סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "מתחתית הסולם לדבקות תמידית", שיעור 18
14 ago 2018
לכל השיעורים בסדרה: מתחתית הסולם לדבקות תמידית 2018
שיעור בוקר14.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא: "מתחתית הסולם לדבקות תמידית"
זה הנושא הכי חשוב, איך אנחנו עולים לדרגת "לשמה", כל המדרגות הרוחניות, כל הסולם בנוי על זה. איך אנחנו יותר ויותר רוכשים את כוח לשמה, כוח האמונה, כוח הבינה, כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, הרצון לקבל שכל הזמן לפי היכולת שלנו, הבורא מעורר בנו. כך האור העליון מקדם אותנו, בזה שהוא מעורר את החושך ואנחנו צריכים למעלה מהחושך לאחוז באור, באור האמונה, באור החסדים, בהשפעה. כך הולכים באמונה למעלה מהדעת והדעת שרוכשים הופכת להיות המדרגה שעליה אנחנו בונים את האמונה.
רכשנו את האמונה למעלה מהדעת, האמונה הזאת הופכת לדעת החדשה. ושוב אנחנו צריכים לעלות לאמונה יותר גדולה מעל הדעת החדשה. וכך כל פעם השגת המדרגה החדשה של ההשפעה, של האמונה, הופכת למדרגה החדשה של הקבלה, של הדעת ואנחנו נדרשים שוב ושוב לעלות. כך אנחנו כל הזמן עולים.
דברנו כבר על איך אנחנו עושים את העליות. אנחנו לא שמים לב למה שאנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל שלנו, זאת אומרת בטוח שמרגישים בו חושך, חוסר אונים, ייאוש, כל מה ששייך לרצון לקבל. ולמרות זאת ודווקא ההיפך, אנחנו מתנהגים כאילו שאנחנו נמצאים בהשפעה, בבינה, באמונה, בחיבור ויחד עם זה וודאי שמרגישים במה שקורה לנו, אלא עיניים להם ולא יראו, כך אנחנו צריכים לעבוד בשתי המדרגות.
זה לא שאחת מבטלת את השנייה, לא. אני יודע בשכל הבריא שלי בדיוק איפה אני נמצא, שאני ברצון לקבל, ואני לא רוצה להיות מחובר עם אף אחד, לא להשפיע לאף אחד. לא אכפת לי מכל התנאים האלה שהחכמת הקבלה נותנת לי, ממליצה לי ומשום דבר. ברצון לקבל שלי כך אני מרגיש, ואני מודע לזה, אני מסתכל על דברים האלה בעיניים פקוחות, ולא סוגר אותן וכאילו לא נמצא בזה. לא, אני נמצא עם הרגליים שלי ממש על הקרקע, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ויחד עם זה אני מוציא את הראש שלי מעל העננים.
זאת אומרת, מתאר לעצמי את המדרגה הרוחנית, כאילו האור העליון בא, מילא אותי ונתן לי כוח השפעה, כוח חיבור, דבקות בקבוצה, ובתוך הקבוצה בבורא. זו מדרגה חדשה, שנייה והיא לא מבטלת את הראשונה, אלא אני נמצא בשתי המדרגות ואין ביניהן התנגשות. זו לחוד וזו לחוד. כך אני נמצא, כך אני מייצב את מדרגת האמונה למעלה מהדעת.
יש דעת ולמעלה ממנה אמונה, מלכות ולמעלה ממנה בינה, כך אני חי כל הזמן, והמצבים שלי מתחלפים. כשאני מצליח להיות באמונה למעלה מהדעת ואני עושה שם מספיק יגיעה, את סאת היגיעה, אז אני מרגיש שהמצב מתחלף. מה שהיה קודם בדרגת האמונה, לאט לאט הופך להיות דעת ואני זקוק לאמונה חדשה, להשפעה חדשה, לדרגה יותר עליונה.
כך אני פוסע במדרגות, מה שהיה אמונה הופך לדעת, בינה מעבירה את עוצמתה למלכות, מלכות מתנפחת, גדלה, ואני עולה מעליה למדרגת בינה חדשה, וכך כל פעם אני עולה ועולה. זה בעצם סוד העלייה הרוחנית.
עיקר הקושי בשבילנו זה שאנחנו צריכים להחזיק את שתי המדרגות האלו יחד, מלכות ובינה ושאחת שלא תבטל את השנייה. שלא נהיה כילדים קטנים שיכולים להיות רק במצב אחד, אלא אנחנו נמצאים בשני מצבים, הרגליים על הקרקע בעולם הזה, והראש למעלה בעולם הבא. צריכים להשתדל לעשות בזה הרבה תרגילים כי לאורך כל סולם המדרגות עד גמר התיקון, העליות הן רק בצורה כזאת. וככול שנוכל לממש אותן יותר מהר, במיוחד על ידי איש את רעהו יעזרו, בהתאם לזה אנחנו נצליח, וזה מצב שקרוב אלינו.
כאן מאוד מאוד חשובה התמיכה של הקבוצה בכל אחד ואחד. הגורל שלכם תלוי רק בתפיסת העיקרון הזה וכל הפסוקים כאן ובקטעים הבאים מחוסר אונים לצעקה לבורא, כולם מכוונים לזה, איך לעלות מדרגת ידיעה לדרגת אמונה. שימו לב, כי זה העיקרון שעליו בנויה כל העלייה שלנו להשגת הנשמה.
