שיעור בוקר 16.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 446,

אותיות מ"ט - מ"ח

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 446, אות מ"ט.

אנחנו כבר רואים לפי ההקדמה הזאת עד כמה בעל הסולם מרוכז בלהסביר לנו את דרגות השגת הבורא, דבקות בבורא, התקרבות לבורא, את מה שאנחנו עוברים בדרך שלנו, ועד כמה הוא מדייק בפרטים שאפשר לדבר עליהם, להסביר אותם ומשתדל לעשות זאת.

בעצם אלו הצעדים שכל אחד ואחד יצטרך לעבור, מי שנמצא בלימוד חכמת הקבלה, ומי שלא נמצא, לכל אחד יש שביל משלו להגיע לנקודת המוצא שלו. היינו פעם מחוברים כולנו יחד במערכת אחת, והמערכת נשברה ויצאנו מהחיבור בינינו, וכך איבדנו את הקשר שלנו עם הכוח העליון. האור העליון הסתלק מאיתנו ונשארנו כמו שאנחנו עכשיו, ללא חיבור, ללא הבנה, ללא הרגשה מי איתנו, מה איתנו. ועכשיו אנחנו כבר צריכים בהכרה, בהבנה, במאמצים שלנו, ביגיעה שלנו לחזור לאותו מצב כמו שהיינו קודם. אבל על ידי זה שאנחנו מטפסים על ההר הזה, על מדרגות העלייה, ועוזרים זה לזה, נמצאים בתמיכה זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", בצורה כזאת שכל אחד חושב על האחרים ולא על עצמו. וכך בכל מדרגה, בכל מצב, כל אחד צריך יותר ויותר לחשוב על האחרים ולא על עצמו ואז הפסגה תהיה לפנינו.

קריין: הקדמה לספר הזוהר, אות מ"ט.

התחלנו ללמוד את הדרגות האלה שאנחנו צריכים לעלות עליהן, ועכשיו בעל הסולם יסביר על השגת אור הנשמה. זאת אומרת, יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כל המדרגות האלה, שכל אחת כוללת חמש, וכל מדרגה מהחמש כוללת עוד חמש, בסך הכול 125 מדרגות.

אות מ"ט

"ואחר שכבר זכה, באור הגדול ההוא, הנקרא "אור הנשמה", אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא, כבר מאירים, כל אחד מהם, באור שלם ובהיר, המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח, לעסוק בכל מצוה ומצוה, על פי כונה אמיתית שבה. כי כל אבר של פרצוף הנשמה, מאיר לו את דרכי כל מצוה, המיוחסים לאותו אבר. ובכחם הגדול של אורות ההם, הוא הולך ומטהר, את חלק "המדבר" שברצון לקבל שלו, ומהפכו לרצון להשפיע.

ובשיעור הזה, הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה, המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים. וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת, לספירת החכמה, שבעולם העשיה הרוחנית. אשר כלי הזה, אין קץ לזכות שבו. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנקרא "אור החיה" או "נשמה לנשמה".

וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו, לקבל אור ספירת החכמה, בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש. וכן נקרא "מדבר דקדושה", להיותו מכוון נגד טהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו. באופן, ששיעור גדלו, של אור ההוא, על גודל דצ"ח הרוחניים, כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי, על דצ"ח הגשמיים.

ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נקרא "אור יחידה"."

זאת אומרת, אנחנו רואים כאן שבאותה הדרגה, באותה המערכת, נשמר התהליך הזה, השיטה הזו, הכול הולך לפי הדרגות של עביות הכלי, המסך שהוא מקבל, עד כמה הוא מברר את הדברים האלה בהדרגה. הדרגות האלה מוגדרות מראש וכך אנחנו צריכים להתקדם גם בהשגת אור הנשמה עד שמגיעים לאור החיה.

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד את כל הפרטים, מה המיוחד בצורה ספציפית בהשגת אור הנשמה, במה הוא מיוחד. רק אפשר להבין שזה שייך לפרטים יותר מבוררים בכלים שמתאחדים בחזרה ממצב שכל אחד נמצא עם האגו שרכש בזמן השבירה, שמחפשים איך להתייחס, איך להצטבר, איך להתחבר יחד ולהשלים זה את זה, בצורה שכל אחד משלים את האחר, אף אחד לא חושב על עצמו, כי בזה הוא לא מברר שום דבר. כל הבירור שלו בזה שהוא משלים את האחרים ודרך זה עושה נחת רוח לבורא, כי הוא בונה ומתקן בזה את המערכת, חוזר לאותה מערכת שהייתה מלכתחילה במבנה דאדם הראשון.

ולכן כשמחזירים את המערכת לצורה המקורית שלה, כביכול כמו שהיתה לפני השבירה, כך ממטה למעלה אנחנו כביכול עולים בדרגות, במדרגות שבהן הנשמה ירדה מאין סוף עד העולם הזה, ומחזירים אותה בחזרה על ידי התכללות והתאספות נכונה, ומגישים אותה לבורא בצורה יותר מיוחדת ומתוקנת.

ובדרך כשאנחנו עושים מאמצים לחיבור בינינו, בהתאם לזה מגיעים אורות של תיקון, אורות של מילוי, וכך אנחנו מבינים ומשיגים את פעולות הבורא, מזמינים אותן, משתתפים בהן, ולכן האנשים שמצליחים בעבודה הזאת נקראים "עובדי ה'", וזו בעצם כל העבודה שלנו.

שאלה: אם תוכל להרחיב למה בעל הסולם משווה את המושגים הרוחניים האלה עם גוף, עם בשר, למה הוא לוקח כדוגמה דמות של אדם והאיברים שלו.

