שיעור בוקר 05.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס חלק א'

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ל', עמ' 30, לוח השאלות לענינים, שאלות ס"ט – ע"ד

קריין: קטע הכנה לפני השיעור מתוך מאמר של הרב"ש, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זו בעצם כל המטרה של חכמת הקבלה, לתקן את הלב, לתקן את הרצונות שלנו. המוח הוא בסך הכול איזו מכונה שרק עוזרת לנו לתקן את הלב. כי הבורא ברא רצון, והמוח ליד הרצון הוא רק איך לשרת את הרצון.

קריין: כרך א', חלק א', דף ל', עמוד 30. "לוח שאלות לענינים", שאלה ס"ט.

"סט) מה הן ד' הבחינות שברצון לקבל."

קריין: והתשובה נמצאת בעמוד ל"ה.

"סט) מתחילה מתפשט ויוצא האור מהמאציל בבחינת אור דחכמה, שהוא כללות חיותו השייכת לאותו הנאצל, ובו בחינה א' שברצון לקבל, ונקרא התפשטות א' או בחינה א'. ואחר כך מתגבר באור ההוא בחינת הרצון של השפעה, שהתגברות הרצון הזה ממשיכה אור דחסדים מהמאציל, וזה נקרא התגברות א' או בחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים ההוא התפשטות גדולה דהיינו בהארת חכמה, וזה נקרא התפשטות ב' או בחינה ג'. ואח"כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור מהתפשטות א' כנ"ל, ובזה נשלם הרצון לקבל על גדלותו ושלימותו וזה נקרא התגברות ב' או בחינה ד' (או"פ ח"א פ"א נ')."

זה דבר גדול מאוד מה שאנחנו עכשיו לומדים, הוא כולל בתוכו את כל הבריאה וכל חלק שבבריאה, שכולם מורכבים מארבע בחינות, לא יכול להיות יותר ולא יכול להיות פחות. ארבע הבחינות האלו אחר כך הופכות להיות לעשר ספירות, אבל בעצם זה אותו מבנה שלא משתנה ולא יכול להיות יותר מזה או פחות מזה.

למה יש לנו את ארבע הבחינות האלו? כי הרצון לקבל שהבורא ברא הוא הפוך מהרצון שלו להשפיע. וזה לא סתם הפוך מהרצון להשפיע, כי אם הוא היה הפוך מהרצון להשפיע בלבד אז הוא היה מקבל בתוכו את ההטבה של הבורא והיה נהנה ובזה נגמר, אבל הוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא כך שהוא מרגיש את עצמו הפוך. זאת אומרת לא מספיק לי שאני נהנה מזה שאני מקבל מהבורא, אלא יחד עם זה אני מרגיש שאני הפוך מהבורא. אז כמה שאני יותר הפוך אני יותר נהנה ממה שאני מקבל, ולכן רצון הבורא לתת לי תענוג מעורר בי רצון לקבל תענוג. וכמה שהרצון לקבל שלי הוא יותר גדול אני מרגיש יותר טעם, תענוג במילוי, במה שאני מקבל מהבורא, אבל יחד עם זה אני מתחיל להרגיש שאני הפוך מהבורא בתכונות, וזה כבר ההפך.

זאת אומרת, יש כאן עניין של להרגיש מילוי שבא מהבורא ויחד עם זה להרגיש שלפי הטבע שלי אני הפוך מהבורא. מפני שיש לנו את שתי הנטיות האלו ההפוכות מהבורא לנברא, לכן יש לנו ארבעה שלבי התפתחות. שני שלבים הם נתינה וקבלה מצד הבורא, ושני שלבים הם תגובה על הקבלה מהבורא מצד הנברא. זה מה שנמצא לנו בד' בחינות, ושורשם נקרא כתר שזה השפעה, או שורש שזה השפעה מצד הבורא.

