שיעור בוקר 31.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 789, הקדמה לתע"ס, אות פ"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 789 "הקדמה תלמוד עשר הספירות" אות פ"ט.

בהקדמה הזאת בעל הסולם מתאר לנו את כל הדרך שאנחנו צריכים לעבור מהשאלה מה הטעם בחיינו? בשביל מה חיים? למה חיים? מי מנהל אותנו? איך אנחנו יכולים לנהל את החיים שלנו? מזה שהאדם מתחיל לשאול קצת על החיים שלו חוץ מזה שהוא קיים, זאת אומרת כמה להרוויח ואיך להצליח במישור העולם הזה בשנות החיים שנתנו לו כאן.

אם הוא שואל קצת למעלה מזה, מי מנהל אותי, הגורל? האם אני יכול לשנות משהו? מה למעלה, מה למטה? איך לגלות את הכוח העליון שנקרא הטבע, שאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך הכוח הזה אבל מה קורה הלאה, איך הוא יכול להתקשר אליו, אולי לשנות משהו בגורלו, זאת אומרת בצורות כאלה אגואיסטיות מכוונות לניהול החיים, אם הוא שואל אז הוא מגיע לשאלות עוד יותר ועוד יותר מדויקות, שבעל הסולם שואל חלק מהן בתחילת ההקדמה הזאת או ב"הקדמה לספר הזוהר" ובעוד כל מיני [מקומות]. בעל הסולם אוהב להתחיל בשאלות ואחר כך לתת במאמר תשובות.

אנחנו למדנו כמעט מאה סעיפים בהקדמה הזאת, נמשיך. הגענו אפילו לעניין של בירור האהבה שזו הדרגה האחרונה בדרך שלנו לדבקות השלמה.

אות פ"ט

"גם מובן היטב, מה שהקשינו לעיל, בדבר זכיית האהבה. הקשינו: איך אפשר לזכות, אפילו למדרגה ראשונה של אהבה, בה בשעה, "שקיימא לן, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא"? שברור לך שאין שכר בעולם הזה. "ועתה מובן היטב, שהרי, אינו צריך לקבל ממש, את שכר המצוה בחייו, כי ע"כ דייקו, "עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העוה"ב". דהיינו, להורות, ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", אלא בעוה"ב. אמנם, לראות ולידע ולהרגיש, שכר המצוה, העתיד לבא בעוה"ב, הוא מוכרח באמת לדעת זה, בבירור גמור, בעוד בחיים חיתו, דהיינו, על ידי השגתו הנפלאה בתורה, כנ"ל. כי אז זוכה עכ"פ, לבחינת "האהבה התלויה בדבר", שהיא מדרגה ראשונה, של היציאה מהסתר פנים, וביאתו לגילוי פנים. המוכרחת לו לאדם, לקיום תורה ומצוות כהלכתן, באופן "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד"."

שאלה: אני נמצא בבלבול כי בעל הסולם מכניס פה הרבה מושגים, גם אהבה, גם יראה, הוא אומר שאדם בנשמתו צריך לדעת האם הוא רשע גמור, רשע או צדיק.

כן.

תלמיד: הוא לא מסביר מה זאת אומרת לדעת בנשמה האם אני רשע או צדיק. הוא מכניס גם את הגמרא כאן. אנחנו יכולים קצת להיכנס לדברים האלה?

לא. יש לך טענה כלפי המחבר למה הוא כותב בקיצור נמרץ. ומה אני יכול להגיד? סך הכול הדברים האלה שאנחנו עכשיו קוראים, יש בהם מאור המחזיר למוטב, ואנחנו פשוט צריכים לדעת שהדברים האלה קיימים. שסך הכול מה שאנחנו משיגים בעבודה שלנו לפי מידת תיקון הכלים שלנו אלה ארבעה שלבי האהבה, ככה זה נקרא.

אמנם בהתחלה זה רחוק מאוד מלהיקרא אהבה אבל כך אנחנו מכנים את זה. לכן צריכים פשוט לדעת שזה יקרה אבל עכשיו לקפוץ למצבים האלה ולברר אותם, אין לנו [יכולת]. אנחנו חזקים במצב או במקום או בעיון איפה שיש לנו גם רגש וגם שכל. כאן אין לי לא רגש ולא שכל. אני שומע מילים, אני מתאר לפי המילים האלו מה שאני מבין במצב שלי. זה אלף מדרגות פחות ממה שהוא מדבר.

הוא מדבר על עולם ההשפעה, עולם האהבה, הוא מדבר על אהבה. אני לא יודע מה זה אהבה, אצלי אהבה זה מה שטוב לי, וגם בזה אני מבולבל, לא כל כך מבורר אצלי הדבר, אבל מסבירים לי ואני מבין שמה שטוב לי זה מה שאני אוהב, לכן אני לא יכול כאן לעמוד על הדברים האלה.