אנחנו לומדים מכל מיני מקורות אחרים שכתבו מקובלים, בעל הסולם ודאי וכל יתר המקובלים, שמה שאנחנו רואים, מבינים, מרגישים כגוף שלנו, זו בעצם הדרגה האחרונה הגשמית של ההשגה הרוחנית. כי אין גשמיות, העולם הזה לא קיים, אלא הוא נראה ברצונות שלנו, חוץ מרצון לא קיים כלום. וכשהרצונות האלה מנותקים זה מזה, מנותקים הכוונה שלא מחוברים בנטייה להידבק זה אל זה כדי להידבק בבורא, אלא קיימים רק על ידי הכוח העליון שמחבר אותם כדי שהם יתקיימו ויתעוררו לעבודה רוחנית, לחיבור המטרתי שביניהם, אז הרצונות האלה נותנים לנו את הרגשת העולם הזה, ומהם אנחנו מתחילים תיקונים. אותם בעצמם אנחנו לא צריכים לתקן, אלא כל העבודה שלנו היא למעלה מהם, ולכן כך אנחנו מתארים את העליות.

מפני שכל המדרגות הן מאין סוף, איפה שהרצונות נמצאים באחדות כזאת שאנחנו לא מסוגלים לפרט, ומשם הם יורדים למטה יותר ויותר, אז אנחנו יכולים להתחיל להכיר בהבדלים שביניהם, ביחסים שביניהם, ולכן אנחנו מסבירים בצורה כזאת את הקשר ביניהם, את מידת הריחוק, את מידת החיבור, כי רק בזה יש לנו אחיזה ברוחניות. ולא רק זה, גם את הבורא אנחנו משיגים דרך חיבור וניתוק בינינו. כי אלו הכלים, ובכלים אנחנו כן יכולים להגיע להרגשה, להבנה, לחיבור. אבל חוץ מזה אין לנו ביד שום דבר, אנחנו לא מרגישים שום דבר מעבר לחיבור ולניתוק שבינינו.

כל ההשגות, כל ההבנות שלנו, הן רק במה שקורה בין הכלים, עד כמה הם שבורים, עד כמה הם מתחברים וזו כל המציאות שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהאור מתאר את הרצון לקבל? איך זה קורה בפועל בתוך העשירייה?

אנחנו נבראים שיכולים להרגיש מציאות רק כשהיא כלולה משני כוחות מנוגדים, חושך ואור, כלי ואור, ולא יותר מזה. אם יש רק אחד מהם אנחנו לגמרי לא מבינים איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים, ובכלל אין לנו הרגשה. אם נגיד האור היה לגמרי מסתלק חס ושלום, אז לא הייתה לנו גם שום היכרות של הכלי שאנחנו נמצאים בו. וההיפך, אם היינו נמצאים באור ללא כלי. לכן אנחנו צריכים לגדול בהדרגה, בצורה כזאת שהולכים על שתי רגליים, יותר אור – יותר כלי, יותר כלי – יותר אור, וכך אנחנו משיגים זה כנגד זה.

כי אנחנו הנבראים יכולים להשיג לא אחד משניים אלא זה לעומת זה, אור לעומת הכלי וכלי לעומת האור. כשאנחנו משיגים איזשהו אור לעומת הכלי אבל הכלי עדיין לא מבורר, זה אור מקיף, כל מיני אורות שקיימים סביב הכלי, שמעוררים אותנו, שמנענעים אותנו.

מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על הכלים, התנועה היא רק על ידי האורות, האורות מנענעים את הכלים. הכלי בעצמו, הרצון לקבל בעצמו, לפי הטבע שלו לא יכול לעשות שום תנועה כי אין לו כוח חיות, חיים. אפילו להרגיש שהוא רוצה משהו הוא לא מסוגל, אלא רק על ידי זה שהאור מעורר אותו ומביא אותו להרגשות חדשות.

שאלה: אפשר להסביר את שלוש השורות האחרונות, כתוב שם על גודל האור ביחס לגודל של הדומם הצומח והחי הרוחני.

אני אקרא.

"וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו, לקבל אור ספירת החכמה, בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש. וכן נקרא "מדבר דקדושה", להיותו מכוון נגד טהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם." רצון לקבל מסוים כזה, "וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו." זה כבר אור מיוחד שנותן לו להרגיש מה קורה עם הזולת. "באופן, ששיעור גדלו, של אור ההוא, על גודל" האורות הקודמים "דצ"ח הרוחניים, כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי, על דצ"ח הגשמיים."

הוא נותן לנו דוגמה עד כמה הדרגה הזאת שהוא עכשיו מגיע אליה, דרגת המדבר, היא כלפי הדרגות הקודמות, דומם צומח חי הרוחניים, כמו בעולם שלנו. האדם נמצא בדרגה יותר גדולה מהדומם הצומח החי הגשמיים. יותר מכך הוא לא יכול להגיד לנו, אין דוגמאות. כשנשיג את זה אנחנו נדע עד כמה יש לנו הבדל לעומת הדומם, הצומח והחי הרוחניים, ועד כמה המדבר הגשמי נמצא למעלה מהדומם, הצומח, והחי הגשמיים, כך זה ברוחניות.

סך הכול זה מה שהוא יכול להשוות.

אלה דרגות מאוד גבוהות, ומה ההבדל? אנחנו יכולים לדבר על זה הרבה אבל מה ההבדל. כי המדבר הגשמי מבין ומרגיש איפה הוא קיים, הוא מבין שהוא קשור לכוח העליון, ונמצא עימו בהתקשרות, כי יכול להתפלל אליו ולקבל ממנו חזרה כוחות נוספים, הוא יכול לקבוע לעצמו שהוא מתפתח. כמו בעולם שלנו. אנחנו מתפתחים הרבה יותר מהדומם, הצומח והחי שסביבנו, ואנחנו יכולים לקבוע במאמץ שלנו, בתוספת שלנו התפתחות כמונו בעולמנו. אתם רואים איך האנושות מתפתחת, זה הכול תלוי ביגיעה שלה. הבורא מעורר רצון, אנחנו מממשים את הרצון הזה. לולא היה לנו רצון, לא היינו עושים שום דבר, היינו נשארים באותה רמת ההתפתחות כמו קודם, וכך אנחנו מתפתחים.

