שיעור הקבלה היומי9 יולי 2021(בוקר)
שיעור בוקר 09.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כתבי בעל הסולם, עמ' 438, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ה
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 438, "הקדמה לספר הזהר", אות כ"ה.
אות כ"ה
"ומכאן יצא לנו, הפתרון המלא, של חקירה ה'. ששאלנו: כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים? וכן על מה שאמרו ז"ל (זהר, אמור י"ז): "עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא?"
אנחנו צריכים להכיר את הגוף, את הרצון לקבל שלנו שזה נקרא בקבלה "גוף", כי היא לא מטפלת בחלק החי שבנו אלא רק בחלק הרוחני שלנו, הרצון. ואז הרצון הזה צריך להירקב ורק אחר כך לקום לתחייה. מה זה "להירקב"? זה שאנחנו מתחילים היום להשיג שהרצון לקבל שלנו לא ראוי לכלום אלא רק למיתה ולקבורה כמו שאומר ספר הזוהר. אבל אחרי שהוא מגיע בצורה כזאת לריקבון וממש הופך להיות לעפר, "כי מעפר אתה ומעפר תשוב"1 כמו שכתוב, אז אחרי שהוא ממש נרקב, זאת אומרת שאנחנו לא רוצים לעבוד איתו, בעינינו הוא כעפר, כדבר שאין לו שום ערך, אחרי זה הוא עוד צריך לקום לתחיית המתים. ש"עתידים המתים", זאת אומרת הרצונות האלו שאנחנו לא רוצים להשתמש בהם, "להחיות במומם", שצריכים עוד לקום כל הרצונות האלה בכמה שהם רעים ומזיקים. למה? זה מעניין, "שלא יאמרו אחר הוא?" דווקא בגלל שמישהו יגיד שהרצון הוא אחר או לא אחר? זה לא מובן.
אבל אנחנו מבינים שאלה חוקי הטבע, ואנחנו צריכים כאן להבין פשוט. מה קורה בכל התהליך הזה שאנחנו עכשיו דווקא נמצאים במצב מאוד מיוחד, שעכשיו מול עינינו יש כאן ממש מהפכה שקורית עם הרצונות של בני האדם, עם הרצון הכללי של האנושות, בכלל עם כל המציאות, עם כל העולם. אולי האדם הפשוט עדיין לא מבין מה קורה, אבל אנחנו עדי ראיה אתכם שהרצון הכללי האגואיסטי גם בדרגות דומם, צומח וחי, וכל שכן בבני האדם עובר עכשיו מהפכה שלמה. זה לא קורה ביום אחד אבל בדרגות שלנו כן. אנחנו רואים שמיום ליום ישנם שינויים גדולים ברצונות והם מתגלים אחר כך גם בחברה האנושית והעולם משתנה. תיכף אנחנו נראה.
קריין: שוב אות כ"ה.
אות כ"ה
"ומכאן יצא לנו, הפתרון המלא, של חקירה ה'. ששאלנו: כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר," הרצון לקבל הזה חייב להירקב בעפר, אחרת הנפש לא תוכל לבלוט ולהאיר, "וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים? וכן על מה שאמרו ז"ל (זהר, אמור י"ז): "עתידים המתים להחיות במומם," בשביל מה הם צריכים להחיות במומם? אם לקום אז לקום, אבל במומם? "שלא יאמרו אחר הוא?" ועוד יותר נשאלת השאלה, למי אכפת אם אחר הוא או לא אחר הוא. זאת אומרת למה כל הדברים האלה כתובים בצורה כזאת, וזה כתוב בזוהר עצמו.
"והענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה עצמה, דהיינו ממצב הא'. כי אמרנו: כיון שהמחשבה היתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד, לקבל, כל אותו השפע הטוב, שבמחשבת הבריאה. כי התענוג הגדול, והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד, כנ"ל באות ו', ז'.