קריין: קטע מספר 63 מתוך רב"ש ב', "מתי האדם צריך להשתמש עם גאווה, בעבודה"
"בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך." כאילו שהקדוש ברוך הוא קירב אותו להיות משמש. "כאילו" זו המילה הנכונה. "אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו." באמונה למעלה מהדעת אנחנו לא משקרים לעצמנו, אנחנו יודעים שכך אנחנו מתארים לעצמנו את המדרגה העליונה, לא כמו ילד שמשחק במשהו גדול ובעצמו חושב שהוא נמצא בזה. לילדים יש משהו אחר, הם נמצאים במצב אחד, בשבילו המשחק זו האמת. מה שאינו כן אצלנו, אנחנו נמצאים עם הרגליים על הקרקע, בתוך הדעת, בעולם הזה, נמצאים בכל מה שיש כאן, ויחד עם זה אנחנו רוצים להיות בדרגת הדבקות בבורא, כאילו שכבר השגנו אותה. "אם כן איך הוא יכול לתת תודה רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה. אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ." כאילו במשחק. "וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות." לפחות הוא משחק, ומתאר לעצמו כאילו, כך הוא יכול לתאר לעצמו כאילו הוא נמצא ברוחניות, בהשפעה, באהבה, בקירוב. "אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך." כי על ידי המאמצים האלה הוא מזמין את המאור המחזיר למוטב. "נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות."
(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
שאלה: במה מתבטא זה שהוא מתאר לעצמו שהוא נמצא במדרגה הבאה?
בזה שהוא משתדל לתאר לעצמו את המדרגה הבאה, מדרגת ההשפעה ומאוד חשוב לו שהמצב שהוא מתאר לעצמו, המצב הרוחני, יחיה בו יחד עם זה שהוא בונה את כולו למעלה מהדעת. זאת אומרת שיש לו דעת, "כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" והוא בונה את התפיסה הרוחנית, את ההרגשה הרוחנית, את ההתנהגות הרוחנית, שלו כאילו שהוא כבר נמצא למעלה מהגשמיות בתכונות דהשפעה.
תלמיד: זאת אומרת, שהוא בעצם מתעלה מעל מה שהוא מרגיש ומנסה להיות במצב שאותו הוא עדיין לא מרגיש?
כן. הוא לא מרגיש רוחניות, אלא הוא מתאר לעצמו כאילו שהוא נמצא.
תלמיד: איך זה מתבטא בעבודה שלי?
בעבודה הפנימית שלך? אתה מקבל את הקבוצה וכל מה שקורה כאן כאילו כולם נמצאים ברוחניות ואתה איתם יחד.
תלמיד: ונניח שאני משתדל לעשות את זה ובכל זאת אני תופס את עצמי באותם רגעים שאני לא שם.
לא תופס, אתה לגמרי לגמרי יחד עם זה מבין שאתה נמצא ברצון לקבל בתוך הדעת, בתוך האגו שלך, וגם בתוך החשבונות שלך.
תלמיד: זאת אומרת שאני כל הזמן מבין שאני לא שם.
אתה דוגמטי כזה, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בינה למעלה ממלכות.
תלמיד: זאת אומרת אתה בעצם יוצר כל הזמן פער, אתה כל הזמן עוסק בפער בין המצוי לרצוי?
כן. ואתה כל הזמן נמצא בשניהם. אבל זו לא מלחמה, אלא פשוט כך אתה חי.
שאלה: מה התפילה שלי כשאני עובד להיות באמונה למעלה מהדעת, מה אני צריך לבקש בשביל החברים?
כשאני נמצא באמונה למעלה מהדעת, התפילה שלי להיות כל הזמן בהמדרגה באמונה ושהיא תתפשט ותמלא לי את הדעת שאני אהיה בה בדעתי. זאת אומרת שבינה תרד למלכות, זה מה שאני רוצה. שהיא תהיה באמת בכל המחשבות והרצונות שלי.
תלמיד: אם אני בעלייה ואני רואה שכולם מחוברים, איך אני בונה את הקומה של אמונה מעל הדעת?
אנחנו עוד נדבר מה זה עליות וירידות. עליות וירידות, זה שאתה קשור לבינה וירידה זה שאתה קשור למלכות. אתה חי בין שתי המדרגות הללו. אם אתה נמצא בעליה, אז כאילו כולך בעליה, אתה רוצה שהמלכות שלך תגיע לדרגת הבינה ותהיה כל הזמן כמו בינה. זה קורה ואחר כך יש לך ירידה, אותה עוצמה שהייתה לך בבינה, נכנסת למלכות ומלכות מקבלת ממנה עביות יותר גדולה. וכך מהדרגה העליונה אתה מקבל תוספת למלכות, מלכות הופכת להיות יותר כבדה, אבל מפני שהיא יותר כבדה, אתה יכול להגיע לדרגת אמונה יותר גבוהה, יותר חזקה.
תלמיד: אני צריך לחכות?
אתה לא צריך לחכות. אל תחכה לשום מצב, כל הזמן תעבוד.
תלמיד: אולי אני לא בעלייה אבל אני רואה שכולם מחוברים. מה אני עושה?
לא רק הם, בכלל, כל מה שקורה בקבוצה אתה רואה את זה בצורה שלמה. אתה נמצא בין המלאכים, כולם מחוברים, ואתה איתם יחד, ואתם כולכם מבקשים מהבורא רק עליות.
