כנס "קבלה לעם" העולמי - עולים למעלה מהדעת - מאי 2024

מקבלים מהחברים כוח אמונה למעלה מהדעת

שיעור 2

שיעור 18.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו בשיעור השני ונושא השיעור הוא "מקבלים מהחברים כוח אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: בהכנה כל הכלי העולמי דיבר על גדלות החברים, על הדבקות שקיימת בינינו, על גדלות הבורא ועל הצורך בברית שנכרות בינינו. מתוך זה עלתה לנו שאלה, איך אפשר לקבל מהחברים את הכוח לעלות למעלה מהדעת?

אם אנחנו נמצאים בקבוצה אחת ולומדים שרק דרך החברים אנחנו יכולים להתקשר עם הבורא, אז ברור לנו שרק חיבור בינינו, ודרך כל החברים שיתחבר כל אחד לבורא, זה בעצם מבטיח לנו שנגיע לדבקות, מהקשר בינינו לבורא, ואז נשיג את כול מה שאנחנו צריכים.

לכן אין לנו יותר על מה לחשוב ובמה לתלות את העתיד הטוב שלנו מלבד בחיבור בינינו ומהחיבור בינינו לחיבור עם הבורא.

קריין: קטע מס' 1.

"על ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.

כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זה הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לקבל מהחברים. לכן הקשר בינינו, כשכל אחד ממש מחזיק את חברו, שממנו הוא מקבל, וכך כל אחד מכל אחד, כל אחד מקבל מהאחר את ההרגשה הזאת שכולנו מתחברים ומהחיבור בינינו לבורא, בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו.

שאלה: כשאני מנסה לבטל את עצמי כלפי החברות ישר עולה בי ביקורת כלפי מה שאני רואה בחברות, איך לעבוד עם זה?

יש לנו רצון לבקר את כולם, לא להשאיר אף פעולה שאנחנו רואים ללא הביקורת שלנו, זה נמצא בנו מלכתחילה בצורת רצון, ואנחנו לא רוצים להסכים עם זה. אם אנחנו לא רוצים להסכים עם זה, אז אנחנו לאט לאט עוקרים את הנטייה הזאת מתוכנו.

תלמידה: כלומר רק על ידי זה שאני לא מסכימה עם הביקורת ואומרת שמה שאני רואה זה לא נכון.

כן, רק על ידי זה.

שאלה: הייתי פה בפסח והגעתי שוב כי קיבלתי השתוקקות. ההשתוקקות הזאת פשוט שורפת אותי מבפנים, ואני מרגישה שאם אני לא אעביר אותה לאחרים, אז זה פשוט ישרוף אותי. מה עלי לעשות? איך להעביר את זה הלאה? אני מרגישה את זה כייסורים גדולים, כגעגועים, ככאב.

מה בדיוק שורף אותך?

תלמידה: יכול להיות בגלל שאנחנו לא מצליחים להשיג את זה. זה לחץ פנימי שקורה בתוכי שפשוט לוחץ אותי לכיוון של תפילה. אני עושה את כל הדברים האלה, ואם אני מצליחה להיות בתפילה ואיכשהו לקדם את החברות שלי בתוך הכוונה שלי, אז זה נרגע קצת, אבל זה שוב חוזר ביתר כוח.

לאט לאט תבוא השלמה על הרצון הזה.

שאלה: כשהאדם מצייר את גדלות הבורא מתוך האגו שלו, אז הוא מדמיין אותו ואת הבורא כשותפים כמעט, אולי הוא אפילו מדמיין את עצמו מעל הבורא לפעמים. ונראה שהבורא דוחף אותנו וגם אתה מדריך אותנו לכיוון החברים. איפה האדם צריך לצייר את גדלות הבורא? איך לתאר את זה נכון?

האדם צריך לתאר את הבורא שהוא כוח אחד יחיד ומיוחד שנמצא למעלה מכל כוחות הטבע שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, נמצא למעלה מכל מה שמשוער במוח ובלב של האדם, והאדם צריך להשתוקק להגיע לזה, לפחות להכיר את זה. שתהיה לאדם איזו אפשרות להכיר את הבורא, להתחבר עימו, עד כדי כך שהוא יתאר לעצמו שיש לו מטרה באמת להגיע להתכלל עם הבורא, להתחבר עם הבורא. כך זה יקרה.

תלמיד: כדי להשיג את זה, למה האדם חייב את החברים?

