שיעור צהריים 25.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 707, אגרת י"ט

קריין: אנחנו מתחילים היום סדרה של שיעורים סביב אגרות בעל הסולם.

אני מאוד שמח שאנחנו מתחילים את הסדרה הזאת. לאגרות בעל הסולם יש כוח רוחני גדול מאוד, ואם אנחנו מקשיבים, אז ודאי שאנחנו מבינים אותן בצורה שטחית לפי הרמה שלנו, אבל בכל זה משפיע עלינו מאוד חזק ונרגיש עד כמה אנחנו מקבלים מזה תועלת.

שאלה: מה הן אגרות בעל הסולם?

אגרות בעל הסולם אלו מכתבים שהוא כתב לתלמידים בזמן שהיה בחו"ל, בעיקר בלונדון, גם האיגרת הזאת היא מלונדון. אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהמכתבים האלו. הוא היה שם מספר פעמים. ובכלל גם בעל הסולם וגם רב"ש היו בלונדון ובניו יורק כל אחד בזמנו, ומשם הם כתבו.

אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהמכתבים האלה, כי אלו לא מכתבים שכל אחד מבני האדם כותב לחברו, אלא מה שהם כותבים הם כותבים כדי לחדש את השורש הרוחני, כדי לחדש את גילוי הבורא לנברא.

קריין: אגרת י"ט משנת 1927 מלונדון.

אגרת י"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ער"ה דשנת תרפ"ז לאנדאן יע"א

כבוד ידי"נ ותלמידי מוהר"ר... נ"י וכל החברים ה' עליהם יהיה

קבלתי כל מכתבך, ויהיו נא לרצון לפני אדון כל ית'. אבל "דע את אלקי אביך ועבדהו". דע פירוש הכרה, כי נפש בלא דעת לא טוב, זאת אומרת, המשתוקק ומתגעגע לעבוד אותו ית', כי בעל נפש הוא, אבל אינו מכיר את רבונו, אז לא טוב הוא." אם אדם לא משיג את הבורא, אז הוא מרגיש לא טוב, ואין לו שום אפשרות לתקן את המצב שלו אלא להגיע להשגת הבורא ולכן הוא ממשיך.

"ואע"ג שבעל נפש, אינו מוכן מעצמו להכיר אותו ית', עד אשר יערה עליו "רוח" ממרום, אך הוא מחוייב לתת אודנין [אזניים] למשמע לדברי חכמים, ולהאמין בהם בשלימות.

וכבר מקרא כתוב: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". פירוש, ע"ד שפירש זקנך הק' הבעש"ט, "ה' צלך". כמו הצל המתנענע אחר תנועות האדם, וכל נטיותיו בהתאם לנטיות האדם, כמו כן, כל האדם בהתאם להשי"ת, פירוש, שבהתעוררות אהבה להשי"ת, יבין שהשי"ת התעורר אליו בגעגועים עצומים וכו'. שזהו כוונת רבי עקיבא "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם", והבן."

שאלה: הוא כותב "דע פירוש הכרה", מה זו הכרה בבורא ואיך משיגים אותה?

בכך שיש לך לפחות קשר כלשהו עם הכוח העליון והוא מנהל אותך.

שאלה: האם הבורא מתגעגע לאדם לפני שהאדם מתגעגע אליו?

ודאי שהבורא מתגעגע להיות בקשר עם האדם בצורה פתוחה, גלויה, הדדית, הכי קרובה שרק אפשר, זה מצידו. מצד האדם זה לפחות להגיע לפעמים לאותה התקשרות "נפש דנפש בסטרא דאופנים" כמו שהוא כותב, עם הבורא.

תלמיד: כלומר הבורא מקדים לכל התעוררויות שלנו אליו.

ודאי, כן.

תלמיד: איפה אנחנו פה?

אנחנו צריכים לדעת את זה ולהשתדל להגיב לבורא בכל ההזדמנויות.

תלמיד: מהי התגובה שלי? הרי גם אותה הוא מעורר בי.

אם אדם מרגיש שהוא חושב על הבורא ורוצה להתקרב אליו, אז זה סימן שהבורא כבר חשב קודם על האדם ורצה להתקרב אליו.

תלמיד: מה ברגע הזה שבו אני מגלה שהוא קדם לי?

