שיעור בוקר 08.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמ' 2075,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לפירוש הענינים", אותיות ר"ס – רב"ס

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, בדף בע"ה עמוד 2075 "בלוח השאלות לענינים", שאלה ר"ס.

"רס) למה אומר שנחשבו ב' בחינות דחיצוניות, ואינו חושב בחינה הג' דחיצוניות שהיא החיצוניות דחיצוניות דאחור."

גם כאן, לא חשוב עד כדי כך אם אני מבין או לא מבין, אני לומד כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. כמו שאני לא מכיר אותו, גם את הלימוד אני לא מכיר, גם את הבורא וכלום, אני רק מבצע מה שאני מסוגל. ואז בנקיות כזאת, ביחס כזה נקי דווקא אני מרוויח.

קריין: תשובה ר"ס בדף בפ"א, עמוד 2081 ר"ס.

"רס) בחינה הג' דחיצוניות, שהיא חיצוניות דחיצוניות דאחור, שהיא המלכות, הנה כלפיה אינו כאן נפילת יתירה מחמת צמצום ב', להיותה כבר בחינת סיום רגלין דא"ק גם מצמצום א', אלא אח"כ שכבר נפלו ב' בחינות החיצוניות העליונות מהמלכות הזו, ונעשו לחלל פנוי, הנה הם גרמו לה חושך יותר כי היא ירדה בהכרח עוד למטה מהם, ואז נעשתה גם המלכות בערכה לבחינת חלל פנוי ולכלי ריקן. (אות ה')."

למדנו כאן איך למשוך את המאור המחזיר למוטב. מה זאת אומרת? שלא חשוב לי כל כך להיכנס לפרטי פרטים, כי בכל זאת אני לא משיג מה שקורה כאן, הוא מסביר לי כאלה דברים שרק בהשגה רוחנית הם יכולים להתבאר, אלא איך אני מתייחס למה שכתוב. אז אני מחפש כאן את המאור המחזיר למוטב, אותו אני צריך.

"בחינה הג' דחיצוניות," לא יודע מה זה "שהיא חיצוניות דחיצוניות דאחור," אני יכול לתאר לעצמי בצורה גאומטרית בשרטוט יפה או משהו, אבל בהבחנות פנימיות, רצונות, כלים, מסכים, צמצומים, אורות פנימיים, מקיפים, אני לא יכול לתאר את זה. "שהיא מלכות," זאת אומרת בחינה ג' דחיצוניות שהיא חיצוניות דחיצוניות דאחור שהיא המלכות. "הנה כלפיה אינו כאן נפילת יתירה מחמת צמצום ב'," למה היא לא נופלת יותר מהבחינות האחרות, "להיותה כבר בחינת סיום רגלין דא"ק גם מצמצום א'," זאת אומרת היא גם כך למטה, אז לא יכול להיות שנעשה צמצום ב' ומלכות הזאת תקבל עוד ותהיה יותר חשוכה. "אלא אח"כ שכבר נפלו ב' בחינות החיצוניות העליונות מהמלכות הזו," שיש סך הכול שלוש בחינות. "ונעשו הם לחלל פנוי, הנה הם גרמו לה" למלכות "חושך יותר כי היא ירדה בהכרח עוד למטה מהם," זאת אומרת, מפני שהם נחשכו, היא קיבלה עוד יותר חושך ממה שהיה קודם. מה זה קיבלה יותר חושך ממה שהיה קודם? כי היה לה חושך רק בגלל שהיה לה צמצום, אבל בכל זאת היה משהו מאיר מהמקיפים, ועכשיו גם שתי בחינות למעלה ממנה, שהיו בפעולה, עכשיו הן נחשכו וגם מהן אין לה מקיפים, אז היא מקבלת עכשיו חושך גם מעצמה וגם מהמקיפים. כך שיש לה חושך של היום ויש לה חושך של מחר, גם לעתיד אין לה שום אור. תראו איזה מצב טוב, הוא מאוד מקפיץ את הרצון לקבל לחשוב מה יהיה לו. "ואז נעשתה גם המלכות בערכה לבחינת חלל פנוי וכלי ריקן." זה מה שמביא לה הרגשה כזאת "שאין לי", בגלל שחוסר מקיפים נותן הרגשה כזאת.

קריין: שוב ר"ס.