למדנו על זה כבר הרבה פעמים. כדי להגיע לבורא, לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא, אני צריך קודם להתחבר עם החברים. במידה שאני מתחבר איתם, במידה הזאת אני מסוגל לקבל מהם כוח השפעה, כוח חיבור כזה שאני אוכל להגיע אליו, שיתגלה אליי.

שאלה: כל עוד יש לנו ידיעה שיש לנו חברים, זה מרגיש שאי אפשר להתעלות מעל זה. כי לא פעם שמעתי שלעלות מעל הדעת זה כשאין לי שום סמיכה בעבודה. זה מרגיש שתמיד נישאר באותו סיבוב כי יש את העוגן של החברים, ולכן לא מצליחים לעשות את הקפיצה הזאת להיות באמת בדבקות. תמיד יש אחיזה כלשהי.

לא הבנתי. למה אתה חושב שבקבוצה שבה אתה נמצא אתם לא יכולים להשיג את הבורא?

תלמיד: אני לא אומר שאנחנו לא יכולים להשיג הבורא, אנחנו כן יכולים להשיג את הבורא, אבל להתעלות מעל זה צריך להיות ממש נצרך לבורא, וכל הזמן יוצא שאני נצרך לחברים. צריך לעבוד אותו מיראה, מאהבה כזאת.

אתה רוצה להגיד שלהשתוקק לבורא זה לוקח ממך את כל הכוחות ואין לך השתוקקות לחברים?

תלמיד: גם.

גם כן. ומה עוד?

תלמיד: אני אתן דוגמה. היינו בעשירייה והיה שם צורך להפריד, והרגשתי שממש שמטו את הקרקע מרגליי, ואני זוכר שזה היה המקום היחיד שאפשר להתעלות מעל זה ובאמת להמשיך לתמוך בחברים שלא יתפרקו, שלא יצאו, שלא ילכו. ממש לא היה שום יסוד.

זה טוב שאין שום יסוד. אחר כך בכל זאת אתה מוצא שאתה יכול לגלות שם איזה יסוד, לייסד את עצמך עליו וכך להתקדם.

שאלה: כל מי שנמצא כאן וגם בעולם בטוח שהוא מרגיש עכשיו כוח מאוד מאוד חזק, כוח של חיבור עוצמתי, חזק, אז קודם כל אני מרגיש הודיה גדולה מאוד לבורא שאפשר לנו להגיע למעמד הזה. אנחנו יצרנו את הדבר הזה יחד בחיבור, והבורא עזר לנו, האם היום יש לנו את היכולת לייצר כזה כוח יום יום בשיעור בוקר?

ראשית, טוב שאתה רוצה ומרגיש שזה חסר לכם, ומה לעשות? כל היתר תלוי בכם.

תלמיד: אז אני אשאל צעד אחד אחורה. מה גרם לכוח הזה שאנחנו מרגישים אותו, מה הפעולות שעשינו שגרמו לכוח הזה להתקיים?

רק כאן באולם יש 1800 אנשים ועוד 3400 בכל העולם. זה לא מעט. ואנחנו כולנו מכבדים את השיעור, את המטרה, ורוצים שזה יתקיים בצורה מיוחדת, מלוכדת. אז אם נעשה כך כמו עכשיו, אני חושב שבמקרה הטוב וביגיעה הרגילה שאנחנו כאן משקיעים אנחנו יכולים להגיע מהר מאוד לחיבור בינינו שיתגלה בו הבורא, ולמצב שכולנו נרגיש שאנחנו נמצאים בכך שאין יותר בכל העולם חוץ מהבורא.

תלמיד: אז אם אני אקח את ההמלצה שלך, לפי מה שהבנתי, ונרכז את המאמץ יום יום כדי לייצר את החיבור על מנת שיגיעו הרבה חברים, אנחנו צריכים יום יום לייצר מאמץ כזה גדול שיגיעו חברים לשיעור בוקר?

לא, זה לא עד כדי כך, אבל בעצם, כן. רצוי.

שאלה: רב"ש מתחיל "על ידי שהחברים מדברים מרוממות ה'", איך מדברים מרוממות ה'?

פשוט מאוד, שמדברים על רוממות ה', כפי שאתה שומע. צריכים לדבר עד כמה שבורא הוא "אחד יחיד ומיוחד", הוא גדול מכולם, מקשר בין כולם, ומוביל את כולם, ושאין גבול לרוממותו ואין מישהו שקרוב אליו אפילו.