אבל מה? זה כמו שכתוב שלומדים ודורשים שכר. זאת אומרת, יש כאן מאור המחזיר למוטב, יש כאן איזשהו שכל בכל זאת, אנחנו תופסים שיש כאלו מצבים וזה לפנינו וסך הכול זה לאט לאט [מתגלה]. כמו ילד, הוא רואה כל העולם אבל כמה הוא תופס מכל העולם? באיזו מידה הוא תופס? כמה הוא מבין? עוד פחות. כמה הוא משתתף עם הכול? עוד פחות. אבל בכל זאת כל העולם לפניו וכך אט לאט הוא מגלה. כך אנחנו.

שאלה: מה זאת אומרת שאין בעולם הזה שכר? הוא חוזר על זה כמה פעמים.

יש בזה כמה תשובות. שכר יש לנו תמיד לא בעולם הזה אלא בעולם הבא, העולם שבא, המצב שבא. כל מצב ומצב, כל מדרגה ומדרגה היא נקראת עולם. כמו שאתה יודע יש לנו חמישה עולמות וחמשת העולמות האלה מתחלקים לעוד ועוד, אז יש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות, אבל ודאי שאנחנו יכולים לחלק אותן לעוד ולעוד.

לכן כשמדברים שאין שכר בעולם הזה, הכוונה במצב שאתה נמצא שבשבילך זה העולם הזה. בינינו, אתה כבר נמצא נגיד בדרגת עולם הבריאה, אז בשבילך הדרגה הבאה היא עולם האצילות. בכל עולם יש לך הרבה מדרגות, אז תמיד כל מדרגה נקראת "עולם", זה עשר ספירות שבהן אתה משיג את הכול, ואף פעם אתה לא משיג את התשובה באותם כלים, באותו מצב שאתה נמצא, אלא אתה מקבל התעלות ובכלים החדשים מה שאתה מגלה זה נקרא "תשובה".

אתה מקבל קודם כל עביות, על העביות הזאת אתה צריך לעבוד, לסדר אותה, לקיים אותה, זה נקרא שאתה מייצב את השאלה, ואחר כך כשאתה מתגבר על זה, זאת אומרת קונה על זה צמצום, מסך, אור חוזר, אז העביות הזאת, השאלה הזאת הופכת להיות לתשובה. ואז זו כבר מדרגה אחרת, מדרגה רוחנית, כי בא האור ומעלה אותך ואתה מגיע ודאי למצב הבא שזה נקרא "עולם הבא". אז בעולם הזה אתה לא מקבל תשובה אלא בעולם הבא.

תלמיד: וחוץ מזה הוא אומר שכדי לקבל את השכר בעולם הבא הוא צריך כבר לדעת את זה בבירור בעולם הזה.

אתה מברר במצב הנוכחי כל מה שאתה יכול לברר, אבל באמת את התשובה אתה מקבל מתי שאתה מקבל מסך ועלייה ושם אתה מקבל את המילוי, את האור העליון שממלא את הכלי עם המסך החדש.

שאלה: כיצד או איך אדם בדרך מרגיש או מקבל את הרושם שאת השכר שלו הוא יקבל בעולם הבא?

זה נקרא "אמונת חכמים". לי נתנו חיסרון, איך לממש אותו? אני בא לסֶפר, לכמה אנשים, מסבירים לי ואני מממש את זה איכשהו. זה נקרא "אמונת חכמים". עד שאני מגיע לאמונה, לכוח השפעה. במידה שאני משיג אותו אני מקבל בכוח ההשפעה הזה, בכוח האמונה את התשובה. אור חכמה שמתלבש באור החסדים. ככה זה עובד.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס להקדמה? אני חייב להתוודות שאני לא יודע למה אבל כשאנחנו קוראים בחלק הזה את ההקדמה אני מרגיש מבחינתי, תעצרו את הכול, תנו לי להיות רק בהקדמה. בכל קטע יש אין סוף של דברים ואנחנו עוברים על זה.

לפני יומיים עברנו שני עמודים, ושאלת אם יש לנו שאלות, מבחינתי תשאיר אותי בשני העמודים האלה לחצי שנה הקרובה.

אבל לא היו לך שאלות ולא יהיו אז מה התועלת?

תלמיד: לא, היו שאלות אבל אני פשוט לא יודע איך להתחיל לשאול אותן ואיך להתכלל עם כולם. זה לא פשוט.

זה בדיוק.

תלמיד: אבל השאלות קיימות.

זה כמו תינוק שרוצה להגיד לך משהו אבל לא יכול לבטא אפילו, מכל שכן לשמוע ממך איזו תשובה. צריכים להמשיך ולהמשיך ואז תתחיל לשמוע וגם לבטא.

תלמיד: עדיין יש את העניין של הרצון החזק להתרכז בזה ולשאול את השאלות, אבל אני אשאל אלף שאלות על כל שיעור?

להתקדם זה נקרא למשוך את המאור המחזיר למוטב. כדי למשוך את המאור אנחנו צריכים להתעסק בכל החכמה הזאת. גם במאמרים, גם בקטעים כאלו, גם בסדנאות, בכל דבר. מה לעשות, צריך את המכלול.