מתוך זה מגיעה אליך אהבה אליו, מזה שהוא חושב עליך ורוצה שתתקרב אליו, מושך אותך אליו.

שאלה: מה זה אומר ממעמקים תגלה את הבורא שלך?

"דע את ה' אלוקיך" זה כשאתה מתחיל להכיר את כל טבע הבורא שמכוון בפָּנים אליך, שהוא רוצה כך להתקרב אליך, זה נקרא שתדע שהבורא כך מתייחס אליך. ולאט לאט אם תגלה אותו יחס אליו, אז תתחילו יותר ויותר להכיר זה את זה ויהיה לך קשר עם הבורא.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מדברים על כך שהשיטה שלנו היא עבודה מעל הדעת, ופה כתוב "דע", כאילו שאנחנו צריכים לעבוד בדעת.

זה לא שייך לזה. ככל שאני הולך למעלה מהדעת, כך אני מכיר יותר את הבורא בתוך הדעת. ההתקשרות עם הבורא היא בכלים דהשפעה, ואילו אני מקבל את הרגשה וידיעת הבורא בתוך הכלים שלי.

תלמיד: איך נעשית העבודה בין הכלים שלי לכלי הנתינה?

אתה חייב להיות קשור לבורא דרך החברים, ויכול להיות שאפילו דרך כל העולם. וכשאתה משפיע לחברים, משפיע לכל העולם, דרך זה אתה מגיע בצורה נכונה לבורא, ואז אתה יכול לגלות אותו והוא יהיה מורגש כמשפיע אליך.

שאלה: למה "הבורא הוא צילך"? כתוב שהצל עוקב אחרי תנועות האדם, ופה כתוב שכל אדם עוקב אחרי הבורא.

גם כך וגם כך, גם האדם מתנענע אחרי שהבורא פועל עליו, וגם אנחנו רודפים אחרי הבורא כדי להתקשר אליו. אז אנחנו מרגישים כמה בזה אנחנו משפיעים עליו והוא משפיע בחזרה עלינו, זו השפעה הדדית. את זה צריכים להכיר מתוך הפרקטיקה. כמו שנגיד אתה יושב ברכב ונוהג, אז יש לך יחס כלפי הדרך והדרך בחזרה משפיעה עליך, כך זה עם הבורא.

שאלה: כשאהבת הבורא מתעוררת בי, איך אני יכול לזהות אם זו אהבה אמיתית, ועל איזה סוג של חיסרון מדובר כאן?

במילים שלנו זו פשוט "אהבה". אתה לא יודע בדיוק למי ואיך, אלא יש לך נטייה לזה. זו לא דמות, זו לא צורה, אלא יש לפניך כוח שאליו אתה משתוקק להתקרב ולהגיע למגע.

שאלה: כתוב "נפש בלא דעת", האם נכון לקבל את זה שאמונה מעל הדעת צריכה להביא לדעת?

כן.

שאלה: כתוב שאומנם הוא בעל נפש אבל הוא לא מוכן עדיין עד שיערה עליו רוח, ואח"כ כתוב שהתנאי הוא "לתת אזניים" כדי לשמוע חכמים ולהאמין בהם בשלימות. מה זה?

לתת כלים דהשפעה שהם בינה, שמיעה, אור חסדים, כדי לקבל אור חכמה.

"על כן בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים [מצד האופנים], דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה הזדמנות מצד האדם, בכיסופים וגעגועים, להתדבק באדם. וזה שהודיענו המשורר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", שדוד המלך ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן היה תמיד משתוקק ומתאוה ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'."

"אף טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" זה כתוב ב"תהילים". את תהילים כתב דוד המלך שהוא כללות כל הנשמה, ולכן כשאנחנו פונים, אנחנו פונים דרך הנשמה הזאת לבורא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתעורר בכל הזדמנות מצד האדם, מה זה מצד האדם?

שאם אדם רוצה לעורר את הבורא, לנענע אותו, למשוך אותו לקשר ובעצמו רוצה להתקשר עם הבורא אז כל הדברים האלה הם מאוד מורגשים במצב הרוחני ובקשר הרוחני בינו לבין הבורא. אם הבורא מתייחס אליי כך או אני מתייחס אליו כך או שאנחנו נמצאים בצורה הדדית, אז אנחנו מעוררים את הקשר בינינו ומתחילים להרגיש ששנינו נמצאים בהתחברות זה אל זה ומגיעים להתקרבות זה אל זה.

