שיעור בוקר 31.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 164, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ט"ו

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 165, "פתיחה לחכמת הקבלה". אות ט"ו.

אות ט"ו

"הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופין דקדושה במקום בחי"ד אחר הצמצום א', שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך. ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה, איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו, ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא, כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו, ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו, אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו, כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת. והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו, עכ"ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה, עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה, שכח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון, אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים."

שאלה: מהי הסעודה בינינו בעבודה בעשירייה?

לקבל מהבורא גילוי של העולם העליון.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לקבל, כי אנחנו רוצים לעשות לו נעים?

הכול על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו צריכים להרגיש איזשהו לחץ מזה?

הבורא לוחץ עלינו כדי שאנחנו נרצה לגלות אותו, כדי שנרצה לקבל את הגילוי שלו.

תלמיד: איך ליצור כאלה תנאים בינינו בעבודה בעשירייה בכדי להרגיש שהוא באמת לוחץ עלינו ורוצה לתת לנו, כך שנוכל מצידנו לעשות את זה עבורו?

הכול תלוי בכוונה שלנו, עד כמה אנחנו רוצים להשפיע לו, ואם ההשפעה שלו יכולה להיות רק במידת הקבלה ממנו, אז אנחנו מוכנים לקבל. אבל מוכנים לקבל רק בתנאי שבזה אנחנו משפיעים לו.

תלמיד: התוספת הזאת שאנחנו מוכנים לקבל רק אם אנחנו משפיעים לו, דורשת איזשהו מגע עימו בשביל להרגיש אותו ושנוכל איכשהו להגדיר אם זה למען עצמי או לא למען עצמי או למענו?

כן.

תלמיד: איך לעשות את זה?

במידה שאנחנו רוצים לתת לו אנחנו עוצרים את קבלת השפע על מנת לקבל ומתחילים להתחבר בינינו, ובזה שרוצים למסור אחד לאחר אנחנו בסופו של דבר מתכוונים שבזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא, ואז מעבירים את כל הפעולה הזאת לשם הבורא.

שאלה: יוצא מהקטע הזה שבעצם האורח תלוי לגמרי בעוצמת הלחץ של המארח. אם בעל הבית לחץ על האורח לקבל עוגייה אז הוא ייקח רק עוגייה, ואם הוא לחץ עליו לאכול סעודה אז הוא יאכל סעודה. אם כך במה האורח יכול לשנות משהו?

האורח יכול לקבוע את היחס שלו למה שהוא מקבל מבעל הבית, בשביל מה הוא מקבל, למה הוא מקבל, לאיזו מטרה הוא מקבל וזה הכול. אבל לא צריכים יותר, כי בעל הבית מתחיל להיות תלוי באורח, עד כמה האורח יקבע איך הוא מקבל מבעל הבית.

תלמידה: ובמה תלויה עוצמת הלחץ של בעל הבית על האורח, מה גורם לשינוי מלחץ קטן ללחץ יותר גדול?

עד כמה בעל הבית מרגיש שהוא יכול עוד יותר ועוד יותר לעבוד לטובת האורח. זה כמו אימא ותינוק, באיזו מידה היא יכולה ללחוץ על התינוק? במידה שזה לטובתו, זו כל הכוונה שלה.

תלמידה: מה המניע של בעל הבית שהאורח יאכל? למה הוא רוצה שהאורח יאכל?

בעל הבית אוהב את האורח והוא רוצה לתת לאורח כי יש לו מלכתחילה רצון להשפיע, והאורח מתחיל על ידי זה לקבל גם רצון להשפיע לבעל הבית.

תלמידה: איך בתוך הקשרים שלנו בעשירייה אנחנו מאפשרים לבעל הבית לתת לנו?

על ידי זה שאנחנו קשורים בעשירייה וכל אחד רוצה לעזור לאחר, אנחנו משפיעים על בעל הבית ומגלים לו שרוצים לקבל ממנו יחד כולנו, כי כולנו מחוברים וכולנו רוצים לקבל ממנו כדי לגרום לו נחת רוח מאיתנו, ואז בעל הבית מתחיל למלא אותנו.