שאלה: אם אני מבין נכון, אהבה התלויה בדבר זה אומר שיש שכר בסופה. השאלה אם כדי להימשך לעולם הבא, אני מצייר את השכר המקווה, או שאני מבקש מהבורא לצייר לי את השכר המקווה?

תנסה גם כך וגם כך, איך זה ילך.

תלמיד אבל חייב להיות שכר בסוף המחשבה?

שכר נמצא בכל רגע ורגע, השאלה למה אתה מתכוון בשכר. זה תלוי כבר בהכנה שלך, יכול להיות שאם אתה לא מקבל כלום, זה בשבילך השכר הכי גדול.

שאלה: בעל הסולם אומר, "ועתה מובן היטב, שהרי, אינו צריך לקבל ממש, את שכר המצוה בחייו,". אותי לא מעניין מה יהיה בעולם הבא, לא מעניין אותי. מה אכפת לי מה יש לי בעולם הבא, אני חי פה עכשיו.

פירות אתה רוצה לקבל עכשיו.

תלמיד: בוודאי. מה זה שאני הולך לקבל משהו בעולם הבא?

אתה כבר שבע מכל ההבטחות האלה.

תלמיד: בדיוק, איך אפשר להתייחס לדבר כזה. מה זה העולם הבא, כמו חסידים, מה יהיה בעולם הבא?

אל תזלזל.

תלמיד: אני לא מזלזל, רק אני אומר.

אסור לך בשום צורה לנגוע באמונה שיש באדם פרטי, קטן, שמעון מן השוק, לא חשוב מי. ככה אנחנו לא מדברים, לא צוחקים על אמונה עיוורת נגיד, שישנה בכל הרמות שבאנושות. מאמינים, לא יודע במה, מתפללים לאיזה פסל, למשהו, אל תגיד שום דבר, אל תגיד. ככה אנחנו בנויים, גם אברהם התחיל מזה.

תלמיד: האם יהיה שכר בעולם הזה, עכשיו, היום, בשנים הקרובות, בתקופה של עכשיו? האם כתוצאה מאחישנה יש לנו תנאים לחיים יותר טובים?

השכר נמצא לפניך, רק אתה לא רוצה לראות אותו כשכר.

תלמיד: אתה מוכן להסביר לי את זה?

כן, בבקשה. השכר זה נקרא אהבת האנושות, אהבת החברים, אהבת הבורא. זה השכר. אם יש לי כזה רגש, כזאת נטייה, כזה רצון, שאני רוצה לאהוב את כולם, לחבק את כולם, כמו שכותב הרב קוק, אם יש לי דבר כזה, "אהבת עולם" זה נקרא, זה השכר שלי, לקבל את ההרגשה הזאת כלפי כל העולם.

אם זה השכר, אתה לא צריך לחכות לרגע אחד. אתה רק מצפה, מתפלל, וברור שאין לך, ואם אין לך אז אתה יכול לקבל את זה רק מלמעלה, אז אתה מתפלל לבורא, "תן לי בבקשה אהבה". מה זה אהבה? לא אהבה שלך, אלא אהבה שלי, שאני אוכל לאהוב את כולם.

תלמיד: ואז השאלה שלי, האם החיים שלי, במשפחה שלי, בחברה שלי, האם באמת אני רואה שהחיים שלי נהפכים יותר טובים? לא בצורה אגואיסטית.

אתה כבר לא רוצה לאהוב את האנשים האחרים, את העולם, אלא אתה רוצה לאהוב את הבטן שלך, את הדירה שלך, את המשפחה שלך, ועוד. זו כבר שאלה אחרת. אתה רוצה לאהוב את המסגרת הזאת שאתה נמצא כאן ועכשיו. אז תקבל בכמה שמגיע לך.

אבל בזה אתה הפוך מהבורא, כי הוא רוצה להביא אותך למשהו יותר גבוה, יותר גדול, ואתה לא רוצה, אתה רוצה כאן ועכשיו, ומשהו בדברים הקטנטנים שאתה משחק בהם. הבורא מצד אחד נותן לך להמשיך, מצד שני הוא כל הזמן נותן לך הרגשה שאתה לא מצליח, כדי שתבין שאת המשחק הזה צריכים להחליף, שאתה צריך כבר לצאת מלשחק בחול, ולעסוק במשהו יותר חשוב.

תלמיד: זהו, בדיוק. החשיבות צריכה להשתנות, זאת אומרת, מה חשוב בחיים שלי?

הבנה שאי אפשר בזה לחיות, שאי אפשר בזה להמשיך. שהחיים הם לא אלו. ותראה איזה פלא הוא נתן, הוא נתן לך להבין ולהרגיש שעוד מעט זה נגמר. ואתה מבין שזה עוד מעט.

תלמיד: וירוס הקורונה במיוחד.

כן. אז מה עושים? תראה איזו עזרה, איזה תומכים יש לך, כדי להגיע לשכר אמיתי. שבמידה שאתה מתחיל להגיע, נניח כמו שכאן, לצורת אהבה, אז גמרנו, אתה עובר למציאות אחרת.

קריין: אות צ'.