תלמיד: זה מה שאני רואה.
מצוין.
תלמיד: עכשיו אני רוצה לבנות עוד אמונה מעל הדעת.
זה שאתה פונה לבורא ומבקש זה כבר מספיק, כל היתר יבוא. אם אתה רואה את כולם שלמים ואתה כביכול יחד איתם פונה לבורא, זה הכול, אין יותר מה. כל היתר יבוא עכשיו מלמעלה. אתה כבר נקרא "שליח ציבור".
שאלה: בעיניים שלי, יוצא מזה שאמונה למעלה מהדעת והשגה זה שני דברים הפוכים.
בטח. יפה, נכון. באמונה למעלה מהדעת אני לא דורש השגה, השגה זה מתוך מלכות, אמונה זה בינה. אני לא דורש השגה, אני רוצה להיות באמונה, אני רוצה "עיניים להם ולא יראו"1, אני לא רוצה לראות. כי העיניים שלי הן גשמיות. אני רוצה לראות באור האמונה, באור חוזר.
שאלה: אנחנו נוגעים פה בנקודה שהיא כאילו ביומיום. מעל הדעת זה ברור, צריך לראות גם בדעת שאני לא שם. השאלה על העבודה בעשירייה במובן שאני בדעת, כאילו בדברים הקטנים. מישהו איחר, מישהו לא, הכעסים, כאילו יש את האמונה מעל הדעת שלכאורה זה דמיון איך אני עובד בעולם הגשמי?
אמונה למעלה מהדעת זה לא דמיון, דווקא זו האמת. כי אנחנו נמצאים בעולם המתוקן, בגמר התיקון, וכל הדרגות מגמר התיקון ולמטה הן באגו שלנו מקולקלות ולכן אנחנו רואים אותן. העולם שלנו דווקא נקרא "העולם המדומה" והעולם ההשפעה זה העולם האמיתי.
תלמיד: בדרך כלל, נניח עליי, כשאני חושב "חיבור" זה מקרין גם על הפעולות, אני כאילו יותר סולח או פחות סולח. בהתנהלות של היומיום, האם זה נכון? לדוגמה, שוטר בעולם הזה רושם דו"ח כי זו העבודה שלו, וזה לא אומר שהוא פחות רוצה חיבור. אני מנסה להוריד את זה לעבודה שלנו פה, שתהיה יותר תחושה.
לא. אסור את זה לעשות בינתיים. אתה רק תתבלבל. שוטר ועוד כל מיני דברים, לגמרי לא. אסור. אנחנו רק במסגרת הקבוצה רוצים לתאר את המצב בתוך הדעת ולמעלה מהדעת. חוץ מהקבוצה לא קיים כלום, שממה. נמצאים במדבר.
שאלה: אני מבין שהרוחניות זה למעלה מהדעת מצד אחד, מצד שני כתוב בכל מקום שצריך להשיג את הבורא, איך בסוף משיגים?
השגה תבוא כשיתחברו בינה ומלכות. במידה שהם מתחברים, במידה שמלכות עולה לבינה ובינה משאירה את תכונותיה בתוך מלכות, מזה תבוא ההשגה.
תלמיד: אם אני עובד למעלה מהדעת אז מגיע לי כתנאי, אני משיג בתוך המלכות, בתוך הדעת.
אז אתה משיג את הבורא.
תלמיד: כי כאילו מותר לי כבר, זה למעלה מהצמצום.
אם עלית לדרגה הבאה, הדרגה הקודמת כבר נמצאת בתוך הדעת, ובתוך הדעת אתה משיג את הבורא במקצת. ושוב עולה למעלה מהדעת.
תלמיד: האם את הבורא משיגים בתוך הדעת ולא למעלה מהדעת, למעלה מהדעת זה רק התנאי?
את זה צריכים להרגיש. אף פעם ברצון לקבל אנחנו לא משיגים את הא-לוהות. הרצון לקבל הוא מיועד רק כדי שאנחנו נבנה מעליו רצון להשפיע משלנו. וברצון להשפיע הזה אנחנו משיגים את האלוקות. יש כאן חוסר במילים, אחריהן אין עדיין הרגשה.
תלמיד: אמרת שהשגה היא במלכות, זה לא ברצון לקבל?
אני מעוניין שתשאלו אותי איך מממשים כרגע משהו ולא איפה אנחנו אחר כך נקבל את הגילוי. זה כיוון אגואיסטי שרק יכשיל אותנו. תחשבו איך לעלות לדרגת הבינה למעלה מהמלכות. רק על זה אנחנו עכשיו חושבים.
שאלה: איך מתנהג אדם ביום יום בקבוצה כשהוא נמצא בשתי דרגות?
באהבת חברים.
תלמיד: מה זה אומר שאני נמצא לבד מחוץ למסגרת הקבוצה, בעבודה נניח.
אני לא נמצא מחוץ למסגרת הקבוצה.
תלמיד: איך אני מתנהג עם עצמי כשאני נמצא לבד, מה זה אומר להתנהג באמונה למעלה מהדעת כשאני לבד.
אני לא לבד, אני לא עם עצמי, אני תמיד בקבוצה.
שאלה: איך להצליח לממש את התרגילים שהרב נותן יום יום, במהלך היום. כי זה הופך להיות יותר ויותר קשה.