שאלה: מה ההבדל בין המשיכה האישית שלי לבורא כשהתעוררה הנקודה שבלב שהיה דחף להגיע לבורא, לבין המשיכה שאני צריכה לבנות לבורא דרך ההתפעלות מהגדלות שהחברות מעוררות בי?

בכל זאת יש הבדל גדול. או שאת מקבלת חיסרון מהתפתחות שלך או שאת מקבלת חיסרון מהתפתחות של החברה שלך. בכל זאת החברה נמצאת בעיגול הרבה יותר חזק וגדול.

קריין: קטע מס' 2.

"יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים. 

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: כיף להיות פה, כיף להתכלל, כיף לראות את כולם, מרגישים את האהבה והחיבור. ושנמשיך, שנמשיך, ועם ישראל יתחזק ונצא לדרך של רק שמחה ואהבה. איך אנחנו נדע שאנחנו מתקדמים בדרך לתיקון? יש לנו הרבה ניסיונות קשים בדרך, עליות, ירידות, לנו, לעם ישראל ולפעמים אנחנו לא מרגישים את הבורא שהוא טוב ומיטיב. אנחנו מרגישים עליות, ירידות, איך אנחנו נדע שאנחנו בדרך ואנחנו באמת מתקדמים לתיקון שכולנו רוצים להגיע אליו?

אתם צריכים להתחבר ולתמוך זה בזה, להחזיק זה את זה. עד כדי כך שכולם מרגישים שהם נמצאים בחברה אחת, שיש בה קשרים פנימיים, והבורא סובב אתכם. ואתם כל פעם כל יום ויום רוצים עוד קצת ועוד קצת להתעלות אליו ולהרגיש שהוא בעצם יום יום יורד אליכם ובתוכניות שלו הוא מטפל בכם.

שאלה: האם יש שלבים שונים בלימוד או בעבודה שאנחנו עוברים למעלה מהדעת?

כן, ודאי. אנחנו עכשיו צריכים להיכנס לשלב כדי לרכוש פעם ראשונה את האמונה למעלה מהדעת ואחר כך עד גמר התיקון, אנחנו כל הזמן נצטרך ללכת בזה תמיד. לכן העבודה הזאת היא עבודה בלתי פוסקת, היא כל הזמן צריכה להיות אתנו, כל הזמן לחשוב איך אנחנו מתעלים באמונה למעלה מהדעת. עוד נלמד ונדבר על זה הרבה, אבל אין כאן שום הפסקה. כל הזמן צריך להשתוקק יותר ויותר לאמונה למעלה מהדעת זו בעצם הנטייה שלנו הקבועה שצריכה להיות.

שאלה: אם בניתי את הכוונה לאמונה מעל הדעת, קראתי את המאמר, התפללתי, הקשבתי, האם השלב הבא הוא הדרישה? האם אני חייב עכשיו לדרוש לקבל את האמונה הזאת כאן ועכשיו?

זה לפי הרגשת האדם, הוא לא יכול סתם לצעוק תן לי. אלא אם באמת יש לו רצון חזק, אז הוא פותח אותו כלפיי הבורא והבורא ממלא לו את הרצון.

שאלה: הוא כותב שבזמן שהוא יותר מוכשר מהחברים, אין מה שיוכל לקבל מהם.

כן.

תלמיד: למה?

למה הוא יותר מוכשר?

תלמיד: כן, יש דברים שאני יותר מוכשר, יש דברים שאחרים יותר מוכשרים.

לא, מדברים על המצב כמו שהוא. יש חברים שהם יותר מוכשרים ממך, אתה יכול לקבל מהם. אם אתה יותר מוכשר מהם, אז הם לא יכולים לקבל ממך אלא אתה מקבל מהם.

תלמיד: מה הכוונה חבר מוכשר יותר ממני, במה?

יש כאן כמה הבחנות. קודם כל ההבחנה הראשונה, שהם יותר רגשיים ויותר תלויים זה בזה, והם יותר מסורים זה אל זה וכל אחד מהם באמת רוצה להיות בין כולם.

תלמיד: הוא כותב שיותר הצלחה הייתה אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו.

זה בטוח, אבל לא נותנים לו לראות את זה והוא צריך להעלות את עצמו באמונה למעלה מהדעת כדי לראות שהם באמת גבוהים ומחוברים, ובאמת מגיע להם לעלות עוד יותר.

שאלה: אם הוא היה מצליח לראות בתוך הדעת, אז במה מתבטאת העבודה של האדם, איפה היגיעה?

שיחפש. הוא יכול להגיד "אני רואה את החברים שלי שהם נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר שאני יכול לתאר, אני מרגיש שהם יכולים להיות יחד עם הבורא בדרגה הזאת", ומה הלאה?