אות צ'

"ומעתה, מתוך שמתאמץ, בשמירת התורה והמצוות," לתקן את כול הרצונות שלו אחד אחד, מכל תרי"ג הרצונות שלו, שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה אפשר רק על ידי מאור המחזיר למוטב שנקרא תורה. כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". "מבחינת "אהבה התלויה בדבר"," התלויה בדבר, עדיין יש לו בזה עניין שלו. "הבאה לו מידיעת "השכר העתיד לו בעוה"ב", מבחינת "כל העומד לגבות, כגבוי דמי"," שהוא בטוח שהוא יקבל את זה. אבל בכל זאת עובד מאין ברירה בשביל שכר. הוא יכול לבלבל את עצמו כאלו שעובד ללא שכר, אבל זה לא קורה במדרגה הזאת. הוא כבר רואה את האמת, עד כמה הכלים שלו דקבלה הם משתתפים בזה, וכך הוא חושב בהכרח, אך ורק לשכר. "כנ"ל ד"ה "ואע"פ".

אז הולך וזוכה, למדרגה הב' של גילוי הפנים, שהיא בחינת השגחתו יתברך על העולם, מתוך נצחיותו ואמיתיותו, דהיינו, שהוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים"." זאת אומרת לא תלוי באדם בכלל, עד כמה זה טוב או עד כמה זה רע. או יכול להיות שרק במדרגה הזאת, שאדם מגלה שיכול להיות טוב ויכול להיות רע, ובכל זאת הבורא משפיע לו רק טוב. או יכול להיות שלא, אלא אני משתדל להיות טוב, אבל אפילו שאני במצב הזה אעשה רע, הבורא גם יעשה לי טוב, כי אני מתכוון לעשות טוב, רק אולי לא אצליח. תבינו אחר כך. "וזוכה ל"אהבה, שאינה תלויה בדבר"," זאת אומרת, בזה שאקבל ככה או ככה מהבורא. אלא הבורא משפיע לו תמיד טוב, תמיד אהבה חלוטה. אין, מה שלא תעשה, יהיה לך את זה. זה מעניין, איך אדם יכול אז לכוון את עצמו. "שאז "הזדונות נעשים לו כזכויות". ומשם ואילך נקרא "צדיק גמור", כי יכול לקיים התורה והמצוות באהבה ויראה. ונקרא "גמור", כי יש לו כל תרי"ג המצוות בשלימות."

זה כמו שאתה נמצא לפני ההורים שלך נגיד, והם אוהבים אותך מעל הכול. מה שלא תעשה, אתה יכול לעשות את כל העבירות שיהיו, הם יאהבו אותך, ויאהבו אהבה עיוורת כזאת. אתה יכול לצער אותם, לעשות להם דברים זוועתיים ממש, הם בכל זאת מכל הלב, מעל הכול, אי אפשר לתאר את זה. כמו שבעל הסולם אומר לנו על אהבה חלוטה. שאדם מתוך הרגשת אהבה חלוטה, שלא מרגיש בה גבולות, הוא רוצה להרוג את מי שאוהב אותו, כי הוא חייב להרגיש גבול, אחרת הוא לא תופס. אהבה לא נתפסת ללא גבולות. ואם אוהבים אותו מכל הלב, הוא מחפש איפה אני יכול לדקור אותו, איפה אני יכול לעשות את המקור הזה שיראה לי שעד כאן ולא יותר. כי אז אני מרגיש, ובלי גבול אני לא מרגיש. האהבה הזאת היא מבטלת אותי לגמרי, מה אני אעשה. אומר לנו בעל הסולם, שאז אהבתו הופכת להיות קרובה לשנאה, וזה מתוך זה שאין לו השגת גבול.

יש כאן הרבה שאלות בקשר לזה, אבל זה עוד לפנינו.

אות צ"א

"ומיושב ג"כ, מה שהקשינו לעיל, בזוכה בבחינה ג' של ההשגחה, דהיינו "השגחת שכר ועונש", שכבר "יודע תעלומות, מעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד". ועכ"ז נקרא עדיין רק "צדיק שאינו גמור", ע"ש.

ועתה מובן היטב, כי סוף סוף עדיין חסרה לו "מצוה אחת", דהיינו מצות האהבה, כמבואר." שגם מצידו היא תהיה אהבה בלתי גבולית. ואז ללא גבול מצידו, הוא יראה וישיג את לְלא הגבול של הבורא. זה פשוט ממדרגה יותר עליונה, שם יכולים למדוד את זה. "והוא אינו גמור ודאי, שהרי צריך לגמור בהכרח מספר תרי"ג המצוות, שהן בהכרח הפסיעה הראשונה על מפתן השלימות."

אות צ"ב

"ובכל האמור, יתבארו לנו היטב, הקושיות המפורשות, שהקשו: איך חייבה אותנו התורה במצות האהבה, בשעה שהמצוה הזאת, איננה כלל בידינו לעסוק ולנגוע בה, אפילו במגע כל שהוא?

ועתה תבין ותראה, שעל הדבר הזה הזהירונו חז"ל: "יגעתי, ולא מצאתי, אל תאמן". וכן: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ'). וכן, שעל דבר זה, מעיד הכתוב "ומשחרי ימצאונני" (משלי ח')."