"אבל צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד - קוב"ה ושכינתיה.

אבל נפש בלי דעת, והכרה את רבונו, נמצא בירידה גדולה, לאחר שמתרבים געגועים באיזה שיעור. כי נדמה לו שהשי"ת מואס בו ח"ו, אוי לאותה בושה וכלימה, שמלבד שאינו משלים את תשוקתו וכיסופיו, עד שיתמלא לאהבה נצחית, נמצא עוד בבחינת "ונרגן מפריד אלוף" ח"ו, משום שנדמה לו, שרק הוא הכוסף וחושק ומתגעגע אחרי השי"ת, ואינו מאמין לחז"ל, שבאותו מדה ממש גם השי"ת תואב וכוסף ומתגעגע, אחרי האדם."

בעל הסולם כותב שהאדם צריך להכיר בנפשו שה' מגיע אליו לא יותר ממה שהאדם משתוקק להגיע לבורא. כלומר, אל תחכה עד שהבורא יפנה אליך, יעורר אותך ויעשה איתך משהו אלא אתה צריך להתחיל את הקשר שלך עם הבורא. אתה צריך לכוון אליו את הגעגועים שלך, את הרצונות שלך, את הבקשות שלך ואז הבורא יפנה אליך בחזרה. הוא בעצמו לא יוזם ראשון את הקשר איתך כי כך הוא בעצם מוחק את כל העבודה שלך.

לכן אתה צריך תמיד להשתדל להתחיל את העבודה, אתה צריך להשתדל להשלים ככל האפשר את התשוקות האלה, את הפניות אליו. צריכים להבין שהבורא מתייחס לאדם כמו שהאדם מתייחס לבורא והוא לא יעורר אותנו יותר. הוא יעשה איתנו כל מיני תרגילים אבל בדרכים שונות אלטרנטיביות ולא בדרך ישירה, אבל אנחנו צריכים לפנות אליו בדרך ישירה, לדרוש, לבקש ולבכות שאנחנו רוצים את הקשר.

שאלה: מה זה געגוע מצד האדם, למה בדיוק הוא מתגעגע?

אתה יושב בחברה וכולם מדברים עד כמה אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא ושאנחנו צריכים לעורר את הקשר הזה, ואתה מקבל מהם רצון, חיסרון ואז אתה פותח את הלב שלך ומתחיל לפנות לבורא, מתחיל לבקש, "מתי אני באמת אזדקק לך, אשתוקק אליך, מה עלי לעשות".

תלמיד: געגוע זה רגש למשהו שהיה לי בעבר, לסיטואציה שהייתה לי פעם ואני מתגעגע ורוצה לחזור אליה.

אתה יכול להגיד לו "כמה אני כבר יכול לדרוש, לבקש ולהישאר ללא תגובה". אתה יכול לדבר עם הבורא על הכול בצורה פשוטה, אין לך מישהו יותר קרוב ממנו בכל המציאות ובכל העולם.

תלמיד: אני רוצה שיהיה דו שיח, אני רוצה לקבל תגובה.

אם תדבר מתוך הלב בצורה נכונה אז אתה תקבל תגובה. בהתחלה אתה לא תראה את התגובות האלה וזה דומה לתינוק שבוכה ואמא יודעת ועושה את מה שהיא צריכה לעשות בשבילו, והוא מרגיש לפעמים טוב, לפעמים לא כל כך, אבל היא שומעת ועושה הכול לטובתו בלבד.

תלמיד: איפה לחפש תגובה, במה בדיוק, איפה היא צריכה להתגלות?

התגובה צריכה להיות קודם כל בזה שאתה לא מאבד את הקשר עם הבורא, שים לב לזה. אחר כך בזה שהוא בכל זאת מעורר אותך. כשאתה קם בבוקר, האם אתה מודה לו על כך שקמת והלכת לשיעור? אם אתה לא מודה לו זה מפני שאתה לא מודה בכך שהבורא עורר אותך, אלא אתה חושב שאתה גיבור ושאתה קמת ועשית.

תלמיד: האם נקודת האדם היא רק נקודת הודיה על כך שעכשיו שאני מדבר ושומע?