"רס) בחינה הג' דחיצוניות, שהיא חיצוניות דחיצוניות דאחור, שהיא המלכות, הנה כלפיה אינו כאן נפילת יתירה מחמת צמצום ב', להיותה כבר בחינת סיום רגלין דא"ק גם מצמצום א', אלא אח"כ שכבר נפלו ב' בחינות החיצוניות העליונות מהמלכות הזו, ונעשו לחלל פנוי, הנה הם גרמו לה חושך יותר כי היא ירדה בהכרח עוד למטה מהם, ואז נעשתה גם המלכות בערכה לבחינת חלל פנוי ולכלי ריקן. (אות ה')."

שוב, בכוונה הנכונה אנחנו רוצים להתקשר בכמה שאפשר בינינו ועם התורה ועם המאור המחזיר למוטב ועם מי שצריך להתלבש בתוך זה.

קריין: שאלה רס"א.

"רסא) למה ב' הבחינות דחיצוניות שנפלו למטה לא לקחו כל המקום דאו"מ דיושר או למטה ממנו."

קריין: תשובה רס"א.

"רסא) כי הם נפלו בעיגול היותר סמוך לנקודת המרכז, ששם סיום הארת המקיפים, ובחינת חלל פנוי שלהם, ואם היו נופלים יותר למטה, דהיינו יותר רחוק מנקודת המרכזית, הרי שם הארת המקיפים חזק יותר, כי בעיגולים אין מעלה מטה, וסופם במרכזם, וכל שרחוק יותר מהמרכז, הוא חשוב יותר ומאיר יותר, וע"כ לא יכלו הכלים לקחת כל המקום דאו"מ דיושר, אלא מקצתו לבד, דהיינו העיגול היותר פנימי שבו היותר קרוב לנקודה המרכזית, שהיא חושך יותר. (אות ג')."

למעלה זה אין סוף ולמטה זה סיום, סיום דקו, סיום של הקו (ראו שרטוט מס' 1). כשנעשה צמצום ב', מלכות שהייתה למטה עלתה לבינה ונחשכו הבחינות האלה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. ונפלו לפי ערכם כי הם עכשיו מצומצמים ובהם זה חושך, אז הם נופלים למטה מהקו, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות.

ואחר כך, כשמלכות עלתה לבינה נעשה כאן זיווג והתפשטו האורות, והאורות שהתפשטו הם התפשטו סביב נקודת הצמצום החדשה של צמצום ב', ואז האורות שמתפשטים הם מתפשטים בצורה מאוד מיוחדת.

האורות שהתפשטו לפי צמצום א' התפשטו לפי נקודת הסיום. זאת אומרת, מה שקרה זה שכלי מלכות שנפל הכי גרוע, למטה, על ידי המקיפים דצמצום א' ועל ידי מקיפים דצמצום ב' הוא עלה למעלה, ואז נעשה כאן ז"ת זעיר אנפין ומלכות, הפוך. זאת אומרת, יש כאן פעולות מאוד מיוחדות, פרטים, זה לא כל כך חשוב, אבל למה בעל הסולם מסביר לנו את זה כאן וגם ב"בית שער הכוונות"? כדי להסביר לנו שאנחנו שנמצאים בין השפעת האורות הפנימיים והשפעת האורות המקיפים, והאורות האלו הם פועלים עלינו בצורה הפוכה.

שרטוט מס' 1

אם האורות הפנימיים נותנים לי הרגשת ההיום, הווה, אז האורות המקיפים נותנים לי הרגשת העתיד (ראו שרטוט מס' 2). ואז אני נמצא בין שניהם והם פועלים בצורה הפוכה, ואנחנו צריכים לדעת איך להשתמש בהם. רע לי היום, יכול להיות טוב לעתיד, טוב לי היום, יכול להיות רע לעתיד. איך אנחנו מתקשרים בין טוב לרע ורע לטוב מהיום למחר וממחר להיום. זה רק אם אנחנו יודעים לעבוד באח"פ דעליה.

דווקא כשאנחנו עובדים עם אח"פ דעליה, על ידי כך שמעלים את האח"פ למעלה (ראו שרטוט מס' 2), אנחנו בעצם משווים את ההיום למחר. ואין לנו רע לא להיום ואין לנו רע למחר, כי הכלים האלה שבגללם אנחנו מבדילים בין היום למחר, הכלים האלה נכנסים לתיקון. והם מיתקנים על ידי האור ומתמלאים על ידי האור, ואז יש לנו עולם שכולו אור. יום שכולו אור, שאין יום ולילה, "חשכה כאורה יאיר"¹.