ואמרנו שם, שהרצון לקבל הגדול הזה, הוא כל חומר המחודש, שברא. מפני, שאינו נצרך כלל, ליותר מזה, כדי לקיים מחשבת הבריאה. ומטבע פועל השלם, שאינו פועל דבר מיותר, כעין שאומר ב"שיר היחוד": "מכל מלאכתך, דבר אחד לא שכחת, לא החסרת, ולא העדפת".
גם אמרנו שם, שהרצון לקבל המופרז הזה, הוסר לגמרי ממערכת הקדושה, וניתן למערכת העולמות דטומאה, שממנה מציאות הגופים וכלכלתם, וכל קניניהם בעולם הזה. עד שהאדם משיג י"ג שנה, שע"י עסק התורה, מתחיל להשיג נפש דקדושה, שמתפרנס אז, ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה, של הנפש דקדושה, שהשיג.
גם אמרנו לעיל, שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו, לרצון לקבל המופרז שבו. וכל התיקונים, הבאים אז, ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם, במדרגות העליונות, בקדושה וטהרה. שפירושו, רק להגדלת רצון להשפיע, הנמשך עם הנפש.
ומטעם זה, סוף הגוף, למות ולהקבר ולהרקב. כי לא קבל לעצמו שום תיקון, אכן, אי אפשר, שישאר כך. כי סוף סוף, אם יאבד, הרצון לקבל המופרז, מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה, דהיינו שיתקבלו, כל התענוגים הגדולים, אשר חשב להנות לנבראיו, שהרי הרצון לקבל הגדול, והתענוג הגדול, עולים בקנה אחד. ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו, הרי בשיעור ההוא, נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה."
שאלה: האם אפשר לומר שהכלים החיצוניים זה הגוף ובני ברוך זה הנשמה, שזה נפרד מהגוף כרגע?
לא, זה לא נכון. קודם כל כלים, אלה הם סתם מילים שאנחנו לא מבינים מה זה, אלא רצונות. יש סך הכול רצונות, דומם, צומח, חי, מדבר. ברצונות של בני האדם ישנם רצונות שמשתוקקים לגילוי הבורא, נקרא לזה "בני ברוך" נגיד, ורצונות שלא משתוקקים לגילוי הבורא שהם בני האדם, שמונה מיליארד או כמה שיש בעולם. זה מה שקורה. כך אנחנו מבדילים בין הרצונות ששייכים לבני ברוך ולכל באי העולם.
אחר כך יש לנו עבודה, איך אנחנו מעלים את עצמנו יותר ויותר בתיקונים, ואיך אנחנו מקרבים את כול בני האדם אלינו. אלינו אנחנו לא יכולים למשוך אותם כי הם לא רוצים את זה ולא צריכים את זה, אלא אנחנו רק צריכים להסביר להם מהי מטרת הבריאה, להיות קצת יותר מקורבים זה אל זה, וכך מתוך ידיעה אפילו, מתוך תמיכה אולי, אבל אפילו מתוך הידיעה שיהיו כבר בידיעה הזאת איך העולם מתגלגל, מזה תהיה לנו תמיכה גדולה מהם ואנחנו כולנו נגיע לגמר התיקון.
רק אנחנו צריכים לגלות את הבורא ולהתקרב אליו, אבל כל יתר בני האדם אם אין להם רצון כזה אז אי אפשר לעשות איתם כלום, חוץ מזה שבכל זאת ישתתפו בכמה שאפשר. ומתוך זה יבוא אליהם דרכנו גם האור העליון, הוא יתקן אותם, הוא יעלה אותם וגם הם יבואו לתיקון. בטוח שאנחנו נרגיש את זה עוד מעט.
תלמיד: אז לאיזו נשמה אנחנו מתחברים? מה זה אומר להתחבר לנשמה?
אנחנו לא מתחברים לאף נשמה. אנחנו בעצמנו צריכים להרכיב מהחיבור בינינו את הנשמה הכללית שנקראת "נשמה", גלגלתא ועיניים של הגוף הכללי של האדם, של הנשמה הכללית. אנחנו שייכים לגלגלתא ועיניים, וכל האנושות שלא נמשכת לגילוי הבורא נקראת אח"פ, שני חלקים בנשמה.