אז מתחילה יש התפשטות מצד הבורא כלפי הרצון שהוא ברא בנברא וזה נקרא כתר, ושם מורגשת רק השפעה מצד הבורא. אחר כך יש לנו הכרת הטבע מצד הנברא שהוא הפוך מהבורא והוא רוצה להיות כמו הבורא וזו הבינה שכך מתגלה. אחר כך יש לנו התפשטות מיוחדת מהבורא לנברא שנקראת בחינה ג', זעיר אנפין, שזה בא בשילוב בין אור החכמה ואור החסדים. ואחר כך כבר התגלות הרצון לקבל בתוך הנברא שבאה לו כהכרה שהוא הפוך מהבורא.

יש כאן הרבה מאוד הבחנות, כך כל הבריאה בכל ארבע הבחינות האלו. וודאי שלא מספיק אפילו אלף ספרים לכתוב על זה, כי בכל זאת מה שיש לנו בכל ארבעת הבחינות האלו מתגלה אחר כך בכל העולמות, בכל הפרצופים, בכל השבירות, כל דבר ודבר הכול מושרש ונמצא בד' הבחינות הללו, ואחר כך רק מתגלה ויוצא לפועל.

אנחנו יכולים קצת להתעכב על זה, אבל קצת, כי כאן השאלות הן יכולות להיות עד גמר התיקון.

שאלה: למה המקובלים לא משקיעים יותר בלספר לנו כמה הולך להיות נפלא, כמה תענוגים מחכים לנו?

הם אומרים שזה עולם אין סוף, שכל הרצונות מלאים בכל התענוגים. זה מה שאתה רוצה לדעת? תתאר לעצמך שכל הרצונות מלאים בכל התענוגים. אבל הרצונות צריכים להיות פתוחים לגמרי לכל התענוגים, ואם אתה רוצה ברצון לקבל אז אתה תמיד מוגבל, כי רצון לקבל הוא מוגבל תמיד, כמה שהוא מסוגל. אבל אם אתה מקשר אותו לרצון להשפיע שהוא כבר נהנה גם מהשפעה אז הוא לא מוגבל, ויכולים לעבור דרך הרצון לקבל הזה אין סוף מילויים, תענוגים, וכל הזמן הוא מרגיש את עצמו שהוא נהנה.

לכן רצון לקבל אם הוא רק רצון לקבל הוא רק יכול ליהנות במשהו במקצת מהעולם הזה וגם כן במקצת. אם אתה רוצה ליהנות ללא הגבלה, זה רק על ידי זה שאתה מעביר דרכך מילויים לכולם. אבל אז אתה נהנה מזה שאתה מעביר להם, אתה נהנה מזה שהם נהנים, לכן אתה צריך להיות מקושר איתם באהבה, כמו אמא עם הילדים שלה, עם התינוקות. אם תעשה כזה תיקון על עצמך, אתה תרגיש שיש לך כלי אינסופי.

תלמיד: האם בדרגתנו יכול להיות שמקובלים יספרו לנו בכמה עמודים על כל התענוגים שמחכים לנו, או שבדרגה שלנו אי אפשר לכתוב על זה? או רק כשנבין אותם יותר טוב אז נראה שרק על זה הם מדברים ועד אז לא נוכל להבין?

קח ילד קטן ותסביר לו איזה תענוג יש לך מזה שאתה מלחין איזו יצירה מוזיקלית, שיר, מוזיקה, איזה תענוג יש לך מזה שאתה מגיע לצלילים מיוחדים. תסביר את זה לילדים, תסביר את זה לחירש, איך אפשר? אני לא מבין את השאלה שלך אולי. אתה צריך לפתח רצון לקבל שייהנה מכל האור אין סוף וזה מה שאנחנו עושים. לכן החכמה שלנו היא נקראת חכמת הקבלה, איך להרחיב את כלי הקבלה שלנו.

שאלה: מתי אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו מחליטים שצריך לעבור מהרצון לקבל לרצון להשפיע, בדומה למה שקורה אחרי הצמצום בבחינה ד'?

זה לא יכול להיות כמו הצמצום בבחינה ד', כי בחינה ד' הרגישה את אור אין סוף, היא הרגישה את הבורא, היא הרגישה את הכול, עוד לא היו צמצומים לפניה, ולכן משם היא הרגישה בושה נוראית אין סופית עד כמה שהיא הפוכה מהבורא, ולכן היא החליטה שהיא חייבת לעשות כאן קץ, גבול, מחסום, שהיא לא תקבל ישירות מהבורא אלא היא תעשה כאן ביקורת, גבול, ביקורת גבולות. מה שמגיע מהבורא, אני קודם כל בודק האם אני יכול לקבל את זה ולהישאר עם הבורא בצורה שווה אני לו והוא לי וככה זה. ולכן נעשה צמצום.