זה מה שנותן לנו צמצום ב' והתיקון שלו, שעל ידי צמצום ב' אנחנו נכנסים למערכות של אורות מנוגדים פנימי ומקיף, ועל ידי אח"פ דעלייה אנחנו יכולים להפוך את החושך לאור קבוע. זה פשוט כדי שתדעו, זה אולי לא כל כך חשוב, אבל בכל זאת, זה מעורר אותנו נכון לעלייה.

שרטוט מס' 2

קריין: שאלה רס"ב.

"רסב) מהו האו"מ דיושר שמתחת רגלי א"ק."

קריין: תשובה רס"ב.

"רסב) בעת שעלתה מלכות המסיימת למקום החזה דפרצוף תנה"י דא"ק ומלכות המזדווגת למקום נקבי עינים, עוד מטרם שנעשה הזווג בנקבי העינים דס"ג דא"ק, הנה נפרדו בזה האורות דזו"ן שהיו בכלים דראש, ויצאו מן הכלים פנימים ונעשו למקיפים אל אורות דחיה יחידה, ואלו המקיפים יצאו והקיפו מסביב לנקודת המרכזית דצמצום א', דהיינו מתחת סיום רגלי א"ק, כי עדיין לא היה נקבע נקודת הסיום דצמצום ב', מפני שעוד לא יצא הזווג על המסך דנקבי העינים, כי אין נקודת הסיום נקבעת, אלא רק בכח הזווג שעל המסך המכה בהאור ודוחה אותו לאחוריו, שבזה הוא עושה את הגבול והסיום. ולפיכך אלו המקיפים שנסתלקו מזו"ן דראש, מטרם הזווג דנקבי העינים היו יוצאים ומסבבים מסביבות נקודת הסיום דצמצום א'.

ומלבד או"מ הנ"ל, שהיה בכלי ונסתלק מהם מחמת העליה דמלכות במקום בינה, כנ"ל, הנה אח"כ אחר שכבר נעשה הזווג על המסך שבנקבי העינים, שאז הוכרחו האורות דחיה יחידה להשאר בחוץ מחמת חסרון כלים של הזו"ן שיצאו מהכלים פנימים דראש, וע"כ יצאו והקיפו מסביב הע"ס דנקודים בבחינת מקיפי חיה יחידה. ואלו האורות מקיפים הם עיקר מקיפי חיה יחידה דנקודים, מפני שיצאו בכח הזווג דהכאה שעל המסך, והם כבר יש להם נקודה מרכזית החדשה דצמצום ב', הנעשה מכח המסך החדש שבנקבי העינים, וע"כ הם מסבבים מסביב המרכז דצמצום ב', שהוא בחינת נקודת הסיום דעולם האצילות, ולא מסביב נקודה המרכזית דצמצום א', כהמקיפים הקודמים הנ"ל, שסיבבו מסביב רגלי א"ק. ולא עוד אלא שהמקיפים החדשים שיצאו מבחינת הזווג, המשיכו אליהם גם המקיפים הקודמים שסיבבו מתחת סיום רגלי א"ק, והקיפו גם הם מסביב המרכז דצמצום ב' שנעשה.

והנה נתבאר שב' מיני מקיפים דיושר ועיגולים היו כאן: א' הוא האורות דיחידה חיה שהיו בהכלים דראש, ונסתלקו משם מחמת עלית מלכות במקום בינה, ועליה אומר הרב שהם מסבבים סביב סיום רגלי א"ק. ואו"מ הב', הם שיצאו ע"י זווג שעל המסך, שהמסך שעלה במקום בינה לא נתן אותם להכנס לראש, ועליהם אומר הרב שסיבבו מסביב נה"י דא"ק, כלומר מסביב הע"ס דנקודים המלבישים את נה"י דא"ק. דהיינו מסביב המרכז דצמצום ב'. כמבואר. (אות ג' ואות ו')."

בקיצור, יש לנו תמיד אורות הפנימיים ואורות המקיפים, שאורות המקיפים בצמצום א' הם אותם האורות שלא יכולים לקבל אותם בעל מנת להשפיע, אלא דוחים אותם, לא רוצים לקבל אותם בעל מנת לקבל, ולכן הם נשארים מחוצה לפרצוף. זה נקרא "אור מקיף".