לא לממש אותם, אלא כל הזמן להיות בתרגיל אחד סך הכול, בזה שאנחנו נמצאים כאילו בגילוי הבורא, כאילו בעולם העליון, כאילו שהכול מתוקן. אבל ברור לנו שזה כאילו בקומה השנייה, והקומה הראשונה היא "עיניים להם ולא יראו".
שאלה: אמרת שבמצבנו אמונה מעל הדעת זה להשפיע על מנת להשפיע. לא הבנתי למה אמונה מעל הדעת זה לא קבלה על מנת להשפיע?
אלה שתי דרגות באמונה למעלה מהדעת. יש הרבה מדרגות בלהשפיע על מנת להשפיע, ויש אחר כך עוד מדרגות בלקבל על מנת להשפיע. על "לקבל על מנת להשפיע" אנחנו עכשיו בכלל לא מדברים, זה מאוד גבוה, זה לעבוד הפוך. אנחנו עכשיו מדברים רק איך לקשור את עצמנו, להדביק את עצמנו לדרגת הבינה
תלמיד: אז גמר התיקון שאנחנו מדברים עליו זה נקודת הכניסה לקבלה על מנת להשפיע?
"גמר התיקון", אנחנו לא יודעים בכלל מה זה. בואו נדע מה זה "למעלה מהדעת". אנחנו עוד בדרך צריכים להכיר מה זה "לא לשמה" ואחר כך "לשמה". ו"לשמה" בלהשפיע על מנת להשפיע ו"לשמה" או לא לקבל פרס בלקבל על מנת להשפיע. יש כאן הרבה מדרגות שעוד נמצאות לפנינו עד גמר התיקון. מה זה "גמר התיקון" אני לא יודע. אני לא רואה לפניי עכשיו את המצבים שיגיעו בעוד כמה זמן, כי אנחנו מבינים שבכל מדרגה אנחנו משתנים, אנחנו כאילו נולדים מחדש, ולכן טוב לי אם אני אחשוב על משהו ריאלי, ממשי.
עכשיו ממשי בשבילי זה להתכלל עם דרגת הבינה, לא לעזוב את המלכות, לדעת מה הקשר בין בינה ומלכות, היינו אמונה ודעת. איך אני מעלה את עצמי לאמונה יותר גדולה, איך זה משפיע על דעתי יותר, איך הרצון לקבל שלי גדֵל דווקא על ידי כוח האמונה שרכשתי. איך האמונה, הבינה מנפחת כביכול את הרצון לקבל ואז אני עולה, וכולי וכולי. אני צריך את המכניקה הזאת עכשיו להבין, כל יתר הדברים הם לגמרי לא מציאותיים, עוד אין לי שכל שעובד לפי זה. לכן נתרכז בזה.
שאלה: אמרת שצריך להימצא בו זמנית בשני המצבים האלה, בשתי הקומות הללו. נוצרת ההרגשה שמשהו חסר בין שני המצבים האלה, איזו נקודת מומחה, איזה בסיס שעליו אפשר להיות. האם זה מסך? איך אפשר לרכוש את המדרגה הזו?
לא, אני לא רוצה לדבר על מסכים ואפילו על צמצומים, על כל דבר שאנחנו עוד לא רכשנו והוא עוד לא נמצא בהרגשה שלנו, בכוחות שלנו, ביכולת לבצע, כי זה סתם להגיד מילים. אני מאוד מקצר את המילים שלנו.
ישנה הקבוצה שלנו, נניח כמו שאתם עכשיו, שישה, שבעה אנשים. שבעה אנשים זה מספיק. ומה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים לקבוע את היחסים בינינו כך שכל אחד מתייחס לאחרים כאילו אנחנו מתוקנים. זה הכול. כל אחד מתאר את זה לפי מה שהוא קורא, לפי מה שהוא שומע, ובצורה כזאת מתייחס לקבוצה. מזה בונים דרגת אמונה, השפעה, למעלה מכול הבעיות, מכול ההתנגשויות למיניהן שנגלה בינינו. ואנחנו נלך בשניים, וכל פעם "על כל פשעים, תכסה אהבה"2. כך נבנה את דרגת האמונה למעלה מהדעת.
תשתדלו את זה לעשות, זה ממש מעשה בפועל שהוא נמצא לפניכם. אתם חייבים. בלי לבנות את המדרגה הזאת, "אמונה למעלה מהדעת", אין לאן ללכת. אבל היא נמצאת ממש עכשיו בהישג ידנו, ואם אנחנו רוכשים את הכלי הזה, "אמונה למעלה מהדעת", זה העיקרון שעל ידו אנחנו מגיעים עד גמר התיקון. אין עיקרון אחר, רק "אמונה למעלה מהדעת". כי כל התיקונים, הכול מושג רק בכוח ההשפעה על פני כוח הקבלה.
שאלה: אנחנו מדברים על אמונה מעל הדעת, ואנחנו הרי עובדים עם הלב, הלב זה הרצון לקבל שלנו. כשאנחנו משערים כאילו מעל הדעת, הרצון לקבל שלנו לא מעורב בתוך זה?
הוא מעורב, ואנחנו מעליו בונים את מדרגת ההשפעה על פני מדרגת הקבלה.
תלמיד: איך אפשר לעשות את זה אם אנחנו לא יכולים להתנתק מהרצון הזה לקבל, אפילו שאנחנו חושבים על השפעה, איך אפשר להתנתק ממנו לגמרי?