תלמיד: לא יודע.

זאת אומרת יש הרבה שאלות.

תלמיד: לימדת אותי איך אני מתעלה מעל הדעת, ואני רוצה שתלמד אותי איך אני רואה את גדלות החברים שלי כל אחד פה?

זו בעיה מאוד קשה, כי כשאנחנו מקבלים איזו התרוממות, אנחנו צריכים לרומם את החברים ולקשור אותם לבורא ואז נקבל מכל המאמצים שלנו כוח, נקבל עלייה מסוימת, קטנה, חלקית בינתיים, וכך נתקדם.

תלמיד: אני לומד בבית הזה איך להעלות את החברים, איך לראות את מעלות החברים.

כן.

תלמיד: אני רוצה להעלות תפילה, בורא יקר, תשמור על הבית הזה ומי שיש בתוכו. בורא יקר, ברך את הבית הזה וברך את האנשים כמו שברכת את אברהם אבינו ואת יעקב ואת יצחק.

תודה לך.

קריין: קטע מס' 3.

"אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")

דרך החברים זה מגיע אליו. זו בעצם העבודה שלנו. כי אף אחד לא יכול להגיד שהוא לא זקוק לזה, אבל כל אחד יכול דרך החברים, דרך הקבוצה, אם הוא מכניע את עצמו כלפיהם, לקבל מלמעלה דרכם כוחות, הבנות, הבחנות, רגשות, וכך עולה ומתפתח.

שאלה: אני כן מרגיש שאני מצליח לקבל כוח מהחברים, גדלות החברים, מרגיש שאני מתפעל מהעשירייה שלי, אבל לא מצליח להרגיש איך זה קשור בהכרח לגדלות הבורא. זאת אומרת, כן מצליח לקבל מהם כוח, לא מצליח בהכרח לקשור את זה לגדלות הבורא, לאמונה למעלה מהדעת. מה אני צריך לעשות אחרת?

תחשוב על זה. העיקר תשקיע בזה מחשבה ואתה תראה איך הכול מתחבר ותגלה את סוד החיבור ביניכם.

שאלה: אני מרגישה וחווה את העשירייה שלי ואת החברות כממש ענקיות. אפילו מרגישה את הבורא דרכן, את כול הגדלות שהן מביאות, את כל האהבה והדאגה שהן מביאות בעשירייה. יש רגעים שאני מרגישה את המתיקות של הבורא דרכן ואלה רגעים מדהימים. אבל כשזה מגיע לאמונה מעל הדעת אצלי, אני תקועה בזה כל כך חזק שאני לא יודעת מה לעשות עם זה. זאת אומרת, האם להגיע לאמונה למעלה מהדעת זה רק אם הבורא ישנה את הצורה הפנימית? הרי אם הבורא עושה את הכול בסופו של דבר, אז רק הוא יכול לשנות את זה, הוא יכול להעלות אותי מעל הדעת? זה תמיד מגיע קודם מתוך הדעת ואז עולים למעלה מהדעת, אבל הדעת היא כל כך חזקה וגדולה.

נכון.

תלמידה: איך?

תצטרכי לשבור את הדעת כדי לעלות למעלה מהדעת.

תלמידה: איך להגיע לאהבה, לא לדעת, לאהבה, ללב?

רק על ידי התפילה. תנסי, זה לפנייך.

שאלה: בעבודה בעשירייה אני התוצאה מהמאמצים של העשירייה שלי?

מצד אחד.

תלמידה: ואם אני מסתכלת על החברות בעשירייה, על המצב שכל אחת נמצאת בו, אני צריכה להרגיש שכל מצב שהחברות נמצאות בו זו אחריות שלי כלפיהם?

כן, את משפיעה על כולן.

שאלה: הדעת זה הזהות שאנחנו בונים כל החיים שלנו מגיל קטן ואז אנחנו צריכים פשוט לפרק את זה כדי לאפשר לנו להיות הדבר האמיתי, הדבר שיכול לקשר אותי לבורא? כי אנחנו מזהים את עצמנו, למדנו מה שעשינו כמקצוע, אבל לא ברור לי איך אני מתעלה. זה אומר שאני צריכה לפרק אותו? שמעתי אותך אומר "לשבור את הדעת".

לא, לא צריכים לשבור עכשיו. עכשיו לא מדברים על זה.

תלמידה: אז הדעת זה לא הזהות, זה לא בהכרח מה שבנינו עם השנים?