שאלה: התהליך של הירקבות הגוף בקרקע, זה כמו לקבור את הרצון לקבל?
כן בדיוק. כמה שאנחנו מדברים על זה שקוברים את הגוף באדמה והוא נרקב שם, הכוונה היא שהרצון לקבל מבטל יותר ויותר את הכוח שלו, שהרצון לקבל נרקב, כלומר על מנת לקבל שבו, והוא יכול לשייך עצמו לעל מנת להשפיע.
שאלה: כתוב כאן "שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו, לרצון לקבל המופרז שבו."
מה זה "הרצון לקבל המופרז"? אם אנחנו מנסים להסתכל מצד מה שאנחנו לומדים ב"תלמוד עשר ספירות" שיש לנו פרצוף, יש לנו ראש, תוך, סוף, אפשר לקשר את זה לדבר הזה ולהבין מה זה "הרצון לקבל המופרז"?
לא, זה פשוט רצון לקבל. כי "מופרז" הוא באמת שחוץ ממנו אין כלום וכל האור העליון וכל התיקון תלוי ברצון לקבל בלבד, והוא ממש ללא הגבלה עד הסוף, ואנחנו צריכים לתקן אותו.
תלמיד: אנחנו לומדים שאם אנחנו עושים תיקון, זאת אומרת מכוונים בעל מנת להשפיע, מתפשט אור פנימי, כאילו מקבלים איזה אור בתוך הרצון לקבל.
לא, אבל על מנת להשפיע.
תלמיד: וזה לא הרצון לקבל המופרז, בגלל זה הוא מבדיל פה? כביכול זה עדיין רצון לקבל?
זה אותו רצון לקבל, אין כמה פעמים רצון לקבל. אלא שהרצון לקבל מתחלק להרבה חלקים, לחמש דרגות ועוד חמש ועוד חמש, למאה עשרים וחמש מדרגות, גם מערכת קדושה וקליפה.
אז מה בדיוק אתה רוצה?
תלמיד: פה רשום "אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף,", אז איך יכול להיות שמקבלים את האור, כי אנחנו לומדים נגיד ב"תלמוד עשר הספירות" שאם יש מסך ואור חוזר אז יש אור פנימי?
אני מבין. בדרך כלל שואלים את זה. ישנו רצון לקבל שאי אפשר לתקן אותו בצורה כזאת בעל מנת להשפיע, אלא כשגומרים את כול התיקנים בט' ראשונות אז אנחנו גם מתקנים את המלכות, יותר נכון היא מיתקנת בעצמה.
אסביר זאת אחרת. כל התיקונים שלנו הם בזה שמלכות משייכת את עצמה ל-ט' ראשונות, היא כאילו מעלה את העביות שלה ופועלת בדחייה בט' ראשונות, ומזה יש לנו אור ומזה יש לנו את כל פרצופי הקדושה. וכשאנחנו עושים את זה, זאת אומרת מקבלים את האור העליון בט' ראשונות של הנשמה, אז אחרי זה כבר מיתקן הרצון לקבל בעצמו והוא הופך להיות בעל מנת להשפיע, ומזה יש לנו עוד אלף שמיני, תשיעי, עשירי ועוד כל מיני תהליכים שאנחנו לא לומדים אותם, אלא הם מדברים על זה פה ושם, עוד לא הגענו לזה, זה לא שייך לעבודת התחתונים.
העבודה שלנו היא רק לשייך את עצמנו לט' ראשונות, לעבוד על הרצון לקבל בדחייה. אבל זה לא כל כך חשוב לנו, בכל זאת לא יכולים להבחין בין זה לזה.
שאלה: שאלה מאוד בסיסית, ממה עשויים רצונות?