לא צריכים להתנתק. איפה שמעת דבר כזה ממני?
תלמיד: לא שמעתי, אני מנסה לעצב את המצב.
אל תנסה, תנסה לשמוע. אנחנו נמצאים בשתי מדרגות, בשתיים, גם בדעת וגם באמונה למעלה מהדעת, בשתיים. ובונים אצלנו שני מקומות כאלה, בינה ומלכות. כל הפעולות ברוחניות הן כולן בין בינה למלכות, מלכות ובינה.
תלמיד: אז כל המחשבות שלי לכיוון הרוחניות יש להן תמיכה, לא חשוב אם הן נכונות או לא נכונות? כי כל בן אדם יכול לשער בליבו משהו שונה מאשר חברו.
אני לא מבין אותך. מה שאתה רואה בעיניים שלך זה נקרא שאני רואה ב"רצון" שלי, עיניים זה רצון, מה שאני רואה, מישהו אחר רואה אחרת. מה שאני רואה ברצון שלי זה העיניים שלי וזאת הדעת, "דעתי" כמו שאומרים. "דעתי", כך אני חושב, כך אני רואה, כך אני מבין.
למעלה מזה אני מסתכל בעיניים של גמר תיקון, מה שאני חושב שזה המצב המתוקן. המצב המתוקן הוא שאנחנו כולנו מחוברים, כולנו באהבה, כולנו כביכול בהשגה, כולנו מבינים, כולנו מרגישים, ובצורה כזאת אנחנו קיימים. אני קיים בשתי הדרגות האלו, גם בדעת וגם באמונה למעלה מהדעת. וכל הזמן מגדיל את האמונה למעלה מהדעת, אבל לא מתנתק מהדעת.
העיקר לתפוס את המצב, אחר כך אנחנו נדבר איך לעבוד עימו. יש כאן הרבה שאלות ומצבים, אבל זאת כבר ממש נטו פעולה רוחנית, שאם אנחנו ניישם אותה היא מעלה אותנו לדרגה הראשונה.
שאלה: בקטע שקראנו רב״ש אומר, שהאדם ישמח כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות ממשמשי המלך, אבל שלא ישקר ויחשוב שהוא באמת בהרגשה שהוא משמש את המלך.
שבתוך הדעת אני ודאי שלא משמש את המלך. אבל למעלה מהדעת בזה שאני מבצע אפילו את הדמיון הזה, ואפילו זה אצלי לא בפועל אלא רק בכוח, כבר אני משמש את המלך.
תלמיד: אז זאת אומרת, שהכרת השקר זה דבר שהוא חשוב מאוד.
איזה שקר?
תלמיד: שלא באמת יש לו הרגשה שהוא משמש את המלך.
מה ההבדל בין מה שאתה מתאר לעצמך בעיניים ואתה אומר שזאת אמת, לבין כך שהמקובלים אומרים שאתה נמצא בשקר, ומה שהם רואים זאת האמת? למה אתה אומר "מה שאני מרגיש זאת אמת"? זאת אמת כלפיך, [כלפי מצבך] המקולקל. זה כמו שאתה רואה על אחרים, עד כמה שנניח מישהו לא מבין וטועה, והוא אומר, זאת אמת.
תלמיד: כן.
אז תקבל את כל הדברים האלה בצורה יחסית. העולם סביבך מתוקן לגמרי, בגמר התיקון. הכול בגמר התיקון, ואתה רוצה כל פעם להיות שייך לו, למרות שאתה נמצא בעיוורון, בשקר.
תלמיד: אז מה קודם לדעת שזה הכול שקר, להחזיק את זה?
לא להחזיק. אני נמצא בקביעת המצב שלי, לפי הנתונים שיש לי בלב אני רואה את העולם הזה, שוודאי רק נראה לי בצורה המקולקלת לפי התכונות המקולקלות שלי. זה נקרא "עולם השקר" ודאי, כי הוא כל הזמן משתנה לפי התכונות שלי. כמה זמן אנחנו במשך החיים משתנים? וחוץ מזה יש את עולם האמת, אדם שנפטר אומרים ש"הלך לעולם האמת". מה זאת אומרת? אין שם רצון לקבל, הכול השפעה גמורה. אז אני חוץ מזה רוצה להיות שייך לעולם האמת, בהשפעה, בכמה שיותר להשפיע לקבוצה, לחברים ודרכם לבורא.
שאלה: אז בשביל להבין את הצורה הפרקטית של העבודה, צריך לדמיין את המצב המתוקן הזה, שהחברים שלי, העשירייה שלי הם פשוט הבורא?
לא, להיות בזה וכך להתנהג איתם ולתאר להם שאתה כך רואה את הקבוצה ואת העולם.
תלמיד: וכל דבר שמתנגד פשוט לדרוך עליו?
לא לדרוך, אני מקבל את מה שאני רואה בעיניים שלי, שהכול נראה כך וכך, אבל אני מתנהג בצורה למעלה מזה.
תלמיד: כשאני אומר לדרוך, זה פשוט לא להתחיל להתעסק עם זה ולהיגרר לזה.
בחיים הרוחניים שלי, לא בכל החיים.
תלמיד: כן, אבל שאותה הפרעה לא תתחיל להעסיק אותי, אלא תמיד לנסות למשוך את עצמי לכיוון אחר? כי הרי יש לי מאבק.