תלמידה: במה בעל הבית ממלא אותנו? מה זה מילוי רוחני?

באור העליון, בתענוג העליון, בגילוי שלו.

תלמידה: במה זה שונה ממילוי גשמי?

אני לא יכול להגיד לך, על זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'".

שאלה: כשאנחנו מקבלים מבעל הבית אנחנו מרגישים תענוג ואנחנו רוצים להחזיר אותו. אנחנו לא רוצים לקבל אותו למען עצמנו אלא רוצים להחזיר, לכן עושים צמצום. האם ההתנגדות שאנחנו מרגישים כשעוצרים מלקבל זה הלחץ של בעל הבית?

לא. הלחץ של בעל הבית הוא בזה שנמשיך לקבל תענוג ללא שום הגבלה.

שאלה: האם דחיית הקבלה מגדילה את השתוקקות הנברא?

כן, נכון.

תלמיד: מצד אחד התפשטות האור והסתלקותו גורמים להגדלת הרצון, וכאן אנחנו רואים שאם אני לא מקבל, הרצון גדל. לכאורה זה הפוך.

אני קיבלתי את האור ודחיתי אותו. למה דחיתי? מפני שהגנתי על עצמי ולא רציתי להיות המקבל.

שאלה: איך בעל הבית מושפע מזה שהאורח הופך למשפיע לו במקום למקבל ממנו?

בעל הבית שמח מזה שהאורח הגיע להשתוות הצורה עימו, והאורח שצמצם את עצמו מלקבל בעצם לא התרחק מבעל הבית אלא התקרב לבעל הבית לפי האופי, לפי הטבע החדש דלהשפיע ולכן בעל הבית שמח.

תלמיד: האם השפע שהאורח מרגיש הוא הנחת רוח שהוא מסב לבעל הבית משינוי היחס שלו לבעל הבית, או מזה שהוא מאפשר לבעל הבית לתת לו יותר כיבוד?

זה בעצם אותו דבר. בזה שהאורח מאפשר לבעל הבית לתת לו יותר, הוא מרגיש תענוג מפני שהוא מהנה לבעל הבית. זו בעצם המטרה שלו.

שאלה: הוא כותב שכוח הדחייה נעשה עיקר הכלי. מאיפה יש כוח דחייה ואיך אפשר לשמור עליו?

כוח הדחייה נולד ברצון לקבל מזה שרוצה להידמות לרצון להשפיע של הנותן, של הבורא.

תלמיד: אבל בהתחלה אין כוח דחייה. ובלי כוח הדחייה אנחנו לא יכולים כי זה עיקר הכלי. אז איך זה מתפתח? כל הזמן הוא רוצה לחזור לבורא.

אנחנו רוצים מלכתחילה לקבל על מנת לקבל. כשאנחנו מקבלים את השפע, אז אנחנו מתחילים להרגיש שלשפע יש טבע אחר, על מנת להשפיע. מתוך זה מתעורר ברצון לקבל גם רצון להשפיע והוא משנה את עצמו. משנה את עצמו מהרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע. הוא לא יכול לעשות שום דבר, רק לקבל, אבל את הכוונה הוא יכול לשנות. בשינוי הכוונה הוא משנה את הרצון לקבל ממש להיפך, מלקבל להשפיע. כי הכול תלוי בשביל מה הוא עושה, במטרת הפעולה. וכך הם מתפתחים הלאה.

שאלה: האם בתוך העשירייה, בין החברים, זו אותה עבודה, כלומר שאני גם דוחה איזה יחס שהחבר רוצה לתת לי ועושה אותן הפעולות?

כן, אנחנו צריכים לאתר בעשירייה איך אנחנו משתדלים לממש את הרצונות שלנו לפי מה שכתוב לנו ב"פתיחה".

שאלה: בתחילת הסעיף כתוב שבפרצופים דקדושה עצם הדחייה של האור שמגיע מלמעלה, הוא כבר הופך להיות לאור חוזר. לעומת זאת, כשזה יורד יותר למטה והנברא בונה את המסך, צמצום מסך ואור חוזר, מי בוחן את האור חוזר ונותן לו להיות לכלי, מהו המנגנון?