ואנחנו צריכים בחיבור בינינו לפתח רק את הרצון לקבל הרוחני, שהוא נובע רק ממידת החיבור בינינו. ולכן ניתנה לבני אדם הרגשת הזולת מאד גדולה וחשובה, ותלוי איך אנחנו משתמשים בה. לכן "ואהבת כמוך כלל גדול בתורה", ואם אנחנו נפתח את ההתקשרות בין בני אדם, וזה דווקא באחריותנו, בני ברוך, כי אנחנו רוצים לדאוג לכל העולם שיתחבר ובזה ייתן מקום לבורא להשפיע, בזה אנחנו מביאים לבורא תענוג לטפל ולהשפיע לבני אדם, זאת העבודה שלנו, רק בזה.

בסופו של דבר ככל שנתקדם העבודה שלנו תיראה לנו יותר ויותר כעבודה בקהל הגדול, באנושות, להסביר להם שחיבור, שדבר כל כך שנוא ורחוק מכולנו, הוא בעצם מטרתנו. וככל שאנחנו יותר נתחמק מהעבודה הזאת אנחנו נסבול יותר, גם בצורה פרטית, גם כולם יחד, וככל שנתקדם בה, נזכה לברכה בכל מה שיש לנו בחיים הגשמיים והרוחניים שלנו.

שאלה: אמרת קודם שהמציאות הגשמית שלנו מצטיירת כתוצאה מהשבירה בין הרצונות. אתה יכול לפתוח את זה עוד קצת?

המציאות הגשמית שלנו ודאי מתראה לנו כתוצאה משבירה בין החלקים, מזה שאנחנו עדיין מגלים עוד ועוד את השבירה. זה לא שהיתה שבירה בבת אחת וזהו, אלא המערכת שנשברה, מערכת אדם הראשון, מגלה עוד ועוד את מידות השבירה עד לפרטים יותר ויותר מדויקים, עדינים הייתי אומר, שלא חשבנו קודם שיש אותם בשבירה. וכל מה שאנחנו מגלים בהתפתחות האנושית, במשפחות, בחברות, בכל מיני חיבורים שלנו, בעסקים שאנחנו רוצים לעשות, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", כל זה כדי שאנחנו נקבע עד כמה אנחנו רחוקים, שבורים, נבדלים זה מזה, ובאיזו מידה אנחנו רוצים לדעת איך בכל זאת לבנות קשרים בינינו על ידי כל מיני חכמות, שיטות אנושיות, פסיכולוגיות, תרבותיות, חינוכיות.

גם אלו בירורים גדולים שאנחנו עושים בצורה גשמית והם מכינים אותנו בסך הכול להתקרבות הרוחנית. הכול אך ורק כדי לגלות את השבירה שלנו ולהראות שאין לנו ברירה אלא להתחבר באיזו צורה. לכן אנחנו משתדלים להתחבר על ידי בניית עסקים למיניהם, כי אנחנו חייבים להראות לעצמנו שאנחנו מרוויחים, וכדי שיהיה לנו רווח אנחנו צריכים להתחבר, ולכן אנחנו מתאספים בכל מיני קהילות יותר גדולות. בתחילה אנשים היו חיים לבד, אחר כך בכפרים, אחר כך בעיירות קטנות. עכשיו יש ערים גדולות, מדינות, דבר שלא היה פעם, וכיום עיר גדולה זו כבר מדינה בפני עצמה.

כך הטבע מלמד אותנו על דרגות החיבור. ובזמננו הרבה אנשים שמרגישים ריקנות מכל העסקים האלה, כבר מתקרבים להבנה שחייב להיות חיבור בצורה שהיא למעלה מהגשמיות, למעלה מהטבע האנושי. אנחנו לא מקבלים את הידיעה הזאת בצורה ישירה, כי היא כבר נגד הטבע שלנו ממש, לא נראה שיהיה לנו רווח בזה שנוותר זה לזה, ועל אף שהחיבור בעשירייה בנוי רק על וויתור הדדי, אנחנו לא מבינים את זה.

אנחנו גם לא מבינים עדיין איך אנחנו יכולים כל כך לוותר במשפחות, בכל מיני דברים. כי בעיית הוויתור, ביטול עצמי זו הבעיה העיקרית שיש לנו ברצון האגואיסטי שלנו, ובכל זאת לאורך כל הדרך הרוחנית אנחנו נצטרך ללמוד ולייצב את זה, ליישם את זה.

שאלה: תודה רבה, נתת ממש תמונה שלמה. האם כל ההתפתחות האנושית זו תוכנה שמביאה לוויתור הזה בין הרצונות, לאיזה חיכוך בין הרצונות?

כן, רק לוויתור. כל ההתפתחות שלנו היא איך להגיע לביטול ה"יש" מה שנקרא, אין יותר מזה, כי בזה אתה מוחק את הגבול שיש בינך לבורא.

תלמיד: וכשאנחנו מדברים על אותו חיבור שהרצונות מתחילים לעשות ביניהם, החיבור הוא רק בכוונות, לא ברצונות עצמם.