"רצון" זה נקרא חומר הבריאה והוא עשוי מרצון, מחיסרון. יש אור שהוא מראה את עצמו כמילוי ומתוך המילוי הזה נברא החיסרון, איך זה נעשה? אתה צריך ללמוד ד' בחינות דאור ישר, ואז בבחינה ד' אתה תלמד איך נברא הרצון מתוך האור. בהתחלה יוצא האור ובתוך האור ישנה רק נקודה שחורה אחת, חוץ מהבורא שיש איזה הבחן קטן מאוד, ואחר כך מתוך הנקודה השחורה הזאת מגיע החיסרון הגדול בבחינה ד', והתוצאות מבחינה ד' זה כבר אנחנו וכל העולמות.
שאלה: כתוב "כיון שהמחשבה הייתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד,", זה נשמע כמו שני דברים קיצוניים הפוכים. אז איך זה מסתדר? אם הוא ברא מחשבה ליהנות ונותן לי ליהנות מהבורא, איך הוא בונה לי רצון לקבל כזה גדול שמכניס אותי רק לצרות?
אבל לא לרע כל כך כמו שהוא כותב.
תלמיד: אם הוא הופך אותי לאגואיסט כזה גדול שאני רק איהנה מהעבודה שלי, אז מה הוא בונה לי, רצון גדול שעוד יותר מכשיל אותי?
הוא נותן לך כל כך הרבה דוגמאות על זה, על הבן שצריך לסבול כדי ליהנות ממה שאבא משאיר לו בירושה ועל כל מיני דברים. תקרא שוב ושוב כאלה סיפורים.
תלמיד: הוא כאילו שם לי רגל?
הוא לא שם לך שום רגל. זה מה שכתוב אל תראה לטיפש עבודה באמצע מלאכתו. אי אפשר עכשיו להגיד זה נכון, לא נכון, בסדר או לא בסדר.
הבורא מתוך האהבה החלוטה, הבלתי פוסקת והאינסופית שלו, זה מה שהוא עושה איתנו, ואנחנו בסופו של דבר מגלים את הכול, מגלים את היחס שלו. גילוי האהבה זה עיקר התוצאה מכל העבודה שלנו. ונקווה שנגלה.
תלמיד: היה כתוב שהגוף נרקב, ואם הגוף נרקב, מה נשאר חוץ מהגוף? הגוף זה הרצון שנרקב לגמרי, אז מה קם בתחיית המתים?
הרצון לא יכול להיעלם, הוא רק יכול להירקב. לעשות ממנו משהו אתה לא יכול, אתה לא יכול להפוך אותו לאפס, אתה יכול רק להביא אותו לריקבון, מה זה ריקבון? שאתה לא תוכל להשתמש בו, שאתה רואה עד כמה שהוא בזוי, עד כמה שהוא שפל, עד כמה שהוא אפס. אבל לא הוא בעצמו אפס אלא לפי חשיבותו.
שאלה: מה שנרקב בעולם שלנו הופך להיות מזון עבור החי. האם הכוונה שנרקבה עבור עצמך היא גם מזינה את הכוונה על מנת להשפיע?
בטח, אנחנו נהנים מעל מנת לקבל, אנחנו מאוד נהנים שיש לנו אפשרות לקבל וליהנות, לגנוב וליהנות, זה התענוג הכי גדול, מה שלא מגיע לי, מה שלא השקעתי בזה שום דבר ואני נהנה. אבל אם אני השקעתי בזה, אני כבר נהנה עוד יותר בצורה אחרת מאוד מיוחדת. ובקיצור, יש הרבה שיטות בליהנות. זה כמו שישנם אנשים שהם אוכלים בכל שעה מה שלא יהיה וישנם כאלה שלא, אני עדיין לא רעב, אני אחכה עוד חצי שעה, אבל אחר כך כבר אני אוכָל בתיאבון.
זאת אומרת, הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים לרצון. הבעיה מצד הבורא בבריאה, אני רוצה לתת, אבל אין למי לתת. מה זה אין למי? אין רצון שירצה את מה שאני רוצה. ואם אני אבנה את הרצון הזה, זה לא הרצון עצמו רוצה לקבל ממני, אלא אני בניתי אותו בצורה כזאת שהוא רוצה, אז זה לא נקרא נברא.