אות צ"ג

"וזהו לשון חז"ל (מגילה דף ו' ע"ב): "אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן. יגעתי ומצאתי, תאמן. הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן, סיעתה דשמיא הוא".

והנה, הקשינו לעיל, באות מ' ד"ה "ונבין", על מ"ש "יגעתי ומצאתי, תאמן", שהלשון לכאורה סותרת את עצמה. כי יגיעה נופלת על קנין, ומציאה נופלת על דבר שמגיע לו בלי טורח כלל ובהסח הדעת. והיה לו לומר: "יגעתי וקניתי" ע"ש.

אמנם תדע, שלשון "מציאה" זו, שמזכירים כאן הכונה, היא על לשון הכתוב "ומשחרי ימצאונני". וסובב על "מציאות פניו של השי"ת", ע"ד שאיתא בזוהר, ש"אינם מוצאים אותו ית', אלא רק בתורה". כלומר, שעל ידי יגיעה בתורה, זוכים למצוא גילוי הפנים של השי"ת.

ולפיכך, דייקו חז"ל בדבריהם, ואמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן. כי ה"יגיעה" היא בתורה, וה"מציאה" היא בגילוי הפנים של השגחתו ית' (כנ"ל אות מ"ז, ד"ה "ומתחילה").

ובכונה לא אמרו: "יגעתי וזכיתי, תאמן", או: "יגעתי וקניתי", כי אז היה מקום לטעות בדברים, שהזכיה או הקנין, סובבים על קנין התורה בלבד. ולפיכך דייקו בלשון "מצאתי", להורות שהכונה היא, על דבר נוסף על קנין התורה, דהיינו, מציאות גילוי פניו של השגחתו יתברך, כמבואר."

לזה אנחנו צריכים להגיע, לגילוי פניו, זאת המטרה. ובהתאם לעוצמת הגילוי אנחנו אומרים, זה הסתר, הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי, או גילוי כפול, אהבה בארבע הדרגות שלה וכן הלאה.

שאלה: מהו הביטוי של אהבה של הכוח הזה שנקרא "הבורא" בעולם הזה לנו, כאן?

הביטוי הוא שאתה מרגיש שפתאום יש לך יחס חוץ מאשר לעצמך לעוד משהו שמנותק ממך, וזה נקרא "אהבה".

תלמיד: איך אני מגיע לנקודה הזאת שאמרת עכשיו?

על ידי מאור המחזיר למוטב. אין לך שום אפשרות לעשות את זה לבד, כי זו תכונת הטבע. אם לא נברא לך הדבר הזה אז אתה יכול לקבל אותו, זה נקרא "בריאה חדשה", ממש כך כלפיך, שפתאום אתה מקבל כוח שלא היה לך קודם. אתה לא יודע מה זה, אי אפשר לדעת, אי אפשר להבין.

יש רק שתי צורות אהבה, אהבה עצמית ואהבת הזולת, סך הכול, שני כוחות בטבע. אז מאהבה עצמית אתה יכול לדמיין משהו כלפי אהבת הזולת, אבל זה רק דמיון ושקרי. מה שאין כן, אהבת הזולת, כשהיא מגיעה, זו אותה פעולת השפעה, אותה תכונת השפעה.

שאלה: אז כדי שהמאור המחזיר למוטב יעשה את העבודה הזאת אני צריך לדרוש משהו?

בלי הדרישה שלך זה לא בא. איך יכול להיות שיביא לך משהו שאתה לא מבקש? אתה לא יוכל לגלות את זה. אתה נמצא עכשיו בים של כוח ההשפעה שנקרא "בורא", "אהבה". אנחנו כולנו נמצאים בו. חוץ מהבורא אין כלום. זה כמו שדה שלגמרי ממלא את הכול. כמו שכתוב שממלא את הכול ואין יותר. אבל אתה לא מרגיש את זה. אין לך לזה שום גישה.

וכדי שתהיה לך גישה לזה, נתנו לך מציאות שנקראת ה"עולם הזה", שאתה מרגיש בה הפוך מהבורא. ואתה יכול מתוך זה להתחיל איכשהו להשתוקק אליו, לרצות, לגלות. אבל את הכול נתנו לך רק כיסוד לעבודה.

שאלה: ואתה מלמד אותנו הרבה שנים שאנחנו בעצם צריכים להגיע לחיסרון אחד, נכון?

אחד.

תלמיד: ואנחנו מקבלים המון דברים שאנחנו צריכים לדרוש או לבקש מהבורא. המון, "תחבר אותנו, תן לנו לאהוב אותך", הרבה הרבה דרישות.

לא.

תלמיד: לא?

לא. זה בעצם רק "תן לנו את תכונת האהבה".

תלמיד: שכרגע אמרת שזה משהו שאני אפילו לא יכול להבין.

כן. כי סך הכול, אנחנו כולנו נמצאים בין אהבה עצמית לאהבת הזולת. כל המציאות קיימת רק מתוך שני הכוחות האלה, פלוס ומינוס.