כן.

שאלה: עכשיו אמרת שכל אחד משפיע על כולם.

כן.

תלמיד: בקשר לזה היה לנו עכשיו ויכוח אם אני חלק של כולם אני צריך לדאוג גם לעצמי, המילה "גם" פה חשובה. אם אני צריך לדאוג לעצמי את זה אני רוצה לעשות בשביל חברים, זה אגואיזם או דאגה לחברים?

דאגה על חברים.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לחברה לקבל רצון והשתוקקות לרוחניות?

כשאתן כולכן, החברות שלה מתפללות עבורה שהבורא יעזור לה. פשוט מאוד, יעזור לה, אפילו לא צריך לפרש את זה.

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה, כל התכונות של החברות הן כבר יומיומיות, אנחנו פחות מתפעלות מהן. אבל כשאתה רואה את הכלי העולמי זה מרעיד לך את הנשמה, אתה רואה אותם מגיעים ממרחקים. אתמול בכיתי ואמרתי לעצמי איפה העביות הזאת שהוא נותן לנו לא לראות את זה בחברות וכן לראות את זה בכל הכלי. איך אנחנו יכולים להביא את הדבר הזה ליום יום, לתוך העשירייה, לראות אותן בגדלות הזאת?

אני לא יודע איך אנחנו יכולים לראות את זה יום יום בגדלות של החברים, אבל את צודקת, זה מה שחסר לנו. נקווה שנצליח.

תלמידה: בהזדמנות הזאת נודה לכלי העולמי ונאמר להם תודה על הדוגמה האישית, על כל מה שהם נותנים לחברה הזאת.

כן.

שאלה: העובדה שאני לא רואה בחברות את הייסורים שאני חווה, האם זה בגלל שאני רואה אותן יותר גדולות ממני?

אני לא חושב שכדאי לנו להיכנס לזה ולהתפלפל. אני לא רוצה לראות את החברים שלי בשום צער, וכך שיהיה עוד ועוד.

שאלה: מה אני יכולה לעשות עבור חבר שרואה שהוא מוכשר מהחברים שלו, איך להשתמש בזה להתקדמות הרוחנית של כל הקבוצה?

להשתמש בחבר הזה.

שאלה: לכנס בבוגוטה בקולומביה הגיעו מאזורים שונים בקולומביה, ממקסיקו ומארצות נוספות, ויש לנו תחושה מאוד יפה וכוח של הנשים שדוחפות אותנו. היינו רוצים שהתחושה הזאת תגיע לכל האזרחים במדינה, אנחנו דבקים באמונה מעל הדעת אבל רואים שזה לא נותן פרי עדיין. מה עלינו לעשות כדי שהאמונה תדבק באזרחי המדינה?

חכמת הקבלה במשך כל החיים, כל הדורות, כל אלפי השנים הייתה מיועדת ליחידים, ורק עכשיו היא מתחילה להיות מוכנה להתפתחות המון העם, שיקבלו אותה ויחכימו על ידה. לכן נלמד איך עושים את זה.

קריין: קטע מספר 4.

"היות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים. אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: בעל הסולם אמר שחוץ מאהבת חברים אין שום דרך אחרת, והיגיעה שלנו צריכה להיות באהבת חברים לפי העצות שלהם. איך לעזור לחברים שקשה להם מאוד, איך מנמיכים את מפלס האגו, את מפלס הגאווה? יש פה חברים שמגיע להם כי הם עושים עבודה גדולה, וכאילו הבורא מתחשב בהם ומוותר להם ביגיעה בנושא אהבת חברים.

תפנה לבורא ותגיש לו את הבקשה שלך.

תלמיד: ואיך אני יכול לעזור לחברים חוץ מדוגמה אישית?

תבקש מהבורא שהוא יעזור להם.

שאלה: איך אפשר להגיע להרגשת חיסרון ולתפילה אמיתית מעומק הלב גם כשהמצב הוא טוב בעשירייה ולא רק כשיש איזו ירידה או שחוטפים איזו מכה? בזמן ירידה קל יותר כי אני פחות או יותר יודעת שצריך לבקש מהבורא, לדבוק בחברות, אבל מה לעשות כשאני לא מרגישה את זה?

התשובה היא פשוטה, אם את לא מרגישה, אז מה אפשר לעשות? לבקש, לבכות לפני החברות כדי שהן יוכלו לעזור לך. מצד הבורא אי אפשר לוותר על החיבור בינינו, ולכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעמוד על זה ממש כנגד הכוח העליון.