קודם כל הודיה. מה עוד יש לך להגיד? הוא מטפל בך מכל וכל ואתה לא שם לב לזה שהוא עושה. אתה מגיע למצב כמו שכתוב "ונרגן מפריד אלוף", כאילו שאתה רודף אחרי הבורא ולא הבורא רודף אחריך. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגלים שכמו שאני משתוקק לבורא, עוד לפני זה הבורא הוא שמעיר אותי ומושך אותי אליו. נניח אני פתאום נזכר עכשיו בבורא, זה לא נכון, כי הבורא הוא שסידר אותי כך שאני חשבתי עליו.

תלמיד: למה הוא מתגעגע?

הוא מתגעגע לפניה שלי אליו, שאני אבקש שהוא יתקרב אליי. אין לו בעיה של כוחות, ובעיה לסדר את הדברים, הוא צריך רק את החיסרון הנכון שלי.

תלמיד: האם חשוב לעשות לו כבוד בגלל שהוא התעורר אליי קודם, בגלל שהוא היה לפניי?

אתה צריך להרגיש מתוך הלב שלך כמה ואיך אתה צריך להתייחס לבורא, וכך תתחיל לדבר עימו ותתחיל לגלות את הדו שיח.

שאלה: למה כל השתוקקויות והגעגועים האלה נחשבים לבחינת זיווגים?

כי זה הקשר, וכל קשר שלנו עם הבורא, אנחנו לבורא והבורא אלינו משמעו "מגע" או "זיווג".

תלמיד: האם מתקדמים על ידי זה ממש בפועל?

כן.

שאלה: איך האדם יכול להתעלות כשהוא מתחיל להתווכח עם הבורא?

בהתחלה הוא כנראה מתווכח עם הבורא, הוא עוד לא מכיר עד כמה הבורא מעורר אותו, עד כמה הבורא לא שוכח ממנו, עד כמה הוא נמצא בשליטת הבורא ואז הוא רק צריך להמשיך. עוד מעט הוא ירגיש שאין בו שום דבר שהוא יכול להתווכח עליו ולהיכנס לבירורים כאילו שהוא צודק אלא יתגלה לו לאט לאט כמה הוא חלש ושאת הכול עושה ה'.

שאלה: איך אני כנקודה אגואיסטית יכול להאמין שהבורא יכול להשתוקק אליי?

זה לא חשוב. אני חייב לקבל שכל מה שיש בי בא מהבורא, ואם אלו דברים טובים אז אני צריך להמשיך, ואם אלו דברים רעים אז גם אותם מעורר הבורא ואני צריך להפסיק ולעבור לצד הטוב, אבל הכול מגיע מבורא.

שאלה: מה זה לרדוף אחרי ה' יתברך, איך אפשר לדעת שזה נעשה בצורה הנכונה והרצויה לבורא ולא מתוך האגו?

אנחנו צריכים לרדוף כל הזמן אחרי קשר עם הבורא, לא להפסיק לדבר עימו. בינתיים נדבר כל הזמן עם הבורא, דרך קשר עם החברים אנחנו רוצים להגיע אליו, לספר לו ולדבר עימו.

שאלה: מה זה "נותנים לו נפש מסטרא דאופנים [מצד האופנים]"?

שמתגלגלים באדם כל מיני רגשות ומחשבות בכל מיני צורות של הקשר שלו עם החברים ובקשר של כולם עם הבורא. "סטרא דאופנים" - אופן זה גלגל, וכמו שגלגל מסתובב כך גם אנחנו מקבלים כל פעם התרשמות מעצמנו, מהקשר שלנו עם החברים ועם הבורא וזה נקרא "מצד האופנים", מצד הגלגל.

"ומה לנו לעשות ולהועיל לאלה אשר עוד לא נקבע בלבבם אמונת חכמים. ומבשרי אחזה אלוקי, כי כבר הוכחתי לכם כמה פעמים, אשר "כל מיני הנהגות דהאי עלמא [של העולם הזה], המה אותיות שהאדם מחויב להעתיק אותם, במקומם האמיתי ברוחניות, כי הרוחניות, אין לה אותיות"."

אנחנו צריכים לראות שבכל דבר פועל הבורא, ואין שום דבר במציאות שקורה במקרה או מאיזו סיבה אחרת אלא הכול מגיע ממנו.