זה כמו שעשיתי איזה מכונה ושם נפתח איזה פה ובולע ובולע, כמו פח הזבל. איך אני בונה רצון שהוא ירצה, שיסבול שאני לא נותן וייהנה ממה שאני נותן, וירצה ולפי זה יעריך אותי, וגם שהוא ייהנה לא מכמה שאני ממלא אותו, אלא הוא ייהנה מהדבר הכי גבוה, והכי גבוה זה דרגה שלי, כמוני, להיות כמוני, איך אני אבנה כזה דבר? כמו שיש כל מיני בדיחות, שאם הבורא יכול לבנות עוד משהו כמו הבורא כדי לסתור אותו, לא לסתור אותו או כל מיני דברים, לבנות איזה אבן שהוא יכול להרים אותה או לא יכול להרים אותה.
כאן באמת הבעיה, איך לברוא נברא שירצה לקבל מעצמו, כאילו שהוא לא מגיע מהבורא. אבל הרצון חייב להגיע מהבורא? לא. לא מהבורא, לא מאותו מילוי שהבורא רוצה לתת. הרצון שלו צריך להיות לגמרי מצורה חיצונה. מאיפה חיצון? הרי אין חוץ מבורא, "אין עוד מלבדו".
ולכן אנחנו כאן צריכים לחשוב, אז מה הבעיה של הבורא? הבעיה הכי גדולה זה לברוא נברא שירצה ליהנות מהמעמד של הבורא. מעמד, שהוא נעשה כמוהו, כי בזה בסופו של דבר אנחנו מגיעים לדבקות. אנחנו מגיעים כמו בן של מלך שבעצמו נעשה למלך. וזו בעיה, קשה להבין את זה, להסביר את זה. לאט לאט כל פעם יותר ויותר אנחנו מתקרבים להבין למה כל כך מסובך כל העניין של הבריאה, קשה להבין אותה. אני מבין אתכם.
שאלה: למה כתוב שהגוף צריך לקום לתחיית המתים עם כל המומים שלו, למה הוא לא צריך לקום בצורה מתוקנת?
הוא קם בצורה מתוקנת, אבל כדי להבין עד כמה הוא מתוקן עכשיו ולהרגיש את כל מה שהוא עכשיו רוכש, הוא גם צריך לגלות את כול הכלי שהוא עבר ובנה ועכשיו מגלה בו את המילוי, כי "יתרון אור מתוך החושך",, חייב להיות חשוך שיתגלה כולו והאור כנגד זה. ובניגוד בין החושך לבין האור, בקונטרסט ביניהם, מתגלה עד כמה הנברא עשה עבודה ומגיע לעומק השגת הבורא.
שאלה: מצב א' ומצב הג' הם אותו מצב, האם יש הבדל בעצימות או בעוצמה של הקבלה?
מצב א' ומצב ג' זה לא אותו דבר. אלה שני מצבים, מצב הא' זה תחילת הבריאה ומצב הג' זה סוף הבריאה, והבדל ביניהם הוא גדול מאוד. אנחנו עוד נלמד את זה. אבל כאן מדובר רק על זה שהם קשורים זה לזה דרך מצב הב', ואיך מצב הא' מחייב את מצב הג' להתגלות ומצב הג' נולד ומשתלשל ממצב הא'.
שאלה: שהגוף נרקב בקרקע, מה המוטיבציה לחזור אחורה? כשהגוף נרקב זה כאילו נרפאת מאיזה מחלה, הרגשה של שלמות. נראה שכאילו חסר משהו ואי אפשר למלא את זה בשום צורה, ושמעתי שחכמת הקבלה היא תרופה, אז למה אני רוצה לחזור להיות חולה? מה המוטיבציה לזה?