אתה בחיים הרוחניים שלך בקבוצה, בלימוד, בכל מה שקורה ששייך לקבוצה ול"בני ברוך" אתה נמצא כל הזמן בדרגת הבינה.
תלמיד: ברור, אבל תמיד קופץ לך איזה ממזר כזה שמנסה לשגע אותך.
כן.
תלמיד: אז לנסות להתעלם ממנו?
להתעלות, לא להתעלם.
תלמיד: בסדר להתעלות, אבל בעצם אני צריך לסגל לעצמי צורת עבודה פנימית שכל הזמן זה כך?
אתה מתעלה מעליו ככה כאילו שאתה תופס אותו, נותן לו על הראש, מעלה את עצמך על הגב שלו, עם הרגליים על הראש שלו, עומד ומגיע לבינה.
תלמיד: אז להתעלות מעליו זה פשוט להתחיל להתעלם ממנו, אחרת אני אתעסק איתו?
זה נקרא להתעלם? להתעלם זה שאתה לא רוצה לראות אותו. אני אומר לך שלא, אתה צריך לעבוד עליו, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
תלמיד: אבל אם אני מתחיל להתעסק איתו, אז אני אתעסק איתו?
אתה מתעסק איתו כדי לרכוש את דרגת הבינה. כל הזמן אתה תתעסק בכל זאת עם המלכות שעליה אתה בונה את דרגת הבינה.
תלמיד: זאת אומרת, ליצור את המאבק הזה בתוכי?
לא צריך ליצור מאבק, אתה לא צריך להיות במאבק. אתה לא בורח, אתה פשוט בונה את דרגת הבינה. תנסה, אחר כך נדבר.
תלמיד: אני מנסה להגיד, שכמו במשקל אני צריך לשים יותר בצד החיובי בכדי שהמשקל יטה לכיוון הזה.
על פני כל מה שהרצון לקבל מצייר לך בקבוצה, בין החברים, אתה משתדל לבנות מעל זה ברצון להשפיע קבוצה מתוקנת, חברים מצוינים.
תלמיד: טוב, ננסה.
דיברנו על זה כבר שנים.
שאלה: בתוך העשירייה לתאר לעצמי את המלכות שלי זה יחסית מובן אבל מה זה נקרא לתאר לעצמי את הבינה שלי?
תכונת ההשפעה, האהבה, החיבור. אלו התכונות של האמונה.
שאלה: מה ההבדל בין האמונה בכל פעם שעולים מעל הדעת?
אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו נראה אחר כך איזה צבעים היא מקבלת.
שאלה: איך לא להסתפק בדעת שמקבלים אלא מיד לשאוף לעוד יותר למעלה מהדעת?
זו עבודה דינאמית, בלתי פוסקת, שכל רגע שאתה בונה איזה ציור של אמונה למעלה מהדעת, הוא מיד נמחק, מתאדה, מתקלקל במשהו, מתרחק ואתה שוב ושוב צריך לעבוד עליו ולהזמין אותו כאילו שאתה כל הזמן צריך לתקן את הפוקוס, את הפיקסלים, את חדות.
שאלה: מה היחס למה שנשאר למטה מהדעת?
למטה מהדעת זה דרגת הקליפה, יש למטה מהדעת, ולמעלה מהדעת. אז למטה מהדעת זוהי דרגת הקליפה, זה אנשים שמקבלים רוחניות ללא שום עבודה, הוכחות, אלא מקבלים. יכול להיות שזה נקרא "גרסא דינקותא" שלימדו אותם בצורה כזאת, ללא שום ביקורת. אין להם דעת מפני שלא מעבירים על הדעת ביקורת ב"למעלה מהדעת", זה נקראת "למטה מהדעת".
שאלה: כשעליתי למעלה מהדעת, מה נשאר למטה ומה אני עושה עם זה, מה היחס שלי כלפי זה?
אני עולה למעלה מהדעת לדרגת הבינה והדעת נשארת, ואחר כך הדעת הזאת משתנה על ידי דרגת הבינה שעליתי אליה, ודרגת הבינה מנפחת את הדעת שלי, והדעת נעשית יותר גדולה.
תלמיד: ומה היחס שלי כלפי זה?
שאני צריך לעלות עכשיו מדעת יותר גדולה לדרגת בינה יותר גדולה.
שאלה: בשביל מה צריך את המצב הזה אמונה למעלה מהדעת, למה אני צריך את זה, מה זה בעצם נותן?
זאת שאלה לסדנה.
סדנה
בשביל מה אנחנו צריכים אמונה למעלה מהדעת? למה [צריכים] השגת הבורא? למה כל העלייה הרוחנית היא רק בַּכְֹלל לעלות בעליות של אמונה למעלה מהדעת?
*
קריין: קטע מספר 64 מתוך רב"ש כרך ב' "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה".
האדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו. כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, שבזמן שהאדם הוא בשמחה, היינו שמרגיש עצמו, שיש לו זכיה, בזה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, האדם נקרא ברוך. "וברוך מתדבק בברוך"."
(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
למה אנחנו קוראים לתוספת הרצון האגואיסטי "ירידה"? בעצם זאת עלייה, הבורא מעלה אותנו רק אנחנו צריכים לקבוע כלפי המצב את החדש את היחס הנכון שלנו, איך להשתמש בתוספת רצון. אבל בעצם זו עלייה להר המלך. למה תוספת הרצון שאנחנו מקבלים, תוספת אגואיסטית, מקולקלת, היא בעצם עלייה?