לכן בעל הסולם כותב, איך אנחנו יכולים להועיל לאותם אנשים שעוד לא חושבים שהכול נקבע על ידי הבורא בלבד, ש"כל מיני הנהגות של העולם הזה המה אותיות שהאדם מחויב להעתיק אותם, במקומם האמיתי ברוחניות, כי הרוחנית, אין לה אותיות". כשאנחנו משתדלים לקשור בצורה כזאת את עצמנו ואת כל מה שקורה לנו עם הבורא, שהעולם נמצא בינינו לבורא, כך לאט לאט אנחנו בונים את ההתקשרות הנכונה.

שאלה: האם הבורא צריך את העבודה שלנו, שאנחנו נעבד מבוקר עד לילה את ההתרשמויות שלנו?

כן.

"אמנם בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"." כל מה שעובר עלינו, על כל אחד ועל כולנו יחד, ודאי שזה בא בצורה ישירה מהבורא. השאלה איך אנחנו מקבלים זאת, איך אנחנו מתרשמים ממה שאנחנו מקבלים מהבורא, וזה כבר תלוי עד כמה אנחנו נמצאים בהשתוות הצורה עימו, עד כמה יש לי את אותן התכונות כמו לבורא, אז אני אבין אותו נכון, ועד כמה אני הפוך ממנו, אני אבין אותו בצורה הפוכה. "וענין "יחוד קוב"ה ושכינתיה", שהאדם גורם בהתמלאות סאתו בכיסופיו וגעגועיו, דומה ממש לבחינת זווג התחתון, הנוהג בלידת גוף גשמי, שהוא גם כן נמשך מסבה הקודם בהכרח, דהיינו הקישוי, פירוש, מדה ידועה של כיסופים וגעגועים, שנקרא קושי בלשון הגשמי, שאז יהיה גם זרעו לברכה, באשר שיורה כחץ, בנפש, שנה, ועולם, שז"ס היכי דמי תשובה [איך היא תשובה], באותו זמן ואותו מקום ואותה אשה. כי ה' תתאה [תחתונה] כוללת נפש, שנה, עולם."

אם אנחנו באמת רוצים להגיע לקשר עם הבורא, אז אנחנו צריכים להיות מסודרים יחד בכמה הבחנות מדויקות, אנחנו צריכים להיות מכוונים מאד טוב בכוח הטוב, כמו גבר שמכניס את זרעו לאישה והיא מתעברת, יש לו כוח והוא בכוח הזה מכניס אליה את הזרע והיא נכנסת להריון.

מקובלים משתמשים הרבה פעמים בכאלו דוגמאות כי זה הטבע, וזה מה שהוא אומר, שכך אנחנו צריכים להיות יחד עם הבורא, אנחנו צריכים עד כדי כך להשתוקק אליו שאנחנו מוכנים לתת לו את הכול בכוח אחד, בזרימה אחת, ביחס אחד, ממש לפעול בצורה כזאת, ועל כך כתוב: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

שאלה: במה תלויה אמונת חכמים?

אמונת חכמים תלויה בעד כמה אני מוסר את עצמי אליהם, עד כמה אני שייך, משייך את עצמי אליהם.

קריין: "נפש".

"נפש" ה"ס מדת הכיסופים והגעגועים. "ושנה" ה"ס הזמנים של בחי' העראות כי ביאה שלימה יש לה שעור השלם להכניס העטרה ליושנה, כלומר ע"ד שהיו הדביקות בשורשם טרם התפרדם בעולם הגשמי. אבל לא בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה, מאד נעלה, שנקרא ביאה שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני" כנ"ל. וע"כ עושה העראה שהיא תחילת ביאה, שז"ס, "צדיק ורע לו", שהשי"ת אינו רוצה בדביקותו, ועל כן אינו טועם בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה, הצריך ל"אותו דבר" ול"אותו מקום", ונמצא בו בחינת צער, שה"ס נגע העתיד להתמתק לבחינת ענג."

שאלה: מה הוא זיווג גבוה, מאוד נעלה?

המגע בין הנברא לבין הבורא. בין האדם לבין הבורא, זה נקרא "זיווג".

תלמיד: הוא נכנס בנו, אנו נכנסים בו?