תלמיד: אבל איך יקרה לי ההיפוך הזה? איך זה יקרה הדבר הזה, שאני אדרוש את זה?

זה מתוך קנאה, תאווה וכבוד שאתה רואה מהקבוצה. אם באמת היית מרגיש שכולם כאן חוץ ממך נמצאים בהשפעה, אז היית נשרף מהבושה, מהקנאה.

תלמיד: וגם את זה אני צריך לדרוש מהמאור שיעשה את העבודה כדי שאני ארגיש את זה?

על כל דבר. לבקש, כל הזמן לבקש, לבקש.

שאלה: זאת אומרת, אם כל פעם בא לי משהו, כמו שעכשיו אתה אמרת, צריך להרגיש עכשיו את הקנאה, אני צריך לעבוד רק על זה, אני רוצה להתחבר, אני צריך לדרוש רק את זה, איך כל רגע לעשות משהו אחר?

אם תשים לב לחברים אז אתה תתחיל להרגיש מה חסר לך, זהו ואז מתוך החוסר הזה, כבר יהיה לך עתיד מובטח, מה לבקש, איך לבקש, איך לקבל. הכול יהיה. רק קצת לשים לב לחברים כי הם כבר נמצאים בזה ואתה עוד לא.

תלמיד: אבל היום הוא מראה לי בדיוק הפוך, כמה אני מושלם וכמה הם צריכים לסדר את עצמם.

כי אתה שומע את עצמך.

תלמיד: נכון. גם את זה אני מקבל מלמעלה.

את זה אתה מקבל כהפרעה שעל פניה אתה תפתח כוח אחר. אתה באמת לא רואה כאן אנשים שנמצאים בדרגה יותר ממך?

תלמיד: לפעמים ככה ולפעמים ככה. זה נכון.

אין לך חשד שהם אפילו יודעים שאתה כל כך פחות דרגה?

תלמיד: כן. לפעמים זה קורה. כן.

לפעמים. ואז אתה רק רוצה להסתיר את זה, שלא ידעו.

תלמיד: לא. דווקא אני מגלה את זה, אולי הם יעזרו לי. אני מרגיש את זה. בשיעור שעכשיו התחלנו בסדנה, הרגשתי כמה הם יותר טובים ממני ואני לא יודע כלום. עכשיו שממשיך השיעור הלאה, פתאום אנחנו קוראים חומר שנותן לי תחושה הפוכה. איפה הם ואיפה אתה? זה כל הזמן משתנה. זאת העבודה, כנראה.

לשים לב.

שאלה: מסעיף פ"ט בכל המצבים שמתוארים, אפשר להשיג אותם רק ממרכז העשירייה. האם זה נכון?

גם את כל המצבים שלפני זה.

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה להסתר ראשון, שהאהבה תלויה בדבר שמתגלית בתוך העשירייה?

מה זה דוגמה?

תלמיד: לתאר דוגמה למצב שאני מגלה את ההסתר הראשון, את האהבה שתלויה בדבר בתוך העשירייה.

לא. איך, איך אני אתאר לך את זה? יש לך תינוק. תראה לנו איך שאתה אוהב אותו.

תלמיד: אני אתן לו דובי קטן.

בסדר. אתה מתחיל לספר לנו, מתוך מה שאנחנו יודעים מהעולם הזה, שאנחנו יכולים לתאר מתוך הסיפור שלך.

תלמיד: בסדר.

אבל אם אנחנו לא נמצאים בעולם הזה? זאת אומרת, בלי לשלוח אותי כמו שזה. אז מה תעשה? אתה ראית, נגיד גילית בנהר האמזון איזו חיה מיוחדת. אתה בא אלי ואומר כך, "תתאר מה שראיתי". אני מוכן לתאר. ואז אני שואל, "יש לו זנב"? "לא". "יש לו רגליים"? "לא". "יש לו ראש"? "לא". "יש לו גוף"? לא, אז מה ראית"?

תלמיד: יש לי תשעה חברים בעשירייה. הסתר ראשון, גילוי ראשון, אהבה ראשונית, זה יכול להתמקד בחלק מהחברים בעשירייה ולא בכולם?

לא יכול להיות. אין מקצת ברוחניות. אתה חייב בסך הכול להגיע בצורה כזאת שבשבילך כל החברים שווים. אמנם שאתה את זה אוהב יותר, ואותו פחות, וההוא כך, וההוא כך, וההוא כך, וכאילו אתה מסתדר עם כולם, אבל זה לא ככה. בקיצור, מהעשירייה יש לך שלישייה, רביעייה. לא.

תלמיד: חלק מהתכונות כאילו תיקנתי?

לא תקנת שום דבר.

תלמיד: חלק.

לא. אין דבר כזה. אם יש בתוך העשירייה אחד או שניים שאתה לא כל כך בקשר איתם, אז לא תקנת שום דבר. כי עשר זה עשר. לא תשע ולא אחד עשרה.

תלמיד: והכול דרך מרכז העשירייה?