קריין: קטע מס' 5.

"אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

כלומר רק קצת יותר עבודה שלנו בקשר בינינו, בחיבור, בהרגשת החיבור, תעזור לנו. אפשר להשקיע הרבה מאוד כוחות וזמן, אבל אם משקיעים את זה במקום הנכון, אז מיד מגיעים לעלייה.

קריין: קטע מס' 6.

"השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב להגוף."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: היו מקרים שבאמת התפללתי חזק, נניח על אחותי, לגבי הדרך, לגבי חברות, והרגשתי שהבורא ענה לי, הבורא הגשים את בקשתי, וזה נתן לי תחושה חזקה שהוא שומע והוא עונה. ואני שואלת את עצמי, אם יש לי כבר את ההבנה הזאת ואת ההוכחה הזאת בשכל, שאני מבקשת ומקבלת, איך זה שאני לא מצליחה להביא את עצמי להתפלל יותר, להתפלל על כל החסרונות שאני רואה סביבי. ובנוסף לזה אני מגיעה לפעמים למצבים שאני ערה כל הלילה ואני לא יכולה להביא את האצבע להדליק ולהצטרף לשיעור ואני גם לא יכולה להתפלל. איפה הדיסוננס הזה?

הדיסוננס הזה נמצא בבורא. אם הוא רוצה, אז את רוצה, את מדליקה את האור וקמה לשיעור. אם הוא לא רוצה, אז את לא רוצה לקום לשיעור. הכול תלוי ברצון העליון.

שאלה: למה שהבורא לא ירצה שהחברה תדליק את המחשב ותהיה בשיעור?

אני לא יודע, אולי הוא דווקא רוצה שאת תפני אליו ותגיעי להידברות עימו "בארבע עיניים" מה שנקרא.

תלמידה: במקום להיות בשיעור?

יכול להיות, אני לא יודע, זה חשבון שלו.

תלמידה: אז איך אפשר כן לבקש מהבורא?

תתפללי, אולי דווקא זה מה שהוא רוצה.

תלמידה: יש משהו יותר מתפילה?

לא. תפילה היא כוח מאוד מיוחד. היא עולה מיד לבורא והוא מרגיש אותה, אז אין לך משהו אחר לחפש.

שאלה: אני יודעת שכשאנחנו מתפללים בטבע זה הרבה יותר חזק מאשר בכל מקום אחר.

כן.

שאלה: האם התנאי להגיע לאהבת חברים זה רק מעל הדעת?

לא.

תלמיד: איזה עוד תנאי יש?

בתוך הדעת.

תלמיד: אם אני במשוואה של הדעת ומעל הדעת, בתוך הדעת אני רואה את החברים גדולים. וכאילו אני מאבד את הנעלם של מעל הדעת.

לא. אל תדאג, מתי שצריכים מקבלים.

תלמיד: האם זה שאני רואה את החברים גדולים זה מספיק לי?

כן, תעבוד לפי זה.

תלמיד: אני רואה את החברים גדולים, אני נדבק אליהם. מה השלב הבא?

תעלה איתם יחד, בזה שאתה מעריך אותם יותר ויותר.

תלמיד: הוא אומר שתכונת הקנאה היא דרך הטבע. אז כשהיא מתעוררת זה מה שעוזר לי לרצות להיות כמוהם?

כן, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם".

שאלה: וכשמתעוררת הגאוה אצל בעל הגאווה או נדמה לו בשיפוט שלו שזה מתעורר בעשירייה, מה יהיה נכון וטוב לנו לעשות?

בעשירייה כולה?

שאלה: נדמה שזה קורה בעשירייה או אפילו לפני. נגיד אני פתאום מזהה שעולה בי גאווה, אז מה הפעולות שהכי כדאי לי קודם לעשות?

אני חושב שהכי טוב זה לדבר עם החברים, לספר להם מה קורה, לשאול עצות ואז תראה כמה אתם באמת קרובים זה לזה.

קריין: קטע מס' 7.

"אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חברו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זאת אומרת, אנחנו יכולים להשתמש ב-למעלה מהדעת כשבתוך הדעת אנחנו לא מסוגלים להצדיק את החבר, אבל ב-למעלה מהדעת בטוח כן ובכך מרוויחים מאוד.

שאלה: יש לי כאב עמוק מאוד בנוגע לילדים בכלל ועכשיו לילדים בארץ במיוחד, הרבה יתומים, הרבה אחים של חיילות וחיילים שנהרגו ומתמודדים טרם זמנם ממש עם המוות. איך אני יכולה לבקש תפילה עבורם, תפילה נכונה לחיבור העשירייה, בכלל איך אני יכולה לפנות לבורא עכשיו?