שוב לפי אותו כלל "כיתרון אור מתוך חושך", שאתה לא יכול להרגיש את האור אם אין לך חושך. אתה לא יכול להרגיש שאתה בריא, אם אין לך הרגשת חולי. זה שיש בנו בפנים, כל הרשימות האלו מהחושך, מהמצב להיות חולה וכן הלאה. יש בנו את הרשימות האלה ולכן אנחנו נהנים מזה שטוב לנו להיות בריאים, טוב לנו מכל דבר ודבר. אי אפשר להרגיש את הטוב בלי שהאדם לא משווה את זה עם דבר רע, זה חייב להיות כך.
בכל מכשירים, מי שעובד עם טכניקה יודע, לא חשוב עם מי, גם בבית, גם בעבודה, גם בכל מיני מקומות איפה שאנחנו, אנחנו תמיד נמצאים במצב של זה כנגד זה. חושך כנגד אור. וזה בכל מקום ובכל מצב, כי לא יכולה להיות הרגשה של משהו במציאות שנמצא אם שני הדברים האלה, חושך ואור, יש ואין, פלוס מינוס, מה שתגידו, נמצאים באיזה יחס ביניהם, והיחס ביניהם הוא קובע את הרגשת האדם לטובה או לרעה. תחשבו על זה, זה מאוד מרחיב את דעתו של האדם לחשוב על זה.
קריין: שלחו קטע מזוהר לעם.
בבקשה.
קריין: זה מתוך "זוהר לעם". פרשת "תזריע". "יתרון לחכמה על השיכלות". 105.
".105 כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.
כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך."
("יתרון לחכמה על הסִכלות", תזריע)
תנסו לחשוב על זה. מתי אנחנו לא מרגישים כלום? מתי שאין לנו רשימות. מתי אנחנו יכולים להרגיש משהו? כשמתחיל להיות רשימו. כל רשימו ורשימו שיש בנו, שאנחנו מרגישים אותו, הוא כבר מראש כלול מרשימו דעביות ורשימו דהתלבשות, כבר מחושך ומאור, מרצון לקבל ואיזשהו קצת אור שנמצא בתוך הרצון לקבל, אחרת לא תהיה הרגשה. צריך להיות מה שמרגיש ומה הוא מרגיש, וכך אנחנו קיימים.
לכן תחשבו יותר טוב על זה, תקראו על זה. בעל הסולם כותב על זה הרבה, בהרבה מקומות. ותראו שאין לנו ברירה, גם בהקדמה לספר הזוהר הוא מסביר לנו את זה. תנסו לקרוא לבד את כל ההקדמה הזאת ובכלל יש עוד דברים. יש חלקים שלמים בארכיון שלנו בכל מיני שפות על תפיסת המציאות, חושך, אור וכן הלאה.
אנחנו נמצאים כבר בסוף השיעור. יש עוד שאלות שלא קשורות לשיעור עצמו, אלא שאתם רוצים לברר, לשאול?
שאלה: המלצת לקרוא על תפיסת המציאות. האם יש דרך לעשות את זה בעשירייה? כי אחרת זה נשמע כמו עבודה יותר אישית.
כל דבר אתם יכולים לעשות בעשירייה, מה שתרצו. אם יש הסכמה בתוך עשירייה על לימוד של חומר, לקרוא משהו, בבקשה, תעשו. מהמקורות שלנו, בעיקר של בעל הסולם ורב"ש. אין שום איסור.
שאלה: כשאומרים לעבוד על אהבת חברים, האם זה משהו שאתה יכול לעשות גם כשאתה לא נמצא איתם?
אל תכניס אותי להחלטות שלכם. מה שתחליטו יחד כולם בהסכמה הכללית, תעשו.
שאלה: כשמדובר במקורות על התפילה, האם תמיד מדובר על העלאת מ"ן? או שהתפילה זה לא רק העלאת מ"ן?
תפילה זה העלאת מ"ן. גם שזה עדיין לא מ"ן, גם שזה עדיין לא חיסרון, בכל זאת צריכים תמיד להתייחס לזה כך. תפילה זה העלאת החיסרון של הנברא לבורא.
שאלה: איך אנחנו יכולים לשחזר כלי שבור?