אנחנו לא נמצאים במצב הזה, אנחנו כבר נמצאים אחרת, במצב יותר למטה, הצמצום לפנינו. ואנחנו צריכים להסכים עם הצמצום ואז לקדם את עצמנו לאותה מלכות דאין סוף שהיא עומדת בצמצום, ושם אנחנו כבר גומרים את התיקון שלנו. אבל להיות כמו מלכות דאין סוף? לא. מלכות דאין סוף הרגישה את כל הבושה שיש לה מהרצון על מנת לקבל ולכן היא עושה צמצום. אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אנחנו באים מלמטה למעלה.

שאלה: בדרך כלל, בהסברים שונים, מדברים איתנו על ארבע בחינות דאור ישר. וכאן יש תהליך דומה, אבל הוא נקרא ארבע בחינות של הרצון לקבל.

זה אותו דבר. אין שום הבדל ביניהם, ודאי. ארבע בחינות דאור ישר, זה בחינות, אבל איך יצאו הבחינות האלה אחת מהשניה, זה על ידי הרצון לקבל שהוא מתפשט ומשתכלל וגדל מבחינה לבחינה, מבחינת שורש עד בחינה ד'. אז יש ארבע בחינות ויש רצון לקבל שהוא מתפשט בארבע בחינות, גדל, מתפתח.

שאלה: האם זה חשוב שנסתיר בתוך העשירייה את המרחק של כל אחד מאיתנו מהבורא כדי להתקדם?

לא, אנחנו לא מדברים בצורה כזאת, זה רק יבלבל אותנו.

שאלה: מה אפשר ללמוד מארבע בחינות, למה תענוג שמתפשט ברצון מבחינה לבחינה לא מכבה את התענוג אלא להיפך מוליד חיסרון נעלה יותר?

הרצון בארבע הבחינות האלו כל פעם משתנה, משתנה בטיב הרצון. מה ההבדל בין הרצון שהבורא ברא בבחינת שורש ובין הרצון אחר כך בבחינות א', ב', ג', ד'? שהרצון הזה הוא משתנה, גדל, הוא מאבד את עצמו, זאת אומרת מקבל יותר התפתחות פנימית שלו על ידי זה שהוא עובר מבחינה לבחינה. על ידי זה שהאור העליון שמשפיע עליו, מוסר לרצון הזה יותר ויותר תכונות.

בהתחלה הוא רק בונה את הרצון לקבל והרצון נהנה מהאור שברא אותו, ואחר כך הוא מתחיל ליהנות מזה שברא אותו רצון להשפיע. אחר כך הוא רוצה להיות כלול מרצון לקבל ורצון להשפיע, זו בחינה ג', ואחר כך הוא מחליט שהוא ממש רוצה ליהנות מכל האור שמגיע אליו, גם רוצה להשפיע וגם רוצה לקבל, והוא רוצה לקבל בבחינה ד' גם מה שהבורא נותן לו וגם את הבורא עצמו. גם את הבורא עצמו, היחס של הבורא.

נגיד כמו שלא מספיק לי במסעדה שהמלצר מגיע, מגיש לי אוכל והולך. אני רוצה שהוא יתייחס אלי טוב, שירצה את זה, שאני באוכל ארגיש את האהבה שלו, את היחס שלו אליי. ואז, כשאני מתחיל להרגיש חוץ מהתענוג גם את נותן התענוג, שהוא רוצה כך להעביר לי את זה, אז אני לא מסוגל להתמודד עם זה, אני חייב לסדר את היחס שלי אליו בחזרה. אחרת כל התענוג שאני מרגיש גם באוכל וגם ביחס שלו שאני מרגיש באוכל, הופך להיות אצלי לסבל גדול, לסבל. כי אני מרגיש את עצמי הפוך, עד כדי כך שאני ממש לא מסוגל, אני נחנק ממה שאני מקבל ממנו. ואז יוצא שאני חייב להסדיר את היחס שלי עם בעל הבית, עם הבורא.