כן, אבל כשאני רוצה שיקרה חיבור אז האור העליון כבר מבצע את הפעולה. את פעולת החיבור עצמה אני לא יכול לבצע. גם לחשוב עליה בצורה שלימה אני לא מסוגל, אני רק יכול להימשך אליה כביכול, ולהתפלל. ותמיד בנטייה לעשות עוד חיבור ועוד חיבור אני עושה כל מיני פעולות באמונה למעלה מהדעת, מתפלל שזה יתבצע, והבורא, "ה' יגמור בעדי". כך היא הדרך בכמה צעדים.

שאלה: נגעת במשהו מיוחד מאוד בנוגע לזה שאנחנו עוברים עליות וירידות, ותהפוכות. לחלק מאיתנו אלו דברים נורמליים, לחלק מאיתנו אלו עדיין דברים מורכבים אחרי כל כך הרבה שנים. אבל בכל זאת, אנחנו כל פעם חווים את זה כאילו זו הפעם הראשונה. מה הדבר החשוב ביותר, בעיקר עכשיו, עם כל מה שקורה בעולם, כשעוברים דרך המצבים האלה של ניתוק וחיבור, עליות וירידות, כדי שנוכל להחזיק זה בזה?

הדבר החשוב ביותר, שבמקום שבו אנחנו מבטלים את האגו שלנו, איפה שמרגישים אותו השטח שבו אנחנו מבטלים את האגו שלנו, שם אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא בינינו. זה מה שקורה.

שאלה: מהו אותו ויתור שהאנושות נדרשת לו?

סך הכול ויתור על דבר אחד, שלא אני אקבע משהו, אלא הבורא. ובדרך לבורא, שהבורא הוא סך הכול כוח ההשפעה, שאני אבטל את עצמי כלפי רצון הקבוצה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בפועל.

שאלה: אמרת ביטול היש. מה זה "ביטול היש"?

בצורה פשוטה זה ביטול האגו שלי.

שאלה: מה ההבדל בין דרגות ההתפתחות של דומם, צומח, חי, מדבר מבחינת ויתור והשלמה ומחשבה על החברים? במה ההתפתחות בין הדרגות האלו?

ההתפתחות היא לפי הרשימות שכל הזמן מתעוררות ומביאות בכולנו יחד ובכל אחד בהתאם לזה מצבים חדשים פרטיים, שמתוך המצבים האלה, כשאנחנו משתדלים לתת להם איזה צביון רוחני במשהו להתקרבות זה לזה, בזה אנחנו מממשים אותם.

תלמיד: פשוט גם אמרת שאנחנו אפילו לא יכולים לחשוב על הויתור בצורה שלימה, אנחנו לא מסוגלים. אז ממה מתחילים?

מזה שכל אחד ואחד נותן יותר מקום לחברו.

תלמיד: אבל איך לתאר קצת יותר את המצב הזה של "נותן מקום"?

תתמוך בקבוצה בכל מה שאתה מסוגל מפני שאתה מתאר שבתוך הקבוצה יתגלה הבורא, ואתה עושה לו בזה נחת רוח. יוצא שככל שאני מבטל את עצמי אני נותן מקום לבורא.

תלמיד: אני כביכול יכול לתמוך בקבוצה גם בלי לבטל את עצמי?

לא.

תלמיד: למה זה קשור? למה התמיכה היא בביטול?

איך יכול להיות אחרת? במה אתה יכול לתמוך בקבוצה בלי לבטל את עצמך?

תלמיד: לעזור, לארגן, לסדר.

זה לא יקרה, תראה איזו דוגמה נותן רבי יוסי בן קיסמא, רק על ידי זה שמבטל את עצמו כלפי התלמידים. אי אפשר אחרת, זה חוק המערכת.

תלמיד: אז יש פער בין מושג התמיכה שאתה מתכוון אליו לבין מה שאני מבין.

זה נכון. כל העולם כך, לא רק אתה.

תלמיד: אז איך לתאר נכון את התמיכה? כי אני רוצה לתמוך לפי איך שאני מבין שצריך לתמוך ואתה מתאר איזה ביטול.

אז אתה צריך לקחת לא את מה שאתה מבין, אלא מה שמקובלים אומרים, מה שמסבירים לך, לקבל את דעת התורה, את מה שקורה בתוך הקבוצה במקום דעתך, "תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו מגלים את השבירה שמגיעה בצורת דחיה, שוני בדעות, ואז יש לנו את האפשרות להתחבר מעל זה. איך זה מתרחש בעולם הרחב?

אני לא יכול להגיד איך זה קורה בעולם. אנחנו עוד לא יכולים לראות בעיניים שלנו באיזה דרכים, באיזה זרמים העולם מתחבר, כי בכל זאת הוא מתחבר ומתקדם, אבל זה קורה על ידי כאלו כוחות ופעולות שאנחנו עוד לא יכולים לראות את זה בצורה כללית.

אבל בכל זאת זה קורה. דווקא על ידי התנגשות, והתגברות ומעמד זה כנגד זה העולם מגיע לחיבור. כי בסך הכול צריכים לוותר על האגו, וככל שמסוגלים יותר, או ככל שההשגחה העליונה מכניעה יותר, בזה מרוויחים ומתקדמים.

אני חושב שאם מה שקורה עכשיו בקשר בין רוסיה ואוקרינה יעבור כך יפה ובאופן חופשי, זאת אומרת יתפוגג, יתרחקו זה מזה, יעזבו את זה, וכאילו ישכחו מזה, אז יהיה תיקון גדול, התקדמות גדולה וכולם ירוויחו מזה.

שאלה: במידה שאנחנו מגלים את דרגות השבירה האלה, איך אנחנו מנהלים את הרגשות כדי לפנות מקום לחברים בחיבור?

אני צריך לזוז עד כדי כך שלכל החברים יהיה מקום, ואיפה אני אהיה? באותו מקום שאין מקום שם אני נמצא. אני הופך להיות לאין ונמצא בין כולם, מסדר ונותן מקום לכולם. זו העבודה שלנו בחיבור.