ודאי שהבורא הוא הזכר ואנחנו כאישה, הוא נכנס בנו וזורע בנו זרעים המתחילים להתפתח מאתנו - אלה חלקי הנשמות עד לנשמה הכללית.

תלמיד: ומה זה נפש ושנה, מתי זה יקרה?

עד כמה אני מאוד רוצה להיות בקשר עם הבורא, שאני הרבה פעמים חוזר לזה ורוצה להיות בחיבור עימו. זה מאוד דומה כמו שקורה לנו בגשמיות. אם היחס שלך והקשר שלך לבורא נכון - על מנת להשפיע נחת רוח לו ולא לטובת עצמך כך, שאתה רוצה שיתגלה לך הכול, שאתה צריך לדעת הכול, שאתה רוצה להיות מחובר - "אני אני אני", זה מה שאתה עכשיו דורש.

זה יקרה מתי שיהיה לך את זה הפוך, שאתה רוצה לעשות את הדברים האלה כדי לגרום לו בזה נחת רוח, כדי להשפיע לבורא, אז תתחיל להרגיש עד כמה אתה מבקש ממנו שהוא ייתן לך טיפת זרע. זה נקרא אור עליו, אור חכמה שכבר מאיר ברצון להשפיע שלך, באור החסדים. אתה רוצה להשפיע לו, לתת לו, לפתוח את עצמך אליו, אז יש ממך אור החסדים ובתוך אור החסדים הזה הבורא יכול לתת לך טיפת זרע, קצת אור החכמה ואז אור החכמה מתחיל להתפתח באור החסדים ומזה יוצא עובר של הנשמה.

שאלה: מי מעורר את מי הזכר או הנקבה?

הזכר זה הבורא, הנקבה זה אדם.

תלמיד: ומי מעורר את מי?

ודאי שהבורא מעורר.

תלמיד: ומה תפקיד הנברא?

הנברא מסכים, הוא מגיב. העיקר בשבילנו להגיב, להיות נקבה נכונה שרוצה לעשות הכול רק בשביל הזכר, לתת לזכר הזדמנות שיזרע בה את הזרע והזרע הזה יגדל כנשמה.

תלמיד: ומאיפה האדם רוכש את מידת הכיסופים והגעגועים שזה בעצם מתניע את כל הזיווג?

הבורא עושה את זה דרך "אחוריים" מה שנקרא.

תלמיד: הוא מעורר בנו את זה, זה לא בנו?

ודאי, מהאדם אף פעם לא מתחיל שום דבר.

תלמיד: אבל האדם צריך לעשות עם זה משהו?

כן, אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מגיבים על מה שהבורא עושה. לכן נאמר על הבורא: "אני הראשון ואני האחרון".

תלמיד: ואם אין לי את מידת הכיסופים והגעגועים?

אז אתה לא תרגיש. אז אתה תחייה בשקט ובטוב את החיים הבהמיים שלך ואין לך שום בעיה.

תלמיד: ומי שמגיע ללמוד את חכמת הקבלה, זה סימן לכך?

יש לו כבר התעוררות מלמעלה.

תלמיד: איך הוא מגדיל או מגביר את מידת הכיסופים והגעגועים?

על ידי כך שהוא נמצא בחברה ולומד מהספרים ודרך זה נמשך אליו מאור המחזיר למוטב.

קריין: "אולם".

"אולם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן",יש עניין גם בזמנים. שצריכים לבוא כל יום ללמוד ולשבת עם החברים ולהיות בכל מיני פעולות. צריך לעשות זאת אפילו שלא רוצים או כן רוצים - "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". "כי השי"ת מונה כל העראותיו, ומחבר אותם לשיעור השלם," כי הבורא מעורר אותנו ועושה חשבון כמה אנחנו מגיעים למה שהוא מעורר אותנו. "שבמדת הקושי', ליום המיועד, שזה כוונת הפייטן, "תעיר ותריע להכרית כל מריע". כי "תקיעה" ה"ס גמר ביאה, ע"ד שאמרו "תקע ביבמתו", שה"ס הזווג דקוב"ה ושכינתיה, מעילא לתתא [מלמעלה למטה], טרם התלבשה הנשמה בגלגולים דהאי עלמא [של העולם הזה], ואחר כך בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו. כמו"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו."

שאלה: האם יש תועלת בידיעה עד כמה אני הפוך מהבורא?