בלבד. זו באמת שאלה טובה. כי עשירייה זה עשירייה. אני יכול להיות בשינויי יחסים בהתאם לכל אחד ואחד בעשירייה, אבל בסך הכול בעשירייה, אין לי אלו שאני אוהב וקשור איתם, ואלו לא כל כך, ואלו בכלל לא, כאילו שלא נמצאים. אין. עשר חייבים להיות.

שאלה: קודם המקובל אמר שהתשובה לא מגיעה בכלים שאני נמצא.

תלוי איזה. אם אנחנו מדברים כאן על אהבה שצריכה להתגלות רק בדרגה יותר עליונה, אז אתה מקבל עדיין, בכל זאת, הארה משם.

תלמיד: אני לא מצליח להבין איך עובדים עם זה? איפה הכלי שהתשובה נמצאת בו, בעשירייה הכלי הזה נמצא?

כל הכלים הם בתוך עשירייה. אין לך חוץ מזה שם דבר. אין לך אף פעם מחוצה לעשירייה. רק העשירייה יכולה להתעדכן בצורה, עוד יותר אנשים, עוד יותר עיגול. אבל, בכל זאת, עשירייה.

תלמיד: בשביל להבין את התשובה על משהו גבוה כמו אהבה, רק מתוך זה שאני מתמסר לעשירייה ומשרת אותם, ואז אולי אני אקבל את התשובה?

דרך זה, כן. על זה אין בכלל ספק. תראו מה שהוא שואל. כמה שנים אתה אצלנו, עשר?

תלמיד: הכנס הראשון שהייתי היה ב 2008. אבל זה קצת קשה לספור ממתי.

זו דוגמה. זאת אומרת, כמה זמן לוקח לאדם עוד ועוד ועוד להוסיף הבחנות עד שמבין. אבל עכשיו יש לנו הזדמנות באמת מאוד מיוחדת.

שאלה: מה שעכשיו אמרת, כשיש חברים שונים בעשירייה, יחסים שונים, אבל מעל הכול יש אהבה, האם זה מצב כללי כזה, דבקות, זאת כבר מדרגה איכותית אחרת?

לא. זאת מדרגה הכרחית רוחנית שחייבת להיות, זה נכלל בחוק "אין מקצת ברוחניות". זאת אומרת, חייב להיות עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. זאת אומרת, חייבים כל החברים לעמוד לפניי ככה בליבי, מה שנקרא. לא עשרה, כי אני העשירי, תשעה, אני המלכות המקבלת את המסדר הזה. וכך זה צריך להיות.

אסור לי לשכוח אף אחד מהם. וודאי שיש שינויי יחסים בכל זאת, כי אלו ספירות שלימות, הן שונות, אבל זה חייב להיות עם כולם. אני לא יכול לעשות מעשירייה חמישייה ואיתם לעבוד, וכל יתר החמישייה כאילו לא שייכים לי. לא, זה לא טוב. זה לא יתקיים.

שאלה: אנחנו עומדים עכשיו לפני תקופה של הכנות לכנסים וכנסים, והרבה חברים הולכים לעשות הרבה מאמצים, לתת הרבה עבודה. עם איזו ציפייה לשכר צריך להיות נגיד חבר בכלי העולמי שאורז את המזוודה שלו בדרך לפה, הולך לתת עבודה, הולך להשקיע, מה השכר המקווה? ואיך הוא יכול להיות בטוח, כמו שכתוב "נאמן בעל מלאכתך שישלם שכר פעולתך", עם מה הוא הולך לצאת מכל הסיבוב של החודש האינטנסיבי שאנחנו נכנסים אליו עכשיו?

נגיד שיש לי אוטו שאני יכול להכניס בו את המשפחה שלי או את החברים שלי, נגיד את החברים שלי, עשירייה, ואז אנחנו נוסעים בכל הדרכים ועושים טיול. עכשיו מגיעים אלי, לא העשירייה שלי, אלא נגיד עשרת אלפים איש, פחות או יותר נגיד. אני לא יודע כמה מחוברים אלינו, לפי מה שאני שומע פה ושם, זה מספר שאני לא רוצה לבטא אותו ממש. אבל לפי איך שאני פוגש אנשים בכל מקום והם מדברים ולא מזדהים, לא מגלים את עצמם, אז זה ממש מיליונים. אומרים לי כך, אתה צריך להכניס אותם גם לאוטו שלך ולנוע קדימה. איך אני יכול להכניס את כולם לאוטו הקטן שלי? בזה אנחנו נמצאים.

אם היינו במצב אחר שלא היינו צריכים לסחוב את כול האנושות אחרינו, היינו כבר בדרגות רוחניות, ממש משהו לפי ההשקעה שלנו. אבל כל הבעיה היא שאנחנו צריכים לסחוב את האנושות. וכאן זו באמת הכנה גדולה וכלים גדולים שכל הזמן מתחדשים בנו והם כלים לא שלנו, ואנחנו צריכים להתכלל בהם והם בנו. בקיצור יש כאן תוספת מאוד גדולה, נטל מאוד גדול. ולכן ההתקדמות שלנו היא כל כך איטית ולא פשוטה.