שאלה: בתחילת הפסקה כתוב "תרי"ג אברים". מה המשמעות של השימוש של בעל הסולם בתרי"ג אברים כנגד תרי"ג המצוות לתיקון?

"תרי"ג אברים אלו תרי"ג הרצונות שיש כביכול בגוף הרוחני, ואנחנו צריכים לתקן אותם מעל מנת לקבל כי האברים האלה שבורים, לעל מנת להשפיע וכך לעשות בהם תיקון.

תלמיד: האם המשמעות היא שכל איבר צריך תיקון אישי, לקבל את תכונת השפעה ואין גמר תיקון לפני כן?

ודאי שכל אחד צריך לקבל תיקון פרטי וגמר התיקון זהו כללות כל התיקונים.

אות נ'

"אמנם תדע, שכל אלו, ה' בחינות האורות נרנח"י, שנתקבלו מעולם העשיה, אינן, אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש. ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח, ולא כלום. כי אין אור הרוח, אלא בעולם היצירה. ואור הנשמה, רק בעולם הבריאה. ואור החיה, רק בעולם אצילות. ואור היחידה, רק בעולם א"ק.

אלא, כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו, מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן, שאך אפשר להפרט.

ולפיכך, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן. אבל הן רק נרנח"י דנפש.

וממש על דרך זה, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם היצירה. והן רק ה' חלקי הרוח.

וכן ישנן, כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם הבריאה. והן ה' חלקי הנשמה.

וכן הוא בעולם האצילות, שהן ה' חלקי אור החיה.

וכן הוא בעולם א"ק, שהן ה' חלקי אור היחידה.

וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות, שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה".

כמו שיש הבדלים בין ה' הבחינות שבפרצוף כך יש לנו הבחנות בין ה' הפרצופים ובין ה' העולמות לפי אותה התבנית.

אות נ"א

"ודע, שהתשובה והטהרה, אינה מקובלת, זולת שתהיה בקביעות מוחלטת "שלא ישוב לכסלו עוד". וז"ש: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד"." מהי התשובה שצריכה להיות? שהאדם בטוח שהוא לא יחזור אי פעם על מה שעשה.

"ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר, את חלק הדומם, מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה, ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי, שיזכה בטהרת חלק הדומם, בקביעות מוחלטת, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד". ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני. כי יש לו טהרה, והשואת הצורה, בהחלט, לעולם ההוא.

אמנם שאר המדרגות, שאמרנו, שהן, רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, - אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".

והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה.

אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה, בעולמות העליונים ממנה. למשל:

ספירת הת"ת דעשיה - מקבלת מעולם היצירה, שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח.

וספירת בינה דעשיה - מקבלת מעולם הבריאה, שכולו בחינת נשמה.

וספירת חכמה דעשיה - מקבלת מעולם האצילות, שכולו חכמה, ואור החיה.

ולפיכך, אע"פ שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה, מת"ת ובינה וחכמה דעשיה. אלא, רק שלא בקביעות. כי בשעה, שנתעורר שוב, אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם."

ממשיכים לפי אותו סדר, אין כאן שום דבר מיוחד כאילו יש פה איזה עקרונות חדשים.

אות נ"א

"ודע, שהתשובה והטהרה, אינה מקובלת, זולת שתהיה בקביעות מוחלטת "שלא ישוב לכסלו עוד"." כלומר, תיקן וכבר לא יכול להיות שם יותר קלקול, החלק הזה מתוקן, "וז"ש: "היכי דמי תשובה", מהי תשובה באמת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות", עד שהאור העליון שמאיר על הכלים האלה מבשר לנו שהכלי הזה יותר לא יתקלקל "שלא ישוב לכסלו עוד".

ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר, את חלק הדומם, מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה", זה נקרא שטיהר את החלק הדומם שבו, נפש דעשייה "ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה". משיג בזה כבר רוחניות "היינו ודאי, שיזכה בטהרת חלק הדומם, בקביעות מוחלטת, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד"." לא יכול ליפול מזה "ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני. כי יש לו טהרה, והשואת הצורה, בהחלט, לעולם ההוא". למלכות דעשייה.

"אמנם שאר המדרגות, שאמרנו, שהן, רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, - אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת" אפילו שהוא מתקן במקצת, במה שהוא עומד הוא צריך לתקן לגמרי בחלק הדומם, ואת יתר החלקים, צומח, חי ומדבר מעולם העשייה, הוא לא צריך לתקן ממש בקביעות מוחלטת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". כלומר, שלא יטעה בהם, הוא יכול לעלות ולרדת, לטעות או לא, אבל בחלק הדומם מה שתיקן, תיקן סופית.

"והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות". כל עולם העשייה הוא מלכות "וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה". הוא מבין ומרגיש את העיקרון של כל עולם העשייה מפני שתיקן את החלק הדומם, וכל עולם העשייה הוא דומם ומה שיש בו חוץ מהדומם אלו דרגות זעיר אנפין, בינה, חכמה וכתר, שלא שייכות למלכות דמלכות דעולם העשייה ממש, אבל זו כבר תוספת.

"והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה". הוא אומנם לא תיקן לגמרי את כל יתר החלקים כי הם התכללות בעולם העשייה מעולמות יותר עליונים, ממדרגות יותר עליונות, אבל את העשייה בעשייה תיקן.

"אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה, בעולמות העליונים ממנה. למשל:

ספירת הת"ת דעשיה - מקבלת מעולם היצירה, שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח.

וספירת בינה דעשיה - מקבלת מעולם הבריאה, שכולו בחינת נשמה.

וספירת חכמה דעשיה - מקבלת מעולם האצילות, שכולו חכמה, ואור החיה.