כן, ודאי. כל מה שאדם מרגיש זה מה שהוא צריך להרגיש, ומתוך זה הוא רק צריך ללמוד איך הוא צריך להגיב בצורה נכונה.

שאלה: במה שונות האגרות שבעל הסולם כתב לתלמידים מהמאמרים שהוא כתב לקהל הרחב?

זו שפה יותר אישית והוא יודע למי הוא כותב. כאן זו עבודה רוחנית יותר ישרה.

שאלה: למה הבורא רוצה שנרגיש צער גדול מחוסר ההשגה שלו?

כדי שאנחנו נגיע עם חיסרון גדול לפגישה עימו, ונוכל לקבל כול מה שהוא הכין לנו.

שאלה: האם כל עבודתנו היא בהבנה של מחשבת הבריאה של הבורא?

לא, אל תסובב. אם זה מחשבת הבריאה, אז מחשבת הבריאה. אם זה הבורא, אז בורא. אלה דברים שונים.

שאלה: האם כל עבודתנו היא בהבנת מחשבת הבורא?

כן, כל עבודתנו היא איך אנחנו מבינים את מחשבת הבורא ומתוך זה אנחנו כבר מגיבים.

שאלה: איך אתה יכול להתעלות מעל התחושה שחברך והבורא דוחים אותך?

כל הדברים האלה - מגיעים לי ואני צריך לקחת אותם ולקיים בצורה הנכונה.

אומנם אתם קוראים שם ומתרגמים את השאלות, אבל תשתדלו לשאול אותם ככל שיותר קרוב למי ששואל. אני מבין שזה לא בשפה שלכם. אבל אחרת אנחנו לא נבין אחד את השני.

שאלה: כתוב, מה שלא עושה השכל עושה הזמן. איך אנחנו יכולים להתקדם דרך השכל יותר מהר?

דרך השכל זה נקרא, הבנת השיטה. וישנם שמתקדמים לפי ההבנה ויש כאלה שמתקדמים לפי הזמנים. בכל זאת, הם מקיימים את כול הדברים שהם נמצאים בהם ועוברים. ואפילו לא מבינים, אבל הזמן עושה את שלו. זאת אומרת, לא לשים לב כמה אני מבין ואחרים אולי הרבה יותר ממני. אני חייב להתקדם לפי הטבע שלי. אז אני מבין פחות מכולם, לא נורא. הבורא סידר אותי בצורה כזאת. אני נכשל בכל מיני דברים, הבורא מסדר לי את זה. העיקר בשבילי להמשיך. שכל יום יהיה בעיני כחדשים, כך אני הולך ובכל זאת מגיע. אני לא יכול להגיד - לא טרחתי. זה העיקר.

שאלה: בפסקה האחרונה בעל הסולם אומר שכניסה לרוחניות זה כמו אופנים, כניסה יציאה, כניסה יציאה עד שמידת הגעגועים יגיעו לסאה. ההבנה שאדם נכנס לרוחניות ויוצא, נכנס יוצא עד שמידת הגעגועים יגיעו לסאה. זאת אומרת, לא פעם אחת אדם נכנס.

נכון. הוא נותן לך דוגמה מאוד מאוד גשמית. הוא אומר לך, הגבר שנמצא יחד עם אישה, שוכב עם אישה, הוא עושה כל מיני העראות מה שנקרא, עד שהזרע יוצא ממנו ונכנס לאישה. הוא עושה כל מיני פעולות עד שמגיע למצב שהזרע יוצא ממנו ונכנס לאישה וזה נקרא "ויהיה זרעו לברכה". הדוגמה הזאת ברורה לכולם.

תלמיד: האם הזרע זו כבר הדרגה הבאה, רוח?

"זרעו" זה האור העליון שכבר בצורה כזאת עובר מכלי דהשפעה לכלי דקבלה ומתחיל שם להתפתח.

קריין: "וזה סוד "תרועה"".

"וזה סוד "תרועה", ומלמד אותנו הפייטן ואומר: "תעיר", כלומר, שאתה עושה העראות, בשכינה הקדושה. "ותריע", שע"כ, אתה גורם לצער גדול, שאין כמותו, בסוד "גנוחי גנח", כי בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת וכו', ולמה אתה עושה כן? הוא כדי, "להכרית כל מריע", פירוש, כי "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו". וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך" כנ"ל, נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט."