אלה התרגילים שסיפרתי שעשיתי עם הבת הקטנה שלי. היא אהבה לאכול דגים, וכשנתנו לה לאכול דג, כשהיתה קטנה בת 6-7, היא אמרה "אני אוהבת דגים". אמרתי לה, אם את אוהבת אותו אז תנשקי אותו. יש לפניך חתיכת דג תני לו נשיקה. היא הסתכלה עליי, "איך אפשר לנשק את הדג?". שאלתי, את יכולה לנשק אותי, את אמא? "כן". ואת הדג? "לא יכולה". למה? אם את אוהבת אותו?

זאת אומרת יש כאן עניין מאוד מיוחד, שהבורא, כמה שהוא נותן לנו את האהבה הוא דוחה אותנו ממנו, כי אנחנו לא מסוגלים להחזיר לו את זה ולכן עושים צמצום מאין ברירה, צמצום א'. ואחרי זה אנחנו כבר הולכים להסדיר את היחסים בינינו. שרק במידה שאני יכול להחזיר לו את התענוג שאני מקבל ממנו, זאת אומרת לא את המילוי אלא את היחס שלו, בצורה כזאת אני נכנס בקשר עימו ומוכן לקבל ממנו, ואז מה שאני מקבל ממנו כולו מידת האהבה שאני מרשה לעצמי להרגיש ממנו, כי אני יכול להתייחס אליו גם כן באותה צורת האהבה.

ולכן כל העבודה שלי היא לעשות השוואה ביני לבינו. אתם מבינים עד כמה הנברא מסוגל להחזיר לבורא, קו דק מאוד. במקום אין סוף רק קו דק מאוד הנברא יכול להחזיר לבורא אם הוא יקבל ממנו רק באותה צורת האהבה כמו שהבורא מתייחס אליו. ככה זה.

שאלה: יש פה בתהליך של ארבע בחינות התפשטות והתעצמות. בזכות מה ההתעצמות?

דווקא מתוך זה שהנברא מרגיש יחס יותר מיוחד כל פעם של הבורא אליו. זו התפתחות הרצון לקבל, שהרצון לקבל מתחיל להיות כלול מהרצון להשפיע של הבורא, ולכן הוא נעשה יותר מיוחד. הוא מתחיל להבין ולהרגיש שהעליון לא סתם ממלא אותו כמו שאנחנו ממלאים את הכוס נגיד, אלא שהוא ממלא אותו באהבה, ואהבה שהיא ממלאה את התחתון היא מעוררת, מחייבת את התחתון להתחיל להגיב בזה שהוא חייב מעצמו להשתתף עם העליון, זאת אומרת עם הרצון שלו. הוא צריך בשביל זה לעצור את הרצון שלו, להבדיל את עצמו מהעליון, ולהתחיל לסדר את היחס ביניהם מלמטה למעלה.

שאלה: מה זה נותן לאדם לדעת את התהליך שקורה מלמעלה למטה כדי שהוא יוכל לעלות מלמטה למעלה באמונה?

אנחנו לומדים איך הבורא מסדר את הבריאה מלמעלה למטה מתוך האהבה שלו לבריות, ומתוך זה אנחנו מסדרים את היחס שלנו ממטה למעלה. זה כדוגמה שאנחנו לומדים ממנה, זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו צריכים כל פעם להשתדל להשוות את עצמנו לעליון, ואנחנו גם מקבלים מזה כוחות ויכולים להשפיע בחזרה לעליון. זאת אומרת אין לנו [צורה] אחרת, כל חכמת הקבלה מדברת דווקא מהתפשטות מלמעלה למטה, כאילו, רק מחלק שמונה של "תלמוד עשר הספירות" אנחנו איכשהו מתחילים לדבר על איך הנברא מדמה את עצמו לבורא. אבל בסופו של דבר את זה אנחנו לומדים מתוך הניסיון בעבודה הרוחנית שלנו במה שאנחנו מדברים בינינו.

שאלה: מה ההבדל בין התגברות להתפשטות?