המסך. המסך לא רוצה לקבל. אם הוא מקבל על מנת להשפיע אז הוא מאפשר לעצמו לקבל וכך הוא נעשה דומה לנותן. ובמידה הזאת מרשה לעצמו לקבל, כי הקבלה שלו כבר לא קבלה אלא השפעה.

תלמיד: כך המסך הופך להיות למעשה הבוחן של הכלי העתידי?

כן. אפשר כך להגיד.

שאלה: כתוב בסעיף שקראנו שאדם שאוהב ומכבד את תכונת ההשפעה - שפל בעיניו לקבל מחברו, זה תנאי מקדים לעשות צמצום. איך לפתח את המשיכה להשפעה ואת הדחייה מקבלה עצמית בשביל לעשות צמצום?

זה מופיע אצלנו תחת השפעת הלימוד והשפעת החברים גם בלי תענוג מיידי. אם אנחנו רוצים, כשאנחנו לומדים, כשאנחנו מתחברים, אנחנו מסדרים בינינו את היחסים, אז לאט לאט אנחנו מתחילים להעריך יותר ויתר את תכונות ההשפעה, כוונות ההשפעה ומקטינים את הרצון לקבל שלנו. כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה שהרצון שלנו רוצה לקבל ומה שהבורא רוצה לתת לנו זה שני דברים שונים כנראה. כלומר מה שהאורח דוחה זה לא אותו הדבר שהבורא רוצה לתת לו.

הדחייה היא לא כיבוד, זה רק תנאי. כמו שאנחנו מסרבים לאותו כיבוד זה התנאי לכך שבעתיד נקבל. אבל בתוך כך אנחנו בעצם מונעים מאיתנו את חוסר הנעימות מכך שאנחנו כביכול מקבלים.

תלמיד: אני מתכוונת שאותו הדבר שהאורח דוחה ואותו הדבר שהבורא רוצה לתת אלה שני דברים שונים.

האורח דוחה את הלחץ של הבורא, של בעל הבית. הוא אומר - אני לא רוצה. ואחר כך הוא מסכים, כשהוא כבר רואה שכעיקרון הדחיות שלו כבר שוות ערך ללחץ של בעל הבית.

תלמיד: למה דחייה נקראת "אור חוזר", למה זה אור?

כיוון שבכך שהוא לא רוצה לקבל הוא מתדמה לבורא. יש לו הרי רצון לקבל.

שאלה: האם אנחנו מביאים נחת רוח לבורא כשאנחנו מתרגלים את המסך בקשר עם החברים גם לא בזמן הלימוד?

כן. מכל הפעולות ההדדיות שלי עם העשירייה אנחנו מארגנים את המסך.

שאלה: מה גורם לכך שהאור חוזר הופך לכלי השפעה, לאור החוזר?

הוא לומד מהבורא מה זה נקרא להשפיע ואז במה שהוא יכול לקבל הוא הופך את זה לעל מנת להשפיע. הוא קונה מבעל הבית את הכוונה שלו, להנות לזולת ובדוגמה הזאת הוא משתמש.

שאלה: האם יש כאן תוספת של השתוקקות להמשיך ולהשפיע, וזה יוצר יותר ויותר חיסרון שבונה את הכלי יותר ויותר ואנחנו מקבלים התרשמויות מאור החכמה?

כן.

שאלה: אמרת שבזה שהבורא משפיע עלינו בסעודה, אז הנברא כאילו מפתח על ידי זה תכונת השפעה. האם בזה שכל אחת מאיתנו בעשירייה משתדלת להראות אהבה ולהשפיע לחברות, בזה היא מעוררת בהן גם רצון להשפיע?

כן, ודאי.

תלמידה: בזה אנחנו עוזרות לחברות לגלות את הבורא בינינו וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו"?

כן.

שאלה: מה זה כוח הדחייה?

כוח הדחייה זה אור חוזר, זה כשהנברא רוצה להידמות לבורא.