ולפיכך, אע"פ שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות", אפילו לא בקביעות "הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה, מת"ת ובינה וחכמה דעשיה. אלא, רק שלא בקביעות". כמו שהתיקון שלו לא בקביעות "כי בשעה, שנתעורר שוב, אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו", חוץ מדומם שבעשייה "נמצא תכף מאבד את האורות ההם".

ואז נופל אבל זה לא חשוב כי החלק היסודי שלו, דומם שבדומם, מלכות דעשייה, נשאר שלו בקביעות.

אות נ"ב

"ואחר שמטהר, גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו, בבחינת קביעות, הוא עולה לעולם היצירה, בקביעות. ומשיג שם, עד מדרגת הרוח בקביעות". כי עולם העשייה הוא כולו רוח "ויכול להשיג שם, גם האורות נשמה וחיה, מספירות בינה וחכמה, אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח, וחיה דרוח. אפילו מטרם שזכה, לטהרת חלק החי והמדבר, בבחינת קביעות מוחלטת. ע"ד שנתבאר בעולם העשיה". אנחנו תמיד יכולים לקבל תוספת מעולמות יותר עליונים במצב שאנחנו נמצאים למטה, אם כי זה לא יהיה בקביעות אבל נקבל משם הארה מסוימת.

"אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג, טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה, לעולם היצירה כולו, עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה."

מפני שכל מדרגה קשורה לפי המבנה שלה מלמעלה למטה לכל המדרגות, אז בהשגת מדרגות קטנות אנחנו יכולים לקבל תיקונים כלשהם בהתכללות מהמדרגות שבהן אנחנו עדיין לא נמצאים. זה העניין, זו התכללות, אלה הבעיות שיש מהשבירה וזו התועלת שיש מהשבירה, שישנה התכללות בין מדרגות ופרצופים ויכולים אפילו במצבים שאנחנו נמצאים למטה באיזו מדרגה, לקבל התרשמות מהמדרגות שלמעלה ולהבין את הדברים כדבר מתוך דבר, וזה עוזר לנו מאוד להכיר ולהיעזר בכל המצבים שלמעלה מאיתנו.

אות נ"ג

"ואחר שמטהר, גם חלק החי מהרצון לקבל, והופכו לרצון להשפיע" על דרך "עד שיודע תעלומות, יעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד", כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה. ועולה ומקבל שם, עד אור הנשמה בקביעות.

וגם ע"י טהרת חלק "המדבר שבגופו", יכול לעלות עד ספירת החכמה. ומקבל גם אור החיה, אשר שם, אע"פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות, כנ"ל" כמו שדיברנו "ביצירה ועשיה. אבל, גם האור מאיר לו, שלא בקביעות, כנ"ל". כי אלו כלים שלו שעדיין לא מתוקנים אלא נמצאים בהתכללות בין המדרגות.

אות נ"ד

"וכשזוכה לטהר בקביעות, גם חלק המדבר, מהרצון לקבל שבו, אז זוכה להשואת הצורה לעולם האצילות, ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות.

וכשזוכה יותר, זוכה לאור א"ס, ואור היחידה, המתלבש באור החיה. ואכמ"ל". כך הוא אומר, כי אלו באמת דברים כל כך גדולים וגבוהים, שאין לנו שום אפשרות להוסיף עליהם, אבל כשמשיגים אז מתחילים להבין מה נפתח לאדם שמגיע לזה.

שאלה: בתיקון דרגת הדומם, איך הוא מעיד שלא יחזור לכסלו עוד, על ידי כך שהוא מחייב את עצמו?

בדרגה שהוא מתקן את עצמו, התיקון נקרא שהוא כבר לא יכול לטעות, לא יכול להפוך לעל מנת לקבל ולא יכול להפר את החיבור שהשיג, לעולם - זה נקרא ש"תיקן". עם זאת, בגלל שיש התכללות בין המדרגות והספירות, הוא גם מתקן במשהו את הקשר שלו עם יתר המדרגות והספירות אבל לא בקביעות. שם הוא יכול ליפול, לטעות, וזו אינה עברה, כי מה שהוא הלך לתקן, זה נניח רק דומם דקדושה. ולכן, יש כאן התחלת תיקון של צומח, חי ומדבר, הכלולים בהכרח בחלק הדומם, ובזה הוא יכול לטעות וזו אינה עברה, אלא ההיפך, כשהוא טועה בהם אז כביכול הוא נאחז בהם ומתחיל לתקן אותם. זה לפי הכלל "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא".¹ הוא צריך לראות את הקלקולים ועל ידי זה הוא כבר הולך ועושה תיקונים. לכן, גילוי הקלקולים זה דבר הכרחי כאן.

שאלה: מה זה אומר לתקן רצון בקביעות?

רצון בקביעות, כמו שהוא אומר, שאתה לא יכול לטעות בו יותר. אתה עומד בו בצורה מתוקנת וברצון הזה תמיד תשפיע.

שאלה: אוכל, מין, משפחה, זה הדומם של הרצון לקבל?

לא, אלה רצונות בעולם שלנו ואין בהם דבר שצריך להתגבר עליו, לא להתגבר. אז תמשיך לאכול ואל תגביל את עצמך בשום דבר, אתה צריך להגביל את עצמך רק בהתקשרות הנכונה שלך עם החברים ועם הבורא. בעולם שלנו אל תעשה שום הגבלות, זה לא שייך. אחרת אתה תהיה דומה לכל מיני קדושים כאלה שיושבים בתנוחת לוטוס ומתפללים מהבוקר עד הלילה בכל מיני ייחודים, זו לא השיטה, זו לא השיטה שלנו, לא לעשות את זה אף פעם. חכמת הקבלה מדברת על צמצום הרצון, וזה שאתה מפסיק לאכול אתה לא מצמצם את הרצון. אחרת כל אלה שמתעסקים בדיאטות הם היו כבר קדושים.

