בלי משה לעשות את כל הדברים האלה, בלי פרעה, בלי משה, לא ידע, לא יכול. לכן כתוב שאני חייב לעם מיוחד, לאומה מיוחדת. אין ברירה, אז אנחנו צריכים לבצע את התפקיד.

תלמיד: לגבי הכתיבה זה ברור. אני שואל לגבי מפגשים פנים אל פנים, האם כדאי?

פנים אל פנים זה קצת יותר קשה, אבל אם אין יש הזדמנות אז כן. גם בארץ אני נפגש. יש לי פעם בכמה שבועות בטוח, אני נפגש עם כל מיני אנשים, עם חברי כנסת, אנשי ממשלה או מהאוניברסיטאות שם.

קריין: במאמר "הערבות", כ"ח:

"[...] "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

[...] "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, [...] אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך.":

שאלה: לגבי הפצה, מה יכול להיות המסר באוקראינה, מה אתה חושב?

אני לא חושב שאתם צריכים להתעסק בהפצה, אתם צריכים רק להתעסק בהפצה ללימוד, לימוד חכמת הקבלה, אבל בלי שזה שייך ליהודים ולאסוף את האנשים וגמר התיקון ותיקון העולם. לעשות את זה רק כמו באוניברסיטה, אתם מזמינים את כולם, מי שרוצה לדעת במה עוסקת חכמת הקבלה. בצורה כזאת, לא יותר מזה.

אני לא חושב שאתם צריכים לצבוע את חכמת הקבלה בצורה שזה שייך ליהודים וכן הלאה, קצת פחות. לא לקשור לאנטישמיות ולדברים עכשוויים שעוברים עכשיו בכל העולם. אתם צריכים רק לפרסם את הלימוד, מי שמעוניין לדעת מה חכמת הקבלה אומרת על מהות החיים, מטרת החיים, איך ניגשים לזה, אז יש לכם קורסים וכולי. לא יותר. ללא שום קשר לאנטישמיות.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו כותבים על חיבור ואותה שאלה חוזרת על עצמה, "אתם צריכים להסביר הלכה למעשה מה זה אומר להתחבר", ואולי הכי חשוב זו הגישה, להסביר לאנשים את הגישה לחיבור, שדווקא הרב גוניות הזאת, שהימניים צריכים את השמאלניים, והשמאלניים את הימניים, והדתיים את החילוניים ואת הכול ביחד, וזה דווקא נותן משהו יותר כללי וכך אפשר להגיע לאיחוד. כלומר לטפח את הרעיונות של הרב גוניות, של אנשים, ארצות. את זה אנחנו בקושי עושים, אנחנו פשוט כותבים על החיבור. במיוחד בשביל הקהילות היהודיות.

מה אתה רוצה ממני? אתה מבין את הבעיה. אז מה אתה רוצה, שאני אכתוב במקומך?

תלמיד: לא, פשוט להעלות את השאלה, אנחנו אף פעם לא דנים בה.

כבר עשית את זה, בסדר, העלית את השאלה. מה הלאה? מה אתם מסתכלים כולם עלי? תסתכלו על עצמכם. מה אתם עושים? רק מתפלפלים. לי אין מה להוסיף, אני לא אכתוב במקומכם ולא אפרסם במקומכם, לא אעשה כלום. אני עושה מה שמוטל עלי, שיעורים. אם אתם מהשיעורים לא ממשיכים הלאה, אז זאת הצורה שיש לכם. אתם חושבים שאתם מתקדמים ואני לא כל כך בטוח שאתם מתקדמים. כי התקדמות צריכים לבדוק כלפי עד כמה שכל העולם מתקדם אחריך, ולא עד כמה שאתה מתקדם. יש כאן הבדל, בכמה ובמה אנחנו מודדים את ההתקדמות. אני מסתכל על כל העולם, אני עדיין לא עשיתי כלום לעולם, הוא עדיין הולך לאבדון כמו שהיה קודם. ואני עדיין לא יכול לתקן מה שהבורא מקלקל בכוונה בשבילי.

אז אל תגיד לי את הבעיות והצרות שאתה מבין אותם ואתה יודע מה לעשות. אתה נמצא שם במקום ואתה צריך לדבר על זה שם ולפתור את הבעיות. מה אתה שולח אלי? שאני אשמע את זה? אני יודע. רק תפנה את השאלה אליך ותכתוב ותעשה, תפרסם.

שאלה: אמרת שהרוחניות והקבלה לא מעניינת את רוב העם, איך אנחנו יכולים להדביק אותם להרגשה של החיבור בכלל וכאן בדרום אמריקה?

אני אסביר לך. פשוט מאוד. אין הבדל בין רוחניות לגשמיות היום, אין הבדל. העולם כולו סובל, אמריקה הלטינית מתדרדרת יותר מהר אפילו מכל יתר העולם. אני לא מדבר על הרוחניות, אני מדבר על גשמיות, איך אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו בצורה טובה, יפה, בטוחה, שזה יתחיל לעלות ולא כל הזמן לרדת. אני מדבר על גשמיות, על זה שקרוב לכל אחד ואחד. הם רוצים שיהיה הכול בטוח, שלא תהיה מלחמת העולם, שלא יהיה משבר כלכלי עולמי? שלא יעלו יותר כוחות הרעים שם שהורגים בכל מקום, באמריקה הלטינית זה יותר ממה שבכל מקום אחר.

אני מדבר על גשמיות. אני אומר להם איך אנחנו צריכים לסדר את החברה האנושית שהיא תהיה יותר טובה, שלנו יהיה, לילדים, לנכדים שלנו יהיו חיים יותר טובים. כמה שאני מכיר דרום אמריקאים הם במיוחד, במיוחד ממש דואגים לדור הבא. יש להם הרגשה כלפי הילדים והנכדים יותר ממה שלאירופאים. אז אני פונה אליהם לדברים מאוד אקטואליים. אני לא מדבר על רוחניות. מה זה רוחניות בכלל אני לא מבין, כבר רוחניות נמצאת כאן בעולם הזה. אם אנחנו לא נמשוך את הכוחות האלה מהטבע, אנחנו הולכים לאבדון. אין לנו ברירה, כך חייבים לעשות.

אני לא מביא להם משהו מעורפל, פילוסופיה.

אנחנו נעשה כנס בדרום אמריקה עוד מעט, עד הכנס נרביץ את ההפצה ונשתדל בכנס להתחבר כך שהחיבור הזה ישפיע על כל יבשת אמריקה הלטינית.

(סוף השיעור)

---

1. (ליקוטי מוהר"ן, ח"א).↩