שאלה: בדוגמה של האורח ובעל הבית, האורח רואה שלפניו נמצאים תענוגים, נמצא שולחן מלא, והאהבה של בעל הבית נמצאת מולו.

כן.

תלמיד: במצב שלנו, שאנחנו נמצאים בגלות, שהכול לוחץ, איך לראות את ההטבה הזאת, איך לקבל את כוח הדחייה הזאת?

אנחנו צריכים להתייחס לבורא כמו הנותן ואנחנו רוצים לקבל ממנו אך ורק בתנאי שבקבלה שלנו ממנו אנחנו גורמים לו תענוג. לכן אנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר, ורק אחרי זה אנחנו מתקשרים אליו בחזרה, עונים לו.

תלמיד: אבל אנחנו לא רואים שהוא נמצא לפנינו. איך לראות שהכול זה שולחן מלא כיבוד שהוכן עבורנו? איך לפתח את כוח הדחייה הזה?

אתה לא יכול לראות לפני שאתה עושה את הצמצום. לכן אמרתי, צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: אני מנסה לעשות הבחנה בין השפעה לבין גאווה. בנקודת הדחייה של הארוחה, האם לאורח יש כוונה לתת נחת רוח לבורא, או שהוא שונא להיות מקבל? כי אם זו האופציה השנייה, אז זה נתפס כגאווה, ואם זו האופציה הראשונה, שהוא רוצה להשפיע לבורא, אז זאת השפעה.

לא הבנתי.

תלמידה: מה הסיבה של הדחייה, הרצון להשפיע או השנאה לקבל?

הרצון להידמות לבעל הבית.

תלמידה: אז יש לו רצון להיות דומה לבעל הבית וזו ההשפעה שלו?

כן.

תלמידה: אבל אם המקרה היה שהאורח שונא לקבל, זו תהיה גאווה?

איזה אורח שונא לקבל?

תלמידה: אם סיבת הדחייה זו רק השנאה לקבלה, האם זו הייתה גאווה?

לא. זה שטויות. האורח רוצה לקבל, זה הטבע שלו, אי אפשר להגיד אחרת. ואם הוא רוצה להתגבר על הטבע שלו, זה רק מזה שהוא מקבל התעוררות מבעל הבית ואז הוא עושה צמצום, עוצר את עצמו מלקבל ועושה פעולה על מנת להשפיע - שעליה עוד נלמד איך הוא עושה את זה. אבל האורח רוצה לקבל, הוא לא יכול לשנות את הטבע שלו.

שאלה: אני לא רואה שום דבר טוב בתפיסת המציאות הזאת, חוץ מהתפתחות רוחנית שבני ברוך רוצים לתת לכל האנושות ואני לא רוצה לקבל את זה. האם הסירוב יעזור לי להשיג כלי השפעה, שיאפשר לי לפעול כחלק מבני ברוך?

נכון. אתה יכול לעשות כך או כך, העיקר בשבילך זה להמשיך ללמוד. וכמה שאתה שונא, אוהב, דוחה או מקבל, זה לא חשוב. רק תמשיך ללמוד. להסכים או לא להסכים, זה לא חשוב, אבל הלימוד עצמו הוא ישפיע עליך ואתה תראה את האמת איך ללכת קדימה.

שאלה: כשהבורא רוצה לתת לי הטבה, האם אני יכול לעשות ניסיונות עם המסך אפילו שאני לא בטוח ב100% שאצליח?

לנסות תמיד כדאי.

תלמיד: שמעתי שארוחה משותפת מפתחת תכונת השפעה. האם לדוגמה משחק משותף מפתח גם את תכונת ההשפעה?

אבל מהי המטרה?

תלמיד: המטרה היא חיבור.

שאלת את השחקנים?

תלמיד: אנחנו קבוצת טניס. האם זה עוזר לפתח תכונת השפעה?

כן, בצורה גשמית אתם יכולים להיות יותר קרובים זה לזה.

שאלה: הפעולות שאנחנו מנסים לעשות וללמוד, משפיעות לשינוי על תפיסת, החשיבה והרגשות שלנו?