התפשטות זה מלמעלה למטה, התגברות זה מלמטה למעלה.

שאלה: מה שעכשיו הסברת זה שאנחנו לוקחים דוגמה מהבורא, מקבלים ממנו דוגמה, ומתוך זה מרגישים שחייבים להשפיע לו חזרה. האם זה מה שדיברת בחלק הראשון של השיעור שכך אנחנו צריכים לעבוד?

נגיד שכך. מזה שאנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת, לאט לאט אנחנו מקבלים כוח השפעה ויכולים כבר לדעת איך נכון להתייחס לבורא. ואז בכוח הזה, אמונה למעלה מהדעת, מתחילים להתקרב לגילוי הבורא, שהוא יכול להתגלות בזה. הבורא מתגלה בתכונת הבינה כאור החכמה.

תלמיד: הוא כותב כאן בקטע הזה, שהודות לזה החסדים מתחזקים ואז החכמה מלובשת בחסדים.

ודאי שאנחנו חייבים להלביש חכמה בחסדים, אחרת זה לא יהיה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: בשביל להגיע לאמונה למעלה מהדעת אנחנו יכולים לעשות איזושהי פעולה שתהיה דומה לצמצום?

כן, ודאי. אנחנו רוצים להידמות לעליון, להידמות לעליון זה להיות בהשפעה, להיות בנתינה, להיות בחיבור. לעשות פעולות כאלה בלי לצמצם קצת את הרצון לקבל שלי אני לא מסוגל. איך בלי זה לעבוד? אתה לא יכול לעבוד עם קבלה והשפעה יחד. אם אתה רוצה להתחבר עם אחרים, אתה צריך להקטין את הרצון לקבל שלך.

קריין: אנחנו בעמוד ל' 30 שאלה ע'.

"ע) מה הן ד' האותיות של הויה."

קריין: תשובה בעמוד ל"ה.

"ע) היוד של הויה, היא בחינת התפשטות א' של האור הנקראת בחינה א' (כנ"ל אות ס"ט). ה' ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות א' שבאור הנקראת בחינה ב'. ו' של הויה היא התפשטות ב' של האור, הנקראת בחינה ג'. ה' אחרונה של הויה, היא התגברות ב' שבאור הנקראת בחינה ד' (הסת"פ אות ל"א ד"ה וז"ס)."

יש לנו פשוט סימנים, י-ה-ו-ה שנקרא שם של הבורא. זאת אומרת הכוח העליון שרוצה להשפיע לנברא, כשהוא מתפשט בתוך הנברא, משפיע, מתגלה, הוא מתגלה בארבעה שלבים, שורש זה הוא, וא', ב', ג', ד', 1, 2, 3, 4 הם השלבים שהוא מתגלה בתוך הנברא.

אחרי זה הנברא מתחיל להגיב על מה שהוא מרגיש מהבורא. אז התפשטות האור העליון מבחינת שורש, כתר, לתוך הנברא, לתוך הרצון לקבל, היא עוברת בארבעה שלבים, וארבעת השלבים האלו זה נקרא שם של הבורא. זאת אומרת כך הוא מתגלה כלפינו, שאנחנו יכולים לקרוא לו באותה צורה, באותן האותיות, באותם השמות הוי"ה, י-ה-ו-ה. ודאי שזה לא השם שלו, אלא זה מה שאנחנו מגלים בתוכנו מההשפעה שלו. זה נקרא השם, אין יותר מזה.

שאלה: לאור שני הסעיפים שקראנו, האם יש משהו שיכול לבנות את הנברא למעט דבר והיפוכו?

לא יכול להיות. יש לך רצון לקבל ויש לך רצון להשפיע, וההשפעה של הרצון להשפיע על הרצון לקבל היא חייבת להיות בארבעה שלבים. כי הרצון לקבל הוא כאן לא סתם מת, כוס שממלאים אותה, אלא הוא מגיב, הוא מרגיש, הוא רצון לקבל, לא שמקבל אלא רצון לקבל. ולכן כשרצון מקבל השפעה מלמעלה הוא בהתאם לזה משתנה, ולכן בשינויים שלו הוא עובר את ארבעת השלבים האלו.