שאלה: מצד אחד כתוב שהאדם זוכה לאורות בצורה קבועה, מצד אחר אנחנו זוכרים את הסיפור של רבי שמעון שנפל לתחתית, איך זה יכול להיות?

זו ירידה מיוחדת לקראת העליה הגדולה ביותר. תמיד לפני עלייה ישנה ירידה ואדם מאבד את כל הדרגות שיש לו, אבל מאבד אותן לעת עתה כדי לגייס כוחות חדשים למדרגה החדשה, שמה שהיה לו קודם לא יפריע לו. אנחנו גם רואים על עצמנו, במי שמתקדם, שיש מצבים שאדם פתאום מאבד את הכול, אין לי כלום, שום דבר, למדתי, ידעתי קודם הרבה, השגתי, הבנתי והרגשתי משהו, ועכשיו אפס נעלם הכול.

אז אני עכשיו יותר גרוע מקודם? כן, אתה יותר גרוע מקודם, מבין פחות מקודם, אתה בכלל נראה אדם שמאבד את השכל והרגש וכל מה שהיה לך, אבל זה לפני העלייה, לפני העלייה הגדולה שלא הייתה לך קודם. ולכן אתה חייב לאבד את כל המדרגות כדי לקבל מדרגה חדשה בצורה חדשה, שתהיה עקרונית חדשה. אז אתה צריך להסתלק מכל ההבנה הקודמת שלך ולעלות למדרגה יותר עליונה עם רגש חדש, עם שכל חדש, הכול מחדש. צריכות להיות עשר ספירות חדשות.

שאלה: חשבתי שפרצוף הוא אינטגרציה בין הכלי והאורות הנכנסים, היוצאים, בכל מיני פעולות. ועכשיו באחד הקטעים כתוב שפרצוף זה אור, אז מה נכון?

פרצוף זה רצון לקבל שעושה פעולה על מנת להשפיע ולכן האור ממלא אותו, ואז פרצוף הוא כמו מקור האור, זה הכול.

שאלה: מיהו "יודע תעלומות"?

הבורא.

שאלה: איך במצב שלנו אנחנו יכולים לתקן רע שמתגלה לנו?

באותו סגנון כמו קודם. צריך להתחבר לעשירייה, ללמוד כמו שצריך, להתפלל ולצפות לישועה. תחשבו על השאלות שלכם.

שאלה: בעל הסולם כותב באות נ"א, "שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות". מה ההבדל בין לטהר בקביעות ללטהר לא בקביעות?

שיכול ליפול מזה זה נקרא "לא בקביעות", שלא יכול ליפול מזה נקרא "בקביעות". יותר מזה אני לא יכול להסביר.

שאלה: למה אמרת שדיאטה לא נחשבת צמצום הרצון?

כי זה נקרא "המחליף פרה בחמור"². שאתה עושה את זה לעומת זה, לא כדי להשיג רוחניות אלא כדי להשיג נניח בריאות. השגה רוחנית דורשת מהאדם לא שהוא יצמצם את עצמו בדיאטה, אלא שהוא יצמצם את עצמו ברצון לקבל שלו שהוא כנגד השבירה, כנגד החיבור, בכל הרצונות שמפריעים לאדם לחיבור עם החברים, להשפעה לזולת. זה שהוא משפיע לגוף שלו זה לא נחשב תיקון רוחני.

שאלה: באוכל ומשפחה אין הרגשה כמו במין, דווקא במין יש הרגשה של רגשות אשמה, יש הרגשה של ריחוק כשיש רצון גדול לזה, תמיד עולה ההרגשה שהרצון הזה מפריע לחיבור, למה מקבלים את הרגשות האלה ותמיד נראה שזה מפריע לחיבור?

אנחנו עדיין לא נקיים מכל מיני הבחנות גשמיות ורוחניות. יש אצלנו בלבול בין האגו שלנו שמכתיב לנו מה לעשות לבין כל מיני הבחנות חצי רוחניות או חצי גשמיות, אנחנו עוד מבולבלים לכן אי אפשר לברר את זה. צריכים רק לקבל את מה שברור לנו, שזה חיבור לעשירייה ולימוד תורה, זה הכול.

שאלה: דרך הזולת אני ממלאת את הבורא, את מי אני ממלאת אם הבורא הוא רק תכונת ההשפעה, האם אני משפיעה בעצם לזולת?

הבורא והזולת זה אותו דבר. אם אנחנו מנתקים אותם זה מזה אז אנחנו לא נמצאים לא בבורא ולא בזולת. אי אפשר להתקשר לבורא אלא דרך הזולת, ואי אפשר למלא את הזולת אלא רק על ידי תפילה לבורא שימלא אותם.

שאלה: מה הכוונה שבינה דעשיה מקבלת מעולם הבריאה? למדנו שאת כל האורות מקבלים מאין סוף והם עוברים דרך כל המדרגות.

וודאי שזה נכון שכל האורות באים מאין סוף דרך העולמות והפרצופים. עולם הוא מהמילה העלמה והסתר, כלומר שהעולמות מחלישים את האורות ומייצבים אותם בצורה נכונה למקבל שלהם. ולכן כך זה קורה, הכל בא דרך העולמות לספירות ואחר כך לפרצופים, לעשיריות ולאנשים שבעשיריות.

שאלה: מה זה אומר שככל שהכוח העליון יכופף אותנו יותר כך נרוויח יותר?