*
אם אנחנו מודדים כלפי התקרבות לבורא, איזה מצב זה עלייה ואיזה מצב זה ירידה?
*
באיזה מצב אדם הכי קרוב לבורא?
*
איך אנחנו תמיד מחזיקים את עצמנו במצב שהבורא מטפל בנו קבוע ונותן לנו בכל רגע ורגע את המצבים הכי טובים, הכי מטרתיים להתקדמות? איך אנחנו כך מחזיקים את עצמנו שכל מה שעובר עליי אני לא מסתכל בדיוק על מה שאני עובר, אלא קודם כל מחזיק את עצמי שזה הבורא נתן לי כדי להתקדם בצורה האופטימאלית?
*
אם אנחנו כל הזמן מחזיקים את עצמנו שנמצאים בטיפול הבורא בצורה אופטימאלית זה נקרא שאנחנו נמצאים אתכם בדביקות התמידית ולא צריכים יותר מזה כלום. כן? אתם צריכים לאשר.
*
למה אם אני דואג לקבוצה, אני אף פעם לא אפול ממצבי? למה אם אני דואג לקבוצה, כל ירידה רק תוסיף לי כוח הדביקות?
*
קריין: קטע 65 מתוך רב"ש ב' "מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה".
"האדם צריך ללכת בקו ימין הנבחן לשלימות, ולהתפלל לה' ולהודות לה', אפילו אינו מוצא בעצמו, שום דבר שיהיה לו תשוקה לרוחניות. ולפי זה איך הוא יכול לבוא להודות לה' ולומר שה' שומע מה שהוא מדבר אליו שזהו הפירוש שמיחסים את העבודה לה', הוא מקבל עבודתו, ולא חשוב באיזה צורה נראה העבודה. אלא אם הוא רק מיחס לה', ואומר זה שאני פונה לה', ומאמין שהוא יכול לענות, לי, על משאלותי, שבזה האדם שמח ומרגיש עצמו, לאיש מרים מעם. כלומר ששאר אנשים, אין להם שום ענין עם רוחניות, והוא מאמין, שה' נתן לו על כל פנים, [הרגשה] שאין לו רוחניות, לא חשוב באיזה צורה שהוא, אלא זה שיש לו ההתענינות, לחשוב בקשר לרוחניות, לא חשוב, אם יש לו או אין לו, או שהוא עכשיו בתכלית השפלות, היינו שהוא רואה שאין לו עתה שום רצון שיעלה בדרגה, ולצאת מהשפלות, אולם הוא נותן תודה לה' על זה, לכל הפחות שהוא חושב על רוחניות, ולשאר אנשים אין להם, שום מחשבה לרוחניות. אם הוא יכול לתת תודה לה' הוא מקבל מזה שמחה, ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה"."
(רב"ש - ב'. מאמר 17 "מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה" 1989)
אין לאדם כלום, הוא יודע את זה, ולא שהוא מסתפק במועט. מצד אחד הוא יותר רוצה את זה, ומצד שני כל מה שיש בו זה הבורא מייצב, ולכן הוא דואג רק כדי להידבק בבורא במצב שנמצא. אם אין לו כלום, גם טוב. לא יהיה לו כלום, גם טוב. לא חשוב מה שיהיה. אם הוא לא חושב על זה, עוד יותר טוב. רק מצב של דביקות, ביטול, להיות כטיפת הזרע בתוך הרחם, אפילו לא עוּבר ולא קטן ולא שום דבר. אם יש לו נקודת מגע כזאת, הוא שלם, נמצא בשלמות, ונמצא ב"לשמה". זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להחזיק בצורה הקבועה, ולא פחות מזה.
אם אדם כל הזמן דואג רק לנקודה הזאת, זה נקרא "לא לצאת מרשות הקדושה", אז מתוך הנקודה הזאת כל היתר שיבוא, זה יבוא, הוא לא דואג למה שיבוא כי זה יהיה שוב דאגה לעצמו. אלא הוא דואג רק לנקודת הדביקות, על פני כל המצבים שהבורא מביא לו. עבודה פשוטה, עבודה קלה שכל אחד יכול לעשות.
איך אנחנו נסדר את עצמנו לעבור כל היום בנקודה הזאת? בואו נתאר אותה ואיך אנחנו נתארגן כדי לחזק כל אחד את החברים להיות בנקודת הדביקות הקבועה?
*
מהו הסיכום? איך אנחנו מחזיקים את היום בדבקות נקודתית בבורא, שכל מה שמקבלים זה ממנו וזה מספיק לי כדי להיות דבוק למעלה מהרצון לקבל שאני מרגיש? מה שעובר עלי, מה שעובר בו, זה לא חשוב לי, חשוב שאני קיבלתי את זה מהבורא. זה מה שקובע שאני מאושר ושמח, ולא שהרצון לקבל שלי סובל.
שאלה: איך זה יכול להיות מובן שאני מאושר ושמח שאני מקבל מהבורא? אני מסתכל על השכן שלי, הוא מקבל יותר, החיים שלו קלים, טובים. למה הבורא מפרגן לי פחות ואני צריך להיות שמח מזה?