זאת אומרת, אם הבורא היה רוצה לברוא רצון לקבל ולמלא אותו, הוא היה עושה את זה בבחינה 1, בבחינה א'. רצון הבורא זה בחינת שורש, רצון להשפיע של הבורא. רצון לקבל שהבורא ברא שזה נקרא נברא זה בחינה א', והבורא ממלא אותה. זה שבחינה א', שהיא נקראת אחר כך חכמה, מרגישה שמשהו ממלא אותה ורוצה להרגיש את המילוי ואיכשהו להשתנות בהתאם למילוי, זה כבר נקרא בחינה ב'. זאת אומרת מבחינה ב' אנחנו רואים מה הבורא רוצה, הוא רוצה שהנברא לא סתם יהיה דומם, אלא שהוא יתגלה כמגיב, כמבין, כמרגיש איך הבורא מתייחס אליו. ומתוך זה מגיעה כבר התפשטות התענוג הזה בתוך הנברא, והנברא כל פעם משתנה ומגיב על התענוג הזה כלפי הבורא.

תלמיד: האם זו הסיבה שכל מה שנמצא בבורא אנחנו מפרשים כטוב ורע ביחד מתוך שני התהליכים, מתוך שתי הרגליים שמשיגים באמצעותו?

כן, טוב ורע יחד אנחנו כך מבררים. נכון.

שאלה: אם אני מנסה לדמיין את התהליך הזה, אני מבין שהאות י' הכול מתחיל ממנה, אבל אני לא מצליח להבין למה יש שתי אותיות ה', יש איזושהי סיבה?

כן. שני הה' זה תגובה מצד הכלי, ו-י' ו-ו' זה השפעת האור על הכלי. יש שתי צורות התפשטות ושתי צורות התגברות. אנחנו לא נוכל על זה לעמוד אלא לאט לאט אנחנו נלמד את זה.

קריין: אנחנו בשאלה ע"ג.

"עג) מהיכן, חכמי הקבלה מתחילים לעסוק."

כי יש לנו בחכמת הקבלה כאלה מצבים שאי אפשר לדעת עליהם. האם מספרים לנו על הכול, על מה כן ועל מה לא? לאן האדם החוקר, המקובל מגיע, והאם יש כאלה אזורים בבריאה שהוא לא מגיע אליהם ולא מגלה אותם ובכלל לא מבין ומרגיש שהם קיימים? ודאי שכן. אבל עד כמה אנחנו כן יכולים להתעסק בזה?

קריין: התשובה בעמוד 35 סוף טור א'.

"עג) כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית' אין לנו שום הגה ומלה כלי (או"פ ח"א פ"א ב')."

"כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית'," מהבורא "אמנם בעצמותו ית'" בבורא עצמו "אין לנו שום הגה ומלה כלי" זאת אומרת אנחנו לא מדברים. על מקור האור העליון אנחנו לא מדברים, לא יכולים לדבר, אנחנו יכולים לדבר רק על האור שמתפשט בינינו. ואפילו לא האור שמתפשט בינינו, אלא יותר מדויק איך הוא נכנס בנו ואנחנו מרגישים שהוא מגיע אלינו ומתפשט בנו, אבל לא מה שיש לפנינו.

נגיד שאני רואה אור של כוכב, אז אני רואה כוכב ואני רואה את האור ואני מרגיש אותו, אני לא מרגיש את הכוכב עצמו אלא איך אני מגלה אותו. אני לא מרגיש אור שבא מהכוכב אלא איך אני בניתי כלי וכך אני מרגיש שהאור מגיע אליי. זאת אומרת, כל מה שאנחנו מרגישים בחכמת הקבלה אנחנו מרגישים רק מתוך הקבלה שלנו, רק מתוך זה שאנחנו מקבלים בכלים שלנו איזו תוצאה, תופעה, אבל לא איך הדברים האלה בעצמם קיימים.