על ידי זה שאנחנו מבקשים מהבורא אור המחזיר למוטב, והאור הזה הוא פועל, משפיע על הכלי ומתקן את הכלי, מביא לכלי כוח, כוח המסך. כוח הצמצום וכוח המסך. והכלי מתחיל לתקן את עצמו. מה זאת אומרת מתקן את עצמו? הכלי מתחיל להעלות את התפילה הבאה לבורא. הייתה תפילה ראשונה, ועכשיו השנייה. שהוא כבר מבקש ממנו עוד יותר "תתקן בבקשה את זה ואחר כך תתקן את זה ותתקן את זה" וכך כל פעם ופעם מעלה מ"ן.
אורות מגיעים והם מבצעים בתוך הכלי פעולות, והכלי מתחיל להרגיש רצונות חדשים ומעלה גם את הרצונות האלה למעלה, וכך כל פעם, כל פעם. סך הכול זה לופ כזה, סיבוב כזה, "אני לדודי ודודי לי", "אני לדודי ודודי לי". וכך מיתקנים. אבל באמצע יש עבודה בקבוצה, יש בירורים, הרבה דברים. אבל בסופו של דבר "אני לדודי ודודי לי". רק מאתנו לבורא ומבורא אלינו.
שאלה: אתמול סיימת את השיעור בזה שאמרת שישנם זמנים מיוחדים מבחינת הכבדת הלב, ובתחילת השיעור היום עמדת על ההבדל בין בניית הכלי, כשלמעשה דיברנו על לראות את הטוב שבחברים, אבל גם על תיקון הכלי. האם יש הבדל מבחינת החוויה, או ההרגשה של החושך, או הכבדת הלב בנוגע לתיקון הכלי, או בניית הכלי?
תיקון הכלי זה רכישת המסך, ואחר כך בנייה על ידי המסך, אור חוזר ופרצוף, ועל ידי הפרצוף ביצוע של הפעולה לקבל בעל מנת להשפיע, זה התיקון שיש לנו לעשות. אז יש כאן כמה תפילות בדרך, חסרונות שאנחנו צריכים להעלות לבורא. יש חסרון על קבלת הכוח, אחר כך קבלת המסך, בקיצור, על כל דבר ודבר. כל הזמן כל הזמן צריכים להעלות חיסרון לבורא, ולהרגיש מה קיבלנו.
אנחנו עכשיו לא נמצאים ברגישות מספקת כדי להרגיש שהבורא עושה בנו פעולות בכל רגע, אנחנו בחוסר הכרה. אם היינו מרגישים איזה פעולות הבורא עושה בנו בלי הפסקה בכל רגע, ממש ללא הפסקה, תמיד, אז היינו כל הזמן בהתאם לזה פונים ומבקשים.
שאלה: כתלמיד אני רוצה לבקש עצה פרקטית כיוון שכאשר יש הכבדת הלב כלפי היחס לחברים זה ברור שיש התנגדות וחוסר אכפתיות, ואתה צריך לעבוד בעשירייה. אבל אם יש את ההכבדה או החשכה הזאת בנוגע לתיקון הכלי אתה למעשה לא יודע מה לעשות, אתה לא יכול להבין. האם זה כמו הדוגמה שדיברנו עליה עכשיו של רבי עקיבא שפשוט מחזיקים בקרש הזה ומורידים את הראש בכל פעם שמגיע גל עד שמגיעים לחוף? איך עובדים עם ההכבדה הזאת, האם זה כמו שאמרת שמתפללים עבור דברים ספציפיים?
אני אגיד לך. אנחנו כבר מכירים זה את זה שנים ואני אגיד לך רק דבר אחד "אין חכם כבעל ניסיון". דווקא לך אני אומר את זה, כי אתה שנמצא איתנו שנים צריך כבר מתוך הניסיון שלך לראות שאין כאן הסברים, אלא פשוט אתה יודע שצריכים להחזיק את האדם שהוא לא יברח ולא ייפול, אלא שימשיך בדרך ואז מתוך זה שהוא ממשיך הוא נעשה בעל ניסיון ומתוך שהוא בעל ניסיון נעשה חכם ומתוך זה מתחיל להבין את מה שקורה.