הוא נתן לי אפס, אבל זה הוא נתן לי ולכן אני שמח. שאני יודע שאני קיבלתי את האפס הזה ממנו והשכן לא יודע, הוא קיבל את זה מהבהמה שלו, ולכן אוכל מאותו האבוס כמו החמור שלו, ואני קיבלתי את זה מיד ה' ולכן אני שמח.
תלמיד: גם מהמכות?
המכות לא עלי, אלא על הרצון לקבל שלי. אני מבדיל בניהם. אם אני לא מבדיל את עצמי לשניים, אז אני עדיין בהמה שקשורה למקום שלה.
תלמיד: למה אנחנו צריכים להחזיק כל היום באותו מצב, באותה דעה?
המצב כל הזמן ישתנה ואתה צריך להחזיק אותו כל הזמן כשאתה קשור לבורא. שאתה קשור לזה שאתה מקבל ממנו ומה שתקבל שישתנה בכל מיני אופנים, אבל אתה ממשיך להיות קשור אליו. זה נקרא "דבקות תמידית".
זה תרגיל, ליום אחד. מחר יהיה לך תרגיל אחר. מחר מהבוקר עד הערב תתחיל לקבל מכות נמרצות יותר ויותר גרועות וזה יחזק אותך עוד יותר באמונת ה' ותעלה בדרגה מעליהן.
תלמיד: אני צריך להיות בשמחה מהתרגילים האלה?
ודאי בשמחה. איך יכול להיות שאתה מקבל מהבורא ולא בשמחה?
תלמיד: האוטומט כשאתה נכשל במשהו, אפילו כשאתה רואה את המצב הרצוי ואתה רואה שהיית רוצה להיות שמה.
זה לא אתה, מה פתאום שאתה נכשלת? זה הבורא עשה לך את זה.
שאלה: בגלל זה אומרים שהוא אשם ["השם"]?
ודאי שהוא אשם, בכול. כן, הוא עושה. הוא אשם בגלל שאתה אומר שהוא אשם. יכול להיות שאתה תברך אותו על זה. צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב.
צריכים קצת ללמוד את זה, מספיק כבר לדבר על זה שנים. צריך להיכנס בפועל.
שאלה: אתה יכול לחדד קצת את ההבדל בין זה לדבר הרווח בציבור שנקרא "ברוך ה'", כמו שאנשים אומרים כל הזמן. יש אנשים שדבוקים לבורא כל הזמן.
אין לי קשר לאנשים כאלה, אני לא יכול להגיד עליהם שום דבר.
תלמיד: אני מדבר על בן אדם רגיל שהוא רגיל בגרסא דינקותא.
אין לי קשר אליו.
תלמיד: מה ההבדל בין זה לבין "ברוך ה'"?
אני לא יודע.
תלמיד: אז מה ההבדל בין בן אדם שאומר בכל רגע נתון "ברוך ה'"?
רב: כי לימדו אותו כך להגיד.
תלמיד: גם אתה לימדת אותנו עכשיו להגיד "ברוך ה'".
תנסה.
תלמיד: אני מנסה.
תנסה. בערב תגיד לי איך זה הלך, שאמרת על כל דבר ברוך ה'. אתה תצטרך להגיד את זה מתוך ההרגשה, מתוך איזו הכרה או לפחות איזו החלטה. ואצלם אין הרגשה, אין הכרה, אין החלטה, אלא הרגל שנעשה טבע שני. זאת אומרת, אינסטינקט מוקנה.
תלמיד: אבל מבחינה מערכתית
מבחינת ה', "ברוך ה'", אתה תשמע ברוך ה' גם מעצמך וגם ממישהו אחר. אבל אצלו זה יוצא אוטומטי ברוך ה' ואצלך זה שאתה באמת מחליט איכשהו שזה בא מהבורא ואתה מברך אותו.
תלמיד: אבל מבחינה מערכתית, כלפי המערכת, מה זה משנה מאיפה זה בא?
כשאתה תהיה בעל המערכת, אז אתה תראה שיש הבדל.
תלמיד: אבל בקטע שקראנו עכשיו כתוב שלא משנה באיזה מצב הוא נמצא, אם הוא מחבר הכול לבורא זה בסדר.
לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא שהבורא נותן לו, אם הוא מחבר הכול לבורא על פני כל המצבים האלה, אז הוא נמצא בדבקות תמידית.
תלמיד: אתה רוצה להגיד שבן אדם שאומר ברוך ה' על כל מיני דברים קשים שיש לו, הוא לא מחבר את הכול לבורא?
לא. הוא יודע שהוא צריך כך להגיד. אני ממש לא מבין אתכם, עד כמה שאתם לא קוראים את העולם, את בני האדם, לא מבינים. קצת פסיכולוגיה, קצת משהו.
שאלה: אז יוצא שיש שלנו שני תרגילים. תרגיל אחד שזה המחשבה שלמעלה מהדעת שאדם נמצא בה, שאדם, קבוצה ובורא נמצאים ביחד בהשפעה הדדית, שהוא צריך להחזיק את זה למעלה מהדעת. וברגע הבא שאדם נופל מהמחשבה הזאת הוא נמצא בדבקות, בנקודת הדבקות, שזה מגיע הבורא.
מדי קשה בשבילי, אני כבר בשיעור הבא, "תלמוד עשר הספירות".
(סוף השיעור)
heb_o_rav_2018-08-14_lesson_dvekut_n1_p1_m0vKxsEO