אנחנו צריכים להרגיש את החברים שהם מאוד קרובים אלינו.

תלמידה: החשיבה שלנו עוזרת לנו בזה, איך אנחנו עובדים יחד גם ברגש וגם בשכל?

מתקרבים לחברים עד כמה שאפשר, אני לא יכול לייעץ משהו נוסף.

שאלה: הצמצום הוא לא לקבל את האור וזה האור החוזר?

לא. הצמצום זה לא לקבל את האור, זה לצמצם את האור שמגיע לרצון הנברא. ואז כשהוא מצמצם את עצמו ולא רוצה לקבל, בזה הוא מתרחק מבעל הבית, מהבורא, ואז הוא מחליט מה הוא משיג בזה. אם הרצון שלו זה להתרחק ולהרגיע את עצמו, או שבכל זאת הוא רוצה לקיים את רצון בעל הבית, ואז הוא מתחיל להתקרב לבעל הבית בחזרה, ולקבל ממנו ככל שהוא מסוגל לחשוב, שמה שהוא מקבל זה אך ורק על מנת להשפיע לבעל הבית.

תלמידה: אם כך בתחילה זה לא לקבל כלום ואז זה מרחיק אותי מהבורא.

נכון.

תלמידה: ואחר כך אני מתחילה להתקרב, אבל עם יראה, ואני מקבלת רק קצת קצת, אבל רק על מנת לתת לבורא, לבעל הבית נחת רוח ולא לתענוג עצמי?

נכון.

שאלה: אפשר להגיד שאת כוח הדחייה אנחנו מקבלים מהאור החוזר?

כן.

תלמיד: וכך אנחנו מתחילים לבנות את הכלי ממש מכוח הדחייה?

כן.

שאלה: בקשת בעל הבית יכולה להגיע גם מהאגו וגם מבושה?

אנחנו משתמשים באגו שלנו ואנחנו צריכים להתגבר עליו ולעשות פעולות נגדו, שעליהן אנחנו בונים יחס לבעל הבית.

שאלה: אם שניהם משפיעים אחד על השני, בעל הבית והאורח, למרות שבעצם האורח מקבל. הוא משפיע דרך המסך ואיך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה?

אנחנו צריכים להשתדל להשפיע לבעל הבית דרך המסך שלנו, ואם אני עושה מסך שאני לא מקבל לעצמי אלא רק לטובת בעל הבית, אז אחרי זה אני שוקל כמה אני יכול לקבל לטובת בעל הבית ולא לעצמי, והקבלה שלי היא שוות ערך להשפעה.

זה מה שהועבר לבעל הבית והוא מרגיש מה אני עושה בשבילו. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע, וכך אנחנו נמצאים באיזה שוויון עם בעל הבית, שנקרא "השתוות הצורה" אחד עם השני.

שאלה: אם אנו הרצון לקבל והבורא הוא האור ואותו בורא נותן לנו את הכוונה, אז המסך גם נוצר על ידי הבורא?

ודאי שכל הדברים שנמצאים וקיימים הבורא סידר אותם, אבל מסדר אותם לפי התגובה שלנו על מה שהוא משפיע עלינו.

תלמיד: אם כך, מה קורה עם המסך כאשר הוא במצב של השפעה?

מסך שהוא במצב של השפעה, מוכן להשפיע. מה הוא יכול לעשות כדי להשפיע בחזרה לבורא? רק יכול לקבל ממנו, כי זה מה שהבורא רוצה. לכן להשפיע לבורא נמדד במידת היכולת לקבל של הנברא. ויוצא שהבורא נותן והנברא מקבל, אבל הכוונה של הנברא שהוא מקבל, היא רק בשביל הבורא, ואז יוצא שהקבלה שלו אקוויוולנטית להשפעה, ואז בצורה כזאת הם מגיעים להזדהות, לדבקות.

שאלה: בעבודת בינינו כשאנחנו מנסים להתחבר, עולה לפעמיים איזה רגש של ביקורת או איזשהו משהו שמתנגד לחיבור, זו בעצם הארוחה שהבורא נותן לנו?

כן, אפשר להגיד.