את צריכה לדעת איך פונים לבורא. את מתחברת עם החברות שלך ויחד איתן תעלי את התפילה לבורא. זה כבר צריך לעזור.

שאלה: בכנס כזה אנחנו רואים כל כך הרבה גדלות של חברים מכל העשיריות ומכל הכלי העולמי, זה ממש מגדיל את היכולת שלנו לבנות אמונה מעל השכל האגואיסטי. אבל יש פחד שאחרי הכנס תגיע ירידה כי כבר לא אוכל להחזיק בגדלות החברים. איך להתכונן, איך לדאוג שזה ימשיך כך גם אחר כך?

כבר עכשיו בכנס הזה, בכל העליות שלנו אנחנו צריכים לחשוב על הירידות שיהיו, ואי אפשר בלי ירידות. בצורה כזאת נצליח. עליות וירידות הן באמת החיים שלנו.

שאלה: הבורא מלובש בכל המציאות סביבנו. כשמדובר בדומם הרבה יותר קל לנו לייחס את הדברים לבורא, אבל ככל שלבוש הבורא דומה יותר ללבוש שלנו יותר קשה לנו לייחס את הדברים לבורא. איך להתגבר, איך לייחס את העבודה עם החברים לבורא כי פה נמצאת רוב העבודה?

כדי שיהיה יותר קל?

תלמיד: שנוכל להגיע למצב בו אנחנו באמת עובדים מול הבורא, שדרך החברים באמת מגיעים לאהבת ה'.

כל עשירייה ועשירייה יכולה ודאי להחזיק את עצמה במצב שחבריה מתחברים ומתוך החיבור הם יכולים להשפיע לבורא בחזרה, מה שמרגישים שזה בא ממנו.

שאלה: דיברנו על קנאה וכבוד, ושמענו שיש קנאה לחיסרון של הכלי העולמי. אני רק יכול לספר על עצמי, עליי לברר למה אני כאן, למה אני בעולם, למה כל היגיעות האלה, העבודה. וכשאני מברר את זה, באופן אוטומטי אני מגיע למעל הדעת. המדע לא אומר למה, רק הקבלה אומרת, רק בה יש תשובה. אבל אני צריך להביא את החיסרון כדי להביא את התשובה הזאת. האם יעזור שכל אחד יעשה את הבירור הזה בתוך עצמו?

כן.

תלמיד: איך זה יהיה אם נעשה זאת עכשיו בסדנה?

כולכם תצטרכו להתכלל בחיסרון שלנו, איך לענות על שאלה כזאת המתעוררת בנו. אני חושב שאנחנו עושים את זה וכך נתקדם הלאה.

שאלה: יש כוח חיבור קטן ויש כוח יותר גדול, ויש כוח עוד יותר גדול. איך להגדיל, להצמיח את כוח החיבור בינינו?

זה תלוי בחיבור שלכן, בהשתוקקות ביניכן להיות זו בתוך זו ובמידה בה אתן מעריכות את ההתעלות שלכן לקראת הבורא.

תלמידה: איך ההפצה משפיעה על החיבור?

היא משפיעה כמובן, אבל צריך להבין שהעיקר הוא הקשר בינינו.

תלמידה: אני משתדלת להתפלל מלב נקי מכל הלב, והאגו תמיד מוסיף טיפה מרה לתוך הגדלות של החברה, מה לעשות?

עם זה את צריכה להתמודד בעצמך.

שאלה: אם אני רואה את החברות מעל הדעת, איזו עוד יגיעה יש לי לעשות?

מתוך מה שאת רואה?

תלמידה: כן.

מתוך מה שאת רואה את צריכה לעשות פעולה.

תלמידה: איזו פעולה?

אני לא יודע, מה שאת רואה.

תלמידה: מה עוד נשאר לעשות?

להתחבר איתן, להביא אותן לגוף אחד, לרצון אחד, למחשבה אחת. אחר כך לעלות לזה ולסדר את כולן באותה נקודת עלייה שאת רואה אותן.