האור העליון מסדר אותנו, הוא צריך לעשות איתנו כל מה שאנחנו נותנים לו רשות לעשות. כי במה היא הבריאה? הבריאה היא בזה שניתנה רשות לרצון לקבל שלנו לקבוע מה שהוא רוצה, וניתן לנו להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו, לכופף אותו, לצמצם אותו, ולתת לאור לעשות על הרצון לקבל שלנו את כל מה שהאור רוצה. וכאן אנחנו נמצאים במאבק עם הרצון לקבל, ככול שאנחנו יכולים להכניע אותו כך במידה זאת אנחנו נותנים לאור אפשרות לטפל ברצון לקבל, לייצב אותו ולמלא אותו.

תלמיד: אז מה אנחנו מרוויחים מזה?

מרוויחים את זה שהרצון לקבל שלנו מקבל צורה כמו האור, ואנחנו הופכים להיות כמו הבורא.

שאלה: האם על ידי שאני מפנה את המקום מהנוכחות שלי לטובת אחרים אני מוחק את עצמי מהמציאות ומתחיל לחיות בזולת?

ככה זה נקרא, שאני מוחק את עצמי מהמציאות. אני לא יכול לעשות עם המציאות שום דבר. אני רק קובע במילים האלו באיזו מידה אני מקבל את המציאות בצורה כמו שהיא ולא כמו שאני מתאר אותה בכלי השבור שלי. במידה שאני מחובר למציאות הכללית, שאני מתאר אותה מחוצה לי, שלמה, נכונה, טובה, במידה הזו אני מקבל את המציאות בצורה יותר נכונה.

שאלה: איך נוודא שהעשירייה השלימה את התיקון?

אנחנו נדע רק במדרגות העליונות כשאנחנו נתחיל לעלות עליהם באיזו מדרגה אנחנו נמצאים ומה אנחנו רוכשים, איך לעלות ממדרגה למדרגה. צריכים להתחיל לעלות והעלייה היא בויתור, בחיבור וויתור.

שאלה: מהי דרגת הדומם בנו בעבודה בעשירייה, האם אתה יכול לתת דוגמה?

דרגת הדומם בנו שאנחנו הופכים להיות לא בצורה הגשמית אלא בצורה הרוחנית שלנו כדומם. זאת אומרת שאני לא רוצה שום דבר לקבל מבחינה רוחנית אלא רק לחיות בצורה פסיבית. מוכן לעשות לכולם כול מה שהם צריכים, בצורה פסיבית להשתתף עם כולם, זה נקרא דרגת דומם דקדושה.

שאלה: הרצון מגיע מהבורא, איך אני יכול לצמצם מה שמגיע מהבורא?

מפני שאני הפוך מהבורא אני לגמרי סוגר את עצמי מהבורא. אז לצמצם אפשר רק אחרי שאני כבר נעשה במשהו דומה לבורא, שאני מוכן לעזור לאחרים, לעבוד בשביל אחרים בצורה כזאת שהכוח הטוב מהבורא יעבור דרכי אליהם. זה עוד לפנינו, על זה עוד נחשוב.

שאלה: האם את כל התיקונים צריך לבצע בזמן שאנחנו נמצאים בעולם הדמיוני שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל להיות בחיבור ככל האפשר יותר, כדי שנהייה קרובים לבורא כמה שיותר, במבנה שלנו הכללי.

שאלה: הזכרת שדיאטות לא מובילות לקדושה, מה הפירוש באמת לצמצם את הרצון?

לצמצם את הרצון זה לא נקרא שאני אוכל פחות. לצמצם את הרצון, זה רצון לצמצם ולא שאני מגביל את עצמי. אני צריך להגביל את עצמי באגו שלי כלפיי החברה ולא בדיאטה.

שאלה: מה זה להגביל את עצמי ברצון כלפיי החברה, באגו שלי?

אני פחות חושב על עצמי. אבל אם אני הופך להיות, נגיד טבעוני זה לא נקרא שאני פחות דואג לעצמי, אולי אפילו יותר. לא על זה מדובר. יש הרבה שיטות שקוראות לעצמן רוחניות מפני שהם פחות אוכלים ופחות שותים או נושמים בכל מיני צורות, או עושים פעולות פיזיות, איזה התעלמות בצורה מיוחדת וכן הלאה. אין בזה שום קשר לרוחניות. המקובל יכול להיות ספורטאי, יכול להיות שלא עושה ספורט. הוא יכול לאכול כל דבר שהוא צריך, רוצה, זה לא שייך. אנחנו צריכים לעבוד עם החלק הפנימי שלנו, עם הרצון שלנו, כלפיי הזולת וכלפיי הבורא. לכן זה לא שייך לטבעונות ולא שייך לשום דבר. אנחנו צריכים ממש ללמוד איך להבדיל את הרוחניות מהגשמיות.

שאלה: איך אפשר לדמיין שאנחנו משלימים אחד את השני ביחד, לפחות ברמה של דמיון?

לעזור אחד לשני להגיע למצב שהחיבור בינינו, למעלה מכל ההבדלים, יהיה הדבר החשוב ביותר. ושאנחנו לא נכנס לכל אחד להתחיל לתקן את החברים אלא שאנחנו נתעלה מעל כל ההבדלים וכל הדחיות בינינו ונטפל רק בחיבור. וההיפך, כמה שלא נראה לי משהו בחבר, כל מיני דברים מההתנהגות שלו, מההרגלים שלו, מהצורה שלו, אני עולה למעלה מזה ורוצה להתחבר לנקודה שבלב שלו, שם הוא נמצא בקשר עם הבורא. והבורא דרך הנקודה שבלב הזאת מעורר אותו. ולכן לאותה נקודה אני צריך להתחבר ויחד עם אותה נקודה להידבק בבורא, כי הבורא משותף בינינו.

(סוף השיעור)

---

1. כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. קהלת פרק ז' פסוק כ'.↩

2. משנה, מסכת בבא מציעא פרק ח', משנה ד'.↩