תלמיד: והארוחה הזאת היא לא תמיד נראית טעימה, מושכת.

אתה תשנה את היחס שלך ותראה עד כמה. באחת מהפעמים כשבאתי ללמוד אצל רב"ש, בדרך כלל אני הייתי נכנס למטבח שלו ועושה קפה ואז אנחנו היינו יושבים, שותים ולומדים. ופעם הוא הלך לעשות קפה והביא גם לעצמו וגם לי כוס קפה ואני מריח שהקפה מלא חומר ניקוי. מה לעשות? שתיתי. זה היה ממש חומר ניקוי, חומצה, אבל כך עושים, כשרוצים להנות לבעל הבית, אז מקבלים, שותים ונהנים. ממה נהנים? לא מהאקונומיקה שהייתה אז בכוס, אלא מהיחס של בעל הבית, שרצה לתת, להנות לך. ככה אנחנו צריכים להבדיל בין המעשה שהוא חמוץ, מר לבין כוונת בעל הבית שהוא אוהב ורוצה לתת.

שאלה: קבלה בעל מנת להשפיע מה שמתואר כאן, זה קורה כשהאדם כבר כולל בתוכו את כל העולם?

לא. מה זה נקרא כל העולם?

תלמידה: כלומר הוא מחובר כבר, יש אותו ואת הבורא וכל העולם וכל העשירייה כבר חלק ממך.

בסדר, אז נגיד שכן, שיהיה קל יותר.

תלמידה: ואם לא יותר קל?

יש מדרגות.

שאלה: בשביל להרגיש את ההפצרה של הבורא צריך תיאבון?

תלוי למה.

תלמיד: אם אני לא מרגיש את ההפצרה של הבורא, זה אומר שאין לי מספיק תיאבון?

כן.

שאלה: מה קורה עם הרצונות האלה שהבורא נותן לנו, שאנחנו מאמינים שהרצון הזה הוא עם הכוונה להשפיע וזה דוחף אותנו להתקדם, אבל אחר כך פתאום אנחנו קופאים מפחד וחוסר ודאות. האם זה היה נכון או לא, האם השפענו?

נכון או לא נכון, אנחנו נבין אחר כך. גם איך לקבוע אם זה נכון או לא נכון, על ידי מה אנחנו מתקדמים? יכול להיות שמתקדמים דווקא על ידי השגיאות, נראה את זה בעתיד.

שאלה: כשמתייחסים לאורח כאל העשירייה כולה, מהו הלחץ של בעל הבית על העשירייה ואיך הוא נראה?

בעל הבית אוהב את העשירייה ומכוון אותה לכל מיני כיוונים, כמו כלי שלם. והעשירייה משתדלת לקבל את זה באהבה ולפענח את זה בצורה יפה, נכונה.

שאלה: כמו שאנחנו רואים בדוגמה שלך עם הרב"ש, שאתה ממש רצית שהוא יראה שאתה נהנה מהקפה שהוא הביא, אז לא אמרת לו שהיה טעם של חומצה וחומר הניקוי. אבל יש לנו גם דוגמאות ברצון לקבל שלפעמים הרצון לקבל לא רוצה להיות המקבל, אין לזה כל קשר לעשיית נחת רוח למישהו אחר, פשוט מזה שאתה מקבל, הרצון לקבל לא רוצה להרגיש שפל ויש כאן גאווה שמעורבת בזה. איך אפשר להבחין בין נתינה של נחת רוח למישהו אחר, כאילו לדחות תענוג כי רוצים לתת נחת רוח למישהו אחר או דחייה מטעם בושה וגאווה שאני לא רוצה להיות נמוך ממנו, כך שאני מקבל והוא נותן. איך להבחין בין שני המצבים האלה?

לשם כך צריכה להיות קבוצה. כי אם אני רוצה לספק את היחס שלי לקבוצה, אז אני מתחבר אליהם ומעביר להם, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אבל אם אני רוצה לעבוד ישירות ביני לבין הבורא, אז בטוח שעדיין יש כאן על מנת לקבל ואני לא מסדר את היחס שלי נכון.