שאלה: אני מנסה להבין את התהליך הפנימי שאני עוברת כדי להגיע בסופו של דבר למדרגת למעלה מהדעת. ברגע שאני רואה או שומעת שחברה אומרת או עושה משהו הגורם לי התנגדות מאוד גדולה בפנים, זה מאוד קשה ונוצרת דחייה, אבל לאחר מכן אני אומרת לעצמי שזה ודאי בא מהבורא מפני שהוא רוצה לגדל אותי, לטפל בי, לעזור לי להתפתח, וההתנגדות והדחייה שאני מרגישה נובעות מהאגו שלי. האם זה התהליך הנכון כדי להגיע ל-למעלה מהדעת?

שיהיה ככה בינתיים.

תלמידה: יש עוד משהו שאני יכולה לעשות?

לא, בינתיים לא.

שאלה: שמעתי שאמרת שהצורה הנכונה של הגעגועים לבורא היא, שחסרה לאדם הרגשת הבורא. מה זו הרגשת הבורא ואיך מגיעים אליה?

אני לא יכול להסביר את זה. מי שמרגיש מרגיש, מי שלא לא.

שאלה: מה ההבדל בין גדלות החברים לאהבת החברים?

אלה דברים שונים. גדלות החברים יכולה להיות בהרגשה, בהכרה שלי, הם גדולים ואני מאוד מעריך אותם, אבל יחד עם זאת זה לא מחייב אותי בכלום.

תלמידה: אני מרגישה שגדלות החברות היא ממש הצלה, היא מוציאה אותי מהבור, ממש מוציאה אותי מהפסולת של עצמי.

נכון.

תלמידה: זה ממש הציל אותי. אבל אני מרגישה שאני מנצלת את הגדלות שלהן כדי לצאת מהבור.

זה לא חשוב, אל תדאגי, לא יישאר להן פחות.

תלמידה: אבל אני רוצה לאהוב אותן, אני לא רוצה לנצל את הגדלות שלהן.

דווקא כדי לאהוב אותן יותר, תבררי את המצב הנוכחי ותשתמשי בו.

שאלה: אם אני כן מצדיקה את החברות שלי, אז האם זה משנה אם זה בתוך הדעת או מעל הדעת?

ודאי שזה חשוב.

תלמידה: אני לא יודעת איפה אני נמצאת, אני מצדיקה את החברה, עובדת על כך כדי להצדיק אותה.

זה בתוך הדעת.

תלמידה: מה זה מעל הדעת, אם אני מצדיקה את החברה שלי בתוך הדעת?

למעלה מהדעת זה למעלה מכל החשבונות הגשמיים שלך.

תלמידה: קצת התבלבלתי.

לא נורא, זה עוד מעט יעביר אותך למעלה.

קריין: קטע מס' 8.

"שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו ברית, שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה לזה, הברית הזו תהיה לקיום, אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות פירוד, מכל מקום הקשר שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות. ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, אלא שהולכים למעלה מהדעת. ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, ושלא יהיה פירוד ביניהם."

(הרב"ש. מאמר 3 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" 1987)

שאלה: אם את המצבים הכי קשים שלי שבהם אני צריכה לעלות מעל הדעת אני מרגישה לא בתוך העשירייה אלא במצבים אחרים, למשל כשאני עושה תורנויות או תפקידים, האם זה אומר שאני עובדת בצורה לא נכונה?

למה?

תלמידה: כי עיקר העבודה צריכה להתקיים בעשירייה, לא?

בכלל לא. לכל העבודות שמזמינים אותי ואני עושה אותן ללא עשירייה, האם חבל על הזמן?

תלמידה: לא יודעת, לכן אני שואלת.

לא. כל יגיעה ויגיעה שאדם עושה מתווספת לחשבון שלו.

סדנה

נדבר בעשיריות ונשתף בנקודות המרכזיות ששמענו מהרב בשיעור שאותן עלינו לממש בינינו.

*

קריין: שמענו את הרב אומר את הדברים הבאים בשיעור: "אנחנו עכשיו צריכים להיכנס לשלב כדי לרכוש פעם ראשונה את האמונה למעלה מהדעת, ואחר כך עד גמר התיקון אנחנו כל הזמן נצטרך ללכת בזה תמיד. לכן העבודה הזאת היא עבודה בלתי פוסקת, היא כל הזמן צריכה להיות איתנו, כל הזמן לחשוב איך אנחנו מתעלים באמונה למעלה מהדעת. אין הפסקה בזה, אין הפסקה. כל הזמן להשתוקק יותר ויותר לאמונה למעלה מהדעת זו בעצם הנטייה הקבועה שלנו שצריכה להיות".

סדנה

כל עשירייה דנה איך אנחנו מתעלים באמונה למעלה מהדעת ללא הפסקה.

*

(סוף השיעור)