שאלה: הוא אומר כאילו יש איזה טריק להחזיק ולהתעצם, מה זה?

צריכים להחזיק בדרך וכל הזמן לא לעזוב, וכך בצורה עקבית אנחנו נתקדם.

"ע"ד שאמר רשב"י ז"ל באדרא: "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה, ובג"כ השתא ועלי תשוקתו [כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה ועלי תשוקתו]", וכו' ע"ש. והיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד", ועל כן זוכה להשיב את ה' לגבי ו' לנצחיות. דהיינו, גמר ביאה, והכנסת עטרה ליושנה, שהוא סוד "תקיעה גדולה".

וכל זה בכוחות וסגולות של התרועות, כי הכריתו כל מריע ולא ישוב לכסלו עוד. ואז זוכה להכרה השלמה, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], בסוד "הדעת", ורואה שכל הקושי שהגיע אליו בריבוי הזמנים, אינו אלא "לדעת", והוא סוד "באותו הזמן", כלומר, "הידוע ליודע תעלומות", שהזמנים עשו בו הסגולה הנ"ל, שיעמוד בצדקתו לנצחיות."

זאת אומרת, במילים אחרות, צריכים להמשיך ולהאמין שבכל רגע האור העליון עובד עלינו, וכל הזמן משנה בנו את היוצרות ולכן אנחנו כל הזמן מתקדמים. כמו שאנחנו יושבים ברכבת והולכים, הולכים, הולכים לקראת המטרה.

"ובאותו מקום", שה"ס הכנסת עטרה ליושנה, כמו שהיתה קודם מיעוטה, כמו ששמעתם ממני כמה פעמים, שהשי"ת אינו עושה חדשות בעת גמר התיקון, כסברת הכסילים, אלא "ואכלתם ישן נושן", כלומר, עד שיאמר רוצה אני. וד"ל.

"ובאותה אשה", כי "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת. וז"ס "צדיק וטוב לו", דהיינו גמר ביאה לזוכה לתקיעה גדולה כנ"ל, זה צדיק גמור ודו"ק.

הראה דברים אלו לפני עיני כל החברים, ובזה אברך אתכם בכוח"ט בספרן של צדיקים.

יהודה ליב"

שאלה: איך עם חלוף הזמן יותר ויותר לאהוב חברים, יותר ויותר לאהוב השפעה ולא הפוך?

אם אתה מסתכל עליהם כמה הם מתקדמים יותר ממך, אז אתה רואה שאתה תלוי בהם ובאמת הנשמה היא אותו הרצון המשותף ביניכם שאתם בונים, והבורא עוזר לכם רק בתנאי שאתם משתדלים להתקרב ולהתחבר ביניכם. אז אתה רואה ודאי שיש עליות - ירידות, כל מיני מצבים. אבל בסופו של דבר אחר כך אתה מבין שזה לא מן הסתם שאתם התחברתם ולא במקרה. אם במקרה אז הבורא היה שובר את זה. ככה זה. אתם צריכים להיות יחד ולמצוא קשר הדוק פנימי ביניכם כך שהבורא יכנס.

שאלה: מה זה אומר ההסכמה "רוצה אני" כשהזרע כבר נכנס לתוך הדם?

כן. אתם צריכים כמה פעמים לקרוא. אני זוכר שקראתי את האיגרת הזאת בכל מיני זמנים אבל עשרות פעמים.

תלמיד: ובמה משתנים החיים כשאנחנו מסכימים, אומרים "רוצה אני"?

מהרגע שאתה מתחיל להיות מוכן לחיבור עם הבורא, אז אתה מצפה רק למצב שאתה יכול לתת לו את עצמך ללא שום חשבון לעצמך. להשפיע בצורה שלמה.

תלמיד: ואז אנחנו בקביעות מרגישים רוחניות?

לא. אל תעשה כאן חשבונות כמו בחנות - אני לך ואתה לי כמה אתה וכמה אני. אלא אתה צריך להגיע למצב שאתה נותן הכול.

בינתיים עברנו את האיגרת פעם ראשונה - זה יפה מאוד. וכך אנחנו נשתדל יום יום.

כל טוב לכם עד מחר.

(סוף השיעור)