אם אתה דורש קבלת השכל ללא ניסיון שאתה לומד ממנו משהו, אז זה לא נכון. לכן תחשוב, תעשה בירור על כל הדרך שלך, כי אתה כבר הרבה שנים איתנו ויהיה לך ברור פחות או יותר איך זה מסתדר ואיך זה מתגלגל.
שאלה: אנחנו משתמשים בראיה ככלי מזהה ולפי הראיה אנחנו מקבלים תחושות והרגשות. האם נכון לומר שבגשמיות אני רואה כאילו בשכל וברוחניות אני מרגיש דרך הלב?
אפשר להגיד כך. יש בזה יש בזה דקויות, אבל זה אפשרי, בסדר.
שאלה: הייתי רוצה לחזור לשרטוט שציירת לפני כמה ימים לגבי ג' המצבים. בעל הסולם לא ציין בטקסט שום דבר על המחסום, ואם אני מבין נכון, את המחסום אנחנו חוצים ואחרי זה עדיין יש לנו עוד 125 מדרגות לעלות עד שנגיע לגמר התיקון. איפה נמצא המחסום על אותו שרטוט של ג' המצבים שציירת לפני כמה ימים?
המחסום כעקרון נמצא בתחילת מצב ה-א' כנראה, אני לא יודע על איזה ציור אתה מדבר. אתה מדבר על ציר הזמן, התחלה, אמצע וסוף? אז בהתחלת הדרך זה נקרא "מחסום", שאנחנו נכנסים לעבודה רוחנית. עכשיו נקרא שאנחנו לפני העבודה הרוחנית, אין לנו מסך, אין לנו צמצום, אין לנו רשימות שמתעוררות בנו, רשימות רוחניות מהשבירה, יש אבל זה עדיין רק הכנה. זה נקרא זמן של הכנה, זמן ארוך, זמן מאוד לא נעים, אבל זה עדיין זמן של הכנה.
שאלה: האם אנחנו לפני מצב הא'?
כן. מה זה נקרא מצב הא'? שאתה מממש רשימות מהשבירה, עדיין אין לך רשימות מהשבירה, אתה עדיין נמצא בזמן ההכנה. אין לך מסך, אז איך אתה יכול לגלות רשימות מהשבירה ולעבוד איתן?
תלמיד: אז ברגע שעוברים מחסום מתחילים לעבוד במצב א' ואחר כך נגיע למצב הב'?
כן, ככה זה. מה זה ב'? אני לא יודע מה קרה שם בשרטוט.
תלמיד: מצב הב', אלה כל התיקונים שאנחנו עושים.
כן, תיקונים. נכנסים לעבודה עם המסך ומתחילים בתיקונים, וככה זה עד גמר התיקון עם כל מה שיש בדרך.
תלמיד: אז מצב הב', זה 125 מדרגות?
כן ודאי, זה עבודה עם המסכים.
שאלה: היום הזכרת שוב בשיעור את נושא המחשבה שזה כוח עצום שאנחנו ולא עושים בו מספיק שימוש, אתה יכול קצת להרחיב בעניין הזה?
לא, אני עכשיו לא יכול יותר להרחיב. לענות קונקרטית על משהו כן, אבל לא שאני אעשה את זה.
תלמיד: הכוונה בעבודה בעשירייה.
לא, זה ייקח אותנו לאיזה כיון.
נסיים בזה. אני מצטער אלמטה, קזחסטן, אנחנו נענה על כל השאלות זו לא בעיה. העיקר שיהיה לכם יום טוב ותמשיכו את מה שדיברנו, תקראו עוד פעם קטעים מ"לראות טוב בחבר" וגם את אלו הקטעים. אבל המצב בקבוצה הכללית שלנו הוא בסך הכול טוב, הוא נמצא בעלייה יפה מאד. שיהיה לכם כל טוב, אני מחבק את כולכם.
(סוף השיעור)
-
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג', י"ט)↩