על מקור האור אני יכול להגיד, שמה שאני משיג מקור האור אני אקרא לזה בורא, אבל האם זה הבורא? ודאי שלא. לנקודה הזאת שמנותקת ממני שזה הבורא בעצמו אני קורא "עצמותו". עצמותו זה נקרא הוא בעצמו שלגמרי מנותק ממני. ומה הוא? אני לא יכול להגיד, אני יכול להגיד רק "ממעשיך הכרנוך" כמה שאני משיג אותו בכלים שלי.

קריין: אנחנו בשאלה ע"ד.

"עד) מה הם ב' העיקרים הכוללים הכל."

"עד) מה הם ב' העיקרים הכוללים הכל."

קריין: תשובה.

"עד) העיקר הא', הוא מה שכללות המציאות שלפנינו, כבר קבועים וקיימים באין סוף ב"ה בכל שלימותם האחרונה וזה נקרא אור א"ס. העיקר הב', הם ה' העולמות, שנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המשתלשלים ממלכות דאין סוף לאחר הצמצום. וכל שישנו בעיקר הב' הוא נמשך מעיקר הא' (או"פ ח"א פ"א ג' והסת"פ אות ה' ד"ה ובאמת)."

זאת אומרת, ב' הכוללים שיש לנו בחכמת הקבלה זה המקור של ההתפשטות, שזה עולם אין סוף, והתפשטות עצמה מאין סוף נקרא אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד העולם שלנו, שזה כל העולמות. עולמות זה דבר זמני, אנחנו עולים עולים, עולים במדרגות האלה של העלמה, הסתרה, עד שמגיעים בחזרה לאין סוף, לעיקר הראשון, ושם גמר התיקון שלנו.

שאלה: בע"ג כתוב, ש"הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו", ואתה נותן פירוש שזה מהבורא, אבל ב-ס"ט בדיוק אותו דבר "מתחילה מתפשט ויוצא האור ממאציל", מתי הוא משתמש "מאציל", מתי "בורא"?

אני לא יכול להגיד בצורה מדויקת, זה הכול תלוי איך שהמקובל מתאר.

תלמיד: מה זה בבחינה ד' ש"חוזר ומתגבר באור"?

מתגבר בבחינה ד', ברצון לקבל.

תלמיד: אבל הוא כותב ש"אם העיקר בבחינה ד' זה שנשלם רצון לקבל על גדלותו ושלמותו וזה נקרא התגברות ב'". מי ומה מתגבר בבחינה ד'?

הרצון לקבל, תמיד. אנחנו תמיד מדברים מתוך הרצון לקבל בלבד. אפילו שמדברים על הבורא, מדברים דרך הרצון לקבל שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין עביות כתר, לעביות בינה, ולמה קוראים לשניהם רצון להשפיע?

עביות כתר זה עביות דשורש שכך אנחנו קוראים "רצון להשפיע של הבורא", כביכול הרצון להשפיע של הבורא כי כך אנחנו מגדירים את הבורא כרצון להשפיע, וזה הכתר, שורש לכל הבריאה. ובינה זה רצון להשפיע שמתעורר בתוך הרצון לקבל של הנברא, רצון להשפיע כמו שרצון להשפיע של הבורא, וזה נקרא בינה. בינה זה כבר בתוך הרצון לקבל שיש בבחינה א', התפתחות של בחינה א' מהרצון שיש לה לרצון של בחינה ב', ויש שם הרבה התפתחויות. בתוך בחינה ב' בעצמה יש ארבע דרגות של התפתחות. הוא מסביר לנו באחת מה"הקדמות".

שאלה: האם ההתגברות בבחינה ד' זה צמצום?

התגברות זה עוד לא צמצום אבל זה מביא לצמצום.

תלמיד: מה השוני בין התגברות בבחינה ב' והתגברות בבחינה ד'?

התגברות בבחינה ב' זה שהוא רוצה להיות דומה לבורא. והתגברות בבחינה ד' שהוא כבר נמצא ברצון לקבל שלו השלם, ואז הוא לא רוצה להיות המקבל. בבחינה ב' אין רצון לקבל עדיין ולכן היא לא מתגברת כנגד הרצון שלה.

שאלה: האם כשאנחנו מקבלים את היחס המיוחד של הבורא, אז אנחנו נמצאים במצב של יוסף? אם אנחנו נמצאים במצב של יוסף שהקנאה השחורה עולה.