אני מאוד מקווה שאנחנו נכין את עצמנו לכנס בצורה כזאת שגם כלפי הכלי שלנו, גם כלפי הכלי העולמי שאנחנו לא מכירים אותו, לא אלו שנמצאים איתנו יחד בהתקשרויות במסכים, אלא עוד אלפים אלפים, אנחנו צריכים להכין את עצמנו גם לכלים האלו. אבל העיקר זה אותם אלפים שיבואו לכנס ויהיו איתנו יחד על המסכים, החברים הקבועים שלנו בוא נגיד, המזוהים איתנו יחד, שאנחנו יחד נתחבר טוב בזמן הכנס, ואז נצליח.

זו בעיה, אנחנו צריכים בזה להכין את עצמנו. יש כאן מספר אנשים שעובדים על זה, אני קורא לכולם להתחבר אליהם, זה גם כאן וגם בחו"ל. והרבה אנשים כל הזמן כותבים ומאוד מודאגים, אני כבר לא מדבר על הקבוצות שלנו שכל הזמן נמצאות איתנו יחד כאן במסכים. זה ייצא. הבעיה ברוחניות שעד הרגע האחרון, עד שלא מתמלאת הסאה כאילו אין כלום, וכשמתמלאת אז מיד יש לך הכול. או 0% או 100%, אין באמצע, זה שוב מאותו הכלל "אין מקצת ברוחניות".

תלמיד: כדי לעשות הכנה נכונה צריך לצייר את התוצאה באיזושהי מידה. איך צריך להראות העולם הבא של הקשר בינינו, נניח בכלי העולמי, בקבוצה?

אז אני אומר לך, כמו שדיברנו היום, שאין שום בעיה, רק הבעיה היא בסופו של דבר בין אחד לשני, רק בין שניים. תחזור לתחילת השיעור ושוב תחזור עליו.

שאלה: המשימה שעכשיו אנחנו מקיימים, אני יודע שזה פחות או יותר כל הכלי העולמי, שעשירייה בוחרת מישהו וחושבת עליו. העבודה הזאת של לחשוב על החברים פחות או יותר ברורה. השאלה כזאת, החבר שבחרנו מהי העבודה שלו?

אני לא יודע, זו לא משימה שלי, אל תשאל אותי. אתם צריכים ביניכם לברר, אני לא נותן את המשימה הזאת ולא מדבר עליה. זה לא אני, לא שמעת ממני, אז אל תשאל אותי.

שאלה: איך זה מסתדר מה שאמרת, לגבי זה שאנחנו צריכים לסחוב את העולם איתנו ועל כל הקושי בעבודה הזאת, ומצד שני אנחנו יודעים שהכול נעשה לפי רצון הבורא, וכמו הקטע הראשון שקראנו בשיעור להאמין שהבריאה שלמה. איך זה מסתדר ביחד?

זה מסתדר, פשוט תמשיך וזה יסתדר. השאלה היא לא מובנת, היא לא ברורה, היא לא מבוררת מספיק. תמשיך וזה יסתדר. אני מצטער אבל אין לי תשובה לזה בצורה כזאת.

תלמיד: נתבקשנו לתת דיווח קצר על ההכנות שלנו לכנס. התחלנו את ההכנה לכנס לפני כחודש על ידי העלאת חשיבות שיעורי בוקר. מורגש מאוד בקבוצה גם עלייה בנוכחות, גם רצינות בהשתתפות, כולם ממש בוערים בהכנה הזאת. ביום ראשון השתתפנו בערב איחוד בפתח תקוה, ניצלנו את הנסיעה להכנה, עשינו סדנה.

זה הכול בסדר גמור, מה הלאה? זה שעשיתם הכול יפה וטוב.

תלמיד: יש לנו ביום ראשון מפגש הכנה לכל הקבוצה להפצה ועבודה עם מעגלים יותר רחבים. ביום שלישי יש לנו מפגש הכנה לכנס בשיתוף קבוצה ותיקה ונקודה שבלב, אנחנו עושים יחד ישיבת חברים כהכנה לכנס. ביום שישי נארח פה את קבוצות הצפון לשיעור וסעודה. חברים בקבוצה משתתפים בהכנת קליפים, במפגשי תוכן לכנס. כולנו בציפייה ובהתרגשות.

יפה מאוד, תודה רבה.

תלמיד: אנחנו רוצים לספר שהעשירייה של המוזיקאים עם כל הכלי העולמי יש להם יוזמה, הם רוצים להעביר סדנה כהכנה לכנס במהלך השבוע הקרוב. אנחנו פותחים את זה לכל החברים והחברות בעשיריות, עשירייה שרוצה להוביל דיון או סדנה כהכנה לכנס במהלך שבוע הבא, תשלחו בבקשה למייל [email protected] את כל ההצעות שלכם, אנחנו נרכז אותן ומה שיתאפשר אנחנו ניתן את האפשרות להעביר. מזמינים את כולם להציע את היוזמות, להוביל דיון או סדנה כהכנה לכנס.

(סוף השיעור)