תלמיד: בעשירייה יש מצבים שחבר עובר ירידה ומצב קשה פנימית ולפעמים החברים מתביישים מלבקש עזרה מהחברים, לפעמים אנחנו מתביישים מלומר לחברים, "חברים אני זקוק לתפילות שלכם, אני זקוק למחשבות שלכם, יש לי מצב פנימי" וכולי. איך אפשר להתגבר על הבושה הזו ולפתוח את הלב שלנו באופן מלא לחברים לומר להם שאנחנו זקוקים להם למחשבות שלהם, לתפילות שלהם בעשירייה?

צריכים מלכתחילה להתחבק לפני השיעור ולהגיע להרגשת החברה, לחיבור בחברה ואז כשאנחנו עושים כאלו הכנות, אז בטוח שאנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו שנמצאים כאיש אחד בלב אחד ובתוך הלב הזה אנחנו מקבלים גילוי העליון, גילוי הבורא ובצורה כזאת אנחנו בטוח לא נטעה והבורא יהיה איתנו. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש.

שאלה: על ידי מה גדלה קשיות המסך?

על ידי החיבור עם החברים, זה הדבר היחיד ומתוך זה את דורשת מהבורא כוחות השפעה ואז הוא יאיר יותר ותהיה לך יותר קשיות ואת תוכלי לעמוד נגד האור העליון כדי לקבל אותו יותר בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב "כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו" אנחנו אומרים שבטבע של האדם יש רק הרצון לקבל לעצמו, איך להבין את המילים של בעל הסולם, בקשר לרצון לקבל "לחבב ולהוקיר מדת השפעה"?

כי זה מה שאנחנו אוהבים לראות באחרים, שכולם משפיעים. וכשאנחנו עושים את זה בעצמנו זה כבר שאלה, היא תלויה בכוח התגברות האדם.

שאלה: אנחנו תיכף נרד לסעודת חומוס וזו סעודה שהיא טעימה ויש רצון גם לאכול, זה לא אקונומיקה. האם אפשר לעשות שם גם את הפעולה הזאת, צמצום, מסך, אור חוזר?

ודאי שהכול תלוי באדם.

תלמיד: הפעולה הזאת שאנחנו לומדים עכשיו היא כלפי הבורא ואני לא מרגיש עכשיו את הבורא, אז כלפי מי אני הולך לעשות את הפעולה הזאת?

כלפי החברים.

תלמיד: אז איך אני עושה את זה כלפי חברים?

שאתה אוהב לשבת יחד איתם, לעשות "לחיים" ולאכול את החומוס הזה.

תלמיד: זאת אומרת שלפני זה אני עוצר את התענוג שלי לאכול ואני חושב על חברים, עושה איתם לחיים, וכן הלאה?

אתה חושב על החברים, על גדלות החברים ועד כמה יש לך הזדמנות יפה לשבת איתם יחד להתחבר על ידי המאכל.

קריין: אז נקנח עם החומוס. קבוצת אשקלון באה אלינו, שעה וחצי נסעה לשיעור והם הכינו את התוכן כל השבוע, עבדו על החיבור והולכים להוביל את הסעודה, הם רוצים לשאול אותך שאלה.

שאלה: איך מקובל מרגיש את עצמנו בסעודה ואיך בהמשך למה שאמרת,איך אנחנו מחזיקים את עצמנו מעל המזון הגשמי כדי באמת לטעום מזון רוחני?

אני לא נתתי לכם דוגמה עם כוס הקפה אצל הרב"ש כדי שאתם תרגישו כך סעודה. הסעודה שלנו היא צריכה להיות טעימה ושיהיה לכם בתיאבון, אבל זה שאנחנו יושבים יחד ונהנים מהחומוס הפשוט והלחם, מכאלה דברים פשוטים, זה נותן לכל אחד הזדמנות להנות מזה שיושבים יחד, שנכללים יחד ודווקא הסעודה זה דבר מאוד משמעותי להתקדמות הרוחנית. תשקיעו הרבה מחשבה לתוך הכיבוד שאתם מקבלים ותראו עד כמה זה משפיע. לחיים.

(סוף השיעור)