"אור מקיף" זה נקרא אותו אור שאני לא יכול לקבל כפנימי מחוסר השתוות הצורה שלי בלקבל על מנת להשפיע. אבל אני לא רוצה לקבל אותו, כי על מנת לקבל אני לא רוצה, ועל מנת להשפיע אני לא יכול, אז אני משאיר אותם מבחוץ. כמו עם בעל הבית, חלק אני מקבל ממנו, ועל חלק אני אומר, אני לא רוצה.

למה לא רוצה? לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאין עליו כוונה על מנת להשפיע. זה צמצום א'. צמצום ב', יש לי שני כלים, חיה ויחידה דאורות ומלכות וזעיר אנפין דכלים, וגם ז"ת דבינה, שהם לא מסוגלים להיות בקליטת האור בלקבל על מנת להשפיע, ולכן יש לי רק כלים כתר, חכמה וג"ר דבינה שזה נקרא גלגלתא ועיניים.

ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, בהם אני לא משתמש. אני לא יכול, אני יכול רק להיות בצמצום איתם. לכן האורות כנגדם נמצאים מבחוץ, הם אורות אחרים. הם לא אורות שחלק מהם אני קיבלתי וחלק מהם אני לא קיבלתי, הם אורות שאני בכלל לא מקבל אותם, כי הם אור דחכמה והם אורות שמתעגלים סביב הצמצום, נקודת הצמצום החדשה.

אם עיגולים דצמצום א' היו מתעגלים סביב נקודת הסיום, כי בנקודה הזאת היה סוף קבלת האורות, אז עיגולים דצמצום ב' מתעגלים סביב נקודת הסיום החדשה, סיום דצמצום ב', שהיא בפרסא (ראו שרטוט מס' 3). יש הבדל בין שתי הנקודות האלו, נקודת הסיום הראשונה נקראת "נקודה דעולם הזה" ונקודת הסיום החדשה נקראת "נקודה דעולם הבא", ויש הבדל בין העיגולים דצמצום א' ועיגולים דצמצום ב'.

ואז יוצא שאותם הכלים שהיו בצמצום א', שפועל עליהם צמצום ב' ועיגולים דצמצום ב', העיגולים דצמצום ב' הם מזיזים את הכלים ממקום למקום, כי עיגולים זה האורות והאורות מנענעים את הכלים. אז כלי שעל ידי צמצום א', נניח נפל לאיזה מקום, על ידי עיגולים דצמצום ב' הוא עובר לאיזה מקום אחר, ממצב 1 למצב 2 (ראו שרטוט מס' 3). כי השתנה הכוח שמשפיע עליו, הוא נכנס עכשיו תחת שליטת כוח אחר.

מכאן ישנן הרבה שאלות. איך אני, אולי על ידי כל מיני מניפולציות יכול להתייחס אולי פעם לצמצום א', פעם לצמצום ב', ועל ידי זה להזיז אותי בכל השדה של האור לקראת גמר התיקון, לקראת האין סוף. יש כאן הרבה דברים, איך אני מפעיל את עצמי כדי שזה יקרה לי?

כאן זו עבודה במערכת. ודאי שזה רגשות, מחשבות, פעולות, על ידי החיבור בינינו, על ידי כל מיני כוונות שלנו, כאלו וכאלו, אבל אנחנו רואים שאנחנו יכולים דווקא בזה לגרום לתנועה. ויש עוד כמה גורמים כאלה לתנועה שלנו.

שאלה: לא ברור איך ברגע שיש צמצום ב', ממשיכה להיות תנועה במערכת. זה לא איסור שהוא לא מקבל יותר?

אבל על האורות המקיפים אין שום איסור, הם פועלים עלינו. כמו שעכשיו אני נמצא בשדה, האם הוא לא פועל עלי?

תלמיד: אז על איזה אור הצמצום?

על המקיפים אין צמצום, על המקיפים אין שום חוק של הקו. זה קו ועיגולים. עיגולים שייכים לצמצום א', עיגולים זה לפני הצמצום, לפני המסכים, לפני הכול. זה יכול להשפיע אלי כשאני נמצא בקליפות, איפה שלא יהיה, הם משפיעים. זה שדה.

תלמיד: אז בצמצום ב' עדיין משפיע מקיף?

מקיף משפיע בצמצום א', מקיף משפיע בצמצום ב', מקיף משפיע מהתחלה עד הסוף. כאן אני רק נתתי דוגמה איך אנחנו יכולים להשתמש במקיפים.

תלמיד: אז על מה הצמצום, על האור ישר? על זה הצמצום?

צמצום רק על אור הקו, כמה שאתה יכול לקבל. קו זה גבול, קצבה.

(סוף השיעור)