אם יש לכם כאלה מצבים בקבוצה, אז אתם מגלים רצונות גדולים מאוד שצריכים לתקן אותם, כן. בקשר בינינו אנחנו עוברים את כל המצבים. ואם מגלים רצון כמו שמדובר על יוסף שהוא מגלה עד כמה שכולם לא רוצים להסכים עימו בחיבור. "יוסף" רוצה לאסוף את כולם, לחבר את כולם, והם לא רוצים להתחבר כי יש ביניהם כבר אגו גדול, אז יש על מה לעבוד.

שאלה: האם חשוב לברר בעשירייה את הפער שיש בינינו לבין הבורא, האם זה יעזור להתקדמות שלנו?

אנחנו צריכים להשיג את הדברים האלה מהנטייה שלנו לחיבור. אחרת איך אתה תמדוד את היחס שלך או המרחק בינך לבין הבורא? אתה מודד את זה בתוך הכלי, עד כמה שאתה רוצה להגיע לחיבור, אז אתה תגלה עד כמה אתה נמצא מחוצה לחיבור, ואז יהיה לך ברור מה הפער בינך לבורא. אתה יכול להעלות את זה לתפילה כמ"ן. זאת אומרת במ"ן, מי נוקבין, יש לך גם רצון להשפיע, רצון להתחבר, ויש לך גם רצון לדחות את זה, רצון לקבל, ולכן זה נקרא מים, שתי מם.

שאלה: מה המשמעות שבאין סוף קיימת מציאות בשלמות המוחלטת שלו?

כי אין סוף נקרא התחלת הבריאה מצד הכוח העליון הנעלם, שכולל בתוכו את כול מה שיוצא ממנו, כל האורות וכל הכלים וכל צורות ההתפתחות. כל מה שיש, שבירות, קליפות, הכול נכלל בא״ס באחדות אחת נפלאה, ומשם לכן משתלשל ובא לנבראים כדי להתגלות בצורה כזאת. כל הגילוי שיש באין סוף במצב אחד, יתגלה בהרבה מאוד מצבים בניגוד זה לזה, עד כדי כך שאנחנו בסופו של דבר נוכל לאסוף את כל הפרטים האלו שוב לנקודה אחת, וכך לשייך את זה לבורא ולהיות דבוקים בנקודה הזאת בינינו לבינו.

שאלה: אם אפשר לדבר על הרגשת התענוג ועל הרגשת נותן התענוג. מה קורה בשלב לפני שמרגישים את נותן התענוג?

לפני זה? לפני זה מרגישים את הקבוצה שבה הוא צריך להתגלות. עד כמה אנחנו מחברים את עצמנו יחד למרות כל ההבדלים. יש בינינו גם רצונות שדוחים זה את זה, וגם המאמץ שלנו להתחבר למעלה מהרצונות האלו, הכוח הדוחה והכוח המושך, עד כמה שאנחנו רוצים לסדר אותם נכון, אז ביניהם אנחנו מגלים את הבורא. אתה יכול לראות ביניהם את ארבע הבחינות האלה, ואז אתה מגלה את השורש לכל ארבע הבחינות כגילוי הבורא בתוכנו.

שאלה: אמרת עכשיו שמ"ן זה אומר מי נוקבין, מיין זה אומר מים. מה המשמעות של המונח הזה?

זה כוחות הבינה וכוחות המלכות שמחוברים יחד. מי נוקבין, מים זה בינה, נוקבא זה מלכות. כשאנחנו רוצים לעבוד עם הרצונות של המלכות בהשפעה, בתכונות הבינה, זה נקרא מי נוקבין.

שאלה: למה בחינה ד' נקראת התגברות, על מה היא מתגברת?

בחינה ד' מתגברת בזה שהיא רוצה לקבל את כול אור האין סוף. ויש לנו שני התגברות ושתי התפשטות. בחינת חכמה וזעיר אנפין זה ההתפשטות, בחינת בינה ומלכות זה ההתגברות. זאת אומרת, שמגיע רצון לקבל חדש ומתחיל לקבל את המציאות שהייתה לפניו.

(סוף השיעור)